חששותיו של גבר צעיר מנישואיו הטריים וגעגועיו לבדידות שבחדר נעוריו, התערערות ביטחונה של אשה החווה את התרחקות בעלה וכן חתולה אחת, המספקת מרגוע והנאה לבעליה ואשר חייה מותקפים ומשתנים בעקבות ההתפתחויות בקשר הזוגי האנושי שסביבה – הם השוזרים את סיפור העלילה של הנובלה החתולה.
נובלה חושנית זו מאת קולט – אחת הסופרות הצרפתיות הפוריות והחשובות מתחילת המאה ה-20 – עוקבת אחר משולש אהבה בלתי שגרתי: גבר-אשה-חתולה. דווקא דרך חיית המחמד, חתולת שארטרו סגולה כחלחלה, עולות חולשותיו של המין האנושי, ובמיוחד קנאה וילדותיות אשר נפגשות במתחם בורגני הקושר שתי משפחות מבוססות בברית נישואין. ברית זו, המתנודדת בין תכליתיות, תשוקה חולפת, רתיעה ואהבה, נבחנת כאן בכלים חדים וקולחים, בשפתה המיוחדת של קולט.
הסופרת הפרובוקטיבית (1954-1873) – אשר נישאה פעמים רבות, הייתה מעורבת ביחסי זוגיות לסביים ואף התפרנסה כרקדנית עירום במועדוני פריז כדי לשמור על עצמאותה – אינה חוששת לעמת עולמות ודימויים באופן בלתי מתקבל על הדעת לכאורה, ועושה זאת באופן הגורם להיענותו של הקורא, אשר מזדהה ונרתע גם יחד מהדרמה הקאמרית המרקדת סביב תשוקה ודחייה ואף עלולה להגיע לידי רצחנות מאיימת.
יחסה המיוחד של קולט לבעלי חיים, אשר בא לידי ביטוי ברבים מספריה, מקבל כאן נפח אינטימי עד שנדמה כי כל אוהב חתולים עלול לחוש כאילו סודו, שאותו לא העז לגלות אף לעצמו, נוסח לפתע ונחשף אל העולם ברבדים שלא שיער.
מתרגמת המופת מצרפתית, אביבה ברק, תרגמה את החתולה תוך כדי כך ששימרה את מארג הקולות המגוון של היצירה ואת המרקם הלשוני העשיר והייחודי של קולט. עד כה תורגמו לעברית רק יצירות ספורות מבין חמישים הספרים שפרסמה קולט: "הולדת יום" (הספריה החדשה, הקיבוץ המאוחד, 1986) ו"שרי" (עם עובד, 1975).
"אני אוהבת את כתיבתה של אשה זו […] קולט גילתה שפה שבאמצעותה קראה בשם לאותה התמוססות שבין הדברים שאנו מכנים בחופזה תאוות הגוף לבין האינסופי של העולם […] נודדת או לכודה, חופשייה, אכזרית או מאוהבת, היא מעניקה לנו 'אלף-בית חדש' שבאמצעותו היא כותבת את בשר העולם".
ז'וליה קריסטבה, מתוך: "קולט", הגאונות הנשית, כרך III

חששותיו של גבר צעיר מנישואיו הטריים וגעגועיו לבדידות שבחדר נעוריו, התערערות ביטחונה של אשה החווה את התרחקות בעלה וכן חתולה אחת, המספקת מרגוע והנאה לבעליה ואשר חייה מותקפים ומשתנים בעקבות ההתפתחויות בקשר הזוגי האנושי שסביבה – הם השוזרים את סיפור העלילה של הנובלה החתולה.
נובלה חושנית זו מאת קולט – אחת הסופרות הצרפתיות הפוריות והחשובות מתחילת המאה ה-20 – עוקבת אחר משולש אהבה בלתי שגרתי: גבר-אשה-חתולה. דווקא דרך חיית המחמד, חתולת שארטרו סגולה כחלחלה, עולות חולשותיו של המין האנושי, ובמיוחד קנאה וילדותיות אשר נפגשות במתחם בורגני הקושר שתי משפחות מבוססות בברית נישואין. ברית זו, המתנודדת בין תכליתיות, תשוקה חולפת, רתיעה ואהבה, נבחנת כאן בכלים חדים וקולחים, בשפתה המיוחדת של קולט.
הסופרת הפרובוקטיבית (1954-1873) – אשר נישאה פעמים רבות, הייתה מעורבת ביחסי זוגיות לסביים ואף התפרנסה כרקדנית עירום במועדוני פריז כדי לשמור על עצמאותה – אינה חוששת לעמת עולמות ודימויים באופן בלתי מתקבל על הדעת לכאורה, ועושה זאת באופן הגורם להיענותו של הקורא, אשר מזדהה ונרתע גם יחד מהדרמה הקאמרית המרקדת סביב תשוקה ודחייה ואף עלולה להגיע לידי רצחנות מאיימת.
יחסה המיוחד של קולט לבעלי חיים, אשר בא לידי ביטוי ברבים מספריה, מקבל כאן נפח אינטימי עד שנדמה כי כל אוהב חתולים עלול לחוש כאילו סודו, שאותו לא העז לגלות אף לעצמו, נוסח לפתע ונחשף אל העולם ברבדים שלא שיער.
מתרגמת המופת מצרפתית, אביבה ברק, תרגמה את החתולה תוך כדי כך ששימרה את מארג הקולות המגוון של היצירה ואת המרקם הלשוני העשיר והייחודי של קולט. עד כה תורגמו לעברית רק יצירות ספורות מבין חמישים הספרים שפרסמה קולט: "הולדת יום" (הספריה החדשה, הקיבוץ המאוחד, 1986) ו"שרי" (עם עובד, 1975).
"אני אוהבת את כתיבתה של אשה זו […] קולט גילתה שפה שבאמצעותה קראה בשם לאותה התמוססות שבין הדברים שאנו מכנים בחופזה תאוות הגוף לבין האינסופי של העולם […] נודדת או לכודה, חופשייה, אכזרית או מאוהבת, היא מעניקה לנו 'אלף-בית חדש' שבאמצעותו היא כותבת את בשר העולם".
ז'וליה קריסטבה, מתוך: "קולט", הגאונות הנשית, כרך III