הדרמה של הילד המחונן, כלומר הילד הרגיש והעירני, היא, שהוא מקדים מאוד לקלוט את מה שהוריו מבקשים ממנו, נענה להם, מתאים עצמו לדרישותיהם ומוותר על צרכיו שלו.
הוא חש, באופן תת - הכרתי, שאין הוריו אוהבים אותו בזכות עצמו, אלה כממלא אחר ציפיותיהם.
מכאן סיבלו הדומם של הילד שבטחונו העצמי מתערער, וגוברת נטייתו לאבד את העצמי ואת הדרכים למציאת 'העצמי האמיתי'.
אי יכולתנו לבטא את הכעס שנצטבר בנו כלפי הורינו מחמת סדר עניינים מעוות זה, הוא מקור ההרסנות הטבוע בנו מילדותנו.
המחברת מתארת גם את מצבם הטרגי של ההורים שאינם מצליחים להיענות לצרכי ילדם, אינם מתאימים את עצמם אליו ושוכחים שגם בילדותם נאלצו להסתגל לדרישות הוריהם.
ספרה של אליס מילר, המשלב את התיאוריה עם דוגמאות מחיי יוצרים כבקט, ברגמן, דודה, הסה, הנרי מור וסטרווינסקי, אינו מחקר פסיכולוגי בלבד, אלא תעודה אנושית מרתקת ומרגשת ועדות עזה ומזעזעת על הסבל הנורא שהרגישים והעירנים שבינינו נושאים עמם מילדותם.
אליס מילר צברה נסיון עשיר במהלך שנות עבודתה כפסיכואנליטיקאית.
לאחרונה פרשה מהפסיכואנליזה (בטענה "שכל מי שאינו רוצה לדעת את האמת על חייו ימצא סיוע בפסיכואנליזה") ואימצה לעצמה את שיטתו של התראפיסט השוויצי קונארד שטטבאכר, בעזרתה הצליחה להגיע גם אל שורשי הטראומות המוקדמות של חייה - שלה.

הדרמה של הילד המחונן, כלומר הילד הרגיש והעירני, היא, שהוא מקדים מאוד לקלוט את מה שהוריו מבקשים ממנו, נענה להם, מתאים עצמו לדרישותיהם ומוותר על צרכיו שלו.
הוא חש, באופן תת - הכרתי, שאין הוריו אוהבים אותו בזכות עצמו, אלה כממלא אחר ציפיותיהם.
מכאן סיבלו הדומם של הילד שבטחונו העצמי מתערער, וגוברת נטייתו לאבד את העצמי ואת הדרכים למציאת 'העצמי האמיתי'.
אי יכולתנו לבטא את הכעס שנצטבר בנו כלפי הורינו מחמת סדר עניינים מעוות זה, הוא מקור ההרסנות הטבוע בנו מילדותנו.
המחברת מתארת גם את מצבם הטרגי של ההורים שאינם מצליחים להיענות לצרכי ילדם, אינם מתאימים את עצמם אליו ושוכחים שגם בילדותם נאלצו להסתגל לדרישות הוריהם.
ספרה של אליס מילר, המשלב את התיאוריה עם דוגמאות מחיי יוצרים כבקט, ברגמן, דודה, הסה, הנרי מור וסטרווינסקי, אינו מחקר פסיכולוגי בלבד, אלא תעודה אנושית מרתקת ומרגשת ועדות עזה ומזעזעת על הסבל הנורא שהרגישים והעירנים שבינינו נושאים עמם מילדותם.
אליס מילר צברה נסיון עשיר במהלך שנות עבודתה כפסיכואנליטיקאית.
לאחרונה פרשה מהפסיכואנליזה (בטענה "שכל מי שאינו רוצה לדעת את האמת על חייו ימצא סיוע בפסיכואנליזה") ואימצה לעצמה את שיטתו של התראפיסט השוויצי קונארד שטטבאכר, בעזרתה הצליחה להגיע גם אל שורשי הטראומות המוקדמות של חייה - שלה.