ביקורת ספרותית על מסעות בחדר הכתיבה - ספריה לעם #734 מאת פול אוסטר
ספר בסדר

---

אפתח בגילוי נאות: זה האוסטר השני שלי.. ושלושה נוספים שלו ממתינים לי על המדף.
ולמרות זאת, ואף על פי שזה ספרו האחרון ושכולם אומרים ש"זה ספר למעריציו הוותיקים והנאמנים", הצלחתי ליהנות ממנו ולמצוא בו עניין.
פול אוסטר הגדול, שייבדל לחיים ארוכים, כותב סיפור על סיפור. בעצם, אפשר לומר שזה סיפור על סיפור על סיפור. אבל מכיוון שידיעת העובדה הזו על פרטיה עוד בטרם קראתי את מחצית הספר, פגמה עבורי בגורם ההפתעה שהוא טומן בחובו בסיום, אני בוחרת לחסוך מסקירתי זו את ההסבר לקביעה המוזרה לעיל, מחשש לספויילר מיותר. תודו לי אחר-כך.

עלילת הספר מתרחשת בחדר אחד, במהלך יום אחד ויחיד. בפתיחה מציג הדובר המסתורי בפני הקורא אדון מזדקן, שסובל מפגיעה בזיכרונו עד כדי כך שאינו יודע מי הוא, היכן הוא נמצא, איך הגיע לשם ובכלל. הוא מודע להיותו אמריקאי, ולכך שהשנים הן ראשית שנות האלפיים. שאלת זהותו רודפת אותו, והוא מתחיל לחקור את סביבתו.
האדון מקבל מהדובר העלום את השם מר בלנק (בלנק משמעו לבן, שם התואם את היות מוחו של האדון כדף לבן, ואת הבגדים הלבנים שהוא מולבש בהם אחר-כך). החפצים והמאפיינים בחדר אינם רבים; מיטה, שולחן כתיבה, כורסא נוחה. חדר אמבטיה. חלון המוסתר על-ידי צלון. דלת.
על שולחן הכתיבה מונחים מסמכים, צילומים, פנקס, כלי כתיבה. מר בלנק מתחיל עם התמונות, והוא אינו מזהה בהן את המצולמים, אך אחד הדיוקנאות מעלה בו את השם: אנה. זוהי תמונה ישנה מאוד של אישה צעירה ויפה. אותה אנה נכנסת לחדרו מאוחר יותר, ומטפלת בו מכף רגל ועד ראש, מביאה לו ארוחה ובגדים, מקלחת אותו ומסדרת. מסתבר שזוהי אישה אהובה מאוד, אך בלנק עדיין איננו יודע מהי ההיסטוריה המשותפת שלהם, וכנראה שיש כזו שכן הרגשות ביניהם ברורים.
חוץ מאנה מבקרות אותו דמויות נוספות, הן בדמיונו והן בחדרו. מדי פעם מבליח בראשו שביב של זיכרון, של ידיעה, המסייעים לו מעט במציאת התשובות לשאלת זהותו ועברו. אך כל זה הוא כאין וכאפס לעומת פרטי התמונה הגדולה והכוללת.
אחד המסמכים על שולחן הכתיבה הוא כתב-יד, סיפור לא גמור, אותו מר בלנק קורא בעניין. כשהרופא שלו מגיע לבקרו, הוא מבקש ממנו להמשיך את הסיפור בעל-פה מהנקודה בה הוא נקטע במפתיע. מר בלנק מצליח במשימה בהצלחה גדולה ואף בהנאה, למרות הסתייגויותיו הראשוניות.
מר בלנק לא מודע לכך שישנן מצלמות ורשמקולים בחדר ושכל פעילותו שם מתועדת כל רגע ורגע. מה שהוא כן יודע, זה שהאחראים למצבו מבצעים בו סוג של "טיפול", שכן מביאים לו 3 גלולות צבעוניות עם כל ארוחה. הוא נחרד שמוחו ידרדר וישקע לתהומות של שכחה גדולה יותר, בלבול וניתוק מהמציאות. אך אין לו ברירה, הן בבחירת אורחיו, הן בבחירת בגדיו, והן בנטילת הגלולות.. כל עצמאותו נשללת ממנו. הוא תוהה אם הוא אסיר גמור, או שמא יוכל לצאת ולבוא כאוות נפשו, והתשובה שהוא מתחיל להבין מטלטלת אותו ומעלה עוד ועוד שאלות.
אווירת המסתורין שבספר הצליחה לשמור על ערנותי וסקרנותי כמעט לכל אורכו, מלבד נפילת מתח אחת באמצע הספר בערך, כשחשתי בשעמום קל. אך התחושה עברה והתחלפה חזרה למתח ולציפייה, כמו זו של מר בלנק, לדעת מה מתרחש מאחורי הקלעים של חדרו ומה מנסים לעשות בו. מי הוא בעצם, ומיהם האנשים האחראים לבדידותו ולהסגר בו הוא שרוי.
כתיבתו של אוסטר מדויקת, דיווחית, כמעט יומיומית, ועם זאת מצליחה לעורר הזדהות ורגשות נוספים, בחסכנות המשקפת בעיני את דלות אבזורו של החדר ואת דלות עושרו הפנימי של מר בלנק, גיבורנו הלום השכחה. בכלל, הדמויות הספורות בספר מגיחות לביקורים קצרים בלבד אצל מר בלנק ומתוארות די בצמצום. רוב החוויה של הקורא תלויה בהתרשמויותיו של בלנק, והחוויה הרגשית המרבית אצל הקורא מתקבלת במיוחד מן הסיפור המונח על שולחנו, ובהמשך אותו הוא בודה מליבו. התרגום מצוין, הקריאה זורמת היטב, והחידתיות שבסיפור של מר בלנק שומרת על להבת הסקרנות עד הסוף, שמאיר לפתע את כל העלילה באור אחר לגמרי, ומעלה חיוך של מודעות מגחכת קמעא, מסופקת, אולי על סף המאוכזבת אבל גם מזדהה ומכילה.

מומלץ, כקוריוז חביב ביותר וכצוהר לראשו של מחבר מופלא, ולא רק לנאמני פול אוסטר :)

לפרטים נוספים על הספר - אתר נוריתה http://nuritha.co.il/he/node/46630

» ביקורות נוספות של MishaEla
» ביקורות נוספות על מסעות בחדר הכתיבה - ספריה לעם #734