משחק תפקידים- בני אדם VS ריסקים קבוצה ציבורית
השנה 3110 ווירוס קטלני השתחרר ברחבי העולם, בכל יום שומעים על עוד אנשים שנעלמים, או מתים מהווירוס.
הווירוס יכול לחסל את הבנאדם עליו הוא משתלט, או לתת לו כוח מעבר לכל דמיון, הכל תלוי באדם שהוא משתלט עליו(תכונותיו של האדם).
הווירוס מחפש את האנשים הטובים ביותר בכל מני תחומים ולהם הוא נותן כוח, את השאר הוא מחסל בתוך כמה דקות.
ברגע שנדבקת בווירוס אין דרך חזרה, יש רק תפילה שתקבל את הכוח המיוחד.
הווירוס מתפשט דרך פצעים שיש לבני האדם, אפילו הפצע הכי קטן יכול לגרום לזה שנפצע לחלות בווירוס.
האנשים שקיבלו את הכוחות המיוחדים ולא מתו מהווירוס נקראו "ריסקרים" הם קיבלו את השם הזה מהאנשים הרגילים.
היה די קל לזהות אותם מכיוון שהיה להם באזור שבו הווירוס תקף מעין צלקת כחולה.
והאנשים הרגילים התחילו לשנוא את הריסקרים ולכן הריסקרים היו מתחבאים במחתרות שהיו מפוזרים ברחבי הערים, כדי שלא יתנכלו להם.
סיבה נוספת שהריסקרים התחילו להתחבא היא בגלל שקמה קבוצה של אנשים שהתחילה לצוד את "הריסקרים" בשביל כסף או מטרות אישיות שלהם.
היו אנשים שחשבו שצריך להניח לריסקרים לחיות ולדעת איך לחיות איתם, אבל הרוב הגדול של האנשים רצה להשמיד אותם.
הקבוצה שהתחילה לצוד את "הריסקרים" נקראו "אנטי ריסק". "הריסקרים פחדו מהאנטי ריסק פחד מוות, ולכן התחילו ללמוד להשתמש בכוחותיהם
כדי שיוכלו להתגונן, מפני ה"אנטי ריסק", כך החל עידן של מלחמות בין זן הריסקרים לזן בני האדם.
והשאלה, איך לעצור את הווירוס מלהתפשט עדיין נשארת כגדר שאלה.

חוקים:
א-אפשר להרוג דמות גם אם היא לא מחוברת
ב-אפשר להרוג בלא פחות מ3 תגובות
ג-לפני שכותבים את התגובה השלישית חובה לבדוק אם זה שאתם הורגים אותו היה מחובר והיתה לו הזדמנות לקרא את שני התגובות הראשונות
ד-אם הרגו אותך אתה יכול לעשות דמות חדשה ולחזור למשחק
ה-אסור לחרוג מהסטאטוס שלכם!,אם הכוח שלכם הוא 2 אתם לא הורגים בכזאת קלות
ו-תגובות הריגה לא ברצף
ז-לא ליכתוב דיונים מיותרים,כול שאלה לפנות אלי.


אנטי ריסק-

שם: סופי
מין: נקבה
גיל: 19
סוג בנאדם: אנטי רסיק
סטטוס:
כוח:2
זריזות: 5
חוכמה: 10
חוסן: 3
נשק: אקדח לייזר קטן
מראה:http://up203.siz.co.il/up1/vzgjgmtzdun3.jpg
אופי: חכמה מאוד. ידידותית מעט, אבל מעדיפה להיות לבדה בחלק מהזמן. עושה את מה שהיא חושבת לנכון.
רקע: מדענית מחוננת שהחליטה לחקור את הווירוס ולמצוא את התרופה, לכן היא נמצאת עם האנטי- ריסקים

ליאו-
שם:ג'ט
מין:זכר
גיל:20
סוג בנאדם: אנטי רסיק
סטטוס:
כוח:8
זריזות: 4
חוכמה:5
חוסן: 3
נשק: אקדח קטן שנראה כמו אקדח צעצוע אבל בלחיצת כפתור אחת הוא הופך לאקדח גדול שיורה לייזר אבל בין ירייה לירייה לוקח לו להטען 30 שניות
מראה: http://f.nanafiles.co.il/Upload3/xternal/israblog/03/46/69/694603/posts/20601535.jpg
אופי: רגזנות, יהירות והוא בלי רחמים.
רקע:אנטי ריסק. ההורים שלו מתו מהווירוס והוא רוצה להשמיד את כל מי שקיבל את כוחו בגלל שהווירוס הרג את ההורים שלו. הוא הצטרף לאנטי ריסק בגיל 18

ריסק-

שם: קאי מון
מין: נקבה
גיל: 23
סוג בנאדם: ריסקר
סטטוס:
כוח: 5
זריזות: 6
חוכמה: 6
חוסן: 3
כוח על: לראות דרך קירות. לא יכולה לראות דרך פלסטיק.
מראה:http://www.effectonline.co.il/_Uploads/dbsArticles/111022NAmerican(1).jpg
אופי: רגועה, בעלת שיקול דעת, זריזת מחשבה, אוהבת לעבוד לבד.
רקע: באה מדרום אמריקה לבד, כי גירשו אותה בגלל הסימן על צווארה.

שם: אמה הנסון
מין: נקבה
גיל: 18
סוג בנאדם: ריסקית
כוח: חושים מחודדים
סטטוס:
זריזות: 5
חוכמה: 8
חוסן: 5
נשק: 2
מראה: http://browse.deviantart.com/?order=9&q=girl&offset=48#/dir5r3
אופי: מצחיקה, חכמה, אסטרטגית, רגישה, ביטחון עצמי גבוה .
רקע: אמה גדלה בבית עשיר וגדול, הבת של הנשיא. בת יחידה שהתרגלה להיות מפונקת,
קיבלה את כול מה שרצתה, מלאה בחברות.
הנהג הפרטי שלה הסיע אותה לכול מקום, וקנה לה כול מה שרצתה.
יום אחד נחתחה מהפצירה ביד, כעבור כמה שעות כבר הפכה לריסקית.
היא הייתה בת שתיים עשרה.
אבא שלה היה מזהיר אותה שריסקים הם נוראיים, ושהוא לא מסוגל לחיות איתם.
אז היא ברחה עם הנהג שלה, ובמזל הגיעה לעיר הריסקים.
היא שונאת את אבא שלה.

לינה
שם:הנרי רידל
מין:זכר
גיל:20
סוג בנאדם:ריסקר
סטטוס:
כוח:5
זריזות: 5
חוכמה:5
חוסן: 5
כוח על:עדיין לא גילה אותו.
מראה:http://i692.photobucket.com/albums/vv288/dolphins09-1995/emoboy5.jpg
אופי:תחמן,נחמד,לא מתרגז בקלות,בעל חוש הומור מוזר.

קרוליין-
שם: רוז.
מין: נקבה.
גיל: 18
סוג בן אדם: ריסקר
סטטוס-
חוכמה: 7
כוח: 4
זריזות: 7
חוסן: 2
כוח:רואה ובלתי נראית אבל בזמן שהיא בילתי ניראת היא מאבדת את אחד החושים
אופי: חייכנית, כובשת, יודעת למי לשמור אמונים, נראית צעירה ותמימה ונעזרת בזה כדי להתחמק מעונשים, מסתדת תחת לחץ, אך כשמשאירים אותה בחוסר מעש יכולה לצאת מדעתה ועושה פעולות פזיזות ולא מחושבות.
מראה: 
http://online-bank-expert.com/wp-content/uploads/2011/04/1my-beautiful-girl16.jpg
רקע: נהפכה לריסקרית עוד בהיותה תינוקת. הסימן הכחול על מותנה ולכן לא אינו חשוף לעין כל. שני הוריה היו ריסקרים והם העבירו אליה את המחלה, ולמרבה הפלא, למרות היותה תינוקת היא שרדה.
היא ראתה את הוריה נרצחים על עצם היותם ריסקרים, ואותה העבירו לבית יתומים, כי לא ידעו על המחלה.
היא גדלה עם ילדים רגילים ואף אחד לא ידע שהיא ריסקרית מלבד הוריה שמתו.
החליטה להתגייס לצבא האנטי ריסקרים בגיל 18 כשהיא מעמידה פנים שהשנאה


אריה-
שם: אלנה
מין: נקבה
גיל: 19
סוג בנאדם: ריסקר
סטטוס:
כוח: 4
זריזות: 5
חוכמה: 6
חוסן: 5
כוח: הזיות. היא גורמת להזות כל דבר שהיא רוצה. תחושות, רגשות, ומראות.
מראה: http://simania.co.il/images/users/81929.jpg
אופי: מתעצבנת מהר, אינסטינקטים מהירים, משחקת באנשים בקלות. יכולה להיות מעצבנת עד דמעות ויכולה להיות מקסימה, לרוב היא בוחרת באפשרות הראשונה. לא מתחברת בקלות לאנשים, וכשכן, נפגעת מהר. רמאית, למרות שהיא שונאת רמאים בעצמה. גנבת.
רקע: בגיל 17 היא נדבקה במחלה אחרי ששני האחים שלה ואמא שלה נדבקו, אבא שלה היה אנטי ריסקר, והוא התכוון להרוג אותה ברגע שהיא נרפאה מממש סף המוות.
היא הצליחה לברוח ממנו בקושי, ועדיין נשארה לה צלקת על הכתף מהפעם שהוא זרק עליה סכין, כשכמעט תפס אותה

עמיתוש-
שם: עמית ליין
סוג בנאדם: ריסקר
מין: נקבה
גיל: 18
סטאטוס:
כח: 4
זריזות:7
חכמה:6
חוסן:3
כוחות: שליטה בצמחים! לא יכולה להשתמש בכוח כשאין אדמה בסביבה הקרובה.
אופי: דברים טובים: נחמדה, סבלנית,שקטה,לא לוחצת שיספרו לה דברים אלא אם היא חייבת או ממש רוצה לדעת, שמחה, עקשנית, אבל רצינית כשצריך.
מראה: http://simania.co.il/images/users/75795.jpg
עבר- היא הייתה בחוץ על העץ כשהוירוס התפשט ברחביה מקום, היא נשמה אותו בטעות והרגישה בהתחלה כאב, אך כשהיא פתחה את עינייה היא הבינה שהיא חייה, חייה עם כוחות חדשים. היא התחיל ללמוד אותם כול פעם לאט לאט כדי שלא תגרום נזק, אך כשהתחילו לצוד את אלו שנהיו להם כוחות כמו שלה, נאלצה לברוח למחתרת וללמוד להשתמש בכוחות שלה כמה שיותר מהר

מייטי-
שם: מרין (מרינה) קונטול
מין: נקבה
גיל: 18 וחצי
סוג בנאדם: ריסק
סטאטוס:
כוח: 5
זריזות: 5
חוכמה:8
חוסן: 2
כוח: יכולה להרגיש חום גוף
מראה: http://fashionforward.mako.co.il/wp-content/uploads/madeby288-207x203.jpg
(לא רואים את צבע העיניים- חום מעורבב עם ירוק.)
אופי: חכמה, חדת הבחנה, יודעת להסתדר בצוות, לא יודעת להתמודד עם דברים לבד, מהירה, רגישה, נוטת לריב.
רקע: הווירוס תקף אותי בגיל חמש. ההורים שלי נטשו אותי ברחוב ליד סמטה ברגע שהסימן הכחול הופיע על הצוואר שלי.
מעולם לא הייתה לי משפחה אמיתית, ונדדתי ממקום למקום כשאני מנסה להסתיר את הסימן על הצוואר שלי. מעולם לא דיברתי עם אף אחד מאז שהייתי בת שש כשהאנטי- ריסקים כמעט תפסו אותי.
אני מחפשת עוד ריסקים בתקווה למצוא מקום בטוח שבו אפשר להתחבא.
מקום שממנו, אוכל להשתנות בחזרה

אורומיס-
שם:אלכסנדר סמית
מין: זכר
גיל:18
סוג בנאדם:ריסקר
סטטוס:
כוח::4
זריזות:5.5
חוכמה:8
חוסן:2.5
כוח:יכול לחקות כל כח שיש אבל הכח חייב להיות מולו
מראה:http://sun4ever.files.wordpress.com/2012/02/kazuma-yagami.jpg
אופי:קליל ואוהב לצחוק כשצריך הוא רציני סקרן מאוד וחכם ואוהב לטפס על עצים מתבודד
רקע:בגיל9 עלה להר ושם תקף אותו זאב ונשך לו את הכתף הוא בעט בוא וברך הווירוס נכנס לו דרך הכתף הוא היה יתום ובגלל זה הוא היה בבית יתומים שמימנו גירשו אותו הוא הלך לחפש את הריסקים בסוף נגמר לו הכח והוא התישב במערה

ליילק-
שם: אנה בייקר
מין: נקבה
גיל: 18
סוג בנאדם: ריסקר
סטטוס:
כוח: 2.5
זריזות: 10
חוכמה: 5
חוסן: 2.5
כוח:קרח.
מראה: http://browse.deviantart.com/?order=9&q=girl&offset=24#/d3k1var
אבל עם שיער חום!
אופי: חכמה, מהירה, רוצה לעזור תמיד, יודעת להקשיב, אמיצה מבפנים. שקטה, ביישנית מדי, עדינה מדי.
רקע: כשגילינו שהווירוס מתפשט מכל פציעה הכי קטנה, אמא, אחי הגדול ואני ידענו שאני אמות. מאז ומתמיד הייתי הילדה העדינה והחלשה, זו שתמיד חולה, תמיד-תמיד נדבקת, תמיד נפצעת ומצטננת מכל משב רוח קל. והנטייה הטבעית שלי, ליפול ולהפצע לא תרמה למצב.
אפילו שהתאמצנו, לא הצלחנו לראות את התקווה. העיניים של אמא נעשו רטובות, והיא לחשה בקול שניסה לשכנע את עצמה בראשונה:"אולי ימצאו תרופה, ולא יקרה לך כלום..."
כשנפער החור המזעזע ההוא בכתף שלי, כבר ידענו שאני אבודה. לא הייתי מהאנשים החזקים שהווירוס העניק להם כוחות על. היה ברור שאקבר תוך כמה ימים.
אבל זה לא קרה.
צלקת כחולה וחיוורת נמתחה סביב הפצע שבכתף שלי, ובעיניים דומעות, אמא ואחי מסרו אותי אל הריסקרים האחרים שבמערות, בידיעה שאולי לעולם לא נפגש שוב - כשהפרידה מעיבה על האושר שאולי ניצלתי.

לוחמת-
שם: ארטמיס נקו
מין: נקבה
גיל: 23
סוג בנאדם:ריסקר
סטטוס:
כוח:7
זריזות:3
חוכמה: 4
חוסן:6
כוח:שליטה באנרגייה. המרת אנרגייה, יצירת אנרגייה.
מראה: http://uploads.upng.co.il/56ffb89541.png
אופי: אינטילגנטית, מנהיגה מלידה, ערמומית, קנאית, צינית, לא סומכת על אחרים, נעימה.
רקע: כשכל משפחתה נכחדה על ידי הווירוס, היא נשבעה שלעולם לא תתן לווירוס להרוג יותר. היא חקרה אחר מקור הווירוס בהפיכתה למדענית, ובאחד הניסויים הווירוס תקף אותה. צלקת ארוכה ודקה חוצה את עינה השמאלית.

המדפדף-
שם: אלברטו טוצ'לי
מין: זכר
גיל: 24.5
סוג בנאדם: ריסקר
סטטוס:
כוח: 7
זריזות:5
חוכמה:5
חוסן:3
כוח: הכוחות שלו הם שהוא שולט על חשמל, הוא חסין לגמרי ממנו ויכול לירות אותו מכל חלק גוף שהוא רוצה. אבל החולשה שלו היא אש
מראה:
http://images-mediawiki-sites.thefullwiki.org/01/3/7/4/38375931171896504.jpg
אופי: חובב אלכוהול ונשים, חזק, נחמד, בדחן, מעצבן.
רקע: אני ריסקר, נולדתי למשפחה עשירה שמנהלת רשת של בתי מלון, יש לי אחות שהיא בת אדם רגילה ואבי הוא ריסקר. נפצעתי בריב שהיה לי עם בעלה של אישה שניהלתי רומן איתה. נהייתי ריסקר דרך הפצע הזה. ברחתי מהבית בעקבות זאת. יש לי כלב רוטווילר שסר למרותי.

פולו-
שם: אלכס ג'ונס
מין: זכר
גיל:18
סוג בנאדם:ריסקר
סטטוס:
כוח: 3
זריזות: 8
חוכמה: 8
חוסן:1
כוח: גורם להירגעות ביצירת קשר עין, החיסרון הוא שזה גורם לו סחרחורת ולפעמים טישטוש ראייה
מראה: http://img.poptower.com/pic-18179/secret-life-of-american-teenager.jpg?d=600
אופי: רציני, ביישן, חכם...
רקע:נדבק בוירוס בגלל שריטה קטנה ברגל, גר במשפחה גדולה עם הרבה אחים ואחיות שלא נדבקו בוירוס
כשנדבק סילקו אותו מהבית.

הנערה בכחול-
שם: לוסי מלודי
מין: נקבה
גיל : 18
סוג: ריסקר
סטטוס:
כוח:5
זריזות:5
חכמה: 5
חוסן: 5
כח: יכולה להפוך לחיקוי של אנשים , אבל ברגע שאני הופכת לחיקוי של אדם הוא מרגיש בזה
אופי: שהיא עדינה , חכמה , וממש ממש יפה, לוקח לה המון זמן לפני שהיא בוטחת במישהו והיא נפגעת ממש בקלות.
מראה: http://www.fantastic-library.com/wp-content/uploads/2011/04/Red-Riding-Hood-Original-Motion-Picture-Soundtrack.jpg
רקע: הוריה של לוסי הזניחו אותה. הם היו מכורים למחשב כך שלוסי הייתה צריכה לגדל את עצמה,
היא הצליחה בזה אז כבר מגיל צעיר היה ברור שיש בה משהו מיוחד. כשהגיעה לגיל 8 , למרות כישוריה המיוחדים לוסי לא הצליחה לעמוד בזה יותר , היא הייתה צריכה לבשל לבד , לנקות לבד ולנהל את הבית אז היא העדיפה לברוח ליער שהיה בסביבה. במשך שבועיים היא הייתה לבד ביער. היא צדה לעצמה את האוכל ובישלה אותו , התרחצה במי האגם , היא חיה שם הרבה יותר טוב מהחיים הקודמים שלה. אבל לוסי התחילה להשתעמם , עד שיום אחד הגיע מישהו בשם דילן. היא התחברה איתו, עשתה איתו כמעט הכל והתאהבה בו - היא גילתה שיש להם מלא דברים משותפים וגם הוא כמוה ברח מהבית בגלל שההורים שלו התמכרו למחשב. הכל היה טוב ויפה עד שיום אחד הגיעו ציידים , הם אכלו כל דבר שהם הצליחו לתפוס כולל בני אדם. הם רדפו אחרי דילן ולוסי ולוסי נפלה , היא אמרה לדילן להמשיך אבל הוא לא היה מוכן לעזוב אותה!הוא התכופף וראה שהיא נסרטה סריטה גדולה ברגל. הוא הסתכל לה בעינים והעניים שלה הפכו לשנייה לחלביות לגמרי, ושנייה אחרי זה היא נראתה כמהו . היא הייתה בדיוק כמוהו חוץ מצלקת כחולה על הרגל שלה. לוסי קיבלה את הווירוס! הוא לא הבין מה קרה אבל הוא חשב שלוסי לא אנושית והוא לא רצה לחיות עם מפלצת. הוא ברח ולוסי לא ראתה אותו יותר. הלב שלה נשבר , היא אהבה את דילן יותר מכל דבר והוא היה הדבר היחיד בחיים שהיה אכפת לו ממנה. היא לא יכלה להישאר באותו מקום כי הוא הזכיר לה את דילן אז היא ברחה מהיער עד שהיא הגיעה לכפר , כפר שהיו בו עוד אנשים כמוה.

כיפה סגולה -
שם:יהלי
סוג בנאדם: ריסקר
מין:נקבה
גיל: 18
סטאטוס:
כח:4
זריזות:6
חכמה:6
חוסן:4
כוח: מים,יכולה להוציא מצמחים מים,יכולה לכשף זיעה,יכולה להפוך מים לקרח אבל יכולה להשתמש בכוח רק לאור יום.
אופי: דברים טובים: אוהבת לעזור, היא חולקת דברים ונדיבה
מראה:http://up351.siz.co.il/up2/juonjd3twyme.jpg (מכוערת,אין מה לעשות)
עבר-נולדה במשפחה חורגת, היא נולדה ריסקרית מסיבה לא גלוייה, בגיל 10 היא יצאה לגור לבד ביער עד היותה בת 14 שהועברה לבית יתומים.
הידעת: בשביל להזמין חברים לקבוצה - שלח להם קישור: .
חברי קבוצת משחק תפקידים- בני אדם VS ריסקים
הצג הכל מציג 10 מתוך 30 חברים
בן 18
ארץ החתולים
בת 22
כל מקום שתרצה
בן 18
עולם הרוחות
בן 19
בת 19
המלונה
בת 20
דוכסות הצבי
בן 20
הדרכים הנידחות ביותר
בן 19
ירושלים
בת 17
הוגוורטס (סתם אני מתל-אביב)
קיר הדיונים
 |  הוסף דיון הצג הכל מציג 5 מתוך 6 דיונים שעל הקיר
ליילק לפני 5 שנים ו-10 חודשים
יש מצב לחזור?
POLLO לפני 5 שנים ו-10 חודשים
כן!כן! לאן הלכת אנה?!
לפני 5 שנים ו-10 חודשים
יש לך עדיין את הפרטים של הדמות?
או שאת רוצה חדשה?
POLLO לפני 5 שנים ו-10 חודשים
הפרטים למעלה!
לפני 5 שנים ו-11 חודשים
~תדמיינו לכם סצנה~
חדר קטן וחשוך,בצמוד לקיר יש שולחן כתיבה קטן ועליו יש הרבה דפים מפוזרים וליד השולחן עומד כיסא קטן,על הקיר יש לוח ועליו מודבקות הרבה תמונות של אנשים שונים ובצד השני יש טלויזיה קטנה ורק אור חיוור של מנורת שולחן מאיר את החדר.
על הטלויזיה רצות תמונות ממצלמות האבטחה של המלון מיום הפיצוץ.
איש צעיר ישוב על הכיסא מביט בדייקנות על האנשים במצלמות האבטחה והוא מביט במקביל בלוח שלו שתמונות האנשים האחריים על הפיצוץ נמצאים שם.
הוא לוקח שלט ועוצר את ההקלטה על פנים של מישהו מהריסקים וחיוך ניבזי נפרש על שפתייו.
הוא רושם כמה דברים על כמה ניירות המפוזרים בחדר.
ממגרת שולחן הכתיבה הוא מוציא בובה קטנה שדומה לאיאן המדען ונועץ אותה על הלוח בעזרת סכין.
"אסור לסמוך על בן אנוש שיעשה עבודה של ריסק" הוא מילמל לעצמו.
דלת החדר נפתחה וכמה אנשים הובילו ריסק מסויים לחדרו של האיש.
אפשר היה לזהות שהריסק שהוכנס לחדר היה אותו הריסק שהתמונה במצלמות האבטחה נעצרה בו.
אפשר היה לזהות שהריסק שהובל לחדר הוא בעצם נערה.
האיש מציג את עצמו לנערה "אני אדם" והוא מראה לה סימן כחול שעל רגלו השמאלית.
הנערה נרגעת והשומרים הולכים.
אדם ניגש לנערה ולוחש לה בשקט באוזנה "מוכנה?" ומבט של בילבול נגלה על פניה.
הוא מביט יש בעינייה ומחייך חיוך ולפתע מתוך החיוך יוצאות 2 שיניי נחש.
הנערה מתחילה לפחד כשנוזל כחלחל נוטף מהניבים.
והיא נזכרת שזה הנוזל שהיה אמור לחסל את הריסקים אבל לפני שהיא מבינה מה קורה אדם נושך את צווארה.
הנערה זועקת מכאב וכשאדם משחרר אותה היא מתחילה להבין שהכוחות שלה התחזקו.
"מנה כפולה זה יותר כוח" הוא אמר.
"אבל רק הריסקים הראויים יזכו לקבל כוח זה והשאר ימותו מזה" הוא גיחח.
הנערה התחילה לשמוע הכל בטישטוש וגם ראייתה נחלשה וכל מחשבותיה כאילו נמחקו חוץ ממחשבה אחת 'לחסל,להרוג,להשמיד ולהיות יותר חזק'.
"תביאי את שאר הריסקים עלי" הוא אמר בחיוך "ונבנה לנו צבא שולט שיחסל כל יצור חלש ולא משנה אם הוא אנושי או ריסקר".
הנערה יצאה מהדלת כשמשימה ברורה בידיה 'לחסל,להרוג,להשמיד ולהיות יותר חזק ולהפוך את כל הריסקים לישויות מלאות רוע כי זאת הדרך הנכונה'.
הדלת נתרקה מאחורי אדם והוא גיחח לעצמו "והם חושבים שהם השמידו את הנסיוב,חמוד מצידם אבל אותי ואת הצבא שלי אי אפשר להשמיד".

*ההמשך יבוא בהמשך
** הנערה קיבלה ממני הודעה ואסור לה בשום אופן לגלות בשום צורה שהיא ננשכה ועברה שינוי.
הלוחמת לפני 5 שנים ו-11 חודשים
היו רק שלוש בנות בבמלון. זה די קל.
אבל עדיין ברררר.
POLLO לפני 5 שנים ו-11 חודשים
מגניב!
מעניין מי זאת..
הלוחמת לפני 5 שנים ו-11 חודשים
זה תפור על אריה.
מגדת העתידות לפני 5 שנים ו-11 חודשים
זה באמת הכי מתאים לה.
לפני 5 שנים ו-11 חודשים
~כעבור חודשיים מאז התקרית עם המדען~
כולם חזרו שמחים לעיר הריסקים וחשבו שהכל טוב.
הריסקים גם הביאו לעיר שלהם הרבה ריסקים נודדים (אלא שעדיין לא בעיר כך שכל הריסקים המשתתפים כבר בעיר הריסקים).
הריסקים הביאו לעיר גם את ג'ט (ליאו) שהפך לפרו ריסקי (בעד ריסקים) ועזב את הצבא האנטי ריסקים.
המרגלת חייה חיים שקטים כשבליבה המטרה שלה והיא מחכה להוראות נוספות מאדם והיא זוכרת אותו רק במטושטש.

*בנתיים תכתבו איך החיים שלכם מתנהלים
** יהיה עוד המשך
*** שימו לב לשינו בדמויות (מי התווסף ומי פרש)
POLLO לפני 5 שנים ו-11 חודשים
"ואז החייזר אמר: פאי תפוחים!" אמר הנרי, עוד אחת מהבדיחות הארוכות והגרועות שלו.
"שיהיה" מלמלתי והבטתי בתמונה של לוסי.
"שוב פעם לוסי?" שאל הנרי והביט בתמונה.
החזרתי את התמונה לתיק במהירות.
"לא, כלום."
יצאתי מהחדר, העיר מתנהלת נהדר. חבל שאני עדיין תקוע בתור שומר.
מגדת העתידות לפני 5 שנים ו-11 חודשים
"ארטמיס," קראתי אליה, והיא הסתובבה אליי כשעל פניה מבט שאומר בבירור 'מהר, אני עסוקה עכשיו'. "אני... אני רוצה שתלמדי אותי להילחם." אמרתי.
הלוחמת לפני 5 שנים ו-11 חודשים
(בסיכום על מייטי...)
הסתובבתי בהפתעה. שמטתי את הסכין שגילפתי- התחלתי להכין כלי נשק בתקווה לגרום לזמן הפנוי הארוך להחריד שלי להיות מסעיר יותר.
"ללמד אותך? להילחם?" שאלתי.
"כן," מרין הביטה בי בנחישות. "הכוח שלי לא תורם במיוחד בקרב. אני חושבת שאני צריכה לדעת איך להגן על עצמי, ולא להסתמך רק על הכוח." הנהנתי באיטיות.
"או...אז, כן, בטח. זה יתן לי משהו לעשות. את יכולה לבוא לבית שלי אחר הצהריים?" היא חייכה. "אני אבוא."
חייכתי אליה בחזרה והבטתי בסכין שלי. להב מעוקל וארוך, מזכיר סכיני ציידים ישנים. נאנחתי ותחבתי אותו בחגורה שלי. לקחתי את הריחופנוע אם יש למישהו שם טוב יותר לאופנוע מרחף, הוא מתבקש לדווח מיייד! וטסתי אל עמדת השמירה. אלכס הביט בדיכאוניות בחלון. "הי, תפתח לי." נקשתי על הדלת.
POLLO לפני 5 שנים ו-11 חודשים
פתחתי את הדלת באיטיות, ארטמיס עמדה על הריחופנוע (כן, צריכים שם חדש).
מיהרתי לחייך, אני לא רוצה שיתחילו לשאול אותי שאלות מעצבנות וישלחו אותי לפסיכולוגית.
"כן ארטמיס?" שאלתי.
הפכתי את התמונה של לוסי במהירות.



הלוחמת לפני 5 שנים ו-11 חודשים
"אתה משוחרר. הריסק החדש ביקש לעבוד בשמירה." ראיתי את השמחה מתפשטת על פניו של מרטין. "ובמילא אין הרבה מה לעשות. לא צריך בינתיים שמירה מיוחדת." סובבתי את הטסנוע (תודה לסקיי!) בחדות ימינה כשהשמש שעלתה החלה לסנוור אותי. "אני צריכה לבקר את אלנה. לא ראיתי אותה מזמן..." מלמלתי. התנעתי שוב וטסתי לכיוון הבית שלי.
SKY לפני 5 שנים ו-11 חודשים
סירקתי את שערי הארוך בקפדנות, הרגל מילדות. אני אוספת את השיער רק כשמכריחים אותי,
כי אני אוהבת אותו פזור. הבטתי ברוז, השותפה לחדר שלי. היא ישנה.
לבשתי את הג'ינס הקצרצרים שלי, החיסרון בחושים המחודדים שלי הוא שהם פעילים כול הזמן!
אז ג'ינס פשוט מרגיש ממש מחוספס ולא נעים על העור שלי.
לבשתי גופיה לבנה, ומעלייה את המעיל שמלווה אותי כבר די הרבה זמן, המעיל השחור עם הפרווה
החומה בקצוות.
פתחתי את הדלת, סגרתי אותה במהירות, כי נזכרתי ששכחתי לשים נעליים.
בחרתי נעלי ספורט פשוטות ויצאתי החוצה.
"כול כך הרבה קולות, וריחות" מלמלתי. ראשי החל להסתחרר.
קול אחד סקרן אותי במיוחד, הוא הגיע מתוך חדר כלשהו.
בהסכמת פולו:
"היי לוסי, כולם כבר הצליחו להתגבר עלייך, והם ממשיכים לחיות כרגיל. אני מאמין שאת עדיין חייה." לחש הקול.
כמה רגעים אחרי זה נשמע רשרוש כלשהו, של פלסטיק או ניילון, ואז בכי.
"כול אחד והצרות שלו" מלמלתי והמשכתי להתקדם.




מגדת העתידות לפני 5 שנים ו-11 חודשים
(הממ... מי מוכן לדבר עם מרין?)
אֵרִיַה לפני 5 שנים ו-11 חודשים
(כן, בטח! אני אומרת שזו לוחמת.)
מגרש האימונים היה ריק יחסית לבדרך כלל, זה היה טוב כי יכולתי לזרוק את הסכין ממרחק גדול יותר בלי לחשוש שאני אפספס את המטרה ואפגע במישהו. אבל זה היה נורא כי הייתי משועממת.
לקחתי שוב את הסכין והתקדמתי צעד נוסף אחורה.
עשר מטר.
השלכתי את הסכין שוב על המטרה, מילימטר מהמרכז.
נאנחתי וניגשתי לקחת אותו שוב.
אני יכולה להישבע שכבר היה יותר מעניין כשאיאן רצה להרעיל את המים.
מגדת העתידות לפני 5 שנים ו-11 חודשים
(מי היה בבניין חוץ מלוחמת, אריה ואני שהוא בת?
ומי מובן בבבקשהההה לדבר עם מרין?!)
הלוחמת לפני 5 שנים ו-11 חודשים
(יקירתי, אני די בטוחה שזו לא מייטי. את כל כך מושלמת, לינה לא תפספס את ההזדמנות.
ותגובה ראשונה בפרק בתור בדיקת כוח? לא יכולת להיות בולטת יותר.
אבל זה לא ממש משנה, אנשים פה יודעים לעשות הפרדת מידע. גם אם אני אדע בוודאות שזאת אריה, זה לא ישנה כי הדמות שלי לא תדע.)
לאקי לפני 5 שנים ו-11 חודשים
(אני בדמות חדשה ואני בעיר הריסקרים. מישהו?)
מגדת העתידות לפני 5 שנים ו-11 חודשים
(תפני אליי)
לאקי לפני 5 שנים ו-11 חודשים
(איפה את בדיוק?)
מגדת העתידות לפני 5 שנים ו-11 חודשים
(איפשהו בעיר הריסקים, לא יודעת :P)
POLLO לפני 5 שנים ו-11 חודשים
(ג'ד, את קאי מון?)
לאקי לפני 5 שנים ו-11 חודשים
(כן, פולו. אין לי מושג איזה בניינים יש בעיר הריסקרים. לא משנה. תזרמו - פולו ומייטי)

הסתובבתי בעיר. אני פה חודש בערך והספקתי ללמוד את הערכות הצבא, שתמיד עניינה אותי, כי בגלל הכוחות השונים כל אחד צריך תפקיד מיוחד.
באותו יום לא היה לי מה לעשות, כל פם נתנו לי משימה קטנה ולא מאד חשובה שסיימתי כמעט מיד. הייתי בדרך לחדר של מישהי בשם מרינה קונטול.
מגדת העתידות לפני 5 שנים ו-11 חודשים
אחרי שחזרתי לחדר שלי, לא ידעתי ממש אם לחכות לפגישה עם ארטמיס או ללכת למרכז האימונים בעצמי. אף פעם לא הייתי שם יותר מדי זמן. אף פעם לא הייתה לי סיבה להיות שם, אבל אני... רוצה להיות טובה יותר. חזקה יותר.
כשהחלטתי שאלך לשם, נשמעה נקישה בדלת.
לפני 5 שנים ו-11 חודשים
~למרגלת-נשלח עליך בקבוק קטן עם נוזל כחול ומזרק ולבקבוקון היה מצורף פתק "תשני רק את מי שראוי להיות בצבא שלנו. אדם." ~
סופר-מדפדף לפני 5 שנים ו-11 חודשים
(מצטער שלא הגבתי, האשמה על מורי היקרים)
אני לא מרגיש טוב ב"עיר הריסקים" הזאת. זו עיר טובה, אין מה להגיד, יש ביטחון,כוח,נשק,טכנולוגיה, ובנות...
אין שום סיכוי שאיזה מישהוא יארגן שמאפיונרים יקפצו עליך בגלל שיש לך צלקת כחולה, או בגלל שנישקת את חברה שלהם.
וזו בדיוק הבעיה.
כשהייתי באחוזה של איאן, בבית מלון, והכנסתי את ידיים שלי לתוך המים ושחררתי את כל משהיה לי על הלב הרגשתי טוב.
אני מכור לסכנה.
וגם, יש את העניין של האלכוהול והבנות.
הבנות, הם בסדר, יש אחת או שתיים... אבל בכללי אני מתגעגע למגוון העצום שהיה לי פעם. וגם, כולם קשוחות פה, יש להם כוח, הם לא מסתכלות בהערצה עליך כי אתה יכול להוציא ברקים מהיד, הם יכולות להוציא אש מהיד או משהוא בסגנון.
והאלכוהול! הריסקים האחרים מנסים להתאפק ולשמור את הזלזול שלהם לעצמם. אבל אני שומע. לפני כמה ימים שמעתי איזה שתיים:"אתה יודע מה מארי אנטוואט אמרה? אם אין לחם תאכלו עוגות" והשני עונה לו "ואם אין אלכוהול תלך לטוצ'לי, לו יש" חהחהחה.
וגם אני מתגעגע לברנרד (הרוטווילר שלי), אחותי לא מוכנה לשחרר אותו שיבוא לגור אצלי, למרות שהוא שייך לי.
נהייתי דיכאוני.
אני מתכנן לברוח.
אֵרִיַה לפני 5 שנים ו-11 חודשים
)אה, ויותר טוב להאשים מישהו מההתחלה?)
הלוחמת לפני 5 שנים ו-11 חודשים
(להאשים מישהו מההתחלה זה נהדר! זה מספק מאוד.)
אֵרִיַה לפני 5 שנים ו-11 חודשים
(זה מראה שאת רוצה להטיל את האשמה על מישהו אחר! המפפפפ!!)
הלוחמת לפני 5 שנים ו-11 חודשים
(אבל את יודעת שזה לא נכון. כי זו את!)
אֵרִיַה לפני 5 שנים ו-11 חודשים
(בה! את מפילה את האשמה על מישהו אחר כי את לא רוצה שיאשימו אותך! >.<)
הלוחמת לפני 5 שנים ו-11 חודשים
(בלה בלה בלההההעמממתפסואתהמרגלתהעמממ!*
מגדת העתידות לפני 5 שנים ו-11 חודשים
פתחתי את הדלת, וראיתי שם מישהי. היא הייתה מבוגרת ממני, אבל במובן מסוים נראתה כמו ילדה. אף פעם לא ראיתי אותה קודם. חייכתי.
"היי." אמרתי לה.
לאקי לפני 5 שנים ו-11 חודשים
"יש לי הודעה למסור לך." אמרתי בענייניות והושטתי לה את הפץק שהחזקתי.

(תמציאי)
הלוחמת לפני 5 שנים ו-11 חודשים
(איזו דרך נהדרת למצוא חברים, ג'ד :) להגיד להם "תמציא סיבה שבגללה אנחנו צריכים להיפגש" מקסים XD)
מגדת העתידות לפני 5 שנים ו-11 חודשים
(הוממ... אני משנה את זה קצת.)

"הבאתי לך משהו. בדרך לכאן אמרו לי לתת לך את החפיסה הזאת." היא הושיטה לי קופסה קטנה, בגודל של כף יד.
"תודה. אני מרין, דרך אגב." אמרתי, ולקחתי את הקופסה מידה.
לאקי לפני 5 שנים ו-11 חודשים
(הכל בתאום עם מייטי)

היא פתחה את החפיסה במהירות. בחפיסה היה חפץ קטן ובלי לחשוב היא תפסה את היד שלי בכוח ודחפה את הדבר הזה לתוכה. זה הרגיש כמו מחט. ידיה סגרו עליו, אבל שמתי לב לתנועת דחיפה. לקחתי את ידי במהירות "את מרעילה אותי!" צעקתי.
מגדת העתידות לפני 5 שנים ו-11 חודשים
היא נרתעה, אבל ידעתי שזה כבר היה מאוחר מדי. המבט המפוחד על פניה התחלף ממבט מלא כאב למבט ריק.
היא הביטה בי באיטיות. לא נראה שהיה לה מה לומר.
"אז איך קוראים לך?" שאלתי, וסגרתי את הקופסה מחדש.
הלוחמת לפני 5 שנים ו-11 חודשים
(היית משכנעת ביותר. אי קיל יו.)
POLLO לפני 5 שנים ו-11 חודשים
(OMG, זאת מייטי, חבל שאלכס לא יודע)
ישבתי על ספסל בכיכר המרכזית של העיר, מזג האוויר מתחיל להתקרר.
מאז המרדף לא ביקרתי במגרש האימונים. לוסי הסיחה את דעתי.
אבל הגיע הזמן להתגבר ולהמשיך.
הגעתי במהירות למגרש האימונים, שם עמדה אלנה. הבטתי על המטרות שלה, סכין
באמצע מטרה בדרגה קשה, וחצים נעוצים באזור הלב של ארבעה בובות אימונים.
"מרשים.." אמרתי ונעמדתי בעמדה שלידה.
לקחתי רובה קטן, ויריתי למרכז ארבעה מטרות.
"זה לא קצת חשוד שכול כך שקט כאן?"


הלוחמת לפני 5 שנים ו-11 חודשים
(טוב, לפחות יש לי תירוץ להשמיד אתכן. קבעתי עם מייטי פגישה :)
חיכיתי המון זמן, וכשמרין לא באה החלטתי שאני אבוא לבקר אותה. במילא אין לי משהו טוב יותר לעשות.
לקחתי את הנייד ואת הטסנוע וטסתי לבית לש מרין. כשהתקרבתי ראיתי לשניה את הריסקית החדשה שאת שמה לא זכרתי, עומדת ליד הדלת כשמרין דחפה אותה בזרוע.
לא, היה לה משהו נוצץ שם. יכול להיות שהיא דקרה אותה בסכין?
מצמצתי והמשכתי להתקרב, לא שמעתי את מה שהריסקית אמרה, אבל ראיתי אותה רועדת לרגע, ואז היא התקשחה בצורה מוחלטת.
"מרין!" אמרתי בבהלה. "מה את עושה?!"
סופר-מדפדף לפני 5 שנים ו-11 חודשים
(דבר ראשון, מה קרה לעזאזל?, מי קיבל כוח מיוחד? מי נתן לו? למה?)
(דבר שני, זה נעשה בהשגחתה של לינה?)
(דבר שלישי, אתם לא אמרתם זמן, אז אני המצאתי)
(דבר רביעי, כמה אנשים עדיין משחקים?9
אני יוצא בסערה, מצויד ברובה קטן ומזוודה מלאה בחפצים שלי, השארתי את החדר שלי כמו שהוא היה כשקיבלתי אותו, אין צורך שייקחו לי משהוא.
אני צועד לעבר הכניסה לעיר, שפת הגוף שלי בטוחה בעצמה ביותר, אבל אני לא.
"שלום ג'ו" אני קורא לאחד השומרים ומנופף בידי.
השעה בערך שתיים בצהריים, הדלת נסגרת בשמונה.
"אה, שלום שיכור... אה... טוצ'לי" הוא מברך בבלבול.
אני חורק שיניים אבל ממשיך לחייך.
ידי מאחורי הגב.
"שלחה אותי, לסיור קטן בחוץ" אני אומר בחיוך גדול.
"אה... לא לקנות אלכוהול?" שואל שוטר אחר, ואז פורץ בצחוק.
ניצוצות פורצים לי מאחורי היד.
ג'ו מגחך, אבל מהסה את חבר שלו.
"אז אפשר לצאת?" אני שואל.
"כן, חכה שנייה" הוא רושם בקול כמה הערות במחברת שלו. אלברטו טוצ'לי, 13:25, יורה חשמל.
הוא נותן לי כרטיס ומברך אותי שלום.
תוך שעה בערך, אני בבנק הלאומי, אני מוציא את כל הכסף שלי ושם את זה על כרטיס קטן, וגם קצת במזומן.
אני משאיר לאבי הודעה שרודפים אחרי, ושם ישאלו אותו, יגיד להם שנסעתי לחו"ל.
אני נוסע לבית של אחותי, היא לא בבית. אני לוקח את ברנרד ומשאיר לה פתק שאם יבואו לשאול תגיד שאני בחו"ל.
ואז אני פורץ למכונית שלה, סובארו ישנה, שלא יחשדו בי ושלא מושכת צומת לב מיותרת.
אני חייב משימה.
לכיף שלי, אני הולך להשמיד כמה שונאי ריסקים, זה יהיה כיף אדיר.
הלוחמת לפני 5 שנים ו-11 חודשים
(מדפדף יקר,
1. זה הרעיון של לינה.
2. מה שקורה הוא שיש מרגלת שהיא מייטי והיא משנה את ג'ד לרעה כמוה.
3. אתה נוטש אותנו בזמן הזה כי אתה אידיוט, אבל תהנה :)
מגדת העתידות לפני 5 שנים ו-11 חודשים
(לוחמת! את כל כך חסרת לב :O
למה לא יכולת לתת לי להרעיל אותה באופן נורמלי?!
והתירוץ שלי צולע.
תודה רבה באמת -_-)
הלוחמת לפני 5 שנים ו-11 חודשים
(הרעלת אותה, רק שתפסתי אותך. אם יהיה לך תירוץ מגנבי תצליחי לשכנע אותי.
מישהו חייב לתפוס אותך, זה יהיה מעצבן אם אני אאמן אותך להרוג ריסקים.
מיפ. לא התכוונתי להרוס, אבל זו ההזדמנות שלך להרוג אותי :)
אֵרִיַה לפני 5 שנים ו-11 חודשים
"חשוד? לא כל כך" רטנתי והשלכתי שוב את הסכין "משעמם? מאוד" הבטתי בהתרשמות כשהוא קלע בדיוק למרכז המטרה "תילחם נגדי? אין לי כל כך מה לעשות"
מגדת העתידות לפני 5 שנים ו-11 חודשים
(אבל למה על ההתחלה גילית אותי? :()
POLLO לפני 5 שנים ו-11 חודשים
(היא לא גילתה אותך! היא עדיין לא יודעת מה את עושה! תגידי לה שג'ד חולת סכרת
והיא צריכה זריקה או משהו כזה!)
POLLO לפני 5 שנים ו-11 חודשים
"בסדר" אמרתי וחייכתי.
"אם מה נילחם? נשק?" שאלתי.
אֵרִיַה לפני 5 שנים ו-11 חודשים
"גם עם זה וגם עם כוחות" חייכתי, הזדמנות טובה לגלות מה הוא מסוגל לעשות.
מגדת העתידות לפני 5 שנים ו-11 חודשים
הבטתי בארטמיס במבט מבולבל לרגע. "אה, סליחה, שכחתי לבוא לפגישה שלנו. אפשר להתחיל עכשיו?" שאלתי.
עמיתוש!!! XD לפני 5 שנים ו-11 חודשים
(אוקי! אני מבולבלת! מישהו יכול לעזור לי? להסביר? משהו...?)
הלוחמת לפני 5 שנים ו-11 חודשים
התקרבתי אליהן. לריסקית החדשה היה מבט אטום.
"מה יש לך ביד?" שאלתי את מרין בדאגה.
מגדת העתידות לפני 5 שנים ו-11 חודשים
(זה בקופסא כבר.)
לאקי לפני 5 שנים ו-11 חודשים
(מה קרה כאן לעזאזל?)
לאקי לפני 5 שנים ו-11 חודשים
"קופסה." מרין ענתה ברוגע.
הלוחמת לפני 5 שנים ו-11 חודשים
"אני יודעת שיש קופסה, אבל מה יש לך בקופסה?" חייכתי. לא הייתי חושדת אם הריסרקית לא היתה מוכרת לי בכלל. "איך קוראים לך?" שאלתי אותה.
מגדת העתידות לפני 5 שנים ו-11 חודשים
"זאת קאי מון. היא חדשה כאן. את לא אמורה לדעת את זה?" שאלתי.
הלוחמת לפני 5 שנים ו-11 חודשים
"מסתבר שלא..." הושטתי את היד, וכשמרין לא הבינה את הרמז משכתי קלות בקופסה.
"מרין," מלמלתי.
סופיה לפני 5 שנים ו-11 חודשים
(חדשה במשחק, נא להגיד לי בעדינות אם.. אני אנסח את זה אחרת... כשאני אעשה משהו לא בסדר, כי די בטוח שזה יקרה בשלב מסוים... בהצלחה לי D:)

המעבדה הקטנה שלי הייתה שקטה, רק זמזום המכונות נשמע מאחורי המחשבות.
הוספתי מעט מהדם שלי עצמי, כאדם חסר דם ריסקי, לדגימת דם ריסקית והסתכלתי במיקרוסקופ. מיקדתי את התמונה והסתכלתי.
נראה כאילו שתי טיפות הדם לא נגעו אחת בשנייה.
דם האדם הוא אדום, כדוריות הדם חסרות הגרעין נראות רגילות.
דם הריסקים נראה שונה. זו לא הפעם הראשונה שאני מסתכלת עליו במיקרוסקופ, וגם לא הפעם השנייה. אבל המראה מפתיע אותי בכל פעם מחדש. בעין בלתי מזוינת הדם נראה רגיל, אדום. אבל דרך המיקרוסקופ, באופן שנוגד את כל החוקים הביולוגים, כל אחת מכדוריות הדם האדומות מוקפת בהילה תכלכלה ובוהקת.
ועכשיו, כסוף סוף הגעתי לנכונות והאמצעים לבצע את הניסוי. כל כדורית דם תכלכלה ראשונה מתרחקת מכדורית דם אדומה. וכל אחת שנייה מתקרבת ככל יכולתה.
נוצרת מעין אריגה של שתי וערב של כדוריות דם.
הלוחמת לפני 5 שנים ו-11 חודשים
(את כותבת מקסים, למה את דואגת? :)
לאקי לפני 5 שנים ו-11 חודשים
אחרי משיכות לכאן ולכאן הקופסא נפלה לרגלי. הרמתי אותה ושאלתי "מי אמור להראות לי את האזור? עם מי אני צריכה לדבר?"
הלוחמת לפני 5 שנים ו-11 חודשים
"תני לי את זה." פקדתי.
סופיה לפני 5 שנים ו-11 חודשים
(תודה D:)
סופר-מדפדף לפני 5 שנים ו-11 חודשים
סופיה, מה את? אנטי ריסקית? ריסקית? רגילה? בשביל מי את עובדת? איך קוראים לך? יש לך כוח? את בעיר הריסקים? איפה את?
הלוחמת לפני 5 שנים ו-11 חודשים
(מדפדף יקר, הפרטים שלה כתובים למעלה בתיאור הקבוצה.)
סופיה לפני 5 שנים ו-11 חודשים
(היי מדפדף, אני לא ריסקית אבל אני נמצאת בעיר שלהם כדי לחקור את התופעה ולמצוא תרופה. הייתי עם האנטי ריסקים אבל כשמצאתי את העיר נשארתי שם.) (משהו כזה...)
הלוחמת לפני 5 שנים ו-11 חודשים
(סופיה, אף אחד לא יכול להיכנס לעיר אם הוא לא ריסק. במיוחד לא אם הוא אנטי ריסקי.)
לאקי לפני 5 שנים ו-11 חודשים
(סקיי, אף אחת לא צעקה "את מרעילה אותי" וזה לא הגיוני כל כך שבגלל שמייטי גילתה את עצמה אז פתאום כולם איכשהו מצליחים לנחש/לגלות שזאת היא. תגובה תגיעה בהקדם.)
סופיה לפני 5 שנים ו-11 חודשים
(חשבתי שאני לא שם, שאני אנטי- ריסקית. אבל לינה אמרה לי שג'ט (ככה קוראים לו?) ואני נמצאים בעיר הריסקית. אז זרמתי...)
הלוחמת לפני 5 שנים ו-11 חודשים
(לינה...את יודעת שאי אפשר להיכנס לעיר, אחרת כל הריסקים היו מתים.)
סופיה לפני 5 שנים ו-11 חודשים
(אני לא אנטי ריסקית, אני פשוט בת אדם... אני מנסה למצוא תרופה וזה...)
עמיתוש!!! XD לפני 5 שנים ו-11 חודשים
הסתובבתי בעיר הריסקים., זה היה שונה ממה שציפיתי לו. בעצם אני לא יודעת למה ציפיתי. תמיד היו שמועות על העיר הזאת אבל אף פעם אני לא ממש חשבתי על העיר הזאת כי היא הזכירה לי בית כלא. אפילו עכשיו אין לי מושג למה באתי לכאן, אולי כי פה אני לא צריכה להסתיר את הזהות שלי? יכול להיות. מה בכלל אמורים לעשות פה!?
מרוב שיעמום יצא שהוצאתי איזה שתיל של פרח שאני לא מכירה. הוא עלול להיות ארסי. אופסי?
ניסיתי להחזיר אותו לאדמה אבל לא הצלחתי.
"תיכנס חזרה לאדמה פרח מטומטם" התרגזתי.
סופיה לפני 5 שנים ו-11 חודשים
הסרתי את עיני מהמיקרוסקופ באאיטיות שמקורה בעייפות. כמה זמן לא ישנתי? ששינה לא חקובה עכשיו, המחקר חשוב יותר. אבי היה כועס עלי אם היה שומע אותי אומרת את זה, הוא היה אומר לי ששאי שינה גורם לעייפות, שהיא גורמת לחוסר תפעול המןח, שלא לדבר על חוסר שיווי משקל שיגרום לי, חס וחלילה, להיפצע.
אני פןתחת מעט את התריס בחלון שלשמאלי. עיר הריסקים האגדית נמצאת שם, מעבר לחלון. שם בחוץ הם לא צריכים לדאוג לפציעות, חתכים או כל דבר אחר. מה הם בעצם כן צריכים לעשות? אני לא יודעת, ולא בטוחה שאני רוצה לדעת.
אם הייתי ריסקית, מה שאני לא (!) הייתי יכולה להסתכן ולצאת מכאן. אולי רק פתיחת החלון לא תזיק. אני פותחת את החלון , רוח
קלילה ונעימה נכנסת פנימה ואור השמש נוגע בעדינות בעורי החיוור. אני מתענגת עליו ומרשה לעצמי לנשום עמוק, לפני שאני חוזרת למיקרוסקופ. 
לאקי לפני 5 שנים ו-11 חודשים
(לינה, למה להתייחס?)
מגדת העתידות לפני 5 שנים ו-11 חודשים
(סקיי, סליחה- אבל אני מתעלמת ממך. התגובה שלך פשוט לא הגיונית.)
לאקי לפני 5 שנים ו-11 חודשים
נתתי לה את זה, חזק, לבטן ולפני שהיא הספיקה לתפוס את הקופסא משכתי אותה בחזרה.
הלוחמת לפני 5 שנים ו-11 חודשים
(אתן לגמרי יכולתן להציל את עצמכן אם הייתן נותנות לי את זה בצורה שלא מעוררת חשד.)
בהתחלה רק נבהלתי מהאלימות שהפגינה מרין, שלא התאימה לה, אבל ההתנהגות של הריסקית אפילו עוררה חשד.
"מה את חושבת שאת עושה?" סיננתי, מתקפלת בכאב. תפסתי בזרועה. "אני זוכרת." אמרתי לאט. "לא אני הבאתי אותך לעיר, מישהו אחר מצא אותך וק עברת אצלי לרישום. כמו הרבה אחרים, אבל אולי כושר השיפוט שלו לא היה משהו. לא מקובל כאן להכות את המפקדת שלך או להמרות פקודות. עכשיו תתני לי את הקופסה הזאת ותחזרי לבית שלך בלי לעשות עוד בעיות."
לאקי לפני 5 שנים ו-11 חודשים
(לוחמת, אני הרבצתי לך, לא מרין. נתעלפ מזה - הדמויות שלך יותר מדי כל יכולות. את לא יכולה להבין כל דבר מיד. לכל דמות יש פגם ואף דמות לא יכולה, מלראות קופסא, לחשוד בדברים. את לא מכירה אותי, אז מה זאת אומרת 'לא כמו שאת רגילה'? אני ממשיכה כאילו מה שכתבת שם הוא על שמי.)

מרין התנצלה על התנהגותי. היה לה הסבר - אני עדיין על תרופות בגלל פגיעה שפגעו בי בדרך... או משהו כזה. היא לקחה את הקופסא והפילה אותה "בטעות" הקופסא נפתחה מעט והיא השחילה את ידה ושלפה את המזרק בלי שהאשה הזניה שלא ידעתי את שמה שמה לב.
הלוחמת לפני 5 שנים ו-11 חודשים
(את לא קוראת ולא עוקבת וקשה לתקשר עם הדמות שלך בגלל זה.
אני הגעתי לשם כי באתי לקחת את מרין לאימון שקבענו- הגיוני לגמרי.
זה היה בדיוק כשראיתי אותה מזריקה לך ליד, ויכולתי לכתוב גם שראיתי את המזרק. במקום זה כתבתי שראיתי אותה דוחפת אותך ביד, ואותך צועקת משהו במחאה. מזה הסקתי שהיא הרביצה לך- לא גאונות מדהימה.
ואז, במקום לכתוב תירוץ חכם ולמסור לי את הקופסה, את משכת אותה ממני ונעצת לי אותה בבטן.
מה לא מחשיד בזה שאת מתנהגת באלימות למישהי שרק ביקשה ממך קופסה, ועוד מתנהגת מוזר.
זה ש"הדמויות שלי כל יכולות" זה אחד הדברים הכי צבועים שאת יכולה להגיד, ואני אתעלם.)
עמיתוש!!! XD לפני 5 שנים ו-11 חודשים
אחרי חצע שעה שניסיתי להחזיר את הצמח לאדמה נזכרתי שאני יכולה להרוג אותו.
גאונות! אין מילה אחרת שמתארת את זה!
הרגתי את הצמח וקברתי אותו באדמה תוך כשי שאני מקללת את הקטע הזה שאני מסוגלת לשכוח דברים כאלו! כאילו באמת מי מסוגלת לשכוח משהו שהוא עשה מלה פעמים?!
המשכתי להסתובב, רק רציתי לצאת מפה, המקום הזה דיכא אותי. אבל איך אפשר לצאת מפה? אני רוצה לצאתת! אני שונאת להיות כלואה. אני לא קלסטרופובית אבל אני אוהבת מרחבים פתוחים כי אם לא אני מרגישה שלקחו ממני את החופש שלי.
החלטתי להתאמן בלפשט את הריח של הצמח עם הגז המרדים. ישבתי באיזה מקום ליתר ביטחון והוצאתי אותו במרחק כמה מטרים ממני. אולי אני שולטת בצמחים אבל זה לא אומר שהם תמיד אוהבים אותי או שאני חסינה בפני היכולות שלהם.
הלוחמת לפני 5 שנים ו-11 חודשים
(אני לא מביהנ מה מדכא כל כך בעיר הריסקים, היא די ענקית ומלאה בקניונים ובמרכזי פעילויות רק שאין סכנה להיחשף *~*)
עמיתוש!!! XD לפני 5 שנים ו-11 חודשים
(אז זה אומר שיש שם יער? או פארק? או שניהם?!?!)
הלוחמת לפני 5 שנים ו-11 חודשים
(לא יער טבעי, אבל אני מניחה שיש שם פארק.)
מגדת העתידות לפני 5 שנים ו-11 חודשים
(בואו נעמיד פנים שמההתחלה נתנו לך את הקופסא, טוב? את הרי לא יודעת מה המזרק והחומר עושים...)
הלוחמת לפני 5 שנים ו-11 חודשים
(ברור שלא, אבל לא עשיתן את זה, נכון?
יש לי משימה מפגרת לגמרי, אבל אני מניחה שלינה בעצמה לא חשבה כל כך למי היא נותנת את הרעל, או שהיא רצתה להקל על הריסקים הרגילים.
נתעלם מזה, נתתן לי את הקופסה ולא התנהגתן בצורה חשודה.)
הכנסתי את הקופסה לכיס בלי לפתוח אותה. "אז מרין, את באה להתאמן?" שאלתי בשיעמום.
מגדת העתידות לפני 5 שנים ו-11 חודשים
הנהנתי לעבר ארטמיס, ואז פניתי לקאי מון, "אני אדבר איתך אחר כך."
קאי מון חייכה, ויצאה.
הלוחמת לפני 5 שנים ו-10 חודשים
נסענו לשטח האימונים, וזרקתי למרין סכין. "דבר ראשון-" הטלפון שלי צלצל.
בדקתי את ההודעה. אוי לא.
"אני כבר חוזרת, מרין!" קפצתי על האופנוע והשארתי אותה שם. האימון יכול לחכות, אבל ריסק שברח...זה הרבה יותר חמור.
(מדפדף, תורך.)
סופר-מדפדף לפני 5 שנים ו-10 חודשים
אוקיי, אם הייתי לוחמת מנהיגת ריסקים שיכולה לשלוט באנרגיה (וקצת יפה) והייתי מחפשת ריסק מגניב לאללה ועשיר לאללה שיורה חשמל, מה הייתי עושה.
ניחשתי שהיא תלך לאבא שלי, ואז לאחותי, ואז לכל ברי האלכוהול בעיר ואז תחפש ב......?
אוקיי, אז אבא ואחותי מסודר. היא בטח תבין שהם משקרים. אם היא היתה מטומטמת היא לא הייתה ראש עיר הריסקים, ולא הייתי דלוק עליה.
אולי אני בעצם עושה את הכל כדי למשוך צומת לב?
אני לוקח את הסובארו המכוערת הזאת לזירה של "סטון". אולי היא מכירה את הזירה של "סטון", אבל אני לא חושב שהיא תחשוד בי, אבא שלי בטח ינחש שאני פה, אבל הוא לא יגלה לה. אבל אחותי....
אבא שלי קנה את המקום לפני 10 שנים. הוא היה גם האלוף שלוש פעמים ברצף.
הזירה של "סטון" היא בנק ישן ועתיק שיצא לפני פעולה לפני 20 שנה. כרגע כתוב שהיא למכירה, אבל רוב מי שמנסה לקנות אותה מת בדרכים מסתוריות.
הזירה של סטון היא מקום להימור וללחימה של ריסקים.
אני נכנס לבנק דרך הכניסה האחורית, אני גם תולש את התווית האחורית והקדמית של המכונית. ככה הלוחמת לא תזהה את שהמכונית שייכת לי. ואם המשטרה תחשוד, אחותי תשלם קנס. בונוס מוצלח.
בכניסה יושבים חמישה גברים שריריים, לכל אחד מהם יש צלקת כחולה איפשהוא. הם המאבטחים.
ברנרד נובח עליהם אבל אני מחזיק אותו. אני מראה להם את הצלקת הכחולה שלי והם נותנים לי להיכנס.
סטון, בחור בשנות ה-80 שעשוי לגמרי מאבן, מסתכל עלי, קופץ באוויר פעמיים, וקורא בקול.
"אלברטו טו'לי נוכח במקום!!!!!!!!!!!!". הקריאה מלווה בשאגה שיוצאת מפיהם של שלושים הריסקים שיושבים שם.
ככה מכבדים כל אלוף לשעבר שנכנס לזירה. הזכרתי שהייתי אלוף לפני שנתיים?
אני מחבק את סטון והוא מארגן לי קרב, אני שם את ברנרד בצד. אנשים בינתיים מתחילים להמר.
מולי ניצב טרול בגודל שתי מטר ובצבע אדום. הוא קורא לעצמו "הגדול והאדום", אני קורא לעצמי "המחשמל".
הוא מסתער עלי ואני מתחמק. אנחנו כמעט פוגעים בקהל אבל יש עשרה שומרים שמייצרים עיגול מסביבנו. הוא מכה ואני מתגלגל. הוא בועט ואני מזנק, אבל זה פוגע לי כתף. אני נוחת ופוגע בשולחן בקול חבטה. בקבוק של אלכוהול מתגלגל על הרצפה וכוסות נשברים.
אני מרים את הבקבוק, קם. שותה קצת, ומשליך אותו בכוח על הטרול. זה פוגע, שברירי זכוכית ואלכוהול ניתכים על פניו. לא כואב לו.
אני מרים את ידי ויוצא החוצה ברק, הוא פוגע בטרול ומטיח אותו בכוח לתוך השירותים. ראשו נח כרגע על האסלה, הוא המום. אני מכניס את ראשו למים, יורה ברק לתוך המים ומוריד את המים באסלה.
אני זוכה באלפיים דולר.
הלוחמת לפני 5 שנים ו-10 חודשים
(אני בוחרת לקחת את זה כמחמאה... :O )
כמובן שלשומר לא היה מושג לאן הוא הלך, אז הייתי צריכה לעשות חיפוש לבד.
האופנוע שלי דהר ללא כל מטרה ברחבי העיר הרגילה, עד ששמעתי את שאגת השמחה "אלברטו ט'ולי נוכח במקום!"
אז אלברטו ט'ולי לא חכם כמו שחשבתי (לברוח פשוט ככה בלי תירוצים? מאגניב?)
נסעתי בעקבות הקול, כשהGPS שלי מצא אותו סוף סוף. עוצמת ריסקים חזקה.
החניתי את האופנוע בחניה צמודה לזירת קרבות ונכנסת פנימה, דוחפת כמה דולרים לידו של השומ בכניסה.
אז מר אלברטו החליט ללכת לכסח ריסקים שיודעים להפוך לענקים. אווווקי...
"מי יהיה הבא שיתמודד נגד מר אלברטו?" שאג המנחה המוזר כשאלברטו הפך את הריסק לערימת פיח פחות או יותר.
גלגלתי את עיני. הריסק הזה צריך לחטוף מכות.
"אני." הפטרתי בשיעמום. זרקתי את המעיל שלי על אחד השומרים ונכנסתי לזירה, מביטה באלברטו שנראה אדום מרוב מבוכה.
"הייתי באה לכאן פעם, לפני שגררו אותי לעיר," אמרתי באכזבה מסויימת. המנחה הורה להתחיל, ואני התחלתי להקיף את הזירה, מחפשת נקודות תורפה. "לפני הרבה מאוד זמן, המקום הזה השתנה לגמרי..." הוא לא זז סנטימטר.
"אתה תוקף ראשון, או לא?" אמרתי בחוסר סבלנות.
אני אתן לו הזדמנות להגן על עצמו לפני שאני אתן לו סטירה על זה שהוא ברח מהעיר בלי לבקש רשות.
מגדת העתידות לפני 5 שנים ו-10 חודשים
(נטשנית *~*
איך אני אהפוך אנשים לרעים עכשיו?!)
הלוחמת לפני 5 שנים ו-10 חודשים
(סורי, קבעתי עם מדפדף. :S
ובכנות, אנ לא מבינה את הבחירה של לינה. היא כנראה מאוד בעד הריסקים :O)
POLLO לפני 5 שנים ו-10 חודשים
"מצטער אלנה, מדווחים לי שריסק ברח וארטמיס יצאה אחריו" אמרתי במבוכה.
כול כך רציתי לחוות הזיה, אולי היא תגרום לי לשכוח מלוסי.
פתחתי בריצה, יצאתי מהעיר, אל העולם שבחוץ.
אֵרִיַה לפני 5 שנים ו-10 חודשים
לא הייתה לי שום כוונה לצאת מהעיר.
יכול להיות שלפעמים המקום הזה קצת קטן מדי, אבל בחוץ הרבה יותר גרוע.
אני לא אצליח להבין מה הריסקרים שבורחים מחפשים שם, כל מה שהם יוכלו למצוא זה בני אדם, ומנה כפולה של אנטי ריסקרים, מוות בטוח.
הוצאתי את הסכין שלי.
השלכתי שוב לכיוון המטרה.
אבל בחוץ גם מעניין...
בה, מעניין מאוד, למי שמחפש דרכים מוזרות למות, מקום פשוט מדהים.
לקחתי את הסכין והשלכתי שוב.
הלוחמת לפני 5 שנים ו-10 חודשים
(נראה לי שלינה בכוונה לא נותנת שום דבר מעניין כדי שאנשים יברחו מהעיר שלי. המפף.)
סופר-מדפדף לפני 5 שנים ו-10 חודשים
"מי יהיה הבא שיתמודד נגד מר אלברטו?" שאג סטון אחרי שהפכתי את הריסק לערימת פיח פחות או יותר.
"אני." נשמע קול מפטיר בשיעמום. מישהיא זרקה את המעיל שלה על אחד השומרים ונכנסה לזירה. מביטה בי. זו היתה המפקדת.
הייתי אדום מרוב מבוכה.
"הייתי באה לכאן פעם, לפני שגררו אותי לעיר," אמרה באכזבה מסויימת. סטון הורה להתחיל, והיא התחילה להקיף את הזירה. "לפני הרבה מאוד זמן, המקום הזה השתנה לגמרי..." אמרתי בחיוך, מתגבר על המבוכה. לא זזתי סנטימטר.
"אתה תוקף ראשון, או לא?" אמרה בחוסר סבלנות.
"האמת היא, שלא". אמרתי בחיוך.
היא הביטה בי מבולבלת. נקשתי באצבעותי וסימנתי לסטון משהוא. היא אולי היתה מתאמנת פה פעם אבל המקום שייך לאבי.
כל ריסק, וריסק הוציא רובה מתחת לשולחן, דרך אותו וכיוון לעברה. סטון הפשיל את שרווליו.
היא לא זזה, הבעה של תימהון היתה שפוכה על פניה.
"מה את חושבת? נשמע מעניין לבוא לזירה של הילדים הגדולים?" שאלתי בזילזול עמוק, אבל אם חיוך אופייני.
היא נהמה משהוא שלא שמעתי.
"אולי את יכולה לשלוט על אנרגיה, אבל האם את חסינת כדורים?"
היא לא ענתה.
ואז עשיתי משהוא בילתי צפוי.
"קשרו אותה,אם היא מתנגדת, פוצצו לה את הפרצוף, תנו לי רובה. אני והיא הולכים לנהל שיחה." ברנרד נבח עליה בעליזות. סטון קרב אלי:"תראה, גם היא הייתה מתאמנת פה פעם, אין לך באמת זכות"
עיקמתי את האף. הוצאתי כמה שטרות והחלקתי אותם לכיסו.
הגברים בינתיים קשרו אותה.
הם הכניסו אותה למכונית שלי. שמתי אליה הרבה חגורות בטיחות ובדקתי שהחבל מהודק היטב. החלתי לנסוע.
"אז מה? רצית לומר לי משהוא?" אמרתי בחיוך בעוד ברנרד נוהם עליה. כיוונתי גם רובה, דרך המושב.
(מצטער לוחמת :) אל תדאגי)
הלוחמת לפני 5 שנים ו-10 חודשים
(אתה זה שצריך לדאוג:)

חצוף. אני חושבת שלא חטפו אותי מאז שהייתי בת 16.
לא התנגדתי, אני לא מטומטמת, ולא רציתי להיראות ככה.
הם ממש מסורבלים, אם הם היו קושרים בכמה קשרים פשוטים יותר ויעילים הרבה יותר, יכולתי אולי אפילו לנשום.
נעתי במושב בחוסר נוחות מסויים, השענתי את החגורה שלי על השפיץ של הלחצן ככה שמקש החירום בטלפון שלי הופעל ללא קול.
(קורא לאריה או לאלכס)
"האמת שרציתי לתפוס אותך ולכרות לך את האוזניים על זה שהפרעת לי באמצע אימון. לא ממש איכפת לי אם תברח מהעיר, מסתבר שאין בה מקום לכפויי טובה כמוך. אבל העינין הוא שבתור המנהיגה אני חייבת לעשות משהו, כי אחרת יתלוננו שאני לא שמה לב מה קורה בעיר שלי. כשהגעת לזירה חשבתי שאני אסתפק בלגרור אותך החוצה מחוסר הכרה. ואתה רצית להגיד לי משהו?"
הוא כיווץ את עיניו. אולי הוא קצת מטומטם.
POLLO לפני 5 שנים ו-10 חודשים
"לסגור את כול השערים.." מלמלתי לתוך מכשיר הקשר.
מרדפים מהסוג הזה יכולים להיות מאוד מרתקים, אבל במקרה הזה, מי שחטף
את ארטמיס הוא מאוד מסוכן. אני זוכר איך הוא חשמל עשרות אנשים במלון ההוא.
חשמל.. אני לא אוהב חשמל, הוא מעורר, מרתיע, מלא אנרגיה.
הפוך מהכוח שלי.
נשמתי את אוויר העיר, הסתכלתי סביב. לא, אין שום רמז לארטמיס.
המכשיר שלי אותת, קרן אור אדומה בקעה ממנו והצביעה על המיקום של ארטמיס.
"תודה רבה למי שהמציא את המכשיר הזה" חשבתי וחייכתי.
עקבתי במהירות אחרי קרן האור, שזזה ללא הרף. זה אומר שארטמיס בתנועה.
מכונית ספורט אדומה חיכתה באור אדום, ניגשתי אליה ודפקתי על החלון,
הנהג פתח את החלון והביט בי.
הסתכלתי עליו, עמוק לתוך עיניו והתת מודע שלו.
"זמן לישון" לחשתי. הוא עזב את ההגה, ועצם את עיניו באיטיות, נשימותיו הואטו.
הושבתי אותו במושב לידי והתחלתי לנסוע.
אם ארטמיס הייתה רואה אותי עושה את זה היא הייתה מחסלת אותי.
אחרי כמה דקות מכשיר התחיל להבהב בפראות, הוא הצביע על המכונית היוקרתית שמלפניי.

אֵרִיַה לפני 5 שנים ו-10 חודשים
הבטתי במכשיר הקשר וזינקתי לרוץ.
כמעט נתקעתי באלכס.
"הממ... היי" חייכתי אליו לרגע והתמקדתי במכונית "זו?"
הוא הנהן, בלי להסיר את עיניו לרגע מהרכב.
"זה הולך להיות פשוט כיף" חייכתי וניסיתי לחשוב "מה לגרום להם לדמיין? לאבד שליטה על האוטו? שארטמיס נעלמה? שהשערים פתוחים בכלל ובסוף הם יתנגשו?" שאלתי את אלכס
הלוחמת לפני 5 שנים ו-10 חודשים
(תנו למדפדף להגיב לפני, זה לא הוגן :S)
אֵרִיַה לפני 5 שנים ו-10 חודשים
(מחכים, מחכים...)
סופר-מדפדף לפני 5 שנים ו-10 חודשים
הקטע הכי מוזר, הוא שהיא סיכמה את המצב.
"האמת שרציתי לתפוס אותך ולכרות לך את האוזניים על זה שהפרעת לי באמצע אימון. לא ממש איכפת לי אם תברח מהעיר, מסתבר שאין בה מקום לכפויי טובה כמוך. אבל העינין הוא שבתור המנהיגה אני חייבת לעשות משהו, כי אחרת יתלוננו שאני לא שמה לב מה קורה בעיר שלי. כשהגעת לזירה חשבתי שאני אסתפק בלגרור אותך החוצה מחוסר הכרה. ואתה רצית להגיד לי משהו?". כיווצתי את עיני, היא מפטפטת לכיף שלה? או שיש לה משהוא להגיד לי?.
ברנרד נוהם עליה, היא זזה יותר מדי במושב.
"כן, האמת היא" אמרתי בחיוך "רציתי להגיד לך את הסיבה למה ברחתי שתביני אותי"
היא הסתכלה עלי בחיוך מזלזל.
"תקשיבי, אם הייתי נשאר בעיר. הייתי יכול לקבל דייט עם יפה כמוך? לינסוע כשיפיופה שרוצה לפוצץ לי את הצורה במושב האחורי? לאאאאאאאאאאאאאאא"
"כל זה בשביל דייט?" רשפה.
"גם, אבל בעולם האמיתי זה שבחוץ, רודפים אחרי, מרביצים לי, יש הרפתקא!!!!!!!!!!"
הלוחמת לפני 5 שנים ו-10 חודשים
(להיות מוטרדת?)
שתקתי, מלאת תדהמה.
לאחר כמה זמן התחלתי לזמזם שיר את הקול השני של שיר ריסקי עתיק שמדבר על אהבה בין אנטי ריסק לריסקית. מה שמוזר הוא, שהשיר נגמר בכך ששניהם הורגים אחד את השני.
הרדיו היה פתוח. עוד יותר טוב. מלמלתי את המילים, נותנת לקול החרישי למלא אותי בעוצמה.
"בפתח דלת, היתה אז דממה
אך אצלו דבר לא השתנה,
האקדח היה מורם בגאון
איזה סיכוי יש נגדו, מול אור ראשון,
והיא את פיה פצחה בשירה
ערבה כזמזום יונק דבש
בצל השממה.
האקדח נשמט
כדור נפלט
השליטה היתה רק בידה,
אך לא זה הצילה מיד אהבה."
(עלוב, אני יודעת, אבל זה חייב להיות שיר מספיק ארוך.)
נעצתי את עיניי בעיניו בשנאה, כשאנרגיית הקול הפעילה את הרמקולים עד הסוף.
המוזיקה היתה מחרישת אוזניים, והתפוצצות הכוח העצומה הזאת הספיקה כדי לחסל את המנוע המשובח שלו לחלוטין.
ישבתי, מחייכת בתמימות בעוד המכונית מתנגשת בתמרור.
סופר-מדפדף לפני 5 שנים ו-10 חודשים
היא התחילה לזמזם. זה היה מוזר. אבל עד שהבנתי את הסיבה האמיתי זה היה מאוחר מדי.
בוםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםם
גלי עוצמה סוניים הרסו את המנוע של המכונית. המכונית התנגשה בתמרור, סטתה מהכביש. נפגשה בכוח בכמה בלוקים של בטון. התהפכה באוויר, עשתה שתי סלטות. נחטה. עשתה גלגלון. ונכנסה לתוך הים.
מטומטמת, היא פוצצה אותנו בהייווי שליד הנמל.
דם, דם, כאב. המכונית נמלאה במים. היא פוצצה את החלונות, אחרי הכל.
הראייה שלי היתה בהבזקים.
ברנרד והיא דיממו, ראיתי בחטף הרבה מאוד דם. ברנרד ניסה לשחות החוצה. הוא עקף אותה והחל לחתור למעלה. רגל אחת שלו היתה פצועה.
חושך.
הבזק. דם נזל לי, נראה לי היתה צלע שבורה. לא יכולתי לנשום. המפקדת היתה מוטלת, קשורה וסבוכה. מדממת ומחוסרת הכרה. אם אני לא ימהר....
הזזתי את היד ודחפתי את שקית האוויר שנפתחה מולי. במאמץ פתחתי את חגורת הבטיחות.
שחיתי לעברה. התרתי את החגורות במהירות.
ניסיתי למשוך אותה. אבל הרגל שלה היתה תפוסה. שתי משיכות. היא לא זזה.
פאניקה.
כאן במים של הים אין לי כוח, אם אפעיל הבזק חשמל הכל יתפוצץ.
אני מזמן את כל הכוח שיש לי ומוציא אותה מהמים במהירות. אני שוכב על הקרקע. יש דם על הרציף. אני מדמם, והיא מדממת. אני לא יודע איפה ברנרד.
הלוחמת לפני 5 שנים ו-10 חודשים
(אתה רציני???)
הקאתי. חול, דם, הכל התערבב בבטן שלי.
הרגשתי הרבה פחות נורא עכשיו, כנראה קיבלתי מכה בראש כשצנחנו למטה.
הקאתי שוב, בעיקר חומצות. "שמח עכשיו, טמבל?" נאנקתי ונשענתי על המרפקים. הוא גנח משהו לא ברור.
POLLO לפני 5 שנים ו-10 חודשים
חייכתי.
"נראה לי שארטמיס כבר הסתדרה". הבטנו במכונית שנתקעה בתמרור.
ציפינו שארטמיס תצא במהירות מהמכונית.
במהירות החיוך התחלף בפרצוף מודאג.
המכונית איבדה שליטה, התגלגלה למרחק.
היא נפלה למים, המים העמוקים והצלולים של הנמל.
אנשים החלו להתאסף סביב האזור.
אלנה גרמה להם לחשוב שהם צופים בגלידה נמסה.
ארטמיס ו...אלברטו הזה יצאו מהמים והשתעלו.


SKY לפני 5 שנים ו-10 חודשים
(סליחה שנעלמתי, מחקתי את התגובה הלא הגיונית שלי)
הגעתי למרכז האימונים, אלנה ואלכס בדיוק עזבו את האזור.
וידאתי שאף אחד לא רואה, והוצאתי מהכיס את התמונה של אבא.
הפנים המתנשאות שלו, פנים שמשדרות ביטחון.
הדבקתי את התמונה על פרצוף בובת האימונים.
פניי האדימו.
לקחתי את הקשת, ובחרתי חץ מחודד.
סופר-מדפדף לפני 5 שנים ו-10 חודשים
אני גונח על הרציף. כמות של אנשים מתחילה להסתודד סביבנו.
"עכשיו אתה מרוצה?" היא שואלת אותי.
היא התעוררה. היא מקיאה על הרציף גל של חומצה, או משהוא בסגנון.
ואז לפתע כל האנשים מתחילים לדבר על גלידה. הם לגמרי שוכחים מקיומנו.
"יש כאן ריסק" אני נוהם.
אני מנסה להתרומם, אבל מחליק ונופל שוב.
במצב רגיל, בכושר גופני רגיל, הייתי יכול לנצח כמעט כל אחד. אבל עכשיו...
יש לי לפחות בת ערובה.
נראה לי.
אֵרִיַה לפני 5 שנים ו-10 חודשים
הקהל הגדול היה מש מרגיז, הטבעתי בראשם של ראש האנשים את הרצון הפתאומי והמוזר לעזוב את המקום, ולאט לאט האנשים התחילו להתפזר.
ניגשתי אל ארטמיס ועזרתי לה לקום "את בסדר?" שאלתי.
הלוחמת לפני 5 שנים ו-10 חודשים
"לא!" נאנקתי. הצלחתי לקום, אבל הוא לא.
רציתי לבעוט בו או להרוג אותו, אבל החלטתי שמעורר רחמים יותר להשאיר אותו על החוף.
"מה קרה כאן?" שאל אחד מהאנשים בקהל.
חייכתי חיוך מתוח, מה שבטח לא נראה טוב עם הדם ועם החול. "כלום, המכונית החליקה על הכביש ונפלה מהצוק." אמרתי בסתמיות. "אני חושבת שהבחור הזה פגע במכונית. אני לא הייתי מתקרבת אליו במקומכם." נעצתי בו מבט מתעב, וחיכיתי שהוא יקום כבר מהחול. אולי הוא חשב להמשיך לגרור אותי לאן שהוא ירצה, אבל הוא לא לקח בחשבון שאלנה ואלכס כאן.
"אתה יכול לחזור לעיר, רק כי אני ממש, אבל ממש נחמדה. אם לא, תשרוד לבד." ניגבתי דם מהפנים שלי. הרגשתי נורא.
פניתי אל אלנה ואלכס המבוהלים. "הרכב שבאתם איתו יכול לסחוב גם אותי?" שאלתי בקול רועד.
מגדת העתידות לפני 5 שנים ו-10 חודשים
(אם יתפסו את הדמות שלי וזה... מה יקרה? הם יהרגו אותה? O_O)
POLLO לפני 5 שנים ו-10 חודשים
(רואים שעבר עלייך הרבה במשחקי הרעב, ליז. לא, ננסה לפתור את זה)
הלוחמת לפני 5 שנים ו-10 חודשים
(אחרי כמה סטירות מסורתיות אני משערת שישימו אותך בבידוד אד שינטרלו את השפעת הארס.)
מגדת העתידות לפני 5 שנים ו-10 חודשים
(חחחח... יופי, עכשיו אני רגועה ^^)

שמתי לב למשהו שנח על הרצפה, והתקרבתי אל מה שראיתי. קופסה. קופסה, לא גדולה מדי ולא קטנה מדי שהייתה צבועה בכחול, והייתה פתוחה קלות.
בפנים ראיתי את המזרק והחומר.
זה בטח נפל לארטמיס כשהיא הלכה, והיא לא שמה לב. חייכתי. לקחתי את המזרק והחומר ומצאתי שקית קטנה להכניס אותם לתוכה, והשארתי את הקופסה על הרצפה.
הבטתי בסכין שארטמיס נתנה לי. אני יכולה להתאמן בזה גם לבדי, לא?


(מוחעחעחע! מצאתי פיתרון פחות- או- יותר יצירתי!)
מגדת העתידות לפני 5 שנים ו-10 חודשים
(מישהו כאן? בודד לי להיות האחרונה שהגיבה.)
סופר-מדפדף לפני 5 שנים ו-10 חודשים
כן, נראה לי זה רק אני ואת.
לוחמת כתבה לי בפרטי אבל מה שהיא אמרה זה שהיא די בלתי מנוצחת.
פולו ואריה לא מגיבים, כי?
וליילק שכתבה שהיא תגיב, לא עשתה כלום.
הלוחמת לפני 5 שנים ו-10 חודשים
(אני כאן :) רק שאני מחכה שחבריי היקרים יגיבו.)
סופר-מדפדף לפני 5 שנים ו-10 חודשים
לינה, (או מי שמנהל את הקבוצה עכשיו), אין אנטי ריסקים?!!
למה?!!!
ולמה את לא עושה כלום?!!
הפרק של ה"תדמיינו לכם סצנה", עומד כבר חודש!!!
מגדת העתידות לפני 5 שנים ו-10 חודשים
(בואו פשוט ננסה להמשיך ובדרך נכריח כמה להגיב.)
סופיה לפני 5 שנים ו-10 חודשים
אני לא ריסקית (מחפשת תרופה וכאלה) אבל אני לא מגיבה כי... טוב... אין לי על מה...
מגדת העתידות לפני 5 שנים ו-10 חודשים
(את תמיד יכולה להמציא משהו. אולי תבקשי מלינה עזרה או משהו...)
מגדת העתידות לפני 5 שנים ו-9 חודשים
(לינה, תעזרי לנו להבין מה לעשות.)
לפני 6 שנים ו-1 חודשים
לפתע אור לבן וחזק הופיע בשמיים וחלקכם נשאבתם אל האור ונעלמתם*.
השאר סונוורו מהאור קלות.
האור נעלם ופקחתם את העיניים וגיליתם שחלקכם נימצאים במקום שונה וליד אנשים שונים (אתם בוחרים איפה אתם וליד מי).
מאוחר יותר הופיע מבזק חדשות מיוחד ובו נאמר שהמדען המפורסם איאן קרטר בא לעיר ויש לו המצאה חדשה.
הוא המציא שיקוי שמכילי חומרים מיוחדים שהורגים ריסקים ולא משפיעים על בני אדם רגילים.
ואיאן וראש העיר מתכוונים לשפוך את הנוזל לתוך מאגרי המים של העיר כך שכול מקורות המים שיש יהיו עם הנוזל.
המדען יגור במלון ישן באמצע העיר למשך כמה ימים עד טקס "הרעלת המים" החגיגי.

מטרת הריסקים היא לעצור את איאן ומטרת האנטי ריסקים היא לישמור עליו ועל השיקוי לא משנה מה.


*האנשים שנעלמו-גלושס,טליה,נטע,כיפ,היללי,מתוקונת,לופי,תום,שד,נורי,לינה.
מגדת העתידות לפני 6 שנים ו-1 חודשים
הייתי בחדר שלי, ושכבתי על המיטה כשאני חולמת בהקיץ ובוהה בתקרת הבטון מעליי.
הדירה הייתה קטנה. מקום של שלושה חדרים. חדר שינה, חדר אמבטיה- שירותים ומטבח קטן.
זה סיפק אותי לחלוטין.
המחשבות שלי נקטעו כששמעתי קול בוקע מהמחשב שעמד בחדר.
לפי מה שאני יודעת, הוא עושה דברים כאלה ללא שמפעילים אותו רק כשזה מקרה חירום.
קמתי והבטתי במסך, שם הופיע איש, שגילו ששמו איאן קרטר.
עיניי נפערו ככל שההבנה חלחלה לתוך מוחי.
כל הריסקים ימותו.
הלוחמת לפני 6 שנים ו-1 חודשים
(איזה קטע מלחיץ, אתמול בערב נשלח אסמס לכל התושבים בקיבות ש"נמצא גורם מחשיד במערכת המים בקיבוץ, מומלץ להרתיח את המים לפני השימוש עד להודעה חדשה"
אולי ההרעלה כבר בוצעה? האאא, האנטי ריסקים עולים עלינו!!!)

לרגע אחת שלחתי את ידי לעבר הריסקית שבמכונית בברכת שלום, ושניה אחר כך הייתי במפקדה, כשאלנה עומדת המומה לידי.
הטלוויזיה הגדולה דלקה, ומהדורת חדשות חגיגית סיפרה על החדשות הנוראות.
נפלתי על הברכיים.
"לא עוד משהו!" מלמלתי.
מה נעשה? צריך לכנס את הוועדה. אבל האם מישהו בכלל ירצה להקשיב לי?
לא משנה, צריך לעצור את זה בכל מחיר. לאגור מים? זה יועיל מאוד, אבל אם נאחר את המועד של ההרעלה זה במילא יהיה מאוחר מידי, כל עוד לא נמציא משהו גאוני שינטרל את הרעל.
אז צריך לגנוב את הנוסחא. יותר טוב, להשמיד אותה לגמרי.
מדענים, חשבתי לעצמי בקדחנות. מדענים שומרים את המידע שלהם על יותר ממקור אחד.
זה נותן לנו ייתרונות וחסרונות, אם המידע שמור לע יותר ממקור אחד יהיה קל יותר לאתר אותו, אבל נצטרך להשמיד יותר פריטים. ואם המידע שמור במקום אחד...יהיה קשה מאוד לאתר אותו.
כמובן שנצטרך גם להשמיד את השיקוי עצמו...
קמתי במהירות, ראשי קודח. "אוי, אלנה." הבטתי בה בבעתה, נאחזת בה, כי ידעתי שהיא לא תישבר.
"תגייסי את הוועדה." אמרה בקול שקול יחסית.
הנהנתי. טוב שיש על מי לסמוך.
"ועדת הריסקים נקראת למםפקדה במהירות. מצב חירום." אמרתי לתוך המיקרופון.
(תודה לאריה שהסכימה להיות איתי :)
אֵרִיַה לפני 6 שנים ו-1 חודשים
"אני הולכת לתת למדען חולה הנפש הזה סיוטים שירדפו אותו לכל החיים!" סיננתי לעבר הטלוויזיה, שעכשיו עברה לעניין אחר. "איך נצליח להיכנס? כלומר, גם האנטי ריסקרים שומרים שם, ואם נצליח להיכנס לתוך בית המלון איכשהו בטוח שיש לחדר שלו שומרים, ואם ניכנס לחדר הנוסחא והשיקוי יהיו מוסתרים איפשהו, אפילו בתוך כספת ובמקומות שונים ו..." עצרתי לנשום והמשכתי באיטיות "הסיכויים שנצליח לעצור את הרעלת המים כמעט אפסיים"
POLLO לפני 6 שנים ו-1 חודשים
אור לבן סינוור את עיניי, לוסי צעקה.
האור נעלם במהירות, הבטתי סביב.
אני נמצא במקום עם הרבה מחשבים,
המון מחשבים. ומלא מבחנות ירקרקות וזוהרות.
אני אזוק, ופי סתום בנייר דבק שחור.
לוסי יושבת לידי, גם היא אזוקה.
ניסיתי לצעוק, השמעתי קולות מוזרים.
מכשיר הקשר שלי צלצל. זאת בטח ארטמיס!
איש גבוה ושמנמן נכנס למקום.
"הינה שני הריסקים החמודים שלי!" אמר וצחק.
הוא ענה למכשיר.
"הריסק שניסית להתקשר אליו כלוא אצלי, אם תרצי או-"
הסתכלתי בעיניו הכחולות.
הוא הפיל את מכשיר הקשר על הריצפה והתיישב על הכיסא,
לא הסטתי ממנו את מבטי.
דניאל לפני 6 שנים ו-1 חודשים
ברגש ששמעתי על ההרעלה המתוכננת לקחתי את המעיל שלי ורצתי לכיוון המפקדה ארטמיס בטח תהיה שם. ברגע שהגעתי נסיתי לפתוח את הדלת אבל היא הייתה נעולה.. נוהל אספות.."שיט! טוב, מצטער על זה." אמרתי לעצמי. הנעתי את ידי בתנועת סיבוב לאחור וכל המנעול עף מהדלת. נכנסתי למפקדה. ארטמיס ישבה שם וגם אלנה.. היא קמה במהירות למראה המנעול שהיתפרק החוצה.. "ארטמיס, אני מניח ששמעת על ההרעלה שהולכת להיתבצע. אנחנו צריכים לארגן דחוף יחידה מובחרת של ריסקים להרוג את המדען הזה ולהשמיד את הרעל." אמרתי בדחיפות ארטמיס חשבה לרגע ואמרה..(לוחמת, הכבוד כולו שלך.)
הלוחמת לפני 6 שנים ו-1 חודשים
(למה לעשות לנו חיים קשים, פולו?! טוב, אתה כלאת את עצמך, אל תצפה ליותר מידי ממני....)
"תודה שנענת לקריאה שלי, לשם שינוי." אמרתי מעט בעוקצנות.
"אני צריכה הרכב מלא. אני אתקשר לאלכס."
לחצתי על החיוג המהיר.
הוא ענה למכשיר.
"הריסק שניסית להתקשר אליו כלוא אצלי, אם תרצי או-" שמעתי קול חבטה.
"אלכס? זה ל א מצחיק." נבחתי.
POLLO לפני 6 שנים ו-1 חודשים
לוסי השתנתה,
היא הפכה לאדם מלא, מאוד מלא.
החבלים נקרעו. לוסי חזרה לעצמה,
והתירה את החבלים.
היא חייכה אליי.
לקחתי את מכשיר הקשר וקמתי, עזרתי ללוסי לקום.
"איפה אנחנו?" היא שאלה בסקרנות.
ניגשתי אל הדל ופתחתי אותה, על הדלת היה כתוב המספר
"602". "אנחנו במלון!" אמרנו באותו זמן.
עמיתוש!!! XD לפני 6 שנים ו-1 חודשים
סגרתי את עיניי חזק כשאור מסנוור מהרגיל הופיע משום מקום.
עברו כבר יומיים מתקרית האחרונה שלי עם האנטי ריסק. וזו הייתה הקלה שלא פגשתי אותו עד עכשיו. אך אני יודעת שזה לא נגמר אבל עכשיו יש לי משימה דחופה יותר. לעצור את המדען ולהשמיד את הנוגדן, אחרת לא נתקיים וזה אומר שרק צרות יהיו לנו. "גם כן הרעלת מים, הם פשוט מקנאים שאנחנו שרדנו והתחזקנו מהווירוס בזמן שאחרים מתו או נשארו בני אנוש" נכנסתי לבית שזכרתי שהיה הבית של הורי, החלטתי לא לגלות להם שאני ריסקית וסתרתי את הסימן שלי עם מייקאפ ליתר ביטחון חוץ מהחולצה שכסתה את הסימן. דפקתי על הדלת וחייכתי לאימי שהייתה מופתעת. היא חיפשה עלי סימן "אל תדאגי אני לא ריסקית. בזמן האחרון פשוט ברחתי מהם ומאחד קשוח שחשב שאני ריסקית אבל טעה" שיקרתי בלי להניד עפעף.
נכנסתי לבית השל ההורים שלי ונזכרתי איזו הרגשה טובה זאת להיות בבית. למזלי הורי גרו קרוב לבית המלון של המדען ועלי לעשות את זה בלי שידעו שאני ריסקית.
מגדת העתידות לפני 6 שנים ו-1 חודשים
(הממ?)
הלוחמת לפני 6 שנים ו-1 חודשים
פולו, תתיחס למה שאמרתי!)
POLLO לפני 6 שנים ו-1 חודשים
ארטמיס המשיכה לצעוק לתוך
מכשיר הקשר.
"אנחנו חטופים, אני ולוסי, ואנחנו נמצאים
במלון בתוך חדר מעבדות של מדען מטורף." אמרתי והסתכלתי מזווית עיני
על המדען. ההשפעה מתחילה להתפוגג. לוסי קשרה אותו.
"הנוזל כבר מועמס למשאיות! מאוחר מידי! בשבילכם כמובן!" הוא אמר וצחק
צחוק מטורף.
"אין לי מושג מה יש לו" אמרה לוסי ברקע.
הלוחמת לפני 6 שנים ו-1 חודשים
"טוב, תצאו משם ותבואו לכאן." אמרתי באדישות גמורה.
"פשוט תצאו. אין לנו זמן. ואם אתם יכולים, תרצחו את המדען-" לא, זה ימשוך תצומת לב.
"טוב, לא משנה. פשוט תבואו."
לפני 6 שנים ו-1 חודשים
(אבל.. אבל.. אבל... נו באמת!
תיכננתי רעיון גדול לפרק הזה (רעיון שעוד לא פירסמתי) ועכשיו...אוףףףףףףף.
פולו- למה אתה הייתה קשור במלון ולא בכלא?
לאן נעלמו השומרים של המדען?!
ולמה הוא מטורף?!
מיפ)

פולו והנערה בכחול- אתם בחדר של המדען (לא מעבדה) והצלחת ליקשור אותו אבל אז הגיעו הרבה שומרים חמושים ועצרו אתכם ושמו אתכם בחדר אחר כשאתם קשורים.
POLLO לפני 6 שנים ו-1 חודשים
(סליחה :) )
"איפה אנחנו?" שאלה לוסי.
"אני לא יודע" אמרתי.
מבזק חדשות הופיע בטלוויזיה שהייתה מולנו,
"איאן קרטר זה לא מי שקשר אותנו בחדר קודם?!" שאלה לוסי.
"הוא הולך לעשות בנו ניסויים!" אמרתי.
"אבל יותר חשוב... עוד מעט הנוזל יצא לדרך, וארטמיס חושבת
שאנחנו מטפלים במדען הזה!"

הלוחמת לפני 6 שנים ו-1 חודשים
(גרר! זה ממש לא מה שאמור היה להיות! אל תצפו שנציל אתכם!)
"אז, נצטרך לתכנן בלי אלכס ולוסי." אמרתי בבלבול.
"ואנחנו....שלושה." אמרה אלנה.
"אני יודעת! אני יודעת!" אמרתי בתסכול.
"טוב, מה שאנחנו יודעים זה ששלושה לא יצליחו בתוכנית." הלכתי לרמקול. "כל ריסק שחושב שיוכל לעזור למנוע את אסון המים שיגיע למפקדה."
"בכל מקרה," אמרתי לאלנה ומטי "צריך לבדוק על מקורות הרעל לפני שמתפרצים ככה למעדבה. אם נכין מבצע גדול ונשמיד את אחד המקורות, עוד יישארו האחרים. עכשיו צריך לחשוב איך נדע את זה. רעיונות?" שאלתי.
מגדת העתידות לפני 6 שנים ו-1 חודשים
"כל ריסק שחושב שיוכל לעזור למנוע את אסון המים שיגיע למפקדה." נשמע קולה של ארטמיס.
תהיתי אם אוכל לעזור. אני לא יודעת לעשות כלום שיוכל לעזור למשימה הזאת.
אני לא חזקה מספיק, ואפילו לא מיומנת...
יש לי רק את הכוח שלי.
קמתי והלכתי למפקדה.
POLLO לפני 6 שנים ו-1 חודשים
(אוקיי! אני עושה שינוי)
"לוסי, את מכירה מישהו שרירי? ממש שרירי?" שאלתי.
היא הנהנה והתחילה להשתנות.
היא קרעה את החבלים במאמץ והורידה את כיסוי העיניים שלה,
השומרים לא הסתכלו לכיווננו ולא שמו לב.
"יש לי סחרחורת מכול השינויים!" היא אמרה בדאגה.
היא קרעה את החבלים שקשרו אותי.
השומר הסתכל עלינו והשטיח אותי לריצפה.
הסתכלתי בעיניו והוא הרפה את שריריו ממני.
"לוסי! אני רואה מטושטש! השתמשי יותר מידי בכוח!" אמרתי.
התקדמנו בזהירות לכיוון היציאה, במצב הזה
לא נוכל להתמודד עם המדען הזה...
ירדנו במעלית, שתקנו.
POLLO לפני 6 שנים ו-1 חודשים
הגענו אל היציאה מהמלון.
"אנחנו לא כול כך רחוקים מהעיר!" אמרתי.
הזמנתי מונית. וידאנו שהצלקת מוסתרת היטב.
לפני שנכנסנו כתבתי את כתובת המלון על פתק
מקומט. המונית הובילה אותנו כמעט עד לכניסה.
ירדנו. נכנסנו לתוך העיר,
עשרות ריסקים בכו, ומבטים עצובים הסתכלו עלינו
כשנכנסנו.
רצנו במהירות לקומה העליונה והתפרצנו מתנשפים למפקדה.
אנג'ל לפני 6 שנים ו-1 חודשים
אור הופיע בשמיים ואני הוטחתי לאחור, מסונוורת, ומעדתי עליה.
"היי!" היא אמרה במבוכה. "רדי ממני!"
נעמדתי ושוב מעדתי לאחור, נזכרת בהבזק האור המסנוור שהטיח אותי אחורנית.
הרגשתי כאילו האור הוטח לי בקרקפת.
היא הביטה בי במבט ריק ומוזר בזמן שהיא התיישבה במקומה. "תיכנסי..." מלמלה בחוסר משווע של רצון.
נכנסתי למכונית.
Caroline לפני 6 שנים ו-1 חודשים
נכנסתי לאוטו אחריה וסובבתי את המפתח בסוויץ'.
הרדיו החל לפעול וריין הגבירה אותו למצב של פול ווליום. נאנחתי והנמכתי אותו כלאחר יד.
"...אסיפה חשובה תיערך במפקדת האנטי ריסקרים בנוגע להרעלה ההולכת וקרבה, עמנו נמצא הפרופסור..." את המשך השידור לא שמעתי, מכיוון ולחצתי על דוושת הגז כל כך מהר עד שחריקת הגלגלים על הכביש החרישה כל צליל אחר.
הרעלה? איזו הרעלה?
ריין נשכה את שפתייה באימה כשביצעתי עם המכונית פנייה חדה ולא בטיחותית בעליל.
"אולי תירגעי?!"
שלחתי לעברה את מבטי המאיים ביותר והיא השתתקה.
החניתי במהירות בכניסה למפקדה ופתחתי את חגורת הבטחות במהירות.
"שיט." קצה הציפורן שלי נשבר וטיפת דם טפטפה על מכנסי הג'ינס שלי. ניגבתי את האצבע על הריפוד הלבן של המכונית וסגרתי את הדלת.
"אל תזוזי." סיננתי מבין שיניי לעבר ריין ורצתי במהירות אל תוך המפקדה.
מגדת העתידות לפני 6 שנים ו-1 חודשים
הגעתי למפקדה כשראיתי שני ריסקים מתפרצים פנימה.
נכנסתי אחריהם.
אֵרִיַה לפני 6 שנים ו-1 חודשים
"אנחנו צריכים תוכנית" מלמלתי "משהו שיחייב את כל האנטי ריסקרים להיות במקום אחד, ולא יצריך יותר משניים שלושה מאיתנו. ככה יהיה לנו מספיק גם להוציא מהמדען את המיקום שלהם, וגם להשאיר אותו בלי הגנה. רעיונות?"
מגדת העתידות לפני 6 שנים ו-1 חודשים
"אפשר לגרום להם לחשוב שהצלחנו לגנוב את הנוזל, ולמשוך אותם משם." הצעתי.
הלוחמת לפני 6 שנים ו-1 חודשים
(נמחקה לי תגובה עצומה!!!!!!!!!!!!!!!! ראר. אני אנסה לשחזר אותה בקצרה, אל תאשימו אותי שזה מעפן.)
"זה רעיון טוב," אמרתי. "אבל צריך תוכנית אמיתית. מבצע כזה לא יכול להיות אלתור." חשבתי לרגע על כל הדברים שצריך להתחשב בהם, ואז אמרתי בקול איטי. "צריך להשמיד את הרעל. אפשר להתחלק לקבוצות, קבוצה אחת תסיח את דעתם של השומרים על המלון וקבוצה אחרת תשמיד את הרעל, וצריך גם למנוע מהם ליצור אותו שוב. אם המדען חכם, הוא לא ירשום את הנוסחה בשום מקום, כי הרבה יותר קל לגנוב נוסחה מאשר לחסל בן אדם." חייכתי חיוך עצבני. "הם כמובן לא יודעים על היכולות של הריסקים."
הבטתי באלנה. "נצטרך אותך. אסור שיזהו אותנוף זה אומר שאת צריכה לגרום לשומרי המלון לחשוב שאנחנו לבושים מסכות נינג'ה סגולות." צחקקתי. סגול זה צבע יפה.
היא נעצה בי מבט מודאג. "אף פעם לא עשיתי משהו כל כך מורכב. אני בספק אם זה אפשרי, לגרום לכל כך הרבה אנשים לראות דברים שגויים לגמרי."
טפחתי על כתפה. "תמיד יש פעם ראשונה."
הבטתי באחרים.
"מרין, מאוווד יעזור לנו אם נדע כמה אנשים שומרים שם. מטי, אלכס, לוסי, אתם תצטרכו לדאוג לפנות את השטח. עדיך שניתקל בכמה שפחות אנשים שידעו עלינו." נשמתי עמוק. "אני אצטרף אל הקבוצה של אלנה ומרין. לא יזיק לנו לנטרל את מערכת התאורה או את הכספת החשמלית." אוו, זה הולך להיות כיף.
"יש למישהו התנגדות?"
POLLO לפני 6 שנים ו-1 חודשים
"אני יוכל להפעיל אזעקת פינוי מהמלון!"
אמרתי, ותוכנית מתוחכמת התגבשה בראשי.
אֵרִיַה לפני 6 שנים ו-1 חודשים
"את יודעת" אמרתי ביובש "יהיה לי הרבה יותר קל פשוט לגרום להם לא לראות אותנו?" הצעתי
הנערה בכחול לפני 6 שנים ו-1 חודשים
אלכס...... לא היה לי מושג ש.....
וריחמתי על עצמי כשאתה.... אני מצטערת!
דניאל לפני 6 שנים ו-1 חודשים
"ארטמיס אני רוצה שתכניסי אותי לקבוצה שמעיפה את השומרים, אני רוצה להילחם!!" אמרתי בקול צונן
Caroline לפני 6 שנים ו-1 חודשים
נכנסתי בריצה אל חדר הישיבות.
"סליחה... סליחה על האיחור..." הסדרתי את נשימתי והתיישבתי באחד מהכיסאות הריקים. כל המבטים הופנו לעברי.
"אני באמת מצטערת... תמשיכו."
המפקד כחכח בגרונו וחזר לדבר: "הנוזל הנ"ל משפיע רק על הריסקרים. הצלחנו לגלות שהמחלה מותירה שינוי קל במרכיבים הפיזיים של הריסקרים, והנוזל הופך לפעיל רק במגע עם חומרים אלו.
אלו דפי ההוראות שלכם-" מישהו דחף חוברת קטנה אל ידיי.
"כולכם חייבים להיות בדיוק איפה שיאמרו לכם להיות לפי התכנית.
אסור ששום דבר ישתבש."
פתחתי את החוברת בעמוד הראשון וחיפשתי את שמי בתוכן העניינים.
עברתי על כל הרשימה ו... "סליחה, אדוני. אני חושבת ששכחו לשבץ אותי."
"לא שכחנו." המפקד חייך חיוך זעיר. "התפקיד שלך הוא להוכיח לכל מי שדואג, שהנוזל משפיע רק על הריסקרים. גשי אחרי זה אל המעבדה, הם ייתנו לך דגימה קטנה מהנוזל. כל מה שאת תצטרכי לעשות פשוט מאוד." הוא עשה כאילו הוא שותה מכוס דמיונית וחייך אליי.
"שיהיה בהצלחה לכולנו."
ליבי הלם בחזי בעצמה. הם יודעים. הם יודעים, אחרת הם לא היו בוחרים אותי לעשות את זה. ואני אמות. והכל באשמת הנערה הזאת. ידעתי שאי אפשר לסמוך עליה!
יצאתי מהחדר ואחזתי בחוברת בידיים רועדות.
למעבדה... איפה המעבדה? נתקלתי בכמה אנשים שמיהרו לעבד עמדותיהם.
הכיתוב 'מעבדה' הופיע לרגל מול עיניי. רצתי ודחפתי אנשים כדי להגיע אליו. הוא היה כתוב על גב סרבל לבן שאיש צנום לבש.
"אתה.. אחראי המעבדה?"
הוא הניד בראשו לשלילה ומשקפיו הענקיים החליקו מעט על אפו.
"את רוז?"
הנהנתי לחיוב.
"בואי מהר, מחכים לך."
הלוחמת לפני 6 שנים ו-1 חודשים
"לא הקשבת?" אמרתי בזעף. אתה מסלק את השומרים. אתה, אלכס ולוסי דואגים לך שהבניין יהיה חד שמירה כשאני אלנה ומרין נבוא. אנחנו רק משמידות את הרעל. אלנה, עדיף שהם לא יראו אותנו." חייכתי חיוך עצבני.
מגדת העתידות לפני 6 שנים ו-1 חודשים
"מתי נצא?" שאלתי.
POLLO לפני 6 שנים
"כמה שיותר מהר"
הלוחמת לפני 6 שנים
"אני צריכה הסכמה מכולם." אמרתי והבטתי בספקנות במטי. "כן...?"
סופר-מדפדף לפני 6 שנים
אור לבן מסמאה מופיע ואני מסונוור.
ואז אני במתחם רכבות ישן.
יופי, גנבו לי את הפורשה ואת הבחורה.
לוקח לי בערך שעה של סיבובים להבין שאני באמצע של שומקום, יופי באמת, עולם אכזר.
לוקח לי עוד חצי שעה לשמוע את החדשות.
שתי דקות אחר כך אני שונא את איאן קרטר.
אני משתמש בכרטיס האשראי החדיש שלי, יופי, הוא עובד.
אני בודק ורואה שיש בו שלושים מיליון דולר. יופי זה מספיק.
אני מוצא שתי מיליון, ומבזבז חלק על שתי בקבוקי בירה.
אני קונה מאחד מהאנשים מכונית.
אוקי, בו נראה מה הגרוטאה הזאת יכולה לעשות.
אני לא מבין מה קרה, אור חזק, איאן קרטר, הכל מתערבב לי בראש.
וכמובן שגנבו לי את הפורשה. יופי.
אני מגיע למלון, ונכנס בשקט ללובי אני מבקש חדר לשלוש לילות, אין לי שלוש לילות אבל אסור שזה יראה חשוב, הבאתי איתי כמה מזוודות שמילאתי בברזל כדי שיראה כאילו אני בנופש, אין לי מושג באיזה עיר אני. אני משלם לו ונותן לו טיפ.
עכשיו, אני לא הכי חכם בעולם אבל אני יודע שאם משהוא יקרה כל הריסקים יבואו. הם לא יתנו לאיאן קרטר הזה מנוח, אין מצב, אנחנו עם לוחם.
אבל יש אנטי ריסקים.
אני יושב וחושב על עוד בקבוק בירה. אלוהים, אם אני ימשיך ככה אני ישתכר ואז אני לא יוכל לחשמל לאיאן הזה את הצורה.
ואז הרעיון מבליח לי בראש.
אני גאון.
אני יוצא מהחדר שלי ומתקרב לקופסאת החשמל, יש לה מלא סוויטצ'ים בתוכה ואני יכול לכבות אותה בקלות, אבל אני לא רוצה. אני מצמיד את ידי לקופסא ומתרכז, גלים של אנרגיה חשמלית פורצים לי מהיד, גל... ועוד גל... ועוד גל... ועוד גל... ועוד גל... ועוד גל...
סופר-מדפדף לפני 6 שנים
למי שלא הבין אני במלון של איאן קרטר
POLLO לפני 6 שנים
(לוחמת אין לך מה לחכות יותר לתגובה של דניאל)
עמיתוש!!! XD לפני 6 שנים
הערב הגיע ואמרתי להורים שלי שאני יוצאת.
הם הסכימו לי ויצאתי מביתם. לקחתי תיק עם אדמה וכמה זרעים. מים לשתייה וצנצנת. המלון היה במרחק של חמש רחובות אבל אי אפשר לדעת כמה זמן אני אהיה שם. אני אעשה הכול כדי שהתרופה לא תיכנס למאגרי המים. אחרת זה עלול להיות מסוכן.
הגעתי לכניסת המלון כשהיה לי עיקצוץ מוזר כזה שמסתכלים עלי. הסתובבתי וראיתי את האויב המושבע שלי שלי בכבודו ובעצמו-צייד הרסקים. התרחקתי מהמלון ליתר ביטחון. מספיק לי שהוא יודע שאני ריסקית. רצתי לאיזה רחוב נטוש שמצאתי בדרך לכאן והוא בא אחריי.
עצרתי וגיכחתי "תגיד זה לא מצחיק שאיכשהו אנחנו תמיד נתקעים אחד נגד השני?"
הוא לא ענה. וכיוון את הרובה שלו עלי. ידעתי שזה לא יהיה פשוט. זרקתי צמחים על האדמה. גרמתי להם לצמוח והתלפף סביבו. היה קשה לו יותר מהפעם הקודמת להשתחרר אך עדיין הוא הצליח. ורץ לעברי. הוא תקף ואני התחמקתי. ומידי פעם זה היה הפוך. אני לא אהבתי לפגוע בבני אדם, ואולי גם הוא. אך הוא לא רואה אותי כזאת. לפתע איבדתי ריכוז כי ראיתי משהו זז והוא ניצל את השנייה ההיא ותקף אותי. נפלתי על הריצפה והוא עמד מעל מחייך. הוא התרכז בי והוריד את הברדס שעל ראשי.
הוא לא שם לב שהייתה שם נערה שקראה לו. והיא התקדמה לעברנו. היא עמדה מולו ורק אז הוא הרים את מבטו. לא הבנתי מה קורה פה אך היא החטיפה לו סטירה ואני התאפקתי לא לצחוק. לפתע ראיתי את הסימן של הריסקים שלה. אני לא לבד פה. הוא התאושש וכרגע יהיה לו קשה כפליים. מעניים מה הכוח שלה.
ליאו ואלדס לפני 6 שנים
התאוששתי מההלם שהנערה הזאת העיזה לתת לי סטירה. ידעתי שיהיה לי קשה ממש להתמודד מול שני ריסקים, ועוד לא ידעתי מה הכוח של הנערה ההיא.
לקחתי את הרובה שלי ונסוגתי כמה צעדים לאחור.
ראיתי שהתחיל לרדת גשם.
פתאום הגשם פסק.
הסתכלי לשמיים וראיתי בועה ענקית של מים עוטפת את שלושתינו.
ידעתי ישר מה הכוח של הריסקית ההיא. מים. ידעתי ששתיהן יכולות להרוג אותי. שילוב של מים וצמחים?
רק חסר פה ריסק של אדמה ואז תיהיה לנו מסיבה.
הריסקית של הצמחים התקרבה אלי וגם כך השנייה.
זאת של הצמחים הוציאה צמח גדול מהאדמה. פתאום הרגשתי שאני ממש רוצה לישון.
ידעתי שאסור לי לישון.
הדבר האחרון שראיתי זה את זאת של הצמחים מוציאה מתוך הכיס שלה בקבוק מוזר.
הלוחמת לפני 6 שנים
יצאנו לא מצויידים במיוחד, רק סכין בשרוול של כל אחד. אלנה התחילה מיד במלאכת ההסוואה ועד שיצאנו מהעיר היא היתה גמורה. תפחתי על כתפה. "תשמרי על הכוח שלך עד שנגיע לשם. את חשובה מאוד לצוות שלנו." היא הנהנה. "אנחנו בלתי נראים לחלוטין." התנשפה.
"את מדהימה." חייכתי.
ארבעה ריסקים נגד מי יודע כמה שומרים. נו טוב.
אף אחד לא יפתח את השערים כשאנחנו לא כאן. מי שכן, ייענש בחומרה.
ריסקים של מים שאבו במהירות מוגברת מים אל העיר ואחסנו אותם במאגרי ענק. דבר כזה יספיק לנו לחודש אולי, אם התוכנית תיכשל.
נכנסנו לתוך הרחב שהביאה לנו הריסקית המתחזה. לא ראיתי אותה מאז, אבל הכרתי לה תודה. כי אנשים שנוסעים ברחב אנטי ריסקי לא יעוררו חשד.
אחרי שנכנסנו ראיתי שהרחב מלא בהפתעות. חמישה רובים אנטי ריסקים בסיסיים היו מונחים במעמד מיוחד. "מגניב!" אמרתי וכולנו החלפנו את הסכינים ברובים. אנחנו נראים כמו אנטי ריסקים עם המייקאפ המיוחד.
הנסיעה לא היתה ארוכה, ובין רגע הגענו לכניסה למלון. חנינו ויצאנו מהרחב.
"בואו נעבור על התוכנית. אלכס ולוסי, אתם אחראיים על כך שהשטח יהיה נקי משומרים. אלנה ואני לא יכולות לבזבז את הכוחות שלנו, והכוחות שלכם יעילים הרבה יותר. תיכנסו דקה לפנינו ותחסלו את השמירה. תחקו לנו בכניסה לחדר של איאן."
(מחכים ליום ראשון כדי להוציא תא התוכנית לפועל כדי שאריה לא תפספס.)
אֵרִיַה לפני 6 שנים
(יייאייי... חושבים עלי! ^^)
סופר-מדפדף לפני 6 שנים
כל האורות נכבאים בתאומיות וקופסאת החשמל הקטנה שאני מחזיק מתפוצצת.
ניתקתי את המעליות, האורות ואת הדלתות האוטומטיות.
אורות חירום נדלקים ואני יודע שיש גם את אותם אבטחות, אבל לריסקים יש יתרון עכשיו וגם חיסרון.
איאן יודע שאנחנו פה.
צעדתי במורד המדרגות כששומר/מאבטח הגיח אלי בריצה:"עצור, צריך לבצע פינוי. צריך לבצע פינוי."
הוא לא ראה אותי היה חשוך מדי.
"נראה לי שצריך להדליק את האור" אמרתי.
"מה?" שאל המאבטח.
המסדרון נדלק באור כחלחל שיצא לי מהיד, פוצצתי את אחד הדלתות.
המאבטח הביט עלי בפחד וצרח.
מתוך פי הבזיק עוד הבזק של אור כחלחל ושיתק את המאבטח.
איאן, אני בא.
סופר-מדפדף לפני 6 שנים
אני מחליט לעשות משהוא מטורף, אני פורץ למספר חדרים בעזרת מטחי ברק קטנים. הדלתות מתהפכות.
בכל חדר אני פותח את הברזים ואת המקלחות עד הסוף.
לאחר מכן אני מוציא חלק מהקיר ורואה צינור מים ארוך מעליו יש צינור חשמל מפוצץ. אני מחייך.
אני קורע קצת מהצינור ומים נשפכים החוצה בכמויות.
אני לוחץ על אזעקת האש ומים פורצים מהתקרה כמו מקלחות קטנות.
אני חושב, בקומה למעלה יש גם מים שפורצים מהמקלחות.
אני מייצר חור בתקרה ועוד מים נשפכים למעטה.
המים מגיעים לי עד הברכיים, אני מושיט את ידי לבפנים ומביט מסביב, אני בטוח שחצי מבית המלון כבר מוצף.
ואז אני מייצר גלים גלים של חשמל ומטיח אותם לתוך המים.
מובילי החשמל הטובים בעולם.
הלוחמת לפני 6 שנים
פתחנו את הדלתות בבעיטה.
"מישהו הקדים אותנו." לחשתי כשצעקות מבוהלות החלו להישמע ומערכת החשמל בלובי קרסה. אזעקה נשמעה, ואז הפסיקה בפיצוץ קטן.
לכמה רעים הבטנו בהלם על המים הזורמים במדרגות ונוגעים בכפות רגלינו, עד שהרגשתי בגל האנרגיה.
"תקפצו!" צרחתי. הקבוצה הספיקה לזנק אל הדלפק לפני שהמים התחשמלו באור כחול לא טבעי. החשמל שצף בגופי בעוצמה עד שהתחלתי לפלוט חזיזי ברק קטנים.
פרקתי רבע מהאנרגיה בתור גל היישר לפניי כששמעתי את הצעדים במדרגות. אם הוא הצליח לשרוד, הוא בטח מסוכן.
צעקה מבוהלת מעט בקעה מפיו של הגבר הגדול שרץ לעברי. הוא ניף את ידו וגל הברק נשאב לתוכה כמו ברזל למגנט.
המשכתי להבזיק, אבל הקלה שטפה אותי. "אתה ריסקר." אמרתי.
הריסקר נגע במנורה והמלון כולו הואר באור כחול דהוי.
"גם את." אמר בגיחוך. הוא הביט בנו בבלבול.
"גמרת לנו את העבודה." רטנה אלנה מאחוריי. היא הצביעה על השומרים המעולפים או המתים על הרצפה. הריסקר צחק שוב. "אז גם אתם באתם לחסל את איאן?" שאל. הנדתי בראשי והסתובבתי אל הקבוצה. "מי שרוצה, שיהנה. אבל באנו כדי להשמיד את הנוסחה לרעל כך שלא יהיה אפשר לשחזר אותו. להיפתר מאיאן יהיה רעיון לא רע," נעצתי בריסקר מבט רב משמעות.
"אני הולכת לשמיד את הנוסחה, ולמקרה שיהיו מחסומים כלשהם למעלה, אני אשמח אם מישהו יבוא איתי. נדבר אחר כך, ריסקר ברק."
ברקים קטנים בקעו מכפות רגליי כשעליתי במדרגות.
בקומה העליונה ביותר היתה דלת ברזל גדולה, עם מנעול גדול וצירים גדולים. קולות חזקים נשמעו מתוכה.
הבטתי אחורה. שמחתי לראות את...(מי שרוצה מוזמן.)
POLLO לפני 6 שנים
(אותי!)
"חכי!" לחשתי וחייכתי אל ארטמיס. "אני ולוסי היינו כאן היום בבוקר,
החדר הזה עמיד מכול מה שתנסי לעשות." אמרתי ונזכרתי בכמה רגעים מפחידים.
"אולי נחכה שמישהו יפתח את הדלת?" שאלתי. "אנחנו צריכים את אלנה! ככה אף אחד לא יראה אותנו!"
אמרתי. "ואת מרין! שתגיד לנו כמה אנשים יש בפנים"
הלוחמת לפני 6 שנים
"אלכס, הריסקר ההוא הרג\עילף את כל מי שבמלון הזה. חוץ מאת מי שבחדר הזה." ברק קטן חרך את קצה הנעל שלי.
"איאן קרטר, תפתח את הדלת ותמסור לנו את הרעל ואת הנוסחה. אתה מוקף בכוחות הביטחון של מדינת צ'ר שקבעו שהמעשה שלך בלתי חוקי." תמיד הייתי טובה בהצגות. "תפתח את הדלת עכשיו."
שקשוק מתכת נשמע מתוך החדר. נראה שהמדען שלף את המפתחות שלו.
ואז צלצול רם יותר בישר לי שהמפתחות נזרקו מהחלון, ישר אל גג משאית הביטחון שראינו כשנכנסנו לכאן.
"אין לכם סיכוי ריסקים מסריחים, התקשרתי לסוכנים שלי והם יגיעו לכאן בתוך רגע!" אמר קולו הצורמני של איאן.
מטרות הסתמנו בראשי.
להגיע למפתחות.
להיכנס לחדר. לברוח לפני שהסוכנים יגיעו, וכנראה שנצליח רק אם ניכנס לחדר המאובטח הזה.
"מרין, לוסי, ריסק ברק, תכפו עלינו!" צעקתי בעודי שועטת במורד המדרגות האחוריות ושומעת טרטור משאית שמתילה לנסוע.
הספקתי להביט מעבר לכתפי ולראות את הסוכנים הרבים והחמושים שנכנסו ללובי. דקירות אשמה עברו בי, כי זה אל בסדר שאני משאירה את העבודה הקשה להם. אבל אנחנו חייבים למצוא הת המפתחוץ
יצאנו מהדלת השניה של המלון המוצף והמחושמל כשהמשאית התחילה להתרחק ממנו. רצתי אל הופנוע המרחף שלי, ועליתי עליו. אלנה עלתה מאחוריי, ואלכס רץ לרחב האנטי ריסקי.
הוא פתח חלון. "לאגף את המשאית משני הצדדים." אמרתי והתנעתי את האופנוע.
התחלנו במרדף, והמשאית התקדמה במהירות לפנינו.
לאחר שתי דקות מטורפות, רובים אנטי ריסקים נשלפו מהחלונות והתחילו לירות.
(אם למישהו יש רעיון, שיכתוב, ואם לא, אני אמשיך :)
POLLO לפני 6 שנים
נכנסתי לתוך המכונית, לוסי הגיעה בריצה והתיישבה במושב שלידי.
"לא למדתי נהיגה!" אמרתי. "פשוט תתניע!" אמרה לוסי. "אולי נתחלף במושבים?"
שאלתי בלחץ. "אין זמן!" צעקה ארטמיס מלמעלה. התנעתי ולחצתי על הגז.
המכונית יצאה במהירות בעקבות המשאית.
(אני לא טוב בכתיבת מרדפים!)
הלוחמת לפני 6 שנים
(נסלך לך ;) אבל לוסי לא איתך, היא נשארה במלון כי צריכים את הכוחות שלה שם. עשרים סוכנים הסתערו על המלון ויש שם רק שני ריסקים עם כוחות לחימה, כי מרין היקרה בחרה כוח מאוד...ייחודי.)
המשאית התקרבה והתרחקה לסירוגין, אבל הרובים שיצאו מהחלונות לא היו מראה נעים במיוחד כשהם כוונו ישירות אלי.
"אלנה, תעיפי מבט אחורה." אמרתי במתיחות. התחלתי להתרגל לברקי םהקטנים שהבזיקו לאורך גופי, רק הייתי צריכה להתרכז יותר כדי לא לפרוק את כל האנרגיה הזאת. זה התחיל לעשות לי כאב ראש.
"אלכס מאחורינו, זה בסדר." אמרה. "אני יכוהל לעזור במשהו?"
"את יכולה לירות כדור שיפוצץ את הגלגלים המשוריינים האלה?" נחרתי.
הרגשתי שאלנה מושכת כתפיים. "זה לא מופרך עד כדי כך." היתה שתיקה שבמהלכה החברה מהמשאית התחילו לירות עלינו. מעניין אם הם יודעים שעל הגג שלהם יש את המפתחות. הם בטח חושבים שאנחנו סתם רודפים אחריהם.
"אם תתקרבי מספיק, יכול להיות שהרובה שגנבת מהאנטי ריסקים יהיה חזק מספיק." אמרה אלנה בקול שבקושי גבר על שריקת הרוח.
נשמתי עמוק והאטתי. תוך זמן קצר אלכס היה בקו שלנו. הוא נראה לחוץ משהו.
"זרוק לאלנה את הרובה!" קראתי. אלכס הצליח בקושי להישאר על הכביש והושיט את הרובה הכחול דרך החלון. אלנה שיחררה את הנצרה בריכוז. "אף פעם לא השתמשתי בדבר הזה..." אמרה.
"אם יש משהו שאני סומכת עליו בו, זה בשימוש בכלי נשק שלא ראית בחיים." אמרתי לאלנה בעידוד. "אלכס, הרכב שלך מספיק גדול כדי לחסום את המשאית בלי שיהא תדרוס אותך-"
"מה!?"
"תן גז ותידחף לה מול הפרצוף. אנחנו צריכים שהיא תאט ומהר, לפני שהחברים שלנו במלון יתפוצצו. בהצלחה." הגברתי את המהירות.
האנרגיה בגוף שלי איימה לטלטל את האופנוע, כן שהתפיסה שלי בכידון התחזקה.
"אלנה, מהר." מלמלתי. אלכס בדיוק עקף אותנו משמאל.
"ברגע שהמשאית תאט, זה הסיכוי היחיד שלנו. תירי."
POLLO לפני 6 שנים
"אני אוהב אותך לוסי" לחשתי וסטיתי מהמסלול. חסמתי למשאית את הדרך. היא בלמה בפתאומיות.
"קדימה אלנה!" צעקתי. יצאתי מהמכונית וטיפסתי עלייה. ידעתי שמה שאני עומד לעשות מטורף.
הסתכלתי בעיניו המבולבלות של הנהג, מיקדתי את מבטי. הוא עזב את ההגה ונשען אחורה, ריסיו מצמצו
באיטיות. רק אז הבחנתי שיושב לידו מישהו עם רובה. *בום!* התכופפתי במהירות והרגשתי את רוח
הכדור חולף על פניי. נכנסתי לתוך המכונית. שמעתי מספר רעשים מוזרים, קיוויתי שאלו הגלגלים
המפונצ'רים של המשאית. הוצאתי את הרובה שלוסי הביאה לי ויריתי בשמשה. היא התנפצה לרסיסים,
אחד מהם נכנס למי שיסה לרות עליי בעין. "תאכל תחת" אמרתי וחייכתי. מהרעש הגדול יצא הנהג
ממצב ההרגעות. כשניסה להתניע גילה שהמשאית תקועה במקום. "חייבים לעלות על המשאית!" אמרתי בלחץ.
הלוחמת לפני 6 שנים
(יפה, אבל לקחת לאריה את התפקיד!)
אלנה ירתה יריה מדוייקת במיוחד, והגלגל התפוצץ.
נדהמתי מהפגנת האומץ של אלכס. הוא יקבל תגמול רציני על זה.
"תמשיכו, אתם מעולים!" צעקתי בזמן שקפצתי מהאופנוע. התרכזתי באנרגייה שאיימה להתפרץ ממני ויריתי את עצמי אל גג המשאית. התגלגלתי על הגג ונחבטתי במתכת הקרה משלג, וראייתי התערפלה לרגע.
התנערתי, זינקתי אל צרור המפתחות והרמתי אותו לאוויר.
"מה עכשיו?" קרא אלכס בעצבנות.
"עכשיו בורחים!" צרחתי, חצי זינקתי וחצי נפלתי מטה, עליתי על האופנוע שלי ובעטתי בדוושת המהירות.
הלוחמת לפני 6 שנים
(אם אף אחד לא מגיב...)
הגענו בתוך דקות ספורות למלון, מתוכו נשמעו קולות רמים וצלצולים.
רצנו פנימה, הבטנו על שלושת הסוכנים שנשארו בחיים. "עבודה טובה," התנשפתי. רצתי במעלה המדרגות וניסיתי להרגיע את האנרגיה השוצפת בתוכי.
אבל הפעם זה היה ממש קשה. ידי רעדו מעוצת הברק.
"אלנה, אלכס, בבקשה תעשו משהו." אמרתי ברעד.
אלכס פתח את הדלת.
"אהה!" צרח איאן קרטר כשראה אותנו. הוא כיוון אלינו אקדח שקצו מזרק.
"אלנה, הניטרול מנשק הוא התפקיד שלך. אלכס, תסרוק כל פינה בחדר הזה ותמצא את הכספת."
אֵרִיַה לפני 6 שנים
"סוף סוף משהו שיכול להיות נחמד לעשות" חייכתי וזינקתי עליו לפני שהספיק להגיב.
שברתי את מפרק כף היד שלו בקלות והאקדח נשמט על הרצפה.
"מה עכשיו?" שאלתי את ארטמיס תוך כדי שאני אוחזת ביד השניה שלו כדי שלא ייפגע בי.
הלוחמת לפני 6 שנים
אלכס התחיל לגשש ברחבי החדר בעוד איאן משתולל.
"עכשיו צריך למצוא את הכספת ומהר." אלנה עושה עבודה מעולה. איאן התחיל לזעוק. "מה אתם רוצים ממני? ריסקים נמסריחים, אתם לא מבינים שאני מטהר את העולם-" אלנה סטרה לו כל כך חזק שהוא איבד את ההכרה.
"אידיוט." מלמלתי. "בואי, צריך לחפש את הכספת." אמרתי בקור.
לאחר חיטוטים במגרות ובמקומות מסתור, אלכס גילה שהכספת על הנוסחה נמצאת תלוי על קיר צדדי, ואלנה מצאה בקבוק עם נוז לשקוף שכתוב עליו "רעלן ריסקי" מתחת לכרית.
"אוקי, תזוזו הצידה." אמרתי ונשמתי עמוק. ריכזתי את כל האנרגיה המטורפת שנצברה בתוכי, ונעצתי את אגרופי עמוק במתכת בצעקה.
בוווווווווווווווום
כשעיני נפקחו שוב לאחר שנעצמו אל מנת לא להסתנוור, מצאתי את עצמי שוכבת על אלנה כשאלכס קבור מתחתינו, הריסות החדר מפוזרות מסביב ופתק מקופל בו כתובה הנוסחה ומבחנה הם הדברים היחידים שנשארו.
להבות החלו לפרוץ מרצפת העץ.
"בואו נזוז!" אמרתי ועזרתי לאלכס ולאלנה לקום. רצנו במורד המדרגות כשהאש רודפת אחרינו.
אחרי שיצאנו מהמלון ולוסי, ריסק הברק ומרין הצטרפו אלינו, בהינו בבינין עולה באש ואיתו השרידים האחרונים של כל מה-או מי- שרוצה ברעת הריסקים.
POLLO לפני 6 שנים
טוב, זה היה פרק נחמד מאוד...
הלוחמת לפני 6 שנים
(כן, אני נהניתי מאוד. אבל היה קל מידי, כי כמה שניסיתי לסבך את זה, לא נלחמנו נגד דמויות אמיתיות. לינה, צריך שיבואו עוד אנטי ריסקים.)
POLLO לפני 6 שנים
(כן.. יש רק שניים)
הלוחמת לפני 6 שנים
ליאו לא מגיב. נשארה רק ג'ד. גם ג'ד לא מגיבה ^^ וגם לא היה לה סיכוי נגד יותר משניים ממנו.

האם הריסקים שולטים על העולם?
אווי, לינה, אולי תעשי פרק-בגלל שאין יותר אנטי ריסקים- שבו הריסקים צריכים ללכת להרוס מפעל? זה יהיה מגניב.)
לפני 6 שנים ו-2 חודשים
דניאל הירוק-מת באופן מיסתורי ומוזר
גדילן-מת באופן מסתורי ומוזר
אור-מת באופן מסתורי ומוזר
קאליופה-לחסל את מייטי
ליאו-להרוג את עמיתוש
ג'ד-לילכוד את דניאל וליילק
טליה-להקים צבא נגד האנטי ריסקים
לופי-למצוא את עיר הריסקים
קרוליין-שומרת על בסיס האנטי ריסקים
אריה-שומרת על עיר הריסקים ויד ימינה של לוחמת
עמיתוש-להרוג את ליאו
שד משחת-לקחת את הפצצה מגלושס ולהטמין בעיר הריסקים
דניאל-למנוע מלוחמת מלסכן את עצמה ולעזוב את העיר
מייטי-שומרת על עיר הריסקים
אורומיס-שומר על עיר הריסקים
כיפ-למצוא את עיר הריסקים
ליילק-מנסה למנוע מנורי לעזוב
לוחמת-להסתנן לבסיס האנטי ריסקים ולגנוב נשק
המדפדף-להקים צבא נגד האנטי ריסקים
מתוקונת-למצוא את נטע שתעזור לך להפוך לאנושית
פולו-למצוא את דילן
הנערה בכחול-למצוא את דילן
נורי-לחזור לשיגרה ולחיות חיים רגילים בעיר הרגילה
נטע-למצוא את מתוקונת
תום-לנסות למצוא נוגדן
גלושס-לבנות פצצה
היללי-לברוח מעיר הריסקים
אנג'ל-מחליטה להפוך לאנטי ריסקית
נטע לפני 6 שנים ו-2 חודשים
אני צריכה עוזרים חשבתי לעצמי. חיפשתי באינטרנט.
ראיתי מודעת עבודה, תמונה לא הייתה.
שלחתי לה הודעה:
"היי,
יש לי מעבדה שמנסה למצוא תרופה למחלה.
אם את רוצה את יכולה להגיע לראיון עבודה."
הלוחמת לפני 6 שנים ו-2 חודשים
התעוררתי מוקדם בבוקר, בעצם בשעה רגילה- 5:00 בדיוק.
גיליתי שנרדמתי על השולחן במקום ללכת לחדר שלי. נו טוב.
התמתחתי. המסדר ב6:30, ואחריו מיד ארוחת בוקר. יצאתי מתא השמירה במהירות, לבשתי את מעיל השלג שלי ויצאתי מחדרה של לוסי. חציתי את המדשאות המושלגות אל הקצה השני של העיר, אל הבית שלי. אחרי מקלחת חמה שהפשירה אותי מהקור והסירה מעליי שכבות אפר של אנטי ריסקים, יצאתי החוצה לרחבה.
בעוד חצי שעה אמור להתקיים המסדר.
טליה לפני 6 שנים ו-2 חודשים
יצאתי עם אלברטו לכיוון המעלית, חמושה בשתי אקדחי קולט, סכין חבוי במגף ובשרוול. הוא לחץ על קומת החנייה. השתיקה במעלית הייתה מעצבנת. הוא רק הביט בי שוב עם המבט החוקר הזה שלו, וחיוך נוטף לעג. אחרי נצח נפתחה המעלית ולפניי נגלו מכוניות ספורט שונות.
"תבחרי אחת," הוא חייך אליי. סקרתי את שלל המכוניות הצבעוניות ובחרתי בפורשה לבנה עם גג פתוח.
"תיכנסי." פתחתי את הדלת המבריקה והתיישבתי על מושב העור. נוח כמו בבית, גיחכתי. "תרגישי בבית," הוא צחק והתניע את הרכב.
השער התרומם וחשף לפנינו את אותו רחוב שבו הייתי מספר שעות קודם לכן. בשאגת מנוע יצאנו לדרך.
אלבטו ואני. אני ואלברטו. אנחנו מקימים צבא נגד האנטי ריקסרים.
דניאל לפני 6 שנים ו-2 חודשים
קמתי ברבע לשש. היתקלחתי היתלבשתי והלכתי למטבח להכין לי ולאנה אוכל. בדרכי למטבח צעקתי" אנה צריכים לקום עוד מעט מסדר.." אנה פתחה עניים ישר. " אני קמה" היא אמרה וחזרה לישון.. היא תמיד עושה את זה חשבתי. הלכתי לחדר שלנו וליטפתי את שיערה.. היא פתחה עין אחת רדומה ואמרה "בוקר טוב.. "בוקר טוב נסיכה שלי.." עניתי עם חיוך "את צריכה לקום עכשיו כי אנחנו נאחר למסדר.. אני הולך להכין אוכל.." נתתי לה נשיקה והלכתי למטבח.. אחרי שניה שמעתי אותה הולכת למקלחת, היא מתה שאני עושה את זה חשבתי לעצמי.. הכנתי חביתות וסלט. אנה נכנסה למטבח ואמרה "אההה, איזה ריח טוב!" חיכתי לעברה "הכנתי בשבילך..". היתישבנו לאכול ודיברנו על מה נעשה בעתיד.. עד שהיסתכלתי על השעון.. כבר שש ורבע.. "אנחנו צריכים לרדת עוד שניה למסדר.." אמרתי לאנה.. "טוב, רק נפנה את השולחן ונלך.."
♪Mu§ic♪ לפני 6 שנים ו-2 חודשים
(נטע, שלחת את זה אליי??)
מגדת העתידות לפני 6 שנים ו-2 חודשים
עבר יום.
בקושי הצלחתי להירדם בלילה מרוב כל המחשבות שניסיתי לעכל. אני חושבת שלפנות בוקר נרדמתי בסופו של דבר, והתעוררתי כמה שעות מאוחר יותר.
קמתי. הבטתי מסביב. הבטתי על היד שלי. איכשהו הפצעים על העור שלי נתפרו. אני לא בטוחה אם הייתי ערה כשזה קרה.
אני מרגישה טוב יותר אחרי שרוב הדם שלי התחדש.
לבשתי את אותם בגדים של שלשום. לא היו לי בגדים אחרים. הצעיף שלי נעלם, אבל חוץ מזה אני חושבת שאני לא צריכה עוד כלום.
השעה בערך 6:00 עכשיו, אולי קצת פחות, אולי קצת יותר.
אני לראשונה קולטת שאני נמצאת בעיר שיש בה רק ריסקים. הבטתי החוצה. אז מה עכשיו?
לופי לפני 6 שנים ו-2 חודשים
(אני לא רואה את הדמות שלי למעלה)

מאז שהייתי קטן אמי סיפרה לי על עיר, עיר מיוחדת, עיר שמתאימה לי, עיר שכולה אנשים כמוני.
התחלתי במסע למציאת עיר הריסקים לפני כמה חודשים כשלקחו בשבי ריסק, חבר שלי, שגר בשכונה. מאז אני נודד.

(מישהו רוצה לפגוש אותי?)
אקו לפני 6 שנים ו-2 חודשים
כשהגעתי לחניה ראיתי רכב צבאי גדול. כבר זיהיתי אותו מהמדבר וידעתי שהוא של האנטי- ריסק הזה.
נכנסתי לתוך הרכב בחשד מסוים, סורקת כל סנטימטר וסנטימטר בו.
האנטי-ריסק אמר שהיא נוסעת אוטומטית למחנה האנטי-ריסקים.
רק לאחרונה למדתי איך לנסוע. וגם אז בקושי עברתי את המבחן.
על מה ללחוץ כדי לגרום לרכב לנסוע אוטומטית למקום כלשהו בכלל? יש את זה במכוניות רגילות?
בחרתי באקראיות בכפתור כלשהו.
הוא הציג לפני מפה וירטואלית שמראה את הדרך למקום כלשהו. אני מנחשת שזה מחנה האנטי-ריסקים.
נשמתי עמוקות והתחלתי לנסוע.
נטע לפני 6 שנים ו-2 חודשים
(כן)
הלוחמת לפני 6 שנים ו-2 חודשים
יצאתי אל הרחבה.
כולם היו שם, בשעה המדוייקת. נחמד שמישהו מדייק, לשם שינוי.
אחרי הסקירה המהירה, הרמתי את קולי אל הריסקים.
"בוקר טוב, ריסקים. זאת תקופה קשה לעיר שלנו, אז תתרכזו באימונים שלכם היום. אני מזכירה, כמו בכל יום, תשתמשו באמצעי זהירות כשאתם יוצאים מהעיר, ותחזרו אליה עד 18:00. כל מי שרוצה לצאת מהעיר לזמן ארוך יותר, מחוייב לקבל אישור ממני ולהראות אישור לשומרת. יום טוב." עזבתי את המיקרופון וניגשתי אל מטי. "בלי החלטות מטומטמות כשאני לא כאן היום, בסדר?" אמרתי בקול קודר.
"לאן את הולכת?" שאל בהפתעה.
"הגעתי למסקנה שהצבא שלנו פועל יותר מידי על כוחות של ריסקים. אנחנו צריכים נשק, ולאנטי ריסקים יש הרבה יותר מידי ממנו. אני הולכת להסתנן לבסיס שלהם."
☂inbal☂ לפני 6 שנים ו-2 חודשים
אני עדיין מדוכאת. אני משתגעת. אני לעולם לא אהיה מוגנת, בשום מקום. זה מה שנגזר עליי לשארית חיי.
אני בטוחה שאם אני רוצה להעביר את שאר חיי הנוראים במקום כלשהו, אני בטוחה שזה יהיה בבית, עם פסיכולוג צמוד, שיכריחו אותי לדבר איתו כל יום. אבל אני לא רוצה את זה. אבל אני רוצה לחזור הביתה.
אני בטוחה שהצעד הבא שלי יהיה לחזור לשגרה. אני מנסה בכל כוחי להתעלם מהדכאון עד שאגיע הביתה.
אקו לפני 6 שנים ו-2 חודשים
על המפה הייתה נקודה אדומה קטנה, שזה היה בעצם אני ולאן אני מתקדמת. המקום אליו נסעתי גם כן סומן בנקודה אדומה, ועוד הייתי רחוקה. מאוד רחוקה.
יכול להיות שאצטרך לעצור באמצע כדי לנוח, אם לא אגיע לשם עד סוף היום.
עוד בעיה שהטרידה אותי. משום שלא ידעתי איפה אני אשן אם לא אגיע לשם. וגם לנסות למצוא את עיר הריסקים שכנראה מוסתרת איפשהו...
תירגעי, אמרתי לעצמי. על תחשבי על זה עכשיו. תתרכזי בנהיגה, ותתפללי שלא יהיו פקקים.
דניאל לפני 6 שנים ו-2 חודשים
"ארטמיס לא!, את אמרת לי בלי שטויות וזה בדיוק מה שאני אומר לך!! זאת משימת היתאבדות! להיכנס ככה לתוך המתחם הכי שמור של האנטי ריסקים!! מה יקרה אם תיקלאי מי יהיה פה במקומך?! מה אנחנו נעשה בכלל בלעדייך?! אסור לך ללכת זה פשוט לא נכון!!" אמרתי בכל שקול ומחושב מנסה להשפיע עליה..
♪Mu§ic♪ לפני 6 שנים ו-2 חודשים
אני לא מאמינה!! יש לי הרבה יותר מזל ממה שחשבתי!!!
מיהרתי לשלוח SMS בחזרה:
"היום בשעה 5 אחר הצהריים אני אהיה אצלך.
שיהיה לנו בהצלחה :)"
מגדת העתידות לפני 6 שנים ו-2 חודשים
עמדתי בצד, הסתכלתי על כולם. הם התחילו לאט לאט להתפזר, אבל לי לא היה לאן ללכת. מה אני אעשה עכשיו, כשהגעתי לכאן?
בלעתי את רוקי וניסיתי למצוא את ארטמיס במבטי, אבל לא ראיתי אותה.
חיפשתי מישהו שאני יכולה לגשת אליו.
אקו לפני 6 שנים ו-2 חודשים
עברה כבר חצי שעה. אני כבר כמעט בחצי הדרך. עצרתי ליד בית קפה קטן, שאפילו מהצד השני של המדרכה אפשר היה להריח את הריח של העוגות והמאפים.
חיטטתי בכיסיי ומצאתי שני מטבעות של עשר שקל.
הסתכלתי במושב האחורי של המכונית. אולי האנטי-ריסק השאיר פה כסף.
היה שם, בצד, ארנק בצבע חום. מיהרתי לקחת אותו.
היה שם מספיק כסף בשביל לאכול, ואולי גם כדי לשלם בבית מלון כדי לישון או משהו.
אני יכולה להשתמש בכרטיס האשראי שלו בשביל זה.
מיהרתי לקחת את הארנק ויצאתי מהרכב, הולכת לעבר בית הקפה הקטן.
אֵרִיַה לפני 6 שנים ו-2 חודשים
התרכזתי בציפור שהתעופפה כמה מטרים מעלי.
סוף סוף הצלחתי לגרום לה לראות את הקירות שהקיפו אותה בלי להסתכל עליה, תוך קצת זמן היא נחתה בין הידיים שלי במחשבה שיש שם אוכל, והיא בטחה בי.
ארטמיס דיברה עם מישהו, לפי הבעות הפנים שניהם כעסו.
התקרבתי תוך כדי שאני מניחה את הציפור על כתפי ומניחה לה להתעופף.
הצלחתי לקלוט רק כמה מילים, וזה גרם לי להעמד במקום מרוב הלם "את יוצאת?!" כמעט צעקתי.
לופי לפני 6 שנים ו-2 חודשים
(אז נטע, אני פוגש אותך)

כשהייתי באחת הערים ראיתי נערה אם שער אדום (ומיקרופון ביד, סתם) הולכת ברחוב.
כי אספקת האוכל שלי הולכת ונגמרת, עצרתי אותה ושאלתי אותה איפה המקולת הקרובה.
אקו לפני 6 שנים ו-2 חודשים
(מכולת*)
אקו לפני 6 שנים ו-2 חודשים
כשפתחתי את הדלת של הבית קפה, הפעמון שבראשו צלצל.
לא נראה שמישהו ממש שם לב אליי.
התקדמתי באיטיות והתיישבתי על ספה בעלת שני מושבים שמולה יש שולחן קטן ומצידו השני עוד ספה בעלת שני מושבים.
רירפתי בכסף שבארנק. אני תמיד עושה את זה כשיש לי כסף, משום מה. זה מן הרגל מעצבן כזה.
אולי אני פשוט אוהב את המגע של הכסף.
מלצרית ניגשה אלי ושאלה מה אני רוצה להזמין.
אנג'ל לפני 6 שנים ו-2 חודשים
נמאס כבר.
נמאס להיות קורבן, נמאס לברוח, נמאס להיבעט ממקום למקום.
החולצה הארוכה שאני לובשת עכשיו, גם בשיא החום, כיסתה את הסימן הכחול שלי, אבל ליתר ביטחון כיסיתי את ידי גם בכפפה נטולת אצבעות, כפפה שחורה עשויה צמר.
אין לי מושג מאיפה הגעתי למצב שאני מחליטה להפוך לאנטי ריסקרית... אבל הגעתי אליו, ו... למרות שזה נשמע משוגע, אני חושבת שזאת באמת הדרך היחידה שלי לצאת מטווח סכנה.
אבל הבעיה שלי... איפה אני מוצאת אנטי ריסקר?
Caroline לפני 6 שנים ו-2 חודשים
סרקתי את הכניסה אל הבסיס ונשמתי עמוק בסיפוק.
הגעתי בדיוק לאן שרציתי.
חייכתי חיוך תמים ומקסים ובן רגע נעלמתי.
נשימתי נעתקה כשגופי איבד את התחושה. הרגשתי מרחפת בריק וצנחתי על הרצפה בפישוק איברים, לא מבחינה כלל בחבורות שהופיעו על ברכיי.
נשמתי עמוק ועצמתי את עיניי.
אני במשימה. אני חייבת לעשות את זה.
קמתי ברעד וייצבתי את עצמי. התקדמתי מספר צעדים אטיים, וכל צעד הרגיש לי כבר כמו צעד של פיל.
לא חשתי את רגליי פוגשת באדמה, ונפלתי בשנית כשפניי אל החול.
"לעזאזל עם זה". סיננתי מבין שיניי החשוקות וחזרתי להיות נראית.
נעמדתי בזריזות וניערתי את האבק מבגדיי. ניערתי את ידיי וגיגלתי עיניים. שוב בלתי נראית. החושך אפף אותי באיום.
אני חייבת ללמוד כבר לשלוט בזה. לא יכול להיות שאני תמיד אאבד את החושים הכי חשובים!
מעדתי על אבן קטנה וחזרתי להיות נראית.
שריטות קטנות הופיעו על ברכיי ומרפקיי.
נשמתי עמוק ושוב העלמתי את גופי. הכל היה בסדר. נשמתי עמוק. חוש הריח לא פעיל.
זה כבר יותר טוב.
הזדקפתי וצעדתי בקלילות אל תוך המפקדה.
אחת הדלתות הייתה פתוחה קמעה, ודרך החריץ ניתן היה לראות מכשיר קשר שרטט על השולחן כאחוז טירוף.
חמקתי פנימה ואחזתי בו בידי. לחצתי על כפתור המענה וקול מעט מקוטע עלה מהמכשיר-
(מישהו? אנטי ריסקר כלשהו?)
אנג'ל לפני 6 שנים ו-2 חודשים
יצאתי מהבית בעצלתיים, תוהה איפה כדאי להתחיל לחפש אנטי ריסקרים.
הלכתי הרבה, הרבה מאוד, ברחוב שקעתי במחשבות ותהיתי... היה קל יותר לשקוע במחשבות שאני מסתובבת.
אני לא יודעת איך מצאתי את עצמי בסופו של דבר במזבלה, כשארגז חפצים הוטל הצידה ותכולתו נשפכה, מכשיר קשר ישן קיפץ לעברי ונחת נחיתה רכה למרגלות רגליי.
הרמתי אותו מהאדמה, מחיתי את הלכלוך שהצטבר עליו, ולחצתי על הכפתור.
עבר קצת זמן עד שענו לי.
"סוף סוף," גנחתי לתוך המכשיר.
"אה? מי שם?" נשמע קול מעברו השני.
"ריין... ואת?"
Caroline לפני 6 שנים ו-2 חודשים
נשמתי עמוק ועברתי בראשי על כל הרשומות של האנטי ריסקרים שטרחתי לשנן מאז היותי קטנה. אף ריין לא הופיעה בהם.
"מדברת רוז." אמרתי בנימה שקולה ובטוחה.
"מצאת ריסקרים? אני מייד שולחת אלייך גיבוי." שמעתי התנשפות מהירה מהצד השני של המכשיר וחייכתי בשובבות.
ברור שהיא לא אנטי ריסקרית.
פיזזתי בין השולחנות הצפופים שבחזר והגעתי אל השולחן הזעיר שבקצה. צרור מפתחות כבד הונח עליו.
הרמתי אותו בעדינות ושלפתי מפתח של מכונית בוון כחול עמוק.
רצתי החוצה ונכנסתי אל תוך המכונית שצפצה כאשר לחצתי על השלט של המפתח.
סובבתי את המפתח ולחצתי םול גז.
"את שומעת אותי? אני בדרך אלייך. איפה בדיוק את נמצאת?"
לאקי לפני 6 שנים ו-2 חודשים
(עזרה איך אנשים שמתו באופן מסתורי מגיבים? ומה קרה לדמות שלי?)
לאקי לפני 6 שנים ו-2 חודשים
(עזרה! איך אנשים שמתו באופן מסתורי מגיבים? ומה קרה לדמות שלי?)
אנג'ל לפני 6 שנים ו-2 חודשים
"אין לי... באמת מושג... איפה אני..." מלמלתי והסתכלתי סביבי כדי לראות סימנים מזהים. "אני באיזו מזבלה ישנה..."
מגדת העתידות לפני 6 שנים ו-2 חודשים
(שמישהו ייגש אליי)
Caroline לפני 6 שנים ו-2 חודשים
מזבלה ישנה... 2 מקומות עלו בראשי. המזבלה שמאחורי הקניון, והמזבלה שנמצאת ליד היער. אין לי זמן ללכת לשתיהן.
"תתארי לי מה את רואה מסביב. יש שם יער, או קניון או משהו אחר?"
אנג'ל לפני 6 שנים ו-2 חודשים
"יער, בהחלט יער." אישרתי. "את באה עם עוד מישהו...?" התפתלתי באי נוחות שקלטתי שהיא יכולה לבוא עם תגבורת...
Caroline לפני 6 שנים ו-2 חודשים
המהמתי בגרוני תשובה לא ברורה.
"תישארי שם. אני עוד רגע מגיעה." סחטתי את הדוושה והגלגלים חרקו בעוצמה על האספלט המלוכלך.
הצג הקטן שליד לוח השעונים הבהב וריצד באורות כחולים ירקרקים והשמיע צלצולים וצפצופים מהירים. מיקדתי את מבטי בנקודה אדומה במרכז המסך ואמרתי: "סריקה של השטח ברדיוס של קילומטר וחצי. כלול חיפוש בתוך המזבלה." הצפצופים נשמעו שוב ומפה מהבהבת ירוקה הופיעה, כשעלייה נקודות קטנות שציינו מיקום של אנשים חיים. במרכז המזבלה סומנה נקודה.
עצרתי ליד שערי הברזל את המכונית בריקת בלמים ולקחתי אקדח קטן מתא הכפפות והסתרתי אותו בתוך החגורה ליד מותני.
"הלו? יש פה מישהו?" קראתי לחלל האוויר בקול מתוק.
אנג'ל לפני 6 שנים ו-2 חודשים
הגעתי להחלטה שזאת הפעם האחרונה שאני מסתובבת בלי סכין צמודה, אוי לי, אם תהיה עוד פעם...
"אני פה..." מלמלתי בקול קודר ווידאתי שהיא תשמע אותי, היא צעדה אלי בצעדים מהוססים, מחזיקה בחפץ מוזר מתחת לבגדיה, בטח אקדח, אוי שיט.
אחזתי במכשיר הקשר ואז הטחתי אותו באדמה, ובתנועה חלקה מעכתי אותו בעזרת רגלי, עדיף ככה.
העפתי אותו הצידה והתקדמתי לעבר קול הצעדים שלה, מוכנה הסתער עליה כל רגע אם צריך...
לפני 6 שנים ו-2 חודשים
ראשי כאב והיתה לי שינאה עזה יותר מאי פעם כלפי הריסקים.
הריסקית הקטנה ההיא הצליחה ליברוח ממני וזה לא יעבור לה בשתיקה.
שכבתי במיטתי,כניראה מישהו הביא אותי לשם אחרי כול מה שקרה.
קמתי באיטיות והחלפתי בגדים למדי צבא אנטי ריסקים רישמיים.
נכנסתי לאוטו והתחלתי ליסוע למקום שבו 2 הריסקים האחרים מצאו אותנו,ליד הקניון.
ידעתי בוודאות שיש שם משהו,אולי אני המצא שם את הריסקית שהצליחה לברוח ואם יהיה לי מזל אולי אני המצא את עיר הריסקים עצמה.
בקניון לא היו הרבה אנשים כדי שאני יוכל לחקור אותם אז נסעתי לבית קפה קטן שהיה טיפה מרוחק מהקניון.
בחניה של הבית קפה עמד רכב צבאי של האנטי ריסקים,ניכנסתי לבית הקפה אבל לא היה שם אף אחד במדים.
ראיתי ילדה ישובה על אחת הספות ליד השולחן,היה לה שיער בלונדיני יפה אבל היא נראתה לא שייכת למקום,היא נראתה אבודה.
התישבתי על הספה מולה ושאלתי "את לא מהאזור הזה,נכון?".
עינייה ניראו טיפה מפוחדות והיא נעצה מבט ארוך במדי האנטי ריסקית שלי.
הלוחמת לפני 6 שנים ו-2 חודשים
"מי שמדבר! אתה, לעומתי, לא הצלחת במשימת ההתאבדו תשלך. אתה באמת לא צריך לדאוג, וגכם לא ביקשתי את דעתך. רק אמרתי לך את זה..." באותו רגע הגיעה אלנה בפנים הלומות. "את יוצאת!?" צפצפה.
נשפתי בייאוש.
"זה כלום! אני חייבת להגיע לכלא הריסקים! אולי אני אמצע עוד ריסקים כלואים ואשחרר אותם."
שניהם נראו המומים. העברתי את ידי על פניי בעצב. "אלנה, עזרת לי בביצוע המשימה שלי. את המפקדת כאן כשאני לא אהיה. את בין היחידות שאני יכולה לסמוך אליהן במקום הזה." הבטתי ישירות בעיניה.
"תיזהרו," התחלתי להתרחק מהמקום.
הלוחמת לפני 6 שנים ו-2 חודשים
(לינה, אריה השלימה את המשימה שלה! היא עזרה לי ובכך קודמה לדרגה שהיתה צריכה להגיע עליה!)
Caroline לפני 6 שנים ו-2 חודשים
(ולינה,מה המשימה שלי?)
אֵרִיַה לפני 6 שנים ו-2 חודשים
"לא! רגע" מחיתי "אני אצא. הצבא לא ישרוד אם לא תחזרי! ואני יכולה להסתיר את הצלקת, לגרום להם לחשוב שהם לא רואים אותה, ולגרום להם לבטוח בי. אם תמותי כל הצבא הזה יקרוס!"
אקו לפני 6 שנים ו-2 חודשים
"לא, לא אני לא." עניתי לאישה במדים. "אני במקור ממקום כלשהו במנהטן... אני נסעתי לבקר קרובים רחוקים."
זה התירוץ שאני תמיד נותנת. אמרתי אותו כל כך הרבה פעמים שאני יודעת איך לומר אותו באופן מושלם, בלי יהיו שום ספקות או חשדות.
לפני 6 שנים ו-2 חודשים
"אני יכולה לתת לך טרמפ" אמרתי בנחמדות.
"לאן את צריכה להגיע?".
אקו לפני 6 שנים ו-2 חודשים
"אני לא יודעת בדיוק איך קוראים למקום המדוייק, תמיד היו לי בעיות עם מפות וגיאוגרפיה וכל זה..." אמרתי בניסיון שווא להצחיק "אבל אם תראי לי מפה אני בטוחה שאמצא את זה."
"אז בואי, יש לי מפה ברכב." אמרה האישה והתכוונה ללכת.
"אה, אבל... ההורים שלי תמיד הזהירו אותי מלנסוע עם זרים..." אמרתי לה בהיסוס.
Caroline לפני 6 שנים ו-2 חודשים
קולה העביר צמרמורת בגבי, אך הקפדתי להשאיר את החיוך המתוק והילדותי על פניי.
"אני יכולה לעזור לך. את בסדר?" ראיתי שעינייה מבזיקות לעבר האקדח שהחזקתי בהיסתר.
שלפתי אותו מהחגורה והחזקתי אותו שמוט לצד גופי.
"שקיפות מלאה. עכשיו אני לא מסתירה ממך כלום." אמרתי ונופפתי בידי השנייה שהייתה ריקה.
"עכשיו את בוטחת בי?"
היא הביטה בי ברצינות תהומית ובמבט מודאג וקודר.
"הנה." הנחתי את האקדח ליד רגלי והרמתי את שתי ידיי למעלה.
מגדת העתידות לפני 6 שנים ו-2 חודשים
(למי אני יכולה לפנות?)
אנג'ל לפני 6 שנים ו-2 חודשים
ברגע שהרימה את ידה ראיתי הבזק כחול, אולי... אולי היא ריסקרית...?
"את משקרת." אמרתי בלי להניד עפעף.
היא נעצה בי מבט של קוצר רוח.
"מה זה הסימן שם?" הנדתי בראשי לעבר המותן שלה.
היא נראתה לא פחות גרוע מאם הייתי מקישה בידי ודלי מיי קרח היה מתהפך עליה.
Caroline לפני 6 שנים ו-2 חודשים
"אין שום סימן." סיננתי ומיהרתי לחייך שוב. הורדתי את ידיי למטה והרמתי במהירות את האקדח.
"מילה אחת על זה ואת מתה." קולי המתוק היה שונה להחריד ממה שאמרתי.
"מי את?"
הנערה בכחול לפני 6 שנים ו-2 חודשים
טוב, אם למדתי משהו במקום הזה, זה שאם אתה רוצה שמשהו יקרה אתה צריך לעשות אותו בעצמך!
אתה בא אלכס?
אנג'ל לפני 6 שנים ו-2 חודשים
נעצתי בה מבט והתעלמתי ממה שהיא אמרה, מתקדמת לעברה באיטיות. "אז מה את? ריסקרית? אנטי ריסקרית?"
התקרבתי עוד יותר, קרוב יותר ויותר, היד שלה הייתה על ההדק, והיא אפילו לא ידעה למה היא לא לוחצת עליו, אני מנחשת.
נעצתי מבט טוב יותר בסימן הכחול שניגלה מעט מתחת לשולי חולצתה ברגע שביצעה תנועה חדה כשהתקרבתי לעברה. "או שאולי אפילו... שניהם?"
לאקי לפני 6 שנים ו-2 חודשים
(זה בתיאום עם מייטי)

הסתכלתי באתר שהמפקד המליץ לי עלב בשביל למצוא ריסקים וראיתי הודעה שנראתה כמו פרצה פתוחה:
"שלום,
אני ריסקית שחוותה טראומה. אנא עזרו לי."

עניתי לה:
"שלום,
גם אני עברתי טראומה והייתי שמחה לעזו לך, אבל לטובתך, עדיף שנדבר בפרטיות.
את יכולה לשלוח לכתובת... ...את הסיפור שלך."
אנג'ל לפני 6 שנים ו-2 חודשים
(מייטי, ריסקרית גאונה שלי ♥)
Caroline לפני 6 שנים ו-2 חודשים
חשתי את הדם פועם באזני בעצמה.
נשמתי עמוק וכיווצתי את מצחי. אני חייבת למצוא דרך לצאת מזה.
לחצתי על רקותיי ותוך שבריר שנייה החיוך שב אל פניי. "אני חושבת שאת מתבלבלת.." קולי היה יציב ומתוק עד שנבר מעט במילה האחרונה.
אני עברתי את כל זה עד עכשיו, והיא לא תהיה זאת שתעצור אותי.
אצבעי רעדה על ההדק הכסוף ולא מצאתי בי את הכוח לירות.
"נו, תירי בי!" היא לגלגה.
נשמתי עמוק וכתפיי רעדו כשכיוונתי את האקדח אל ליבה.
"את לא יודעת עם מי את מתעסקת." קולי קיבל גוון רציני, והיא הביטה בי בשעשוע הולך וגובר.
נשמתי עמוק ותוך שבריר שנייה נעלמתי. פקחתי את עיניי והבטתי בה בחצי חיוך. עיניה חגו לכל עבר בחיפוש נואש אחר גופי הנעלם.
היה שקט.
היא צעדה וריסקה ברגלה זרד עבה.
עדיין שקט.
טפחתי עם ידי על אזני הימינית. שקט.
אין לי זמן להיעלם שוב. אני אסתדר גם בלי לשמוע.
התקדמתי למאחורייה ודחפתי את האקדח אל בין שכמותיה.
"עכשיו תגידי לי מי את." אמרתי בקול מתוק ומחוייך וביטלתי את ההיעלמות.
מגדת העתידות לפני 6 שנים ו-2 חודשים
(חיחיחי :P
ואנג'ל, תעני לי להודעות!)
לאקי לפני 6 שנים ו-2 חודשים
אני קראתי ספור נוראי, של ריסקית.
ריסקית. היא גרמה לכל הצרות, בלעדיה עוד הייתה לי טלי. טלי האהובה.
עניתי לה מיד. כתבתי שאינ מזדהה ובקושי רב הצלחתי להמציא סיפור דומה (וכי לי אין רעיון, אינ אשאיר לך את העונג, מייטי).
הצעתי לה שנפגש בבית קפה, נדבר.
לאקי לפני 6 שנים ו-2 חודשים
טעות. כעסתי על עצמי, איך יכולתי להציעה לה להפגש כל כך מוקדם. קודם אני צריכה שיהיה להם אמון בי ורק אז להפגש. לא ידעתי מה לכתוב.
נעמדתי, עשיתי סיבוב, דפקתי את הראש בקיר כמה פעמים וכתבתי:
"אני מצטערת, כבר שכחתי איך הטראומה כשהיא טריה. כשתהיי מוכנה נוכל להפגש לגלידה."

אני צריכה ללכוד את הריסקים שברחו ואני יושבת פה ומתכתבת עם איזהשהי ריסקית שאני אפילו לא בטוחה שנמצאת באזור האחראיות שלי. מה אני עושה?
לאקי לפני 6 שנים ו-2 חודשים
הרגשתי את ההתרגשות עולה בי, אני עומדת למצוא ריסקית!

"מסכימה בהחלט" עניתי "אני בת דודה שלך, קוראים לי טלי."
השם טלי קפץ לשפתי לפני שחשבתי על זה. טלי היפה, טלי המוצלחת... לעומתי.
הלוחמת לפני 6 שנים ו-1 חודשים
"את ממש לא יוצאת לשום מקום. אין וויכוחים, אני הולכת. ושניכם יודעים את החוקים- כשאני לא כאן, לא-יוצאים-מהעיר-בלי-רשות." נעצתי בהם מבט מתריס, ונזכרתי שלא דיברתי על מרין.
התרחקתי מהמקום במהירות, ודפקתי על דלת חדרה.
"מי זה?" נשמע קול מבוהל.
"ארטמיס," אמרתי. הדלת נפתחה לאחר כמה שניות.
"ארטמיס-הי-אני-לא-ידעתי-שתבואי-מה-את-עושה-כאן-אני-יכולה-לעזור?"
חייכתי חיוך משועשע. "אני יוצאת. רציתי לשאול מה שלומך." היא הביטה בי בהלם.
"אני בסדר." אמרה במהירות.
"אוקי. אז רק רציתי להגיד לך שאת מוזמנת להשתתף באימונים של הצבא, ושתרגישי חופשי להתקשר אלי. ואל תצאי מהעיר עד שאני חוזרת." נעצתי בה מבט חודר.
אנג'ל לפני 6 שנים ו-1 חודשים
(איזה הודעות, מייטי? :O
לא קיבלתי שום הודעות...)

"וואו, אני מאוד מפחדת." אמרתי בלגלוג. "אמרתי לך כבר, קוראים לי ריין. ואם לא הבנת - " שלחתי את ידיה לכפפה שלי והסטתי אותה מאזור פרק היד. " - אני ריסקרית, בדיוק כמוך, ואני מסוגלת לגרום לך לסבול כל כך..."
הלוחמת לפני 6 שנים ו-1 חודשים
"את מתנהגת מוזר," אמרתי. "אני צריכה ללכת. עוד משהו?"
מגדת העתידות לפני 6 שנים ו-1 חודשים
"עם מי אני יכולה לדבר כשאת לא פה?" שאלתי.
Caroline לפני 6 שנים ו-1 חודשים
עיני התרחבו באימה אך ידיי נשארו יציבות, וכך גם קולי.
"אז אני מבינה שלא תהיה לך שום בעיה לבוא איתי." חייכתי ונעלמתי בשנית. הכל כרגיל. הרחתי, ראיתי, הרגשתי... שוב שמיעה. זה מעצבן. החמצתי את פניי ודקרתי את גבה עם הקנה. "תיכנסי לאוטו."
הלוחמת לפני 6 שנים ו-1 חודשים
"עם אלנה." פסקתי.
"אני מצטערת, זה זמן לא טוב להצטרף לעיר."
הסתובבתי לעבר השערים.
לופי לפני 6 שנים ו-1 חודשים
(נטע לא מגיבה, מה אני עושה?)
אקו לפני 6 שנים ו-1 חודשים
(תחכה, תבקש ממנה להגיב...)
♪Mu§ic♪ לפני 6 שנים ו-1 חודשים
(ננטטעע!!!!!!!)
אֵרִיַה לפני 6 שנים ו-1 חודשים
"אם היא לא חוזרת עד מחרתיים בערב" מלמלתי לעצמי "אני יוצאת לחפש אותה"
ניגשתי אל האחד שארטמיס דיברה איתו קודם.
"תגיד לי בבקשה שיש לך ניסיון בהנהגה?" הבטתי בו בתחינה.
אֵרִיַה לפני 6 שנים ו-1 חודשים
"אם היא לא חוזרת עד מחרתיים בערב" מלמלתי לעצמי "אני יוצאת לחפש אותה"
ניגשתי אל האחד שארטמיס דיברה איתו קודם.
"תגיד לי בבקשה שיש לך ניסיון בהנהגה?" הבטתי בו בתחינה.
דניאל לפני 6 שנים ו-1 חודשים
"אני יודע על מה חשבת, ואני אומר לך אם מישהו יוצא לחפש אותה זה אני!" אמרתי למרה התרעומת על פניה..
לאקי לפני 6 שנים ו-1 חודשים
מה אני אמורה להגיד לה? לא היה לי מושג. ישבתי והתחלתי לכתוב. כשהייתי קטנה חלמתי להיות סופרת.
"תאונה עברה על אחות שלי ועלי ובזמן שהיינו בבית חולים הוירוס תקף אותנו. אחות שלי מתה יומיים אחר כך ובאותו הזמן אני פתחתי יכולות אתלטיות גבוהות."

תשובתה הגיעה במהרה, הרגשתי שאני מדברת אל מישהי שמתעניינת ומקשיבה.
"אז איך תפסו אותך?"

"אותי..." חשבתי במהירות "הם הגיעו לבית החולים, שמועות יצאו, הם לרחו אותי לכאילו בית חולים יותר טוב והתעללו בי. לא יכולתי לברוח, הצלחתי לצאת רק כי הם הוציאו אותי כשחשבו שמתתי."
מגדת העתידות לפני 6 שנים ו-1 חודשים
"ולא אמרת שאחותך מתה כשניסתה להגן עלייך?"
לאקי לפני 6 שנים ו-1 חודשים
מחשבותיי השתוללו במהירות, איך יכולתי לעשות טעות כל כך מטופשת. מה לכתוב לה?
התחלתי בזהירות "אחות אחרת, יש... היו לי שתיים."
קיוויתי שהיא תאמין.
מגדת העתידות לפני 6 שנים ו-1 חודשים
"והיא לא נדבקה? לא הזכרת אותה קודם."
לאקי לפני 6 שנים ו-1 חודשים
"היא לא נדבקה, היא הייתה בבית החולים ונסתה למנוע מהם לקחת אותי." המצאתי במהירות.
אֵרִיַה לפני 6 שנים ו-1 חודשים
"תמשיך לחלום" רטנתי "אני יוצאת. אתה נשאר"
מגדת העתידות לפני 6 שנים ו-1 חודשים
"בת כמה היית אז?"
לאקי לפני 6 שנים ו-1 חודשים
"הייתי בת 12" כתבתי.
אני קיוויתי שהיא כבר תציעה לנו להפגש.
מגדת העתידות לפני 6 שנים ו-1 חודשים
"והאחיות שלך?"
לאקי לפני 6 שנים ו-1 חודשים
"זאת שמתה מהוירוס היא תאומה שלי וזאת שהגנה עלי הייתה בת 14." טלי היקרה.
מגדת העתידות לפני 6 שנים ו-1 חודשים
"וההורים שלך?"
לאקי לפני 6 שנים ו-1 חודשים
"אמא שלי מתה בלידה" כתבתי במהירות "ואבא שלי..." לא סיימתי, לא היה לי רעיון, אבל חשבתי שזה נשמע כאילו לא רציתי לדבר עליו.
מגדת העתידות לפני 6 שנים ו-1 חודשים
"אל תדאגי. אל לא היחידה עם משפחה הרוסה. אימא שלי דפוקה." כתבתי במהירות, בלי לחשוב. רק רציתי לגרום לה לשכוח מהחיים שלה. אולי גם רציתי לדבר עליי.
לאקי לפני 6 שנים ו-1 חודשים
"מה קרה?" שאלתי בדאגה אמיתית.
מגדת העתידות לפני 6 שנים ו-1 חודשים
"היא זרקה אותי מהבית בגיל חמש, כשהפכתי לריסקית."
לאקי לפני 6 שנים ו-1 חודשים
רחמי נכמרו על הילדה בת החמש שזרקו אותה מהבית, אבל הרגשתי רגש האהדה כלפי אמה.
"אוי, זה נורא. מה עשית, איך הצלחת לשרוד?"
מגדת העתידות לפני 6 שנים ו-1 חודשים
"התחבאתי ברחובות. לא דיברתי עם אף אחד."
אנג'ל לפני 6 שנים ו-1 חודשים
"אוקי, אוקי," אמרתי בשעשוע מסויים והתקדמתי לעבר המכונית שלה, בעקבותייה התיישבתי במושב הנוסע לצד הנהג וחגרתי חגורת בטיחות, היא החזיקה עדיין את האקדח בידה שיצאנו לדרך. "אז מה איתך? מה את עושה בתור אנטי ריסקרית? למה את בכלל אנטי ריסקרית?"
לפני 6 שנים ו-1 חודשים
היא נראתה מהוססת אז אמרתי "אל תדאגי אני פה מהצבא ואין לך ממה לחשוש".
היא עדיין נראתה לחוצה אז ניסיתי להצחיק ואמרתי "אין לך ממה לחשוש אלא אם כן את ריסקית".
אבל לא נראה שהצחקתי אותה והיא עדיין לא באה אז שאלתי "את לא ריסקית,נכון?".
אקו לפני 6 שנים ו-1 חודשים
"ל..לא, ברור שלא." התעשתתי על עצמי "פשוט... זה אומר שאת אנטי-ריסקית. ואף פעם לא פגשתי אנטי-ריסק." הסתכלתי עליה בעיניים גדולות כך שתיווצר ההרגשה שאני מעריצה אותה ואת האנטי-ריסקים או משהו.
הלוחמת לפני 6 שנים ו-1 חודשים
הנסיעה המהירה ברחובות עודדה אותי. עם סכין ארוך במכנסיי וג'קט עור חם, התקרבתי לגבולות הכלא הריסקי. הנפתי את שיערי לאחור, הצלקת לא נראתה כלל תחת האיפור המיוחד.
החניתי את האופנוע והתקרבתי למבנה.
שתי נשים דיברו ליד הכניסה, אחת מהן היתה צעירה יותרו נראתה מעט מודאגת, והאחרת היתה האנטי ריסקית שלכדה את מרין.
התנשמתי בכבדות והתחבאתי מאחורי הקיר. היא לא ראתה אותי.

המשימה שלי עלולה להיחרב, אבל אני חייבת להציל את הריסקית הזאת, כי ברור שהיא ריסקית. האנטי ריסקית שאלה אותה אם היא ריסקית, והריסקית שיקרה בבירור.
הבטתי סביב. חוטי חשמל הזדחלו סביב הגדר, טוענים אותה באנרגייה חשמלית קטלנית.
אולי אני אצליח להמם את האנטי ריסקית הזאת..
הקשבתי לשיחתן.
דניאל לפני 6 שנים ו-1 חודשים
"ארטמיס נתנה לך פקודה להישאר ולהנהיג לעומת זאת לי לא.. ואני ותיק.. אני יכל לעשות מה שאני רוצה בעיר ומיחוצה לה.." אמרתי לה היא החמיצה פנים ואמרה..
אֵרִיַה לפני 6 שנים ו-1 חודשים
"אם אני מנהיגה בינתיים, זה אומר שאני נותנת את הפקודות, ואני אומרת שאתה לא יוצא אחריה, אני יוצאת" עניתי בזעף
לפני 6 שנים ו-1 חודשים
(לוחמת,אנחנו בבית קפה ולא ליד הכלא)

היא הסתכלה עלי במבט נערץ ואהבתי את זה.
"אם את רוצה אני יכולה לעשות לך סיור בעיר" אמרתי בנחמדות.
מגדת העתידות לפני 6 שנים ו-1 חודשים
(מי שחושב שהאתר שאני וג'ד המצאנו מטומטם שיכתוב "אני")
אקו לפני 6 שנים ו-1 חודשים
(אני.)

"אני לא יודעת... אולי כדאי שאמשיך בנסיעה." אמרתי, מנסה לחשוב אם יש בסביבה תחנת רכבת או אוטובוס. למקרה שהאנטי-ריסקית תלווה אותי או משהו, כי היא לא יכולה לדעת שאני נוסעת ברכב של אנטי-ריסקים.
לפני 6 שנים ו-1 חודשים
הילדה לא רצתה לבוא אבל זה לא מה שהדאיג אותי.
רכב אנטי ריסקים נטוש זה מראה די יוצא דופן,'אולי משהו קרה לאנטי ריסק' חשבתי לעצמי.
הוצאתי את הטלפון ושלחתי אס.אמ.אס למניה שתבוא לתגבורת כי אולי מסתובב כאן ריסק שהרג את האנטי ריסק.
לופי לפני 6 שנים ו-1 חודשים
(מה אני עושה??????? נטע לא מגיבה...)
POLLO לפני 6 שנים ו-1 חודשים
התעוררתי בחדר של לוסי, נזכרתי בכול מה שקרה אתמול,
מרין, ארטמיס.. המראות המזוויעים... אבל יותר מכול זכרתי
את דילן. הוא נראה כול כך מיוחד... אנחנו נוכל להיות חברים
טובים! אני מקווה.. נגעתי בלוסי, היא צרחה וקמה בבהלה.
היא התחילה להתנשף. "לוסי! עוד סיוט?" שאלתי. היא הנהנה.
אני יודע הכול על הסיוטים שלה, הם מזוויעים!
אני גם יודע בדיוק מה צריך לעשות כשהיא מתעוררת מסיוט.
רצתי להביא את השמיכה העבה ועטפתי אותה.
היא התחילה להירגע. "עוד מעט מסדר" לחשתי.
"אי הולכת להתקלח" היא אמרה. "אוקיי, אני למטה" אמרתי
ויצאתי החוצה. טוב, לי אין כזה סיפור קשה.. כמו חבר שבורח ממך...
בכול זאת לא אהבתי כול כך את המשפחה שלי, חוץ מטים, טים הקטן...
הנערה בכחול לפני 6 שנים ו-1 חודשים
אני לא יכולה לשקוע בעבר שלי..... זה סתם עושה לי עוד סיוטים ומכניס אותי לדיכאון עמוק.....
שאני בדיכאון אני עושה דברים שאני לא יעשה במצב נורמאלי כמו לבלוע 5 כדורים....
בוא נשכח מהעבר! כרגע זה רק אני, אתה, ואיזה ריסק אידיוט בשם דילן שאנחנו צריכים להביא!
הנערה בכחול לפני 6 שנים ו-1 חודשים
ירדתי להתקלח.....
קשה לי לנסות לא לחשוב על דברים, אז שמתי מוזיקה בתקווה שזה יעזור....
שמעתי את השיר של דמי לובאטו!
זה אמתי, זאת אני! אני בדיוק איפה שאני צריכה להיות עכשיו. אני ייתן לשמש לזרוח מעלי!
ואז חשבתי על עצמי! דילן לא אוהב אותי כמו שאני! אלכס כן! אני בדיוק איפה שאני צריכה להיות עכשיו, יש לי על מי לסמוך! חיכתי לעצמי והרגשתי מתומטמת..... נרגעתי ואז התחלתי לשיר
לאקי לפני 6 שנים ו-1 חודשים
"מה הכח שלך?" כתבתי במהירות.
מגדת העתידות לפני 6 שנים ו-1 חודשים
"אני מרגישה חום גוף, אפילו ממרחק של מאה קילומטר." כתבתי לה. "ושלך?"
☂inbal☂ לפני 6 שנים ו-1 חודשים
גררתי את המזוודה במדרגות. כיווצתי אותה, והכנסתי אותה לתיק שלי.
ירדתי במדרגות, עם התיק על גבי.
אני מחזיקה אצבעות שאף אחד לא יעצור אותי.
צעד אחד לא נכון שלי במדרגות, ואני מתגלגלת למטה בחבטות רמות, ונתקעת בקיר בחבטה חזקה עוד יותר.
לשנייה אחת הרגשתי כאילו אני מנותקת מהעולם. ואז חזרתי למציאות.
הגב שלי כאב מאוד, וגם הראש שלי.
אבל אני חייבת להמשיך ללכת. אני יודעת שאין הרבה סיכוים שלא שמעו אותי, אבל אני בכל זאת ממשיכה ללכת, אף על פי שכל צעד גורם לי יסורים.
אני רואה את השומר בכניסה.
"מה את עושה כאן?" הוא שאל.
"טיול... לילי..." אני משיבה.
הוא מרים גבה, אך נותן לי ללכת.
אני יוצאת מהבניין.
לאקי לפני 6 שנים ו-1 חודשים
שלי? הדבר הראשון שקפץ לי לראש הוא האלקטרודית שלי ולכן כתבתי "אני מזהה פעילות חשמלית ממרחק גדול, עוד לא יצא לי להבין כמה."
מגדת העתידות לפני 6 שנים ו-1 חודשים
סגרתי את המחשב. קמתי ויצאתי מהחדר במהירות.
לאקי לפני 6 שנים ו-1 חודשים
היא לא ענתה, היא התנתקה כנראה.
הסתובבתי בחדר כמו נמר בכלוב מנסה להסדיר את הדברים בראש.
זכרונות על טלי ממלאים את ראשי ואני נזכרת ביום ההוא. היום שבו טלי נדבקה.
~~~~~~~~~~~~
טלי מעופפת על הסקייטבורד הכחול שלה עם הפס הורוד, יש לה שקית אוכל ביד שהיא מתכוונת להביא, כמו בכל שבוע, לקבצנית, הילדה החמודה, ששוכבת מול הבית שלנו.
גיליתי שהיא שכחה את המים וקראתי לה. היא הסתובבה וברעש גדול נתקעה בעץ. רצתי אליה צועקת "טלי, טלי." עם דמעות בעיניים.
הקבצנית הגיעה בריצה שלא התאימה למראה השדוף ורכנה אל טלי בניסיון לעזור לה.
פתאום טלי התחילה לצרוח ואני ראיתי את השריטה על לחיה בוהקת בכחול, לפני שהאמבולנס הגיעה היא כבר הייתה בין המתים.
~~~~~~~~~~~~
הקבצנית, העיפו אותה מהבית בגיל חמש, מיד אחר כך היא ברחה, אבל תפסו אותה.
זו אותה אחת!
דניאל לפני 6 שנים ו-1 חודשים
"אנחנו נראה.." אמרתי בחיוך היא אולי חושבת שהיא המנהיגה אבל אני בדרך כלל מקשיב לעצמי או לאנה..
אֵרִיַה לפני 6 שנים ו-1 חודשים
פלטתי קללה, חתיכת מעצבן אחד!
"אוקי, פשוט נצא שנינו" רטנתי "אם היא לא חוזרת עד מחרתיים בערב, נצא"
POLLO לפני 6 שנים ו-1 חודשים
חיכיתי ללוסי למטה,
היא ירדה בדיוק כשהתחיל המסדר.
ארטמיס אמרה את הדברים הרגילים שהיא אומרת
במצבים קשים, בגלל שאני בין הוותיקים אני זוכר
בעל-פה את "הטקסט" הקבוע:

"בוקר טוב, ריסקים. זאת תקופה קשה לעיר שלנו, אז תתרכזו באימונים שלכם היום. אני מזכירה, כמו בכל יום, תשתמשו באמצעי זהירות כשאתם יוצאים מהעיר, ותחזרו אליה עד 18:00. כל מי שרוצה לצאת מהעיר לזמן ארוך יותר, מחוייב לקבל אישור ממני ולהראות אישור לשומרת. יום טוב."
אני ולוסי אמרנו באותו זמן שארטמיס דיברה.
"צריכים לעלות להביא את התיקים" אמרתי.
"ניפגש בעוד עשר דקות בכניסה, והפעם, בלי עיקובים" אמרה לוסי.
הנהנתי בראשי ורצתי לחדר.
לקחתי את התיק הכסוף שלי, ובו כול הדברים החיוניים ל"מסע".
התקשרתי אל ארטמיס:
"היי ארטמיס, נראה לי שאת עסוקה אז אולי אני ולוסי נביא את
דילן לעיר במקומך? את יכולה לסמוך עליינו."


Caroline לפני 6 שנים ו-1 חודשים
נשמתי עמוק ומשכתי בכתפיי.
סובבתי את המפתח ותוך מספר שניות המכונית החלה לדהור במהירות.
"לאן את לוקחת אותי?"
הרמתי את גבותיי בשעשוע.
"זה ברור שאת ריסקרית. אז לא יזיק לך לשבת קצת בחקירה."
הלוחמת לפני 6 שנים ו-1 חודשים
(אוקי, לינה...נגיד שאני בבסיס...)
הפעם אין לי את הכיסוי שלי. אני רק צריכה להוציא נשק מאחד השומרים שיש להם נשק אנטי ריסקים מיוחד.
הבטתי בשומרים על השער כשהטלפון רעד בכיסי.
קראתי בזעם את ההודעה.
"לא!" כתבתי במהירות.
"מי זה דילן בכלל? אתה מספיק וותיק כדי לדעת שבמצבים כאלה אסור להתנהג בחוסר אחריות!"
חשבתי לרגע. אולי אני באמת משתלטת על העיר בצורה קצת לא הוגנת?
"אתם חייבים לחסור עד השעה 18:00. כל איחור יסכן את העיר ואתכם."
הכנסתי את הטלפון לכיסי.
אני לא אזדקק לו יותר.
שלפתי אותו שוב, הגברתי את הווליום ל100 ותחבת יאת הטלפון לתא ההודעות שמחובר לרמקול גדול. הפעלתי את השיר "סתום כבר אנטיריסקר" של הזמר הריסקי הידוע פאבלו רמיאס. השיר הזה היה ילדותי ומטומטם, אין לי מושג איך הוא נכנסל י לנייד. השיר התחיל במוזיקת רוק כבדה שמילאה אותי בגלים של אנרגיית קול.
שלושת השומרים רצו לכיווני, ואני שלפתי את הסכין שלי והסתערתי אליהם.
בעודם יורים בי אלפי שבבי לייזר לא מדוייקים בצורה מגוחכת-הם היו המומים קצת, וגורם ההפתעה שיחק לטובתי- הפלתי אחד מהם והתחלתי לשיר עם המילים של הפזמון שהדהדו ברקע.
"אז סתום כבר אנטיריסקר, אתה אנטי-עצמך, שמוט את הרובה-" ודי התכוונתי לזה, משכתי ברגלו של אחד נוסף ונעצתי את הסכין בצווארו.
"ותתכונן לגורלך.
אל תרדוף
את הטובים
ממך..." צחקתי וסחטתי את ההדק לתוך רקתו של האחר.
האחרון שנותר התחיל לרוץ לעבר הבסיס, לכיוון האזעקה.
אין סיכוי, בנאדם.
כיוונתי שוב את הרוב. הירייה מדוייקת חיסלה אותו.
הבטתי ברובה, משתוממת. אם נגלה איך לבנות כאלה, הצבא ישודרג פי כמה.

אבל האנטי ריסקים לא טיפשים. אני לא אהרוג להם שומרים בלי שיקרה כלום.

(יש לכם עד 19:00 לתפוס ואתי היום, אנטי ריסקים! אחר כך אני מגיעה לעיר!)
POLLO לפני 6 שנים ו-1 חודשים
(אהבתי את הקטע של "אז סתום כבר אנטיריסקר" =))
"היא אומרת שאנחנו יכולים לצאת בתנאי שנחזור עד
שש בערב." אמרתי ללוסי. "אוקיי" היא אמרה וחייכה.
השומרים נתנו לנו לצאת במהירות.
וידאתי שהג'ינס מסתיר לי את השריטה והתחלנו להתקדם.
"אז איפה את אמורה לפגוש אותו?" שאלתי.
מגדת העתידות לפני 6 שנים ו-1 חודשים
(שמישהו ידבר איתי)
אנג'ל לפני 6 שנים ו-1 חודשים
"גם את ריסקית..." גנחתי.
היא נעצה בי מבט רצחני והפנתה את העיניים מהכביש.
היא הבהילה זקנה שעמדה לחצות את מעבר החצייה כמעט למוות, וכמעט התנגשה בבניין לבנים לצידינו.
"את רוצה למות היום, אני רואה."
עמיתוש!!! XD לפני 6 שנים ו-1 חודשים
הגעתי לאיזו סמטה נטושה אחרי כמה זמן, חיפשתי את האנטי ריסק הזה. עדיין לא הצלחתי למצוא אותו.
אולי הוא בכלל עוקב אחרי ברגע זה ואני לא מרגישה אותו? יצאתי מהסמטה והלכתי לכיוון פארק פרחים. שמעתי מאחורי קול רובה. עיניי התרחבו הסתובבתי כך שראיתי את האנטי ריסק. ידעתי. הוא טוב במערבים אך לא בטוח שהוא טוב במלחמה.
למזלי כבר הייתי בפארק, אבל הוא היה נטוש אז לא היה משהו שיכל לדחות את זה. הנחתי יד על האדמה כסימן לכניעה כשבעצם גרמתי לצמח מטפס לצמוח מאחוריו. הוא לא שם לב אך הוא חשד, הוא ידע שאנחנו לא מוותרים בקלות. קמתי והסתכלתי על הרגל שלו וחייכתי, הוא לא הבין והסתכל וראה שהצמח מטפס עליו אבל היה מאוחר מידי והוא הגיע לו עד המותניים. האו ניסה לזוז אבל לא הצליח.
הצמח המשיך לטפס אל לפתע פתאום אכישהוא הוא שלך סכין וחתך אותו, זה לא היה טוב, כי הצמח הזה בזבז מהכוח שלי, התחלתי לרוץ אבל שמעתי את הירייה כשהוא ירה עלי וקפצתי הצידה אבל נקעתי את היד שלי, למזלי זאת הייתה השמאלי, היא לא הייתה הכי חשובה.
עמדתי והסתובבתי אליו וראיתי אותו שוב. רק שהפעם בחנתי אותו יותר טוב ושמתי לב למראה שלו. אולי בגלל זה לא הצלחתי למצוא אותו? כי לא ידעתי ממש איך הוא נראה?
Caroline לפני 6 שנים ו-1 חודשים
נשפתי בכעס.
"אבל יש בנינו הבדל. לי יש זכויות של אנטי ריסקרית, ולך אין."
חניתי ליד הבסיס ויצאתי מהרכב. "אל תזוזי." נשמתי עמוק ונעלמתי.
כל כך רציתי להסגיר אותה.. היא כמעט חשפה אותי, ויש סיכוי גדול שהיא תעשה את זה ברגע שהיא תוכל. אבל אני פה בכלל בשביל להציל אנשים שהם בדיוק כמוה. החמצתי את פניי.
לא תמיד כיף להיות הטוב בסיפור.
פתחתי את דלת המכונית והתיישבתי במהירות, עדיין בלתי נראית. התנעתי את המכונית והתחלתי לנסוע.
אנג'ל לפני 6 שנים ו-1 חודשים
"למה את בלתי נראית?" נעצתי בחלל שחשבתי שהוא היא מבט משתהה.
ההגה סטה הצידה והפתיע אותי, מרתיע.
היא הרימה עט שהיה שרוע על הכיסא שלה, הבנתי. היא רוצה להטריד אותי בעזרת חפצים מעופפים.
Caroline לפני 6 שנים ו-1 חודשים
חייכתי את אותו החיוך המתוק, שהיא מן הסתם לא ראתה, והוצאתי גם דף מהמגירה הקטנה שליד תא הכפפות.
עיניה עקבו בלא הרף אחר החפצים הנעים, ואני רק גיחכתי בדממה.
'יש דברים שנסתרים מהעין, אך כל אחד יכול לראות.' שירבטתי על הדף ושמטתי אותו בחיקה.
הלוחמת לפני 6 שנים ו-1 חודשים
(הלך עליכם. לינה, גמרתי את המשימה, תודה רבה שהקשית עלי! ראראאר!)
עליתי על האופנוע במהירות וחציתי את העיר כשהרובה בנרתיק על גבי. החניתי בשעה 20:00 בחנייה של העיר בתחושת שמחה אילעית. דהרתי אל המפקדה, עליתי במעלית ומצאתי את מאטי ואלנה מתווכחים.
"הצלחת!" השלכתי את הרובה על השולחן.
אנג'ל לפני 6 שנים ו-1 חודשים
אוף. והנה עכשיו שטויות פילוסופיות, יופי לי.
נשכתי את שפתי בעצבנות אבל לא אמרתי דבר.
שקעתי בכיסא שלי ותהיתי אם לקפוץ מהחלון או לא...
Caroline לפני 6 שנים ו-1 חודשים
עצרתי את המכונית בכביש שומם סמוך לקבוצת עצים.
"לכי. פשוט לכי."
חזרתי להיות נראית, אך לא הבטתי בה. חשתי את מבטה סורק אותי כמו בקרני רנטגן.
"תלכי מפה."
אנג'ל לפני 6 שנים ו-1 חודשים
"לא." הרגשתי לחלוטין אילו יצאתי מטלנובלה או מסדרת דרמה אחרת. "אני רוצה להיות אנטי ריסקית."
היא הסיטה את ראשה בתנועה חדה למדי ונעצה בי מבט מתפלא. "מה?" אמרה כאילו לא שמעה.
"מה ששמעת," אמרתי. "אני רוצה להיות אני ריסקית."
הנערה בכחול לפני 6 שנים ו-1 חודשים
ירדתי למסדר הקבוע....
אחרי זה חזרתי לחד שלי פשוט כדי לוודא שלא שכחתי כלום, כי כבר ארזתי הכל.
הלכתי לשער וחיכיתי לאלכס
POLLO לפני 6 שנים ו-1 חודשים
(בתגובה שלי כבר יצאנו :))
אקו לפני 6 שנים ו-1 חודשים
אחרי כמה שניות שמתי לב שהצלחת שלי ריקה כבר ממזמן, ושהיום הולך ומתקדם.
אני ממש צריכה להמשיך בדרך.
אבל האישה הזאת, האנטי-ריסקית המלחיצה, צריכה לעזוב אותי וללכת לפני.
התפללתי שזה אכן יקרה בזמן הקרוב.
סופר-מדפדף לפני 6 שנים ו-1 חודשים
"תבחרי אחת," חייכתי אליה, היא בחרה בפורשה לבנה עם גג פתוח.
"תיכנסי, תרגישי בבית".חייכתי.בשאגת מנוע יצאנו לדרך.
"את יודעת מה מגניב בקפטן אמריקה?" שאלתי והוצאתי עוד בקבוק וודקה.
"מה?"
"יש לו כוח שמונע הצטברות של חומצה לקטית בשרירים. את יודעת מה זה אומר?"
"לא, אבל אני יודעת שתגיד לי".
"שהוא לא יכול להשתכר"
דניאל לפני 6 שנים ו-1 חודשים
"טוב, אני רואה שזה לא רלוונטי.." אמרצי לאלנה והבטתי על ארטמיס ביובש, "יופי שחזרת" זרקתי לארטמיס ויצאתי לכיוון המגורים שלי ושל אנה..
ליאו ואלדס לפני 6 שנים ו-1 חודשים
התקרבתי אליה. המבט שהיא תקעה בי.
המבט הזה היה מבט שבחיים לא ראיתי.
התקרבתי עוד קצת ופתאום שמעתי בום חזק מאוד.
הכל מסביבי התחיל לעלות עשן ונפלתי לדשא.
הדבר היחיד שראיתי לפני שהתעלפתי זה כמה בחורים קושרים אותי ואותה בחבל וגוררים אותנו מפה.
התעוררתי. כואב לי הראש! "אחחח!" אמרתי בקול זועם.
הרגשתי משהו שחותך אותי בידיים. הסתכלתי וראיתי שאני קשור ולידי נמצאת לא אחרת מגברת הצמחים.
לופי לפני 6 שנים ו-1 חודשים
(מייטי, אני יכול לדבר איתך, את רק צריכה למצוא אותי...)
מגדת העתידות לפני 6 שנים ו-1 חודשים
(אתה בעיר?)
עמיתוש!!! XD לפני 6 שנים ו-1 חודשים
(ליאו! גברת צמחים?! את רציני?)
התעוררתי, הדבר האחרון שזכרתי היה עשן עם רעלי הרדמה. במילה אחת סיממו אותנו. הסתכלתי סביבי, הידיים שלי כאבו, קשרו אותי לאיזה כיסא עם הידיים והרגליים, החבל חתך לי את העור. ומולי היה קשור לא אחר מאשר האנטי ריסק.
"אחח" הוא סינן. רק זה היה חסר לי, להיתקע באיזה מקום עם אנטי-ריסק שאפילו לא מסוגל לצאת מקשר.הזזתי את הידיים, הקשרים היו יותר מידי חזקים. ניסיתי משהו שידעתי שיגזול ממני הרבה מהכוח אבל זה היה או זה או לחכות שיעשו מאיתנו קבבים משופדים.
התרכזתי וגרמתי לצמח עם קוצים להופיע, הוא היה קטן אבל מספיק גבוהה בשביל שאוכל לשפשף את החבלים. התחלתי. האנטי ריסק לא הבין מה אני עושה עד שהצלחתי להשתחרר מהחבלים והתרתי גם את הקשרים מהרגליים.
הייתי מסוחררת אך ידעתי שאני חייבת לצאת או שיתפסו אותי. התכוונתי ללכת אבל חשבתי לעצמי שאחרי הכול גם האנטי ריסק בן אדם, הוא רק הגן על האנשים שלא נהפוך אותם לכמונו. החלטתי לשחרר אותו למרות שידעתי זה עוד יתנקם בי. חיפשת סכין ואחרי שלוש דקות של חיפוש מצאתי. התקרבתי לעברו והוא נרתי. "תתרגע אני משחררת אותך. ואני לא יודעת למה לפני שתשאל" שחררתי אותו וברחתי. לפחות ניסיתי. החבורה חזרה, והפעם עם אלות ונשקים.
POLLO לפני 6 שנים ו-1 חודשים
(לא הוא אמור להיות בעיר! אם הכחולה תטרח להגיב....)
"אנחנו צריכים להיפגש באגם קטן בלב היער, זה המקום שלנו"
אמרה לוסי, נראה שהיא שוקעת בזיכרונות. וזה לא טוב שהיא שוקעת בזיכרונות.
הסתכלתי בעיניה. "אנחנו נצא לדרך עכשיו" אמרתי. היא התחילה להירגע.
"תנסי לא לחשוב עליו." "זה קשה!" היא אמרה.
התחלנו ללכת, הייתי גונב בשמחה איזה מכונית, אבל זה
מחשיד מידי.
הגענו לאגם, הוא היה יפיפה, כחול וצלול.
ראיתי גב של נער יושב על סלע.
"דילן?" שאלה לוסי וקולה רעד.

הנערה בכחול לפני 6 שנים ו-1 חודשים
הוא הסתובב...
לוסי? תשמעי, אמ.... אני ממש מצטער על מה שקרה ו...
האגם הזה...... אתה.... זה כל הזכרונות שלי מהילדות..... כל כך יפה..... כל כך כואב.....
אל! תחסוך את זה ממני!
פשוט כך את הדברים שלך ובוא!
לפני 6 שנים ו-1 חודשים
ראיתי שהיא לא רוצה את עזרתי אז ישבתי והזמנתי אוכל בזמן שהיא יצאה מבית הקפה.
לופי לפני 6 שנים ו-1 חודשים
(כן)
ליאו ואלדס לפני 6 שנים ו-1 חודשים
ראיתי איך הריסקית מזמנת הרבה צמחים ונלחמת בהם.
אני לקחתי מאחד מהם חרב ארוכה ונלחמנו בהם.
בחיים לא חשבתי שריסקית ואנטי ריסק יכולים לעבוד ביחד.
אבל הנה הוכחה!
נלחמנו ונלחמנו עד שכולם שחשבו על הרצפה מתים.
"תודה ששחרת אותי." אמרתי בקול מהוסס.
עמיתוש!!! XD לפני 6 שנים ו-1 חודשים
"אל תודה לי. אני לא יודעת למה אפילו עשיתי את זה" אמרתי בעוד שאני מחפשת לראות אם מישהו שרד את המלחמה ועוד נושם.
"ותודה לך שעזרת לי לא למות. עכשיו אנחנו תיקו" הוספתי.
התחלתי לרוץ מהר ככול שיכולתי רחוק, אני לא אהבתי להרוג אף אחד בין אם הוא אנטי ריסק או לא. זה לא היה הטבע שלי. המשכתי לרוץ ועליתי על אחד הגגים.
לופי לפני 6 שנים ו-1 חודשים
(לא, אני איפה שנטע נמצאת)
מגדת העתידות לפני 6 שנים ו-1 חודשים
(אז אני לא יכולה לפגוש אותך)
הלוחמת לפני 6 שנים ו-1 חודשים
הבטתי בזעף בגבו של מטי.
"אז...קרה משהו?"
אֵרִיַה לפני 6 שנים ו-1 חודשים
"לא" עניתי בפנים חסרות הבעה "הכל זרם על מי מנוחות"
מגדת העתידות לפני 6 שנים ו-1 חודשים
(מי בעיר ומוכן לדבר איתי?)
הנערה בכחול לפני 6 שנים ו-1 חודשים
וכדאי לך לשמור על מרחק ממני, דילן!!!!
אלכס ואני הסתובבנו....
התחלנו ללכת ודילן אחרינו....
לפתע הרגשתי נגיעה בכתף וישר לאחר מכן חיבוק.
השתמשתי בכוחות שלי-הפכתי לדניאל....
בום!!!!!! העפתי את דילן אחורנית... העפתי אותו כל כך חזק שהוא נתקל בעץ ונפל!
אמרתי לך לשמור על מרחק, חזרתי לצורתי הרגילה והסתובבתי חזרה לאלכס.
POLLO לפני 6 שנים ו-1 חודשים
(לופי תשים לב לתגובות שלנו! אתה ביער!)
חייכתי,
אני יודע שזה לא היה אמור להיות
מצחיק אבל מזמן לא ראיתי את הצד
הקשוח של לוסי.
הסתובבתי אחורה, הוא קם ומיהר להדביק את הקצב.

הלוחמת לפני 6 שנים ו-1 חודשים
נאנקתי בייאוש מוחלט.
"אני מנהיגה נוראית!" קרסתי על השולחן, מושכת את שיערי.
"יש פשוט...כל כך הרבה ריסקים חדשים...והכל מסובך, והנשק, והמרדפים, והלכידות-" נשמתי ברעד. "אני לא יכולה להתמודד עם זה לבד..." לאחר דקה בערך, חייכתי אל אלנה. "אני מצטערת. תודה שעזרת לי כשלא הייתי כאן...אני בטוחה שתיהי מנהיגה טובה יותר ממני אחרי שאני יעלם."
הנערה בכחול לפני 6 שנים ו-1 חודשים
הדילן הזה הוא חתיכת קוץ!!!!
כשלא נוח לן הוא נוטש אותי ועכשיו הוא מתנהג כאילו כלום לו קרה!!!
עדיף להתפס על ידי אנטי ריסקים מלהיות איתו!!!!
שמעתי את זה!!!! הוא צעק מאחורה
הנערה בכחול לפני 6 שנים ו-1 חודשים

________אלכס ואני צחקנו, החלפנו בדיחה פרטית.... אלכס, אתה יודע כמעט הכל עלי אבל אני לא יודעת כלום עליך! _
POLLO לפני 6 שנים ו-1 חודשים
הסתובבתי לרגע ונעצתי מבט ארוך בדילן,
בהתחלה הוא לא הבין מה אני רוצה ממנו,
אבל אז השרירים שלו נרפו, והוא נשם נשימה עמוקה,
חיוך עלה על שפתיו. "יופי, עכשיו אתה רגוע."
אמרתי לו. הוא התקדם בלי לומר מילה.
"יותר מחצי מעיר הריסקים באים אליי בשביל לספר לי
סיפורים פרטיים מהחיים שלהם. אבל אני...
אף פעם לא סיפרתי לאחרים על העבר שלי, כשהגעתי לעיר
לראשונה, סיפרתי לארטמיס שהחלטתי לחפש את המקום הזה
ובמקרה הגעתי לעיר."
נשמתי נשימה עמוקה. "ואז למדתי לשלוט בכוח שלי לטובה."
לוסי הביטה בי בסקרנות, היא רוצה לשמוע את הסיפור שלי,
אני בטוח.

הנערה בכחול לפני 6 שנים ו-1 חודשים
אל תדאג! אני יודעת לשמור סוד!
POLLO לפני 6 שנים ו-1 חודשים
"אני חלק משלישיה" אמרתי,
"ואת השאר אני יספר לך בעיר"
הנערה בכחול לפני 6 שנים ו-1 חודשים
טוב אני לא ילחץ עליו לספר לי, הוא יספר כשיהיה לו נח! וחוץ מזה העבר לא משנה! הלוו!!!!! אני עדיין פה, אלכס ואני צעקנו יחד- סתום, דלין1!!!
אקו לפני 6 שנים ו-1 חודשים
הלכתי בצעדים מהירים מחוץ לבית קפה, וחיפשת במבטי את הרכב, שואלת את עצמי אם יש פה בסביבה תחנת אוטובוס, ואם כן, לנסוע ברכב או באוטובוס?
בסופו של דבר הלכתי לרכב.
התנעתי אותו והפעלתי את המפה הוירטואלית ומיהרתי לנסוע משם.
הלוחמת לפני 6 שנים ו-1 חודשים
התרעה בטלפון שלי סיפרה לי שרכב אנטי ריסקי נמצא במרחש שלושים מטרים מהעיר.
קפצתי כאילו חשמלו אותי, תקעתי את הנשק האנטי ריסקי בידה של אלנה, שלפתי את הסכין שלי ורצתי למעלית.
"לוסי?" צעקתי לתוך מכשיר הקשר שלי. לא נשמעה תגובה. או, נכון, היא מחפשת את...דילן? מי זה דילן בכלל?
עכשיו הבנתי שהייתי צריכה לשאו להרבה יותר לפני שנתתי להם לצאת. נו טוב, אם הם לא יחזור עד 18:00 לפי הסיכום, כשאני אמצע אותם הלך עליהם לגמרי.
הבטתי בשעוני. 16:30.
רצתי החוצה, חציתי את הרחובות כשהרכב מתקרב יותר ויותר לעיר. רצתי את חדר השמירה. שומר ששמו טים ישב בחדר השמירה בשעמום. "אל תפתח את הדלת!" אמרתי לו כשהתפרצתי לתוך תא השמירה.
שנינו צפינו בבעתה ברכב מתקרב. 10 מטרים. 5 מטרים...
הבטתי בטלוויזיה קטנה שמראה את קליטת המצלמה הנסתרת. רכב אנטי ריסקי שחור עצר בפתאומיות מול הסמטה. מיקדתי את המצלמה. הנהגת היתה נערה צעירה, היא נראתה מבולבלת והקישה על מסך תצוגה קטן בדחיפות. היא נראתה כאילו היא הגיעה לכאן בטעות.
בטיפשותי הרבה, הקשתי את הקוד על הדלת ופתחתי אותה באיטיות. נעלתי אותה מיד מאחוריי ויצאתי לסמטה.
עברו כמה שניות עד שהנהגת הבחינה בי.
(תורך, כיפה כחולה:)
☂inbal☂ לפני 6 שנים ו-1 חודשים
יצאתי לרחוב בזריזות עם תיק הגב שבתוכו נמצאת המזוודה המכווצת.
תפסתי טרמפ.
"סליחה, אתה יכול להביא אותי לשער העיר?" שאלתי בטון הכי נחמד שיכולתי להוציא מפי.
"למה את צריכה להגיע לשם?" שאל הנהג.
"אממ, אני צריכה לעשות סידורים.." אמרתי, וניסיתי להדחיק את הכעס שפיעפע בי כיוון שלא הסכים להביא אותי לשם.
"אני רוצה שתסבירי למה את צריכה להגיע לשם. אחרת אני לא מסיע אותך," הוא הכריז.
הנהג הסתובב למזלי. יישרתי את מבטי לעיניו, והזזתי את האישון.
"תביא אותי לשער. תשכח מהעובדה שעליתי על המכונית שלך לטרמפ. אחרי שתוריד אותי בכניסה, תלך לדירה שלך, ותתנהג כרגיל, רק שלא זכור שעליתי על המכונית שלך. מובן?" שאלתי בקרירות.
"כן," ענה הנהג מהופנט.
"יופי. למה אתה מחכה? סע," אמרתי בקרירות.
הנהג התחיל לנסוע בדרך.
"להתראות עיר ריסקים ארורה," לחשתי בשקט, וחייכתי. הוצאתי את הכפפות שלי מהתיק. ליתר ביטחון מרחתי על הכתם מייק אפ, ולבסוף שמתי על היידים שלי את הכפפות. התעטפתי במעיל הפרווה שלי.
הנהג מוריד אותי בכניסה. אני טורקת את הדלת, וצועדת לכיוון השער.
אני מעבירה במוחי את המקומות שאוכל לצאת דרכם החוצה. החומות מחושמלות, וגם ככה הן נראות לי אפשרות לא סבירה במיוחד. אם אהרוג את השומרים אצור בעיות, ויתפסו אותי ויחזירו אותי פנימה. אם אשקר שאני אנטי ריסקית יכלאו אותי בפנים. אני יכולה אולי להפנט אותם, אבל אחרי שאהפנט חמישה אנשים בהפרש זמן קצר יכאב לי הראש מאוד. אבל איזה עוד בררה יש לי? בעצם יש לי רעיון אחר. אמנם פחות בטוח, אבל הוא קיים.
השומרים עומדים עם גבם לעיר. יש מכונית קטנה ליד השער. כנראה למקרה חירום.
אני רזה מספיק כדי שאוכל לעבור בין הסורגים.
אני משתחלת בין הסורגים בקושי. אני כמעט ונתקעת. אני מקפידה להיות שקטה. אני שולפת בשקט את האקדח שלי.
השומר בצד הכי שימושי. הוא פחות במרכז, וזה אומר שיהיה יותר לתפוס אותו.
אני הולכת בשקט מאחוריו. אני תופסת את צווארו, ולפני שהוא מספיק אפילו לדבר, אני משכיבה אותו לרצפה כשגבו אלי, ומכוונת את האקדח לראשו. השומרים האחרים מביטים בי, ורוביהם מכוונים אלי.
"צעד אחד שלכם ואני יורה," אני אומרת.
"תורידו את האקדחים," אני אומרת בקרירות.
הם לא מקשיבים לי.
"או שאני יורה בו," אני מוסיפה באותו הטון.
הם מכוונים את רוביהם לרצפה.
"אני רוצה לצאת מכאן, אתם מבינים?" אמרתי בקרירות.
"למה לך לצאת מכאן?" שאל אחד מהם.
"כי בא לי." אמרתי בקרירות. רגע. למה אני בכלל יוצאת מכאן? אה, כי מסוכן פה? כן. כי מסוכן פה.
"תפתחו לי את השער השני," אמרתי בקרירות.
"או שהוא מת," הוספתי.
סובבתי את הריסקר שאוכל לראות את עיניו.החזקתי אותו חזק כך שלא יכל להשתחרר. הוא נראה צעיר מרובם בהרבה. אני תוהה אם הוא נער, ומדוע הציבו אותו בשמירה. זה לא נראה שחסרים כאן שומרים.
סובבתי את האישון. הוא מהופנט.
"אם הם יספרו שברחתי מהעיר, אתה תהרוג אותם, גם אם רק אחד מהם יספר, תהרוג את כולם," אמרתי.
"מובן?" הוספתי.
הוא הנהן בראשו.
הם פתחו את השער.
" אם תספרו, הוא יהרוג אתכם," אמרתי.
"שלא תעזו," הוספתי.
לקחתי את המפתח למכונית ונכנסתי לתוכה.
השארתי את חתיכות המפה לעיר אצלי, למקרה נדיר שארצה לחזור. אני נוסעת בדרך לבית הישן שלי, בעיר. אבל לא בעיר הריסקים. בעיר הרגילה.
אני מתניעה את המכונית, ושמה גז.
הלוחמת לפני 6 שנים ו-1 חודשים
(קלוב, את לא יכולה לצאת מהעיר בשום צורה. ואם הרגת את השומרים שם, אני אהרוג אותך. לא מבינה איך יצאת, אבל לא משנה, תמשיכי. פשוט פספסתי את הקטע שנכנסת לעיר, וגם זה לא יכולת לעשות פשוט ככה. אז את יכולה להתחרט על הפנוט השומרים, אבל יש לי דברים אחרים לעשות.)
☂inbal☂ לפני 6 שנים ו-1 חודשים
(אז איך אני אמורה בדיוק לצאת מהעיר? חייבת להיות דרך לצאת מהעיר, העיר לא חסינה לכל דבר... מבחינתי נכנסתי לאוטו, ואין שום סיבה שתהרגי אותי כי אני לא הרגתי את השומרים...)
אורומיס לפני 6 שנים ו-1 חודשים
(מישהו יכול לעדכן אותי
הלוחמת לפני 6 שנים ו-1 חודשים
אם היית עוקבת אחרי התיאורים, היית רואה שיש שער שנראה מבחוץ כמו דלת ברזל חלודה ומגיעים אליה מסמטה צרה. את לא יכולה לעבור שם עם רכב, וזה כדי למנוע מצב שבו רכבים רבים מצטופפים במקום אחד ללא סיבה נראית לעיין.
אין שומרים לעיר, את רק צריכה להגיד לדלת שאת יוצאת. את בכלל לא רשומה בעיר, אז זה במילא מוזר. וחוץ מזה, אני בביתן השומרת צמוד לשער. אני אמורה לראות הכל. עכשיו יצאתי החוצה, אז אני אמורה לראות רכב שמנסה לצאת מהפתח הצר?
אבל תעזבי, פשוט קצת הסעיר אותי שיצאת מהעיר בלגלוג על השמירה ובהתנשאות. פשוט, תמשיכי לנסוע.
POLLO לפני 6 שנים ו-1 חודשים
הגענו אל העיר.
"אלכס-ריסק-אלכס" לחשתי אל
הדלת. הדלת נפתחה באיטיות, אחרי
ששלושתנו נכנסנו הדלת נטרקה.
"כאן אתה מוגן" אמרתי וחייכתי.
הלוחמת לפני 6 שנים ו-1 חודשים
(פולו, אתם אמורים לפגוע אותי ליד הדלת. אני בחוץ.)
"אלכס!" אמרתי בהפתעה. "הבאתם את הריסק ההוא?"
הנערה במכונית הביטה בבלבול הולך וגובר בקהל שהתאסף בסמטה.
"כן, זה דילן." אלכס עיקם את האף. לוסי נראתה מותשת.
"טוב, תיכנסו פנימה. לוסי, יש לך מחליף."
Caroline לפני 6 שנים ו-1 חודשים
(והנה סופסוף אני מגיבה! ואני רק ארענן לך את הזיכרון, אנג'ל:
זה מה שכתבת: "לא." הרגשתי לחלוטין אילו יצאתי מטלנובלה או מסדרת דרמה אחרת. "אני רוצה להיות אנטי ריסקית."
היא הסיטה את ראשה בתנועה חדה למדי ונעצה בי מבט מתפלא. "מה?" אמרה כאילו לא שמעה.
"מה ששמעת," אמרתי. "אני רוצה להיות אנטי ריסקית.")


ועכשיו התגובה שלי:
נחרתי בבוז.
"את באמת חשבת שהטריק הזה יעבוד עליי?"
שילבתי את ידיי בנינוחות וחייכתי לעברה את חיוכי הנחמד ביותר.
"איזה סיבה יש לי להאמין לך?"
אקו לפני 6 שנים ו-1 חודשים
(...?
אני מבולבלת לגמרי לגבי מה שקורה בסביבה שבה נמצאת הדמות שלי. למרות שקראתי שוב את התגובות וכל זה... מישהו יכול להסביר לי?)
POLLO לפני 6 שנים ו-1 חודשים
"אז.. יש לך זמן לעשות איתו את "שיחת החדשים"?" שאלתי.
שיחת החדשים היא שיחה שארטמיס מקיימת אם ריסק חדש
שמגיע לעיר, לפעמים צריכים "להזהיר" אנשים לפני שהם מגיעים
לעיר המפותחת שלנו, מי יודע מה עבר עליו לפני זה.
"דילן מקפיא אנשים במבט, כוח שבאמת כדאי ללמוד איך להשתלט עליו."
אמרתי וחייכתי.
"לוסי, לנו יש שיחה" אמרתי, התקדמנו לחדר שלי.
הנערה בכחול לפני 6 שנים ו-1 חודשים
כשהגענו לחדר שתקתי.....
החלטתי לתת לאלכס להתחיל את השיחה
אקו לפני 6 שנים ו-1 חודשים
הסתכלתי, מבוהלת לגמרי, על האישה שמולי.
היא מסתכלת עליי במבט שגורם לי לקפוא.
הצצתי לעבר המפה הוירטואלית, וראיתי שאני הגעתי לנקודה האדומה שנמצאת בסוף השביל המסומן.
אבל הייתי לחוצה מכדי להבין מה זה בעצם אומר.
POLLO לפני 6 שנים ו-1 חודשים
נשמתי נשימה עמוקה.
לספר לה? אני לא יכול לשמור את זה יותר!
"אני חלק משלישיה של בנים, כולנו נראים כמעט אותו דבר.
ושלושתנו נדבקנו בוירוס. הם מתו.
האחים הגדולים שלי קראו לי מפלצת,מוטציה... הם לא רצו לראות אותי יותר.
ההורים שלי היו התקווה היחידה שלי לקבלת חום ואהבה,
אבל התברר לי שגם הם לא רוצים לראות אותי, כי אני מזכרת משני האחים האחרים
שמתו."
הלוחמת לפני 6 שנים ו-1 חודשים
התקרבתי למחונית ורכנתי לחלון.
"כן?" שאלתי את האנטי ריסקית. המבט שלי היה אכזרי, אבל פחדתי.
אחזתי טוב בסכין.
"מה את עושה פה, אנטי ריסקית?"
אקו לפני 6 שנים ו-1 חודשים
"אנ- אנטי ריסקית?" כמעט צחקתי, אבל לא עשיתי את זה כשהסתכלתי שוב על המבט שלה. "אנ- אני לא אנטי ריסקית." אמרתי בקול הכי ברור שיכולתי לסגל לעצמי. רציתי להגיד שאני ריסקית, אבל לא אמרתי. משהו חשדני בתוכי אמר לי שיכול להיות שזאת מלכודת, כדי שאזדהה.
הלוחמת לפני 6 שנים ו-1 חודשים
"אז למה, גברתי הנכבדה, את נוהגת במכונית של אנטי ריסקים?"
לא הייתי חושפת את הכעס שלי לפני אנטי ריסק אחר, אבל היא נראתה מההתחלה מבולבלת והיו לי ספקות.
אקו לפני 6 שנים ו-1 חודשים
"לקחתי אותה מאנטי ריסק," עניתי, וחשבתי שזה נשמע כמו תירוץ מטומטם, "אחרי שהוא מת. הוא הסכים לי."
הלוחמת לפני 6 שנים ו-1 חודשים
"הוא הסכים לך?" בראופן מוזר, הייתי בטוחה לחלוטין שהיא דוברת אמת.
לפני 6 שנים ו-2 חודשים
פרק שני (משימה)

הנערה בכחול-השומרת של העיר הסודית של הריסקים
ג'ד- רוצה להרוג את פולו
פולו- אתה גם שומר ביחד עם הנערה בכחול
המדפדף- מנסה להקים צבא נגד האנטי הריסקים
דניאל הירוק- מפקד פלוגה של האנטי ריסקים
מתוקונת- ברחת מהמחבוא שלך במטרה למצוא את נטע שתעזור לך
גלושס- קיבלת משימה מצבא האנטי ריסקים לבנות פצצה
נטע-מנסה לעצור את גלושס
לוחמת- מנהיגת הריסקים שנמצאים בעיר הסודית
דניאל עם תמונת החייל- בורח מהעיר במטרה להרוג את דניאל הירוק
ליילק- עוקבת אחרי דניאל עם תמונת החייל
אריה- רוצה להיות המנהיגה של הריסקים
כיפ- נמאס לך לברוח ואת מחליטה להרוג את קוותה
קוותה- משרת בצבא האנטי ריסקי ומטרתו כי לאתר את כיפ
נורי- מנסה למצוא את עיר הריסקים הסודית
אור-הולך עם נורי
אורומיס- הולך עם נורי
קאליופה- מנסה להרוג את אורומיס,אור ונורי
שד משחת- לקחת את הפצצה מגלושס ולהטמין אותה בעיר הריסקים
מייטי- לברוח מהכלא
טליה- עוזרת למדפדף
ליאו- להרוג את עמית
עמית-להרוג את ליאו
גדילן- חי בעיר הריסקים
טום- נחתכת בטעות ביד
היללי- מנסה לברוח מעיר הריסקים
הלוחמת לפני 6 שנים ו-2 חודשים
(שאלה- מי שאין לו משימה לא יעלה דרגה? לא פר.)
נכנסתי למעלית.
"אי," צייץ בן האנוש. לא הסתכלתי מאיפה ירד לו דם, אבל רק ראיתי את החתך.
יצאתי מהמעלית בלי להסתובב, גררתי את בן האנוש ביד לשולחן המפקדה והטחתי אותו בכיסא.
"איך אתה מעז להיפצע?" שאגתי.
מגדת העתידות לפני 6 שנים ו-2 חודשים
עבר כבר כמעט יום שלם, ואני עדיין יושבת בתוך צינוק 418 כשאני מנסה להיזכר מה קרה בפעם הקודמת שהייתי כאן.
אני זוכרת שכבלו אותי לאותו כיסא שישבתי עליו, ואני זוכרת שכאב לי, ואני זוכרת שבכיתי. אני זוכרת את האנטי ריסק עם העיניים החומות שהוביל אותי ליציאה, ואני זוכרת את המעיל שהוא נתן לי. המעיל כבר נאבד לי מזמן.
אני זוכרת שמאז לא דיברתי עם אף אחד, עד לרגע שבו תפסתי טרמפ עם האישה האנטי ריסקית.
זאת הייתה טעות.
אני נזכרת במה שקרה בתחילת היום. באותו כיסא שלא כבלו אותי אליו, ובאותו אנטי ריסק שסטר לי, באותה אנטי ריסקית שכיוונה עליי את הנשק שלה, באותו צעיף שעדיין משתלשל בין ידיי.
אני כל כך צמאה.
הנערה בכחול לפני 6 שנים ו-2 חודשים
חשבתי שאלכס יארח לי חברה , חשבתי שאני לא לבד, חשבתי שאכפת לו ממני, אבל הוא רק הגיע וכבר הלך! חושב שאני משוגעת! בדיוק כמו דילן!!!!
התחלתי לבכות!!!!! מה את חושבת שאת עושה? אמרתי לעצמי!!!!! את לא תינוקת!!!! בכי לא עוזר לשום דבר! את סתם תהי עצובה עוד יותר! יופי באמת! אני גם בכיינית, גם יש לי פיצול אישיות, וגם מדברת לעצמי! לא פלא שכולם בורחים ממני...... לא ידעתי מה לעשות! החלטתי לקחת כדורי הרגעה! הלכתי אל המדף , פתחתי את הקופסה, ולקחתי משם כדור הרגעה, רגע, אני ריסקית! כדור אחד לא ישפיע.... אז לקחתי 5!!בדיוק שבלעתי את הכדורים שמעתי צעקה- לוסי מלודי!!!! מה את חושבת שאת עושה!?!?! את מנסה להתאבד!?!?! ואז התעלפתי.... (שמישהו ימשיך מהקטע של הצעקה)
לפני 6 שנים ו-2 חודשים
"רוצה מים?" שאל סטיב במבוכה ניכרת על פניו.
רטנתי וקמתי מהכיסא. חיפשתי מקום שדרכו אפשר לברוח.
"תראה, אין סיכוי שאני נשארת פה-אני אנסה לברוח בשלב כלשהו-איכשהו. אבל לא בלעדיך!"
נשענתי על קיר בייאוש "אם תרצה להישאר פה... אקח דגימת דם שלך אחי שתהפוך לריסק ואברך לבד."
היבטתי בו ודמעה זלגה על פני.
הלוחמת לפני 6 שנים ו-2 חודשים
היללי, את כבר לא שם.
מגדת העתידות לפני 6 שנים ו-2 חודשים
גמרתי עוד רבע מהבקבוק.
החלטתי שמעכשיו אני לא אשתה עד שהמצב שלי יהיה באמת נואש. בינתיים אני צריכה למצוא נקודת תורפה בדלת.
כלום.
אני אצטרך לחכות שיוציאו אותי מכאן, ואז אוכל לברוח.
לפני 6 שנים ו-2 חודשים
אני כן. ואם לא-אז איפה?
אם את מתכוונת לבריחה-אני אברח אבל בזמן אחר.
אל תדאגי
נטע לפני 6 שנים ו-2 חודשים
פתחתי את הטלויזיה, הכתבת אמרה: "הפצצה נגד הריקסים כבר מתקדמת, בראש צוות הבנייה עומדת גבי טטרוף. גבי מדווחת ש...". הרגשתי שעניים שלי בוערות, כך אני מרגישה שאני כועסת.
למה? למה? חשבתי למה היא בונה את הפצצה? בשביל שתהייה עוד מלחמה? בשביל שהייה עוד אסון?
כעסתי. כעסתי מאוד.
הלכתי לכיוון הבית שלה.
ליילק לפני 6 שנים ו-2 חודשים
התעוררתי בהרגשה נהדרת, בשעה מאוחרת, רעננה ומאושרת אחרי שנת לילה ארוכה ומתוקה. הצד של מטי במיטה היה ריק, כמו בדרך כלל.
לא היו לי סיוטים.
לא היו בכלל.
פיהקתי פיהוק גדול והתמתחתי. בבית שררה דממה.
מטי יצא לטייל או משהו? הרהרתי. קמתי מהמיטה בחיוך קטן ויצאתי אל המטבח, מחפשת פתק.
היה שם פתק.
החיוך נמחה בין רגע מהפרצוף שלי.
"יצאתי לתרום את חלקי." נכתב באותיות הברורות והמושלמות שלו,"אל תדאגי לי, הכל יהיה בסדר ואחזור בקרוב. תוכלי לטפל בענייני החתונה בעיר בינתיים, ואני אחזור. אוהב, מטי."
הלב שלי ניתר בחזה כמו מטורף, הרגשתי את החיוורון והבהלה מתפשטים בגופי. מתי הוא יצא??? חשתי בדחף המשוגע לעצור אותו. אבל אולי אין לי סיכוי בכלל.
הסתחררתי סביב סימני החיים שהשאיר. קליפת ביצה בפח, בלגן קטן בנעליים, ו... בלגן גדול בארון הבגדים. תיק אחד חסר, המקרר כמעט ריק וגבינה מרוחה על השיש.
הוא עזב במהירות. במהירות מהירה מדי.
הנחתי אצבע חרדה בעדינות על המחבת ששכב כמעט הפוך על הגז.
הוא היה חם. הרגשתי בצריבה האיומה שמתפשטת בגוף שלי כשחום מתקרב אליי, בתגובה להיפוך המושלם של הכוח שלי - קרח.
ההחלטה המטורפת התגבשה בראשי במהירות.
אני הולכת להחזיר אותו. ואם לא להחזיר אותו, ללוות אותו ולראות אותו לפחות עוד פעם אחת אחרונה. או לא אחרונה.
הלוחמת לפני 6 שנים ו-2 חודשים
תקראי את התגובה האחרונה שלי בפרק הקודם, היללי!)
אֵרִיַה לפני 6 שנים ו-2 חודשים
(אבל... אבל... איך אני יכולה? לוחמת היא המנהיגה! היא תרצח אותי!)
המשכתי להביט מסביב בסקרנות, מקום מעניין, ועוד יותר מעניין בטח לשלוט כאן.
גלגלתי עיניים, נו כבר.
עמיתוש!!! XD לפני 6 שנים ו-2 חודשים
קמתי בבוקר, ישנתי רק שעה. כול הזמן חשבתי על אותו האיש (ליאו) הוא מנסה להרוג אותי, הוא אנטי ריסק אחרי הכול. היה לי מזל בפעם הקודמת שהוא לא הרג אותי כי המנהל נכנס. אבל אני לא אוכל להתחמק לנצח. הנשק שלו חזר ואני עוד לא הבנתי את הכוח שלי. אבל נמאס לי לברוח. אני אהרוג אותו או שהוא יהרוג אותי. מה שרוב הסיכויים יקרה בהתחשב בכך שהוא גדול ממני. מעכשיו אני מסתובבת במקום עם אנשים, אדמה, וצמחים. אם הוא רוצה מלחמה אני אתן לו אותו. רק שאני מתכננת לנצח הפעם. שרק יעז...
קרקור הבטן שלי קטע את המחשבות שלי, אחרי הכול גם ריסקים צריכים לאכול. הזמנתי לחדר ארוחת בוקר שכללה טוסטים צנים ותה. אח"כ אני אחשוב על תכנית.
הלוחמת לפני 6 שנים ו-2 חודשים
(אני בהחלט ארצח אותך. נכון שזה נהדר? תמיד חלמתי לרצוח את אריה!
סתם, זאת רק עוד משימה על הראש שלי. *אנחה*
אתם קולטים?! אני צריכה למנוע ממישהו להיכנס, לנטרל פצצה, ולמצוא מיליון ריסקים!)
Draco The Space Marine לפני 6 שנים ו-2 חודשים
הלכתי לחפש את המנהיגה של הריסקים
אני חייב למצוא מישהי שתעזור לי פה, הלכתי לחפש אותה
אבל נתקלתי בה...
(מי שרוצה שיתקל בי)
אֵרִיַה לפני 6 שנים ו-2 חודשים
(דייי!!! אני4 לא אשמה בזה שלינה (המתוקה והנחמדה ^^) גרמה לזה!)
הלוחמת לפני 6 שנים ו-2 חודשים
(אז תבקשי יפה, כי אין לי כוח לטפל במישהי וחותרת מתחתיי בנוסף לזה. ארטמיס אוהבת אותך.)
אֵרִיַה לפני 6 שנים ו-2 חודשים
(לא! אני לא חותרת תחת אף אחד! יש לי כבוד! המממ... אני לא הולכת לבקש, את הולכת להמליץ עלי? ^^)
הלוחמת לפני 6 שנים ו-2 חודשים
(כן, אבל רק עם תעזרי לי במשימות האחרות. למרות שזאת המשימה שלך, אני די בטוחה שעם תעזרי לי במשימות של יזה ייחשב לך.)
ליילק לפני 6 שנים ו-2 חודשים
(היי, גדיל!)

התארגנתי בזריזות, סחבתי את כל הציוד הנחוץ ביותר שיכולתי לחשוב עליו בשתי דקות ורצתי לכיוון היציאה מהעיר במהירות, כשאני קצרת נשימה וליבי פועם חזק כמו מופע תופים.
בלי לשים לב - שוב - נתקעתי ברידיק ונפלתי לאחור.
"היי!" התרוממתי מהר והתעלמתי מהעובדה שהסמקתי כמו עגבנייה,"מה אתה עושה כאן?"
דניאל לפני 6 שנים ו-2 חודשים
(לינה, מה עם כל אלו שאין להם משימה?!)
☂inbal☂ לפני 6 שנים ו-2 חודשים
אחרי יומים הרגל שלי נרפאה.
היה בוקר, די בהיר. השעה ארבע. אני עדיין לא סובלת את גוסת ומה שמו. שני מעצבנים.
אני מקפלת את שתי המזוודות לגודל של שלט טלויזיה. את שני הקדחים אני לוקחת בידי. אני מכניסה את המזוודות שהתכווצו לגודל שלטים לתיק המעצבים שלי. אני יודעת שאני אופנתית...
אני צועדת כמה שיותר בשקט. מנסה לא להשמע כלל.
שיט.
למה לא דאגתי להזיז את השורש לפני שהחלטתי לברוח?!
משום מקום, גוסת התעורר, עם גרזן ביד.
לעזאזל?! מי ישן עם גרזנים?!
"אנחנו באים איתך." הוא אמר. הוא לא שאל.
"למה לי לבוא איתכם?" אני שואלת, בטון מתגרה. אני לא מבינה למה הם לא עוזבים אותי.
"ככה." הוא עונה.
אני מגלגלת עיניים. "תתארגנו מהר, מפגרים." אני אומרת.
"אלכסנדר..." גוסת אומר.
קוראים לו אלכסנדר? כנראה שכן. אני יודעת ששניהם יודעים את שמי.
הם מתארגנים בחצי שעה. כמה זמן לוקח להתארגן, לעזאזל?!
"אנחנו מוכנים." גוסת אמר.
"תודה לאל. אתם מתארגנים בדיוק כמו בנות." אמרתי, בטון מלגלג.
"תשתקי." אלכסנדר אמר לי.
"אתם לא תאמרו לי מה לעשות, זה מובן?" אמרתי להם, מכוונת את האקדחים שלי, ללב של שניהם.
אני טובה בלכוון מטרה, ובכלל בנשקים מכל סוג- חצים וקשת, השלכת סכינים ופגיונות, כידון, גרזן, חרב, חנית, רק כי היו לי שיעורים פרטיים בלחימה בערך מגיל שש וחצי.
אני ביקשתי ללמוד את זה. בהתחלה הייתי רק עם חץ וקשת, השלכת סכינים ויריה באקדח. לפעמיים קצת רוגטקה, וחרבות. אני לומדת בדיוק 14 שנים. אני הכי אוהבת אקדחים. פעם היה לי אפילו אקדח וורוד. אבל שנאתי אותו. הצבע האהוב עליי הוא שחור. אז אמרתי לאקדח הוורוד "ביי ביי", והורדתי אותו במים באסלה. כן, ברור שקיבלתי עונש, אבל זה לא הזיז לי.
גוסת מכוון אלי גרזן, ואלכסנדר מכוון אלי סכין. אני תוהה מה יגיע קודם- הסכין, הגרזן או הכדורים.
ואז אני מורידה את הנשק.
אחרי גם הם.
אני צועדים.
"אתם לא יכולים ללכת קצת פחות כמו פילים?!" אני אומרת להם בנימה עוקצנית.
"לא." גוסת אומר לי.
בעצם אני סוג של שבויה שלהם. כמובן שלרוב השבוים אין נשק, אבל הם כופים עליי להשאר איתם, ואני לא כל כך מבינה למה. בעצם אני כן מבינה- הם צריכים שאשמור עליהם. תינוקות.
אנחנו מגיעים לכביש.
אין שום תנועה בכביש.
"אז לאן כל כך רצית ללכת?" אלכסנדר שואל אותי.
"לעיר הריסקים." אני עונה בטון קפוא.
"אהה, ואי אנחנו אמורים להגיע?" הוא שואל.
חשבתי. למה לא חשבתי על זה קודם? כי יש בי טיפת אנושיות.
'זאת עיר סודית, סתומה!' המילים מהדהדות במוחי. 'איך את רוצה להגיע לשם?' אני מנסה להבין.
מונית? 'ממש לא!' ג'י פי אס? 'בטוח שלא!'
אני נזכרת במפות של רונה. בטוח יש שם את המקום הזה! היא רצתה להגיע לשם, ולחתוך דרך היער! 'כן, תודה לאל שהבנת, מפגרת.'
"יש לי מפה." אני אומרת. הפעם אני נשמעת אנושית. חבל.
"איך בדיוק השגת אותה?" גוסת שואל אותי.
"סיפור ארוך." אמרתי. רונה חושבת על הכול...
הגדלתי את המזוודה שלה. הפכתי את כל המזוודה כדי למצוא את המפה. 'תחשבי, מטומטמת. איפה היא יכלה לשים את זה?' בטח שלא במזוודה. ככה אם היו מוצאים את המזוודה, היו מוצאים גם את עיר הריסקים. בטלפון שלה! הוא אמנם מזכוכית, והוא שקוף, אבל אני יודעת שיש לו תא קטן. היא בטח קיפלה את המפה, והכניסה אותה לשם.
אני מוציאה את הטלפון שלה, ופותחת אותו. באמת יש שם מפה. אני סוגרת את התא, ומכניסה אותו למזוודה שוב. אני מכווצת את המזוודה, ומניחה אותה בתיק שלי.
אני פותחת את המפה. העיר לא כזאת קרובה. אנחנו מצביעים לטרמפ. לפתע מכונית עוברת.
"לאן אתם צריכים?" אני מביטה, בו. הוא מספיק טיפש כדי להתהפנט.
"עוף מכאן." אני אומרת. הנהג יוצא הרכב.
"תתחיל ללכת ביער. אתה תשכח שראית אותנו בכלל. אתה תגיע לכביש בצד השני, ושם תיקח טרמפ הביתה." אני אומרת לו. הוא לא יזכור אותנו.
"וברגע שתראה מערה, תצא מהפנוט, ותחזור לעצמך, או יותר נכון למי שהפכתי אותך. תשכח אותי." אני אומרת.
הנהג מתחיל לצעוד אל עבר היער.
"את רצינית?!" אלכסנד שואל אותי.
"הוא בטוח ייפצע עד שיגיע לכביש. הוא לא נראה לי חכם גדול. ואז הוא יהפוך לריסקר." אני אומרת.
שלושתנו נכנסים לרכב.
אנחנו מקלקלים את החימום ברכב בכוונה. שיהי לנו תרוץ למה יש לנו מעילים וכפפות, ובגדים כאלה.
אנחנו נוסעים בכביש. אנחנו היחידים בכביש. גוסת נוהג. אני יושבת לידו מקדימה. אלכסנד יושב מאחור.
שלושתינו לא פוצים פה. חוץ ממני, שמדי פעם אומר לגוסת "תפנה בפניה הבאמה ימינה, או "תפנה שמאלה".
חוץ מזה שורר שקט. אני עצבנית מאוד שהם איתי.
הלוחמת לפני 6 שנים ו-2 חודשים
(נורי, אני מעריכה מאוד את הכתיבה שלך, אבל את מחליטה המון בשביל כולם.)
☂inbal☂ לפני 6 שנים ו-2 חודשים
(לוחמת, אני לוקחת את אור איתי, כי הוא לא הולך להיות בסימניה חודש.)
לפני 6 שנים ו-2 חודשים
נכנסתי לאוטו שלי והתחלתי לנסוע בכיוון היציאה מהעיר.
התפקיד שלי הוא לאתר ריסקים ולחסל אותם,עד שהם יכחדו.
עצרתי את האוטו באמצע הכביש כך שיחסום את הדרך,הכביש הוא לא כביש מהיר כך שמכוניות עוברות שם לעיתים רחוקות.
אחרי חצי שעה של המתנה רכב התקרב לכיווני ונעצר באמצע הכביש בגלל האוטו שלי.
בתוך המכונית היו 3 אנשים אבל הם היו לבושים בבגדי חורף והדבר נראה לי מוזר.
טענתי את יונק הדם שלי והתקדמתי לכיוון המכונית שלהם.
דפקתי קלות על החלון ואמרתי "תעודות זהות בבקשה".
דניאל לפני 6 שנים ו-2 חודשים
אני הולך להרוג אותו. אני הולך לחתוך אותו לאט.. ונראה מי יעצור אותי!!
אני אחזור אל אנה.. אני לא אתן לו לפגוע בה!!.
אנה ישנה אז לקחתי נעליים, תיק, מצרכי מזון, ובגדים. השארתי פתק.. היא תבין למה היתכוונתי..
והתחלתי ללכת לכיוון היציאה מהעיר..
דניאל לפני 6 שנים ו-2 חודשים
(שד, אתה לא מגיב, אז תתמודד עם התוצאות:)
"אתה בא איתי." לחצתי על ההדק ועיניו של הריסק נפערו בתדהמה כשכל כוחו אזל.
אחזתי בצווארון חולצתו בגועל וגררתי אותו לעבר המושב האחורי של המכונית.
נכנסתי והתיישבתי במושב הנהג והתנעתי את הרכב.
"ריסק מטופש. חושב שהוא יכול לעבוד עליי."
גלגלי המכונים חרקו על הכביש כשמיהרתי בחזרה לכיוון בית הסוהר.
עברתי בשערי המתכת הגדולים, ולבסוף חניתי.
חייל זוטר התקרב לעברי במהירות.
"תקחו אותו לתא 102. התא ריק, נכון? יופי. אני אבוא לחקור אותו בערב." החייל הנהן נמרצות והלך.
כעבור כחצי דקה הוא חזר עם שני חיילים נוספים.
הם נעלו אזיקים על ידיו של הריסקר והרימו אותו בגסות.
"תזדרזו." התנעתי את המכונית ושבתי לכביש במהירות.
עיר הריסקרים, הנה אני בא.
מגדת העתידות לפני 6 שנים ו-2 חודשים
מולי ישבה ילדה, שלא נראה שעברה את גיל עשר. היה לה שיער בלונדיני קצר ופוני שכיסה את מצחה. היא הביטה בי בעיניה הגדולות, ובהן השתקפה דמותי.
הילדה התחילה לבכות, והדמות שלי נראתה מטושטשת בעיניה, למרות שראיתי שמשהו לא נראה בי נכון. נראיתי מעורפלת, כאילו ישנה...
הילדה התחילה ליבב והיא לא הפסיקה לבכות. היא מלמלה משהו, וידעתי שדבריה לא הופנו אליי.
היא אמרה משהו על זה שהיא רק רוצה ללכת הביתה.
לקח לי זמן להבין- שהילדה הייתה אני.
אני כשהייתי בת חמש או שש.
הילדה אמרה שהיא לא רוצה למות. היא לא רוצה שאני אמות.

פקחתי את עיניי, ולא היה מולי אף אחד. באמת ישנתי. רק חלמתי...
קמתי ונעמדתי מול הדלת.
הצמדתי אליה את אוזני. לא שמעתי כלום. זה אומר שהדלת עבה, וצריך משהו כבד במיוחד כדי לשבור אותה. האנטי ריסקים דאגו כאן להכל. אין כאן שום דבר חוץ מקירות בטון ודלת ברזל.
הצצתי דרך חור המנעול, והופתעתי כשראיתי שמישהו עומד בעד לדלת.

(כל מי שרוצה...)
☂inbal☂ לפני 6 שנים ו-2 חודשים
(לינה, זה אזור עם שלג, וקפוא שם.)
מכונית אחת עמדה באמצע הכביש. היא נראתה לי של איזה אנטי ריסקר.
אישה אחת יצאה מהמכונית.
היא צעדה לקראתנו.
הבטתי קדימה, וקרעתי את המפה. את הקרעים הנחתי בתוך החימום המקולקל. החתיכות בתוך המנוע.
"תרגעו."אמרתי לאלכסנדר וגוסת.
גוסת עצר את המכונית באיטיות, והיא ניגשה אלינו.
"תעודת זהות בבקשה." היא אמרה.
הוצאתי אותה מתיק המעצבים שלי.
"קחי," אמרתי לה בטון חביב.
בינתיים אלכסנד וגוסת הוציאו את התעודות שלהם, בזמן שהיא קוראת את התעודה שלי.
טליה לפני 6 שנים ו-2 חודשים
(מדפדף נחמד, אני תקועה אז אולי תכתוב כבר משהו?!)
מגדת העתידות לפני 6 שנים ו-2 חודשים
(הממ... שעמום.
עכשיו יש שם בוקר או ערב?)
אֵרִיַה לפני 6 שנים ו-2 חודשים
"מה עכשיו?" הבטתי בארטמיס מזווית העין "הולכים לחפש עוד ריסקרים?"
מגדת העתידות לפני 6 שנים ו-2 חודשים
(כל אנטי ריסק שמוכן לעמוד מחוץ לדלת, מוכן בבקשה לכתוב משהו? בבקשה?!)
הנערה בכחול לפני 6 שנים ו-2 חודשים
היי XD
אני עדיין מעולפת בחדר שלי מכדורי הרגעה!
חחח שמישהו יהיה זה שצועק~!
הלוחמת לפני 6 שנים ו-2 חודשים
הנחתי לבן האדם הפצוע. באותו רגע עברה בי מחשבה חותכת שמשהו ממש רע הולך לקרות.
התקרבתי למקרופון, נשמתי עמוק ואמרתי
"הישיבה בוטלה. מהיום בערב חל איסור על כל הריסקים לצאת מהעיר עד הודעה חדשה."
נשמתי שוב, נרעדת. "אלנה, אני אודה לך אם תבואי איתי. אלכס, תעזור ללוסי לשמור על העיר. תן לבני האדם להסתובב פה, אבל בשום פנים ואופן לא לצאת. אני יוצאת, אחזור מחר בבוקר כנראה." אלנה באה אחריי במעלית.
שעטתי במורד הרחובות, ותוך כדקה הגעתי לחדר שלי. לקחתי משם סווצ'רט עם ברדס, איפרתי את העין שלי במייק אף הכי טוב שהיה לי, זה שפותח על ידי אחת הריסקיות המדעניות. נתתי קצת לאלנה, והיא מרחה על הצלקת שלה.
לקחתי סכין מהמגירה, וארנק.
הכגעתי ליציאה, ומצאתי את לוסי יושבת בחדר השמירה שלה ושותה שוקו.
"לוס, היציאה הועברה?" שאלתי בחיפזון.
"כן. להודיע לריסקרים על המיקום החדש?" שאלה.
"לא. אף אחד לא יוצא עד שאחזור. תציבו שמירה כפולה מצידי," התזתי. התחושה הרעה גברה, כמו טרטור בבטן.
הובלתי את אלנה ליציאת החירום, זאת שנפתחת בחדר שירותים של קניון, ונעללמת מיד.
"את באה איתי?" שאלתי את אלנה.
אֵרִיַה לפני 6 שנים ו-2 חודשים
"ברור!" עניתי בהתלהבות.
הדלת נפתחה, מצאנו את עצמנו בתוך תא שירותים, נעול.
יצאנו מהמעלית, כשהסתובבתי לוודא שיש לנו דרך לחזור, ראיתי שהיא כבר לא שם.
"אמממ... איך אנחנו חוזרות אם הדלת נעלמה?" שאלתי במבוכה והצבעתי על הקיר החלק.
הלוחמת לפני 6 שנים ו-2 חודשים
"לוסי העבירה את הכניסה למקום אחר. כשנצטרך לחזור, היא תשלח לי אסמס עם כתב סתרים של המקום החדש. אך ורק כשנצטרך לחזור, אחרת וכלו למצוא אותנו ולסחוט מידע." פתחתי את הדלת ויצאנו לקניון די מוזנח.
"מממ...אני צריכה נעליים חדשות," רטנתי ובהיתי לכמה שניות בחלון ראווה של מגפיים.
יצאנו מהקניון, וחצינו דרך הכביש הקרוב לכניסה הקודמת של עיר הריסקים.
"חכי-" חסמתי את אלנה בידי. רכב שחור עצר ליד הסמטה הקודמת.
נשימתי נעתקה.
עלו עלינו.
שניה לפני שהתעלפתי מאימה, משכתי אחריי את אלנה, עברנו את הסמטה והתיישבנו בשולחן חוץ של בית קפה סגור. התנשפתי במהירות.
מגדת העתידות לפני 6 שנים ו-2 חודשים
(לא משנה. תשכחו ממה שביקשתי.)

הוא הלך. מי שזה ל היה הלך, ואני נאנחתי, לא בטוחה אם מהקלה או מייאוש.
התיישבתי בפינה וניסיתי להירדם, אבל פחדתי לראות שוב אתצ אותה ילדה קטנה שתבכה ותגיד שהיא לא רוצה למות.
לקחתי לגימה קצרה מהבקבוק והנחתי אותו בצד.
התחלתי לשקוע בזיכרונות. חלקם שמחים, חלקם כואבים.


(שאיזה אנטי ריסק יבוא לפה כבר! אני די משועממת...)
אֵרִיַה לפני 6 שנים ו-2 חודשים
ארטמיס הייתה חיוורת כמו קיר, המכונית נעצרה במרחק כמה מטרים מאיתנו, שילבתי ידיים והתחלתי לפטפט תוך כדי שהבטתי מזווית העין ברכב..
"המגפיים שהיו בחלון הראווה? אז למה לא קנית אותןם? הם היו מדהימות!, רוצה שנחזור עכשיו? את לא תתחרטי..."
הנערה בכחול לפני 6 שנים ו-2 חודשים
הלוחומת - אני עדיין בחדר שלי מעולפת כי לקחתי כדורי הרגעה
הלוחמת לפני 6 שנים ו-2 חודשים
ניסיתי לחייך, אבל פניי נשארו קפואות.
"תודה, אלנה. את צודקת." ואז הנמכתי את קולי, דיברתי לנעליי, וחיפשתי משהו בארנקי.
"הוא מפקד פלוגה בכלא של האנטי ריסקים. אסור שהוא יראה אותנו. אנחנו חייבות להתחפף מפה, ולהגיד ללוסי לשנות כניסה כל יום." מצאתי את מה שחיפשתי. כרטיס לבן עם פס מגנטי. "תחפשי מכונת כספומט..." מלמלתי, עדיין מבועתת.
הלוחמת לפני 6 שנים ו-2 חודשים
ניסיתי לחייך, אבל פניי נשארו קפואות.
"תודה, אלנה. את צודקת." ואז הנמכתי את קולי, דיברתי לנעליי, וחיפשתי משהו בארנקי.
"הוא מפקד פלוגה בכלא של האנטי ריסקים. אסור שהוא יראה אותנו. אנחנו חייבות להתחפף מפה, ולהגיד ללוסי לשנות כניסה כל יום." מצאתי את מה שחיפשתי. כרטיס לבן עם פס מגנטי. "תחפשי מכונת כספומט..." מלמלתי, עדיין מבועתת.
אֵרִיַה לפני 6 שנים ו-2 חודשים
הבטתי מסביב ואז שאלתי "אין לך התנגדות חזקה לחזור לקניון בשביל הכספומט, נכון?" שאלתי בשקט
הלוחמת לפני 6 שנים ו-2 חודשים
היללי, את מתעלמת לגמרי מהסיפור! בסוף הפרק הקודם אני לקחת אותך ואת החבר שלך למפקדה, אתם נמצאים שם! ואי אפשר לצאת סתם ככה מעיר הריסקים! היציאה חסומה, ואין לך מושג לאן ללכת! תמחקי את התגובה!
POLLO לפני 6 שנים ו-2 חודשים
"הישיבה בוטלה. מהיום בערב חל איסור על כל הריסקים לצאת מהעיר עד הודעה חדשה." אמרה
ארטמיס ויצאה מהחדר עם אלנה, הנערה החדשה. זה לא מוצא חן בעיני שהיא מסתובבת איתה הרבה,
בכלל לא מוצא חן בעיני. ירדתי במהירות למטה, אולי לוסי עוד מחכה לי.
נכנסתי לחדרה, מצאתי אותה לוקחת חמישה כדורי הרגעה.
"לוסי מלודי! מה את חושבת שאת עושה?! את מנסה להתאבד?" צעקתי כשראיתי אותה מתחילה להסתחרר.
אך זה היה מאוחר מידי, היא נפלה על הריצפה. נו באמת, היא לא הייתה יכולה לחכות עוד דקה
בשביל שאני ירגיע אותה?
הנחתי אותה על המיטה בזהירות, הפרצוף שלה נראה מאוד יפה.. מיהרתי לסלק את המחשבה
מראשי, זה בכלל לא הזמן לזה.
הכנסתי לאוזן ימין את האוזניה הזעירה שנתנה לי ארטמיס לתפקיד השומר.
שפכתי קצת מים על פניה של לוסי, כעבור כמה דקות היא התחילה להתאושש,
כשהיא פתחה את עיניה, מיהרתי להסתכל עליה ולהרגיע אותה.
הלוחמת לפני 6 שנים ו-2 חודשים
"לא." שעטנו לעבר הקניון. בידיים רועדות, הכנסתי את הכרטיס לחריץ. המסך הואר, והמפקדה נכספה אלי.
"תסתירי אותי." אמרתי לאלנה. היא נעמדה עם גבה אלי.
"אלכס," אמרתי. פניו הופיעו במסך. "כן, המ-" "לא משנה. תחפש את לוסי. תגיד לה להעביר את הכניסה פעם ביום, ולהציב שמירה. יש אנטי ריסק מחוץ לעיר!" המסך נכבה.
"יופי, ממש נהדר."
אֵרִיַה לפני 6 שנים ו-2 חודשים
"יש לי תחושה רעה" מלמלתי בשקט והצבעתי על כמה אנשים חמושים ששוטטו בקניון "בואי פשוט נעמיד פנים, והאיפור שלך מתחיל להימרח, ניכנס רגע לשרותים ותסדרי אותו, בסדר?" שאלתי בדאגה והמשכתי להביט מסביב
POLLO לפני 6 שנים ו-2 חודשים
"לוסי! קומי!"
הנערה בכחול לפני 6 שנים ו-2 חודשים
פתחתי את עני...... ראיתי את אלכס....
מה.... מה קורה כאן? ולמה כואב לי כל כך הראש?
אחרי דקה נזכרתי..... הוא לא השאיר אותי לבד! הוא חזר! בכל זאת אני לא לבד בעולם!
הנערה בכחול לפני 6 שנים ו-2 חודשים
שמחתי לראות את אלכס......
אם הוא חזר סימן שהוא חושב עלי, שאני חשובה לו!
גם הוא חשוב לי, למרות שאני עוד לא יכולה לסמוך על אף אחד במאה אחוז עליו אני הכי סומכת מכול האנשים פה! לפני שאני מתחילה ליצור פה בריתות אני צריכה לוודא שאנחנו באותו צד.....
אמ...אלכס..... אני יודעת שזה לא קשור...... אבל.... אני יכולה לסמוך עליך?
פשוט אתה היחיד שאיכשהו אני מאמינה בו כרגע....
POLLO לפני 6 שנים ו-2 חודשים
"כן! את יכולה לסמוך עליי"
☂inbal☂ לפני 6 שנים ו-2 חודשים
(אורומיס, אני לא מוציאה אתכם טיפשים, פשוט הדמות שלי היא ממש מעצבנת קרת רוח, אז היא כל היום מסתובבת עם פרצוף זועף.)
☂inbal☂ לפני 6 שנים ו-2 חודשים
אלכסנד לחש לי להפנט אותה. לאנראה לי שזה היה הגיוני, אבל שיהיה.
"איך קוראים לך?" שאלתי אותה, בידיעה שהיא תסתכל עליי.
"אממ, למ..." היא התחילה לומר, אבל הספקתי להפנט אותה.
"תני לנו לעבור, ותשכחי מאיתנו. את תצאי מהטראנס בעוד שעה, אבל עדיין לא תזכרי אותנו. ואם יש לך מצלמה נסתרת כלשהי, תמחקי אותנו ממנה, ואת כל מי שהופיע בה עד עכשיו. ותחזירי לי את תעודת הזהות." אמרתי לה. היא הינהנה.
היא הזיזה את המכונית שלה, ונתנה לנו לעבור. היא נשארה דוממת.
עברנו. אחרי שייצאנו משדה הראייה שלה, הוצאתי את חתיכות המפה מהחימום המקולקל. חיברתי אותן יחד.
"בפנייה הבאה תפנה שמאלה." אמרתי לגוסת.
המשכנו לנסוע בערך שעה. לפתע עצרנו לפני שער ברזל גדול.
היו שם לפחות שבעה שומרים.
גוסת החנה את המכונית בצד. שלושתנו יצאנו מהרכב.
השומרים כיוונו אלינו נשק. ראיתי על ידו של אחד מהם כתם כחול וגדול.
"הם ריסקרים. זה בסדר." גוסת אמר.
הורדתי את הכפפה שלי. הראיתי להם את היד שלי. הצבעתי על הכתם. גם אלכסנדר וגוסת הצביעו על הכתמים הכחולים שלהם.
הם הורידו את נשקיהם מטה.
"בואו." הם אמרו בחביבות.
נכנסנו אחריהם.
"עד העיר עצמה נוסעים במכונית." אמר השומר שמלווה אותנו.
נסענו. שררה שתיקה.
לפע הגענו לעיר. היא מכוסה ערפל כבד. אבל אחרי שעוברים את הערפל- העיר יפהפיה.
"הערפל מסתיר את העיר האמיתית. אין שום סיכוי שיורידו את הערפל הזה." השומר אמר.
שלושתנו רק עמדנו שם, בוהים ממש כמו מפגרים. אפשר גם לומר אנושיים.
בשלב מסוים נכנסו לבניין גבוה.
"כאן תגורו." אמר השומר. לא ידעתי שעיר הריסקים כל כך מסודרת. באמת שלא. אני מרגישה הרבבה יותר שלווה מתמיד. שאני לא שונה. שאני יכולה ללכת ברחוב בלי כפפות. שאני יכולה לספר לכולם שאני מהפנטת. שאני יכולה לספר את הסיפור שלי.
דניאל לפני 6 שנים ו-2 חודשים
(לוחמת את נראה לי אמורה לקבל הודעה שאני ועוד מעט ליילק? נעלמנו מהעיר..)
POLLO לפני 6 שנים ו-2 חודשים
"יש לנו שלושה ריסקים חדשים,
אני רוצה אישור להכניס אותם" לחשתי
לאוזנייה.
"תכניס אותם, ואני עסוקה עכשיו, אז אני מתנתקת
בנתיים" אמרה לי ארטמיס.
"ברוך הבא לעיר הריסקים. אמרתי ומיהרתי
לנעול את הדלת. "אתם הבנים, מקבלים מפתח
לחדר 368. שם יחכו לכם חוברות למידע על העיר."
אמרתי והגשתי לנער (אורומיס) את המפתח.
"כדאי שתשמרו עליו טוב, ניפגש מחר במסדר בעשר
בבוקר, נקווה שהמנהיגה שנו תגיע עד אז..."
הנערים חייכו והלכו לעבר החדר.
"ונעבור אלייך..." אמרתי וניגשתי אל הנערה.
"עד שנמצא לך חדר את תשני עם לוסי, השומרת הבכירה
של העיר. היא לא במצב טוב כול כך עכשיו, אז כדאי
שתהיי בשקט. אני מצטער שלא נוח כול כך עכשיו, אבל בבוקר
הכול יסתדר. אם את צריכה עזרה אני בחדר 801..."
דניאל לפני 6 שנים ו-2 חודשים
(פולו עכשיו תודיע בקשר ללוחמת שנעלמתי ולא מוצאים אותי בשום מקום!!)
POLLO לפני 6 שנים ו-2 חודשים
(תודה שהזכרת דניאל.. )
"לפני שהלכתי לישון בדקתי
את כול החדרים.
הגעתי לחדר 802, החדר שלידי,
החדר של מטי ואנה.
דפקתי, אין תגובה. ארטמיס השאירה לי
את המפתחות לחדרים, פתחתי את הדלת במהירות.
כלום! האורות היו חבויים, הארונות מבולגנים...
מצאתי פתק על השולחן, זה היה בהחלט הכתב של מטי:
"אל תדאגי לי, הכל יהיה בסדר ואחזור בקרוב.
תוכלי לטפל בענייני החתונה בעיר בינתיים, ואני אחזור. אוהב, מטי."
לא! אין סיכוי! זה כול כך ברור שזה מה שיקרה, איך לא שמתי לב?!
מטי יצא לטפל באנטי ריסקים ואנה אחריו...
הקשתי על הכפתור הזעיר באוזניה: "שיחת חירום"
"אני יודע שביקשת לא ליצור קשר אבל מטי ואנה נעלמו בעקבות
האנטי ריסקים! תחזרי אליי כשתוכלי" אמרתי וניתקתי.
POLLO לפני 6 שנים ו-2 חודשים
רצתי במהירות לדלת הכניסה לעיר,
קצת לפניה מצאתי את אנה נתקלת ברידיק.
"אנה!" צעקתי לעברה.
לפני 6 שנים ו-2 חודשים
(אורומיס!,צריך 3 תגובות כדי להרוג ואתה הרגת אותי בתגובה אחת,אני לא יכולה לירות בעצמי ולהישאר בחיים.
נורי,את רמה 1 וצריך כוח הפנוט רב כדי לשכנע מישהו לירות בעצמו)
הלוחמת לפני 6 שנים ו-2 חודשים
"תחכי לי רגע, בסדר?" אמרתי לאלנה ונכנסתי לאחד התאים. הטחתי את מכסה האסלה והתיישבת יעליו.
מטי ואנה נעלמו.
שני ריסקרים חדשים.
מה חשבתי לעצמי?
תדמית מפקדת-הברזל-שתמיד-מפגינה-עוצמה עמדה לקרוס בכל רגע. רציתי לפרוץ בבכי ולהימחק מהעולם הזה.
אבל 5 שנות פיקודי עשו את שלהן. ניסחתי הודעה עם כל הפרטים, והקלטתי אותה.
"אלכס, תודה על המידע החשוב. אני מבקשת שמחר בבוקר במסדר תעלה במקומי ותעבור על החוקים החדשים:
1. אף ריסקר או ריסקית לא יוצאים מהעיר עד שאני חוזרת.
2. אף ריסקר או ריסקרית לא מכניס ריסקרים אחרים מבחוץ. אם מגיעים ריסקרים, אסור לצאת החוצה לפגוש אותם.
3. אימוני היום יפעלו רק עד 13:00 בצהריים, ולאחר מכן יוצבו שמירות כפולות בכל העיר.
4. לא ליצור קשר עם ריסקרים מבחוץ. תודה." שלחתי את ההודעה ונשמתי עמוק. תיקנתי את האיפור המיוחד וקיררתי אותו כך שיתקשה.
יצאתי מהתא, ומצאתי את אלנה עומדת ליד הדלת במבט מודאג.
"יש לנו הרבה לעשות הלילה." אמרתי.
אֵרִיַה לפני 6 שנים ו-2 חודשים
"קדימה!" חייכתי בהתלהבות "שרק ינסו לפגוע בנו!" ואז הפסקתי לרגע "אמממ... מה אנחנו עושות בעצם?"
☂inbal☂ לפני 6 שנים ו-2 חודשים
(אורומיס, זה באמת לא פיר.)
הלוחמת לפני 6 שנים ו-2 חודשים
ייצבתי את קולי.
"יש שתי אפשרויות. או ללכת לחפש אנטי ריסקים, או ללכת לכלא שלהם. תחליטי את מה נעשה קודם, במילא נגיע לשני המקומות."
אלנה נראתה נלהבת, ואם זאת מופתעת מההכרזה שלי.
"אם נחפש אנטי ריסקים, הם ילכדו אותנו." אמרה באיטיות.
"נכון מאוד." הלכנו חזרה לסמטה הישנה. הרכב עדיין חנה שם.
"אתה מחפש את העיר הסודית?" אמרתי בשקט.
הוא לא ימצא אותה, בחיים. ואם הוא יזהה אותי, אז עוד יותר טוב.
אֵרִיַה לפני 6 שנים ו-2 חודשים
"רק ליתר ביטחון..." מלמלתי "אם הוא ישים לב לצלקות שלנו, תשכנעי אותו לשניה אחת שהוא מדמיין, אני כבר אטפל בזה שהוא לא יראה אותם" ואז החיוך חזר לי לפנים "אז הולכים אליו? ואז נגנוב לו את הזהות וניכנס?"
"לא בדיוק" ארטמיס הביטה, מודאגת, ובכל זאת במבט של ברזל, במכונית.
"אז מה התוכנית?"
POLLO לפני 6 שנים ו-2 חודשים
שמעתי זמזום, זה סימן שקיבלתי הודעה,
הקשבתי לה במהירות.
אני אחראי על המסדר מחר? מצוין!
"אני יודע איך ההרגשה כשאדם
אהוב נמצא בסכנה!"
צעקתי לעברה, היא הסתובבה אליי במבט
מופתע. "אני מזמן את צוות ביטחון לפה בדחיפות!"
לחשתי לאוזניה, כעבור כמה שניות, הופיעו הריסקים
המוכשרים ביותר בעיר.
הם תפסו את אנה, וגררו אותה לתא המעצר.
הוא חסין לגרמי לכוחות.
היה לי עצוב לראות את ליילק מנסה להשתחרר בחוסר
אונים. אני יודע בדיוק איך זה מרגיש...
"נעילה זמנית של העיר עד 6:00 בבוקר" לחשתי לאוזנייה.
כרגע השומרים נועלים את העיר בקוד סודי ביותר.
כבר מאוחר בלילה. "אנה! בבקשה תרגעי לרגע!"

הלוחמת לפני 6 שנים ו-2 חודשים
"אם היינו יכולות לגנוב את הזהות של מישהו, זה לא היה שלו. הוא לא יתן לנו. אנחנו רק מקוות להרחיק אותו כמה שיותר מהעיר."
"אתה מחפש את העיר של הריסקים?" שאלתי בקול.
לפני 6 שנים ו-2 חודשים
(התגובה האחרונה של אורומיס מתבטלת)

הייתי ליד הרכב שלי ולא הבנתי מה קרה,לא זכרתי מה קרה בדקות האחרונות.
הבנתי שאין טעם לחכות ליד הכביש אז נסעתי בחזרה לכלא.
הלכתי לראות את הריסקית שתפסתי,אולי יש לה כוח מעניין שאפשר לנצל לטובתינו.
דלת התא שלה נפתחה ונכנסתי פנימה.
קוותה חסר הדם לפני 6 שנים ו-2 חודשים
הנה היא.
עומדת לבד ליץ העץ, ואני מסתכל עליה.
היא לא רואה אותי.
עכשיו תראה.
יצאתי מהמכונית, והכפפה הימנית שלי הפכה לרובה דקיק וארוך.
חץ הרדמה נורה ופגע בזרועה.
התקרבתי אליה במהירות, שניה לפני שהיא נפלה תמכתי בגופה.
"את בסדר?" שאלתי ברכות. היא נרדמה.
מגדת העתידות לפני 6 שנים ו-2 חודשים
פתאום, האפלוליות נעלמה והתא התמלא אור מלאכותי.
לא ידעתי אם להיבהל, או לנסות לברוח. במקום זה מצאתי את עצמי משותקת בפינת החדר, כשבקבוק המים מוסתר מאחורי גבי.
עיניי עוד היו כנראה אדומות מהבכי, והמחשבה על אימא שלי ועל אני בת השש נעלמה מראשי ברגע שהדלת נפתחה.
בפתח עמדה האישה, שהייתה הראשונה שדיברתי איתה מאז גיל שש.
התכווצתי.
לפני 6 שנים ו-2 חודשים
היא פחדה ממני ואהבתי את זה.
טענתי את יונק הדם שלי ושאלתי אותה "אז מה הכוח שלך?"
מגדת העתידות לפני 6 שנים ו-2 חודשים
"אני יכולה לגרום לדברים להופיע." שיקרתי, בתקווה שזה יעזור איכשהו.
לפני 6 שנים ו-2 חודשים
אם היא לא משקרת הכוח שלה יכול לעזור לנו מאוד.
"קומי" אמרתי לה והיא קמה באיטיות.
"ועכשיו תוכיחי שזה הכוח שלך ואת מתאימה להיות אנטי ריסקית".
☂inbal☂ לפני 6 שנים ו-2 חודשים
הנהנתי בראשי. הוא נשמע לי לחוץ מאוד. טוב, בערך כמוני לפני כמה שעות...
לפתע חזרתי לעצבנות.
'את לא מוגנת כאן.' חשבתי לעצמי. למה? 'כי אם האנטי ריסקים ימצאו את העיר- את תושמדי.'חשבתי.
הגדלתי את המזוודות, והתחלתי ללכת לחדר שלי.
איך אני אוכל להתגונן? אני לא יכולה להפנט כשמתקיפים אותי מלמעלה. אני לא שמה לב, ומועדת במדרגות.יהיו לי חבורות, זה בטוח. אבל למי אכפת כשסכנה גדולה מרחפת מעל ראשו?
אני נכנסת לחדר אחד. מקווה שזה החדר שלי.
"לוסי?" אני שואלת בתמימות כשאני נכנסת.
"זאת אני." היא עונה. אני מבינה שאני בחדר הנכון.
בחדר יש סלון נחמד, עם ספות רכות. יש מטבחון קטן. ובצד יש מסדרון, שכנראה מוביל לחדרי השינה, המחשב והאמבטיה.
"את ישנה בדלת השנייה מצד ימין." לוסי אומרת לי.
"אוקי." אני עונה לה.
אני נכנסת לחדר. יש בו מיטה זוגית רגילה, מצעים פשוטים ולבנים, ושמיכת צמר למקרה של קור. יש גם כורסה קטנה, ארון בגדים, מראה וחלון עם וילון תכתכל. ויש גם טלויזיה ממש ישנה בצד. החדרים כאן לא מתקרבים לרמה של הבית שלי, אבל אני אסתדר. אני מגלה שיש דלת, שמובילה למקלחת ושירותים. את הבגדים אני לא מסדרת בארון.אין לי זמן. אני מביטה במראה, ומגלה שאני נראית כמו קניבלית בבגדי מעצבים. זה מראה מגוחך.
אני פושטת את בגדי, ומתקלחת בזרם המים החמים. אני חופפת את ראשי בסבון. כשאני יוצאת אני מתעטפת בחלוק שהבאתי מהבית. כורכת סביב שערי מגבת שנמצאת כאן, לוקחת נעלי בית. אני מתיישבת על המיטה, וחושבת על כל מה שקרה לי עד עכשיו.
הכל התחיל מהשיכורים האלה. ואז ברחתי. ואז רונה נרצחה. ואז רצחתי את זה שרצח את רונה. ואז לקחתי טרמפ ליער. ואז להקת הזאבים תוקפת אותי. ואז גוסת מציל אותי. ואז הוא לוקח אותי למערה שלו. ואז אני מתעלפת מהפצעים. ואז אני מתעוררת, ומנסה לברוח מהם. ואחר כך הלכנו לכביש הראשי. וגנבנו אותו. ונעצרנו על ידי אנטי ריסקרית, ששכחה אותנו. ואז הגענו לעיר הסודית. ואז עליתי לחדר. ועכשיו אני כאן.
האירועים התרחשו כל כך מהר, שלא הספקתי לעצור לרגע. ואני עדיין לא יכולה.
כי אני עדיין חשופה.
מגדת העתידות לפני 6 שנים ו-2 חודשים
"אני לא רוצה להיות אנטי ריסקית." אמרתי בהחלטיות.
הלוחמת לפני 6 שנים ו-2 חודשים
(הידד למייטי הנאמנה!!!)
מגדת העתידות לפני 6 שנים ו-2 חודשים
(הידד לי!)
אקו לפני 6 שנים ו-2 חודשים
התעוררתי בתוך חדר אפור, שכל מה שיש בו הוא קירות, ודלת אחת.
שכבתי על הרצפה, ולא לקח לי יותר מידי זמן לקלוט שכואב לי הראש.
איך הגעתי לכאן?
הדבר היחיד שזכרתי היה פנים, של האנטי ריסק הזה.
הוא הולך להרוג אותי?
זחלתי באיטיות אל פינת החדר, ונשענתי על הקיר.
מה זה המקום הזה?
לרגע חשבתי שכדאי שאשתמש בכוח שלי, לראות דרך עיניו של אותו אנטי- ריסק. אולי זה יגלה לי משהו.
אבל לפני שאפילו הספקתי להחליט סופית אם אני עושה את זה או לא- הדלת שממולי נפתחה.
אורומיס לפני 6 שנים ו-2 חודשים
(סליחה לא מצאתי את התגובה של השומרת אז חשבתי שהיא דמיונית)

אני וגוסת הלכנו לחדר לקחתי את החוברת שמתי על המיתה שלי וגם את המזוודה ואז יצאתי לחדר האוכל
לפני 6 שנים ו-2 חודשים
יריתי לה ביד בעזרת יונק הדם.
היא צרחה מכאב ואחזה בידה,על ידה היה מודבק עיגול מתכת קטן שנצמד לעורה.
"רק לחיצה קטנה וכל הדם ישאב ממך ואת תמותי,את בטוחה שאת לא רוצה להיות אנטי ריסקית?".
מגדת העתידות לפני 6 שנים ו-2 חודשים
"הכוח שלי הוא לא לגרום לדברים להופיע." אמרתי, מסתכנת במוות, אבל בסיכויים פחות גבוהים. נצמדתי עם גבי לקיר ובהיתי בעיניה היפות של האנטי ריסקית.
לפני 6 שנים ו-2 חודשים
"אז מה כן הכוח שלך" שאלתי אותה.
מגדת העתידות לפני 6 שנים ו-2 חודשים
"אני יכולה לזהות חום גוף." אמרתי, "יש יותר מאלף נפשות חיות במקום הזה."
לפני 6 שנים ו-2 חודשים
חיוך נגלה על שפתי.
היא יכולה לזהות מקומות עם אוכלוסיה גבוה כלומר היא תוכל לזהות איפה יש עיר נסתרת.
שלפתי את האזיקים מחגורתי ואמרתי "בואי נצא לסיבוב".
טליה לפני 6 שנים ו-2 חודשים
הרמתי גבה. "אז זה מה שאתה רוצה לעשות?" הוא רצה להקים צבא נגד אנטי-ריקסרים. "אתה חושב שתצליח? יש כבר הרבה מחתרות. למה לא להצטרף לאחת מהן?"
אלברטו הביט בי בנוקשות ועדיין הייתה לי את ההרגשה כאילו הוא סוקר את גופי. "נו!" זירזתי את תגובתו.
הוא הסיר את עיניו ממני ואמר, "תבואי איתי. נוכל להקים צבא חדש וחזק."
"לבוא איתך? אלברטו, אנחנו בקושי מכירים- אני לא אסתכן בכך שאגרר איתך. אתה רודף נשים ואלכוהול. לא."
אלברטו הביט בי בעיניו הכחולות(?) ושעשוע הסתמן בזוויותיהן. שילבתי את ידיי על חזי. "נסה אותי," אמרתי בחיוך דק ומתגרה.
מגדת העתידות לפני 6 שנים ו-2 חודשים
לא ידעתי מה היא הולכת להכריח אותי לעשות, אבל אחרי כל כך הרבה זמן במקום שכמעט אין בו חמצן, אני חושבת שפשוט הייתי נואשת לראות את אור היום.
נתתי לה לאזוק אותי.
טליה לפני 6 שנים ו-2 חודשים
(קאליופה, תוכלי לברר לי מה קורה עם המדפדף? אני אשמח!)
לפני 6 שנים ו-2 חודשים
יצאנו מביניין הכלא ושאלתי אותה "אז איפה יש פה אוכלוסיה רבה שממוקמת במקום אחד?"
אורומיס לפני 6 שנים ו-2 חודשים
(קליאופה אני ונורי (ואור שלא הגיב) עלינו רמה
לפני 6 שנים ו-2 חודשים
(אני שולחת לו הודעה)
אורומיס לפני 6 שנים ו-2 חודשים
הוא קפה אבל אני ונורי עלינו)
טליה לפני 6 שנים ו-2 חודשים
(תודה לינה. מה אוכל לעשות בינתיים? אני כבולה אליו)
לפני 6 שנים ו-2 חודשים
(אתה חושב שעלית רמה כי כתבת תגובה וחצי)
מגדת העתידות לפני 6 שנים ו-2 חודשים
"אני לא כל כך שולטת בכוח שלי," אמרתי בזהירות ובאיטיות, כשאני מסונוורת מאור אחר הצהריים הבוהק. "אבל אני חושבת שיש משהו בצפון."
היא לא הסתירה את הנשק שלה מעיניי האנשים, ורק הביטה בי במבט אדיש.
"אני מקווה שאת צודקת." היא אמרה.
אורומיס לפני 6 שנים ו-2 חודשים
בחדר האוכל הגישו בשר צבי אכלתי את האוכל שלי לקחתי תפוח ויצאתי מהבסיס לכיוון הערפל עליתי על עץ גבוה מאוד ואכלתי את התפוח ראיתי שתי דמיות רחוקות מאוד ירדתי מהעץ ורצתי לעבר הדמויות האלה
אורומיס לפני 6 שנים ו-2 חודשים
(קליאופה זה את ומייטי הדמויות האלה)
לפני 6 שנים ו-2 חודשים
נכנסנו לרכב והתחלנו לנסוע עד שראיתי רכב שחור,זה היה הרכב של ג'יי.
וליד הרכב עמדו עוד 2 נערות.
"מי אלה?" שאלתי את הנערה הבלונדינית שהייתה איתי ברכב.
מגדת העתידות לפני 6 שנים ו-2 חודשים
"אני לא יודעת. מעולם לא ראיתי אותן." עניתי.
מגדת העתידות לפני 6 שנים ו-2 חודשים
באמת הרגשתי במקום הזה אוכלוסיה גדולה יחסית.
אם היא תהיה מאושרת מזה... זה לא אומר דברים טובים. אני צריכה לגרום לה להסתובב.
"רגע," אמרתי והיא סובבה אליי את מבטה מהאוטו ושתי הנערות. "אני חושבת שזה... במזרח. תפני שמאלה."
ליילק לפני 6 שנים ו-2 חודשים
(גדיל לא מגיב ומשעמם לי, אז...)

הוא מלמל משהו חטוף בקשר למפקדת כלשהי, ואני מיהרתי להגיד "להתראות" חפוז ולהסתלק משם. יצאתי מהעיר ורצתי כמו מטורפת במנהרות האדמה, חסרת תחושה לגבי זמן.
עצרתי רק כשהרגשתי שהרגליים שלי תכף קורסות מרוב כאב ומאמץ. הלכתי באיטיות, מנסה להסדיר את הנשימה, כששמעתי את הרשרוש המוכר של צעדים מסויימים במיוחד מדשדשים לעברי.
מטי עמד שם.
" א נ ה ? " עיניו נפערו בתדהמה, ואני ראיתי את הברק של הפחד מבזיק בהן, פחד אדיר שיקרה לי משהו."מה לעזאזל את עושה כאן?"
☂inbal☂ לפני 6 שנים ו-2 חודשים
אחר כך צחצחתי שיניים, והלכתי לישון.
התעוררתי בבהלה.
חלמתי חלום מפחיד.
מצאו את העיר. והיא נשמדה. ואני הייתי בתוכה. בדיוק בשנייה שלפני שהיא עמדה להתפוצץ לחתיכות- התעוררתי.
'תחשבי.' הכרחתי את עצמי. 'מה זה אומר?' שאלתי את עצמי. יש שתי סיבות אפשריות.
1. אני מפחדת, ולכן חלמתי על כך.
2. זה עומד לקרות. סוג של חיזיון.

יש לי תחושה לגבי החיזיון. אבל אם זאת רק שטות? החלום הרגיש לי אמיתי. וגם מה שהיה מוזר, זה שבחלום אני התעוררתי בלילה. ואז התחיל החלום.
אני מביטה בשעון. השעה שתיים לפנות בוקר. אני חושבת שכדי שאספר למישהו.
אני הולכת לסלון. אנירואה את לוסי יושבת שם. באותה תנוחה כמו קודם. אני נזכרת שעדיין יש לי מגבת על הראש. אז אני הולכת למקלחת שלי ומסירה אותה. קצת מסרקת את שערי, אבל משחררת אותו. אני חוזרת לסלון.
"אממ, הי," אני פותחת. אני בטוחה שאני נשמעת ממש חסרת ניסיון.
"יש לי שאלה.." התחלתי.
"מה השאלה?" היא קטעה את דברי.
"אממ, נגיד שחלמתי חלום מוזר, שהעיר עומדת להישמד, ומשהו בחלום היה מציאותי, את חושבת שזה היה חיזיון?" שאלתי אותה.
היא לא ענתה. היא רק יושבת ושותקת. אולי היא חושבת? לא. היא לא חושבת.
אני מתחילה ללכת לכיוון הדלת, בכוונה ללכת לחדר 801. לשאול את הבחור ההוא, שלא אמר לי את שמו.
"אני חוששת שכן." לפתע היא ענתה לי.
לא ידעתי מה לומר. פשוט הבטתי בה לרגע, ואז השפלתי מבט ברצפה. היא כבר תדאג לעשות משהו. היא השומרת הראשית כאן. אני המטומטמת חסרת הנסיון, שרק היום הגיעה לכאן, עם כל מעילי העור והפרווה, ושמלות המשי והסטאן, ונעלי הפראדה, ותיקי המעצבים. אני הטיפשה כאן.
אני מסתובבת חזרה לחדר שלי. דמעה עגולה ונוצצת נוזלת מעיני. עד שכבר יש מקום שטוב לי בו, הוא נעלם? למה החיים שלי לאים בדיכאונות? למה תמיד מנסים שיהיה לי רע? כל החפצים המפנקים לא מקלים עלייך. הם לא משמשים לך בתור תחליפים לחברים אמיתים. להפך הם מדגישים את החסרונות. את העובדה שאתה בודד.
אני מבינה שעד היום, אף פעם לא הרגשתי בטוחה.
אבל גם עכשיו, התחושה הזאת נגזלת ממני.
אני מתיישבת ליד החלון, ופותחת אותו, מתעלמת מהקור המקפיא. נותנת לשערי השחור להתנפנף. ובוכה. בפעמיים היחידות.
וזאת הפעם הראשונה שבאמת חסר לי מישהו שבאמת יהיה לו אכפת ממני. מישהו שלעולם לא היה קיים. אמא ואבא רק הפצירו בי להיות הילדה ה"מושלמת", זאת החכמה, והיפה. אבל הם אף פעם לא היו שם כשהייתי צריכה אותם. היחידה שהייתה שם היא רונה. אב עכשיו גם היא לא קיימת יותר.
זאת הפעם הראשונה, שאני מקווה שמישהו יישמע אותי. שמישהו ישים לב אליי. שמישהו יעודד אותי, ויחבק את כתפי.
אני עדיין יושבת, ובוכה.
☂inbal☂ לפני 6 שנים ו-2 חודשים
(אהמ אהמ אהמ, זה היה סימן שאיזה ריסקר יבוא...)
POLLO לפני 6 שנים ו-2 חודשים
(אני לא יכול לבוא זה בטוח!!!)
ליילק לא נראה לי שקראת אבל כלאו
אותך...
בקיצור תסתכלי על התגובה הקודמת שלי.
הלוחמת לפני 6 שנים ו-2 חודשים
קיללתי אלפי קללות תוך שניות מעטות.
"זאת ממש לא היתה התוכנית. מקיפים אותנו. כדאי להסתלק?" מלמלתי באזנה של אלנה.
היא הלכה צעד מתוח אחורה. "אם את לא רוצה למות."
הסתובבנו ישירות למכונית השניה.
"שלום." אמרתי לנהגת, התחלנו לחלוף על המכונית כשראיתי את הריסקית יושבת ליד הנהגת.
המשכנו ללכת, וכשאנחנו עם הגב למכונית, לחשתי "היא ריסקית. כנראה נכלאה יד ידי אנטי ריסקית, ועכשיו הלך עלינו. חייבים לגלות את הכישרון שלה."
"רק רגע, זאת ריסקית שם במכונית שלך? שאלתי את הנהגת בהבעת גועל.
לפני 6 שנים ו-2 חודשים
יצאתי מהרכב והוצאתי את הריסקית איתי.
"היא האוצר הקטן שלי" אמרתי בשמחה.
"בזכותה אני הולכת להשמיד את עיר הריסקים".
אחזתי בעורפה של הריסקית ושאלתי לאט "לאיזה כיוון?".
הלוחמת לפני 6 שנים ו-2 חודשים
"היא יודעת לאיזה כיוון ללכת כדי למצוא ערים? ריסקית מגעילה," אמרתי בתחושת בחילה.
"היא יודעת איך למצוא מצבור גדול של אנשים." תיקנה האנטי ריסקית.
הריסקית המסכנה הביטה בבלבול מסביב, מצביעה באצבע רועדת על הכיוונים שונים.
"זה לא מדוייק במיוחד, אה?" אמרתי תוך שליחת מבט מתאב. "הרי העיר מלאה באנשים. איך תמצאו ריסקים בתוך מקום כזה?"
קוותה חסר הדם לפני 6 שנים ו-2 חודשים
הכנסתי אותה לרכב ונסענו למחנה הנטוש הקודם, בלב טקסס.
הנחתי אותה בתא ויצאתי. כעבור כמה שעות שמעתי תנועה מתוך התא. פתחתי את הדלת ונכנסתי.
"אני רואה שהתעוררת," אמרתי בחביבות. החזקתי ביד אחת בקבוק מים ובשניה את אחת הכפפות שלי.
"איך את מרגישה?"
גלושס לפני 6 שנים ו-2 חודשים
חזרתי הביתה, נכנסתי בדלת וכתוב בגדול "משימה- עליך לבנות לבנות פצצה- מצבא האנטי ריסקים"...
"הכל למען המולדת !!" אני צועקת בטמטום והולכת לבית של נטע- היא לא בבית- אני לוקחת לה את הדברים הנחוצים וחוזרים הביתה ומתחילה לבנות...
לפני 6 שנים ו-2 חודשים
"אני לא צריכה למצוא ריסקים בודדים" אמרתי לה.
"אבל יש להם עיר שלמה,הרבה אנשים במקום אחד וקל לאתר חום גף רב כזה".
הלוחמת לפני 6 שנים ו-2 חודשים
"אה, אז את צריכה למצוא את העיר עצמה? את יודעת שהכניסות שלה מוסתרות היטב. יש לך אמצעי חיפוש?"
לא, בבקשה שלא.
☂inbal☂ לפני 6 שנים ו-2 חודשים
(התכוונתי לכל אחד.....)
בלי לשים לב, תוך כדי בכי נרדמתי. אור הבוקר העיר אותי.
אני מרגישה שאני חייבת לברוח. לעזוב את המקום. זאת תהיה טעות להשאר כאן. כולם צריכים לעזוב. לפחות כל מי שרוצה לחיות.
אני מרגישה כמו חיה אבודה- בכלוב- שלאיש לא אכפת ממנה. אני מחויבת לעזוב.
אני קמה מאדן החלון. הצטננתי. החלון היה פתוח כמה שעות טובות. אני סוגרת אותו. אני מתקלחת, ונותנת למים החמים לזרום על עורפי הנוקשה. לאחר מכן אני מתנגבת בחלוק, מסרקת את שערי, וקולעת אותו בצמה ארוכה. אחר כך אני לובשת ג'ינס כחול כהה,מגפיים חומים, ומעיל פרווה. אני חובשת לראשי כובע צמר.אני מכווצת את המזוודה. אבל הפעם אני אני לושה הכלום.
אני יורדץ למטה, ומתישבת על ספסל קפוא. אני תעלמת מהרוח.אני מחממת את ידי בכיסי. אני מרגישה מקוללת. מטורפת. אני בקושי עוצרת את עצמי מלברוח מכאן. אף אחד לא עובר ברחוב. כולם נשארים בדירות שלהם. הקור כאן מקפיא עצמות. אני מרגישה מטורפת.
לפני 6 שנים ו-2 חודשים
"יש לי נשק ויש לי ריסקית שבויה,אני אסתדר" אמרתי בחיוך.
"אבל מה שמעניין אותי לדעת הוא מה 2 נערות עושות כאן".
נטע לפני 6 שנים ו-2 חודשים
(גלושס
1. איך פרצת את הבית שלי הוא נעול!
2. את צריכה לקרוא את התגובות שלי!)
שד משחת לפני 6 שנים ו-2 חודשים
"מצטער, אבל אין לי חברים קטנים ומטונפים, אם היו לי הם היו מתים."
הוא רעד, קיוויתי שהוא יציב.
אֵרִיַה לפני 6 שנים ו-2 חודשים
"מסתובבות בקניון" עניתי בחיוך "אבל היא לא הסכימה לקנות את הנעליים, אז חזרנו בידיים ריקות, ואנחנו הולכות הביתה" ליכסנתי מבט אל ארטמיס, מקווה שהסיפור בסדר.
הלוחמת לפני 6 שנים ו-2 חודשים
"עכשיו 9 בערב. חשבנו לקפוץ לאכול משהו. ואת באת לערוך חיפוש אחר העיר?" אגרתי את כל כוח הרצון שלי, אבל למרות זאת- "בהצלחה," התזתי.
נעצתי מבט עמוק בעיניה של הריסקית. הלווי שהיה לי כוח טלפתי.
"הייתי עוקבת אחרי החיצים, אם הייתי במקומך. זה הרבה יותר טוב מלהיות שבויה," אמרתי. חייכתי אל האנטי ריסקית חיוך משכנע, והתרחקנו לכיוון הקניון.
נכנסנו לשירותים וסגרנו את הדלת.
"מהר, את יכולה ליצור אשליה שרק מישהי אחת תראה?"
אֵרִיַה לפני 6 שנים ו-2 חודשים
"בלי בעיה" עניתי "אבל מי? ואם אני עושה את זה להרבה זמן, זה יפעל רק על כמה אנשים בודדים, אם לקצת זמן, אז על כל מי שיסתכל"
מגדת העתידות לפני 6 שנים ו-2 חודשים
האות של חום הגוף נהיה מטושטש ומבולבל, כאילו הוא כאן ולא כאן.
"אז לאן צריך ללכת?" שאלה האנטי ריסקית.
"אני לא יודעת."
הלוחמת לפני 6 שנים ו-2 חודשים
"אנחנו רוצות שהריסקית תראה חיצים שיובילו לכאן, ומעליהם כתובת 'אנחנו ריסקיות. אל תגלי לה איפה העיר. בואי בעקבות החיצים."
ניסחתי הודעה קצרה ככל יכולתי.
אֵרִיַה לפני 6 שנים ו-2 חודשים
"בטח" מלמלתי "אבל... איך היא תשתחרר מהאנטי ריסקרית?"
דניאל לפני 6 שנים ו-2 חודשים
הלכתי לכיוון הקניון תמיד יש שם אנטי ריסקים... הם יובילו אותי אל המחבוא שלהם.. התחלתי להיכנס לקניון וראיתי שתי דמויות נכנסות במהירות לשירותים.. שניה אחת.. זאת לא היתה ארטמיס?!
הלכתי במהירות לכניסה של השירותים וחיכיתי שם אני מקווה שהיא תעזור לי...
לפני 6 שנים ו-2 חודשים
"זהו זה,נמאס לי" אמרתי בטון החלטי.
יריתי כדור כסוף על ידה והיא צעקה מכאב,הכדור נצמד על עורה.
"או שאת אומרת לי איפה העיר או שאני הורגת אותך,ההחלטה בידיך"
מגדת העתידות לפני 6 שנים ו-2 חודשים
"העיר נמצאת יותר בצפון. צפון מזרח." אמרתי במהירות. אולי היא לא תדע ששיקרתי. בחנתי את ידי. הכדור היה מוצמד ליד שלי.
איזה מן נשק זה?
הלוחמת לפני 6 שנים ו-2 חודשים
"היא תמצא דרך. תסמכי על ריסקית שתמצא דרך. ובכל מקרה, אנחנו חייבות לזוז, כי אם הריסקית תברח לפה והאנשי ריסקית בעקבותיה, היא תתפוס את כולנו. נחזור לפה רק כשנהיה בטוחות שהאנטי ריסקית הלכה." פתחתי את הדלת.
"המפקדת ארטמיס!" אמר מטי.
מטי?
הייתי מודעת לאנרגיית האור במנורות הרחוב המרחפות, ומודעת עוד יותר לעובדה שאני ממש רוצה לכלוא את מטי בתוך בועה של אנרגיית חום, ושיישרף, יחד עם כל הצרות שלי.
עמדתי דוממת כמו עץ.
"מטי." אמרתי בהבעה אטומה. "מה. אתה. עושה. מחוץ. לעיר."
אֵרִיַה לפני 6 שנים ו-2 חודשים
"אמממ... ארטמיס?" אמרתי לחוצה "אם את רוצה שאני אספיק לסמן את החיצים, אני חייבת לראות אותה כדי לכוון"
דניאל לפני 6 שנים ו-2 חודשים
"אני הולך להרוג אותו.. את יודעת את מי כבר דיברנו על זה..(תזרמי?)" אמרתי בנוקשות
"אבל אני יכל לעזור לכן קודם.." אמרתי במעט יותר חביבות
POLLO לפני 6 שנים ו-2 חודשים
(אני שלחתי לך הודעה שמטי ואנה נעלמו, את יכולה לעשות שאת מקבלת אותה בדיוק עכשיו (כשמטי לידך) =))
ליילק לפני 6 שנים ו-2 חודשים
(דניאל, אתה די מתעלם ממני ואני נמצאת איתך ><")
ליילק לפני 6 שנים ו-2 חודשים
(זה לא הגיוני שאתם כולאים אותי כי כבר יצאתי מהעיר לפני שלוחמת קיבלה את ההודעה וההשעה שרצתי אחריו לא הגיונית כי צריך להוכיח שהיא באמת קרתה, ואז אני בורחת בכל מקרה!)
אורומיס לפני 6 שנים ו-2 חודשים
הדמויות הלכו ואז הלכתי לבית בגלל הקור יצאה בלילב זה מטורף אבל לחזור בבוקר זה עוד יותר מטורף ראיתי את קייטי עם מזוודה הלכתי עליה ואמרתי לה "מה עושה"
לפני 6 שנים ו-2 חודשים
(הלוחמת בפיגיון,סליחה באמת שלא שמתי לב לזה מקודם!)
לקחו אותנו לחדר ישיבות, כנראה.
ישנו בחוסר סבלנות וסטיב לידי, הסמיק-אין לי מושג ממה.
"תראי," התחיל לומר אך באותו הרגע נכנסו 10 אנשים לחדר.
דניאל לפני 6 שנים ו-2 חודשים
(תיקון)"למה באת?" שאלתי בפחד, אם יקרה לה משהו אני אהרוג את עצמי!!. "כי לא יכולתי לעזוב אותך!! אני לא יכולה לדמיין חיים בלעדיך.. הייתי חיבת לבוא!!" היא אמרה ודמעות נטלו בעיניה, "טוב, אבל את לא זזה ממני!! לא משנה מה קורה את נשארת לידי!!" "זה מה שהיתכוונתי לעשות.." היא חייכה חיוך רטוב, חייכתי חזרה אבל החיוך שלי היה יותר לחוץ.. הלכנו לקניון וראינו שתי דמויות נכנסות במהירות לשירותים.."שניה אחת.. זאת לא ארטמיס?!" שאלה אנה "רצנו לכניסה לשירותים וחיכינו.. (מכאן המשך כרגיל..)
POLLO לפני 6 שנים ו-2 חודשים
איך זה קרה? ומתי?
שלחתי הודעת חירום אל הריסקים,
עוד מעט כולם יחכו בכיכר המרכזית
של העיר. תוך כמה דקות כולם הופיעו בכיכר,
חלק עייפים, חלק מאושרים וחלק מאושרים פחות.
"כמו ששמתם לב, המפקדת שלנו לא נמצאת כאן,
היא יצאה "לצוד" אנטי-ריסקים בגלל שהמצב התדרדר.
נקווה שהיא תחזור עד הבוקר.
שתיים מהריסקים הבכירים שלנו: מטי ואנה
יצאו מהעיר, אני יודיע לכם כשאדע מה הסיבה.
מעכשיו אין כניסה או יציאה מהעיר.
שומרים- שמירה כפולה.
אני מבקש לשמור על הסדר בעיר ולדעת
שכאן תהיו בטוחים... נתראה בבוקר."
דניאל לפני 6 שנים ו-2 חודשים
(אהבתי את הקטע של הבכירים!!)
POLLO לפני 6 שנים ו-2 חודשים
(תגיד תודה ללוחמת שבחרה אותך...ואותי!)
אֵרִיַה לפני 6 שנים ו-2 חודשים
(דניאל לא הכניס אותך לכלא?
לא יודעת, יכול להיות שאני מתבלבלת...)
סופר-מדפדף לפני 6 שנים ו-2 חודשים
סליחה, שלא הגבתי בזמן האחרון
--------------------
אחרי שאבא שלי יצא דיברתי איתה, היינו חייבים לעשות משהוא כנגד האנטי-ריסקים האלה.
"נסה אותי" היא אמרה בקול מתגרה.
אוהו, זה הולך להיות כיף.
הובלתי אותה למרתף של אבא שלי, במקור הוא פיתח את הרעיון של ריסקים מול אנטי ריסקים, היה שם ציוד, רובים, נשק מידע מכל מיני מקורות גבוהים בממשלה, ומצבא האנטי-ריסקים. ראיתי את העיניים שלה נפערות בתדהמה. היא גמגמה:"וו...וו...א...וואו".
"עכשיו" חייכתי חיוך מצמרר "רק צריך למצוא אנשים אחרים".
אהבתי את העובדה שהיא מסתכלת לי בעיניים כל הזמן.
גלושס לפני 6 שנים ו-2 חודשים
(נטע-
1) אנחנו שכנות ויש לי מפתח- מה זה משנה ? תתעלמי
2) פיספסתי את ה מקודם- סורי)
טליה לפני 6 שנים ו-2 חודשים
היה שם את כל הנשק שאי פעם רציתי. הבטתי בו בתדהמה. רובים הונחו בצורה מסודרת על שולחן עץ שחור. התקרבתי וראיתי אקדחים בשחור ולבן בכל מיני גדלים.
הרמתי אקדח לבן וניסיתי אותו בין אצבעותיי. כיוונתי אותו אלברטו ואמרתי, "הוא מושלם."
הוא היה מאוזן בידי, והמתכת הקרה צרבה את עורי. זה האקדח שלי. "בסדר, אלברטו, שכנעתי אותי. אני איתך במשחק הזה." חייכתי והבטתי בעיניו.
(תודה, המדפדף, העיניים של הדמות שלך כחולות, נכון?)
נטע לפני 6 שנים ו-2 חודשים
(גלושס
1. את חייבת לפרט ולהסביר! מה לקחת? איך פרצת?
2. תמחקי את התגובה ההיא ותכתבי חדשה!)
גלושס לפני 6 שנים ו-2 חודשים
גבי-
חזרתי הביתה וראיתי שמראים בטלוויזיה את הנושא של הפצצה "שייט!" רציתי שישמרו את זה בסוד, נכנסתי לחדר והמשתי לבנות את הפצצה
דניאל לפני 6 שנים ו-2 חודשים
(וואו, איזה היתעלמות!)
ליילק לפני 6 שנים ו-2 חודשים
(חחחחחחחחח גם אני אהבתי את זה, פולו ^^
מה קורה איתנו עכשיו? אין לי מושג איפה אני\ למה מחכים.)
הלוחמת לפני 6 שנים ו-2 חודשים
"שניה, אלנה," מלמלתי.
משכתי את מטי ואת אנה לחדר השירותים.
"באיזו רשות בדיוק אתם יוצאים מהעיר? בזמן רגיל זאת לא היתה בעיה, אבל אחרי שהודעתי שאסור לצאת! מה חשבתם לעצמכם!? אנטי ריסקים מסתובבים ברחובות, ראיתי כבר שניים! אתם תחזרו מיד ל-" נזכרתי שהכניסות נחסמו.
קיללתי בשקט, אנה ומטי בחיים לא ראו אותי ככה.
"אתם חייבים להיות במקום בטוח. יש ריסקרית לכודה כאן ואני רוצה לשחרר אותה. אתם בחוץ בזמן הכי לא נכון- אתם לא יכולים לחזור, וגם לא יכולים להיות כאן. אם אין לכם רעיון טוב יותר," נשמתי "אני לא אסתכן בזה שתיתפסו. אתם תינעלו בחדר חירום, יש אחד בבנק שני רחובות מכאן. יש לכם רעיון אחר?"
"ארטמיס, החיצים," אמרה אלנה בעצבנות.
נשפתי.
"אל תזוזו. תחשבו על רעיון." סיננתי למטי ואנה ויצאתי עם אלנה. האנטי ריסקית ירתה משהו על ידה של הריסקית. זעם מילא אותי.
"עכשיו," התזתי לאלנה. "כל עידוד יעזור לה."
אֵרִיַה לפני 6 שנים ו-2 חודשים
"בשמחה" סיננתי והטיתי את ראשי הצידה. "אבל אני מביאה אותה בינתיים רק למקום בטוח, לא אמרת לי איפה הכניסה"
שביל של חיצים, אחד במרחק כל כמה מטרים נראה לאורך הרחוב. רק לעיני הריסקרית שבאותו ולעיני.
"היא די באה לכיווננו, אז כדאי שתגידי לי מהר לאיזה כיוון להפנות אותה"
ליילק לפני 6 שנים ו-2 חודשים
אף אחד בעיר הזו, אפילו לא מטי, ידע מה כוח העל שלי. אמא השביעה אותי, במילות הפרידה האחרונות ביותר שלנו, שלא אספר. כי ינסו להשתמש בי, במיוחד האנטי ריסקרים, אם אפגוש בהם איכשהו.
אבל אני מניחה שמטי ניחש, כי הוא מכיר אותי כל כך טוב. אבל מעולם לא אמרתי במפורש. אולי הוא חושב שזה מים? הוא יודע שאני נחלשת וסובלת מדברים חמים, במיוחד ימים חמים, תנורים, אש ודברים דומים.
מצד שני, ידעתי שאהיה יעילה במשימה. אני קטנה, מהירה, הכוח שלי הרסני ולא יזהו שאני ריסקרית, כמעט באופן וודאי.
בניגוד להרבה ריסקרים בעלי כוח אש, הכוח שלי לא משתלט עליי. אני לא שבויה בקסם שלו כשאני כועסת. ולכן, אני בוחרת כמעט שלא להשתמש בו.
הצלקת שלי נמצאת מתחת לכתף השמאלית. היא דומה לפרח, או פרפר. אף אחד לא יוריד את החולצה שלי או יקרע ממנה את החלק של הכתף כדי לוודא שאני ריסקרית.
ואולי, אולי, אני יכולה לשקר שזה קעקוע ויאמינו לי.
"אני יכולה לעזור." אמרתי למטי."אני רוצה שארטמיס תדע את זה."
הלוחמת לפני 6 שנים ו-2 חודשים
"המיני-בנק בקצה של הרחוב. את רואה אותו, רחוק? זה מספיק רחוק, ותשלחי חץ ללבנה שבצבע קצת כהה יותר מהאחרות. יש שם פתח סודי למקלט."
אֵרִיַה לפני 6 שנים ו-2 חודשים
"בטח, רק תני לי שניה לבדוק אם זה אפשרי" מלמלתי לעצמי בעוקצנות.
מאיפה אני אמורה לדעת לעשות לכיוונים שונים? בחיי שזה קשה להתרכז כל כך הרבה זמן.
"כדאי לה להגיע לשם תוך עשר דקות, או שהחצים יעלמו, ואני צריכה להישאר כאן, לראות את המקום הזה, ואת המקום שאליו החצים יובילו, אחרת הם ייעלמו"
הלוחמת לפני 6 שנים ו-2 חודשים
נאנקתי.
טוב, היא רק ריסקרית שאפילו לא למדה לאמן את הכישרון שלה. תירגעי.
"בסדר. אני אדאג לזה." לחצתי את זרועה ורצתי חזרה למקום שבו השארתי את מטי ואנה.
"מטי, אנה, שינוי תוכנית. אתם נשארים כאן, ואתם עוזרים לנו. צריך להזיז את האנטי ריסקית למקום אחר, ולדאוג שהיא תישאר שם לכמה זמן. מי יכול לעשות את זה? ומהר?"
ליילק לפני 6 שנים ו-2 חודשים
מטי נענע בראשו עוד לפני שהספקתי להגיב." אני רוצה להרוג אותו. חוץ מזה שיש שמועות שהוא לכד ריסקרית שצריך לשחרר."
"ואני נשארת עם מטי." הודעתי."אני אלך איתו לכל מקום."
קוותה חסר הדם לפני 6 שנים ו-2 חודשים
היא לא ענתה, רק הביטה בי במבט חלול.
"אני באמת מצטער, אבל אני אנטי ריסק מסוג שונה ממה שאת מכירה...." התקרבתי אליה, נותן לחשכה להשרות את איימתה.
"אין לי זמן לכלוא אותך ולחקור אותך. אני מעדיף לשאוב ממך כל טיפת אנרגייה שאני יכול, ואז להסגיר אותך חסרת כוחות. זה פשוט נראה לי בזבוז לחקור וכל זה..." חייכתי חיוך נעים.
"רוצה מים?"
הלוחמת לפני 6 שנים ו-2 חודשים
אחזתי בזרועה.
"את לא מבינה?" אמרתי בתקיפות. "ממש לא מענין אותי אם את נשארת עם מטי. אנחנו צריכות עזרה עכשיו. את יכולה להפעיל את הכוחות שלך?"
ליילק לפני 6 שנים ו-2 חודשים
התנערתי מזרועה."אני לא יכולה לעזוב אותו." עניתי," אני מסכימה ללכת רק ביחד."
סופר-מדפדף לפני 6 שנים ו-2 חודשים
"בסדר אלברטו, שכנעת אותי, אני איתך במשחק הזה".
הסוותי את החיוך הענק שלי ואת תחושת העליונות שלי בכך שהלכתי ופתחתי בקבוק של "אבסולוט וודקה" שבדית. פתחתי את הבקבוק ולגמתי ממנו ארוכות, מי צריך כוסות?
היא לא הסתכלה עלי והמשיכה לנבור בהררים של נשקים ומידע.
חייכתי, הקלקתי שלוש נקישות על מקלדת כלשהיא ולחשתי למיקרופון קוד מסוים. אחד מהקירות התהפך והראה מסך ענקי. היא הסתכלה עליו בעודי מראה לה נתונים בודדים של עיר כלשהיא מלאה בריסקים.
"נראה לי," אמרתי בכל "שאת לא היחידה שתרצה לשחק איתי. אם אני צודק, מצאנו לנו עוד צבא"
הלוחמת לפני 6 שנים ו-2 חודשים
"אז שניכם תעזרו לי," חייכתי באילוץ. האנוכיות של הריסקים האלה גרמה לי לרעוד.
"תעשו את זה יחד, ואז תחזרו מיד לעיר."
☂inbal☂ לפני 6 שנים ו-2 חודשים
(אורומיס, את המזוודה סתם השארתי בבית)
"כלום." עניתי לו בטון עצבני.
הוא מביט בי במבט בוחן.
"בסך הכל יצאתי לטיול לילי!" צעקתי עליו. אני בטוחה שנשמעתי חשודה.
"טוב, תרגעי, גם אני מטייל..." הוא אמר לי.
"ולמה זה אמור לעניין אותי?!" צעקתי עליו.
"תרגעי." הוא אמר לי, והלך.
שירגע בעצמו. חשתי בתוכי, את העצבנות גואה- אבל היא לא הייתה היחידה שגאתה בי.
היה גם עצב. עצב שחודר, והורס. עצב שמרקיב אותי מבפנים. עצב שאוכל את הנשמה המיוסרת שלי.
אני מרגישה נורא.
אני חשה בחילה.
אני הולכת לצד הרחוב, ומקיאה את נשמתי.
אני מתיישבת בפינת הרחוב, על השלג הקפוא. אני מרגישה את השלג הקפוא נוחת על ראשי. אני מרגישה את הרוח הקפואה, השלג והגשם להרטיב אותי עד לשד עצמותי. אני סחוטה מים. אבל זה לא מה שמרטיב אותי באמת. המצב שלי הוא שמרטיב אותי מבפנים.
הגשם מתחזק, אבל אני מתעלמת מהקור. אני מרגישה את הגשם חודר מבעד לשכבות המעיל, ודוקר את גופי בכל פעם שהוא נוגע בי. איבדתי תחושה באצבעות.
אקו לפני 6 שנים ו-2 חודשים
(מייטי כותבת:)

בזמן שאני מנסה לשכנע את האנטי ריסקית שהעיר נמצאת רחוק מכאן, אני מבחינה בשביל חיצים זוהרים, המובילים לעבר... המקום אליו הלכו שתי הנערות שבהו בי קודם.
היא אמרה לי לעקוב ארי החיצים.
פתאום מעל החיצים התנוססו מילים: "אנחנו ריסקיות."
אורומיס לפני 6 שנים ו-2 חודשים
היא הקיאה נפלה על הדשה הסרתי את המעיל וזרקתי לה אותו בזמן שאמרתי "קומי את תמותי מקור או תצטנני"
אקו לפני 6 שנים ו-2 חודשים
לא כל כך האמנתי לו בהתחלה.
זה נשמע לא הגיוני. אבל שיטה טובה, אם יש את הכוח המתאים שאפשר לרסן אותו בדברים כאלה.
כוח שדורש כוח פיזי.
אבל הכוח שלי דורש ריכוז.
אם הוא רוצה להחליש אותי, למה הוא מציע לי מים?
בכל מקרה אני מהנהנת הנהון כמעט לא מורגש.
☂inbal☂ לפני 6 שנים ו-2 חודשים
"לא אכפת לי." עניתי לאלכסנדר.
"החיים שלי גם ככה בזבל." הוספתי.
אורומיס לפני 6 שנים ו-2 חודשים
"למה" שאלתי
קוותה חסר הדם לפני 6 שנים ו-2 חודשים
הושטתי לה את הבקבוק, היא שתתה במהירות ובעצבנות.
התרחקתי ממנה והטתי את ראשי הצידה.
"מה הכוח שלך?" שאלתי וסגרתי את הפקק.
כמה אני חולני. אני אוהב לענות ריסקים. איכס.
התנערתי שוב. "למה ברחת? למה לא ניסית להגיע לעיר שלך?"
☂inbal☂ לפני 6 שנים ו-2 חודשים
"ככה." עניתי. איך אי אמורה להסביר שמגיל אפס לאף אחד לא אכפת ממני? ושכל פעם שקרה לי משהו טוב הוא נגזל ממני? אני לא יכולה.
"אני עייפה. אני חוזרת לחדר שלי." שיקרתי.
הוא הנהן.
באמת הלכתי לחדר שלי, אבל ממש לא כדי לישון. אני בכלל לא עייפה.
עליתי לחדר שלי, בצעדים כבדים. אלכסנדר המשיך להסתובב.
חיפשתי את הארון של התרופות. אני לא מכירה כמעט כלום בדירה הזאת. חיטטתי בארונות, ולבסוף מצאתי. לא היו שם הרבה תרופות. היו משככי כאבים, סם הרגעה ותרופה להורדת חום.
מה יתאים? סם הרגעה? אני לוקחת שני כדורים מסם ההרגעה, והולכת חדר שלי בצעדים כבדים. עם הבגדים הטובים, אני צונחת למיטה, וישנה.
אורומיס לפני 6 שנים ו-2 חודשים
אחרי שהיא נלכה התישבתי על הספסל קופא מקור אבל לוחק זה היה מוזר לקחתי אבן חדה שהיתה לידי וחתכתי לעצמי את היד שירד דם בשביל להירג ליקקתי את הדם והמשכתי לצחוק כמו מטורף
אקו לפני 6 שנים ו-2 חודשים
"אין תגובה." עניתי לו וניגבתי את פי. "וגם אל תצפה לאחת."
נעמדתי ברשלנות והתקדמתי לעברו.
הושטתי את ידי "תן את הבקבוק."
שד משחת לפני 6 שנים ו-2 חודשים
הייתי חייב להראות לו שאני רציני, שאסור לזלזל בי, שידע, ויחשוש.
בית הכלא לא היה משהוא מיוחד סתם כ50 תאים סגורים מלאים בריסקרים ובפושעים אחרים, קירות הכלא היו עשויים פולרן (החומר הכי קשיח שיש, אחרי הכל זה כבר 3110), היו שם שתי שומרים על כל תא חמושים מכך רגל ועד ראש.
הערכתי שייקח לי כמה שניות לצאת.
איתרתי את הקופסא ששלטה על מערכת האבטחה של התא שלי, תא 33118354. היא היתה עשויה מפלדה ומצופה מבטון כך שהיא היתה מאוד כבדה. היא היתה מתוכנתת כך שתזהה את קולם של השומרים.
הסורגים היו קשים, הייתי יכול לירות בהם שעתיים והיריות פשוט היו קופצות חזרה.
השלב הראשון היה לפיתת הבטן וההקאה המזויפת זה טריק מיושן שלימדו אותי בסי.איי.איי.
השומרים פנו ממני בגועל, אחד מהם התקרב בקצת, הוא עדיין היה מטר מהתא שלי כך שלא יכולתי לעשות כלום. הוא זרק לי מטלית מטונפת ואמר לי בקול מצווה:"נגב, חתיכת זוהמה".
צפיתי בחתיכת הבד עוברת בין הסורגים, באיטיות מעושה קמתי והרמתי את המטלית וטבלתי אותה בקיא שלי.
ואז הרמתי אותה והטלתי אותה בדייקנות מדויקת ישר לתוך הפרצוף שלו:"נגב אתה בעצמך".
הקיא נמרח לו על הפרצוף והוא הביט בי בזעם. אור אדום קטן הבהב בקופסא אבל הוא היסה אותה בידו, יש גם חיישני תנועה.
הוא התקרב אלי בזעם, "וואי אתה חתיכת ריסקר מטו...."
הישתקתי אותו במהירות.
זריז כמחשבה, או כקוברה זינקתי עליו, נתתי לו אגרוף בבטן בנקודה ובזווית מסוימת כך ששתי רגליו יתרוממו באוויר, תפסתי אותם בעודם באוויר ומשכתי לעברי. הביצים שלו נמעכו על הסורגים. עזבתי אותו באותה שנייה ועשיתי שלוש דברים, ידי הפכו לרובים ויריתי בשתי מקומות, א. בצלעות של השומר השני, שעמד רחוק יותר ו-ב. בנקודה קטנה שמנטרלת את הקופסא. ואז אחרי שהשומר השני נפל על הרצפה כיוונתי את רובי לראש של השומר הראשון, "את המפתחות" נהמתי. לאחר חמש דקות הייתי לבוש בבגדים של השומר, יצאתי החוצה וראיתי מלא מכוניות משטרה בחניה. מושלם.
הוצאתי מהשוטר מספיק מידע על האנטי ריסקים. אני צריך למצוא את גבי טטרוף. אני נוסע לביתה ורואה שהכל ריק, אני שומע אבל קולות מהבניין/חדר/קומה השכנה אז אני נכנס, אני רואה אותהה(גלושס), ואני חושף את הצלקת הכחולה שלי. "אני צריך את הפצצה שלך, בבקשה, מדובר במבצע סודי לפגוע באנטי ריסקים".
מגדת העתידות לפני 6 שנים ו-2 חודשים
(שד משחת, בתור האסירה הראשונה בכלא- לכל ריסק יש תא לבד.)
מגדת העתידות לפני 6 שנים ו-2 חודשים
(ואין סורגים!)
שד משחת לפני 6 שנים ו-2 חודשים
אתם אף פעם לא תיארתם את הכלא אז החלטתי לתאר לבד :) (חיוך מתנצל...)
מגדת העתידות לפני 6 שנים ו-2 חודשים
(הממ... זה אומר שאתה משנה תגובה או מתעלם ממני?)
שד משחת לפני 6 שנים ו-2 חודשים
מצטער, אני מתעלם ממך
מגדת העתידות לפני 6 שנים ו-2 חודשים
המפ!!
שד משחת לפני 6 שנים ו-2 חודשים
אני ממש מצטער פשוט זה יוצא מגניב ואף אחד מכם לא תיאר איך בית הכלא נראה אז עשיתי תיאור ראשוני, אם זה מפריע לך אז אני יכול לעשות כאילו אני בכלא אחר או משהוא כזה
מגדת העתידות לפני 6 שנים ו-2 חודשים
אז בתי כלא שונים...?
שד משחת לפני 6 שנים ו-2 חודשים
עזבי, זה יהיה מסובך מדי. אולי באגף נפרד או משהוא....
קוותה חסר הדם לפני 6 שנים ו-2 חודשים
חיייכתי חיוך מצמרר. למה שאתן לה את המיים? אולי אני ארעיב אותה? זה יהיה כיף.
צמרמורת עברה בי.
הושטתי לה את הבקבוק.
(מישהו מתחיל להבין מה קורה פה? )
לפני 6 שנים ו-2 חודשים
(שד,על בריחה מוצלחת מהכלא בדרך חכמה אתה עולה רמה!
תודיע לי לאן להוסיף את 2 הנקודות בסטאטוס)
לפני 6 שנים ו-2 חודשים
הבנתי שהעיר לא נמצאת בקיניון אז יצאנו משם ונכנסנו לרכב
לפני 6 שנים ו-2 חודשים
התחלנו להתרחק מהמקום ושאלתי את הריסקית "הזדמנות אחרונה,לאן נוסעים?"
הלוחמת לפני 6 שנים ו-2 חודשים
נאנחתי בהקלה.
היא מתרחקת.
הריסקית שלחה אלי מבט אומלל. היא תיהיה בסדר, כשהאיום על העיר יוסר, נטפל בה. היא לא פעלה מהר מספיק. נשענתי על קיר הבטון. כדאי לי להמשיך לבד? ניגשתי לאלנה ונגעתי בכתפה.
"המשימה שלנו משתנה. את עוזרת לי ל-" לחשתי לה (אריה, אני אשלח לך את המשימה בהודעה פרטית*
הלוחמת לפני 6 שנים ו-2 חודשים
אני יודעת מה קורה לקוותה!!!!!!! יש לו פיצול אישיות, נכון!?!??! מגניבבבבבב
מגדת העתידות לפני 6 שנים ו-2 חודשים
"אני לא יודעת את שם המקום," אמרתי לאנטי ריסקית, "אבל אני יכולה לכוון אותך."
השפלתי את מבטי לאזיקים וניסיתי לחשב באיזו מהירות אוכל לברוח עם אזיקים. קצת פחות מהר מהרגיל... אבל אני אצליח.
אקו לפני 6 שנים ו-2 חודשים
לקחתי את הבקבוק והתיישבתי בחזרה.
שתיתי עד שנגמרו המים. זאת הייתה כל כך הקלה סוף סוף לשתות...
קמתי ונתתי לו את הבקבוק בחזרה כשגמרתי.
"עוד כמה זמן אני אשאר כאן?" שאלתי אותו. משום מה, הוא הפחיד אותי פחות משאר האנטי- ריסקים.
קוותה חסר הדם לפני 6 שנים ו-2 חודשים
(נכון מאוד, לוחמת! נכון מגניב?)
הרמתי גבה.
"למה את חושבת שתצאי מכאן? המטרה של האנטי ריסקים היא להשמיד את הריסקים. כנראה שאחרי שאקח את הכוח שלך, לא תשרדי." הבטתי בה בהתנצלות.
נטע לפני 6 שנים ו-2 חודשים
דפקתי בדלת, גבי פתחה לי אותה. "היי גבי!" אמרתי.
"אני רוצה לדבר איתך בקשר לפצצה, למה את בונה אותה?" שאלתי.
הלוחמת לפני 6 שנים ו-2 חודשים
(מצטערת, אין לי ברירה.)
חשבתי על האפשרויות לרגע. עצמתי עיניים וניסיתי להתרכז.
"אלנה, יש לי רעיון טוב יותר. אם את מוכנה לקחת אחריות על זה...אני אודה לך מאוד. הצבא יעריך את זה, וגם אני." עשיתי הפסקה. כשהיא הנהנה, אמרתי "אני חייבת להגיע לכלא של האנטי ריסקים. צריכה למצוא מישהו. אבל אני יודעת שצריך להגיע מסתנן לעיר, ולחבל בה. כשאני אלך, אני סומכת עלייך שתמלאי את המשימה במקומי- לאתר את המסתנן ולנטרל אותו. זה אומר שאת חוזרת לעיר, וכשאני לא יהיה פה, את תפקדי על המבצע הזה, בסדר?" היא נראתה מעט המומה. "למה את צריכה ללכת? למה אני לא יכולה לעזור לך בזה?" נאנחתי. "זה דחוף יותר. את בין היחידים שאני יכולה לסמוך אליהם, ראית את הריסקים קודם- הם חושבים רק על עצמם. בבקשה, אלנה." היא הנהנה באיטיות.
"יופי." ליוויתי אותה לכניסה לקניון. "תכניסי את הכרטיס הזה לכספומט, ותוך עשר שניות את צריכה להיכנס למעבר הסודי. אחר כך הוא נסגר. בהצלחה, אלנה."
התרחקתי מהמקום בריצה, והקפתי את מגרש החנייה של הקניון. רכבים רבים ומיוחדים חנו שם, אבל תוך דקה מצאתי את האופנוע שלי- גוף אופנוע חסר גלגלים, המרחף ונע על ידי מנועי אש. עליתי עליו והתנעתי.
תוך זמן קצר הגעתי לכלא הריסקים- מקום ממש לא נסתר. חניתי מאחורי פח אשפה גדול עשוי זכוכית וסידרתי את שיערי. ניגשתי אל שומר הכלא.
"מי את?" שאל באיום.
נשפתי בבוז. "אתה חדש כאן?" הוא הניד בראשו בבלבול.
"אוך, הם חייבים להתחיל להעסיק שומרים טובים יותר! אני הוזמנתי במיוחד! אני צריכה להיפגש עם מנהלת הכלא."
השומר נעץ בי מבט מבוהל מעט. "אבל מי את?"
"רוז לרלטה! אתה לא שמעת עלי?! מפקדת פלוגה בלוס אנג'לס, עכשיו תן לי לעבור!"
השומר נסוג צעד אחד אחורה וכיוון אלי את אקדח הלייזר שלו.
"את לא יכולה להיכנס בלי להציג תעודה." מלמל.
נשפתי בחוסר סבלנות. "הנה," שלפתי את התעודה המזוייפת שלי:
רוז לרלטה,
מנהיגת מפלגת "אנטיריסקר",
לוס אנג'לס.
בת 24
נקבה
---
"תחכי בחדר ההמתנה," אמר ומסר לי את התעודה. נכנסתי פנימה בחיוך, פתחתי את דלת הברזל הכבדה והגעתי לחדרון קטן המוביל למסדרון תאי הכלא. נעלתי את הדלת בהגברת החיכוך בינה לבין הרצפה, (ובזאת וויתרתי על אנרגיית חשמל מעולה שהייתי טעונה בה) ורצתי למסדרון.
תאים רבים, עצומים, אפלים. אין צורך בשומרים כשיש את האבטחה המושלמת הזאת של המצלמות והרובוטים.
תוכנית הבריחה כבר בראשי, אני רק צריכה להיכנס לכלא.
ליטפתי את אחד הסורגים. חשמל זרם אלי במהירות.
זה כל מה שיש להם?
שמעתי צעדים במסדרון. חיפשתי מחבוא, אבל מצאתי רק ארון ריק שלידו עמד שומר.
אין ברירה.
התגנבתי מאחורי השומר ונעצתי בגבו את הסכין שלי. הנחתי את ידי על פיהו, וכשהוא פלט צווחה שפתיו נכבו על ידי חום רב. הוא קרס על הרצפה.
מהר, הצעדים מתקרבים.
נשמתי עמוק ופרשתי את ידיי. אור וחום הפכו ללהבה קטנה, שניזונה מיד מבגדיו של השומר. הרצפה החסינה לאש תרמה מאוד לעבודה, והאש הקסומה כילתה את גופתו את גופתו של השומר במהירות על.
נפלתי על הרצפה. לא הייתי צריכה להשקיע את כל הכוח שלי, בקושי נשארה לי אנרגייה בגוף כדי לזוז, או כדי לנשום. טיטאתי ברגלי את האפר למאחורי הארון, לקחתי את הנשק של השומר ונכנסתי לארון, נועלת אותו במהירות ומתעלפת על רצפתו.

(אנטי ריסקים, אתם לא אמורים לתפוס אותי מהר כל כך, אם אתם תופסים אותי אני לא אוכל להגיב לחקירות. תתקעו אותי בכלא בלי לזהות שאני ריסקית, כי אין לכם דרך לדעת.
אני לא אהיה פה כל השבוע, אני במחנה. אז לא להרוג אותי.)
דניאל לפני 6 שנים ו-2 חודשים
החניתי את המכונית ליד הקניון, הרמתי את סיכת האנטי ריסקר מהמושב שלידי וטמנתי אותה בכיס חולצתי.
את האקדח חיברתי לחגורתי והסתרתי עם המעיל.
אני צריך לחדש את מלאי בלוני החמצן שלי. כל החשודים שלי לאחרונה נשארים מעולפים.
יצאתי מהרכב והברשתי אבק דמיוני מבגדיי.
הגיע הזמן גם לקנות חולצות חדשות... הרהרתי בלי הרבה מחשבה.
נכנסתי אל הקניון וצעדתי לעבר החנות של ציוד האקסטרים, כדי לקחת מספר בלוני חמצן.
אקו לפני 6 שנים ו-2 חודשים
צחקקתי "לפני כמה זמן אמרת שאתה תוציא אותי מכאן חסרת כוחות ותיתן אותי לאנטי-ריסקים האחרים." אמרתי לו "אז טכנית, אני כן אצא מפה. אבל בעוד כמה זמן?"
הוא לא ענה לי, רק משך בכתפיו ושיחק עם הפקק של הבקבוק.
"ומה אמרת על לקחת ממני את הכוח?" שאלתי "זה לא ממש נשמע הגיוני."
קוותה חסר הדם לפני 6 שנים ו-2 חודשים
רעדתי.
"אני פשוט אחכה שתחשפי את הכוח שלך, ואז אשתמש בנשק שלי. זה הכל..." אמרתי בשקט.
נאבקתי עם עצמי. חיוך הבזיק על פני וראשי כאב. "אבל את גם יכולה להשאיר אותך כאן ולהרעיב אותך. אני יכול לחתוך אותך כל יום כדי שתוחלשי, ופשוט להפוך אותך לבובת השעשועים שלי. זה נשמע לך טוב?"
מגדת העתידות לפני 6 שנים ו-2 חודשים
"תפני כאן שמאלה." אמרתי. מפה... אני אגיע למחבוא שלי תוך... ארבע דקות, אבל שם אין לי אוכל ומים. המחבוא האחר שלי נמצא במרחק של 10 דקות נסיעה, ואני בטוחה שכשאגיע לשם כבר לא יהיו לי כוחות.
אני אצטרך לשחרר את האזיקים, כדי להוציא את הכדורים מהעור שלי.
"לאן עכשיו?" שאלה האנטי ריסקית.
"מה הנשק שלך עושה?" שאלתי.
לפני 6 שנים ו-2 חודשים
"בלחיצה קטנה הוא שואב את כול הדם ממך" עניתי בחיוך.
"ואל תנסי לתלוש את הכדור כי הוא יתלש ביחד עם העור שלך".
מגדת העתידות לפני 6 שנים ו-2 חודשים
הבטתי בה בבהלה.
היא מנסה להרוג אותי. להשתמש בי ולזרוק. אפילו בתור אנטי ריסקית היא הדבר הכי נוראי שראיתי.
אני חייבת לברוח מכאן.
אֵרִיַה לפני 6 שנים ו-2 חודשים
פזלתי לצדדים לראות אם יש מישהו בסביבה. הקניון היה אמור להיסגר בקרוב, כך שבקושי הסתובבו אנשים באזור.
דחפתי את הכרטיס לכספומט בלחץ, המעלית שמקודם יצאנו דרכה לקניון הופיעה מולי בדלתות פתוחות.
עשר שניות והיא יוצאת לדרך.
נאנחתי בהקלה והשענתי את ראשי על המתכת הקרה.
עשר שניות ואני במקום בטוח.
דניאל לפני 6 שנים ו-2 חודשים
(לוחמת איפה אני וליילק בסיפור?)
אֵרִיַה לפני 6 שנים ו-2 חודשים
(אתם הייתם אמורים לרדוף אחרי לינה, ולהרחיק אותה מכיפ
דניאל לפני 6 שנים ו-2 חודשים
(תודה!!) "טוב, בסדר" אמרתי לארטמיס (מצטער על האיחור..) הלכנו לכיוון האנטי ריסקרית שארטמיס הראתה לנו את מיקומה ונעמדנו מולה.. "את משחררת אותה עכשיו או שצריך ללכת בדרך הקשה?!" שאלתי באיום
לאקי לפני 6 שנים ו-2 חודשים
(אני הייתי בטיול כמה ימים ופספסתי מלא, מישהו יכול לעזור לי בהודעות בבקשה?)
לפני 6 שנים ו-2 חודשים
(דניאל,כבר נסענו משם)

דניאל לפני 6 שנים ו-2 חודשים
(תיקון..) "היא לוקחת את הריסקית!!"צעקתי הם התחילו להיתרחק עם האוטו.. "טוב אין ברירה.." היתרכזתי.. ונגלגל האחורי היתפוצץ.. הם נעצרו לאחר כמה סיבובים ובזמן הזה אנחנו היתקרבנו למכונית... "ראית מה קרה לגלגל!! את לא רוצה שזה יקרה לך.." צעקתי אל האנטי ריסקית
לאקי לפני 6 שנים ו-2 חודשים
(מישהו מוכן לעזור לי?!)
לפני 6 שנים ו-2 חודשים
(א-אנחנו כבר רחוקות
ב-הכוח שלך זה להזיז דברים בעזרת המחשבה איך גלגל התפוצץ?
אבל נזרום)

גלגל האוטו התפוצץ ועצרתי את המכונית בחריקה.
אם הוא הצליח לנפץ את הגלגל סימן שהוא נגדי.
הם היו לפני קידמת המכונית,פתחתי בזהירות את החלון ויריתי 2 כדורים כסופים שהאחד מהם פגע ביד של הנערה בעלת העיניים החומות והשיער הבלונדיני והשני פגע במצחו.
יצאתי מהאוטו ושאלתי "אתה בטוח שאתה רוצה לאיים עלי?".
ליילק לפני 6 שנים ו-2 חודשים
(לינה, יש לי שיער חום, ואני ממש מתנגדת לכדורים ביד!)

לא התכוונתי לחשוף את הכוח שלי מיד, אלא רק במקרה הגרוע ביותר. ראיתי את הכדור מתעופף לכיוון היד שלי כמעט ברגע האחרון, והייתי המומה מכך. חוץ מכוח העל שהווירוס מקנה למי ששורד, מגיעות יכולות מיוחדות, ואיתן קיבלתי את הזריזות שלי. הזריזות שהצילה את היד.
הנשק שלה היה מהיר, מהיר מאוד. הסטתי את היד ברגע האחרון, ונשרטתי מהכדור.
אני צריכה להיות הרבה יותר דרוכה מעכשיו.
"קח לה את הנשק." לחשתי למטי.
לאקי לפני 6 שנים ו-2 חודשים
נשארתי בכלא כשמפקד הפלוגה (דניאל) הלך לטפל בריסקית.
רתחתי, איך הריסק המטומטמם (כן, פולו, זה אתה) הצליח לברוח ממני בכזאת קלות (לא הגיוני).
לקחתי את האלקטרודית שלי והלכתי למכונית אחרי שהשארתי את השני בדרגה לפקד על הכלא.

(אם למישהו בא לפגוש אותי איכשהו בדרך, אני אשמח)
לפני 6 שנים ו-2 חודשים
הם לא זזו ולא ענו לי,לחצתי על כפתור קטן באקדח וזה שפוצץ לי את הגלגל והריסקית שהייתה באוטו החלו לצרוח בכאב.
אחרי 15 שניות עזבתי את ידי מהכפתור והוא (דניאל) נפל ארצה.
עוד לא מת ואבל היה חסר לו הרבה דם.
טליה לפני 6 שנים ו-2 חודשים
"אז למה אנחנו מחכים?" שאלתי אותו. "בוא נצא לדרך."
הוא חייך ולגם עוד לגימה מהווקדה השבדית. הוא שמט את היד עם הבקבוק לצד גופו ואמר לי, "ניקח נשק ונצא."
"את בטוחה שמצאת את הנשק המתאים לך?" הוא הרים גבה. כיוונתי לבקבוק הווקדה שלו ויריתי. הבקבוק התנפץ ושברי זכוכיות ונתזי משה חריף נחתו לרצפה.
משכתי בכתפי והבטתי באקדח הלבן. "אני חושבת שכן," חייכתי לעברו.
מגדת העתידות לפני 6 שנים ו-2 חודשים
היא ירתה בהם. היא ירתה בהם אחד אחד והתחילה להרוג אותם באיטיות.
המחשבה הראשונה שלי הייתה שאני יכולה לברוח, אבל אז הבטתי בנשק שלה. הם הולכים למות.
ברגע שאחד מהם נפל על הרצפה, קפצתי על האנטי ריסקית, ולפני שהיא הספיקה לקלוט משהו התחלתי לרוץ.
אקו לפני 6 שנים ו-2 חודשים
הבטתי בו בעיניים גדולות ושתקתי.
התשובה כמובן הייתה ברורה מאליו. והתכני הקטנה שלו הייתה יכולה להצליח- אם כל הקטע שאני אחשוף את הכוח שלי.
אבל במקרה שלי, שתכנית יש חיסרון אחד.
את הכוח שלי לא רואים, או חדים, או שומעים.
רק רואים אותי עוצמת עיניים ולאחר כמה שניות פותחת אותם שוב.
חייכתי חיוך קטן. זאת בעיה ממש רצינית בתכנית.
הנערה בכחול לפני 6 שנים ו-2 חודשים
בטעות כתבתי את התגובה בדיון של דניאל
מגדת העתידות לפני 6 שנים ו-2 חודשים
לא... אני לא יכולה לרוץ יותר...
איבדתי הרבה דם. הכדורים שאבו ממני הרבה דם, ואני לא יכולה לרוץ יותר.
אני חייב להוציא את הכדורים.
ליילק לפני 6 שנים ו-2 חודשים
(מייטי, אני חושבת שהתעלפת קודם עם דניאל ><")
מגדת העתידות לפני 6 שנים ו-2 חודשים
(לא, היא כתבה שרק דניאל התעלף...)
נטע לפני 6 שנים ו-2 חודשים
"ממציאה תרופה נגד המחלה" אמרתי.
סופר-מדפדף לפני 6 שנים ו-2 חודשים
"אז למה אנחנו מחכים?" שאלתי אותו. "בוא נצא לדרך."
הוא חייך ולגם עוד לגימה מהווקדה השבדית. הוא שמט את היד עם הבקבוק לצד גופו ואמר לי, "ניקח נשק ונצא."
"את בטוחה שמצאת את הנשק המתאים לך?" שאלתי והרמתי גבה. לפתע היא הרימה את הרובה שלה ופוצצה לי את בקבוק הוודקא "אני חושבת שכן," היא אמרה.
המשכתי לחייך והוצאתי מהמקרר עוד בקבוק וודקא, מזגתי קצת אל תוך פי ושלפתי את הרובה שאני הכי אוהב "הטוצ'לי550". "בסדר, נלך".
לפני 6 שנים ו-2 חודשים
הריסקית ניסתה לברוח ונפלה.
הרמתי אותה בחולצתה ואמרתי "זאת הייתה טעות".
הנערה בכחול לפני 6 שנים ו-2 חודשים
שוב ישבתי לבד בחדר.....
הפלאפון שלי צלצל..... זה היה דילן!
ה-דילן שסמכתי עליו, ה-דילן שהתאהבתי בו פעם, ה-דילן שזרק אותי!!
הצלקת הכחולה שלי זהרה כאילו היא מנסה לומר לי: אל תעני!!!!! תראי מה קרה לך בגללו!!!
התחלתי לבכות! לא יכולתי לענות! אז סיננתי אותו....... הוא לא הפסיק להתקשר! ואני לא הפסקתי לסנן!
לבסוף הוא וויתר והשאיר הודעה בתא קולי: אמ......היי לוסי, טוב אז..... אני רוצה שתדעי שאני ממש מצטער על מה שקרה.... את נפצעת ובמקום לעזור לך, אני...... אני ברחתי! אני לעולם לא הסלח לעצמי על כך, אבל אני מקווה שאי פעם תסלחי לי וגם אם לא אני אבין.... אני עדיין אוהב אותך!!!!!! בכל מקרה עכשיו גם אני ריסק ואני מבין את הטעות החמורה שעשיתי...ף... את יודעת איפה למצוא אותי!!!! היו שתי אפשרויות- או להשאיר אותו איפה שהוא נמצא, הוא להגיד למפקדת שתיקח אותו לעיר הריסקים!
ממש רציתי להשאיר אותו למות אחרי מה שהוא עשה- הוא כל מה שהיה לי והוא נטש אותי!!!!! נשארתי בלי כלום!!!!!
אבל לא יכולתי לחשוב על טובתי האישית..... שלחתי לו אסמס: אני שונאת אותך! אני בחיים לא אסלח לך אחרי מה שעשית! לקחו לי שנים להשתקם! אבל אסור לנו לוותר על אף ריסק! אז אני יגיד למפקדת שתיקח אותך לעיר שלנו אבל אל תקבל מסר מוטעה!
התקשרתי למפקדת וסיפרתי לה מה שקרה...... אמרתי לה שתאסוף אותו!
מי שרוצה לפתוח עוד דמות ולהיות דילן זה יהיה מגניב ^.^

דניאל לפני 6 שנים ו-2 חודשים
קמתי לאט.. הייתי חלש מאד.. הדבר הזה כנראה שאב לי את הדם... טוב היא רוצה לשחק ככה.. תשומת ליבה היתה מופנת לאנה היתרכזתי והאקדח עף מידה עשה סיבוב ונתקע לה בראש.. היא צנחה מעולפת.. "אני חושב שיהיה פושוט יותר לנצח וזהו.." אמרתי וצנחתי לריצפה חלש מכדי לזוז. (ליילק זה הזמן שלך לפעול.. )
לאקי לפני 6 שנים ו-2 חודשים
(לינה, דניאל החייל, טליה ומייטי, הנה אני באה)

נכנסתי למכונית ונסעתי צפונה, כי היו עדים שראו את הריסק שברח (POLLO), בורח לשם.
נסעתי הרבה זמן וראיתי דמות מעולפת, שתי דמויות פגועות ודמות עם שיער חום ועיניים חומות עומדת בצד.
ליילק לפני 6 שנים ו-2 חודשים
דיכאתי את הדחף המזעזע שלי להתמוטט לצד מטי ולחבק אותו ולבכות, ונשמתי עמוק. נעצתי עיניים רושפות אש באנטי ריסקרית האיומה ששכבה מעולפת על הרצפה.
"אנחנו חייבים להסתלק מכאן." לחשתי למטי.
מגדת העתידות לפני 6 שנים ו-2 חודשים
הרגשתי כל כך חלשה... ממש הרגשתי את הדם הולך ואוזל.
האנטי ריסקית הייתה מעולפת לידי, אבל היד שלה עוד אחזה קלות בחולצתי.
חיפשתי מפתח בתוך בגדיה של האנטי ריסקית, אבל אחרי שמצאתי אחד הידיים שלי כל כך רעדו שלא יכולתי לפתוח את האזיקים.
הייתי בטוחה שהאנטי ריסקית בטח הצליחה להרוג אותי...
הבטתי סביבי.
כל בני האדם כבר ברחו מפה...
"תעזרו לי." אמרתי לעבר הריסקים.
לאקי לפני 6 שנים ו-2 חודשים
התקדמתי לעבר החבורה במהירות וזיהיתי את האנטי ריסקית שהביאה לי את השבויה, החשודה. אחרי רגע ריכוז זיהיתי גם את החשודה.
עצרתי בחריקת בלמים מוציאה את האלקטרודית מהתיק.
גלושס לפני 6 שנים ו-2 חודשים
"למה אכפת לך?" שאלתי וסגרתי את הדלת, היא נכנסה שוב "אכפת לי!!" היא צעקה,
"אוקיי רוגע" אמרתי "אני בונה את הפצצה בגלל שהצבא ביקש ממני ו*אני* נאמנה להם!!!"
מגדת העתידות לפני 6 שנים ו-2 חודשים
(מישהו הולך לעזור לי?!)
דניאל לפני 6 שנים ו-2 חודשים
היתקדמתי לעבר הריסקית בזחילה איטית וראיתי מפתח נופל מידה באיטיות "ז..ז..זה לאזיקים.." היא גימגמה, הינהנתי וסובבתי את המפתח בחור המנעול.. האזיקים נפלו לריצפה בקול נוקשה.. אנה היתקרבה אלינו ועזרה לנו לתפס לאוטו.. חיבקתי אותה.. "את רואה.. הכל בסדר.." אמרתי והיתעלפתי נופל על המושב האחורי..
מגדת העתידות לפני 6 שנים ו-2 חודשים
הבטתי בריסק שפתח לי את האזיקים, וראיתי את אותם כדורים על עורו.
היססתי.
הוא מעולף. הוא לא ירגיש אם זה יכאב.
תלשתי את הכדורים, לפני שיאבד מספיק דם כדי למות.
העור שלו נתלש ודם טפטף מהמקומות בהם הוא נתלש. זה נראה כואב, אבל לא הייתי ממוקדת מספיק כדי להבין שגם זה די מסוכן.
הסתכלתי על היד שלי, וסגרתי את האצבעות שלי על אחד הכדורים. כמעט צרחתי מכאב. הרגשתי כאילו דקרו אותי אלף פעם. נשכתי את שפתי ותלשתי באיטיות רבה יותר את הכדור השני.
דם זלג ללא הרף על ידי, ואני ניגבתי אותו על החולצה שלי.
כל כך כאב לי, אבל בסוף זה פשוט הרגיש מטושטש ומוזר.
הכל החשיך.
נטע לפני 6 שנים ו-2 חודשים
"אז תעצרי תגידי להם שהתרופה שלי תספק שלום בניגוד לפצצה" צרחתי.
לאקי לפני 6 שנים ו-2 חודשים
"מה אתם עושים?" שאלתי את החבורה הפצועה בקול מאיים, עוצרת את התקדמותם.
מגדת העתידות לפני 6 שנים ו-2 חודשים
התעוררתי כנראה כעבור כמה דקות.
הכאב עוד הלם בראשי. כעסתי על עצמי בגלל שהמשכתי לאבד דם. חיטטתי בכיסים שלי, חשבתי שהיו לי שם כמה מהפלסטרים שמפסיקים את הדימום.
היה שם אחד.
שמתי אותו על אחד הפצעים שגרמו הכדורים, וניסיתי לעלות גם על השני.
המכונית התחילה לנסוע.
הבטתי על הידיים שלי, וראיתי שמפרקי הידיים שלי אדומים מהאזיקים.
לא היה לי זמן לחשוב הרבה, אם על זה ואם על האנטי ריסקית, כי מול המכונית הופיעה מישהי.
זיהיתי אותה בתור מנהלת הכלא של האנטי ריסקים.
לאקי לפני 6 שנים ו-2 חודשים
הכרחתי את המכונית לעצור ופתחתי את הדלת. ראיתי שם שלושה אנשים, שאחת מהן זיהיתי כריסקית, זאת שהייתה בכלא.
הרמתי את האלקטרודית ואמרתי בקול "אם מישהו יזיז אני ארה, ואני מזהירה אתכם, זה הורג את כולם."
מגדת העתידות לפני 6 שנים ו-2 חודשים
"את לא תהרגי אותנו." אמרתי, מביטה לעבר הריסקית הברונטית.
לאקי לפני 6 שנים ו-2 חודשים
"באמת?" שאלתי בחיוך משועשע בעודי משחקת עם הכפתורים, מתלבטת מה לעשות. "אני חושבת שאת צודקת," אמרתי אחרי כמה דקות "אני אחזיר אתכם לכלא."
במהירות פתחתי את מכסה המנוע ורוקנתי את כל המים והשמן, להתקדם עם האוטו הזה הם לא יוכלו ואם הם ינסו להתקדם ברגל הם לא יגיעו רחוק.,רצתי לעבר האנטי ריסקית ושאלתי ממנה, בלי לשאול, את היורה כדורים. לא ראיתי איך מפעילים אותו, אבל ידעתי מה הוא עושה.
מגדת העתידות לפני 6 שנים ו-2 חודשים
חזרה לכלא?
ידעתי שעם המצב שלנו- אחד מעולף, אחת פצועה ואחת כמעט חסרת דם- לא נוכל להגיע רחוק.
תמיד אפשר לנסות לרוץ.
הבטתי באנטי ריסקית.
"יביאו לנו דם?" שאלתי.
לאקי לפני 6 שנים ו-2 חודשים
אני מניחה שיביאו להם דם, אבל לא אמרתי את זה.
"אם תבטיחו לשתף פעולה" עניתי, באכזריות "אבל אין לכם ברירה, אתם באים, עכשיו, וזהו."
חיברתי את המכונית שלי להמכונית שלהם ונסעתי במהירות לכלא, יודעת שאם הם יקפצו זו תהייה התאבדות.
מגדת העתידות לפני 6 שנים ו-2 חודשים
אנחנו לא נמות. אנחנו לא נמות בינתיים. הם יביאו לנו דם. לפני שהם ירצחו אותנו. אולי נוכל לברוח. לא הגיוני.
הבטתי דרך החלון.
לקפוץ?
אני לא חושבת שאשרוד את הקפיצה, וגם אם כן אצטרך למצוא דרך למצוא דם להזרים לגוף שלי.
אני אצטרך לסרוק את כל המקום, לפני שיכניסו אותי חזרה לצינוק, ואם קצת מזל- לתא נורמלי.

(ג'ד, אם לא נצליח לברוח... תתבקי באיך שאני תיארתי את הצינוקים)
לאקי לפני 6 שנים ו-2 חודשים
(אני אתן לך לתאר אותם)

הגענו אל הכלא ואני דחפתי את השלושה אל תא אחד, הפנוי הראשון, אבל עם שמירה טובה.
מגדת העתידות לפני 6 שנים ו-2 חודשים
(לפי התיאור שלי לכל אחד יש תא נפרד.)

ישבנו באותו תא יחד למשך כמה דקות, עד שהסוהרת חזרה והפרידה בינינו.
שוב נשארתי לבד.
הבטתי על קירות הבטון, ושוב ראיתי שאין חלונות, או אפילו סורגים. מה שהיה שונה בתא היה כמה חורים לרוחב אחד הקירות, שם היה אפשר לראות את האנטי ריסקים השומרים על התא.
הבטתי באנשים שגררו את הנערה ואת המעולף משם, והנערה צרחה שהיא לא מוכנה לעזוב אותו.
כמה מעורר רחמים. כזאת מסירות וכזאת נאמנות.
הבטתי דרך החורים.
"הבטיחו לי דם!" אמרתי, "אנחנו צריכים דם!"
דם היה הדבר היחיד שהיה שווה לבוא לפה למענו.
הבטתי בדלת הברזל, וראיתי שהיו לה כמה בריחים, ומערכת שמירה אוטומטית מכאנית. איזו שמירה...
הלוחמת לפני 6 שנים ו-2 חודשים
(הבטחתי לא לסכל את המזימה שלכם לפני שאני יוצאת למחנה, ועכשיו חזרתי אז אני יוצאת. אתם לא אמורים לתפוס אותי)
שמהרגע שפקחתי את עיני פעלתי כמו רובוט, על הילוך שמיני ובצורה מושלמת.
הקשבתי לקולות מהמסדרון. קולות מאבק וצעקות, ואז שקט.
מישהו נכנס לכלא. זה היה די ברור.
והמישהו הזה זאת הריסקית. וזה- היה ברור. ידעתי את זה בביטחון מושלם. וידעתי שאני הולכת לשחרר אותה.
חיכיתי שהקולות יחלשו, ואז פתחתי את הדלת ודהרתי במעלה המסדרון. מתא סויים נשמעו קולות תזוזה.
חייכתי חיוך קטן. התאים תוכננו בצורה מושלמת- רק מישהו מבחוץ יכול לפתוח אותם. או על ידי השגת הקוד והמפתחות, או על ידי ניטרול מערכת האבטחה.
התקרבתי לתא. שני תאים נוספים, קטנים יותר, היו משני עבריו, ובהם היו חורי הצצה מזכוכית חסינת כדורים שהשקיפו על תאה של הריסקית. היו שם שני שומרים, אחד בכל תא.
מתחתי את צווארי ואת כתפיי, ונקשתי בעדינות על דלת הברזל. קול חלוש עלה מהתא. "מה אתם רוצים עכשיו?" כן, זה הקול שלה.
השומרים בתאים הציצו דרך החורים. הם לא העלו בדעתם שמישהו יצליח להיכנס למסדרונות הכלא בלי רשות.
"כן גברתי?" שאל אחד דרך החור. "מה את רוצה?" שאל השני.
"אני יכולה להיכנס? אני רוז לרלטה, מפקדת פלוגה בטקסס. יש לי הודעה למסור לכל השומרים במקום הזה." הנפתי קבוצת שיער בלונדיני מפניי. נשמעה נקישה רכה ושני המנעולים נפתחו.
זה יהיה קל.
נכנסתי לאחד התאים. השומר עמד נינוח לגמרי עם אקדחו ניצב רפוי בידו. התקרבתי אליו.
בזזזזזזזזזזזט.
האוויר רעד מהעוצמה שקצפה לאורך גופו של השומר.
יצאתי כעבור כמעט דקה מהתא, מפתחות התא בידי. עכשיו נותרה רק מערכת האבטחה- הקוד.
נכנסתי לתא השני. השומר נראה חושד.
"מה את צריכה?" שאל שוב. "ואיפה גריי? למה הוא לא בא איתך?" הוא שלף את אקדחו.
נאנחתי. "לא טוב לשאול יותר מידי שאלות. לא אמרו לך, במקום המבחיל הזה?" הוא הניף את ידו, ואני תפסתי בה, הצמדתי את הסכין לצווארו.
ידו גיששה אל מכשיר הקשר שעל השולחן. אך אבוי, כדי להשתמש ברשת התקשורת יש צורך להזין קוד. הוא לחץ על המספרים.
1,3,5,7,8,5,5,A.
"הלו-" הוא השתנק כשזרועי הוטחה בגרונו, והמכשיר נפל.
"הלו," נשמע קול חסר סבלנות מהמכשיר.
"אני צריך שחרור של מערכת האבטחה בדחיפות," סינן השומר בזמן שבעט בי לקיר, וכיוון את אקדחו אל ראשי.
עוד בזז.
נורה ירוקה נדלקה ליד הקוביה הקטנה שייצגה את מערכת הנעילה האוטומטית.
"תודה," אמרתי בכנות והאור נכבה.
שקט.
ברק לבן וקר הבזיק בחדר, וברגע הבא הייתי בתאה של הריסקית ומשכתי אותה דרך הדלת.
"אני צריכה שתרוצי הכי מהר שתוכלי ולא תזוזי ממני. לא תההי לנו יותר מדקה.
תפסתי בידה והבטתי לתוך עיניה ההלומות.
הכנסתי את אצבעחותיי לתקע חשמלי.
חושך.
נרעדתי מהעוצמה שנשפכה ממני. אני חייבת להשתפר.
"רוצי."
גלושס לפני 6 שנים ו-2 חודשים
"לא רווצה!!" צרחתי ותרקתי את הדלת, פתחתי "במחשבה שניה יש לך אולי דינמיט בבית?"
מגדת העתידות לפני 6 שנים ו-2 חודשים
"אני לא יכולה לרוץ." אמרתי לה, מביטה על השומרים השכובים על הרצפה. "אני לא יכולה לרוץ. אני צריכה דם. הם הבטיחו שהם יתנו לנו דם." אמרתי, מרגישה ייאוש על זה שהיא לא הגיעה מאוחר יותר.
הלוחמת לפני 6 שנים ו-2 חודשים
האורות הלבנים נכבו בבת אחת, וקולות מבולבלים ונרגזים נשמעו מכל עבר. קיללתי בשקט.
"אין לנו זמן לחוסר דם," קבעתי. תפסתי מאחורי מותנייה של הריסקית והנפתי אותה על גבי. ניסיתי לייצב את עצמי לרגע, ואז פתחתי בריצה מטורפת לעבר היציאה. תחבתי את הסכין שלי לידה של הריסקית.
"תהרגי אנשים," סיננתי ופתחתי את דלת המסדרון בבעיטה.
אופס...
העפתי מבט עצבני בשלושת השומרים שפתחו את החלון והביטו ישירות אלי.
אם אני אעבור את החדר הזה, אני רק אצטרך לצאת דרך השאר, ואגיע לאופנוע שלי.
"תודה על האירוח?" מלמלתי.
בחיי, זה באמת יהיה זמן נהדר להרוג אנשים, ריסקית.
מגדת העתידות לפני 6 שנים ו-2 חודשים
הריסקית הורידה אותי, והתנודדתי לרגע אחד, לפני ששמתי לב לאנטי ריסקים מולי.
הרגשתי את החום שלהם רק רגע לפני שהם הופיעו מולנו.
הם התקדמו לעבנו, ואני זרקתי על אחד מהם את הסכין. בזריזות. הוא לא הספיק להבין מה קרה, והסכין חדר לתוך ליבו.
הריסקית בעטה לאחר מהם על הצוואר, והוא נפל מעולף.
היא לא טרחה להרוג את השלישי, והרימה אותי שוב.
בזמן שהיא רצה ניסיתי הצלחתי לקחת את הסכין וזרקתי אותו על האנטי ריסק. לא ידעתי אם פגעתי או לא, הריסקית רצה ממש מהר.
הלוחמת לפני 6 שנים ו-2 חודשים
כמעט קורסת תחת משקלה, עצרתי מול השער הנעול כשאזעקה מצלצלת במקום.
התנשפתי במהירות, הטיתי את משקלה של הריסקית על כתפי, הנחתי את ידי על הסורגים.
רעדתי בטירוף, הרגשתי את עוצמת תנועת החלקיקים גועשת בשער עצמו. אף פעם לא השתמשתי באנרגייה של העצם עצמו, אבל אין ברירה.
השער החל לרעוד.
שמעתי הלומות רגליים רמות מאחוריי.
תיתפתח כבר, מהר!
"הם שם!" נשמעו צעקות.
נהדפתי אחרוה כששער הברזל הכביר התנפץ לחתיכות מתכת ששרטו את פניי ואת זרועותיי, כשלתי במהירות אל החנייה, מנצלת את הבהלה של השומרים, הפלתי את הריסקית על המושב האחורי והתנעתי.
לטוס מפה, מהר.
מהר ממהירות הקול.
לכל מקום. כל מקום שבו לא יוכלו למצוא אותי.
(מייטי, אני אכתוב תגובה נוספת מאוחר יותר. חייבת ללכת. תתארי את הדרך, אנחנו אמורות להגיע למקום נטוש ומבודד וסודי.)
מגדת העתידות לפני 6 שנים ו-2 חודשים
רק כששכבתי מאחורה, מתנודדת בין חוסר הכרה לבין הכרה, הבנתי שהשארתי מאחורה את שני הריסקים האחרים.
השארתי אותם שם, ואפילו לא אמרתי כלום לריסקית מלפניי.
הרגשתי נורא.
"איך קוראים לך?" שאלה הריסקית, ופנתה פנייה חדה שכמעט הפילה אותי.
"מרין..." אמרתי חרישית, והופתעתי שהיא שמעה אותי. "שכחנו אותם מאחור. את שני הריסקים."
אני טיפשה. טיפשה. טיפשה.
"נצטרך לטפל בזה מאוחר יותר." היא אמרה, ושמעתי בקולה את הצער, "אני ארטמיס."
הדבר האחרון שאני זוכרת לפני שנרדמתי, זה את המכונית חורקת ועוצרת.
הלוחמת לפני 6 שנים ו-2 חודשים
(אנחנו על אופנוע מעופף סופר מגניב, לא מכונית. את מעליבה את הדימיון שלי! *נעלבת*)
ריחפתי דרך הרחובות, בצורה שבהחלט אסורה על פי החוק. טוב, אם יש משהו שלמדתי במחתרת, זה שחוקים נועדו להתרסק. בעיקר חוקים צבועים של אנטי ריסקים.
לאחר כחצי שעה של טיסה מטורפת, מחשבות החלו לטפטף לראשי.
"איך קוראים לך?" שאלתי.
"מרין..." אמרה בקול חלוש. "שכחנו אותם מאחור. את שני הריסקים."
שני ריסקים? איזה ריסקים?
נאנחתי בחוסר סיפוק.
"נצטרך לטפל בזה מאוחר יותר." אמרתי בכאב. "אני ארטמיס."
היא לא ענתה, רק זזה קצת על המושב וכמעט החליקה כשאיבדה את ההכרה.
"הי, תיזהרי!" אמרתי בבהלה. הושטתי יד אחורה וייצבתי אותה. עינייה ריפרפו בבלבול.
הנה, הגענו. סוף סוף...אני רק מקוהו שהמקום הוא כאן...
עצרתי את האופנוע וירדתי ממנו במהירות, תומכת בגופה הרפוי של מרין.
היינו באמצע חורשה שחורה ונטושה, כקילומטר מהעיר. שני עצים שניצבו בצורה עקומה למדיי ליד פלג רדוד היו הרמז היחיד לכך שמשהו פה הוא לא בדיוק כמו שצריך. השענתי את מרין לע אחד העצים וגיששתי סביבם. "אה," גיחכתי בחיוך. הסטתי מרבד עלים וחשפתי דלת עץ לתוך האדמה. ירדתי דרך סולם חבלים וגיששתי את הקירות.
לחצתי על מתג קטן, ואור הציף את החדר. זה היה בונקר תת קרקעי ששימש לי כבית לפני שמצאתי את העיר. הוא היה די מאובד, והיה בו מזרון אחד רחב ושמיכה, תנור חימום, פנס גדול המוטל על הרצפה, קופסת עץ גדולה ושרפרף.
"מרין!" קראתי.
מגדת העתידות לפני 6 שנים ו-2 חודשים
נעמדתי והלכתי לכיוון קולה של ארטמיס.
הבטתי למטה, וראיתי סולם.
ירדתי בו באיטיות, וראיתי מקום מסתור קטן, עם מיטה וכל מה שצריך. האוויר היה דחוס וקריר, אבל הכל נראה די בסדר.
מנורה קטנה דלקה מאחד הקירות והפיצה אור צהוב וחלש.
"את גרה פה?" שאלתי את הריסקית. היא העבירה את ידה על הפרצוף שלה, וראיתי את הסימן הכחול שלה שנמשך מעל העין.
הלוחמת לפני 6 שנים ו-2 חודשים
"לא." אמרתי ופתחתי את התיבה. היו בה מכנסי ג'ינס ארוכים וחמים, מעיל שלג, תיק קטן עם תחבושות, אלכוהול לחיטוי, חוט ומחט. בתוך מעטפת בד היו סכין קומנדו, גלוק ישן וכמה כדורים. הרמתי אותו. "לא יעיל נגד הנשקים של האנטי ריסקים, אבל שימושי..." מלמלתי. הנחתי אותו בתיבה וסגרתי אותה. "אנחנו נישאר כאן כמה זמן עד שתתאוששי. אני אתגנב לעיר מידי פעם ואנסה להשיג תרופות לאיבוד דם. אחר כך נחזור לעיר. אני אארגן לך חדר..." שקעתי במחשבות.
"את תארגני?" שאלה בהפתעה.
"אני מנהיגת הריסקים בעיר," אמרתי בהתנצלות.
מגדת העתידות לפני 6 שנים ו-2 חודשים
"עיר? יש עיר של ריסקים?" שאלתי בספקנות.
הלוחמת לפני 6 שנים ו-2 חודשים
הבטתי בה בהלם.
"את לא ידעת? אבל חשבתי...שהאנטי ריסקית רצתה שתמצאי אותה." התיישבתי על התיבה.
מגדת העתידות לפני 6 שנים ו-2 חודשים
"היא רצתה שאמצא משהו, אבל לא ידעתי מה." הודיתי, "אפילו לא דיברתי עם ריסקים עד שפגשתי אותך ואת אלו שבאו איתך."
הלוחמת לפני 6 שנים ו-2 חודשים
נעצתי בה את עיני החומות-כתומות שתמיד עוררו בהלה בסובביי. עיני נץ, לדברי אימי.
"את חייבת לראות את העיר. זאת עיר רמחתרת סודית. כל הריסקים בטוחים שם, ונערכים אימונים שעוזרים לריסקים לפתח את הכוחות שלהם כדי להתנגד לאנטי ריסקים. כשיהיו מספיק ריסקים מאומנים, אנחנו נמרוד בשלטון והוא יועבר לידי הריסקים. הם יפסיקו להירדף והאנטי ריסקים ישלמו." מבטי הפך קודר. נסכרתי שאסור לי לפנטז על איך אני קוטשת את האנטי ריסקים, אני לא רוצה נקמה, רק צדק.
"אז איך איבדת דם?" שאלתי ומסרתי לה מימיה.
הלוחמת לפני 6 שנים ו-2 חודשים
נעצתי בה את עיני החומות-כתומות שתמיד עוררו בהלה בסובביי. עיני נץ, לדברי אימי.
"את חייבת לראות את העיר. זאת עיר רמחתרת סודית. כל הריסקים בטוחים שם, ונערכים אימונים שעוזרים לריסקים לפתח את הכוחות שלהם כדי להתנגד לאנטי ריסקים. כשיהיו מספיק ריסקים מאומנים, אנחנו נמרוד בשלטון והוא יועבר לידי הריסקים. הם יפסיקו להירדף והאנטי ריסקים ישלמו." מבטי הפך קודר. נסכרתי שאסור לי לפנטז על איך אני קוטשת את האנטי ריסקים, אני לא רוצה נקמה, רק צדק.
"אז איך איבדת דם?" שאלתי ומסרתי לה מימיה.
מגדת העתידות לפני 6 שנים ו-2 חודשים
לקחתי את המימייה אבל לא שתיתי. השפלתי את מבטי לעבר המים.
"הכדורים שהאנטי ריסקית ירתה עליי שואבים דם." אמרתי.
הלוחמת לפני 6 שנים ו-2 חודשים
התחלחלתי.
"זה חולני כל כך," סיננתי מבין שינוי שהיו הדוקות מאוד.
"איך את מרגישה? את חושבת שאת צריכה עירוי דם, או שתרופות ממריצות התחדשות תאים יספיקו?"(השנה 3110, התרופות מתקדמות מאוד.)
קוותה חסר הדם לפני 6 שנים ו-2 חודשים
לפתע ידעתי מה קורה. הייתי מודע לשינוי צורת החשיבה שלי, וידעתי שאני צריך לנצל את זה.
"רוצי," סיננתי בעיניים עצומות. תפסתי אותה בצוואר והטחתי אוהת בדלת עד שהיא נפתחה.
"קחי את המכונית ותברחי."
היא הביטה בי הלומה, ואז פרצה בריצה החוצה.
אחת הכפפות שלי השתנתה לקרוס-באו בשניות. חץ קצר וחד נורה לעברה.
"תעצרי!" צרחתי.
"תברחי..." לחשתי. ראשי פעם בכאב. אני אמות.
הלוחמת לפני 6 שנים ו-2 חודשים
(אוווווווווקיייייייייייי......מלחיץ לגמרי.)
אקו לפני 6 שנים ו-2 חודשים
(רק לפרוטוקול אני ממש מבולבלת ממה שקורה שם.. O_O)

לא הייתי טיפשה. כשהוא אמר לי לברוח, וכשקלטתי שזה באמת מה שהוא אמר ושהמוח שלי לא סתם מדמיין את זה, לא היססתי. פתחתי בריצה.
כמעט ועצרתי כשאמר לי זאת באמצע הדרך, משום מה.
ואז שמעתי שריקה חלושה.
לפני שהמוח שלי קלט מה זה, הגוף שלי הגיב במהירות ופקד עלי ליפול על הרצפה.
לא ראיתי במדויק מה היה הדבר הזה שעבר מעלי, שהוא כנראה זרק לעברי.
התגלגלתי הצידה וקמתי במהירות.
לפני שהתחלתי לרוץ, הבנתי אליו בבלבול.
לרגע אחד ראיתי בפניו מבט מרחם, נחמד כזה.
אבל זה התחלף כעבור רגע למבט כועס, וחיוך נפרש על פניו כשהסתכל על ידו שהשתנתה למשהו שלא זיהיתי מה זה.
מה בדיוק קורה לאיש הזה? יש לו פיצול אישיות או משהו?
אבל לא נתתי לעצמי להעמיק במחשבה הזאת.
לא עכשיו.
הסתובבי והתחלתי לרוץ בכל כוחי, מנסה לגלות איפה היציאה במקום הזה.
מגדת העתידות לפני 6 שנים ו-2 חודשים
"אני חושבת שתרופות זה מספיק." אמרתי, "אין לי ממש מושג." עניתי בכנות.
הלוחמת לפני 6 שנים ו-2 חודשים
הנהנתי בעצבנות.
"אני אגיד לך את האמת. לא איכפת לי להילכד בשביל להשיג לך תרופות, אבל אני הייתי מעדיפה לחקות קצת עד שהמרדף אחריו בעיר ייפסק. לא נראה לי שנוכל לצאת מכאן לפחות יומיים..." הוצאתי את הטלפון הנייד שלי מהכיס והדלקתי אותו. הוא כבוי רוב הזמן כדי שלא יוכלו לעלות על הרשת האלחוטית שלו, ואין לי אנשי קשר- אני זוכרת בעל פה את כל המספרים כדי שאם הנייד יחטף, לא יוכלו למצוא אנשי קשר של העיר.
01-46464640
"אנני?" מלמלתי. הקול מלא ההקלה של אנני זעק מהצד השני: 'ארטמיס! יש ניידות אנטי ריסקית בכל העיר, איפה את ב12 בלילה?'
"לא יכולה להגיד. את יכולה לשים קילומטר אחרי הכניסה לחורשת און, ליד פלג מים כמה דברים בשבילי?" תיארתי לה את הרשימה וניתקתי. כעבור כחצי דקה שמעתי צפצוץ מלמעלה. חיכיתי שתי דקות ואז עליתי ולקחתי את השק. פשפשתי בתוכו ומצאתי קופסת כדורי המרצת חילוף תאים.
מסרתי למרין שלושה כדורים והתחלתי לסדר את המקום, ולפרוש עוד מזרן על הרצפה.
"עכשיו תספרי לי הכל." אמרתי והתיישבתי על המזרן.
"איך הגעת לכאן? איך הריסקית מצאה אותך? מה את עושה בעיר הזאת?"
מגדת העתידות לפני 6 שנים ו-2 חודשים
סיפרתי לארטמיס שניסיתי לתפוס טרמפ לצפון, ולראשונה הבנתי כמה מטומטם היה הרעיון הזה.
סיפרתי לה שניסיתי לשכנע אותם שאני לא ריסקית ושניסיתי לברוח, ושלקחו אותי לחדר החקירות. סיפרתי לארטמיס את כל השיחה שהתרחשה שם, ואמרתי לה שהצלחתי לגנוב בקבוק מים לפני שהכניסו אותי לצינוק.
"אחר כך את כבר הופעת. האנטי ריסקית גילתה מה הכוח שלי ולקחה אותי איתה החוצה." אמרתי. "הם הצליחו לכלוא את שני הריסקים שהיו איתך. הבן והבת."
הלוחמת לפני 6 שנים ו-2 חודשים
(לינה, סיימתי את המשימה שלי!)
ראשי הסתחרר.
"אנה ומטי?" קרקרתי בקול צרוד. העברתי את ידי על הטלפון, ואז עצרתי.
העצב שלי התחלף בכעס בלתי נשלט. התפרצתי.
"אני אמרתי להם, אמרתי לאנה האידיוטית לחזור לעיר. אבל אין סיכוי שהבחורה תקשיב לי, היא נגררת אחרי הגיבור שלה כמו סמרטוט, ואין סיכוי שהגיבור, שהוא כנראה לא יותר ממגב, יהיה קצת פחות אנוכי ויגיד לה לחזור."
נשמתי עמוק.
"ואני אהיה חייבת למצוא אותם ולהציל אותם, כי זאת האחריות המחורבנת שלי!"
מגדת העתידות לפני 6 שנים ו-2 חודשים
"אולי תצטרכי לחכות. הוא איבד הרבה דם... הם יצטרכו לתת לו בסופו של דבר."
הלוחמת לפני 6 שנים ו-2 חודשים
"מה הקשר?" רטנתי. פשטתי את המעיל ואת החולצה העבה, נותרתי בגופייה. חלצתי את מגפיי הקצרות בבעיטה ונכנסתי למתחת לשמיכה. היה קר מאוד, וידעתי שיהיה קר יותר ככל שהלילה ימשך. "אני מצטערת שאני ככה. את בטחחושבת שאת צריכה להיות אסירת תודה על שהצלתי אותך, אבל אני סתם הגעתי לכלא במקרה.. הייתי חייבת למצוא מישהו ולהרוג אותו במקום מטי." צנחתי על המזרן. "לכי לישון. אין צורך לשמור, המקום הזה סודי."
עיני נעצמו מעצמן.
מגדת העתידות לפני 6 שנים ו-2 חודשים
נשכבתי, והבטתי באור הקלוש נעלם.
הבטתי בארטמיס, אבל לא יכולתי לראות אם היא נרדמה, או מעדיפה פני ישנה.
עצמתי את עיניי וניסיתי להירדם. כמעט מייד החשכה ירדה עליי והשקט המזמזם נעלם.
הלוחמת לפני 6 שנים ו-2 חודשים
אור הבוקר הקפוא הסתנן מבעד לחריצי דלת העץ העליונה. התמתחתי על המזרן בנוקשות ונאנחתי. הבטתי על מרין, שישנה בתנוחה קרועה וחזה עלה וירד באיטיות.
הסטתי את השמיכה ורעדתי. הקור הוכפל מאתמול בלילה. לבשתי את מעיל השלג השחור, נעלתי את מגפיי ושירבטתי למרין פתק קצר.
____________________________
יצאתי להביא לנו משהו לאכול |
אל תדאגי, ותדליקי את התנור.|
___________________________|

טיפסתי על הסולם ודחפתי את הדלת בכוח. היא נתקעה. ניערתי את ידי והלמתי בה באגרופי. היא נהדפה החוצה ופרץ רוח קפוא נכנס לתוך הבונקר. טיפסתי החוצה וסגרתי אותו במהירות.
"ואו..." מלמלתי. היער היה קפוא לחלוטין, שלג התחיל לרדת ורוחות קפואות החלו לנשוב.
כדאי שאני אעשה את זה מהר לפני שתתחיל סופה. עליתי על האופנוע וטסתי בין העצים. (אופנוע מעופף וכאלה)
תוך רבע שעה של רכיבה במהירות הקול הגעתי לקצה השני של היער- צומת דרכים עם מרכז קניות קטן ומפוקפק.מקום שבו לא ישאלו שאלות על הצלקת שלי. החניתי את האופנוע ונכנסתי לסופר.
כעבור עשר דקות יצאתי משם עם מצית חשמלי, הרבה אוכל, מעיל שלג נוסף ועוד כמה דברים שימושיים.
בדרך חזרה ליער התחילה סופת שלג, שבלבלה אותי והאטה את קצב התקדמותי. לא ראיתי כלום והרוח הדפה אותי ממסלולי. קיללתי כל חמש דקות בערך, והייתי בדרכים כבר חצי שעה.
במהרה הפכה סופת השלג לסופת קרח, וידי קפאו מזמן. נאבקתי באופנוע ולבסוף נכנסתי ליער.
האופנוע השמיע קולות מטרידים כשהגעתי למקום המסתור. ירדתי ממנו בקפיצה ונעלתי אותו על אחד העצים.
בום.
עץ נפל כמה סנטימטרים מהרגל שלי. לקחתי את השקית עם הדברים וזחלתי לעבר הדלת.
צנחתי לתוך הבונקר עם כמה פתיתי קרח דבוקים במעילי.
"הבאתי אוכל," אמרתי והתרסקתי על הרצפה.
הנערה בכחול לפני 6 שנים ו-2 חודשים
התקשרתי לאלכס...
הוא היחיד שהצליח לעודד אותי....
אלכס איפה אתה? אמ.... אתה עסוק?
הנערה בכחול לפני 6 שנים ו-2 חודשים
התקשרתי לאלכס...
הוא היחיד שהצליח לעודד אותי....
אלכס איפה אתה? אמ.... אתה עסוק?
POLLO לפני 6 שנים ו-2 חודשים
לא הצלחתי להירדם, ישבתי בכיכר
ונתתי לרוח ללטף את פניי.
איפה ארטמיס יכולה להיות?
אני יודע שזה ממש לא הזמן לצאת לחפש
אותה, היא בטוח תחזור.
ומה קורה אם אנה ומטי? אולי הם מוגנים עכשיו
עם ארטמיס? או שאולי הם נתפסו?
כך העברתי את הזמן עד שהמש זרחה,
שמעתי צלצול באוזנייה, זאת הייתה לוסי:
"אלכס איפה אתה? אמ.... אתה עסוק?"
"לא ממש, אני בא." אמרתי והתקדמתי אל החדר של לוסי.
מגדת העתידות לפני 6 שנים ו-2 חודשים
כשהתעוררתי, ארטמיס לא הייתה שם.
הבטתי סביבי בעיניים מטושטשות משינה ופיהקתי פיהוק ארוך.
ראיתי פתק מקופל על קצה המיטה, מארטמיס. היא כתבה לי להדליק את התנור.
קמתי באטיות מהמיטה והדלקתי את התנור.
שיפשפתי את עיניי והדלקתי את האור שבקושי האיר. סידרתי את השיער שלי והתיישבתי על המיטה.
לקחתי תחבושת מהתיק שהיה בתוך הקופסה ועטפתי את הפצעים מהכדורים.
חיכיתי שארטמיס תחזור.
הנערה בכחול לפני 6 שנים ו-2 חודשים
הוא אמר שהוא לא עסוק ושהוא בא.....
כעבור זמן קצר הוא הגיע!
אלכס? תקשיב..... אתה שמעת על דילן?
POLLO לפני 6 שנים ו-2 חודשים
"זה שזרק אותך כי הוא חשב שאת מפלצת?" שאלתי וניסיתי
להיזכר בשיחה הקודמת עליו... אפשר לומר שאני גם הפסיכולוג של
העיר, כי מלא ריסקים קוראים לי כשהם מתלבטים בכול מיני נושאים..
מגדת העתידות לפני 6 שנים ו-2 חודשים
ארטמיס נכנסה פנימה, אמרה משהו לגבי אוכל והתיישבה על המזרן בהנחת רווחה.
"למה את ככה?" שאלתי.
הלוחמת לפני 6 שנים ו-2 חודשים
הבטתי בה בהלם. "כי סופת קרח מנסה להרוג אותי." אמרתי והוצאתי כריך מטיאס. הושטתי לה עוגת בוקר והתיישבתי לאכול.
הנערה בכחול לפני 6 שנים ו-2 חודשים
כן הוא!
אז..... עכשיו הוא ריסק והוא "מבין את הטעות שלו" וממש "מתנצל"
הוא ביקש עוד סיכוי אבל אני לא מוכנה לסלוח לו!!!!!
אסור לי לחשוב על עצמי אז אמרתי למפקדת שתאסוף אותו לעיר הריסקים אבל אני לא יודעת אם אוכל להביט על פניו בלי לבכות!! אני לא יודעת.... אם הוא באמת השתנה אולי מגיע לו עוד צ'אנס..... ברור שלא נחזור למה שהיינו אבל אולי נוכל להיות ידידים... בכל מקרה בנתיים אני לא סומכת עליו ואני לא מוכנה לדבר איתו!!! אני מצטערת אם אני חופרת לך אבל אני חייבת לספר את זה למישהו....
POLLO לפני 6 שנים ו-2 חודשים
מסכנה, היא מאוהבת בדילן הזה קשות...
חשבתי לרגע ואמרתי:
"אולי הוא באמת השתנה לטובה, מה שבטוח,
עכשיו הוא מבין איך זה להיות כמוך...
לפי מה שאמרת לי לא נראה לי שהוא הולך להסתדר
עם הכוחות שלו.. הוא אמור לפחד...
אני מקווה שארטמיס תדע איך לטפל מקרה שלו..."
שתקתי לרגע.
"את יודעת מה הכוח שלו?"
הנערה בכחול לפני 6 שנים ו-2 חודשים
זו בדיוק הבעיה...
רגע! אני יכולה להפוך לכל אחד!
אני יודעת שאני צריכה להשתמש בכוחות רק בסכנה אמיתית, אבל זה מקרה מיוחד.... אולי אני יהפוך אליו ואז נגלה!
עצמתי את העיניים ודמיינתי את דילן הכי חזק שיכולתי!
פתחתי עניים, וואו! אני מרגישה..... כמעט בלתי מנוצחת!! אבל אני עוד לא יודעת מה הכוח המיוחד שלו....
אלכס? יש לך מושג מה הכוחות שלי? אמ... שלו?
מגדת העתידות לפני 6 שנים ו-2 חודשים
"איך נראית עיר הריסקים?" שאלתי אותה, והיא הרימה את עיניה הגדולות והבהירות אליי. הן נצצו.
POLLO לפני 6 שנים ו-2 חודשים
"יהיה קשה לגלות... אני גיליתי את הכוח שלי כשהסתכלתי
בעיניים של זאב רגע לפני שהוא עמד לחסל אותי...."
דילן... נראה טוב...
הלוחמת לפני 6 שנים ו-2 חודשים
(הנערה בכחול, הכוח שלך בלתי מנוצח אם את מקבלת את הכוחות של מי שאת הופכת אליו. לא הגיוני בדרגה 1, אולי בדרגה 10!)
"היא, היא נראת," דמעות הציפו את עיני. העיר בסכנה, מישהו הולך להשמיד אותה, והיא תיראה כמו ערימת זבל.
"נערכיפ חיפושים אחריה בכל מקום, ואני לא יכולה להגן עליה," אמרתי בקול חנוק.
בלעתי חתיכה אחרונה של דג ושתיתי מים.
"אני מצטערת שאת צופה עכשיו במפקדת בהתפרקות. זה זמן רע להכיר את המנהיגה שלך..." חייכתי חצי חיוך.
נשמתי עמוק וניסיתי שוב.
"העיר נראית בחלקה כמו עיר רגילה, די קטנה, מחולקת לשלושה חלקים. החלק הראשון נראה כמו רחובות רגילים של כפר, ויש בו חנויות ושירותים שונים. בחלק השני יש את מגורי הריסקים- כל הריסקים של הצבא נמצאים שם, ויש שם גם את רחבות האימונים והמכונות. בחלק האחרון נמצאים מגורי הריסקים הוותיקים והמפקדה."
הנערה בכחול לפני 6 שנים ו-2 חודשים
אל תדאג.... אני לא בעניין של דילן.....
בטח לא אחרי מה שהוא עשה!
הנערה בכחול לפני 6 שנים ו-2 חודשים
אתה הרבה יותר טוב ממנו (=
דניאל לפני 6 שנים ו-2 חודשים
איפה אני וליילק נמצאים?
POLLO לפני 6 שנים ו-2 חודשים
(בכלא הריסקים)
"את לא אמורה לדעת מה
הכוח של מי שאת הופכת אליו?"
שאלתי את לוסי.
היא חייכה. "אני יודעת!
הוא... יכול לגרום לדברים לקפוא!
לא כמו קרח! פשוט לעצור במקום!
בעזרת העיניים שלו!"

"חייבים לקבל אותו לעיר! לפני שיעלו
לו רעיונות אחרים בראש! אז את אומרת שארטמיס צריכה
להביא אותו לכאן? לפי איך שאני מכיר אותה, עד שהיא לא תשיג
את המטרה שלה היא לא תחזור... חייבים להביא את דילן לכאן בעצמנו!"
דניאל לפני 6 שנים ו-2 חודשים
(אם אני עושה משהו בניגוד לדברים שניכתבו אז תודיעו לי..)
היתעוררתי בבהלה.. איפה אני? ואז זה חזר אלי.. אנחנו בכלא.. בגלל הטיפשות שלי.. טוב אני הולך להוציא אותנו מכאן ברגע זה...
קמתי בשקט לכיוון הסורגים, שלושה שומרים נמצאים במסדרון. היתרכזתי בשומר הראשון והוא התחיל לפרפר נחנק מהסרבל של עצמו. שני השומרים האחרים רצו אליו בעוד השומר הראשון כבר נהיה כחול מחוסר אויר.. זה הזמן.. היתרכזתי בכל כוחי וכל נשק שהיה על השומרים עף להמשך המסדרון.. נעמדתי ליד הסורגים והרפתי מהשומר הראשון שהיתעלף.. "אם אתם לא רוצים שזה יקרה לכם אז תשחררו אותי עכשיו!!" אמרתי והצבעתי על השומר המעולף שעורו היה בצבע כחול עז. תוך כשתי דקות אני הייתי בחוץ ושלושת הסוהרים היו בתוך התא שלי.. עברתי תא אחר תא עד שמצאתי את אנה.. "הי, יפה שלי.. לא כדי יותר להיות בחוץ?" שאלתי בחיוך.. היא הינהנה בראשה, פתחתי את התא שלה והיא רצה אלי ופרצה בבכי.. "די, הכל בסדר.. בואי נצא מפה.." יצאנו דרך דלת צדדית וראינו מכונית שחורה חונה שם.. נכנסנו לאוטו ונסענו משם בכל המהירות...
POLLO לפני 6 שנים ו-2 חודשים
לפני שלוסי הספיקה להגיד משהו
נשמע צלצול חזק באוזניות של שנינו..
"אלכס,לוסי, אנחנו צריכים שתבואו לשער"
קרא לנו אחד מהחברים הותיקים שלי.
הגענו בריצה לשער. הוא נפתח במהירות ונעלם.
לוסי חייכה. "המיקום של השער משתנה מידי פעם..."
היא אמרה. אבל החיוך של שנינו נעלם כשראינו את מטי
ואנה, פצועים ומדממים. "רפואה למגורי ותיקים! דחוף!"
התקדמנו אל מגורי הריסקים הותיקים ונכנסנו לדירה שלי.
הרופאים נכנסו והתחילו לרסס את הפצעים של אנה ומטי,
הם כבר התחילו להיראות טוב יותר.
"איפה הייתם?" שאלתי בסקרנות.
הנערה בכחול לפני 6 שנים ו-2 חודשים
אתה צודק.....
אין לנו הרבה זמן! לך לחדר שלך לקחת תרמיל עם מה שאתה צריך תפגוש אותי בכניסה לעיר בעוד 10 דקות בלי איחורים ונצא!
אלכס יצא מהחדר.... החלפתי בגדים וארזתי תרמיל.... שמתי בו אוכל מים מצפן מפה פלאפון וכסף....
סיימתי להתארגן והלכתי לשער העיר..... הוא לא היה שם.....
חיכיתי...... הסתכלתי בפלאפון..... כבר עברו 10 דקות!!!! בדיוק שהתכוונתי לצאת שמעתי צעקה...... אני כאן אני כאן!!!!אלכס צעק ורץ לעברי....... למה לקח לך כל כך הרבה זמן!?!?!
POLLO לפני 6 שנים ו-2 חודשים
כול כך קל לשכוח את לוסי... "חכו רגע"
אמרתי למטי ואנה והתחלתי לרוץ למטה.
התנשפתי, "מטי! אנה! פה!"
אמרתי ומשכתי את לוסי אחרי.
הגענו למגורי הריסקים הותיקים,
נכנסנו לדירה, מטי ואנה ישבו מחובקים
בספה עם כוסות השוקו.
"לא התכוונו להפריע..." אמרתי.
"הייתם עם ארטמיס נכון? בבקשה תגידו שכן!"
מגדת העתידות לפני 6 שנים ו-2 חודשים
"זה נשמע הזוי. עיר שיש בה רק ריסקים." אמרתי, "אבל אם היא עיר סודית, בטח אמורים להיות לה אמצעים כדי להסתיר אותה ולהגן עלייה, לא?" שאלתי, והבטתי במפקדת.
באת לא כדאי לפגוש אותה במצב כזה. זה לא נותן הרגשה שהכל באמת יכול להיות בסדר. כל אחד מהצד היה מזועזע שהמפקדת לא יכולה לשלוט במה שקורה.
היא אמרה שהיא לא ככה כל הזמן, ואני מנסה להאמין... אבל היא באמת מתמוטטת.
חיכיתי לתשובתה, שהגיעה לאחר כמה רגעים. היא אמרה...
דניאל לפני 6 שנים ו-2 חודשים
"כן... היינו.. אבל עכשיו ארטמיס ברשות עצמה.." אמרתי בצרידות
POLLO לפני 6 שנים ו-2 חודשים
"היא פשוט השאירה אותכם לבד?" שאלתי,
זאת לא ארטמיס שאני מכיר...
הלוחמת לפני 6 שנים ו-2 חודשים
"כן, יש אמצעי הגנה. יש רק כניסה אחת, והמיקום שלה משתנה מידי יופ. במצבי חירום...המיקום משתנה כל שעה בערך. יש שומרי כניסה שמתחלפים, ורק ריסק שהכוונה שלו היא להיכנס לעיר כדי לחזור הביתה יכול להיכנס. כשריסק חדש מגיע, רושמים אותו בלוח מיוחד שמשדר לדלת את המידע. רק הריסקים הרשומים יכולים להיכנס כשהם לוחשים את השם שלהם, ואלה שלא רשומים יצטרכו לחקות שיכניסו אותם."
הצצתי בשעוני. עברו כבר 17 שעות מאז שברחנו. יכול להיות שהחיפושים כבר הפסיקו.
"אם נסתכן שיתפסו אותנו, אני לא אסלח לעצמי. אבל אולי הקבוצה בעיר יודעת משהו..."
חייגתי את המספר ושמתי את השיחה על רמקול.
(פולו)
POLLO לפני 6 שנים ו-2 חודשים
"ארטמיס מתקשרת!" קראתי, כולם השתתקו.
עניתי לצלצול. "ארטמיס?" לחשתי, ניסיתי
לא להישמע לחוץ...
הלוחמת לפני 6 שנים ו-2 חודשים
״היי אלכס,״ קולי היה מלא הקלה בצורה מגוחכת.
״מה המצב אצלכם?״ שאלתי.
״מטי ואנה הגיעו לכאן פצועים. הם אמרו ש...״ הוא השתתק במבוכה.
״ לפחות הם חיים״ הוקל לי מאוד. ״בכל מקרה... שמעתם ניידות אנטי ריקים בחוץ?״
״היו כמה בלילה. מאז לא היו.״
נאנחתי בהקלה. ״אני אסביר הכל כשנגיע. נצא ברגע שהסופה תיגמר. ״ ניתקתי.
כעבור קצת יותר משעתיים הסופה השטנית נחלשה, ואחרי שחיסלנו את רוב האוכל לארוחת צהריים יצאנו לדרך.
רוב הדברים נלקחו איתנו,אבל ציוד שימושי נותר בבונקר למקרה חירום. אני ומרין עלינו על האופנוע והמרינו לאורך החורשה.הכניסה לעיר היתה חסומה כמעט לגמרי מהשלג. כשאני מקפידה להסתיר את הצלקת שלי, החניתי את האופנוע בחניית העיר..״למפקדת יש דרכים משלה,״ אמרתי למרין בחיוך והכנסתי כרטיס קטן לחריץ חלוד בדלת. הדלת נפתחה ישר לתוך חדרה של לוסי, שם ישבו ארבעה מהמועצה. ״ארטמיס!״ אלכס המופתע הביט בבלבול במרין.
״ברוכה הבאה לעיר, מריו.״
POLLO לפני 6 שנים ו-2 חודשים
"ברוכה הבאה מרין!" עניתי שימחה,
ידעתי שארטמיס תחזור!
"חייבים להודיע לעיר שחזרת! כולם לחוצים!"
"אל תדאג, כבר הספקתי להודיע לכולם.." ענתה ארטמיס.
איך היא עושה את זה?!
"אז איך הגיעה לכאן מרין?"
מגדת העתידות לפני 6 שנים ו-2 חודשים
"ארטמיס הוציאה אותי מכלא הריסקים." אמרתי, חצי מחייכת.
הלוחמת לפני 6 שנים ו-2 חודשים
פשטתי את המעיל, והייתי פושטת גם את הגופיה וזורקת אותה לעזעזאל אם החדר היה ריק.
צנחתי אל כורסה ריקה. "הצלחנו, למרות הכל. האנטי ריסקים כל כך לא מאורגנים, שהצלחתי לנטרל את כל הכלא שלהם בפחות משעה, להוציא אותו מכלל שימוש ולחסל שלושה אנטי ריסקים בלי שיהיה להם מושג מה קרה. מנענו את הפלישה המתוכננת לעיר. ניצלנו." חייכתי.
"אני מבינה שלא היה מסדר היום?"
"לא, אבל אף אחד לא חסר."
"מצויין." קמתי מהכורסה והתמתחתי.
"לוסי, את נראת כאילו לקחת חמישה כדורי שינה." אמרתי והעפתי מבט אל המדף. קופסה ריקה וכחולה שכבה עליו, יתומה.
"לוסי!" רטנתי. העברתי את מבטי על פני החדר, עד שקלטתי את מטי ואנה.
במקום לרצוח אותם במקום, נשמתי עמוק ושתקתי. חיכיתי שהם ידברו.
נראה אם יהיה תירוץ אחד שיצדיק את ההתנהגות שלהם.
קוותה חסר הדם לפני 6 שנים ו-2 חודשים
רצתי אחריה, ותפסתי אותה ביד רועדת, צמוד לאדמה.
חנקתי אותה.
מהכפפה שלפתי בלייד והתכוונתי לדקור אוהת בצוואר.
ואז התנערתיי בפראות, והייתי מודע לפיצטול האישיות הזוועתי שלי.
דרקתי את עצמי בעורק הראשי. פעם, פעמיים, שלוש.
"את צריכה למצוא את עיר הריסקים...לכי לשם עם המכונית שלי....יש שם נשק. ציוד...המכונית נוסעת אוטומטית למחנה האנטי ריסקים. תעצרי לפני שאת מגיעה לשם ותחפשי את עיר הריסקים הסודית....המכונית וכל הרכוש שבה יימסר לעיר...למנהיגה שלהם..." אמרתי בהשתנקות.
ונפלתי עליה מדמם, מת.
הלוחמת לפני 6 שנים ו-2 חודשים
אוו'ץ.
דניאל לפני 6 שנים ו-2 חודשים
"אני לא הולך להצדיק את עצמי או משהו.. אבל אני עשיתי את זה מיתוך חובה אישית. ואני אגמור את מה שניסיתי להתחיל!!" אמרתי בקול יציב בתגובה למבט שהיה ספק חוסר אמון ספק כעס..
מגדת העתידות לפני 6 שנים ו-2 חודשים
הבטתי בהם מהצד.
זיהיתי אחד מהם בתור הריסק שעזר לי עם האזיקים, ואת הריסקית שהייתה איתו.
נשמתי לרווחה. הם הצליחו לברוח, וסביר להניח שכבר קיבלו מספיק דם. אם מהכלא ואם מהמקום הזה. פתאום כבר לא הרגשתי אשמה על כך שלא אמרתי על זה לארטמיס קודם.
ליילק לפני 6 שנים ו-2 חודשים
(מצטערת, הייתי במחנה. אני יוצאת שוב ביום ראשון, תודה בכל מקרה על זה ששיחקתם את הדמות שלי, גם אם בתור סמרטוט מהלך :P כרגע יש לנו דם ואת חושדת שלקחנו כדורי שינה, לוחמת?)

נשמתי עמוק. אין שום דבר שיכול להשתוות לתחושה הקסומה שממלאת אותי כשהזרועות היציבות של מטי מחבקות אותי. אנחנו ביחד. מוגנים. שוב.
"הכל היה בסדר, ארטמיס." לאור המבט שלה היססתי קצת, אבל אז המשכתי:"השתחררנו מהכלא בעצמנו, וכמעט הצלחנו במשימה. טבעי להיכשל. אני חושבת שבתור התחלה זה היה ממש בסדר וצריך להתחשב גם בעובדה שאני בקושי עשיתי משהו."
דניאל לפני 6 שנים ו-2 חודשים
הבטתי על אנה מופתע.. היא לא מגיבה בדרך כלל וממש לא במצבים כאלה..
הלוחמת לפני 6 שנים ו-2 חודשים
עיני רשפו. "אני לא מדברת על זה, אני מדברת על ההתנהגות האנוכית שלכם לפני זה. ברחתם מהעיר כשאמרתי בפירוש לא לצאת ממנה, לא הסכמתם לעזור לי במשימה שהיתה יכול להציל את העיר מוקדם יותר וגם לשחחר את מרין בלי שתצטרך לסבול. אתם פשוט התנהגתם כמו טיפשים! זה פלא שלא נהרגתם! לא רק שסיכנתם את עצמכם, סיכנתם את כל העיר." רציתי להגיד להם שהם יוצאים מהמועצה- העיר לא צריכה עצה של אחד מהם. אבל אני הייתי בהתקף זעם ולא רציתי לתת לרגשותיי לשלוט בי.
"המסדר מחר יתנהל כרגיל. עכשיו כולם לחדרים שלהם. לוסי, גם את. אני אשמור הלילה" חטפתי את המפתחות לתא השמירה ונעלתי אחריי את הדלת.
ליילק לפני 6 שנים ו-2 חודשים
התנשפתי בכעס."מי היא חושבת שהיא? היא לא המלכה שלנו או משהו כזה, ואת הפקודה לא לצאת מהעיר היא נתנה לפני שיצאנו. חוץ מזה שכן עשינו את מה שביקשה בקשר לריסקרית הנוספת. אנוכיות, נו באמת. ממש מצחיק."
מגדת העתידות לפני 6 שנים ו-2 חודשים
"לריסקית יש שם, והיא נמצאת בחדר." אמרתי בכעס.
POLLO לפני 6 שנים ו-2 חודשים
וואו! לא נראה לי שמרין מקבלת
רושם טוב על העיר.. חייבים לטפל בזה...
אבל איך?!
אקו לפני 6 שנים ו-2 חודשים
אלוהים אדירים. הוא מת.
הוא מת? נגעתי בצד צווארו, מנסה להרגיש משהו. דופק.
אבל לא הרגשתי כלום.
כדי להיות בטוחה, גם הנחתי את רשי על המקום בו אמור להיות הלב שלו.
עדיין כלום.
הרגשתי עצב מסוים. אבל גם שמחה לאיד.
הסתכלתי על ידיי שנמלאו דם.
אני חייבת ללכת, לברוח ל...עיר הריסקים. שלא היה לי מושג איפה היא נמצאת.
ידעתי שיכול להיות שעוד אנשים שמו לב שאני כבר לא נמצאת בתא הזה. ובקרוב גם יראו את הגופה המדממת שלו.
קמתי לאיטי, לא מסירה את עיני ממנו.
סקרתי את הסביבה. איפה אני יכולה לשים אותו?
עיני נפלו על ערימות ארגזים שבצד.
משכתי אותו לשם, והכנסתי אותו לאחד הארגזים הגדולים וסגרתי אותו.
לרגע התעכבתי, לפני שהלכתי לחפש את הרכב שלו.
הסתכלתי על הארגז שהוא נמצא בתוכו.
הוא היה נחמד. למרות שהוא אנטי-ריסקר.
חבל שהוא מת.
ואז פתחתי בריצה לעבר מגרש החניה.
ליילק לפני 6 שנים ו-2 חודשים
(אני מצטערת, מייטי! לא הכי הבנתי מה קרה כאן.)

"אני מצטערת," עניתי,"באמת סליחה. איך קוראים לך?"
דניאל לפני 6 שנים ו-2 חודשים
כמעט אמרתי לארטמיס שאני פורש מהמועצה בעצמי.. נמאס לי מהשטויות האלה של "אל תצא, תישאר פה, תעשה את זה, תלך לשם.." מה הם חושבים שהם?! אני יכל לדאוג לעצמי טוב מאד.. אבל מה יהיה עם אנה?
נראה שלבנתיים נשאר פה..
קישורים רלוונטים
 |  הוסף קישור הצג הכל מציג 0 קישורים רלוונטים
סרטוני הקבוצה
 |  הוסף סרטון הצג הכל מציג 0 סרטונים

אירועים
 |  הוסף אירוע הצג הכל מציג 0 אירועים של חברי הקבוצה
ביקורות ספרים של חברי הקבוצה
הצג הכל מציג 3 מתוך 511 ביקורות ספרים
קיץ 2014. קצת יותר משנה. חמאס משגר טילים על חלק נרחב של הארץ. גם על מדינת תל אביב. ו.. לא. לא ממש פחדתי. ידעתי שיש מקלט, וכיפת ברזל, ושיש לנו הרב... המשך לקרוא
19 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת
POLLO לפני 3 שנים ו-2 חודשים


אתם לא יכולים לתאר לעצמכם כמה התרגשתי כששמעתי על צאתו של "הרוצח של הליצן" לראשונה. "התרגשתי" היא לא מילה. רציתי את הספר הזה. רעבתי אליו. גווע... המשך לקרוא
14 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת
סופיה לפני 3 שנים ו-2 חודשים


אני אוהב את אח שלי. אני אוהב אותו יותר מההורים שלי, אני די בטוח בזה. לא הבנתי את זה כל כך במשך רוב החיים, לקחתי את הקשר שלנו כמובן מאליו. וזה... המשך לקרוא
52 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת
POLLO לפני 3 שנים ו-6 חודשים



ספרים שיש לחברי הקבוצה בבית
הצג הכל מציג 8 מתוך 462 ספרים שיש לחברי הקבוצה בבית
עודכן לפני 3 שנים ו-2 חודשים


רשימות ספרים של חברי הקבוצה
הצג הכל מציג 6 מתוך 12 רשימות ספרים
נטע בת 17 מהוגוורטס (סתם אני מתל-אביב)
נטע בת 17 מהוגוורטס (סתם אני מתל-אביב)
נטע בת 17 מהוגוורטס (סתם אני מתל-אביב)
נטע בת 17 מהוגוורטס (סתם אני מתל-אביב)
נטע בת 17 מהוגוורטס (סתם אני מתל-אביב)
נטע בת 17 מהוגוורטס (סתם אני מתל-אביב)

ספרים משומשים של חברי הקבוצה
הצג הכל מציג 8 מתוך 130 ספרים משומשים
עודכן לפני 5 שנים ו-11 חודשים




©2006-2018 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ