הוצאה לאור›דביר

אלכסנדר מוקדון הגדול זכה לתהילה היסטורית אדירה ולתהילת גיבורים בזכות אישיותו ומנהיגותו הכבירה והמיוחדת .

הוא הפך לאגדה בחייו ועדיין אישיותו מציתה את דמיונם

של רבים וזאת בזכות כיבושיו ושליטתו בחלק אדיר מהעולם של

אז.

אך למרות הנאמר ואני מאלה שקרא לא מעט ספרים על דמותו

ואישיותו ולא סתם הוא נקרא מלך המלכים.

אבל האמת חייבת להיאמר שאלכסנדר מוקדון לא התעלה לרמתו הבלתי נתפסת של גנגס חא

"אם יש את נפשכם להיות פנטגרואליסטים טובים (כלומר לחיות בשלום, בשמחה ובבריאות הגוף, מכוח אכילה מחיל אל חיל), אל תבטחו לעולם באנשים הרואים את החיים מבעד לחור ברדסם."

היצירה הזו היא עבור הספרות הצרפתית מה שצ'וסר הוא לאנגלית, בוקאצ'ו לאיטלקית, וסרוונטס לספרדית; כלומר, מדובר ביצירה שהשפיעה מאוד על ספרות השפה בה היא נכתבה, ברמה של עיצוב מילים, קונספטים וכו'.
הרי השפות העממיות הללו נחשבו נחותות מהלטי

התחלתי לקרוא ולא שרדתי עד הסוף למרות שאני סטודנט לפסיכולוגיה, יש משהו מאוד מיוחד בפרויד ובמקוריות שלו, אבל גם ביטחון לא סביר בצדקת הנחותיו וטענותיו, ומעל לכל ההנחה שכמעט כל דבר הוא מיני ביסודו, קצת קשה להסכים עם זה והרבה פסיכולוגים מתלמידיו הטובים ביותר לא מסכימים עם זה (אריך פרום, אריקסון, ועוד), (ההנחות של פרויד הן כמובן תוצאה של הרבה עבודה מעמיקה, שיטת המחקר שלו איכותנית-אבחנתית ולא כמותנית-סט

קודם כל וידוי: אני מודה שלא הבנתי את רוב החלקים של הספר שקראתי אותם.
הספר מחייב אותך להיות מתמטיקאי או פיזקאי או חנון או לפחות חכם. התקשיתי מאוד להבין את הרעיונות שהם כנראה גדולים ומבריקים כמו המחבר -דאגלס ריצ'רד הופשטדטר. הנ"ל חוקר של קוגניציה, ופיזיקה ומחקרו מתמקד בתודעה, חשיבה ויצירתיות.
אז הינה הודיתי ויש עוד כמה ספרים שאני מודה שאני לא מצליח לחדור אותם (כתבי אפלטון ויוליסס למשל). אז מה בכל

לא כל יום, מישהו כותב המלצה לכתבי פרויד. כן, זו הוצאה ישנה, התרגום ארכאי, אבל - זו הוצאה מדהימה, הכתיבה מדייקת ומאירה, והעברית בתרגום זה עושה חן עם כתיבתו של פרויד. במובנים רבים, זו הוצאה קלאסית, מהותית, אשר מהווה אבן-בניין לקריאת פרויד בעברית. נכון, יש הוצאות חדשות, חלקן עדכניות יותר, וללא ספק מודרניות יותר. אך יש לכך גם מחיר, ויש לשקול מהו.

העברית של תרגום זה אינה פשוטה או קלה לעיתים, ומאלצת

עשיתי 14 יום תקופת התנסות ב"סטוריטל" וזה הספר הראשון שצד את עיני אז האזנתי לו.

מדובר בספר ביוגרפי-רכילותי, שכן רוב הדמויות הן בגדר "סלבס" והדמויות עליהן היו כותבים במדורי הרכילות של שנות ה- 60 עד ה- 80, בעיקר ב"העולם הזה" של אורי אבנרי או ב"לאישה"..

יחד עם זאת, מדובר גם במעין מסמך היסטורי. גפן, כישרוני שכמותו, שיודע את מלאכת הכתיבה, מיפה את התקופות הנ"ל, בעיקר את המקומות המדוברים בת"א (ע"ע

במהלך הקריאה בספר חשבתי שאכתוב עליו שהוא טוב, נוקב, חושפני, מתחשבן, אבל אחרי שסיימתי לקרוא אותו התלבטתי מה לכתוב עליו
(לקח לי כיומים לכתוב את חוות הדעת הזו...) כי באיזשהו שלב הוא קצת העיק לי ומכורח זה שהתחלתי והגעתי ליותר ממחצית ממנו - המשכתי לקרוא אותו.

הספר חושף, אם כן, את יהונתן גפן, בגוף ראשון ומאוד כן לגבי משפחתו (הוא אחיין של משה דיין, בן דוד לאסי דיין ורות דיין...) ובעיקר לגבי אימו. הא

רבותיי, מת איוון איליץ'! ממה? אין זה משנה, הכל הבל הבלים, הכל שקר וכזב.

מה הטעם בחיים? כיצד יש לחיותם? מדוע הם מסתיימים בייסורים ומדוע החלו מלכתחילה?

אלו מקצת השאלות ששואל עצמו לב טולסטוי באמצעות בן דמותו איוון איליץ', אשר פורש לפנינו את הלך רוחו של אדם גוסס.

האמת ניצבה לפני איליץ' אך הוא התנכר לה. בערוב ימיו נחשף לשקרים שהסכים לקבל –
שקר הבריות – אין אמפתיה בעולם, הכל אינטרסים, אשתו

טוב, סליחה מראש אבל - איזו גברת!

חופש גדול, קיץ. אנשים יוצאים לטייל. אני טסה להולנד ומחליטה שזו הזדמנות טובה לקרוא את היומן של אנה, לפני ביקור בבית אנה פרנק באמסטרדם.

הופתעתי מאוד!
לא ציפיתי ליומן כל כך חשוף וסוער, לבגרות מדהימה של נערה בת 14, לתבונה הרבה שיש לה ויכולות הכתיבה הנהדרות שלה.

לראשונה נחשפתי לסיפור של משפחת פרנק (שנשמעת כל כך מקסימה, בייחוד האבא מלא החמלה). לאחר קריאת היו