ביקורת ספרותית על אזרח הגלקסיה (2002) מאת רוברט היינליין
ספר טוב דירוג של ארבעה כוכבים
הביקורת נכתבה ביום ראשון, 7 באפריל, 2019
ע"י yaelhar


#
היינלין הוא אחד מסופרי המדע הבדיוני השייכים לחלוצי הז'אנר – אלה שהתחילו לכתוב בשנות העשרים, השלושים והארבעים של המאה הקודמת, ופירסמו בחוברות זולות, רעבות בקביעות לחומר טרי, שחובבי הז'אנר זללו בשקיקה. הוא היה סופר פורה ביותר (הוא נפטר ב1988) שזכה בתועפות פרסים על עבודתו. הוא משתקף בסיפוריו באופנים רבים. הוא ההוכחה שקיטלוג השקפת עלם כ"שמאל/ימין" או "ליברל/שמרן" אינו עונה על הגיוון האנושי ואפשרי להיות שמאלן ימני, שמרן ליברלי או קפיטליסט סוציאליסטי בלי לסבול מפיצול וריבוי אישיויות.

היינלין נולד ב 1907 בקנזס וגדל במיזורי (או להיפך...) שתיהן מדינות השייכות לחגורת התנ"ך ורוב אוכלוסייתן נוצרים אדוקים שמרנים. בהתחשב במקום ובתקופה בה הוא גדל, אפשר היה לתאר אותו באופן סטיריאוטיפי גם בלי לקרוא את מה שכתב. אבל זהו, שלא. מצד אחד הוא כתב סיפורים הממקמים אותו כנץ ימני, שוביניסט שואף-קרבות, שפותר קונפליקטים בכוח והצד שלו תמיד צודק (כמובן...) מצד שני תמצאו הגיגים פילוסופיים העוסקים בתורת המדינה ובזכויות אדם עם ערנות מיוחדת לחלשים בחברה. מצד אחד תקראו סיפורים על "גברים שבגברים" ועל הנשים הקטנות המנדנדות להם ונשלחות בטפיחה על הלחי למטבח, מצד שני תוכלו לקרוא על אהבה חופשית, יחסי מין הומוסקסואלים, זכותה-של-אשה-על-גופה, תחומים שאין ספק שב"חגורת התנ"ך" השמרנית נחשבו כסטיות מחרידות.

הספר הזה נכתב בשנת 1954 ותורגם לעברית ב 2002. הוא נכתב על עתיד רחוק - בוודאי מאות שנים מעכשיו - והקורא חווה דיסוננס-קוגניטיבי כאשר הגיבור - שנסע בספינות חלל שמהירותן גבוהה ממהירות האור - צריך לחזור הביתה כדי לטלפן למישהו... אני לא חושבת שתפארתו של היינלין היתה ברעיונות טכנולוגיים. בניגוד לאסימוב או ארתור סי. קלארק, שעולמותיהם מלאים המצאות טכנולוגיות (שחלקן אף יושם במציאות), החוזקה של היינלין היתה יותר בתחום הסוציולוגיה ומדע המדינה והעולמות שברא מציעים גישה חדשה לממשל שאנו מכירים, התייחסות לא מפרגנת לטייקונים ואנשי עסקים והגדרה מעניינת לתפקידה של המדינה.
נער הגיע בספינה שהובילה עבדים, הועמד בזירה ונמכר לעבדות כ"פריט 175" במכירה פומבית. הנער הזה – מזה-רעב ולבוש סמרטוטים, שמאחוריו טראומות נוראות הוא הגיבור בסיפור הזה. סיפור ההרפתקאות המרתק מחביא מאחוריו את עמדות הסופר לגבי חיים של כבוד, זכויות אדם וגם את הנחת הסופר (אמריקאי ותמים) שבכל אדם טמון המנהיג, הגיבור, הגאון שאם רק יעז לחשוף ישנה את העולם.

הסיפור מרתק אם כי מאד תמים. שמחתי לחזור לקרוא משהו מ"תור הזהב" של המדע הבדיוני. כבר לא כותבים סיפורים כאלה היום. ויש להניח שלו היו כותבים – חלק גדול מהקוראים כבר התבגרו ועברו לקרוא ספרי עיון היסטוריים.



27 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
yaelhar (לפני שבועיים)
תודה רבה, גוסטב.
אני חושבת שהנבואות - שהתגשמו או שלא - במדע בדיוני הן רק אנקדוטות. עיקר הז'אנר עוסק בחשיבה על האנושות ועל הבחירות שיביאו אותה למקום כזה או אחר. לכן (אותי) פנטסיה פחות מעניינת: היא עוסקת בעיקר בבחירות של העבר, מקושטות ביכולות שמעבר לטבע...
yaelhar (לפני שבועיים)
תודה רבה, חני.
yaelhar (לפני שבועיים)
רב תודות, Pulp_Fiction
yaelhar (לפני שבועיים)
תודה רבה, פרפר צהוב.
הערה מעניינת מאד. יש לי הרגשה שנושא של רוב הסיפורים כבר נכתב - לעתים קרובות בעבר הרחוק. מה שעושה את ההבדל הוא הפרטים, דרך הכתיבה ומידת יכולתו של הסופר לטלטל ולנענע את הקורא.
גוסטב (לפני שבועיים)
סקירה יפה ומעניינת.
רטרוספקטיבה בקריאת ספרות מדע בדיוני שנכתבה כמעט לפני מאה שנים, אלדוס האקסלי לדוגמה, יכולה להיות מוזרה ולעתים משעשעת.
גם מדע בדיוני מתחילת שנות התשעים (סייברפאנק) ניל סטיבנסון, ויליאם גיבסון, שההתפתחות הטכנולוגית הולכת ומדביקה, לפעמים הופכת נבואה למיושנת.
חני (לפני שבועיים)
ספר תמים זו הגדרה יפה...
Pulp_Fiction (לפני שבועיים)
סקירה יפה לספר עם נקודת מבט מרתקת .
פרפר צהוב (לפני שבועיים)
יעל, תודה על הסקירה.
כבר עשרות שנים שלא קראתי ספר מדע בדיוני, ונראה שהספר הזה מועמד מצוין לקריאה. יוצר אסוציאציות לספרטקוס.





©2006-2019 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ