ביקורת ספרותית על אחוות הוורד מאת דיוויד מורל
ספר מעולה דירוג של חמישה כוכבים
הביקורת נכתבה ביום שלישי, 27 בספטמבר, 2016
ע"י פואנטה℗


נכנסתי לדף הספר ושפשפתי את עיניי חזק-חזק פן אני הוזה. איך יתכן שמשאיות של דיו נשפכו על מעלליהם של ריצ'ר-רולה-הארי-הולה ושות', ועל הספר הזה – דממת אלחוט? אף לא מילה אחת. שום-כלום.
אוהדי מתח וריגול, מעריצי הרפתקאות עם קורטוב של היסטוריה ומסתורין, אוהבי מותחנים פסיכולוגיים ותיאוריות קונספירציה – איפה הייתם ומה עשיתם?

אני מודה שאילולא קראתי ואהבתי את "מסדר האש" של דיוויד מורל, גם אני לא הייתי מגיעה לספר הזה (ואת ג'ון רמבו שלו לא סבלתי בכל מקרה. סליחה, סטאלון...) - מה שהופך את התרעומת הזאת לאווילית - ועדיין, נשגב מבינתי כיצד פסחו על הספר המאלף, המעלף והז'אנר בפני עצמו הזה.

ראשית כל, דעו לכם שהתקציר הוא נפילה. הוא כתוב בצורת מברק סטנוגרפי נטול רגש, עושה עוול גדול לספר ולכן, ברשותכם, אני מוכרחה להרחיב:

הכל התחיל במאה ה- 12, כאשר כומר יפה-תואר בשם פטר אבלאר מכנסיית נוטר-דאם שבפריז, מפתה את תלמידתו (יפת-תואר גם היא), היא נכנסת להריון, הדוד שלה רותח מזעם ושוכר מתנקשים שתוקפים את הכומר הרדוף ומסרסים אותו. למרבה ההפתעה, הוא שורד ומחפש מקלט...

מאות שנים לאחר מכן, בשנת 1938, ראשי סוכנויות הביון מתכנסים לפגישה חשאית כי הם, בניגוד לראשי מדינות, לא יכולים להתעלם מההשלכות הנוראות של המלחמה שעומדת בפתח. באותה פגישה, הם מייסדים את חסות אבלאר (חדי העין ישימו לב שזהו שמו של הכומר המסורס, ולא בכדי...) – תוכנית מבריקה שתעניק להם הגנה מוחלטת שאינה מושפעת מגחמות הפוליטיקאים ומתעלה מעל ניגודים אידיאולוגיים של מדינות המוצא שלהם – גרמניה, צרפת, אנגליה, רוסיה וארה"ב.

עוברות עוד כמה עשרות שנים ואנחנו נוחתים בשנת 1982 בארה"ב, ופוגשים את כריס וסול - שני יתומים שהכירו בילדות, בפנימיית בנים בפילדלפיה, ומאז לא נפרדו. סול – רוצח מקצוען, כריס פרש ומנסה לכפר על מעשיו, ואז משהו משתבש. ובגדול.
רצף של שלוש משימות כושלות גורם לסול להגיע למסקנה הזויה ובלתי נתפסת, אבל היחידה ההגיונית בנסיבות הקיימות – אביו המאמץ והרוחני שלו, מאז היה ילד בן 5, מנסה להרוג אותו, ובכל מחיר. כריס מתגייס לעזרתו וגם הוא הופך לנרדף. כריס וסול הם צמד לוחמים צנוע וסופר-אינטליגנטי, בעלי יכולות נדירות שנרכשו לאחר שנים רבות של אימונים מפרכים (ולא, לא מדובר כאן בעוד גיבורי-על המתפקעים מעודף טסטוסטרון, חשיבות עצמית, אגו בלתי מרוסן ושפת הפאק-שיט הירודה – ממש לא), ולמרות כל זאת הם יוצאים מכל תקרית בשן ועין.

נדבך אחר נדבך ופיסה אחר פיסה, הם מגלים שיש עוד אנשים שאומנו בדיוק באותה טכניקה נדירה שהם עצמם שולטים בה - טכניקת הרג אינסטינקטיבי - וכל הדרכים והמשעולים מובילים לאיש אחד שנדמה כי הוא כל-יכול וידו בכל: אליוט, רב-מרגלים האחראי על ריגול נגדי בסי.אי.איי, ואותו אב מאמץ אשר הכניסם תחת כנפיו וטיפח אותם שנים. בתור ילדים עזובים, הם היו רעבים לכל גילוי מזערי של חיבה ולהוטים להשביע את המבוגר שלקח אותם תחת חסותו הנדיבה; יתומים מוזנחים פיזית ורגשית אשר עברו נעורים ספרטניים תחת משמעת קפדנית ובתנאים של חסך, והוא ניצל זאת היטב למניפולציות, התניות ואהבה שקרית שכל מטרתה הייתה להפוך אותם לרובוטים נטולי רגש המתייצבים לפקודתו ללא עוררין.

ואיך כל זה קשור לחסות אבלאר המסתורית? ולישראל? ולמשבר אנרגיה? ולוורדים? ועוד כהנה וכהנה?
אהה...לא תוציאו ממני אף לא מילה אחת נוספת. שום-כלום.

טוב, על ורדים אני יכולה לספר: לפי המיתולוגיה היוונית, אל האהבה נתן ורד לאל השתיקה בתור שוחד, כדי שהאחרון לא יסגיר את חולשות האלים האחרים, וכך הפך הוורד לסמל השתיקה והסודיות. בימי הביניים היה נהוג לתלות ורד מתקרת חדר הישיבות. חברי המועצה היו נשבעים שלא לגלות על מה שוחחו בחדר סוב רוזה (מתחת לוורד).

אח, איזה ספר.
תענוג צרוף.
34 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
פואנטה℗ (לפני שנתיים ו-2 חודשים)
יופי. סגור.
להשליך עם השפיץ!
רויטל ק. (לפני שנתיים ו-2 חודשים)
בשמחה, הגיעו עגבניות שרי מזן תמר בטעות מהשופרסל. מסתבר שחובב העגניות היחיד בבית לא אוהבת עגבניות תמר.
השפיץ לא טעים לו או משהו, אין לי מושג.
פואנטה℗ (לפני שנתיים ו-2 חודשים)
אני מתרגשת בשבילך.
חסר לך שלא תאהבי! ואז אני אצא כרובית.

סתם...תרגישי חופשי. אני אתמודד עם ההשלכות
(נא להשליך עגבניות שרי, רצוי מזן תמר)
רויטל ק. (לפני שנתיים ו-2 חודשים)
מצאתי אותו בספריה! אם רק אצליח לפנות זמן לקרוא אותו, אעזור לך להפר את דממת האלחוט בדף הספר:-)
פואנטה℗ (לפני שנתיים ו-3 חודשים)
שנה טובה גם לך, חני.
כן, אני מתכוונת לעשות זאת גם השנה, לשמחתם של אחדים, למורת רוחם של אחרים ולאדישותם של כל היתר.
eyalg1972 (לפני שנתיים ו-3 חודשים)
הספר בזמנו הוסרט למיני סדרת טלוויזיה עם רוברט מיצ'ם ופיטר שטראוס, נהנתי לראות
חני (לפני שנתיים ו-3 חודשים)
חג שמיח פואנטה יקרה ותמשיכי לתת סקירות שמביאות חלקים ממך ....שנה טובה
(לפני שנתיים ו-3 חודשים)
חסר לי ורד.
פואנטה℗ (לפני שנתיים ו-3 חודשים)
התגנדרת לכבוד השנה החדשה? תתחדש על הלוק החגיגי. גם זאת אותנטיות נואמת :)
(לפני שנתיים ו-3 חודשים)
שנה טובה וחג שמח. זיי געזונט/
פואנטה℗ (לפני שנתיים ו-3 חודשים)
מה עם הספר הזה כמו שאני מתארת אותו?
וואס ס די פּראבלעם?
טוב, ניסיתי לשכנע. לא השתכנעת.
שנה טובה וחג שמח.
זיי געזונט.
אפרתי (לפני שנתיים ו-3 חודשים)
פואנטית, אין בעיה. העוזרת שלי קצת מאחרת. נגיד היא צריכה לבוא ביום ראשון היא באה ביום שלישי. גם לא רואה מי יודע מה. אבל הבית נראה מצויין.
(לפני שנתיים ו-3 חודשים)
סקירה טובה, לא בעד ורדים. סול לא נראה לי. והספר הזה - כמו שאת מתארת אותו - השתכנעתי להשאר עם הארי של יו. עם לי צ', ג'ון ושות'.
למה מכה? - שיהיה חג שמח. שתהיה שנה טובה.
פואנטה℗ (לפני שנתיים ו-3 חודשים)
יעל, תודה רבה.
אני קראתי רק שניים, כאמור. את 'משחק הדמים' פסלתי מראש כי הפרצוף של סילבסטר סטאלון יהרוס לי את כל החוויה.
יש מצב שאפרוש בשיא אבל יתכן שאקרא גם את 'צעדים נואשים' ואת 'הכחשה מוחלטת'. כל היתר מדורגים חלש ולא עושים תיאבון.
פואנטה℗ (לפני שנתיים ו-3 חודשים)
לי יניני, את צודקת.
גם לך תודה ושנה טובה.
החג הזה הוא מכה, אבל אני בטוחה שתשמרי על הגזרה. לה לה לה... -:)
פואנטה℗ (לפני שנתיים ו-3 חודשים)
לא, אין צורך בדברים עצובים.
תשלחי לי עוזרת.
yaelhar (לפני שנתיים ו-3 חודשים)
נהניתי לקרוא את הביקורת.
נטשתי ספר אחד של מורל - לא זוכרת איזה - באמצע. ומאז לא שבתי אליו.

לתלות ורד מתקרת חדר הישיבות? את יכולה ליסד סטארט אפ והלקוח הראשון יהיה הקבינט(?) הביטחוני שלנו. הם בודאי ישמחו על הרעיון...
אפרתי (לפני שנתיים ו-3 חודשים)
אפילו לא שמתי לך לייק, איומה שכמותי. צ'מעי, אם כואב לך הגב אכפת לך שאני אשלח לך דברים עצובים?
פואנטה℗ (לפני שנתיים ו-3 חודשים)
צב, תודה.
לגמרי.
וזה הוא הזמן זה היום זה הרגע לפרגן למורל, ויפה שעה אחת קודם, ואף פעם לא מאוחר מדי.
פואנטה℗ (לפני שנתיים ו-3 חודשים)
אפרתי, בעבודה שלי אני יכולה לצחוק עד מחרתיים בלי להסביר אבל אני לא יכולה (נגיד שאת דואגת לשלומי ושואלת למה),
כי כל צחוק הוא אויב לגב כואב,
וכל צחקוק מחמיר פרכוס של גב תפוס.

ועכשיו את יכולה להצטער שאיימת עליי במקום לשבח אבל זה יהיה מאוחר מדי...
לי יניני (לפני שנתיים ו-3 חודשים)
פואנטה תקצירים על הכריכה יכולים לעשות עוול נוראי לספר וחבל. לכן אני פחות מייחסת לכתוב בתקציר.
לורד ולעלי הורד יש משמעויות רבות. הורד הוזכר בתנ"ך ובמקורות שלנו נוספים . מאידך הוא גם משמש כסמל של המפלגות הסוציאליסטיות באירופה .

ועל אהבה אני כבר לא מציינת ... אני תמיד שמחה לקבל זר ורדים.

כתבת סקירה משובחת כמו תמיד.
תודה ושנה טובה
צב השעה (לפני שנתיים ו-3 חודשים)
ביקורת מצוינת. נראה שדיוויד מורל מעלה את המורל...
אפרתי (לפני שנתיים ו-3 חודשים)
התגובות שלך גורמות לי לפרוץ בצחוק רם ואני עכשיו בעבודה וצריכה להסביר למה אני צוחקת.
פואנטה℗ (לפני שנתיים ו-3 חודשים)
אפרתיתית, סול הוא יהודי וחתיך הורס.
גם אם תקני (שאני אגיד לך לקנות ספר?!) ולא תאהבי, תשלחי אליי את סול אם לא קשה לך.
פואנטה℗ (לפני שנתיים ו-3 חודשים)
אה, ועוד משהו: הספר הזה נכתב ב- 1985. קללת הצפנים התחילה ב- 2003.
פואנטה℗ (לפני שנתיים ו-3 חודשים)
אלון דה אלפרט, אוויליים או לא, את הספר הזה אתה חייב לעצמך דווקא עכשיו. asap ועוד קודם לכן.
פואנטה℗ (לפני שנתיים ו-3 חודשים)
רויטל, סליחה על חוסר הנימוסים שלי. עכשיו אני אכולה ורגועה אז אסביר בסבלנות:
הקשר בין קללת הצפנים למיניהם לבין הסיפור הזה הוא שולי עד בלתי קיים. מדובר בסך הכל ברעיון של מקלט והסתרה שנולד מתוך מצוקת הכומר המסורס והתגלגל למאה ה- 20, כשהמרגלים היו בלחץ בגלל המלחמה הקרבה.
העלילה ברובה מתרחשת בשנת 82, ובחלקה - כמה עשרות שנים אחורה, כרקע להבנת האירועים והילדות של היתומים.
זה קרב מוחות אדיר ממדים. כדאי לך.
אפרתי (לפני שנתיים ו-3 חודשים)
תדעי לך, שאם אקנה בגללך ולא אוהב את זה, אני אשלח אחריך את סול.
אלון דה אלפרט (לפני שנתיים ו-3 חודשים)
הספרים של דייוויד מורל יכולים להיקרא בנשימה עצורה, וחלקם הם אוויליים בצורה שלא תיאמן
רויטל ק. (לפני שנתיים ו-3 חודשים)
נו, אז בזה היית צריכה לפתוח את הביקורת :-)
בכל אופן, שכנעת אותי.
פואנטה℗ (לפני שנתיים ו-3 חודשים)
רויטל, איך ידעתי שתגיע הקללה?!
זה לא צופן דה וינצ'י!!!!!!
רויטל ק. (לפני שנתיים ו-3 חודשים)
מצד אחד, קונספירציות היסטוריות ואחוות מסתוריות שמחזיקות מעמד לאורך מאות שנים, סטייל צופן דה-ויצ'י, לא ממש מדברות אלי.

מצד שני, ההתלהבות שלך מדבקת, ואולי צופן דה וינצ'י סתם עשה לי אנטי לא מוצדק לז'אנר.

אחפש בספריה.





©2006-2019 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ