הוצאה לאור›אודיסיאה

אחד מספרי המד"ב המיוחדים שקראתי, הוא מיוחד בכך שהוא מספר על העתיד הכל כך רחוק שפשוט מדהים איך קלארק לוקח את הקורא קדימה בזמן ומייצר משהו כל כך מורכב ושלם. הסיפור עוקב אחר אדם צעיר שהחיים (1000 שנים) עוד לפניו, והוא חי בעיר היחידה שקיימת בעולם, והיא מושלמת ומספקת את כל הצרכים של האנושות. אבל משהו מפריע לאלווין, הוא לא יודע בדיוק מה והוא יוצא לחקור את זה, וגם את עצמו תוך כדי מסע התבגרות. הבעיה היא ש

כשל זמן הוא מדע בדיוני אינטיליגנטי במיטבו רומן שבו פיליפ ק’ דיק ממזג פילוסופיה, פסיכולוגיה וסאטירה חברתית לכדי חוויה מטלטלת. מאדים שלו הוא לא זירת הרפתקאות אלא מראה מעוותת של התודעה האנושית, והכתיבה חדה, כמעט קלינית, אבל עם לב פועם של חמלה ובדידות. זה ספר שמזכיר למה דיק נחשב לא רק סופר מדע בדיוני, אלא אחד ההוגים הספרותיים הגדולים של המאה העשרים.

נכנסתי לדף הספר ושפשפתי את עיניי חזק-חזק פן אני הוזה. איך יתכן שמשאיות של דיו נשפכו על מעלליהם של ריצ'ר-רולה-הארי-הולה ושות', ועל הספר הזה – דממת אלחוט? אף לא מילה אחת. שום-כלום.
אוהדי מתח וריגול, מעריצי הרפתקאות עם קורטוב של היסטוריה ומסתורין, אוהבי מותחנים פסיכולוגיים ותיאוריות קונספירציה – איפה הייתם ומה עשיתם?

אני מודה שאילולא קראתי ואהבתי את "מסדר האש" של דיוויד מורל, גם אני לא הייתי מגיע

הספר הזה, בהגדרה שלו, הוא 'מדע בדיוני' - אבל הוא לא. כבר לא. הוא רק 'מדע'. בעצם, גם מדע הוא כבר לא. למען האמת, הוא המציאות היום יומית שלנו, אנשי המאה ה-21.

היום, כל דבר כמעט נעשה באמצעות לחיצת כפתור. 'קליק' אחד, ואתם מסודרים. הכל בעולם כאן ממוחשב, הכל נמצא במקום אחד. אפילו מדבר פשוט כמו שעון, שאמור להראות את השעה ותו לא, עשו איזו אפליקציה חכמה ומשודרגת. אפילו אוכל, שהוא הכי לא טכנולוגי שיש, ושמ

"נגד הטיפשות, אפילו האלים נאבקים לשווא"

לקרוא מדע בדיוני של פעם, זה לקרוא ספר פילוסופיה, זה לגרום לחשוב ולהצליח לדמיין דברים אחרת ויותר טוב כי גבולות שקיימים במוחי נפרצים לרעיונות חדשים.
זה ללמוד להסתכל על דברים בצורה שונה, ביקורתית יותר, או סלחנית יותר. זה לצחוק ולהתעניין וללמוד.

בקיצור אסימוב מצליח לכתוב לי דברים שמאמנים לי את המוח ומותחים אותו.

האלים עצמם הוא ספר קצר ומרתק על טיפשות

#
היינלין הוא אחד מסופרי המדע הבדיוני השייכים לחלוצי הז'אנר – אלה שהתחילו לכתוב בשנות העשרים, השלושים והארבעים של המאה הקודמת, ופירסמו בחוברות זולות, רעבות בקביעות לחומר טרי, שחובבי הז'אנר זללו בשקיקה. הוא היה סופר פורה ביותר (הוא נפטר ב1988) שזכה בתועפות פרסים על עבודתו. הוא משתקף בסיפוריו באופנים רבים. הוא ההוכחה שקיטלוג השקפת עלם כ"שמאל/ימין" או "ליברל/שמרן" אינו עונה על הגיוון האנושי ואפשרי

היינליין הוא אחד מהסופרים האהובים עליי. עבר הרבה זמן מאז הפעם האחרונה שקראתי ספר מספריו ונהניתי לחזור לסגנון המוכר. הספר קליל, זורם ומשעשע, ובשלב מסוים מצאתי את עצמי צוחקת בקול רם מול הספר בתחנת אוטובוס וכל האנשים סביבי נעצו בי מבטים.
הספר מספר את סיפורו של גורדון, אשר התגייס לצבא ארה"ב מחוסר ברירה, נלחם במלחמה באסיה (לא נאמר מפורשות אך ברור לכולם באיזו מלחמה מדובר), נפצע ומשוחרר. מסיבות בירוקרט

הספר הזה הוא פנינה של ממש, הוא כתוב בצורה מסוגננת ויפה וזורק את הקורא ישירות לתוך עולם פנטזיה מדהים. הגעתי אל הספר הזה ללא כוונה מיוחדת, הוא ללא ספק נראה כמו ספר פנטזיה ואפילו הכריכה הגרועה שלו (מבחינה ויזואלית לדעתי) לא מנעה ממני לקחת אותו ליד מהמדף ולהתחיל לקרוא.
לין כותבת חזק וקולע, אין אצלה בילבולי שכל או מילים מיותרות, ולמרות שלפעמים בספרות פנטזיה זה גורם לחוסר בקריאה ובכניסה לתוך העולם של ה

לא מלהיב, מעין בעל זבוב למבוגרים. עד הסוף לא הגעתי למסקנה האם מדובר על עלילת מתח, פנטסיה או סיפור מעלה חיוך. אולי אחרי ספר ההמשך אהיה חכם חותר. לפחות זה ספר רצר יחסית.