|
לפני 13 שנים ו-3 חודשים
פרק שני (משימה)
הנערה בכחול-השומרת של העיר הסודית של הריסקים
ג'ד- רוצה להרוג את פולו
פולו- אתה גם שומר ביחד עם הנערה בכחול
המדפדף- מנסה להקים צבא נגד האנטי הריסקים
דניאל הירוק- מפקד פלוגה של האנטי ריסקים
מתוקונת- ברחת מהמחבוא שלך במטרה למצוא את נטע שתעזור לך
גלושס- קיבלת משימה מצבא האנטי ריסקים לבנות פצצה
נטע-מנסה לעצור את גלושס
לוחמת- מנהיגת הריסקים שנמצאים בעיר הסודית
דניאל עם תמונת החייל- בורח מהעיר במטרה להרוג את דניאל הירוק
ליילק- עוקבת אחרי דניאל עם תמונת החייל
אריה- רוצה להיות המנהיגה של הריסקים
כיפ- נמאס לך לברוח ואת מחליטה להרוג את קוותה
קוותה- משרת בצבא האנטי ריסקי ומטרתו כי לאתר את כיפ
נורי- מנסה למצוא את עיר הריסקים הסודית
אור-הולך עם נורי
אורומיס- הולך עם נורי
קאליופה- מנסה להרוג את אורומיס,אור ונורי
שד משחת- לקחת את הפצצה מגלושס ולהטמין אותה בעיר הריסקים
מייטי- לברוח מהכלא
טליה- עוזרת למדפדף
ליאו- להרוג את עמית
עמית-להרוג את ליאו
גדילן- חי בעיר הריסקים
טום- נחתכת בטעות ביד
היללי- מנסה לברוח מעיר הריסקים
|
הלוחמת
לפני 13 שנים ו-3 חודשים
(שאלה- מי שאין לו משימה לא יעלה דרגה? לא פר.)
נכנסתי למעלית.
"אי," צייץ בן האנוש. לא הסתכלתי מאיפה ירד לו דם, אבל רק ראיתי את החתך.
יצאתי מהמעלית בלי להסתובב, גררתי את בן האנוש ביד לשולחן המפקדה והטחתי אותו בכיסא.
"איך אתה מעז להיפצע?" שאגתי.
|
|
מגדת העתידות
לפני 13 שנים ו-3 חודשים
עבר כבר כמעט יום שלם, ואני עדיין יושבת בתוך צינוק 418 כשאני מנסה להיזכר מה קרה בפעם הקודמת שהייתי כאן.
אני זוכרת שכבלו אותי לאותו כיסא שישבתי עליו, ואני זוכרת שכאב לי, ואני זוכרת שבכיתי. אני זוכרת את האנטי ריסק עם העיניים החומות שהוביל אותי ליציאה, ואני זוכרת את המעיל שהוא נתן לי. המעיל כבר נאבד לי מזמן.
אני זוכרת שמאז לא דיברתי עם אף אחד, עד לרגע שבו תפסתי טרמפ עם האישה האנטי ריסקית.
זאת הייתה טעות.
אני נזכרת במה שקרה בתחילת היום. באותו כיסא שלא כבלו אותי אליו, ובאותו אנטי ריסק שסטר לי, באותה אנטי ריסקית שכיוונה עליי את הנשק שלה, באותו צעיף שעדיין משתלשל בין ידיי.
אני כל כך צמאה.
|
|
הנערה בכחול
לפני 13 שנים ו-3 חודשים
חשבתי שאלכס יארח לי חברה , חשבתי שאני לא לבד, חשבתי שאכפת לו ממני, אבל הוא רק הגיע וכבר הלך! חושב שאני משוגעת! בדיוק כמו דילן!!!!
התחלתי לבכות!!!!! מה את חושבת שאת עושה? אמרתי לעצמי!!!!! את לא תינוקת!!!! בכי לא עוזר לשום דבר! את סתם תהי עצובה עוד יותר! יופי באמת! אני גם בכיינית, גם יש לי פיצול אישיות, וגם מדברת לעצמי! לא פלא שכולם בורחים ממני...... לא ידעתי מה לעשות! החלטתי לקחת כדורי הרגעה! הלכתי אל המדף , פתחתי את הקופסה, ולקחתי משם כדור הרגעה, רגע, אני ריסקית! כדור אחד לא ישפיע.... אז לקחתי 5!!בדיוק שבלעתי את הכדורים שמעתי צעקה- לוסי מלודי!!!! מה את חושבת שאת עושה!?!?! את מנסה להתאבד!?!?! ואז התעלפתי.... (שמישהו ימשיך מהקטע של הצעקה)
|
|
לפני 13 שנים ו-3 חודשים
"רוצה מים?" שאל סטיב במבוכה ניכרת על פניו.
רטנתי וקמתי מהכיסא. חיפשתי מקום שדרכו אפשר לברוח.
"תראה, אין סיכוי שאני נשארת פה-אני אנסה לברוח בשלב כלשהו-איכשהו. אבל לא בלעדיך!"
נשענתי על קיר בייאוש "אם תרצה להישאר פה... אקח דגימת דם שלך אחי שתהפוך לריסק ואברך לבד."
היבטתי בו ודמעה זלגה על פני.
|
|
הלוחמת
לפני 13 שנים ו-3 חודשים
היללי, את כבר לא שם.
|
|
מגדת העתידות
לפני 13 שנים ו-3 חודשים
גמרתי עוד רבע מהבקבוק.
החלטתי שמעכשיו אני לא אשתה עד שהמצב שלי יהיה באמת נואש. בינתיים אני צריכה למצוא נקודת תורפה בדלת.
כלום.
אני אצטרך לחכות שיוציאו אותי מכאן, ואז אוכל לברוח.
|
|
לפני 13 שנים ו-3 חודשים
אני כן. ואם לא-אז איפה?
אם את מתכוונת לבריחה-אני אברח אבל בזמן אחר.
אל תדאגי
|
|
נטע
לפני 13 שנים ו-3 חודשים
פתחתי את הטלויזיה, הכתבת אמרה: "הפצצה נגד הריקסים כבר מתקדמת, בראש צוות הבנייה עומדת גבי טטרוף. גבי מדווחת ש...". הרגשתי שעניים שלי בוערות, כך אני מרגישה שאני כועסת.
למה? למה? חשבתי למה היא בונה את הפצצה? בשביל שתהייה עוד מלחמה? בשביל שהייה עוד אסון?
כעסתי. כעסתי מאוד.
הלכתי לכיוון הבית שלה.
|
|
ליילק
לפני 13 שנים ו-3 חודשים
התעוררתי בהרגשה נהדרת, בשעה מאוחרת, רעננה ומאושרת אחרי שנת לילה ארוכה ומתוקה. הצד של מטי במיטה היה ריק, כמו בדרך כלל.
לא היו לי סיוטים.
לא היו בכלל.
פיהקתי פיהוק גדול והתמתחתי. בבית שררה דממה.
מטי יצא לטייל או משהו? הרהרתי. קמתי מהמיטה בחיוך קטן ויצאתי אל המטבח, מחפשת פתק.
היה שם פתק.
החיוך נמחה בין רגע מהפרצוף שלי.
"יצאתי לתרום את חלקי." נכתב באותיות הברורות והמושלמות שלו,"אל תדאגי לי, הכל יהיה בסדר ואחזור בקרוב. תוכלי לטפל בענייני החתונה בעיר בינתיים, ואני אחזור. אוהב, מטי."
הלב שלי ניתר בחזה כמו מטורף, הרגשתי את החיוורון והבהלה מתפשטים בגופי. מתי הוא יצא??? חשתי בדחף המשוגע לעצור אותו. אבל אולי אין לי סיכוי בכלל.
הסתחררתי סביב סימני החיים שהשאיר. קליפת ביצה בפח, בלגן קטן בנעליים, ו... בלגן גדול בארון הבגדים. תיק אחד חסר, המקרר כמעט ריק וגבינה מרוחה על השיש.
הוא עזב במהירות. במהירות מהירה מדי.
הנחתי אצבע חרדה בעדינות על המחבת ששכב כמעט הפוך על הגז.
הוא היה חם. הרגשתי בצריבה האיומה שמתפשטת בגוף שלי כשחום מתקרב אליי, בתגובה להיפוך המושלם של הכוח שלי - קרח.
ההחלטה המטורפת התגבשה בראשי במהירות.
אני הולכת להחזיר אותו. ואם לא להחזיר אותו, ללוות אותו ולראות אותו לפחות עוד פעם אחת אחרונה. או לא אחרונה.
|
|
הלוחמת
לפני 13 שנים ו-3 חודשים
תקראי את התגובה האחרונה שלי בפרק הקודם, היללי!)
|
|
אֵרִיַה
לפני 13 שנים ו-3 חודשים
(אבל... אבל... איך אני יכולה? לוחמת היא המנהיגה! היא תרצח אותי!)
המשכתי להביט מסביב בסקרנות, מקום מעניין, ועוד יותר מעניין בטח לשלוט כאן.
גלגלתי עיניים, נו כבר.
|
|
עמיתוש!!! XD
לפני 13 שנים ו-3 חודשים
קמתי בבוקר, ישנתי רק שעה. כול הזמן חשבתי על אותו האיש (ליאו) הוא מנסה להרוג אותי, הוא אנטי ריסק אחרי הכול. היה לי מזל בפעם הקודמת שהוא לא הרג אותי כי המנהל נכנס. אבל אני לא אוכל להתחמק לנצח. הנשק שלו חזר ואני עוד לא הבנתי את הכוח שלי. אבל נמאס לי לברוח. אני אהרוג אותו או שהוא יהרוג אותי. מה שרוב הסיכויים יקרה בהתחשב בכך שהוא גדול ממני. מעכשיו אני מסתובבת במקום עם אנשים, אדמה, וצמחים. אם הוא רוצה מלחמה אני אתן לו אותו. רק שאני מתכננת לנצח הפעם. שרק יעז...
קרקור הבטן שלי קטע את המחשבות שלי, אחרי הכול גם ריסקים צריכים לאכול. הזמנתי לחדר ארוחת בוקר שכללה טוסטים צנים ותה. אח"כ אני אחשוב על תכנית.
|
|
הלוחמת
לפני 13 שנים ו-3 חודשים
(אני בהחלט ארצח אותך. נכון שזה נהדר? תמיד חלמתי לרצוח את אריה!
סתם, זאת רק עוד משימה על הראש שלי. *אנחה*
אתם קולטים?! אני צריכה למנוע ממישהו להיכנס, לנטרל פצצה, ולמצוא מיליון ריסקים!)
|
|
גדילן קוץ רגל
לפני 13 שנים ו-3 חודשים
הלכתי לחפש את המנהיגה של הריסקים
אני חייב למצוא מישהי שתעזור לי פה, הלכתי לחפש אותה
אבל נתקלתי בה...
(מי שרוצה שיתקל בי)
|
|
אֵרִיַה
לפני 13 שנים ו-3 חודשים
(דייי!!! אני4 לא אשמה בזה שלינה (המתוקה והנחמדה ^^) גרמה לזה!)
|
|
הלוחמת
לפני 13 שנים ו-3 חודשים
(אז תבקשי יפה, כי אין לי כוח לטפל במישהי וחותרת מתחתיי בנוסף לזה. ארטמיס אוהבת אותך.)
|
|
אֵרִיַה
לפני 13 שנים ו-3 חודשים
(לא! אני לא חותרת תחת אף אחד! יש לי כבוד! המממ... אני לא הולכת לבקש, את הולכת להמליץ עלי? ^^)
|
|
הלוחמת
לפני 13 שנים ו-3 חודשים
(כן, אבל רק עם תעזרי לי במשימות האחרות. למרות שזאת המשימה שלך, אני די בטוחה שעם תעזרי לי במשימות של יזה ייחשב לך.)
|
|
ליילק
לפני 13 שנים ו-3 חודשים
(היי, גדיל!)
התארגנתי בזריזות, סחבתי את כל הציוד הנחוץ ביותר שיכולתי לחשוב עליו בשתי דקות ורצתי לכיוון היציאה מהעיר במהירות, כשאני קצרת נשימה וליבי פועם חזק כמו מופע תופים.
בלי לשים לב - שוב - נתקעתי ברידיק ונפלתי לאחור.
"היי!" התרוממתי מהר והתעלמתי מהעובדה שהסמקתי כמו עגבנייה,"מה אתה עושה כאן?"
|
|
דניאל
לפני 13 שנים ו-3 חודשים
(לינה, מה עם כל אלו שאין להם משימה?!)
|
|
☂inbal☂
לפני 13 שנים ו-3 חודשים
אחרי יומים הרגל שלי נרפאה.
היה בוקר, די בהיר. השעה ארבע. אני עדיין לא סובלת את גוסת ומה שמו. שני מעצבנים.
אני מקפלת את שתי המזוודות לגודל של שלט טלויזיה. את שני הקדחים אני לוקחת בידי. אני מכניסה את המזוודות שהתכווצו לגודל שלטים לתיק המעצבים שלי. אני יודעת שאני אופנתית...
אני צועדת כמה שיותר בשקט. מנסה לא להשמע כלל.
שיט.
למה לא דאגתי להזיז את השורש לפני שהחלטתי לברוח?!
משום מקום, גוסת התעורר, עם גרזן ביד.
לעזאזל?! מי ישן עם גרזנים?!
"אנחנו באים איתך." הוא אמר. הוא לא שאל.
"למה לי לבוא איתכם?" אני שואלת, בטון מתגרה. אני לא מבינה למה הם לא עוזבים אותי.
"ככה." הוא עונה.
אני מגלגלת עיניים. "תתארגנו מהר, מפגרים." אני אומרת.
"אלכסנדר..." גוסת אומר.
קוראים לו אלכסנדר? כנראה שכן. אני יודעת ששניהם יודעים את שמי.
הם מתארגנים בחצי שעה. כמה זמן לוקח להתארגן, לעזאזל?!
"אנחנו מוכנים." גוסת אמר.
"תודה לאל. אתם מתארגנים בדיוק כמו בנות." אמרתי, בטון מלגלג.
"תשתקי." אלכסנדר אמר לי.
"אתם לא תאמרו לי מה לעשות, זה מובן?" אמרתי להם, מכוונת את האקדחים שלי, ללב של שניהם.
אני טובה בלכוון מטרה, ובכלל בנשקים מכל סוג- חצים וקשת, השלכת סכינים ופגיונות, כידון, גרזן, חרב, חנית, רק כי היו לי שיעורים פרטיים בלחימה בערך מגיל שש וחצי.
אני ביקשתי ללמוד את זה. בהתחלה הייתי רק עם חץ וקשת, השלכת סכינים ויריה באקדח. לפעמיים קצת רוגטקה, וחרבות. אני לומדת בדיוק 14 שנים. אני הכי אוהבת אקדחים. פעם היה לי אפילו אקדח וורוד. אבל שנאתי אותו. הצבע האהוב עליי הוא שחור. אז אמרתי לאקדח הוורוד "ביי ביי", והורדתי אותו במים באסלה. כן, ברור שקיבלתי עונש, אבל זה לא הזיז לי.
גוסת מכוון אלי גרזן, ואלכסנדר מכוון אלי סכין. אני תוהה מה יגיע קודם- הסכין, הגרזן או הכדורים.
ואז אני מורידה את הנשק.
אחרי גם הם.
אני צועדים.
"אתם לא יכולים ללכת קצת פחות כמו פילים?!" אני אומרת להם בנימה עוקצנית.
"לא." גוסת אומר לי.
בעצם אני סוג של שבויה שלהם. כמובן שלרוב השבוים אין נשק, אבל הם כופים עליי להשאר איתם, ואני לא כל כך מבינה למה. בעצם אני כן מבינה- הם צריכים שאשמור עליהם. תינוקות.
אנחנו מגיעים לכביש.
אין שום תנועה בכביש.
"אז לאן כל כך רצית ללכת?" אלכסנדר שואל אותי.
"לעיר הריסקים." אני עונה בטון קפוא.
"אהה, ואי אנחנו אמורים להגיע?" הוא שואל.
חשבתי. למה לא חשבתי על זה קודם? כי יש בי טיפת אנושיות.
'זאת עיר סודית, סתומה!' המילים מהדהדות במוחי. 'איך את רוצה להגיע לשם?' אני מנסה להבין.
מונית? 'ממש לא!' ג'י פי אס? 'בטוח שלא!'
אני נזכרת במפות של רונה. בטוח יש שם את המקום הזה! היא רצתה להגיע לשם, ולחתוך דרך היער! 'כן, תודה לאל שהבנת, מפגרת.'
"יש לי מפה." אני אומרת. הפעם אני נשמעת אנושית. חבל.
"איך בדיוק השגת אותה?" גוסת שואל אותי.
"סיפור ארוך." אמרתי. רונה חושבת על הכול...
הגדלתי את המזוודה שלה. הפכתי את כל המזוודה כדי למצוא את המפה. 'תחשבי, מטומטמת. איפה היא יכלה לשים את זה?' בטח שלא במזוודה. ככה אם היו מוצאים את המזוודה, היו מוצאים גם את עיר הריסקים. בטלפון שלה! הוא אמנם מזכוכית, והוא שקוף, אבל אני יודעת שיש לו תא קטן. היא בטח קיפלה את המפה, והכניסה אותה לשם.
אני מוציאה את הטלפון שלה, ופותחת אותו. באמת יש שם מפה. אני סוגרת את התא, ומכניסה אותו למזוודה שוב. אני מכווצת את המזוודה, ומניחה אותה בתיק שלי.
אני פותחת את המפה. העיר לא כזאת קרובה. אנחנו מצביעים לטרמפ. לפתע מכונית עוברת.
"לאן אתם צריכים?" אני מביטה, בו. הוא מספיק טיפש כדי להתהפנט.
"עוף מכאן." אני אומרת. הנהג יוצא הרכב.
"תתחיל ללכת ביער. אתה תשכח שראית אותנו בכלל. אתה תגיע לכביש בצד השני, ושם תיקח טרמפ הביתה." אני אומרת לו. הוא לא יזכור אותנו.
"וברגע שתראה מערה, תצא מהפנוט, ותחזור לעצמך, או יותר נכון למי שהפכתי אותך. תשכח אותי." אני אומרת.
הנהג מתחיל לצעוד אל עבר היער.
"את רצינית?!" אלכסנד שואל אותי.
"הוא בטוח ייפצע עד שיגיע לכביש. הוא לא נראה לי חכם גדול. ואז הוא יהפוך לריסקר." אני אומרת.
שלושתנו נכנסים לרכב.
אנחנו מקלקלים את החימום ברכב בכוונה. שיהי לנו תרוץ למה יש לנו מעילים וכפפות, ובגדים כאלה.
אנחנו נוסעים בכביש. אנחנו היחידים בכביש. גוסת נוהג. אני יושבת לידו מקדימה. אלכסנד יושב מאחור.
שלושתינו לא פוצים פה. חוץ ממני, שמדי פעם אומר לגוסת "תפנה בפניה הבאמה ימינה, או "תפנה שמאלה".
חוץ מזה שורר שקט. אני עצבנית מאוד שהם איתי.
|
|
הלוחמת
לפני 13 שנים ו-3 חודשים
(נורי, אני מעריכה מאוד את הכתיבה שלך, אבל את מחליטה המון בשביל כולם.)
|
|
☂inbal☂
לפני 13 שנים ו-3 חודשים
(לוחמת, אני לוקחת את אור איתי, כי הוא לא הולך להיות בסימניה חודש.)
|
|
לפני 13 שנים ו-3 חודשים
נכנסתי לאוטו שלי והתחלתי לנסוע בכיוון היציאה מהעיר.
התפקיד שלי הוא לאתר ריסקים ולחסל אותם,עד שהם יכחדו.
עצרתי את האוטו באמצע הכביש כך שיחסום את הדרך,הכביש הוא לא כביש מהיר כך שמכוניות עוברות שם לעיתים רחוקות.
אחרי חצי שעה של המתנה רכב התקרב לכיווני ונעצר באמצע הכביש בגלל האוטו שלי.
בתוך המכונית היו 3 אנשים אבל הם היו לבושים בבגדי חורף והדבר נראה לי מוזר.
טענתי את יונק הדם שלי והתקדמתי לכיוון המכונית שלהם.
דפקתי קלות על החלון ואמרתי "תעודות זהות בבקשה".
|
|
דניאל
לפני 13 שנים ו-3 חודשים
אני הולך להרוג אותו. אני הולך לחתוך אותו לאט.. ונראה מי יעצור אותי!!
אני אחזור אל אנה.. אני לא אתן לו לפגוע בה!!.
אנה ישנה אז לקחתי נעליים, תיק, מצרכי מזון, ובגדים. השארתי פתק.. היא תבין למה היתכוונתי..
והתחלתי ללכת לכיוון היציאה מהעיר..
|
|
דניאל
לפני 13 שנים ו-3 חודשים
(שד, אתה לא מגיב, אז תתמודד עם התוצאות:)
"אתה בא איתי." לחצתי על ההדק ועיניו של הריסק נפערו בתדהמה כשכל כוחו אזל.
אחזתי בצווארון חולצתו בגועל וגררתי אותו לעבר המושב האחורי של המכונית.
נכנסתי והתיישבתי במושב הנהג והתנעתי את הרכב.
"ריסק מטופש. חושב שהוא יכול לעבוד עליי."
גלגלי המכונים חרקו על הכביש כשמיהרתי בחזרה לכיוון בית הסוהר.
עברתי בשערי המתכת הגדולים, ולבסוף חניתי.
חייל זוטר התקרב לעברי במהירות.
"תקחו אותו לתא 102. התא ריק, נכון? יופי. אני אבוא לחקור אותו בערב." החייל הנהן נמרצות והלך.
כעבור כחצי דקה הוא חזר עם שני חיילים נוספים.
הם נעלו אזיקים על ידיו של הריסקר והרימו אותו בגסות.
"תזדרזו." התנעתי את המכונית ושבתי לכביש במהירות.
עיר הריסקרים, הנה אני בא.
|
|
מגדת העתידות
לפני 13 שנים ו-3 חודשים
מולי ישבה ילדה, שלא נראה שעברה את גיל עשר. היה לה שיער בלונדיני קצר ופוני שכיסה את מצחה. היא הביטה בי בעיניה הגדולות, ובהן השתקפה דמותי.
הילדה התחילה לבכות, והדמות שלי נראתה מטושטשת בעיניה, למרות שראיתי שמשהו לא נראה בי נכון. נראיתי מעורפלת, כאילו ישנה...
הילדה התחילה ליבב והיא לא הפסיקה לבכות. היא מלמלה משהו, וידעתי שדבריה לא הופנו אליי.
היא אמרה משהו על זה שהיא רק רוצה ללכת הביתה.
לקח לי זמן להבין- שהילדה הייתה אני.
אני כשהייתי בת חמש או שש.
הילדה אמרה שהיא לא רוצה למות. היא לא רוצה שאני אמות.
פקחתי את עיניי, ולא היה מולי אף אחד. באמת ישנתי. רק חלמתי...
קמתי ונעמדתי מול הדלת.
הצמדתי אליה את אוזני. לא שמעתי כלום. זה אומר שהדלת עבה, וצריך משהו כבד במיוחד כדי לשבור אותה. האנטי ריסקים דאגו כאן להכל. אין כאן שום דבר חוץ מקירות בטון ודלת ברזל.
הצצתי דרך חור המנעול, והופתעתי כשראיתי שמישהו עומד בעד לדלת.
(כל מי שרוצה...)
|
|
☂inbal☂
לפני 13 שנים ו-3 חודשים
(לינה, זה אזור עם שלג, וקפוא שם.)
מכונית אחת עמדה באמצע הכביש. היא נראתה לי של איזה אנטי ריסקר.
אישה אחת יצאה מהמכונית.
היא צעדה לקראתנו.
הבטתי קדימה, וקרעתי את המפה. את הקרעים הנחתי בתוך החימום המקולקל. החתיכות בתוך המנוע.
"תרגעו."אמרתי לאלכסנדר וגוסת.
גוסת עצר את המכונית באיטיות, והיא ניגשה אלינו.
"תעודת זהות בבקשה." היא אמרה.
הוצאתי אותה מתיק המעצבים שלי.
"קחי," אמרתי לה בטון חביב.
בינתיים אלכסנד וגוסת הוציאו את התעודות שלהם, בזמן שהיא קוראת את התעודה שלי.
|
|
טליה
לפני 13 שנים ו-3 חודשים
(מדפדף נחמד, אני תקועה אז אולי תכתוב כבר משהו?!)
|
|
מגדת העתידות
לפני 13 שנים ו-3 חודשים
(הממ... שעמום.
עכשיו יש שם בוקר או ערב?)
|
|
אֵרִיַה
לפני 13 שנים ו-3 חודשים
"מה עכשיו?" הבטתי בארטמיס מזווית העין "הולכים לחפש עוד ריסקרים?"
|
|
מגדת העתידות
לפני 13 שנים ו-3 חודשים
(כל אנטי ריסק שמוכן לעמוד מחוץ לדלת, מוכן בבקשה לכתוב משהו? בבקשה?!)
|
|
הנערה בכחול
לפני 13 שנים ו-3 חודשים
היי XD
אני עדיין מעולפת בחדר שלי מכדורי הרגעה!
חחח שמישהו יהיה זה שצועק~!
|
|
הלוחמת
לפני 13 שנים ו-3 חודשים
הנחתי לבן האדם הפצוע. באותו רגע עברה בי מחשבה חותכת שמשהו ממש רע הולך לקרות.
התקרבתי למקרופון, נשמתי עמוק ואמרתי
"הישיבה בוטלה. מהיום בערב חל איסור על כל הריסקים לצאת מהעיר עד הודעה חדשה."
נשמתי שוב, נרעדת. "אלנה, אני אודה לך אם תבואי איתי. אלכס, תעזור ללוסי לשמור על העיר. תן לבני האדם להסתובב פה, אבל בשום פנים ואופן לא לצאת. אני יוצאת, אחזור מחר בבוקר כנראה." אלנה באה אחריי במעלית.
שעטתי במורד הרחובות, ותוך כדקה הגעתי לחדר שלי. לקחתי משם סווצ'רט עם ברדס, איפרתי את העין שלי במייק אף הכי טוב שהיה לי, זה שפותח על ידי אחת הריסקיות המדעניות. נתתי קצת לאלנה, והיא מרחה על הצלקת שלה.
לקחתי סכין מהמגירה, וארנק.
הכגעתי ליציאה, ומצאתי את לוסי יושבת בחדר השמירה שלה ושותה שוקו.
"לוס, היציאה הועברה?" שאלתי בחיפזון.
"כן. להודיע לריסקרים על המיקום החדש?" שאלה.
"לא. אף אחד לא יוצא עד שאחזור. תציבו שמירה כפולה מצידי," התזתי. התחושה הרעה גברה, כמו טרטור בבטן.
הובלתי את אלנה ליציאת החירום, זאת שנפתחת בחדר שירותים של קניון, ונעללמת מיד.
"את באה איתי?" שאלתי את אלנה.
|
|
אֵרִיַה
לפני 13 שנים ו-3 חודשים
"ברור!" עניתי בהתלהבות.
הדלת נפתחה, מצאנו את עצמנו בתוך תא שירותים, נעול.
יצאנו מהמעלית, כשהסתובבתי לוודא שיש לנו דרך לחזור, ראיתי שהיא כבר לא שם.
"אמממ... איך אנחנו חוזרות אם הדלת נעלמה?" שאלתי במבוכה והצבעתי על הקיר החלק.
|
|
הלוחמת
לפני 13 שנים ו-3 חודשים
"לוסי העבירה את הכניסה למקום אחר. כשנצטרך לחזור, היא תשלח לי אסמס עם כתב סתרים של המקום החדש. אך ורק כשנצטרך לחזור, אחרת וכלו למצוא אותנו ולסחוט מידע." פתחתי את הדלת ויצאנו לקניון די מוזנח.
"מממ...אני צריכה נעליים חדשות," רטנתי ובהיתי לכמה שניות בחלון ראווה של מגפיים.
יצאנו מהקניון, וחצינו דרך הכביש הקרוב לכניסה הקודמת של עיר הריסקים.
"חכי-" חסמתי את אלנה בידי. רכב שחור עצר ליד הסמטה הקודמת.
נשימתי נעתקה.
עלו עלינו.
שניה לפני שהתעלפתי מאימה, משכתי אחריי את אלנה, עברנו את הסמטה והתיישבנו בשולחן חוץ של בית קפה סגור. התנשפתי במהירות.
|
|
מגדת העתידות
לפני 13 שנים ו-3 חודשים
(לא משנה. תשכחו ממה שביקשתי.)
הוא הלך. מי שזה ל היה הלך, ואני נאנחתי, לא בטוחה אם מהקלה או מייאוש.
התיישבתי בפינה וניסיתי להירדם, אבל פחדתי לראות שוב אתצ אותה ילדה קטנה שתבכה ותגיד שהיא לא רוצה למות.
לקחתי לגימה קצרה מהבקבוק והנחתי אותו בצד.
התחלתי לשקוע בזיכרונות. חלקם שמחים, חלקם כואבים.
(שאיזה אנטי ריסק יבוא לפה כבר! אני די משועממת...)
|
|
אֵרִיַה
לפני 13 שנים ו-3 חודשים
ארטמיס הייתה חיוורת כמו קיר, המכונית נעצרה במרחק כמה מטרים מאיתנו, שילבתי ידיים והתחלתי לפטפט תוך כדי שהבטתי מזווית העין ברכב..
"המגפיים שהיו בחלון הראווה? אז למה לא קנית אותןם? הם היו מדהימות!, רוצה שנחזור עכשיו? את לא תתחרטי..."
|
|
הנערה בכחול
לפני 13 שנים ו-3 חודשים
הלוחומת - אני עדיין בחדר שלי מעולפת כי לקחתי כדורי הרגעה
|
|
הלוחמת
לפני 13 שנים ו-3 חודשים
ניסיתי לחייך, אבל פניי נשארו קפואות.
"תודה, אלנה. את צודקת." ואז הנמכתי את קולי, דיברתי לנעליי, וחיפשתי משהו בארנקי.
"הוא מפקד פלוגה בכלא של האנטי ריסקים. אסור שהוא יראה אותנו. אנחנו חייבות להתחפף מפה, ולהגיד ללוסי לשנות כניסה כל יום." מצאתי את מה שחיפשתי. כרטיס לבן עם פס מגנטי. "תחפשי מכונת כספומט..." מלמלתי, עדיין מבועתת.
|
|
הלוחמת
לפני 13 שנים ו-3 חודשים
ניסיתי לחייך, אבל פניי נשארו קפואות.
"תודה, אלנה. את צודקת." ואז הנמכתי את קולי, דיברתי לנעליי, וחיפשתי משהו בארנקי.
"הוא מפקד פלוגה בכלא של האנטי ריסקים. אסור שהוא יראה אותנו. אנחנו חייבות להתחפף מפה, ולהגיד ללוסי לשנות כניסה כל יום." מצאתי את מה שחיפשתי. כרטיס לבן עם פס מגנטי. "תחפשי מכונת כספומט..." מלמלתי, עדיין מבועתת.
|
|
אֵרִיַה
לפני 13 שנים ו-3 חודשים
הבטתי מסביב ואז שאלתי "אין לך התנגדות חזקה לחזור לקניון בשביל הכספומט, נכון?" שאלתי בשקט
|
|
הלוחמת
לפני 13 שנים ו-3 חודשים
היללי, את מתעלמת לגמרי מהסיפור! בסוף הפרק הקודם אני לקחת אותך ואת החבר שלך למפקדה, אתם נמצאים שם! ואי אפשר לצאת סתם ככה מעיר הריסקים! היציאה חסומה, ואין לך מושג לאן ללכת! תמחקי את התגובה!
|
|
POLLO
לפני 13 שנים ו-3 חודשים
"הישיבה בוטלה. מהיום בערב חל איסור על כל הריסקים לצאת מהעיר עד הודעה חדשה." אמרה
ארטמיס ויצאה מהחדר עם אלנה, הנערה החדשה. זה לא מוצא חן בעיני שהיא מסתובבת איתה הרבה,
בכלל לא מוצא חן בעיני. ירדתי במהירות למטה, אולי לוסי עוד מחכה לי.
נכנסתי לחדרה, מצאתי אותה לוקחת חמישה כדורי הרגעה.
"לוסי מלודי! מה את חושבת שאת עושה?! את מנסה להתאבד?" צעקתי כשראיתי אותה מתחילה להסתחרר.
אך זה היה מאוחר מידי, היא נפלה על הריצפה. נו באמת, היא לא הייתה יכולה לחכות עוד דקה
בשביל שאני ירגיע אותה?
הנחתי אותה על המיטה בזהירות, הפרצוף שלה נראה מאוד יפה.. מיהרתי לסלק את המחשבה
מראשי, זה בכלל לא הזמן לזה.
הכנסתי לאוזן ימין את האוזניה הזעירה שנתנה לי ארטמיס לתפקיד השומר.
שפכתי קצת מים על פניה של לוסי, כעבור כמה דקות היא התחילה להתאושש,
כשהיא פתחה את עיניה, מיהרתי להסתכל עליה ולהרגיע אותה.
|
|
הלוחמת
לפני 13 שנים ו-3 חודשים
"לא." שעטנו לעבר הקניון. בידיים רועדות, הכנסתי את הכרטיס לחריץ. המסך הואר, והמפקדה נכספה אלי.
"תסתירי אותי." אמרתי לאלנה. היא נעמדה עם גבה אלי.
"אלכס," אמרתי. פניו הופיעו במסך. "כן, המ-" "לא משנה. תחפש את לוסי. תגיד לה להעביר את הכניסה פעם ביום, ולהציב שמירה. יש אנטי ריסק מחוץ לעיר!" המסך נכבה.
"יופי, ממש נהדר."
|
|
אֵרִיַה
לפני 13 שנים ו-3 חודשים
"יש לי תחושה רעה" מלמלתי בשקט והצבעתי על כמה אנשים חמושים ששוטטו בקניון "בואי פשוט נעמיד פנים, והאיפור שלך מתחיל להימרח, ניכנס רגע לשרותים ותסדרי אותו, בסדר?" שאלתי בדאגה והמשכתי להביט מסביב
|
|
POLLO
לפני 13 שנים ו-3 חודשים
"לוסי! קומי!"
|
|
הנערה בכחול
לפני 13 שנים ו-3 חודשים
פתחתי את עני...... ראיתי את אלכס....
מה.... מה קורה כאן? ולמה כואב לי כל כך הראש?
אחרי דקה נזכרתי..... הוא לא השאיר אותי לבד! הוא חזר! בכל זאת אני לא לבד בעולם!
|
|
הנערה בכחול
לפני 13 שנים ו-3 חודשים
שמחתי לראות את אלכס......
אם הוא חזר סימן שהוא חושב עלי, שאני חשובה לו!
גם הוא חשוב לי, למרות שאני עוד לא יכולה לסמוך על אף אחד במאה אחוז עליו אני הכי סומכת מכול האנשים פה! לפני שאני מתחילה ליצור פה בריתות אני צריכה לוודא שאנחנו באותו צד.....
אמ...אלכס..... אני יודעת שזה לא קשור...... אבל.... אני יכולה לסמוך עליך?
פשוט אתה היחיד שאיכשהו אני מאמינה בו כרגע....
|
|
POLLO
לפני 13 שנים ו-3 חודשים
"כן! את יכולה לסמוך עליי"
|
|
☂inbal☂
לפני 13 שנים ו-3 חודשים
(אורומיס, אני לא מוציאה אתכם טיפשים, פשוט הדמות שלי היא ממש מעצבנת קרת רוח, אז היא כל היום מסתובבת עם פרצוף זועף.)
|
|
☂inbal☂
לפני 13 שנים ו-3 חודשים
אלכסנד לחש לי להפנט אותה. לאנראה לי שזה היה הגיוני, אבל שיהיה.
"איך קוראים לך?" שאלתי אותה, בידיעה שהיא תסתכל עליי.
"אממ, למ..." היא התחילה לומר, אבל הספקתי להפנט אותה.
"תני לנו לעבור, ותשכחי מאיתנו. את תצאי מהטראנס בעוד שעה, אבל עדיין לא תזכרי אותנו. ואם יש לך מצלמה נסתרת כלשהי, תמחקי אותנו ממנה, ואת כל מי שהופיע בה עד עכשיו. ותחזירי לי את תעודת הזהות." אמרתי לה. היא הינהנה.
היא הזיזה את המכונית שלה, ונתנה לנו לעבור. היא נשארה דוממת.
עברנו. אחרי שייצאנו משדה הראייה שלה, הוצאתי את חתיכות המפה מהחימום המקולקל. חיברתי אותן יחד.
"בפנייה הבאה תפנה שמאלה." אמרתי לגוסת.
המשכנו לנסוע בערך שעה. לפתע עצרנו לפני שער ברזל גדול.
היו שם לפחות שבעה שומרים.
גוסת החנה את המכונית בצד. שלושתנו יצאנו מהרכב.
השומרים כיוונו אלינו נשק. ראיתי על ידו של אחד מהם כתם כחול וגדול.
"הם ריסקרים. זה בסדר." גוסת אמר.
הורדתי את הכפפה שלי. הראיתי להם את היד שלי. הצבעתי על הכתם. גם אלכסנדר וגוסת הצביעו על הכתמים הכחולים שלהם.
הם הורידו את נשקיהם מטה.
"בואו." הם אמרו בחביבות.
נכנסנו אחריהם.
"עד העיר עצמה נוסעים במכונית." אמר השומר שמלווה אותנו.
נסענו. שררה שתיקה.
לפע הגענו לעיר. היא מכוסה ערפל כבד. אבל אחרי שעוברים את הערפל- העיר יפהפיה.
"הערפל מסתיר את העיר האמיתית. אין שום סיכוי שיורידו את הערפל הזה." השומר אמר.
שלושתנו רק עמדנו שם, בוהים ממש כמו מפגרים. אפשר גם לומר אנושיים.
בשלב מסוים נכנסו לבניין גבוה.
"כאן תגורו." אמר השומר. לא ידעתי שעיר הריסקים כל כך מסודרת. באמת שלא. אני מרגישה הרבבה יותר שלווה מתמיד. שאני לא שונה. שאני יכולה ללכת ברחוב בלי כפפות. שאני יכולה לספר לכולם שאני מהפנטת. שאני יכולה לספר את הסיפור שלי.
|
|
דניאל
לפני 13 שנים ו-3 חודשים
(לוחמת את נראה לי אמורה לקבל הודעה שאני ועוד מעט ליילק? נעלמנו מהעיר..)
|
|
POLLO
לפני 13 שנים ו-3 חודשים
"יש לנו שלושה ריסקים חדשים,
אני רוצה אישור להכניס אותם" לחשתי
לאוזנייה.
"תכניס אותם, ואני עסוקה עכשיו, אז אני מתנתקת
בנתיים" אמרה לי ארטמיס.
"ברוך הבא לעיר הריסקים. אמרתי ומיהרתי
לנעול את הדלת. "אתם הבנים, מקבלים מפתח
לחדר 368. שם יחכו לכם חוברות למידע על העיר."
אמרתי והגשתי לנער (אורומיס) את המפתח.
"כדאי שתשמרו עליו טוב, ניפגש מחר במסדר בעשר
בבוקר, נקווה שהמנהיגה שנו תגיע עד אז..."
הנערים חייכו והלכו לעבר החדר.
"ונעבור אלייך..." אמרתי וניגשתי אל הנערה.
"עד שנמצא לך חדר את תשני עם לוסי, השומרת הבכירה
של העיר. היא לא במצב טוב כול כך עכשיו, אז כדאי
שתהיי בשקט. אני מצטער שלא נוח כול כך עכשיו, אבל בבוקר
הכול יסתדר. אם את צריכה עזרה אני בחדר 801..."
|
|
דניאל
לפני 13 שנים ו-3 חודשים
(פולו עכשיו תודיע בקשר ללוחמת שנעלמתי ולא מוצאים אותי בשום מקום!!)
|
|
POLLO
לפני 13 שנים ו-3 חודשים
(תודה שהזכרת דניאל.. )
"לפני שהלכתי לישון בדקתי
את כול החדרים.
הגעתי לחדר 802, החדר שלידי,
החדר של מטי ואנה.
דפקתי, אין תגובה. ארטמיס השאירה לי
את המפתחות לחדרים, פתחתי את הדלת במהירות.
כלום! האורות היו חבויים, הארונות מבולגנים...
מצאתי פתק על השולחן, זה היה בהחלט הכתב של מטי:
"אל תדאגי לי, הכל יהיה בסדר ואחזור בקרוב.
תוכלי לטפל בענייני החתונה בעיר בינתיים, ואני אחזור. אוהב, מטי."
לא! אין סיכוי! זה כול כך ברור שזה מה שיקרה, איך לא שמתי לב?!
מטי יצא לטפל באנטי ריסקים ואנה אחריו...
הקשתי על הכפתור הזעיר באוזניה: "שיחת חירום"
"אני יודע שביקשת לא ליצור קשר אבל מטי ואנה נעלמו בעקבות
האנטי ריסקים! תחזרי אליי כשתוכלי" אמרתי וניתקתי.
|
|
POLLO
לפני 13 שנים ו-3 חודשים
רצתי במהירות לדלת הכניסה לעיר,
קצת לפניה מצאתי את אנה נתקלת ברידיק.
"אנה!" צעקתי לעברה.
|
|
לפני 13 שנים ו-3 חודשים
(אורומיס!,צריך 3 תגובות כדי להרוג ואתה הרגת אותי בתגובה אחת,אני לא יכולה לירות בעצמי ולהישאר בחיים.
נורי,את רמה 1 וצריך כוח הפנוט רב כדי לשכנע מישהו לירות בעצמו)
|
|
הלוחמת
לפני 13 שנים ו-3 חודשים
"תחכי לי רגע, בסדר?" אמרתי לאלנה ונכנסתי לאחד התאים. הטחתי את מכסה האסלה והתיישבת יעליו.
מטי ואנה נעלמו.
שני ריסקרים חדשים.
מה חשבתי לעצמי?
תדמית מפקדת-הברזל-שתמיד-מפגינה-עוצמה עמדה לקרוס בכל רגע. רציתי לפרוץ בבכי ולהימחק מהעולם הזה.
אבל 5 שנות פיקודי עשו את שלהן. ניסחתי הודעה עם כל הפרטים, והקלטתי אותה.
"אלכס, תודה על המידע החשוב. אני מבקשת שמחר בבוקר במסדר תעלה במקומי ותעבור על החוקים החדשים:
1. אף ריסקר או ריסקית לא יוצאים מהעיר עד שאני חוזרת.
2. אף ריסקר או ריסקרית לא מכניס ריסקרים אחרים מבחוץ. אם מגיעים ריסקרים, אסור לצאת החוצה לפגוש אותם.
3. אימוני היום יפעלו רק עד 13:00 בצהריים, ולאחר מכן יוצבו שמירות כפולות בכל העיר.
4. לא ליצור קשר עם ריסקרים מבחוץ. תודה." שלחתי את ההודעה ונשמתי עמוק. תיקנתי את האיפור המיוחד וקיררתי אותו כך שיתקשה.
יצאתי מהתא, ומצאתי את אלנה עומדת ליד הדלת במבט מודאג.
"יש לנו הרבה לעשות הלילה." אמרתי.
|
|
אֵרִיַה
לפני 13 שנים ו-3 חודשים
"קדימה!" חייכתי בהתלהבות "שרק ינסו לפגוע בנו!" ואז הפסקתי לרגע "אמממ... מה אנחנו עושות בעצם?"
|
|
☂inbal☂
לפני 13 שנים ו-3 חודשים
(אורומיס, זה באמת לא פיר.)
|
|
הלוחמת
לפני 13 שנים ו-3 חודשים
ייצבתי את קולי.
"יש שתי אפשרויות. או ללכת לחפש אנטי ריסקים, או ללכת לכלא שלהם. תחליטי את מה נעשה קודם, במילא נגיע לשני המקומות."
אלנה נראתה נלהבת, ואם זאת מופתעת מההכרזה שלי.
"אם נחפש אנטי ריסקים, הם ילכדו אותנו." אמרה באיטיות.
"נכון מאוד." הלכנו חזרה לסמטה הישנה. הרכב עדיין חנה שם.
"אתה מחפש את העיר הסודית?" אמרתי בשקט.
הוא לא ימצא אותה, בחיים. ואם הוא יזהה אותי, אז עוד יותר טוב.
|
|
אֵרִיַה
לפני 13 שנים ו-3 חודשים
"רק ליתר ביטחון..." מלמלתי "אם הוא ישים לב לצלקות שלנו, תשכנעי אותו לשניה אחת שהוא מדמיין, אני כבר אטפל בזה שהוא לא יראה אותם" ואז החיוך חזר לי לפנים "אז הולכים אליו? ואז נגנוב לו את הזהות וניכנס?"
"לא בדיוק" ארטמיס הביטה, מודאגת, ובכל זאת במבט של ברזל, במכונית.
"אז מה התוכנית?"
|
|
POLLO
לפני 13 שנים ו-3 חודשים
שמעתי זמזום, זה סימן שקיבלתי הודעה,
הקשבתי לה במהירות.
אני אחראי על המסדר מחר? מצוין!
"אני יודע איך ההרגשה כשאדם
אהוב נמצא בסכנה!"
צעקתי לעברה, היא הסתובבה אליי במבט
מופתע. "אני מזמן את צוות ביטחון לפה בדחיפות!"
לחשתי לאוזניה, כעבור כמה שניות, הופיעו הריסקים
המוכשרים ביותר בעיר.
הם תפסו את אנה, וגררו אותה לתא המעצר.
הוא חסין לגרמי לכוחות.
היה לי עצוב לראות את ליילק מנסה להשתחרר בחוסר
אונים. אני יודע בדיוק איך זה מרגיש...
"נעילה זמנית של העיר עד 6:00 בבוקר" לחשתי לאוזנייה.
כרגע השומרים נועלים את העיר בקוד סודי ביותר.
כבר מאוחר בלילה. "אנה! בבקשה תרגעי לרגע!"
|
|
הלוחמת
לפני 13 שנים ו-3 חודשים
"אם היינו יכולות לגנוב את הזהות של מישהו, זה לא היה שלו. הוא לא יתן לנו. אנחנו רק מקוות להרחיק אותו כמה שיותר מהעיר."
"אתה מחפש את העיר של הריסקים?" שאלתי בקול.
|
|
לפני 13 שנים ו-3 חודשים
(התגובה האחרונה של אורומיס מתבטלת)
הייתי ליד הרכב שלי ולא הבנתי מה קרה,לא זכרתי מה קרה בדקות האחרונות.
הבנתי שאין טעם לחכות ליד הכביש אז נסעתי בחזרה לכלא.
הלכתי לראות את הריסקית שתפסתי,אולי יש לה כוח מעניין שאפשר לנצל לטובתינו.
דלת התא שלה נפתחה ונכנסתי פנימה.
|
|
קוותה חסר הדם
לפני 13 שנים ו-3 חודשים
הנה היא.
עומדת לבד ליץ העץ, ואני מסתכל עליה.
היא לא רואה אותי.
עכשיו תראה.
יצאתי מהמכונית, והכפפה הימנית שלי הפכה לרובה דקיק וארוך.
חץ הרדמה נורה ופגע בזרועה.
התקרבתי אליה במהירות, שניה לפני שהיא נפלה תמכתי בגופה.
"את בסדר?" שאלתי ברכות. היא נרדמה.
|
|
מגדת העתידות
לפני 13 שנים ו-3 חודשים
פתאום, האפלוליות נעלמה והתא התמלא אור מלאכותי.
לא ידעתי אם להיבהל, או לנסות לברוח. במקום זה מצאתי את עצמי משותקת בפינת החדר, כשבקבוק המים מוסתר מאחורי גבי.
עיניי עוד היו כנראה אדומות מהבכי, והמחשבה על אימא שלי ועל אני בת השש נעלמה מראשי ברגע שהדלת נפתחה.
בפתח עמדה האישה, שהייתה הראשונה שדיברתי איתה מאז גיל שש.
התכווצתי.
|
|
לפני 13 שנים ו-3 חודשים
היא פחדה ממני ואהבתי את זה.
טענתי את יונק הדם שלי ושאלתי אותה "אז מה הכוח שלך?"
|
|
מגדת העתידות
לפני 13 שנים ו-3 חודשים
"אני יכולה לגרום לדברים להופיע." שיקרתי, בתקווה שזה יעזור איכשהו.
|
|
לפני 13 שנים ו-3 חודשים
אם היא לא משקרת הכוח שלה יכול לעזור לנו מאוד.
"קומי" אמרתי לה והיא קמה באיטיות.
"ועכשיו תוכיחי שזה הכוח שלך ואת מתאימה להיות אנטי ריסקית".
|
|
☂inbal☂
לפני 13 שנים ו-3 חודשים
הנהנתי בראשי. הוא נשמע לי לחוץ מאוד. טוב, בערך כמוני לפני כמה שעות...
לפתע חזרתי לעצבנות.
'את לא מוגנת כאן.' חשבתי לעצמי. למה? 'כי אם האנטי ריסקים ימצאו את העיר- את תושמדי.'חשבתי.
הגדלתי את המזוודות, והתחלתי ללכת לחדר שלי.
איך אני אוכל להתגונן? אני לא יכולה להפנט כשמתקיפים אותי מלמעלה. אני לא שמה לב, ומועדת במדרגות.יהיו לי חבורות, זה בטוח. אבל למי אכפת כשסכנה גדולה מרחפת מעל ראשו?
אני נכנסת לחדר אחד. מקווה שזה החדר שלי.
"לוסי?" אני שואלת בתמימות כשאני נכנסת.
"זאת אני." היא עונה. אני מבינה שאני בחדר הנכון.
בחדר יש סלון נחמד, עם ספות רכות. יש מטבחון קטן. ובצד יש מסדרון, שכנראה מוביל לחדרי השינה, המחשב והאמבטיה.
"את ישנה בדלת השנייה מצד ימין." לוסי אומרת לי.
"אוקי." אני עונה לה.
אני נכנסת לחדר. יש בו מיטה זוגית רגילה, מצעים פשוטים ולבנים, ושמיכת צמר למקרה של קור. יש גם כורסה קטנה, ארון בגדים, מראה וחלון עם וילון תכתכל. ויש גם טלויזיה ממש ישנה בצד. החדרים כאן לא מתקרבים לרמה של הבית שלי, אבל אני אסתדר. אני מגלה שיש דלת, שמובילה למקלחת ושירותים. את הבגדים אני לא מסדרת בארון.אין לי זמן. אני מביטה במראה, ומגלה שאני נראית כמו קניבלית בבגדי מעצבים. זה מראה מגוחך.
אני פושטת את בגדי, ומתקלחת בזרם המים החמים. אני חופפת את ראשי בסבון. כשאני יוצאת אני מתעטפת בחלוק שהבאתי מהבית. כורכת סביב שערי מגבת שנמצאת כאן, לוקחת נעלי בית. אני מתיישבת על המיטה, וחושבת על כל מה שקרה לי עד עכשיו.
הכל התחיל מהשיכורים האלה. ואז ברחתי. ואז רונה נרצחה. ואז רצחתי את זה שרצח את רונה. ואז לקחתי טרמפ ליער. ואז להקת הזאבים תוקפת אותי. ואז גוסת מציל אותי. ואז הוא לוקח אותי למערה שלו. ואז אני מתעלפת מהפצעים. ואז אני מתעוררת, ומנסה לברוח מהם. ואחר כך הלכנו לכביש הראשי. וגנבנו אותו. ונעצרנו על ידי אנטי ריסקרית, ששכחה אותנו. ואז הגענו לעיר הסודית. ואז עליתי לחדר. ועכשיו אני כאן.
האירועים התרחשו כל כך מהר, שלא הספקתי לעצור לרגע. ואני עדיין לא יכולה.
כי אני עדיין חשופה.
|
|
מגדת העתידות
לפני 13 שנים ו-3 חודשים
"אני לא רוצה להיות אנטי ריסקית." אמרתי בהחלטיות.
|
|
הלוחמת
לפני 13 שנים ו-3 חודשים
(הידד למייטי הנאמנה!!!)
|
|
מגדת העתידות
לפני 13 שנים ו-3 חודשים
(הידד לי!)
|
|
אקו
לפני 13 שנים ו-3 חודשים
התעוררתי בתוך חדר אפור, שכל מה שיש בו הוא קירות, ודלת אחת.
שכבתי על הרצפה, ולא לקח לי יותר מידי זמן לקלוט שכואב לי הראש.
איך הגעתי לכאן?
הדבר היחיד שזכרתי היה פנים, של האנטי ריסק הזה.
הוא הולך להרוג אותי?
זחלתי באיטיות אל פינת החדר, ונשענתי על הקיר.
מה זה המקום הזה?
לרגע חשבתי שכדאי שאשתמש בכוח שלי, לראות דרך עיניו של אותו אנטי- ריסק. אולי זה יגלה לי משהו.
אבל לפני שאפילו הספקתי להחליט סופית אם אני עושה את זה או לא- הדלת שממולי נפתחה.
|
|
אורומיס
לפני 13 שנים ו-3 חודשים
(סליחה לא מצאתי את התגובה של השומרת אז חשבתי שהיא דמיונית)
אני וגוסת הלכנו לחדר לקחתי את החוברת שמתי על המיתה שלי וגם את המזוודה ואז יצאתי לחדר האוכל
|
|
לפני 13 שנים ו-3 חודשים
יריתי לה ביד בעזרת יונק הדם.
היא צרחה מכאב ואחזה בידה,על ידה היה מודבק עיגול מתכת קטן שנצמד לעורה.
"רק לחיצה קטנה וכל הדם ישאב ממך ואת תמותי,את בטוחה שאת לא רוצה להיות אנטי ריסקית?".
|
|
מגדת העתידות
לפני 13 שנים ו-3 חודשים
"הכוח שלי הוא לא לגרום לדברים להופיע." אמרתי, מסתכנת במוות, אבל בסיכויים פחות גבוהים. נצמדתי עם גבי לקיר ובהיתי בעיניה היפות של האנטי ריסקית.
|
|
לפני 13 שנים ו-3 חודשים
"אז מה כן הכוח שלך" שאלתי אותה.
|
|
מגדת העתידות
לפני 13 שנים ו-3 חודשים
"אני יכולה לזהות חום גוף." אמרתי, "יש יותר מאלף נפשות חיות במקום הזה."
|
|
לפני 13 שנים ו-3 חודשים
חיוך נגלה על שפתי.
היא יכולה לזהות מקומות עם אוכלוסיה גבוה כלומר היא תוכל לזהות איפה יש עיר נסתרת.
שלפתי את האזיקים מחגורתי ואמרתי "בואי נצא לסיבוב".
|
|
טליה
לפני 13 שנים ו-3 חודשים
הרמתי גבה. "אז זה מה שאתה רוצה לעשות?" הוא רצה להקים צבא נגד אנטי-ריקסרים. "אתה חושב שתצליח? יש כבר הרבה מחתרות. למה לא להצטרף לאחת מהן?"
אלברטו הביט בי בנוקשות ועדיין הייתה לי את ההרגשה כאילו הוא סוקר את גופי. "נו!" זירזתי את תגובתו.
הוא הסיר את עיניו ממני ואמר, "תבואי איתי. נוכל להקים צבא חדש וחזק."
"לבוא איתך? אלברטו, אנחנו בקושי מכירים- אני לא אסתכן בכך שאגרר איתך. אתה רודף נשים ואלכוהול. לא."
אלברטו הביט בי בעיניו הכחולות(?) ושעשוע הסתמן בזוויותיהן. שילבתי את ידיי על חזי. "נסה אותי," אמרתי בחיוך דק ומתגרה.
|
|
מגדת העתידות
לפני 13 שנים ו-3 חודשים
לא ידעתי מה היא הולכת להכריח אותי לעשות, אבל אחרי כל כך הרבה זמן במקום שכמעט אין בו חמצן, אני חושבת שפשוט הייתי נואשת לראות את אור היום.
נתתי לה לאזוק אותי.
|
|
טליה
לפני 13 שנים ו-3 חודשים
(קאליופה, תוכלי לברר לי מה קורה עם המדפדף? אני אשמח!)
|
|
לפני 13 שנים ו-3 חודשים
יצאנו מביניין הכלא ושאלתי אותה "אז איפה יש פה אוכלוסיה רבה שממוקמת במקום אחד?"
|
|
אורומיס
לפני 13 שנים ו-3 חודשים
(קליאופה אני ונורי (ואור שלא הגיב) עלינו רמה
|
|
לפני 13 שנים ו-3 חודשים
(אני שולחת לו הודעה)
|
|
אורומיס
לפני 13 שנים ו-3 חודשים
הוא קפה אבל אני ונורי עלינו)
|
|
טליה
לפני 13 שנים ו-3 חודשים
(תודה לינה. מה אוכל לעשות בינתיים? אני כבולה אליו)
|
|
לפני 13 שנים ו-3 חודשים
(אתה חושב שעלית רמה כי כתבת תגובה וחצי)
|
|
מגדת העתידות
לפני 13 שנים ו-3 חודשים
"אני לא כל כך שולטת בכוח שלי," אמרתי בזהירות ובאיטיות, כשאני מסונוורת מאור אחר הצהריים הבוהק. "אבל אני חושבת שיש משהו בצפון."
היא לא הסתירה את הנשק שלה מעיניי האנשים, ורק הביטה בי במבט אדיש.
"אני מקווה שאת צודקת." היא אמרה.
|
|
אורומיס
לפני 13 שנים ו-3 חודשים
בחדר האוכל הגישו בשר צבי אכלתי את האוכל שלי לקחתי תפוח ויצאתי מהבסיס לכיוון הערפל עליתי על עץ גבוה מאוד ואכלתי את התפוח ראיתי שתי דמיות רחוקות מאוד ירדתי מהעץ ורצתי לעבר הדמויות האלה
|
|
אורומיס
לפני 13 שנים ו-3 חודשים
(קליאופה זה את ומייטי הדמויות האלה)
|
|
לפני 13 שנים ו-3 חודשים
נכנסנו לרכב והתחלנו לנסוע עד שראיתי רכב שחור,זה היה הרכב של ג'יי.
וליד הרכב עמדו עוד 2 נערות.
"מי אלה?" שאלתי את הנערה הבלונדינית שהייתה איתי ברכב.
|
|
מגדת העתידות
לפני 13 שנים ו-3 חודשים
"אני לא יודעת. מעולם לא ראיתי אותן." עניתי.
|
|
מגדת העתידות
לפני 13 שנים ו-3 חודשים
באמת הרגשתי במקום הזה אוכלוסיה גדולה יחסית.
אם היא תהיה מאושרת מזה... זה לא אומר דברים טובים. אני צריכה לגרום לה להסתובב.
"רגע," אמרתי והיא סובבה אליי את מבטה מהאוטו ושתי הנערות. "אני חושבת שזה... במזרח. תפני שמאלה."
|
|
ליילק
לפני 13 שנים ו-3 חודשים
(גדיל לא מגיב ומשעמם לי, אז...)
הוא מלמל משהו חטוף בקשר למפקדת כלשהי, ואני מיהרתי להגיד "להתראות" חפוז ולהסתלק משם. יצאתי מהעיר ורצתי כמו מטורפת במנהרות האדמה, חסרת תחושה לגבי זמן.
עצרתי רק כשהרגשתי שהרגליים שלי תכף קורסות מרוב כאב ומאמץ. הלכתי באיטיות, מנסה להסדיר את הנשימה, כששמעתי את הרשרוש המוכר של צעדים מסויימים במיוחד מדשדשים לעברי.
מטי עמד שם.
" א נ ה ? " עיניו נפערו בתדהמה, ואני ראיתי את הברק של הפחד מבזיק בהן, פחד אדיר שיקרה לי משהו."מה לעזאזל את עושה כאן?"
|
|
☂inbal☂
לפני 13 שנים ו-3 חודשים
אחר כך צחצחתי שיניים, והלכתי לישון.
התעוררתי בבהלה.
חלמתי חלום מפחיד.
מצאו את העיר. והיא נשמדה. ואני הייתי בתוכה. בדיוק בשנייה שלפני שהיא עמדה להתפוצץ לחתיכות- התעוררתי.
'תחשבי.' הכרחתי את עצמי. 'מה זה אומר?' שאלתי את עצמי. יש שתי סיבות אפשריות.
1. אני מפחדת, ולכן חלמתי על כך.
2. זה עומד לקרות. סוג של חיזיון.
יש לי תחושה לגבי החיזיון. אבל אם זאת רק שטות? החלום הרגיש לי אמיתי. וגם מה שהיה מוזר, זה שבחלום אני התעוררתי בלילה. ואז התחיל החלום.
אני מביטה בשעון. השעה שתיים לפנות בוקר. אני חושבת שכדי שאספר למישהו.
אני הולכת לסלון. אנירואה את לוסי יושבת שם. באותה תנוחה כמו קודם. אני נזכרת שעדיין יש לי מגבת על הראש. אז אני הולכת למקלחת שלי ומסירה אותה. קצת מסרקת את שערי, אבל משחררת אותו. אני חוזרת לסלון.
"אממ, הי," אני פותחת. אני בטוחה שאני נשמעת ממש חסרת ניסיון.
"יש לי שאלה.." התחלתי.
"מה השאלה?" היא קטעה את דברי.
"אממ, נגיד שחלמתי חלום מוזר, שהעיר עומדת להישמד, ומשהו בחלום היה מציאותי, את חושבת שזה היה חיזיון?" שאלתי אותה.
היא לא ענתה. היא רק יושבת ושותקת. אולי היא חושבת? לא. היא לא חושבת.
אני מתחילה ללכת לכיוון הדלת, בכוונה ללכת לחדר 801. לשאול את הבחור ההוא, שלא אמר לי את שמו.
"אני חוששת שכן." לפתע היא ענתה לי.
לא ידעתי מה לומר. פשוט הבטתי בה לרגע, ואז השפלתי מבט ברצפה. היא כבר תדאג לעשות משהו. היא השומרת הראשית כאן. אני המטומטמת חסרת הנסיון, שרק היום הגיעה לכאן, עם כל מעילי העור והפרווה, ושמלות המשי והסטאן, ונעלי הפראדה, ותיקי המעצבים. אני הטיפשה כאן.
אני מסתובבת חזרה לחדר שלי. דמעה עגולה ונוצצת נוזלת מעיני. עד שכבר יש מקום שטוב לי בו, הוא נעלם? למה החיים שלי לאים בדיכאונות? למה תמיד מנסים שיהיה לי רע? כל החפצים המפנקים לא מקלים עלייך. הם לא משמשים לך בתור תחליפים לחברים אמיתים. להפך הם מדגישים את החסרונות. את העובדה שאתה בודד.
אני מבינה שעד היום, אף פעם לא הרגשתי בטוחה.
אבל גם עכשיו, התחושה הזאת נגזלת ממני.
אני מתיישבת ליד החלון, ופותחת אותו, מתעלמת מהקור המקפיא. נותנת לשערי השחור להתנפנף. ובוכה. בפעמיים היחידות.
וזאת הפעם הראשונה שבאמת חסר לי מישהו שבאמת יהיה לו אכפת ממני. מישהו שלעולם לא היה קיים. אמא ואבא רק הפצירו בי להיות הילדה ה"מושלמת", זאת החכמה, והיפה. אבל הם אף פעם לא היו שם כשהייתי צריכה אותם. היחידה שהייתה שם היא רונה. אב עכשיו גם היא לא קיימת יותר.
זאת הפעם הראשונה, שאני מקווה שמישהו יישמע אותי. שמישהו ישים לב אליי. שמישהו יעודד אותי, ויחבק את כתפי.
אני עדיין יושבת, ובוכה.
|
|
☂inbal☂
לפני 13 שנים ו-3 חודשים
(אהמ אהמ אהמ, זה היה סימן שאיזה ריסקר יבוא...)
|
|
POLLO
לפני 13 שנים ו-3 חודשים
(אני לא יכול לבוא זה בטוח!!!)
ליילק לא נראה לי שקראת אבל כלאו
אותך...
בקיצור תסתכלי על התגובה הקודמת שלי.
|
|
הלוחמת
לפני 13 שנים ו-3 חודשים
קיללתי אלפי קללות תוך שניות מעטות.
"זאת ממש לא היתה התוכנית. מקיפים אותנו. כדאי להסתלק?" מלמלתי באזנה של אלנה.
היא הלכה צעד מתוח אחורה. "אם את לא רוצה למות."
הסתובבנו ישירות למכונית השניה.
"שלום." אמרתי לנהגת, התחלנו לחלוף על המכונית כשראיתי את הריסקית יושבת ליד הנהגת.
המשכנו ללכת, וכשאנחנו עם הגב למכונית, לחשתי "היא ריסקית. כנראה נכלאה יד ידי אנטי ריסקית, ועכשיו הלך עלינו. חייבים לגלות את הכישרון שלה."
"רק רגע, זאת ריסקית שם במכונית שלך? שאלתי את הנהגת בהבעת גועל.
|
|
לפני 13 שנים ו-3 חודשים
יצאתי מהרכב והוצאתי את הריסקית איתי.
"היא האוצר הקטן שלי" אמרתי בשמחה.
"בזכותה אני הולכת להשמיד את עיר הריסקים".
אחזתי בעורפה של הריסקית ושאלתי לאט "לאיזה כיוון?".
|
|
הלוחמת
לפני 13 שנים ו-3 חודשים
"היא יודעת לאיזה כיוון ללכת כדי למצוא ערים? ריסקית מגעילה," אמרתי בתחושת בחילה.
"היא יודעת איך למצוא מצבור גדול של אנשים." תיקנה האנטי ריסקית.
הריסקית המסכנה הביטה בבלבול מסביב, מצביעה באצבע רועדת על הכיוונים שונים.
"זה לא מדוייק במיוחד, אה?" אמרתי תוך שליחת מבט מתאב. "הרי העיר מלאה באנשים. איך תמצאו ריסקים בתוך מקום כזה?"
|
|
קוותה חסר הדם
לפני 13 שנים ו-3 חודשים
הכנסתי אותה לרכב ונסענו למחנה הנטוש הקודם, בלב טקסס.
הנחתי אותה בתא ויצאתי. כעבור כמה שעות שמעתי תנועה מתוך התא. פתחתי את הדלת ונכנסתי.
"אני רואה שהתעוררת," אמרתי בחביבות. החזקתי ביד אחת בקבוק מים ובשניה את אחת הכפפות שלי.
"איך את מרגישה?"
|
|
גלושס
לפני 13 שנים ו-3 חודשים
חזרתי הביתה, נכנסתי בדלת וכתוב בגדול "משימה- עליך לבנות לבנות פצצה- מצבא האנטי ריסקים"...
"הכל למען המולדת !!" אני צועקת בטמטום והולכת לבית של נטע- היא לא בבית- אני לוקחת לה את הדברים הנחוצים וחוזרים הביתה ומתחילה לבנות...
|
|
לפני 13 שנים ו-3 חודשים
"אני לא צריכה למצוא ריסקים בודדים" אמרתי לה.
"אבל יש להם עיר שלמה,הרבה אנשים במקום אחד וקל לאתר חום גף רב כזה".
|
|
הלוחמת
לפני 13 שנים ו-3 חודשים
"אה, אז את צריכה למצוא את העיר עצמה? את יודעת שהכניסות שלה מוסתרות היטב. יש לך אמצעי חיפוש?"
לא, בבקשה שלא.
|
|
☂inbal☂
לפני 13 שנים ו-3 חודשים
(התכוונתי לכל אחד.....)
בלי לשים לב, תוך כדי בכי נרדמתי. אור הבוקר העיר אותי.
אני מרגישה שאני חייבת לברוח. לעזוב את המקום. זאת תהיה טעות להשאר כאן. כולם צריכים לעזוב. לפחות כל מי שרוצה לחיות.
אני מרגישה כמו חיה אבודה- בכלוב- שלאיש לא אכפת ממנה. אני מחויבת לעזוב.
אני קמה מאדן החלון. הצטננתי. החלון היה פתוח כמה שעות טובות. אני סוגרת אותו. אני מתקלחת, ונותנת למים החמים לזרום על עורפי הנוקשה. לאחר מכן אני מתנגבת בחלוק, מסרקת את שערי, וקולעת אותו בצמה ארוכה. אחר כך אני לובשת ג'ינס כחול כהה,מגפיים חומים, ומעיל פרווה. אני חובשת לראשי כובע צמר.אני מכווצת את המזוודה. אבל הפעם אני אני לושה הכלום.
אני יורדץ למטה, ומתישבת על ספסל קפוא. אני תעלמת מהרוח.אני מחממת את ידי בכיסי. אני מרגישה מקוללת. מטורפת. אני בקושי עוצרת את עצמי מלברוח מכאן. אף אחד לא עובר ברחוב. כולם נשארים בדירות שלהם. הקור כאן מקפיא עצמות. אני מרגישה מטורפת.
|
|
לפני 13 שנים ו-3 חודשים
"יש לי נשק ויש לי ריסקית שבויה,אני אסתדר" אמרתי בחיוך.
"אבל מה שמעניין אותי לדעת הוא מה 2 נערות עושות כאן".
|
|
נטע
לפני 13 שנים ו-3 חודשים
(גלושס
1. איך פרצת את הבית שלי הוא נעול!
2. את צריכה לקרוא את התגובות שלי!)
|
|
שד משחת
לפני 13 שנים ו-3 חודשים
"מצטער, אבל אין לי חברים קטנים ומטונפים, אם היו לי הם היו מתים."
הוא רעד, קיוויתי שהוא יציב.
|
|
אֵרִיַה
לפני 13 שנים ו-3 חודשים
"מסתובבות בקניון" עניתי בחיוך "אבל היא לא הסכימה לקנות את הנעליים, אז חזרנו בידיים ריקות, ואנחנו הולכות הביתה" ליכסנתי מבט אל ארטמיס, מקווה שהסיפור בסדר.
|
|
הלוחמת
לפני 13 שנים ו-3 חודשים
"עכשיו 9 בערב. חשבנו לקפוץ לאכול משהו. ואת באת לערוך חיפוש אחר העיר?" אגרתי את כל כוח הרצון שלי, אבל למרות זאת- "בהצלחה," התזתי.
נעצתי מבט עמוק בעיניה של הריסקית. הלווי שהיה לי כוח טלפתי.
"הייתי עוקבת אחרי החיצים, אם הייתי במקומך. זה הרבה יותר טוב מלהיות שבויה," אמרתי. חייכתי אל האנטי ריסקית חיוך משכנע, והתרחקנו לכיוון הקניון.
נכנסנו לשירותים וסגרנו את הדלת.
"מהר, את יכולה ליצור אשליה שרק מישהי אחת תראה?"
|
|
אֵרִיַה
לפני 13 שנים ו-3 חודשים
"בלי בעיה" עניתי "אבל מי? ואם אני עושה את זה להרבה זמן, זה יפעל רק על כמה אנשים בודדים, אם לקצת זמן, אז על כל מי שיסתכל"
|
|
מגדת העתידות
לפני 13 שנים ו-3 חודשים
האות של חום הגוף נהיה מטושטש ומבולבל, כאילו הוא כאן ולא כאן.
"אז לאן צריך ללכת?" שאלה האנטי ריסקית.
"אני לא יודעת."
|
|
הלוחמת
לפני 13 שנים ו-3 חודשים
"אנחנו רוצות שהריסקית תראה חיצים שיובילו לכאן, ומעליהם כתובת 'אנחנו ריסקיות. אל תגלי לה איפה העיר. בואי בעקבות החיצים."
ניסחתי הודעה קצרה ככל יכולתי.
|
|
אֵרִיַה
לפני 13 שנים ו-3 חודשים
"בטח" מלמלתי "אבל... איך היא תשתחרר מהאנטי ריסקרית?"
|
|
דניאל
לפני 13 שנים ו-3 חודשים
הלכתי לכיוון הקניון תמיד יש שם אנטי ריסקים... הם יובילו אותי אל המחבוא שלהם.. התחלתי להיכנס לקניון וראיתי שתי דמויות נכנסות במהירות לשירותים.. שניה אחת.. זאת לא היתה ארטמיס?!
הלכתי במהירות לכניסה של השירותים וחיכיתי שם אני מקווה שהיא תעזור לי...
|
|
לפני 13 שנים ו-3 חודשים
"זהו זה,נמאס לי" אמרתי בטון החלטי.
יריתי כדור כסוף על ידה והיא צעקה מכאב,הכדור נצמד על עורה.
"או שאת אומרת לי איפה העיר או שאני הורגת אותך,ההחלטה בידיך"
|
|
מגדת העתידות
לפני 13 שנים ו-3 חודשים
"העיר נמצאת יותר בצפון. צפון מזרח." אמרתי במהירות. אולי היא לא תדע ששיקרתי. בחנתי את ידי. הכדור היה מוצמד ליד שלי.
איזה מן נשק זה?
|
|
הלוחמת
לפני 13 שנים ו-3 חודשים
"היא תמצא דרך. תסמכי על ריסקית שתמצא דרך. ובכל מקרה, אנחנו חייבות לזוז, כי אם הריסקית תברח לפה והאנשי ריסקית בעקבותיה, היא תתפוס את כולנו. נחזור לפה רק כשנהיה בטוחות שהאנטי ריסקית הלכה." פתחתי את הדלת.
"המפקדת ארטמיס!" אמר מטי.
מטי?
הייתי מודעת לאנרגיית האור במנורות הרחוב המרחפות, ומודעת עוד יותר לעובדה שאני ממש רוצה לכלוא את מטי בתוך בועה של אנרגיית חום, ושיישרף, יחד עם כל הצרות שלי.
עמדתי דוממת כמו עץ.
"מטי." אמרתי בהבעה אטומה. "מה. אתה. עושה. מחוץ. לעיר."
|
|
אֵרִיַה
לפני 13 שנים ו-3 חודשים
"אמממ... ארטמיס?" אמרתי לחוצה "אם את רוצה שאני אספיק לסמן את החיצים, אני חייבת לראות אותה כדי לכוון"
|
|
דניאל
לפני 13 שנים ו-3 חודשים
"אני הולך להרוג אותו.. את יודעת את מי כבר דיברנו על זה..(תזרמי?)" אמרתי בנוקשות
"אבל אני יכל לעזור לכן קודם.." אמרתי במעט יותר חביבות
|
|
POLLO
לפני 13 שנים ו-3 חודשים
(אני שלחתי לך הודעה שמטי ואנה נעלמו, את יכולה לעשות שאת מקבלת אותה בדיוק עכשיו (כשמטי לידך) =))
|
|
ליילק
לפני 13 שנים ו-3 חודשים
(דניאל, אתה די מתעלם ממני ואני נמצאת איתך ><")
|
|
ליילק
לפני 13 שנים ו-3 חודשים
(זה לא הגיוני שאתם כולאים אותי כי כבר יצאתי מהעיר לפני שלוחמת קיבלה את ההודעה וההשעה שרצתי אחריו לא הגיונית כי צריך להוכיח שהיא באמת קרתה, ואז אני בורחת בכל מקרה!)
|
|
אורומיס
לפני 13 שנים ו-3 חודשים
הדמויות הלכו ואז הלכתי לבית בגלל הקור יצאה בלילב זה מטורף אבל לחזור בבוקר זה עוד יותר מטורף ראיתי את קייטי עם מזוודה הלכתי עליה ואמרתי לה "מה עושה"
|
|
לפני 13 שנים ו-3 חודשים
(הלוחמת בפיגיון,סליחה באמת שלא שמתי לב לזה מקודם!)
לקחו אותנו לחדר ישיבות, כנראה.
ישנו בחוסר סבלנות וסטיב לידי, הסמיק-אין לי מושג ממה.
"תראי," התחיל לומר אך באותו הרגע נכנסו 10 אנשים לחדר.
|
|
דניאל
לפני 13 שנים ו-3 חודשים
(תיקון)"למה באת?" שאלתי בפחד, אם יקרה לה משהו אני אהרוג את עצמי!!. "כי לא יכולתי לעזוב אותך!! אני לא יכולה לדמיין חיים בלעדיך.. הייתי חיבת לבוא!!" היא אמרה ודמעות נטלו בעיניה, "טוב, אבל את לא זזה ממני!! לא משנה מה קורה את נשארת לידי!!" "זה מה שהיתכוונתי לעשות.." היא חייכה חיוך רטוב, חייכתי חזרה אבל החיוך שלי היה יותר לחוץ.. הלכנו לקניון וראינו שתי דמויות נכנסות במהירות לשירותים.."שניה אחת.. זאת לא ארטמיס?!" שאלה אנה "רצנו לכניסה לשירותים וחיכינו.. (מכאן המשך כרגיל..)
|
|
POLLO
לפני 13 שנים ו-3 חודשים
איך זה קרה? ומתי?
שלחתי הודעת חירום אל הריסקים,
עוד מעט כולם יחכו בכיכר המרכזית
של העיר. תוך כמה דקות כולם הופיעו בכיכר,
חלק עייפים, חלק מאושרים וחלק מאושרים פחות.
"כמו ששמתם לב, המפקדת שלנו לא נמצאת כאן,
היא יצאה "לצוד" אנטי-ריסקים בגלל שהמצב התדרדר.
נקווה שהיא תחזור עד הבוקר.
שתיים מהריסקים הבכירים שלנו: מטי ואנה
יצאו מהעיר, אני יודיע לכם כשאדע מה הסיבה.
מעכשיו אין כניסה או יציאה מהעיר.
שומרים- שמירה כפולה.
אני מבקש לשמור על הסדר בעיר ולדעת
שכאן תהיו בטוחים... נתראה בבוקר."
|
|
דניאל
לפני 13 שנים ו-3 חודשים
(אהבתי את הקטע של הבכירים!!)
|
|
POLLO
לפני 13 שנים ו-3 חודשים
(תגיד תודה ללוחמת שבחרה אותך...ואותי!)
|
|
אֵרִיַה
לפני 13 שנים ו-3 חודשים
(דניאל לא הכניס אותך לכלא?
לא יודעת, יכול להיות שאני מתבלבלת...)
|
|
סופר-מדפדף
לפני 13 שנים ו-3 חודשים
סליחה, שלא הגבתי בזמן האחרון
--------------------
אחרי שאבא שלי יצא דיברתי איתה, היינו חייבים לעשות משהוא כנגד האנטי-ריסקים האלה.
"נסה אותי" היא אמרה בקול מתגרה.
אוהו, זה הולך להיות כיף.
הובלתי אותה למרתף של אבא שלי, במקור הוא פיתח את הרעיון של ריסקים מול אנטי ריסקים, היה שם ציוד, רובים, נשק מידע מכל מיני מקורות גבוהים בממשלה, ומצבא האנטי-ריסקים. ראיתי את העיניים שלה נפערות בתדהמה. היא גמגמה:"וו...וו...א...וואו".
"עכשיו" חייכתי חיוך מצמרר "רק צריך למצוא אנשים אחרים".
אהבתי את העובדה שהיא מסתכלת לי בעיניים כל הזמן.
|
|
גלושס
לפני 13 שנים ו-3 חודשים
(נטע-
1) אנחנו שכנות ויש לי מפתח- מה זה משנה ? תתעלמי
2) פיספסתי את ה מקודם- סורי)
|
|
טליה
לפני 13 שנים ו-3 חודשים
היה שם את כל הנשק שאי פעם רציתי. הבטתי בו בתדהמה. רובים הונחו בצורה מסודרת על שולחן עץ שחור. התקרבתי וראיתי אקדחים בשחור ולבן בכל מיני גדלים.
הרמתי אקדח לבן וניסיתי אותו בין אצבעותיי. כיוונתי אותו אלברטו ואמרתי, "הוא מושלם."
הוא היה מאוזן בידי, והמתכת הקרה צרבה את עורי. זה האקדח שלי. "בסדר, אלברטו, שכנעתי אותי. אני איתך במשחק הזה." חייכתי והבטתי בעיניו.
(תודה, המדפדף, העיניים של הדמות שלך כחולות, נכון?)
|
|
נטע
לפני 13 שנים ו-3 חודשים
(גלושס
1. את חייבת לפרט ולהסביר! מה לקחת? איך פרצת?
2. תמחקי את התגובה ההיא ותכתבי חדשה!)
|
|
גלושס
לפני 13 שנים ו-3 חודשים
גבי-
חזרתי הביתה וראיתי שמראים בטלוויזיה את הנושא של הפצצה "שייט!" רציתי שישמרו את זה בסוד, נכנסתי לחדר והמשתי לבנות את הפצצה
|
|
דניאל
לפני 13 שנים ו-3 חודשים
(וואו, איזה היתעלמות!)
|
|
ליילק
לפני 13 שנים ו-3 חודשים
(חחחחחחחחח גם אני אהבתי את זה, פולו ^^
מה קורה איתנו עכשיו? אין לי מושג איפה אני\ למה מחכים.)
|
|
הלוחמת
לפני 13 שנים ו-3 חודשים
"שניה, אלנה," מלמלתי.
משכתי את מטי ואת אנה לחדר השירותים.
"באיזו רשות בדיוק אתם יוצאים מהעיר? בזמן רגיל זאת לא היתה בעיה, אבל אחרי שהודעתי שאסור לצאת! מה חשבתם לעצמכם!? אנטי ריסקים מסתובבים ברחובות, ראיתי כבר שניים! אתם תחזרו מיד ל-" נזכרתי שהכניסות נחסמו.
קיללתי בשקט, אנה ומטי בחיים לא ראו אותי ככה.
"אתם חייבים להיות במקום בטוח. יש ריסקרית לכודה כאן ואני רוצה לשחרר אותה. אתם בחוץ בזמן הכי לא נכון- אתם לא יכולים לחזור, וגם לא יכולים להיות כאן. אם אין לכם רעיון טוב יותר," נשמתי "אני לא אסתכן בזה שתיתפסו. אתם תינעלו בחדר חירום, יש אחד בבנק שני רחובות מכאן. יש לכם רעיון אחר?"
"ארטמיס, החיצים," אמרה אלנה בעצבנות.
נשפתי.
"אל תזוזו. תחשבו על רעיון." סיננתי למטי ואנה ויצאתי עם אלנה. האנטי ריסקית ירתה משהו על ידה של הריסקית. זעם מילא אותי.
"עכשיו," התזתי לאלנה. "כל עידוד יעזור לה."
|
|
אֵרִיַה
לפני 13 שנים ו-3 חודשים
"בשמחה" סיננתי והטיתי את ראשי הצידה. "אבל אני מביאה אותה בינתיים רק למקום בטוח, לא אמרת לי איפה הכניסה"
שביל של חיצים, אחד במרחק כל כמה מטרים נראה לאורך הרחוב. רק לעיני הריסקרית שבאותו ולעיני.
"היא די באה לכיווננו, אז כדאי שתגידי לי מהר לאיזה כיוון להפנות אותה"
|
|
ליילק
לפני 13 שנים ו-3 חודשים
אף אחד בעיר הזו, אפילו לא מטי, ידע מה כוח העל שלי. אמא השביעה אותי, במילות הפרידה האחרונות ביותר שלנו, שלא אספר. כי ינסו להשתמש בי, במיוחד האנטי ריסקרים, אם אפגוש בהם איכשהו.
אבל אני מניחה שמטי ניחש, כי הוא מכיר אותי כל כך טוב. אבל מעולם לא אמרתי במפורש. אולי הוא חושב שזה מים? הוא יודע שאני נחלשת וסובלת מדברים חמים, במיוחד ימים חמים, תנורים, אש ודברים דומים.
מצד שני, ידעתי שאהיה יעילה במשימה. אני קטנה, מהירה, הכוח שלי הרסני ולא יזהו שאני ריסקרית, כמעט באופן וודאי.
בניגוד להרבה ריסקרים בעלי כוח אש, הכוח שלי לא משתלט עליי. אני לא שבויה בקסם שלו כשאני כועסת. ולכן, אני בוחרת כמעט שלא להשתמש בו.
הצלקת שלי נמצאת מתחת לכתף השמאלית. היא דומה לפרח, או פרפר. אף אחד לא יוריד את החולצה שלי או יקרע ממנה את החלק של הכתף כדי לוודא שאני ריסקרית.
ואולי, אולי, אני יכולה לשקר שזה קעקוע ויאמינו לי.
"אני יכולה לעזור." אמרתי למטי."אני רוצה שארטמיס תדע את זה."
|
|
הלוחמת
לפני 13 שנים ו-3 חודשים
"המיני-בנק בקצה של הרחוב. את רואה אותו, רחוק? זה מספיק רחוק, ותשלחי חץ ללבנה שבצבע קצת כהה יותר מהאחרות. יש שם פתח סודי למקלט."
|
|
אֵרִיַה
לפני 13 שנים ו-3 חודשים
"בטח, רק תני לי שניה לבדוק אם זה אפשרי" מלמלתי לעצמי בעוקצנות.
מאיפה אני אמורה לדעת לעשות לכיוונים שונים? בחיי שזה קשה להתרכז כל כך הרבה זמן.
"כדאי לה להגיע לשם תוך עשר דקות, או שהחצים יעלמו, ואני צריכה להישאר כאן, לראות את המקום הזה, ואת המקום שאליו החצים יובילו, אחרת הם ייעלמו"
|
|
הלוחמת
לפני 13 שנים ו-3 חודשים
נאנקתי.
טוב, היא רק ריסקרית שאפילו לא למדה לאמן את הכישרון שלה. תירגעי.
"בסדר. אני אדאג לזה." לחצתי את זרועה ורצתי חזרה למקום שבו השארתי את מטי ואנה.
"מטי, אנה, שינוי תוכנית. אתם נשארים כאן, ואתם עוזרים לנו. צריך להזיז את האנטי ריסקית למקום אחר, ולדאוג שהיא תישאר שם לכמה זמן. מי יכול לעשות את זה? ומהר?"
|
|
ליילק
לפני 13 שנים ו-3 חודשים
מטי נענע בראשו עוד לפני שהספקתי להגיב." אני רוצה להרוג אותו. חוץ מזה שיש שמועות שהוא לכד ריסקרית שצריך לשחרר."
"ואני נשארת עם מטי." הודעתי."אני אלך איתו לכל מקום."
|
|
קוותה חסר הדם
לפני 13 שנים ו-3 חודשים
היא לא ענתה, רק הביטה בי במבט חלול.
"אני באמת מצטער, אבל אני אנטי ריסק מסוג שונה ממה שאת מכירה...." התקרבתי אליה, נותן לחשכה להשרות את איימתה.
"אין לי זמן לכלוא אותך ולחקור אותך. אני מעדיף לשאוב ממך כל טיפת אנרגייה שאני יכול, ואז להסגיר אותך חסרת כוחות. זה פשוט נראה לי בזבוז לחקור וכל זה..." חייכתי חיוך נעים.
"רוצה מים?"
|
|
הלוחמת
לפני 13 שנים ו-3 חודשים
אחזתי בזרועה.
"את לא מבינה?" אמרתי בתקיפות. "ממש לא מענין אותי אם את נשארת עם מטי. אנחנו צריכות עזרה עכשיו. את יכולה להפעיל את הכוחות שלך?"
|
|
ליילק
לפני 13 שנים ו-3 חודשים
התנערתי מזרועה."אני לא יכולה לעזוב אותו." עניתי," אני מסכימה ללכת רק ביחד."
|
|
סופר-מדפדף
לפני 13 שנים ו-3 חודשים
"בסדר אלברטו, שכנעת אותי, אני איתך במשחק הזה".
הסוותי את החיוך הענק שלי ואת תחושת העליונות שלי בכך שהלכתי ופתחתי בקבוק של "אבסולוט וודקה" שבדית. פתחתי את הבקבוק ולגמתי ממנו ארוכות, מי צריך כוסות?
היא לא הסתכלה עלי והמשיכה לנבור בהררים של נשקים ומידע.
חייכתי, הקלקתי שלוש נקישות על מקלדת כלשהיא ולחשתי למיקרופון קוד מסוים. אחד מהקירות התהפך והראה מסך ענקי. היא הסתכלה עליו בעודי מראה לה נתונים בודדים של עיר כלשהיא מלאה בריסקים.
"נראה לי," אמרתי בכל "שאת לא היחידה שתרצה לשחק איתי. אם אני צודק, מצאנו לנו עוד צבא"
|
|
הלוחמת
לפני 13 שנים ו-3 חודשים
"אז שניכם תעזרו לי," חייכתי באילוץ. האנוכיות של הריסקים האלה גרמה לי לרעוד.
"תעשו את זה יחד, ואז תחזרו מיד לעיר."
|
|
☂inbal☂
לפני 13 שנים ו-3 חודשים
(אורומיס, את המזוודה סתם השארתי בבית)
"כלום." עניתי לו בטון עצבני.
הוא מביט בי במבט בוחן.
"בסך הכל יצאתי לטיול לילי!" צעקתי עליו. אני בטוחה שנשמעתי חשודה.
"טוב, תרגעי, גם אני מטייל..." הוא אמר לי.
"ולמה זה אמור לעניין אותי?!" צעקתי עליו.
"תרגעי." הוא אמר לי, והלך.
שירגע בעצמו. חשתי בתוכי, את העצבנות גואה- אבל היא לא הייתה היחידה שגאתה בי.
היה גם עצב. עצב שחודר, והורס. עצב שמרקיב אותי מבפנים. עצב שאוכל את הנשמה המיוסרת שלי.
אני מרגישה נורא.
אני חשה בחילה.
אני הולכת לצד הרחוב, ומקיאה את נשמתי.
אני מתיישבת בפינת הרחוב, על השלג הקפוא. אני מרגישה את השלג הקפוא נוחת על ראשי. אני מרגישה את הרוח הקפואה, השלג והגשם להרטיב אותי עד לשד עצמותי. אני סחוטה מים. אבל זה לא מה שמרטיב אותי באמת. המצב שלי הוא שמרטיב אותי מבפנים.
הגשם מתחזק, אבל אני מתעלמת מהקור. אני מרגישה את הגשם חודר מבעד לשכבות המעיל, ודוקר את גופי בכל פעם שהוא נוגע בי. איבדתי תחושה באצבעות.
|
|
אקו
לפני 13 שנים ו-3 חודשים
(מייטי כותבת:)
בזמן שאני מנסה לשכנע את האנטי ריסקית שהעיר נמצאת רחוק מכאן, אני מבחינה בשביל חיצים זוהרים, המובילים לעבר... המקום אליו הלכו שתי הנערות שבהו בי קודם.
היא אמרה לי לעקוב ארי החיצים.
פתאום מעל החיצים התנוססו מילים: "אנחנו ריסקיות."
|
|
אורומיס
לפני 13 שנים ו-3 חודשים
היא הקיאה נפלה על הדשה הסרתי את המעיל וזרקתי לה אותו בזמן שאמרתי "קומי את תמותי מקור או תצטנני"
|
|
אקו
לפני 13 שנים ו-3 חודשים
לא כל כך האמנתי לו בהתחלה.
זה נשמע לא הגיוני. אבל שיטה טובה, אם יש את הכוח המתאים שאפשר לרסן אותו בדברים כאלה.
כוח שדורש כוח פיזי.
אבל הכוח שלי דורש ריכוז.
אם הוא רוצה להחליש אותי, למה הוא מציע לי מים?
בכל מקרה אני מהנהנת הנהון כמעט לא מורגש.
|
|
☂inbal☂
לפני 13 שנים ו-3 חודשים
"לא אכפת לי." עניתי לאלכסנדר.
"החיים שלי גם ככה בזבל." הוספתי.
|
|
אורומיס
לפני 13 שנים ו-3 חודשים
"למה" שאלתי
|
|
קוותה חסר הדם
לפני 13 שנים ו-3 חודשים
הושטתי לה את הבקבוק, היא שתתה במהירות ובעצבנות.
התרחקתי ממנה והטתי את ראשי הצידה.
"מה הכוח שלך?" שאלתי וסגרתי את הפקק.
כמה אני חולני. אני אוהב לענות ריסקים. איכס.
התנערתי שוב. "למה ברחת? למה לא ניסית להגיע לעיר שלך?"
|
|
☂inbal☂
לפני 13 שנים ו-3 חודשים
"ככה." עניתי. איך אי אמורה להסביר שמגיל אפס לאף אחד לא אכפת ממני? ושכל פעם שקרה לי משהו טוב הוא נגזל ממני? אני לא יכולה.
"אני עייפה. אני חוזרת לחדר שלי." שיקרתי.
הוא הנהן.
באמת הלכתי לחדר שלי, אבל ממש לא כדי לישון. אני בכלל לא עייפה.
עליתי לחדר שלי, בצעדים כבדים. אלכסנדר המשיך להסתובב.
חיפשתי את הארון של התרופות. אני לא מכירה כמעט כלום בדירה הזאת. חיטטתי בארונות, ולבסוף מצאתי. לא היו שם הרבה תרופות. היו משככי כאבים, סם הרגעה ותרופה להורדת חום.
מה יתאים? סם הרגעה? אני לוקחת שני כדורים מסם ההרגעה, והולכת חדר שלי בצעדים כבדים. עם הבגדים הטובים, אני צונחת למיטה, וישנה.
|
|
אורומיס
לפני 13 שנים ו-3 חודשים
אחרי שהיא נלכה התישבתי על הספסל קופא מקור אבל לוחק זה היה מוזר לקחתי אבן חדה שהיתה לידי וחתכתי לעצמי את היד שירד דם בשביל להירג ליקקתי את הדם והמשכתי לצחוק כמו מטורף
|
|
אקו
לפני 13 שנים ו-3 חודשים
"אין תגובה." עניתי לו וניגבתי את פי. "וגם אל תצפה לאחת."
נעמדתי ברשלנות והתקדמתי לעברו.
הושטתי את ידי "תן את הבקבוק."
|
|
שד משחת
לפני 13 שנים ו-3 חודשים
הייתי חייב להראות לו שאני רציני, שאסור לזלזל בי, שידע, ויחשוש.
בית הכלא לא היה משהוא מיוחד סתם כ50 תאים סגורים מלאים בריסקרים ובפושעים אחרים, קירות הכלא היו עשויים פולרן (החומר הכי קשיח שיש, אחרי הכל זה כבר 3110), היו שם שתי שומרים על כל תא חמושים מכך רגל ועד ראש.
הערכתי שייקח לי כמה שניות לצאת.
איתרתי את הקופסא ששלטה על מערכת האבטחה של התא שלי, תא 33118354. היא היתה עשויה מפלדה ומצופה מבטון כך שהיא היתה מאוד כבדה. היא היתה מתוכנתת כך שתזהה את קולם של השומרים.
הסורגים היו קשים, הייתי יכול לירות בהם שעתיים והיריות פשוט היו קופצות חזרה.
השלב הראשון היה לפיתת הבטן וההקאה המזויפת זה טריק מיושן שלימדו אותי בסי.איי.איי.
השומרים פנו ממני בגועל, אחד מהם התקרב בקצת, הוא עדיין היה מטר מהתא שלי כך שלא יכולתי לעשות כלום. הוא זרק לי מטלית מטונפת ואמר לי בקול מצווה:"נגב, חתיכת זוהמה".
צפיתי בחתיכת הבד עוברת בין הסורגים, באיטיות מעושה קמתי והרמתי את המטלית וטבלתי אותה בקיא שלי.
ואז הרמתי אותה והטלתי אותה בדייקנות מדויקת ישר לתוך הפרצוף שלו:"נגב אתה בעצמך".
הקיא נמרח לו על הפרצוף והוא הביט בי בזעם. אור אדום קטן הבהב בקופסא אבל הוא היסה אותה בידו, יש גם חיישני תנועה.
הוא התקרב אלי בזעם, "וואי אתה חתיכת ריסקר מטו...."
הישתקתי אותו במהירות.
זריז כמחשבה, או כקוברה זינקתי עליו, נתתי לו אגרוף בבטן בנקודה ובזווית מסוימת כך ששתי רגליו יתרוממו באוויר, תפסתי אותם בעודם באוויר ומשכתי לעברי. הביצים שלו נמעכו על הסורגים. עזבתי אותו באותה שנייה ועשיתי שלוש דברים, ידי הפכו לרובים ויריתי בשתי מקומות, א. בצלעות של השומר השני, שעמד רחוק יותר ו-ב. בנקודה קטנה שמנטרלת את הקופסא. ואז אחרי שהשומר השני נפל על הרצפה כיוונתי את רובי לראש של השומר הראשון, "את המפתחות" נהמתי. לאחר חמש דקות הייתי לבוש בבגדים של השומר, יצאתי החוצה וראיתי מלא מכוניות משטרה בחניה. מושלם.
הוצאתי מהשוטר מספיק מידע על האנטי ריסקים. אני צריך למצוא את גבי טטרוף. אני נוסע לביתה ורואה שהכל ריק, אני שומע אבל קולות מהבניין/חדר/קומה השכנה אז אני נכנס, אני רואה אותהה(גלושס), ואני חושף את הצלקת הכחולה שלי. "אני צריך את הפצצה שלך, בבקשה, מדובר במבצע סודי לפגוע באנטי ריסקים".
|
|
מגדת העתידות
לפני 13 שנים ו-3 חודשים
(שד משחת, בתור האסירה הראשונה בכלא- לכל ריסק יש תא לבד.)
|
|
מגדת העתידות
לפני 13 שנים ו-3 חודשים
(ואין סורגים!)
|
|
שד משחת
לפני 13 שנים ו-3 חודשים
אתם אף פעם לא תיארתם את הכלא אז החלטתי לתאר לבד :) (חיוך מתנצל...)
|
|
מגדת העתידות
לפני 13 שנים ו-3 חודשים
(הממ... זה אומר שאתה משנה תגובה או מתעלם ממני?)
|
|
שד משחת
לפני 13 שנים ו-3 חודשים
מצטער, אני מתעלם ממך
|
|
מגדת העתידות
לפני 13 שנים ו-3 חודשים
המפ!!
|
|
שד משחת
לפני 13 שנים ו-3 חודשים
אני ממש מצטער פשוט זה יוצא מגניב ואף אחד מכם לא תיאר איך בית הכלא נראה אז עשיתי תיאור ראשוני, אם זה מפריע לך אז אני יכול לעשות כאילו אני בכלא אחר או משהוא כזה
|
|
מגדת העתידות
לפני 13 שנים ו-3 חודשים
אז בתי כלא שונים...?
|
|
שד משחת
לפני 13 שנים ו-3 חודשים
עזבי, זה יהיה מסובך מדי. אולי באגף נפרד או משהוא....
|
|
קוותה חסר הדם
לפני 13 שנים ו-3 חודשים
חיייכתי חיוך מצמרר. למה שאתן לה את המיים? אולי אני ארעיב אותה? זה יהיה כיף.
צמרמורת עברה בי.
הושטתי לה את הבקבוק.
(מישהו מתחיל להבין מה קורה פה? )
|
|
לפני 13 שנים ו-3 חודשים
(שד,על בריחה מוצלחת מהכלא בדרך חכמה אתה עולה רמה!
תודיע לי לאן להוסיף את 2 הנקודות בסטאטוס)
|
|
לפני 13 שנים ו-3 חודשים
הבנתי שהעיר לא נמצאת בקיניון אז יצאנו משם ונכנסנו לרכב
|
|
לפני 13 שנים ו-3 חודשים
התחלנו להתרחק מהמקום ושאלתי את הריסקית "הזדמנות אחרונה,לאן נוסעים?"
|
|
הלוחמת
לפני 13 שנים ו-3 חודשים
נאנחתי בהקלה.
היא מתרחקת.
הריסקית שלחה אלי מבט אומלל. היא תיהיה בסדר, כשהאיום על העיר יוסר, נטפל בה. היא לא פעלה מהר מספיק. נשענתי על קיר הבטון. כדאי לי להמשיך לבד? ניגשתי לאלנה ונגעתי בכתפה.
"המשימה שלנו משתנה. את עוזרת לי ל-" לחשתי לה (אריה, אני אשלח לך את המשימה בהודעה פרטית*
|
|
הלוחמת
לפני 13 שנים ו-3 חודשים
אני יודעת מה קורה לקוותה!!!!!!! יש לו פיצול אישיות, נכון!?!??! מגניבבבבבב
|
|
מגדת העתידות
לפני 13 שנים ו-3 חודשים
"אני לא יודעת את שם המקום," אמרתי לאנטי ריסקית, "אבל אני יכולה לכוון אותך."
השפלתי את מבטי לאזיקים וניסיתי לחשב באיזו מהירות אוכל לברוח עם אזיקים. קצת פחות מהר מהרגיל... אבל אני אצליח.
|
|
אקו
לפני 13 שנים ו-3 חודשים
לקחתי את הבקבוק והתיישבתי בחזרה.
שתיתי עד שנגמרו המים. זאת הייתה כל כך הקלה סוף סוף לשתות...
קמתי ונתתי לו את הבקבוק בחזרה כשגמרתי.
"עוד כמה זמן אני אשאר כאן?" שאלתי אותו. משום מה, הוא הפחיד אותי פחות משאר האנטי- ריסקים.
|
|
קוותה חסר הדם
לפני 13 שנים ו-3 חודשים
(נכון מאוד, לוחמת! נכון מגניב?)
הרמתי גבה.
"למה את חושבת שתצאי מכאן? המטרה של האנטי ריסקים היא להשמיד את הריסקים. כנראה שאחרי שאקח את הכוח שלך, לא תשרדי." הבטתי בה בהתנצלות.
|
|
נטע
לפני 13 שנים ו-3 חודשים
דפקתי בדלת, גבי פתחה לי אותה. "היי גבי!" אמרתי.
"אני רוצה לדבר איתך בקשר לפצצה, למה את בונה אותה?" שאלתי.
|
|
הלוחמת
לפני 13 שנים ו-3 חודשים
(מצטערת, אין לי ברירה.)
חשבתי על האפשרויות לרגע. עצמתי עיניים וניסיתי להתרכז.
"אלנה, יש לי רעיון טוב יותר. אם את מוכנה לקחת אחריות על זה...אני אודה לך מאוד. הצבא יעריך את זה, וגם אני." עשיתי הפסקה. כשהיא הנהנה, אמרתי "אני חייבת להגיע לכלא של האנטי ריסקים. צריכה למצוא מישהו. אבל אני יודעת שצריך להגיע מסתנן לעיר, ולחבל בה. כשאני אלך, אני סומכת עלייך שתמלאי את המשימה במקומי- לאתר את המסתנן ולנטרל אותו. זה אומר שאת חוזרת לעיר, וכשאני לא יהיה פה, את תפקדי על המבצע הזה, בסדר?" היא נראתה מעט המומה. "למה את צריכה ללכת? למה אני לא יכולה לעזור לך בזה?" נאנחתי. "זה דחוף יותר. את בין היחידים שאני יכולה לסמוך אליהם, ראית את הריסקים קודם- הם חושבים רק על עצמם. בבקשה, אלנה." היא הנהנה באיטיות.
"יופי." ליוויתי אותה לכניסה לקניון. "תכניסי את הכרטיס הזה לכספומט, ותוך עשר שניות את צריכה להיכנס למעבר הסודי. אחר כך הוא נסגר. בהצלחה, אלנה."
התרחקתי מהמקום בריצה, והקפתי את מגרש החנייה של הקניון. רכבים רבים ומיוחדים חנו שם, אבל תוך דקה מצאתי את האופנוע שלי- גוף אופנוע חסר גלגלים, המרחף ונע על ידי מנועי אש. עליתי עליו והתנעתי.
תוך זמן קצר הגעתי לכלא הריסקים- מקום ממש לא נסתר. חניתי מאחורי פח אשפה גדול עשוי זכוכית וסידרתי את שיערי. ניגשתי אל שומר הכלא.
"מי את?" שאל באיום.
נשפתי בבוז. "אתה חדש כאן?" הוא הניד בראשו בבלבול.
"אוך, הם חייבים להתחיל להעסיק שומרים טובים יותר! אני הוזמנתי במיוחד! אני צריכה להיפגש עם מנהלת הכלא."
השומר נעץ בי מבט מבוהל מעט. "אבל מי את?"
"רוז לרלטה! אתה לא שמעת עלי?! מפקדת פלוגה בלוס אנג'לס, עכשיו תן לי לעבור!"
השומר נסוג צעד אחד אחורה וכיוון אלי את אקדח הלייזר שלו.
"את לא יכולה להיכנס בלי להציג תעודה." מלמל.
נשפתי בחוסר סבלנות. "הנה," שלפתי את התעודה המזוייפת שלי:
רוז לרלטה,
מנהיגת מפלגת "אנטיריסקר",
לוס אנג'לס.
בת 24
נקבה
---
"תחכי בחדר ההמתנה," אמר ומסר לי את התעודה. נכנסתי פנימה בחיוך, פתחתי את דלת הברזל הכבדה והגעתי לחדרון קטן המוביל למסדרון תאי הכלא. נעלתי את הדלת בהגברת החיכוך בינה לבין הרצפה, (ובזאת וויתרתי על אנרגיית חשמל מעולה שהייתי טעונה בה) ורצתי למסדרון.
תאים רבים, עצומים, אפלים. אין צורך בשומרים כשיש את האבטחה המושלמת הזאת של המצלמות והרובוטים.
תוכנית הבריחה כבר בראשי, אני רק צריכה להיכנס לכלא.
ליטפתי את אחד הסורגים. חשמל זרם אלי במהירות.
זה כל מה שיש להם?
שמעתי צעדים במסדרון. חיפשתי מחבוא, אבל מצאתי רק ארון ריק שלידו עמד שומר.
אין ברירה.
התגנבתי מאחורי השומר ונעצתי בגבו את הסכין שלי. הנחתי את ידי על פיהו, וכשהוא פלט צווחה שפתיו נכבו על ידי חום רב. הוא קרס על הרצפה.
מהר, הצעדים מתקרבים.
נשמתי עמוק ופרשתי את ידיי. אור וחום הפכו ללהבה קטנה, שניזונה מיד מבגדיו של השומר. הרצפה החסינה לאש תרמה מאוד לעבודה, והאש הקסומה כילתה את גופתו את גופתו של השומר במהירות על.
נפלתי על הרצפה. לא הייתי צריכה להשקיע את כל הכוח שלי, בקושי נשארה לי אנרגייה בגוף כדי לזוז, או כדי לנשום. טיטאתי ברגלי את האפר למאחורי הארון, לקחתי את הנשק של השומר ונכנסתי לארון, נועלת אותו במהירות ומתעלפת על רצפתו.
(אנטי ריסקים, אתם לא אמורים לתפוס אותי מהר כל כך, אם אתם תופסים אותי אני לא אוכל להגיב לחקירות. תתקעו אותי בכלא בלי לזהות שאני ריסקית, כי אין לכם דרך לדעת.
אני לא אהיה פה כל השבוע, אני במחנה. אז לא להרוג אותי.)
|
|
דניאל
לפני 13 שנים ו-3 חודשים
החניתי את המכונית ליד הקניון, הרמתי את סיכת האנטי ריסקר מהמושב שלידי וטמנתי אותה בכיס חולצתי.
את האקדח חיברתי לחגורתי והסתרתי עם המעיל.
אני צריך לחדש את מלאי בלוני החמצן שלי. כל החשודים שלי לאחרונה נשארים מעולפים.
יצאתי מהרכב והברשתי אבק דמיוני מבגדיי.
הגיע הזמן גם לקנות חולצות חדשות... הרהרתי בלי הרבה מחשבה.
נכנסתי אל הקניון וצעדתי לעבר החנות של ציוד האקסטרים, כדי לקחת מספר בלוני חמצן.
|
|
אקו
לפני 13 שנים ו-3 חודשים
צחקקתי "לפני כמה זמן אמרת שאתה תוציא אותי מכאן חסרת כוחות ותיתן אותי לאנטי-ריסקים האחרים." אמרתי לו "אז טכנית, אני כן אצא מפה. אבל בעוד כמה זמן?"
הוא לא ענה לי, רק משך בכתפיו ושיחק עם הפקק של הבקבוק.
"ומה אמרת על לקחת ממני את הכוח?" שאלתי "זה לא ממש נשמע הגיוני."
|
|
קוותה חסר הדם
לפני 13 שנים ו-3 חודשים
רעדתי.
"אני פשוט אחכה שתחשפי את הכוח שלך, ואז אשתמש בנשק שלי. זה הכל..." אמרתי בשקט.
נאבקתי עם עצמי. חיוך הבזיק על פני וראשי כאב. "אבל את גם יכולה להשאיר אותך כאן ולהרעיב אותך. אני יכול לחתוך אותך כל יום כדי שתוחלשי, ופשוט להפוך אותך לבובת השעשועים שלי. זה נשמע לך טוב?"
|
|
מגדת העתידות
לפני 13 שנים ו-3 חודשים
"תפני כאן שמאלה." אמרתי. מפה... אני אגיע למחבוא שלי תוך... ארבע דקות, אבל שם אין לי אוכל ומים. המחבוא האחר שלי נמצא במרחק של 10 דקות נסיעה, ואני בטוחה שכשאגיע לשם כבר לא יהיו לי כוחות.
אני אצטרך לשחרר את האזיקים, כדי להוציא את הכדורים מהעור שלי.
"לאן עכשיו?" שאלה האנטי ריסקית.
"מה הנשק שלך עושה?" שאלתי.
|
|
לפני 13 שנים ו-3 חודשים
"בלחיצה קטנה הוא שואב את כול הדם ממך" עניתי בחיוך.
"ואל תנסי לתלוש את הכדור כי הוא יתלש ביחד עם העור שלך".
|
|
מגדת העתידות
לפני 13 שנים ו-3 חודשים
הבטתי בה בבהלה.
היא מנסה להרוג אותי. להשתמש בי ולזרוק. אפילו בתור אנטי ריסקית היא הדבר הכי נוראי שראיתי.
אני חייבת לברוח מכאן.
|
|
אֵרִיַה
לפני 13 שנים ו-3 חודשים
פזלתי לצדדים לראות אם יש מישהו בסביבה. הקניון היה אמור להיסגר בקרוב, כך שבקושי הסתובבו אנשים באזור.
דחפתי את הכרטיס לכספומט בלחץ, המעלית שמקודם יצאנו דרכה לקניון הופיעה מולי בדלתות פתוחות.
עשר שניות והיא יוצאת לדרך.
נאנחתי בהקלה והשענתי את ראשי על המתכת הקרה.
עשר שניות ואני במקום בטוח.
|
|
דניאל
לפני 13 שנים ו-3 חודשים
(לוחמת איפה אני וליילק בסיפור?)
|
|
אֵרִיַה
לפני 13 שנים ו-3 חודשים
(אתם הייתם אמורים לרדוף אחרי לינה, ולהרחיק אותה מכיפ
|
|
דניאל
לפני 13 שנים ו-3 חודשים
(תודה!!) "טוב, בסדר" אמרתי לארטמיס (מצטער על האיחור..) הלכנו לכיוון האנטי ריסקרית שארטמיס הראתה לנו את מיקומה ונעמדנו מולה.. "את משחררת אותה עכשיו או שצריך ללכת בדרך הקשה?!" שאלתי באיום
|
|
לאקי
לפני 13 שנים ו-3 חודשים
(אני הייתי בטיול כמה ימים ופספסתי מלא, מישהו יכול לעזור לי בהודעות בבקשה?)
|
|
לפני 13 שנים ו-3 חודשים
(דניאל,כבר נסענו משם)
|
|
דניאל
לפני 13 שנים ו-3 חודשים
(תיקון..) "היא לוקחת את הריסקית!!"צעקתי הם התחילו להיתרחק עם האוטו.. "טוב אין ברירה.." היתרכזתי.. ונגלגל האחורי היתפוצץ.. הם נעצרו לאחר כמה סיבובים ובזמן הזה אנחנו היתקרבנו למכונית... "ראית מה קרה לגלגל!! את לא רוצה שזה יקרה לך.." צעקתי אל האנטי ריסקית
|
|
לאקי
לפני 13 שנים ו-3 חודשים
(מישהו מוכן לעזור לי?!)
|
|
לפני 13 שנים ו-3 חודשים
(א-אנחנו כבר רחוקות
ב-הכוח שלך זה להזיז דברים בעזרת המחשבה איך גלגל התפוצץ?
אבל נזרום)
גלגל האוטו התפוצץ ועצרתי את המכונית בחריקה.
אם הוא הצליח לנפץ את הגלגל סימן שהוא נגדי.
הם היו לפני קידמת המכונית,פתחתי בזהירות את החלון ויריתי 2 כדורים כסופים שהאחד מהם פגע ביד של הנערה בעלת העיניים החומות והשיער הבלונדיני והשני פגע במצחו.
יצאתי מהאוטו ושאלתי "אתה בטוח שאתה רוצה לאיים עלי?".
|
|
ליילק
לפני 13 שנים ו-3 חודשים
(לינה, יש לי שיער חום, ואני ממש מתנגדת לכדורים ביד!)
לא התכוונתי לחשוף את הכוח שלי מיד, אלא רק במקרה הגרוע ביותר. ראיתי את הכדור מתעופף לכיוון היד שלי כמעט ברגע האחרון, והייתי המומה מכך. חוץ מכוח העל שהווירוס מקנה למי ששורד, מגיעות יכולות מיוחדות, ואיתן קיבלתי את הזריזות שלי. הזריזות שהצילה את היד.
הנשק שלה היה מהיר, מהיר מאוד. הסטתי את היד ברגע האחרון, ונשרטתי מהכדור.
אני צריכה להיות הרבה יותר דרוכה מעכשיו.
"קח לה את הנשק." לחשתי למטי.
|
|
לאקי
לפני 13 שנים ו-3 חודשים
נשארתי בכלא כשמפקד הפלוגה (דניאל) הלך לטפל בריסקית.
רתחתי, איך הריסק המטומטמם (כן, פולו, זה אתה) הצליח לברוח ממני בכזאת קלות (לא הגיוני).
לקחתי את האלקטרודית שלי והלכתי למכונית אחרי שהשארתי את השני בדרגה לפקד על הכלא.
(אם למישהו בא לפגוש אותי איכשהו בדרך, אני אשמח)
|
|
לפני 13 שנים ו-3 חודשים
הם לא זזו ולא ענו לי,לחצתי על כפתור קטן באקדח וזה שפוצץ לי את הגלגל והריסקית שהייתה באוטו החלו לצרוח בכאב.
אחרי 15 שניות עזבתי את ידי מהכפתור והוא (דניאל) נפל ארצה.
עוד לא מת ואבל היה חסר לו הרבה דם.
|
|
טליה
לפני 13 שנים ו-3 חודשים
"אז למה אנחנו מחכים?" שאלתי אותו. "בוא נצא לדרך."
הוא חייך ולגם עוד לגימה מהווקדה השבדית. הוא שמט את היד עם הבקבוק לצד גופו ואמר לי, "ניקח נשק ונצא."
"את בטוחה שמצאת את הנשק המתאים לך?" הוא הרים גבה. כיוונתי לבקבוק הווקדה שלו ויריתי. הבקבוק התנפץ ושברי זכוכיות ונתזי משה חריף נחתו לרצפה.
משכתי בכתפי והבטתי באקדח הלבן. "אני חושבת שכן," חייכתי לעברו.
|
|
מגדת העתידות
לפני 13 שנים ו-3 חודשים
היא ירתה בהם. היא ירתה בהם אחד אחד והתחילה להרוג אותם באיטיות.
המחשבה הראשונה שלי הייתה שאני יכולה לברוח, אבל אז הבטתי בנשק שלה. הם הולכים למות.
ברגע שאחד מהם נפל על הרצפה, קפצתי על האנטי ריסקית, ולפני שהיא הספיקה לקלוט משהו התחלתי לרוץ.
|
|
אקו
לפני 13 שנים ו-3 חודשים
הבטתי בו בעיניים גדולות ושתקתי.
התשובה כמובן הייתה ברורה מאליו. והתכני הקטנה שלו הייתה יכולה להצליח- אם כל הקטע שאני אחשוף את הכוח שלי.
אבל במקרה שלי, שתכנית יש חיסרון אחד.
את הכוח שלי לא רואים, או חדים, או שומעים.
רק רואים אותי עוצמת עיניים ולאחר כמה שניות פותחת אותם שוב.
חייכתי חיוך קטן. זאת בעיה ממש רצינית בתכנית.
|
|
הנערה בכחול
לפני 13 שנים ו-3 חודשים
בטעות כתבתי את התגובה בדיון של דניאל
|
|
מגדת העתידות
לפני 13 שנים ו-3 חודשים
לא... אני לא יכולה לרוץ יותר...
איבדתי הרבה דם. הכדורים שאבו ממני הרבה דם, ואני לא יכולה לרוץ יותר.
אני חייב להוציא את הכדורים.
|
|
ליילק
לפני 13 שנים ו-3 חודשים
(מייטי, אני חושבת שהתעלפת קודם עם דניאל ><")
|
|
מגדת העתידות
לפני 13 שנים ו-3 חודשים
(לא, היא כתבה שרק דניאל התעלף...)
|
|
נטע
לפני 13 שנים ו-3 חודשים
"ממציאה תרופה נגד המחלה" אמרתי.
|
|
סופר-מדפדף
לפני 13 שנים ו-3 חודשים
"אז למה אנחנו מחכים?" שאלתי אותו. "בוא נצא לדרך."
הוא חייך ולגם עוד לגימה מהווקדה השבדית. הוא שמט את היד עם הבקבוק לצד גופו ואמר לי, "ניקח נשק ונצא."
"את בטוחה שמצאת את הנשק המתאים לך?" שאלתי והרמתי גבה. לפתע היא הרימה את הרובה שלה ופוצצה לי את בקבוק הוודקא "אני חושבת שכן," היא אמרה.
המשכתי לחייך והוצאתי מהמקרר עוד בקבוק וודקא, מזגתי קצת אל תוך פי ושלפתי את הרובה שאני הכי אוהב "הטוצ'לי550". "בסדר, נלך".
|
|
לפני 13 שנים ו-3 חודשים
הריסקית ניסתה לברוח ונפלה.
הרמתי אותה בחולצתה ואמרתי "זאת הייתה טעות".
|
|
הנערה בכחול
לפני 13 שנים ו-3 חודשים
שוב ישבתי לבד בחדר.....
הפלאפון שלי צלצל..... זה היה דילן!
ה-דילן שסמכתי עליו, ה-דילן שהתאהבתי בו פעם, ה-דילן שזרק אותי!!
הצלקת הכחולה שלי זהרה כאילו היא מנסה לומר לי: אל תעני!!!!! תראי מה קרה לך בגללו!!!
התחלתי לבכות! לא יכולתי לענות! אז סיננתי אותו....... הוא לא הפסיק להתקשר! ואני לא הפסקתי לסנן!
לבסוף הוא וויתר והשאיר הודעה בתא קולי: אמ......היי לוסי, טוב אז..... אני רוצה שתדעי שאני ממש מצטער על מה שקרה.... את נפצעת ובמקום לעזור לך, אני...... אני ברחתי! אני לעולם לא הסלח לעצמי על כך, אבל אני מקווה שאי פעם תסלחי לי וגם אם לא אני אבין.... אני עדיין אוהב אותך!!!!!! בכל מקרה עכשיו גם אני ריסק ואני מבין את הטעות החמורה שעשיתי...ף... את יודעת איפה למצוא אותי!!!! היו שתי אפשרויות- או להשאיר אותו איפה שהוא נמצא, הוא להגיד למפקדת שתיקח אותו לעיר הריסקים!
ממש רציתי להשאיר אותו למות אחרי מה שהוא עשה- הוא כל מה שהיה לי והוא נטש אותי!!!!! נשארתי בלי כלום!!!!!
אבל לא יכולתי לחשוב על טובתי האישית..... שלחתי לו אסמס: אני שונאת אותך! אני בחיים לא אסלח לך אחרי מה שעשית! לקחו לי שנים להשתקם! אבל אסור לנו לוותר על אף ריסק! אז אני יגיד למפקדת שתיקח אותך לעיר שלנו אבל אל תקבל מסר מוטעה!
התקשרתי למפקדת וסיפרתי לה מה שקרה...... אמרתי לה שתאסוף אותו!
מי שרוצה לפתוח עוד דמות ולהיות דילן זה יהיה מגניב ^.^
|
|
דניאל
לפני 13 שנים ו-3 חודשים
קמתי לאט.. הייתי חלש מאד.. הדבר הזה כנראה שאב לי את הדם... טוב היא רוצה לשחק ככה.. תשומת ליבה היתה מופנת לאנה היתרכזתי והאקדח עף מידה עשה סיבוב ונתקע לה בראש.. היא צנחה מעולפת.. "אני חושב שיהיה פושוט יותר לנצח וזהו.." אמרתי וצנחתי לריצפה חלש מכדי לזוז. (ליילק זה הזמן שלך לפעול.. )
|
|
לאקי
לפני 13 שנים ו-3 חודשים
(לינה, דניאל החייל, טליה ומייטי, הנה אני באה)
נכנסתי למכונית ונסעתי צפונה, כי היו עדים שראו את הריסק שברח (POLLO), בורח לשם.
נסעתי הרבה זמן וראיתי דמות מעולפת, שתי דמויות פגועות ודמות עם שיער חום ועיניים חומות עומדת בצד.
|
|
ליילק
לפני 13 שנים ו-3 חודשים
דיכאתי את הדחף המזעזע שלי להתמוטט לצד מטי ולחבק אותו ולבכות, ונשמתי עמוק. נעצתי עיניים רושפות אש באנטי ריסקרית האיומה ששכבה מעולפת על הרצפה.
"אנחנו חייבים להסתלק מכאן." לחשתי למטי.
|
|
מגדת העתידות
לפני 13 שנים ו-3 חודשים
הרגשתי כל כך חלשה... ממש הרגשתי את הדם הולך ואוזל.
האנטי ריסקית הייתה מעולפת לידי, אבל היד שלה עוד אחזה קלות בחולצתי.
חיפשתי מפתח בתוך בגדיה של האנטי ריסקית, אבל אחרי שמצאתי אחד הידיים שלי כל כך רעדו שלא יכולתי לפתוח את האזיקים.
הייתי בטוחה שהאנטי ריסקית בטח הצליחה להרוג אותי...
הבטתי סביבי.
כל בני האדם כבר ברחו מפה...
"תעזרו לי." אמרתי לעבר הריסקים.
|
|
לאקי
לפני 13 שנים ו-3 חודשים
התקדמתי לעבר החבורה במהירות וזיהיתי את האנטי ריסקית שהביאה לי את השבויה, החשודה. אחרי רגע ריכוז זיהיתי גם את החשודה.
עצרתי בחריקת בלמים מוציאה את האלקטרודית מהתיק.
|
|
גלושס
לפני 13 שנים ו-3 חודשים
"למה אכפת לך?" שאלתי וסגרתי את הדלת, היא נכנסה שוב "אכפת לי!!" היא צעקה,
"אוקיי רוגע" אמרתי "אני בונה את הפצצה בגלל שהצבא ביקש ממני ו*אני* נאמנה להם!!!"
|
|
מגדת העתידות
לפני 13 שנים ו-3 חודשים
(מישהו הולך לעזור לי?!)
|
|
דניאל
לפני 13 שנים ו-3 חודשים
היתקדמתי לעבר הריסקית בזחילה איטית וראיתי מפתח נופל מידה באיטיות "ז..ז..זה לאזיקים.." היא גימגמה, הינהנתי וסובבתי את המפתח בחור המנעול.. האזיקים נפלו לריצפה בקול נוקשה.. אנה היתקרבה אלינו ועזרה לנו לתפס לאוטו.. חיבקתי אותה.. "את רואה.. הכל בסדר.." אמרתי והיתעלפתי נופל על המושב האחורי..
|
|
מגדת העתידות
לפני 13 שנים ו-3 חודשים
הבטתי בריסק שפתח לי את האזיקים, וראיתי את אותם כדורים על עורו.
היססתי.
הוא מעולף. הוא לא ירגיש אם זה יכאב.
תלשתי את הכדורים, לפני שיאבד מספיק דם כדי למות.
העור שלו נתלש ודם טפטף מהמקומות בהם הוא נתלש. זה נראה כואב, אבל לא הייתי ממוקדת מספיק כדי להבין שגם זה די מסוכן.
הסתכלתי על היד שלי, וסגרתי את האצבעות שלי על אחד הכדורים. כמעט צרחתי מכאב. הרגשתי כאילו דקרו אותי אלף פעם. נשכתי את שפתי ותלשתי באיטיות רבה יותר את הכדור השני.
דם זלג ללא הרף על ידי, ואני ניגבתי אותו על החולצה שלי.
כל כך כאב לי, אבל בסוף זה פשוט הרגיש מטושטש ומוזר.
הכל החשיך.
|
|
נטע
לפני 13 שנים ו-3 חודשים
"אז תעצרי תגידי להם שהתרופה שלי תספק שלום בניגוד לפצצה" צרחתי.
|
|
לאקי
לפני 13 שנים ו-3 חודשים
"מה אתם עושים?" שאלתי את החבורה הפצועה בקול מאיים, עוצרת את התקדמותם.
|
|
מגדת העתידות
לפני 13 שנים ו-3 חודשים
התעוררתי כנראה כעבור כמה דקות.
הכאב עוד הלם בראשי. כעסתי על עצמי בגלל שהמשכתי לאבד דם. חיטטתי בכיסים שלי, חשבתי שהיו לי שם כמה מהפלסטרים שמפסיקים את הדימום.
היה שם אחד.
שמתי אותו על אחד הפצעים שגרמו הכדורים, וניסיתי לעלות גם על השני.
המכונית התחילה לנסוע.
הבטתי על הידיים שלי, וראיתי שמפרקי הידיים שלי אדומים מהאזיקים.
לא היה לי זמן לחשוב הרבה, אם על זה ואם על האנטי ריסקית, כי מול המכונית הופיעה מישהי.
זיהיתי אותה בתור מנהלת הכלא של האנטי ריסקים.
|
|
לאקי
לפני 13 שנים ו-3 חודשים
הכרחתי את המכונית לעצור ופתחתי את הדלת. ראיתי שם שלושה אנשים, שאחת מהן זיהיתי כריסקית, זאת שהייתה בכלא.
הרמתי את האלקטרודית ואמרתי בקול "אם מישהו יזיז אני ארה, ואני מזהירה אתכם, זה הורג את כולם."
|
|
מגדת העתידות
לפני 13 שנים ו-3 חודשים
"את לא תהרגי אותנו." אמרתי, מביטה לעבר הריסקית הברונטית.
|
|
לאקי
לפני 13 שנים ו-3 חודשים
"באמת?" שאלתי בחיוך משועשע בעודי משחקת עם הכפתורים, מתלבטת מה לעשות. "אני חושבת שאת צודקת," אמרתי אחרי כמה דקות "אני אחזיר אתכם לכלא."
במהירות פתחתי את מכסה המנוע ורוקנתי את כל המים והשמן, להתקדם עם האוטו הזה הם לא יוכלו ואם הם ינסו להתקדם ברגל הם לא יגיעו רחוק.,רצתי לעבר האנטי ריסקית ושאלתי ממנה, בלי לשאול, את היורה כדורים. לא ראיתי איך מפעילים אותו, אבל ידעתי מה הוא עושה.
|
|
מגדת העתידות
לפני 13 שנים ו-3 חודשים
חזרה לכלא?
ידעתי שעם המצב שלנו- אחד מעולף, אחת פצועה ואחת כמעט חסרת דם- לא נוכל להגיע רחוק.
תמיד אפשר לנסות לרוץ.
הבטתי באנטי ריסקית.
"יביאו לנו דם?" שאלתי.
|
|
לאקי
לפני 13 שנים ו-3 חודשים
אני מניחה שיביאו להם דם, אבל לא אמרתי את זה.
"אם תבטיחו לשתף פעולה" עניתי, באכזריות "אבל אין לכם ברירה, אתם באים, עכשיו, וזהו."
חיברתי את המכונית שלי להמכונית שלהם ונסעתי במהירות לכלא, יודעת שאם הם יקפצו זו תהייה התאבדות.
|
|
מגדת העתידות
לפני 13 שנים ו-3 חודשים
אנחנו לא נמות. אנחנו לא נמות בינתיים. הם יביאו לנו דם. לפני שהם ירצחו אותנו. אולי נוכל לברוח. לא הגיוני.
הבטתי דרך החלון.
לקפוץ?
אני לא חושבת שאשרוד את הקפיצה, וגם אם כן אצטרך למצוא דרך למצוא דם להזרים לגוף שלי.
אני אצטרך לסרוק את כל המקום, לפני שיכניסו אותי חזרה לצינוק, ואם קצת מזל- לתא נורמלי.
(ג'ד, אם לא נצליח לברוח... תתבקי באיך שאני תיארתי את הצינוקים)
|
|
לאקי
לפני 13 שנים ו-3 חודשים
(אני אתן לך לתאר אותם)
הגענו אל הכלא ואני דחפתי את השלושה אל תא אחד, הפנוי הראשון, אבל עם שמירה טובה.
|
|
מגדת העתידות
לפני 13 שנים ו-3 חודשים
(לפי התיאור שלי לכל אחד יש תא נפרד.)
ישבנו באותו תא יחד למשך כמה דקות, עד שהסוהרת חזרה והפרידה בינינו.
שוב נשארתי לבד.
הבטתי על קירות הבטון, ושוב ראיתי שאין חלונות, או אפילו סורגים. מה שהיה שונה בתא היה כמה חורים לרוחב אחד הקירות, שם היה אפשר לראות את האנטי ריסקים השומרים על התא.
הבטתי באנשים שגררו את הנערה ואת המעולף משם, והנערה צרחה שהיא לא מוכנה לעזוב אותו.
כמה מעורר רחמים. כזאת מסירות וכזאת נאמנות.
הבטתי דרך החורים.
"הבטיחו לי דם!" אמרתי, "אנחנו צריכים דם!"
דם היה הדבר היחיד שהיה שווה לבוא לפה למענו.
הבטתי בדלת הברזל, וראיתי שהיו לה כמה בריחים, ומערכת שמירה אוטומטית מכאנית. איזו שמירה...
|
|
הלוחמת
לפני 13 שנים ו-3 חודשים
(הבטחתי לא לסכל את המזימה שלכם לפני שאני יוצאת למחנה, ועכשיו חזרתי אז אני יוצאת. אתם לא אמורים לתפוס אותי)
שמהרגע שפקחתי את עיני פעלתי כמו רובוט, על הילוך שמיני ובצורה מושלמת.
הקשבתי לקולות מהמסדרון. קולות מאבק וצעקות, ואז שקט.
מישהו נכנס לכלא. זה היה די ברור.
והמישהו הזה זאת הריסקית. וזה- היה ברור. ידעתי את זה בביטחון מושלם. וידעתי שאני הולכת לשחרר אותה.
חיכיתי שהקולות יחלשו, ואז פתחתי את הדלת ודהרתי במעלה המסדרון. מתא סויים נשמעו קולות תזוזה.
חייכתי חיוך קטן. התאים תוכננו בצורה מושלמת- רק מישהו מבחוץ יכול לפתוח אותם. או על ידי השגת הקוד והמפתחות, או על ידי ניטרול מערכת האבטחה.
התקרבתי לתא. שני תאים נוספים, קטנים יותר, היו משני עבריו, ובהם היו חורי הצצה מזכוכית חסינת כדורים שהשקיפו על תאה של הריסקית. היו שם שני שומרים, אחד בכל תא.
מתחתי את צווארי ואת כתפיי, ונקשתי בעדינות על דלת הברזל. קול חלוש עלה מהתא. "מה אתם רוצים עכשיו?" כן, זה הקול שלה.
השומרים בתאים הציצו דרך החורים. הם לא העלו בדעתם שמישהו יצליח להיכנס למסדרונות הכלא בלי רשות.
"כן גברתי?" שאל אחד דרך החור. "מה את רוצה?" שאל השני.
"אני יכולה להיכנס? אני רוז לרלטה, מפקדת פלוגה בטקסס. יש לי הודעה למסור לכל השומרים במקום הזה." הנפתי קבוצת שיער בלונדיני מפניי. נשמעה נקישה רכה ושני המנעולים נפתחו.
זה יהיה קל.
נכנסתי לאחד התאים. השומר עמד נינוח לגמרי עם אקדחו ניצב רפוי בידו. התקרבתי אליו.
בזזזזזזזזזזזט.
האוויר רעד מהעוצמה שקצפה לאורך גופו של השומר.
יצאתי כעבור כמעט דקה מהתא, מפתחות התא בידי. עכשיו נותרה רק מערכת האבטחה- הקוד.
נכנסתי לתא השני. השומר נראה חושד.
"מה את צריכה?" שאל שוב. "ואיפה גריי? למה הוא לא בא איתך?" הוא שלף את אקדחו.
נאנחתי. "לא טוב לשאול יותר מידי שאלות. לא אמרו לך, במקום המבחיל הזה?" הוא הניף את ידו, ואני תפסתי בה, הצמדתי את הסכין לצווארו.
ידו גיששה אל מכשיר הקשר שעל השולחן. אך אבוי, כדי להשתמש ברשת התקשורת יש צורך להזין קוד. הוא לחץ על המספרים.
1,3,5,7,8,5,5,A.
"הלו-" הוא השתנק כשזרועי הוטחה בגרונו, והמכשיר נפל.
"הלו," נשמע קול חסר סבלנות מהמכשיר.
"אני צריך שחרור של מערכת האבטחה בדחיפות," סינן השומר בזמן שבעט בי לקיר, וכיוון את אקדחו אל ראשי.
עוד בזז.
נורה ירוקה נדלקה ליד הקוביה הקטנה שייצגה את מערכת הנעילה האוטומטית.
"תודה," אמרתי בכנות והאור נכבה.
שקט.
ברק לבן וקר הבזיק בחדר, וברגע הבא הייתי בתאה של הריסקית ומשכתי אותה דרך הדלת.
"אני צריכה שתרוצי הכי מהר שתוכלי ולא תזוזי ממני. לא תההי לנו יותר מדקה.
תפסתי בידה והבטתי לתוך עיניה ההלומות.
הכנסתי את אצבעחותיי לתקע חשמלי.
חושך.
נרעדתי מהעוצמה שנשפכה ממני. אני חייבת להשתפר.
"רוצי."
|
|
גלושס
לפני 13 שנים ו-3 חודשים
"לא רווצה!!" צרחתי ותרקתי את הדלת, פתחתי "במחשבה שניה יש לך אולי דינמיט בבית?"
|
|
מגדת העתידות
לפני 13 שנים ו-3 חודשים
"אני לא יכולה לרוץ." אמרתי לה, מביטה על השומרים השכובים על הרצפה. "אני לא יכולה לרוץ. אני צריכה דם. הם הבטיחו שהם יתנו לנו דם." אמרתי, מרגישה ייאוש על זה שהיא לא הגיעה מאוחר יותר.
|
|
הלוחמת
לפני 13 שנים ו-3 חודשים
האורות הלבנים נכבו בבת אחת, וקולות מבולבלים ונרגזים נשמעו מכל עבר. קיללתי בשקט.
"אין לנו זמן לחוסר דם," קבעתי. תפסתי מאחורי מותנייה של הריסקית והנפתי אותה על גבי. ניסיתי לייצב את עצמי לרגע, ואז פתחתי בריצה מטורפת לעבר היציאה. תחבתי את הסכין שלי לידה של הריסקית.
"תהרגי אנשים," סיננתי ופתחתי את דלת המסדרון בבעיטה.
אופס...
העפתי מבט עצבני בשלושת השומרים שפתחו את החלון והביטו ישירות אלי.
אם אני אעבור את החדר הזה, אני רק אצטרך לצאת דרך השאר, ואגיע לאופנוע שלי.
"תודה על האירוח?" מלמלתי.
בחיי, זה באמת יהיה זמן נהדר להרוג אנשים, ריסקית.
|
|
מגדת העתידות
לפני 13 שנים ו-3 חודשים
הריסקית הורידה אותי, והתנודדתי לרגע אחד, לפני ששמתי לב לאנטי ריסקים מולי.
הרגשתי את החום שלהם רק רגע לפני שהם הופיעו מולנו.
הם התקדמו לעבנו, ואני זרקתי על אחד מהם את הסכין. בזריזות. הוא לא הספיק להבין מה קרה, והסכין חדר לתוך ליבו.
הריסקית בעטה לאחר מהם על הצוואר, והוא נפל מעולף.
היא לא טרחה להרוג את השלישי, והרימה אותי שוב.
בזמן שהיא רצה ניסיתי הצלחתי לקחת את הסכין וזרקתי אותו על האנטי ריסק. לא ידעתי אם פגעתי או לא, הריסקית רצה ממש מהר.
|
|
הלוחמת
לפני 13 שנים ו-3 חודשים
כמעט קורסת תחת משקלה, עצרתי מול השער הנעול כשאזעקה מצלצלת במקום.
התנשפתי במהירות, הטיתי את משקלה של הריסקית על כתפי, הנחתי את ידי על הסורגים.
רעדתי בטירוף, הרגשתי את עוצמת תנועת החלקיקים גועשת בשער עצמו. אף פעם לא השתמשתי באנרגייה של העצם עצמו, אבל אין ברירה.
השער החל לרעוד.
שמעתי הלומות רגליים רמות מאחוריי.
תיתפתח כבר, מהר!
"הם שם!" נשמעו צעקות.
נהדפתי אחרוה כששער הברזל הכביר התנפץ לחתיכות מתכת ששרטו את פניי ואת זרועותיי, כשלתי במהירות אל החנייה, מנצלת את הבהלה של השומרים, הפלתי את הריסקית על המושב האחורי והתנעתי.
לטוס מפה, מהר.
מהר ממהירות הקול.
לכל מקום. כל מקום שבו לא יוכלו למצוא אותי.
(מייטי, אני אכתוב תגובה נוספת מאוחר יותר. חייבת ללכת. תתארי את הדרך, אנחנו אמורות להגיע למקום נטוש ומבודד וסודי.)
|
|
מגדת העתידות
לפני 13 שנים ו-3 חודשים
רק כששכבתי מאחורה, מתנודדת בין חוסר הכרה לבין הכרה, הבנתי שהשארתי מאחורה את שני הריסקים האחרים.
השארתי אותם שם, ואפילו לא אמרתי כלום לריסקית מלפניי.
הרגשתי נורא.
"איך קוראים לך?" שאלה הריסקית, ופנתה פנייה חדה שכמעט הפילה אותי.
"מרין..." אמרתי חרישית, והופתעתי שהיא שמעה אותי. "שכחנו אותם מאחור. את שני הריסקים."
אני טיפשה. טיפשה. טיפשה.
"נצטרך לטפל בזה מאוחר יותר." היא אמרה, ושמעתי בקולה את הצער, "אני ארטמיס."
הדבר האחרון שאני זוכרת לפני שנרדמתי, זה את המכונית חורקת ועוצרת.
|
|
הלוחמת
לפני 13 שנים ו-3 חודשים
(אנחנו על אופנוע מעופף סופר מגניב, לא מכונית. את מעליבה את הדימיון שלי! *נעלבת*)
ריחפתי דרך הרחובות, בצורה שבהחלט אסורה על פי החוק. טוב, אם יש משהו שלמדתי במחתרת, זה שחוקים נועדו להתרסק. בעיקר חוקים צבועים של אנטי ריסקים.
לאחר כחצי שעה של טיסה מטורפת, מחשבות החלו לטפטף לראשי.
"איך קוראים לך?" שאלתי.
"מרין..." אמרה בקול חלוש. "שכחנו אותם מאחור. את שני הריסקים."
שני ריסקים? איזה ריסקים?
נאנחתי בחוסר סיפוק.
"נצטרך לטפל בזה מאוחר יותר." אמרתי בכאב. "אני ארטמיס."
היא לא ענתה, רק זזה קצת על המושב וכמעט החליקה כשאיבדה את ההכרה.
"הי, תיזהרי!" אמרתי בבהלה. הושטתי יד אחורה וייצבתי אותה. עינייה ריפרפו בבלבול.
הנה, הגענו. סוף סוף...אני רק מקוהו שהמקום הוא כאן...
עצרתי את האופנוע וירדתי ממנו במהירות, תומכת בגופה הרפוי של מרין.
היינו באמצע חורשה שחורה ונטושה, כקילומטר מהעיר. שני עצים שניצבו בצורה עקומה למדיי ליד פלג רדוד היו הרמז היחיד לכך שמשהו פה הוא לא בדיוק כמו שצריך. השענתי את מרין לע אחד העצים וגיששתי סביבם. "אה," גיחכתי בחיוך. הסטתי מרבד עלים וחשפתי דלת עץ לתוך האדמה. ירדתי דרך סולם חבלים וגיששתי את הקירות.
לחצתי על מתג קטן, ואור הציף את החדר. זה היה בונקר תת קרקעי ששימש לי כבית לפני שמצאתי את העיר. הוא היה די מאובד, והיה בו מזרון אחד רחב ושמיכה, תנור חימום, פנס גדול המוטל על הרצפה, קופסת עץ גדולה ושרפרף.
"מרין!" קראתי.
|
|
מגדת העתידות
לפני 13 שנים ו-3 חודשים
נעמדתי והלכתי לכיוון קולה של ארטמיס.
הבטתי למטה, וראיתי סולם.
ירדתי בו באיטיות, וראיתי מקום מסתור קטן, עם מיטה וכל מה שצריך. האוויר היה דחוס וקריר, אבל הכל נראה די בסדר.
מנורה קטנה דלקה מאחד הקירות והפיצה אור צהוב וחלש.
"את גרה פה?" שאלתי את הריסקית. היא העבירה את ידה על הפרצוף שלה, וראיתי את הסימן הכחול שלה שנמשך מעל העין.
|
|
הלוחמת
לפני 13 שנים ו-3 חודשים
"לא." אמרתי ופתחתי את התיבה. היו בה מכנסי ג'ינס ארוכים וחמים, מעיל שלג, תיק קטן עם תחבושות, אלכוהול לחיטוי, חוט ומחט. בתוך מעטפת בד היו סכין קומנדו, גלוק ישן וכמה כדורים. הרמתי אותו. "לא יעיל נגד הנשקים של האנטי ריסקים, אבל שימושי..." מלמלתי. הנחתי אותו בתיבה וסגרתי אותה. "אנחנו נישאר כאן כמה זמן עד שתתאוששי. אני אתגנב לעיר מידי פעם ואנסה להשיג תרופות לאיבוד דם. אחר כך נחזור לעיר. אני אארגן לך חדר..." שקעתי במחשבות.
"את תארגני?" שאלה בהפתעה.
"אני מנהיגת הריסקים בעיר," אמרתי בהתנצלות.
|
|
מגדת העתידות
לפני 13 שנים ו-3 חודשים
"עיר? יש עיר של ריסקים?" שאלתי בספקנות.
|
|
הלוחמת
לפני 13 שנים ו-3 חודשים
הבטתי בה בהלם.
"את לא ידעת? אבל חשבתי...שהאנטי ריסקית רצתה שתמצאי אותה." התיישבתי על התיבה.
|
|
מגדת העתידות
לפני 13 שנים ו-3 חודשים
"היא רצתה שאמצא משהו, אבל לא ידעתי מה." הודיתי, "אפילו לא דיברתי עם ריסקים עד שפגשתי אותך ואת אלו שבאו איתך."
|
|
הלוחמת
לפני 13 שנים ו-3 חודשים
נעצתי בה את עיני החומות-כתומות שתמיד עוררו בהלה בסובביי. עיני נץ, לדברי אימי.
"את חייבת לראות את העיר. זאת עיר רמחתרת סודית. כל הריסקים בטוחים שם, ונערכים אימונים שעוזרים לריסקים לפתח את הכוחות שלהם כדי להתנגד לאנטי ריסקים. כשיהיו מספיק ריסקים מאומנים, אנחנו נמרוד בשלטון והוא יועבר לידי הריסקים. הם יפסיקו להירדף והאנטי ריסקים ישלמו." מבטי הפך קודר. נסכרתי שאסור לי לפנטז על איך אני קוטשת את האנטי ריסקים, אני לא רוצה נקמה, רק צדק.
"אז איך איבדת דם?" שאלתי ומסרתי לה מימיה.
|
|
הלוחמת
לפני 13 שנים ו-3 חודשים
נעצתי בה את עיני החומות-כתומות שתמיד עוררו בהלה בסובביי. עיני נץ, לדברי אימי.
"את חייבת לראות את העיר. זאת עיר רמחתרת סודית. כל הריסקים בטוחים שם, ונערכים אימונים שעוזרים לריסקים לפתח את הכוחות שלהם כדי להתנגד לאנטי ריסקים. כשיהיו מספיק ריסקים מאומנים, אנחנו נמרוד בשלטון והוא יועבר לידי הריסקים. הם יפסיקו להירדף והאנטי ריסקים ישלמו." מבטי הפך קודר. נסכרתי שאסור לי לפנטז על איך אני קוטשת את האנטי ריסקים, אני לא רוצה נקמה, רק צדק.
"אז איך איבדת דם?" שאלתי ומסרתי לה מימיה.
|
|
מגדת העתידות
לפני 13 שנים ו-3 חודשים
לקחתי את המימייה אבל לא שתיתי. השפלתי את מבטי לעבר המים.
"הכדורים שהאנטי ריסקית ירתה עליי שואבים דם." אמרתי.
|
|
הלוחמת
לפני 13 שנים ו-3 חודשים
התחלחלתי.
"זה חולני כל כך," סיננתי מבין שינוי שהיו הדוקות מאוד.
"איך את מרגישה? את חושבת שאת צריכה עירוי דם, או שתרופות ממריצות התחדשות תאים יספיקו?"(השנה 3110, התרופות מתקדמות מאוד.)
|
|
קוותה חסר הדם
לפני 13 שנים ו-3 חודשים
לפתע ידעתי מה קורה. הייתי מודע לשינוי צורת החשיבה שלי, וידעתי שאני צריך לנצל את זה.
"רוצי," סיננתי בעיניים עצומות. תפסתי אותה בצוואר והטחתי אוהת בדלת עד שהיא נפתחה.
"קחי את המכונית ותברחי."
היא הביטה בי הלומה, ואז פרצה בריצה החוצה.
אחת הכפפות שלי השתנתה לקרוס-באו בשניות. חץ קצר וחד נורה לעברה.
"תעצרי!" צרחתי.
"תברחי..." לחשתי. ראשי פעם בכאב. אני אמות.
|
|
הלוחמת
לפני 13 שנים ו-3 חודשים
(אוווווווווקיייייייייייי......מלחיץ לגמרי.)
|
|
אקו
לפני 13 שנים ו-3 חודשים
(רק לפרוטוקול אני ממש מבולבלת ממה שקורה שם.. O_O)
לא הייתי טיפשה. כשהוא אמר לי לברוח, וכשקלטתי שזה באמת מה שהוא אמר ושהמוח שלי לא סתם מדמיין את זה, לא היססתי. פתחתי בריצה.
כמעט ועצרתי כשאמר לי זאת באמצע הדרך, משום מה.
ואז שמעתי שריקה חלושה.
לפני שהמוח שלי קלט מה זה, הגוף שלי הגיב במהירות ופקד עלי ליפול על הרצפה.
לא ראיתי במדויק מה היה הדבר הזה שעבר מעלי, שהוא כנראה זרק לעברי.
התגלגלתי הצידה וקמתי במהירות.
לפני שהתחלתי לרוץ, הבנתי אליו בבלבול.
לרגע אחד ראיתי בפניו מבט מרחם, נחמד כזה.
אבל זה התחלף כעבור רגע למבט כועס, וחיוך נפרש על פניו כשהסתכל על ידו שהשתנתה למשהו שלא זיהיתי מה זה.
מה בדיוק קורה לאיש הזה? יש לו פיצול אישיות או משהו?
אבל לא נתתי לעצמי להעמיק במחשבה הזאת.
לא עכשיו.
הסתובבי והתחלתי לרוץ בכל כוחי, מנסה לגלות איפה היציאה במקום הזה.
|
|
מגדת העתידות
לפני 13 שנים ו-3 חודשים
"אני חושבת שתרופות זה מספיק." אמרתי, "אין לי ממש מושג." עניתי בכנות.
|
|
הלוחמת
לפני 13 שנים ו-3 חודשים
הנהנתי בעצבנות.
"אני אגיד לך את האמת. לא איכפת לי להילכד בשביל להשיג לך תרופות, אבל אני הייתי מעדיפה לחקות קצת עד שהמרדף אחריו בעיר ייפסק. לא נראה לי שנוכל לצאת מכאן לפחות יומיים..." הוצאתי את הטלפון הנייד שלי מהכיס והדלקתי אותו. הוא כבוי רוב הזמן כדי שלא יוכלו לעלות על הרשת האלחוטית שלו, ואין לי אנשי קשר- אני זוכרת בעל פה את כל המספרים כדי שאם הנייד יחטף, לא יוכלו למצוא אנשי קשר של העיר.
01-46464640
"אנני?" מלמלתי. הקול מלא ההקלה של אנני זעק מהצד השני: 'ארטמיס! יש ניידות אנטי ריסקית בכל העיר, איפה את ב12 בלילה?'
"לא יכולה להגיד. את יכולה לשים קילומטר אחרי הכניסה לחורשת און, ליד פלג מים כמה דברים בשבילי?" תיארתי לה את הרשימה וניתקתי. כעבור כחצי דקה שמעתי צפצוץ מלמעלה. חיכיתי שתי דקות ואז עליתי ולקחתי את השק. פשפשתי בתוכו ומצאתי קופסת כדורי המרצת חילוף תאים.
מסרתי למרין שלושה כדורים והתחלתי לסדר את המקום, ולפרוש עוד מזרן על הרצפה.
"עכשיו תספרי לי הכל." אמרתי והתיישבתי על המזרן.
"איך הגעת לכאן? איך הריסקית מצאה אותך? מה את עושה בעיר הזאת?"
|
|
מגדת העתידות
לפני 13 שנים ו-3 חודשים
סיפרתי לארטמיס שניסיתי לתפוס טרמפ לצפון, ולראשונה הבנתי כמה מטומטם היה הרעיון הזה.
סיפרתי לה שניסיתי לשכנע אותם שאני לא ריסקית ושניסיתי לברוח, ושלקחו אותי לחדר החקירות. סיפרתי לארטמיס את כל השיחה שהתרחשה שם, ואמרתי לה שהצלחתי לגנוב בקבוק מים לפני שהכניסו אותי לצינוק.
"אחר כך את כבר הופעת. האנטי ריסקית גילתה מה הכוח שלי ולקחה אותי איתה החוצה." אמרתי. "הם הצליחו לכלוא את שני הריסקים שהיו איתך. הבן והבת."
|
|
הלוחמת
לפני 13 שנים ו-3 חודשים
(לינה, סיימתי את המשימה שלי!)
ראשי הסתחרר.
"אנה ומטי?" קרקרתי בקול צרוד. העברתי את ידי על הטלפון, ואז עצרתי.
העצב שלי התחלף בכעס בלתי נשלט. התפרצתי.
"אני אמרתי להם, אמרתי לאנה האידיוטית לחזור לעיר. אבל אין סיכוי שהבחורה תקשיב לי, היא נגררת אחרי הגיבור שלה כמו סמרטוט, ואין סיכוי שהגיבור, שהוא כנראה לא יותר ממגב, יהיה קצת פחות אנוכי ויגיד לה לחזור."
נשמתי עמוק.
"ואני אהיה חייבת למצוא אותם ולהציל אותם, כי זאת האחריות המחורבנת שלי!"
|
|
מגדת העתידות
לפני 13 שנים ו-3 חודשים
"אולי תצטרכי לחכות. הוא איבד הרבה דם... הם יצטרכו לתת לו בסופו של דבר."
|
|
הלוחמת
לפני 13 שנים ו-3 חודשים
"מה הקשר?" רטנתי. פשטתי את המעיל ואת החולצה העבה, נותרתי בגופייה. חלצתי את מגפיי הקצרות בבעיטה ונכנסתי למתחת לשמיכה. היה קר מאוד, וידעתי שיהיה קר יותר ככל שהלילה ימשך. "אני מצטערת שאני ככה. את בטחחושבת שאת צריכה להיות אסירת תודה על שהצלתי אותך, אבל אני סתם הגעתי לכלא במקרה.. הייתי חייבת למצוא מישהו ולהרוג אותו במקום מטי." צנחתי על המזרן. "לכי לישון. אין צורך לשמור, המקום הזה סודי."
עיני נעצמו מעצמן.
|
|
מגדת העתידות
לפני 13 שנים ו-3 חודשים
נשכבתי, והבטתי באור הקלוש נעלם.
הבטתי בארטמיס, אבל לא יכולתי לראות אם היא נרדמה, או מעדיפה פני ישנה.
עצמתי את עיניי וניסיתי להירדם. כמעט מייד החשכה ירדה עליי והשקט המזמזם נעלם.
|
|
הלוחמת
לפני 13 שנים ו-3 חודשים
אור הבוקר הקפוא הסתנן מבעד לחריצי דלת העץ העליונה. התמתחתי על המזרן בנוקשות ונאנחתי. הבטתי על מרין, שישנה בתנוחה קרועה וחזה עלה וירד באיטיות.
הסטתי את השמיכה ורעדתי. הקור הוכפל מאתמול בלילה. לבשתי את מעיל השלג השחור, נעלתי את מגפיי ושירבטתי למרין פתק קצר.
____________________________
יצאתי להביא לנו משהו לאכול |
אל תדאגי, ותדליקי את התנור.|
___________________________|
טיפסתי על הסולם ודחפתי את הדלת בכוח. היא נתקעה. ניערתי את ידי והלמתי בה באגרופי. היא נהדפה החוצה ופרץ רוח קפוא נכנס לתוך הבונקר. טיפסתי החוצה וסגרתי אותו במהירות.
"ואו..." מלמלתי. היער היה קפוא לחלוטין, שלג התחיל לרדת ורוחות קפואות החלו לנשוב.
כדאי שאני אעשה את זה מהר לפני שתתחיל סופה. עליתי על האופנוע וטסתי בין העצים. (אופנוע מעופף וכאלה)
תוך רבע שעה של רכיבה במהירות הקול הגעתי לקצה השני של היער- צומת דרכים עם מרכז קניות קטן ומפוקפק.מקום שבו לא ישאלו שאלות על הצלקת שלי. החניתי את האופנוע ונכנסתי לסופר.
כעבור עשר דקות יצאתי משם עם מצית חשמלי, הרבה אוכל, מעיל שלג נוסף ועוד כמה דברים שימושיים.
בדרך חזרה ליער התחילה סופת שלג, שבלבלה אותי והאטה את קצב התקדמותי. לא ראיתי כלום והרוח הדפה אותי ממסלולי. קיללתי כל חמש דקות בערך, והייתי בדרכים כבר חצי שעה.
במהרה הפכה סופת השלג לסופת קרח, וידי קפאו מזמן. נאבקתי באופנוע ולבסוף נכנסתי ליער.
האופנוע השמיע קולות מטרידים כשהגעתי למקום המסתור. ירדתי ממנו בקפיצה ונעלתי אותו על אחד העצים.
בום.
עץ נפל כמה סנטימטרים מהרגל שלי. לקחתי את השקית עם הדברים וזחלתי לעבר הדלת.
צנחתי לתוך הבונקר עם כמה פתיתי קרח דבוקים במעילי.
"הבאתי אוכל," אמרתי והתרסקתי על הרצפה.
|
|
הנערה בכחול
לפני 13 שנים ו-3 חודשים
התקשרתי לאלכס...
הוא היחיד שהצליח לעודד אותי....
אלכס איפה אתה? אמ.... אתה עסוק?
|
|
הנערה בכחול
לפני 13 שנים ו-3 חודשים
התקשרתי לאלכס...
הוא היחיד שהצליח לעודד אותי....
אלכס איפה אתה? אמ.... אתה עסוק?
|
|
POLLO
לפני 13 שנים ו-3 חודשים
לא הצלחתי להירדם, ישבתי בכיכר
ונתתי לרוח ללטף את פניי.
איפה ארטמיס יכולה להיות?
אני יודע שזה ממש לא הזמן לצאת לחפש
אותה, היא בטוח תחזור.
ומה קורה אם אנה ומטי? אולי הם מוגנים עכשיו
עם ארטמיס? או שאולי הם נתפסו?
כך העברתי את הזמן עד שהמש זרחה,
שמעתי צלצול באוזנייה, זאת הייתה לוסי:
"אלכס איפה אתה? אמ.... אתה עסוק?"
"לא ממש, אני בא." אמרתי והתקדמתי אל החדר של לוסי.
|
|
מגדת העתידות
לפני 13 שנים ו-3 חודשים
כשהתעוררתי, ארטמיס לא הייתה שם.
הבטתי סביבי בעיניים מטושטשות משינה ופיהקתי פיהוק ארוך.
ראיתי פתק מקופל על קצה המיטה, מארטמיס. היא כתבה לי להדליק את התנור.
קמתי באטיות מהמיטה והדלקתי את התנור.
שיפשפתי את עיניי והדלקתי את האור שבקושי האיר. סידרתי את השיער שלי והתיישבתי על המיטה.
לקחתי תחבושת מהתיק שהיה בתוך הקופסה ועטפתי את הפצעים מהכדורים.
חיכיתי שארטמיס תחזור.
|
|
הנערה בכחול
לפני 13 שנים ו-3 חודשים
הוא אמר שהוא לא עסוק ושהוא בא.....
כעבור זמן קצר הוא הגיע!
אלכס? תקשיב..... אתה שמעת על דילן?
|
|
POLLO
לפני 13 שנים ו-3 חודשים
"זה שזרק אותך כי הוא חשב שאת מפלצת?" שאלתי וניסיתי
להיזכר בשיחה הקודמת עליו... אפשר לומר שאני גם הפסיכולוג של
העיר, כי מלא ריסקים קוראים לי כשהם מתלבטים בכול מיני נושאים..
|
|
מגדת העתידות
לפני 13 שנים ו-3 חודשים
ארטמיס נכנסה פנימה, אמרה משהו לגבי אוכל והתיישבה על המזרן בהנחת רווחה.
"למה את ככה?" שאלתי.
|
|
הלוחמת
לפני 13 שנים ו-3 חודשים
הבטתי בה בהלם. "כי סופת קרח מנסה להרוג אותי." אמרתי והוצאתי כריך מטיאס. הושטתי לה עוגת בוקר והתיישבתי לאכול.
|
|
הנערה בכחול
לפני 13 שנים ו-3 חודשים
כן הוא!
אז..... עכשיו הוא ריסק והוא "מבין את הטעות שלו" וממש "מתנצל"
הוא ביקש עוד סיכוי אבל אני לא מוכנה לסלוח לו!!!!!
אסור לי לחשוב על עצמי אז אמרתי למפקדת שתאסוף אותו לעיר הריסקים אבל אני לא יודעת אם אוכל להביט על פניו בלי לבכות!! אני לא יודעת.... אם הוא באמת השתנה אולי מגיע לו עוד צ'אנס..... ברור שלא נחזור למה שהיינו אבל אולי נוכל להיות ידידים... בכל מקרה בנתיים אני לא סומכת עליו ואני לא מוכנה לדבר איתו!!! אני מצטערת אם אני חופרת לך אבל אני חייבת לספר את זה למישהו....
|
|
POLLO
לפני 13 שנים ו-3 חודשים
מסכנה, היא מאוהבת בדילן הזה קשות...
חשבתי לרגע ואמרתי:
"אולי הוא באמת השתנה לטובה, מה שבטוח,
עכשיו הוא מבין איך זה להיות כמוך...
לפי מה שאמרת לי לא נראה לי שהוא הולך להסתדר
עם הכוחות שלו.. הוא אמור לפחד...
אני מקווה שארטמיס תדע איך לטפל מקרה שלו..."
שתקתי לרגע.
"את יודעת מה הכוח שלו?"
|
|
הנערה בכחול
לפני 13 שנים ו-3 חודשים
זו בדיוק הבעיה...
רגע! אני יכולה להפוך לכל אחד!
אני יודעת שאני צריכה להשתמש בכוחות רק בסכנה אמיתית, אבל זה מקרה מיוחד.... אולי אני יהפוך אליו ואז נגלה!
עצמתי את העיניים ודמיינתי את דילן הכי חזק שיכולתי!
פתחתי עניים, וואו! אני מרגישה..... כמעט בלתי מנוצחת!! אבל אני עוד לא יודעת מה הכוח המיוחד שלו....
אלכס? יש לך מושג מה הכוחות שלי? אמ... שלו?
|
|
מגדת העתידות
לפני 13 שנים ו-3 חודשים
"איך נראית עיר הריסקים?" שאלתי אותה, והיא הרימה את עיניה הגדולות והבהירות אליי. הן נצצו.
|
|
POLLO
לפני 13 שנים ו-3 חודשים
"יהיה קשה לגלות... אני גיליתי את הכוח שלי כשהסתכלתי
בעיניים של זאב רגע לפני שהוא עמד לחסל אותי...."
דילן... נראה טוב...
|
|
הלוחמת
לפני 13 שנים ו-3 חודשים
(הנערה בכחול, הכוח שלך בלתי מנוצח אם את מקבלת את הכוחות של מי שאת הופכת אליו. לא הגיוני בדרגה 1, אולי בדרגה 10!)
"היא, היא נראת," דמעות הציפו את עיני. העיר בסכנה, מישהו הולך להשמיד אותה, והיא תיראה כמו ערימת זבל.
"נערכיפ חיפושים אחריה בכל מקום, ואני לא יכולה להגן עליה," אמרתי בקול חנוק.
בלעתי חתיכה אחרונה של דג ושתיתי מים.
"אני מצטערת שאת צופה עכשיו במפקדת בהתפרקות. זה זמן רע להכיר את המנהיגה שלך..." חייכתי חצי חיוך.
נשמתי עמוק וניסיתי שוב.
"העיר נראית בחלקה כמו עיר רגילה, די קטנה, מחולקת לשלושה חלקים. החלק הראשון נראה כמו רחובות רגילים של כפר, ויש בו חנויות ושירותים שונים. בחלק השני יש את מגורי הריסקים- כל הריסקים של הצבא נמצאים שם, ויש שם גם את רחבות האימונים והמכונות. בחלק האחרון נמצאים מגורי הריסקים הוותיקים והמפקדה."
|
|
הנערה בכחול
לפני 13 שנים ו-3 חודשים
אל תדאג.... אני לא בעניין של דילן.....
בטח לא אחרי מה שהוא עשה!
|
|
הנערה בכחול
לפני 13 שנים ו-3 חודשים
אתה הרבה יותר טוב ממנו (=
|
|
דניאל
לפני 13 שנים ו-3 חודשים
איפה אני וליילק נמצאים?
|
|
POLLO
לפני 13 שנים ו-3 חודשים
(בכלא הריסקים)
"את לא אמורה לדעת מה
הכוח של מי שאת הופכת אליו?"
שאלתי את לוסי.
היא חייכה. "אני יודעת!
הוא... יכול לגרום לדברים לקפוא!
לא כמו קרח! פשוט לעצור במקום!
בעזרת העיניים שלו!"
"חייבים לקבל אותו לעיר! לפני שיעלו
לו רעיונות אחרים בראש! אז את אומרת שארטמיס צריכה
להביא אותו לכאן? לפי איך שאני מכיר אותה, עד שהיא לא תשיג
את המטרה שלה היא לא תחזור... חייבים להביא את דילן לכאן בעצמנו!"
|
|
דניאל
לפני 13 שנים ו-3 חודשים
(אם אני עושה משהו בניגוד לדברים שניכתבו אז תודיעו לי..)
היתעוררתי בבהלה.. איפה אני? ואז זה חזר אלי.. אנחנו בכלא.. בגלל הטיפשות שלי.. טוב אני הולך להוציא אותנו מכאן ברגע זה...
קמתי בשקט לכיוון הסורגים, שלושה שומרים נמצאים במסדרון. היתרכזתי בשומר הראשון והוא התחיל לפרפר נחנק מהסרבל של עצמו. שני השומרים האחרים רצו אליו בעוד השומר הראשון כבר נהיה כחול מחוסר אויר.. זה הזמן.. היתרכזתי בכל כוחי וכל נשק שהיה על השומרים עף להמשך המסדרון.. נעמדתי ליד הסורגים והרפתי מהשומר הראשון שהיתעלף.. "אם אתם לא רוצים שזה יקרה לכם אז תשחררו אותי עכשיו!!" אמרתי והצבעתי על השומר המעולף שעורו היה בצבע כחול עז. תוך כשתי דקות אני הייתי בחוץ ושלושת הסוהרים היו בתוך התא שלי.. עברתי תא אחר תא עד שמצאתי את אנה.. "הי, יפה שלי.. לא כדי יותר להיות בחוץ?" שאלתי בחיוך.. היא הינהנה בראשה, פתחתי את התא שלה והיא רצה אלי ופרצה בבכי.. "די, הכל בסדר.. בואי נצא מפה.." יצאנו דרך דלת צדדית וראינו מכונית שחורה חונה שם.. נכנסנו לאוטו ונסענו משם בכל המהירות...
|
|
POLLO
לפני 13 שנים ו-3 חודשים
לפני שלוסי הספיקה להגיד משהו
נשמע צלצול חזק באוזניות של שנינו..
"אלכס,לוסי, אנחנו צריכים שתבואו לשער"
קרא לנו אחד מהחברים הותיקים שלי.
הגענו בריצה לשער. הוא נפתח במהירות ונעלם.
לוסי חייכה. "המיקום של השער משתנה מידי פעם..."
היא אמרה. אבל החיוך של שנינו נעלם כשראינו את מטי
ואנה, פצועים ומדממים. "רפואה למגורי ותיקים! דחוף!"
התקדמנו אל מגורי הריסקים הותיקים ונכנסנו לדירה שלי.
הרופאים נכנסו והתחילו לרסס את הפצעים של אנה ומטי,
הם כבר התחילו להיראות טוב יותר.
"איפה הייתם?" שאלתי בסקרנות.
|
|
הנערה בכחול
לפני 13 שנים ו-3 חודשים
אתה צודק.....
אין לנו הרבה זמן! לך לחדר שלך לקחת תרמיל עם מה שאתה צריך תפגוש אותי בכניסה לעיר בעוד 10 דקות בלי איחורים ונצא!
אלכס יצא מהחדר.... החלפתי בגדים וארזתי תרמיל.... שמתי בו אוכל מים מצפן מפה פלאפון וכסף....
סיימתי להתארגן והלכתי לשער העיר..... הוא לא היה שם.....
חיכיתי...... הסתכלתי בפלאפון..... כבר עברו 10 דקות!!!! בדיוק שהתכוונתי לצאת שמעתי צעקה...... אני כאן אני כאן!!!!אלכס צעק ורץ לעברי....... למה לקח לך כל כך הרבה זמן!?!?!
|
|
POLLO
לפני 13 שנים ו-3 חודשים
כול כך קל לשכוח את לוסי... "חכו רגע"
אמרתי למטי ואנה והתחלתי לרוץ למטה.
התנשפתי, "מטי! אנה! פה!"
אמרתי ומשכתי את לוסי אחרי.
הגענו למגורי הריסקים הותיקים,
נכנסנו לדירה, מטי ואנה ישבו מחובקים
בספה עם כוסות השוקו.
"לא התכוונו להפריע..." אמרתי.
"הייתם עם ארטמיס נכון? בבקשה תגידו שכן!"
|
|
מגדת העתידות
לפני 13 שנים ו-3 חודשים
"זה נשמע הזוי. עיר שיש בה רק ריסקים." אמרתי, "אבל אם היא עיר סודית, בטח אמורים להיות לה אמצעים כדי להסתיר אותה ולהגן עלייה, לא?" שאלתי, והבטתי במפקדת.
באת לא כדאי לפגוש אותה במצב כזה. זה לא נותן הרגשה שהכל באמת יכול להיות בסדר. כל אחד מהצד היה מזועזע שהמפקדת לא יכולה לשלוט במה שקורה.
היא אמרה שהיא לא ככה כל הזמן, ואני מנסה להאמין... אבל היא באמת מתמוטטת.
חיכיתי לתשובתה, שהגיעה לאחר כמה רגעים. היא אמרה...
|
|
דניאל
לפני 13 שנים ו-3 חודשים
"כן... היינו.. אבל עכשיו ארטמיס ברשות עצמה.." אמרתי בצרידות
|
|
POLLO
לפני 13 שנים ו-3 חודשים
"היא פשוט השאירה אותכם לבד?" שאלתי,
זאת לא ארטמיס שאני מכיר...
|
|
הלוחמת
לפני 13 שנים ו-3 חודשים
"כן, יש אמצעי הגנה. יש רק כניסה אחת, והמיקום שלה משתנה מידי יופ. במצבי חירום...המיקום משתנה כל שעה בערך. יש שומרי כניסה שמתחלפים, ורק ריסק שהכוונה שלו היא להיכנס לעיר כדי לחזור הביתה יכול להיכנס. כשריסק חדש מגיע, רושמים אותו בלוח מיוחד שמשדר לדלת את המידע. רק הריסקים הרשומים יכולים להיכנס כשהם לוחשים את השם שלהם, ואלה שלא רשומים יצטרכו לחקות שיכניסו אותם."
הצצתי בשעוני. עברו כבר 17 שעות מאז שברחנו. יכול להיות שהחיפושים כבר הפסיקו.
"אם נסתכן שיתפסו אותנו, אני לא אסלח לעצמי. אבל אולי הקבוצה בעיר יודעת משהו..."
חייגתי את המספר ושמתי את השיחה על רמקול.
(פולו)
|
|
POLLO
לפני 13 שנים ו-3 חודשים
"ארטמיס מתקשרת!" קראתי, כולם השתתקו.
עניתי לצלצול. "ארטמיס?" לחשתי, ניסיתי
לא להישמע לחוץ...
|
|
הלוחמת
לפני 13 שנים ו-3 חודשים
״היי אלכס,״ קולי היה מלא הקלה בצורה מגוחכת.
״מה המצב אצלכם?״ שאלתי.
״מטי ואנה הגיעו לכאן פצועים. הם אמרו ש...״ הוא השתתק במבוכה.
״ לפחות הם חיים״ הוקל לי מאוד. ״בכל מקרה... שמעתם ניידות אנטי ריקים בחוץ?״
״היו כמה בלילה. מאז לא היו.״
נאנחתי בהקלה. ״אני אסביר הכל כשנגיע. נצא ברגע שהסופה תיגמר. ״ ניתקתי.
כעבור קצת יותר משעתיים הסופה השטנית נחלשה, ואחרי שחיסלנו את רוב האוכל לארוחת צהריים יצאנו לדרך.
רוב הדברים נלקחו איתנו,אבל ציוד שימושי נותר בבונקר למקרה חירום. אני ומרין עלינו על האופנוע והמרינו לאורך החורשה.הכניסה לעיר היתה חסומה כמעט לגמרי מהשלג. כשאני מקפידה להסתיר את הצלקת שלי, החניתי את האופנוע בחניית העיר..״למפקדת יש דרכים משלה,״ אמרתי למרין בחיוך והכנסתי כרטיס קטן לחריץ חלוד בדלת. הדלת נפתחה ישר לתוך חדרה של לוסי, שם ישבו ארבעה מהמועצה. ״ארטמיס!״ אלכס המופתע הביט בבלבול במרין.
״ברוכה הבאה לעיר, מריו.״
|
|
POLLO
לפני 13 שנים ו-3 חודשים
"ברוכה הבאה מרין!" עניתי שימחה,
ידעתי שארטמיס תחזור!
"חייבים להודיע לעיר שחזרת! כולם לחוצים!"
"אל תדאג, כבר הספקתי להודיע לכולם.." ענתה ארטמיס.
איך היא עושה את זה?!
"אז איך הגיעה לכאן מרין?"
|
|
מגדת העתידות
לפני 13 שנים ו-3 חודשים
"ארטמיס הוציאה אותי מכלא הריסקים." אמרתי, חצי מחייכת.
|
|
הלוחמת
לפני 13 שנים ו-3 חודשים
פשטתי את המעיל, והייתי פושטת גם את הגופיה וזורקת אותה לעזעזאל אם החדר היה ריק.
צנחתי אל כורסה ריקה. "הצלחנו, למרות הכל. האנטי ריסקים כל כך לא מאורגנים, שהצלחתי לנטרל את כל הכלא שלהם בפחות משעה, להוציא אותו מכלל שימוש ולחסל שלושה אנטי ריסקים בלי שיהיה להם מושג מה קרה. מנענו את הפלישה המתוכננת לעיר. ניצלנו." חייכתי.
"אני מבינה שלא היה מסדר היום?"
"לא, אבל אף אחד לא חסר."
"מצויין." קמתי מהכורסה והתמתחתי.
"לוסי, את נראת כאילו לקחת חמישה כדורי שינה." אמרתי והעפתי מבט אל המדף. קופסה ריקה וכחולה שכבה עליו, יתומה.
"לוסי!" רטנתי. העברתי את מבטי על פני החדר, עד שקלטתי את מטי ואנה.
במקום לרצוח אותם במקום, נשמתי עמוק ושתקתי. חיכיתי שהם ידברו.
נראה אם יהיה תירוץ אחד שיצדיק את ההתנהגות שלהם.
|
|
קוותה חסר הדם
לפני 13 שנים ו-3 חודשים
רצתי אחריה, ותפסתי אותה ביד רועדת, צמוד לאדמה.
חנקתי אותה.
מהכפפה שלפתי בלייד והתכוונתי לדקור אוהת בצוואר.
ואז התנערתיי בפראות, והייתי מודע לפיצטול האישיות הזוועתי שלי.
דרקתי את עצמי בעורק הראשי. פעם, פעמיים, שלוש.
"את צריכה למצוא את עיר הריסקים...לכי לשם עם המכונית שלי....יש שם נשק. ציוד...המכונית נוסעת אוטומטית למחנה האנטי ריסקים. תעצרי לפני שאת מגיעה לשם ותחפשי את עיר הריסקים הסודית....המכונית וכל הרכוש שבה יימסר לעיר...למנהיגה שלהם..." אמרתי בהשתנקות.
ונפלתי עליה מדמם, מת.
|
|
הלוחמת
לפני 13 שנים ו-3 חודשים
אוו'ץ.
|
|
דניאל
לפני 13 שנים ו-3 חודשים
"אני לא הולך להצדיק את עצמי או משהו.. אבל אני עשיתי את זה מיתוך חובה אישית. ואני אגמור את מה שניסיתי להתחיל!!" אמרתי בקול יציב בתגובה למבט שהיה ספק חוסר אמון ספק כעס..
|
|
מגדת העתידות
לפני 13 שנים ו-3 חודשים
הבטתי בהם מהצד.
זיהיתי אחד מהם בתור הריסק שעזר לי עם האזיקים, ואת הריסקית שהייתה איתו.
נשמתי לרווחה. הם הצליחו לברוח, וסביר להניח שכבר קיבלו מספיק דם. אם מהכלא ואם מהמקום הזה. פתאום כבר לא הרגשתי אשמה על כך שלא אמרתי על זה לארטמיס קודם.
|
|
ליילק
לפני 13 שנים ו-3 חודשים
(מצטערת, הייתי במחנה. אני יוצאת שוב ביום ראשון, תודה בכל מקרה על זה ששיחקתם את הדמות שלי, גם אם בתור סמרטוט מהלך :P כרגע יש לנו דם ואת חושדת שלקחנו כדורי שינה, לוחמת?)
נשמתי עמוק. אין שום דבר שיכול להשתוות לתחושה הקסומה שממלאת אותי כשהזרועות היציבות של מטי מחבקות אותי. אנחנו ביחד. מוגנים. שוב.
"הכל היה בסדר, ארטמיס." לאור המבט שלה היססתי קצת, אבל אז המשכתי:"השתחררנו מהכלא בעצמנו, וכמעט הצלחנו במשימה. טבעי להיכשל. אני חושבת שבתור התחלה זה היה ממש בסדר וצריך להתחשב גם בעובדה שאני בקושי עשיתי משהו."
|
|
דניאל
לפני 13 שנים ו-3 חודשים
הבטתי על אנה מופתע.. היא לא מגיבה בדרך כלל וממש לא במצבים כאלה..
|
|
הלוחמת
לפני 13 שנים ו-3 חודשים
עיני רשפו. "אני לא מדברת על זה, אני מדברת על ההתנהגות האנוכית שלכם לפני זה. ברחתם מהעיר כשאמרתי בפירוש לא לצאת ממנה, לא הסכמתם לעזור לי במשימה שהיתה יכול להציל את העיר מוקדם יותר וגם לשחחר את מרין בלי שתצטרך לסבול. אתם פשוט התנהגתם כמו טיפשים! זה פלא שלא נהרגתם! לא רק שסיכנתם את עצמכם, סיכנתם את כל העיר." רציתי להגיד להם שהם יוצאים מהמועצה- העיר לא צריכה עצה של אחד מהם. אבל אני הייתי בהתקף זעם ולא רציתי לתת לרגשותיי לשלוט בי.
"המסדר מחר יתנהל כרגיל. עכשיו כולם לחדרים שלהם. לוסי, גם את. אני אשמור הלילה" חטפתי את המפתחות לתא השמירה ונעלתי אחריי את הדלת.
|
|
ליילק
לפני 13 שנים ו-3 חודשים
התנשפתי בכעס."מי היא חושבת שהיא? היא לא המלכה שלנו או משהו כזה, ואת הפקודה לא לצאת מהעיר היא נתנה לפני שיצאנו. חוץ מזה שכן עשינו את מה שביקשה בקשר לריסקרית הנוספת. אנוכיות, נו באמת. ממש מצחיק."
|
|
מגדת העתידות
לפני 13 שנים ו-3 חודשים
"לריסקית יש שם, והיא נמצאת בחדר." אמרתי בכעס.
|
|
POLLO
לפני 13 שנים ו-2 חודשים
וואו! לא נראה לי שמרין מקבלת
רושם טוב על העיר.. חייבים לטפל בזה...
אבל איך?!
|
|
אקו
לפני 13 שנים ו-2 חודשים
אלוהים אדירים. הוא מת.
הוא מת? נגעתי בצד צווארו, מנסה להרגיש משהו. דופק.
אבל לא הרגשתי כלום.
כדי להיות בטוחה, גם הנחתי את רשי על המקום בו אמור להיות הלב שלו.
עדיין כלום.
הרגשתי עצב מסוים. אבל גם שמחה לאיד.
הסתכלתי על ידיי שנמלאו דם.
אני חייבת ללכת, לברוח ל...עיר הריסקים. שלא היה לי מושג איפה היא נמצאת.
ידעתי שיכול להיות שעוד אנשים שמו לב שאני כבר לא נמצאת בתא הזה. ובקרוב גם יראו את הגופה המדממת שלו.
קמתי לאיטי, לא מסירה את עיני ממנו.
סקרתי את הסביבה. איפה אני יכולה לשים אותו?
עיני נפלו על ערימות ארגזים שבצד.
משכתי אותו לשם, והכנסתי אותו לאחד הארגזים הגדולים וסגרתי אותו.
לרגע התעכבתי, לפני שהלכתי לחפש את הרכב שלו.
הסתכלתי על הארגז שהוא נמצא בתוכו.
הוא היה נחמד. למרות שהוא אנטי-ריסקר.
חבל שהוא מת.
ואז פתחתי בריצה לעבר מגרש החניה.
|
|
ליילק
לפני 13 שנים ו-2 חודשים
(אני מצטערת, מייטי! לא הכי הבנתי מה קרה כאן.)
"אני מצטערת," עניתי,"באמת סליחה. איך קוראים לך?"
|
|
דניאל
לפני 13 שנים ו-2 חודשים
כמעט אמרתי לארטמיס שאני פורש מהמועצה בעצמי.. נמאס לי מהשטויות האלה של "אל תצא, תישאר פה, תעשה את זה, תלך לשם.." מה הם חושבים שהם?! אני יכל לדאוג לעצמי טוב מאד.. אבל מה יהיה עם אנה?
נראה שלבנתיים נשאר פה..
|
|