ספר בסדר
הביקורת נכתבה ביום חמישי, 27 באפריל, 2017
ע"י yaelhar
ע"י yaelhar
הבעיה עם ספרי היסטוריה, כפי שאני רואה אותה, היא שהם עוסקת בתנועות גדולות, בסיפור על אוכלוסיות, שליטים, החלטות פוליטיות, תוצאות. מסקנותיהם הם הדברים המובנים לכל - מלחמה זו וזו הביאה לנצחון צד א'. צד ב' המובס שקע בכאוס ולקח לו עשורים להשתקם... ניתוחים מלומדים שאינם מסבירים איך זה היה באמת: איך חיו, התמודדו, שרדו, אנשים רגילים את הסיכום המתומצת של שפל כלכלי או כאוס פוליטי, של ספרי ההיסטוריה. זה מקומה של הספרות: היא מתארת את החיים של הפרטים - אנשים רגילים שהיו צריכים להתמודד עם מה שמתואר בספרי ההיסטוריה.
הספר הזה עוסק בחבורת רחוב, "נוער מנותק", כמו שקוראים לו היום. אבל הוא מתרחש בברלין של 1932, שפל כלכלי בגרמניה, ונערים חסרי בית מנסים לשרוד ברחובות באמצעות איחוד כוחות, גניבות קטנות פה ושם, ומעבר מיום ליום בלי יכולת לתכנן או למצוא לעצמם כיוון אחר, פרט למגורים ברחוב.
הספר הזה אינו "אגרוף בבטן" כמו שמתואר על הכריכה האחורית. למעשה הוא מתאר באופן די צמחוני את הנערים האלה, שיש סיפורים הרבה יותר מצמררים על בני נוער חסרי בית מסיבות שונות, שהחברה לא מצאה עדיין מענה טוב לתופעה. האפנר כותב את הסיפור "מבחוץ" - ניכר שהוא ראה ודיבר עם נערים כאלה, אך לא הבין עד הסוף את התופעה. ניכר שהוא מחבב מאד את גיבוריו וחומל עליהם, מתאר אותם ברגשנות רבה, אך למעשה זה סיפור הרפתקאות לא מרתק במיוחד על החיים הקשים ברחוב, על נערים המאמצים ערכים "נורמטיביים" ועל האחרים הממשיכים לחיות בשולי החברה.
מה שמעניין פה אינו הספר (צר לי...) אלא גורלו. הוא יצא לאור, כאמור, ב 1932 על ידי הסופר, שידוע שהיה עיתונאי ועובד סוציאלי (זה ניכר). מתישהו אחרי עליית הנאצים לשלטון הוא נעלם בלי להשאיר עקבות. הספר נשרף על ידי הנאצים באחת ממסיבות הבערת הספרים שהם ערכו. קטונתי מלהבין את ההיגיון של הנאצים. הספר עסק בתקופה קודמת לשילטונם, ולמעשה יכול היה לשמש אותם כהסברה טובה - מאיזה גהינום הם הוציאו את הגרמנים והפכו את כולם לאזרחים יצרניים... בכל מקרה נראה לי ששריפת ספר אינה הופכת אותו בהכרח לספר מופת שראוי להוציא לאור ולהוקיר. הספר הזה בינוני, לא השאיר עלי כל רישום. הצטערתי שתופעה כה משמעותית וקשה כנוער רחוב, הרלוונטית בהחלט גם בימינו, מתוארת באופן כה דל ושטחי.
32 קוראים אהבו את הביקורת
טוקבקים
+ הוסף תגובה
|
yaelhar
(לפני 8 שנים ו-4 חודשים)
רב תודות עומר!
נראה לי שאתה מבין יותר ממני בהיסטוריה ובספרות היסטורית. ספרות היסטורית אני קוראת ככל ספרות, והספר הזה נראה לי בינוני ולא מצליח להמריא למרות - או בגלל - הנושא. יעניין אותי מאד מה תחשוב עליו, כשתקרא אותו. |
|
|
yaelhar
(לפני 8 שנים ו-4 חודשים)
תודה רבה, סוריקטה (קצת באיחור, אבל מה זה איחור קטן בינינו...)
רשימת הספרים כוללת ספרים "קורעים מצחוק" כלומר כאלה המעוררים פרצי צחוק בלתי נשלטים. את "איון צ'ונקין" עדיין לא קראתי. אבל "משהו כיפי לכאורה..." לא מוגדר אצלי בקטגוריה הזו. יש בו הומור (בעיקר מבוסס על התנשאות ושמחה לאיד) אבל לפחות לי הוא לא גרם פרצי צחוק. גיחוכים מקסימום. |
|
|
עומר ציוני
(לפני 8 שנים ו-4 חודשים)
נתת לספר רק שלשה כוכבים, אבל הביקורת שלך דווקא מושכת אותי לחפש ולקרוא אותו... איזה כיף לפעמים לא להסכים אתך - בוודאי על ספרי הסטוריה...
|
|
|
סוריקטה
(לפני 8 שנים ו-4 חודשים)
טוב, גם אני אוסיף פה אחד לרשימה הזאת:
הרפתקאות החייל איוון צונקין. אה, וגם משהו כיפי לכאורה.
|
|
|
-^^-
(לפני 8 שנים ו-4 חודשים)
אני מאוד מסכימה עם יעל לגבי ג׳יימס הריוט ושלושה בסירה אחת ואני מוסיפה גם את ג׳רלאד דארל
ואת או.הנרי המופתי.
לגבי אפרים קישון, ניסיתי מספר סיפורים קצרים שלו והוא בהחלט מצחיק. ושכחתי לצייין גם את שלום עליכם, קראתי את מרבית סיפוריו הקצרים ומאוד נהנתי. ואני מוסיפה את שנת הגנן של צ׳אפק |
|
|
yaelhar
(לפני 8 שנים ו-4 חודשים)
מחשבות - כשירות לך וציבור - הנה כמה שההגדרה מתאימה להם (מבחינתי, כמובן):
- מטבח משפחתי, סוכריות מהשמים של גיל חובב - חלק ממה שכתב אפרים קישון (בדרך כלל הקטעים הקצרים. ההומור שלו יכול לעייף בספר ארוך) - חלק גדול מהסיפורים של ג'ים הריוט - ספריו של ג'רום ק. ג'רום (בעיקר שלושה בסירה אחת מלבד הכלב) - חלק מהקטעים בתנ"ך עכשיו של שלו - חרוזים נלוזים של רואלד דאל - האי הירוק, המקרר ואני של הוקס. כמובן צחוק הוא אישי, כמוהו כהומור. אותי הם הצחיקו. |
|
|
מורי
(לפני 8 שנים ו-4 חודשים)
לא חושב ולא עולה בדעתי אף ספר קורע מצחוק.
|
|
|
yaelhar
(לפני 8 שנים ו-4 חודשים)
קראתי ואהבתי.
חייכתי וגיחכתי. אבל לא נקרעתי מצחוק... |
|
|
מורי
(לפני 8 שנים ו-4 חודשים)
נסי את מכירת חיסול של יו לורי.
|
|
|
yaelhar
(לפני 8 שנים ו-4 חודשים)
תודה רבה, Pulp_Fiction!
לא מגיע לו בוז... התרחקות קורקטית ומנומסת גם טוב. |
|
|
yaelhar
(לפני 8 שנים ו-4 חודשים)
מחשבות
אני יכולה לספור על כף יד אחת את הספרים שהגדרתי "קורעים מצחוק". אני חושבת שיש מעט מאד כאלה, בעיקר כי הכי קשה להצחיק (והכי קל להדמיע...) אני מחפשת ספרים כאלה בנרות. אשמח לקבל ממך המלצה על אחד כזה, לקרוא ולהוסיפו לרשימתי "החבים הכי טובים - אלה שמצחיקים אותי". |
|
|
Pulp_Fiction
(לפני 8 שנים ו-4 חודשים)
תודה, יעל...
שכנעת אותי.. אם אתקל בספר הזה, אדחה אותו בבוז:-). כתבת יפה.
|
|
|
מורי
(לפני 8 שנים ו-4 חודשים)
יעל, לרוב קורע מצחוק אפילו לא מעלה חיוך. על בביתו במדבר לא כתוב דבר והוא
מעלה חיוך בכל דף.
|
|
|
yaelhar
(לפני 8 שנים ו-4 חודשים)
מחשבות מסתבר שלכולם יש סימנים:
יש אלה המקבלים סימנים מהיקום - חתול שחור, נניח הוא סימן מובהק לתקלה. יציאה מהבית ברגל שמאל - עדיף שתחזור הביתה, כלום לא יילך... אז ספר שהיה מועמד לבוקר - יכול להיות שגם זה סימן קוסמי. ואם הוא זכה - לא להתקרב (-; אם ברצינות יש מעט מאד ספרים שהכתוב על הכריכה האחורית מבטא איכשהו את מהותם. ולגבי הצחוק - הומור הוא דבר כל כך אישי שקשה לכתוב את המונח "קורע מצחוק" וולקיים את ההבטחה לכולם. |
|
|
yaelhar
(לפני 8 שנים ו-4 חודשים)
תודה רבה, חני (דולמוש)
אכן הספר דל ובינוני ואפשר לוותר עליו בקלות... אגב, לא הייתי בטוחה אם את מתייחסת בהערתך לספר או לביקורת, אבל הבנתי מהבהרתך לאוקי שהתייחסת לספר, ונרגעתי... |
|
|
מורי
(לפני 8 שנים ו-4 חודשים)
זוכה בוקר הוא מבחינתי אות אזהרה די חזק. קורע מצחוק רק התחיל לאחרונה להיות אות.
|
|
|
חני
(לפני 8 שנים ו-4 חודשים)
אורית מה פתאום .למחשבות
היחודיות שלו.
אם יעל חושבת שהספר בינוני אני פשוט מאמינה לה. הסטוריונים אכן מתארים מלחמות מהלכים תהליכים.אם הייתי מתחברת לספר זה היה בזכות הסיפורים על האנשים ששורדים את הרחוב,את השפל הכלכלי. |
|
|
(לפני 8 שנים ו-4 חודשים)
התחפשת ל'מחשבות' חני ?
|
|
|
חני
(לפני 8 שנים ו-4 חודשים)
דל ושטחי
מיותר לגמרי.
|
|
|
yaelhar
(לפני 8 שנים ו-4 חודשים)
תודה רבה, כרמליטה.
גם ספרי ההיסטוריה חשודים בעיני בחוסר דיוק היסטורי. במיוחד כשיש פער זמן גדול בין הכותב והתקופה עליה הוא כותב. הוא ינסה לתאר את המאורעות ולפרש אותם בכלים שיש לו - ואלה כלים שונים בדרך כלל מאלה שהיו נהוגים בתקופה אותה הוא מתאר. |
|
|
yaelhar
(לפני 8 שנים ו-4 חודשים)
תודה רבה, מחשבות.
נראה לי שהנתונים שהבאת אינם מספקים. בשלוש הקטגוריות שמנית פגשתי ספרים שאהבתי. אולי צריך עוד כמה סימנים כדי שזה יהפוך לאזהרה שימושית? |
|
|
yaelhar
(לפני 8 שנים ו-4 חודשים)
תודה רבה, דני בר.
הספרים המתארים את חייו של הפרט נקראים על ידי סוג אחר של קוראים מספרי ההסטוריה. |
|
|
yaelhar
(לפני 8 שנים ו-4 חודשים)
רב תודות רויטל!
יש נטייה, לפעמים, להפוך כל ספר שנכתב באותה תקופה לאיזהשהו "ספר מופת". ספרים מעולים נכתבים בכל עת, והם המיעוט, לצערי. |
|
|
yaelhar
(לפני 8 שנים ו-4 חודשים)
תודה רבה, לי יניני
צר לי שלא הייתי ברורה: לא כתבתי שהנאצים עלו לשלטון לפני 1933. כתבתי שהסופר נעלם אחרי שהם עלו לשלטון. הספר נכתב על תקופה לפני עלות הנאצים לשלטון, כך שהם לא היו צריכים "לא לאהוב" את הביקורת החברתית של הסופר. מן הסתם היתה להם ביקורת בעצמם. יכול להיות שהסופר הרגיז אותם אחרי שהם עלו לשלטון, מה שגרם להם לשרוף את ספרו ולגרום לו להעלם. אני מניחה שלא נדע מה הסיבה. |
|
|
כרמלה
(לפני 8 שנים ו-4 חודשים)
תודה יעל.
ישנם ספרי היסטוריה שמתארים את חיי היומיום בתקופות שונות, כולל בתקופות משבר.
יתרונותיהם של ספרי הפרוזה במקרה זה הם העיסוק ברגשות שנעדר מספרי ההיסטוריה, והשפה העשירה, לעומת תיאורים ענייניים ויבשים יותר של ספרי ההיסטוריה. יחד עם זאת תמיד יש לזכור שסופר הפרוזה משקף את רוח התקופה בלבד ולא בהכרח את הדיוק ההיסטורי. |
|
|
מורי
(לפני 8 שנים ו-4 חודשים)
יפה כתבת. עתה יש כבר שלושה סימני אזהרה: קורע מצחוק, אגרוף בבטן וזוכה פרס בוקר.
|
|
|
דני בר
(לפני 8 שנים ו-4 חודשים)
אכן ספר שמעורר עניין בשל הרזולוציה שבה הוא עוסק, רמת האדם,הפרט הבודד, ולא התהליכים ההיסטוריים, ולעתים ספרי ההיסטוריה וספרים כמו זה משלימים זה את זה.
האחד נותן רקע נרחב של התקופה והאירועים והשני מספר את סיפורו של האדם הקטן, הפרט, שנשחק בדיוק בתוך אותם התהליכים והאירועים ונגרס על ידם כמו צ'רלי צ'פלין בין גלגלי השיניים של "זמנים מודרניים". |
|
|
רויטל ק.
(לפני 8 שנים ו-4 חודשים)
ביקורת משכנעת.
אם הספר היה ברשימה שלי, הוא היה מוסר ממנה ככל הנראה... |
|
|
לי יניני
(לפני 8 שנים ו-4 חודשים)
הנאצים עלו לשלטון ב1933 כשנה אחרי פרסום הספר ב-1932.... לא לפני כמו שכתבת. :-)
הספר הוחרם אך ורק בגלל שהוא הציג את ברלין בכיעורה ובמערומיה, ויחד עם זאת, היווה מסמך ביקורת המתעד את השאננות של מוסדות הרווחה, שלא השכילו לטפל בחבורות הרחוב, העוני והפשע.
הנאצים לא אהבו את הביקורת הזו. זה לא ספר מופת בכלל לא. יכול להיות שגם דלותו נובעת משיקולי הסופר לאותם ימים. |
32 הקוראים שאהבו את הביקורת
