|
אנג'ל
לפני 13 שנים ו-4 חודשים
פרק מספר אחד מתוך עשרה!:
אוקי, יש כנס בממלכת לינד, ובו כל מלך בא וחייב להביא את כל המחוננים שנמצאים בממלכה שלו לספירה כללית של המחוננים שנמצאים בשבעת הממלכות, (זה לא קשור באיזה מקצוע המחוננים פועלים, בין אם זה בשחייה או בחליבה, זה לא משנה).
כדי לא להסתבך, יהיו מלכים אחרים מאשר המלכים בעלילה של מחוננת, ואתם תחליטו אם הם מרושעים או נחמדים.
המלכים הם:
מלך המידלאנז, שמו הוא מקון.
מלך לינד, שמו הוא ריי.
מלך מונסי, שמו הוא מקאר.
מלך סאנדר, שמו הוא תיגר.
מלך אסטיל, שמו הוא אקו.
מלך נאדר, שמו הוא פנד.
מלך וסטר, שמו הוא טריל.
אוקי, למחוננים כמובן יש כוונה לברוח ועל כך צריך לשתף פעולה.
ספרו על התהליך שעובר עליכם בדרך, מה אתם מרגישים, ואם אתם כועסים שעושים לכם ספירה כמו של חיות.
בכנס כמובן יהיו חלונות ראווה של מחוננים למיניהם, אלו עם היכולות הצבאיות, אלו עם היכולות שיכולות להרוג ולהסיב נזק צריכים לעמוד בחלונות ראווה ולהדגים את הכישורים שלהם, אחרת יוסב להם כאב פיזי רב.
בהצלחה.
|
הלוחמת
לפני 13 שנים ו-4 חודשים
שוב המסדר.
תיגר המפגר. הוא מצפה שאני אבוא למסדר, אחרי מה שהוא עשה לי.
אחרי מה שהוא עשה לכל הלוחמים המחוננים שלו.
אני לא אבוא, אני לא יכולה.
כמעט קראתי לשניים את המודעה בעודי מסתכלת עליה, אלב היה כתוב של בסעיף מיוחד שכל מי שיתנגד למופע הראווה יתענה בייסורים.
ואני מכירה את המענים של המלך, לא כדאי להסתבך איתם.
זאת ה-היא. היא, היא מחוננת שעובדת אצל המלך ומוכשרת בליצור סוגים שונים של עינויים מחרידים. יש לה עיין אחת אדומה, ועיין אחת כחולה כהה.
אני לא מוכנה שיציגו אותי לראווה, במיוחד לא תיגר.
לפחות זה מתקיים בלינד. המלך ידוע בתור מלך טוב, למרות שלא הייתי בלינד אף פעם.
נשפתי בכעס דרך השיניים. אין ברירה, חייבים לעלות על הספינה.
הספינה ללינד תצא עוד שעה, ואני לא רחוה ממנה.
רצתי למחבוא שלי ביער, לקחתי את כל החפצים של יבמהירות ורצתי למזח.
|
|
מגדת העתידות
לפני 13 שנים ו-4 חודשים
בהתחלה, כשהמלך קרא לי לחזור למונסי, חשבתי שהוא רק רוצה ששוב אסתתר בצללים ואקפוץ על אסיר נמלט ממלכתו. או שאולי יבקש להבהיל אותו למוות, או לשוח לעברו סכין בלי שיראה מי זרק אותו.
טעיתי.
מקאר, מלך מונסי, הביא כחמישים סוסים, והורה עלינו לעלות עליהם. הוא אמר שעושים ספירה כללית של כל המחוננים בכל הממלכות, ואם הוא יגלה שאחד המחוננים שלו נעלם- הוא יעניש אותו על כך שהביש אותו בפני שאר המלכים.
ראיתי על פניו למה הוא מצפה. הוא מצפה להיות המלך שברשותו הכי הרבה מחוננים. מחוננים משמעותו דבר אחד- כוח. כוח רב.
כבר הייתי מעדיפה להרוג אסיר.
|
|
|
אנג'ל
לפני 13 שנים ו-4 חודשים
אפילו בשלשלאות הם גוררים ותי לכנס השנתי הזה לעזאזל.
מבלי למצמץ אני חתכתי את ראשו של החייל שהודיע לי על מעשה הזוועה הזה, שיכלו לעזאזל כל המלכים, בין אם הם נחמדים או לא.
אני לא מתכוונת לתת לפנד המטומטם להשתלט עלי, בחיים לא.
אבל אני צריכה לעמוד לראווה, אחרי הכל יש לי כישרון צבאי.
|
|
אֵרִיַה
לפני 13 שנים ו-4 חודשים
(אנג'ל, מה אני הולכת לעשות?)
|
|
|
הלוחמת
לפני 13 שנים ו-4 חודשים
קדימה, לייר.
"עצור." שומר לא מחונן עצר אותי בכניסה לספינה.
הוא לא טורח לקרוא לבת "עצרי". כמה עצוב.
עצרתי.
"מי את, באיזה כישרון התברכת, ומאיזו ממלכה את?"
ידעתי שכדי להגיע לממלכה שלי, אהיה חייבת לענות לו.
אמרתי בקול אטום "אני לייר, הכישרון שלי הוא כישרון לחימה," אני תמיד אומרת את זה.
כשמדדו אותי בבית הספר המיוחד לא גיליתי לאיש משהו כישרוני האמיתי, אבל כישרון לחימה הוא אכן חלק ממנו. בעזרת הכישרון שלי אני נלחמת נהדר.
"ואני מנאדר." סיימתי באותו קול אטום.
השומר לא יישר את מבטו אלי, ואמר "תדגימי את הכישרון שלך. תפרקי את הלוחם הזה מנשקו ותדחקי אותו לפינה."
לוחם מגודל שרירים התייצב מול, הניף את חרבו, וברגע אחד כל המחשבות שלו הקשורות לקרב חלפו במוחי.
חייכתי לעצמי, וחיקיתי את תנועותיו במדיוייק. רגלי הייתה על חזו, וחרבו בידי.
"מספיק טוב. תעלי." אמר השומר במהירות.
|
|
|
הלוחמת
לפני 13 שנים ו-4 חודשים
אריה! את יכולה להיכנס לספינה איתי! לבוא לנסות לגנוב דברים, או שיש לך שליחות בלינד שאת חייבת לרצוח שם מישהוץ)
|
|
|
אֵרִיַה
לפני 13 שנים ו-4 חודשים
(אאז אני סתם אקבל איזו פקודה מהמלך, ואצא אלייך?)
התחלתי לרוץ מהארמון של המלך אל הספינה.
באמת? מי כבר האיש הזה שהוא ביקש?
הבחנתי בנערה צעירה בכניסה לספינה, האטתי כדי לצפות.
רק מחונים הורשו להיכנס אליה.
השומר אמר משהו, היא ענתה לו בלעג.
רגע אחרי זה התייצב מולה אחד מהלוחמים הטובים ביותר, היא עצרה אותו בקלות וברגע.
התקדמתי לספינה, השומר עצר אותי "מה את צריכה?"
הושטתי לו את המגילה שהמלך מסר לי.
הוא עיין בה לכמה שניות ואז הנהן. כן, בטח, כאילו שהוא יודע לקרוא.
עליתי לספינה ובדקתי שהסכין המשוח ברעל עדיין נמצא אצלי, ואני יכולה גם ככה לחכות עד שאני אראה כמה שיטות חדשות לחסל אנשים, המחוננים מציגים את זה לא רע.
מעניין כמה זמן ייקח למחוננים להתאסף, הם אף פעם לא נראו מאושרים מזה שהם תמיד נאלצו ללכת למלך.
|
|
|
הלוחמת
לפני 13 שנים ו-4 חודשים
בחורה יפה נכנסה לספינה לפניי. היא בחנה אותי בסוג של התפעלות מאופקת, הראתה מגילה קטנה לשומר ונכנסה. נכנסתי אחריה. היא נראתה מעט מאיימת, והיה ברור שהיא לא מהמעמד הגבוה ביותר.
הסתכלתי על עיניה. עיניים זהות, עם כי הגוונים היו מעט שונים. עייניים יפות מאוד, כמה רציתי עיניים נורמליות. התחלנו לשוט, נשענתי על המעקה והסתכלתי על הגלים. הבחורה המשונה עמדה לידי ובחנה אותי בעיון.
|
|
|
אֵרִיַה
לפני 13 שנים ו-4 חודשים
"את מחוננת" קבעתי, אחרי שסוף סוף הצלחתי לראות את העיניים של הנערה.
היא הנהנה. גיכחתי "אז את הולכת לתצוגת הראווה בלינד?"
עכשיו היא נראתה זועמת, שנים של איפוק ושליטה עצמית הספיקו לי כדי להסתיר את הבהלה הפתאומים שלי לחלוטין.
"יש לי שם התנקשות, אין לי מושג אפילו מי זה"
|
|
|
הלוחמת
לפני 13 שנים ו-4 חודשים
התנקשות.
כיווצתי את גבותי. "את רוצחת שכירה," אמרתי. עכשיו הבנתי למה היא נראת כל כך...שונה.
"וכן, אני הולכת ל...ללינד. אין לי ברירה, ורוב הזמן אני יודעת להעריך מתי יש סכנה בלמרוד." היא הנהנה קצרות.
"אין לך מושג מי זה? מוזר."
היא נראתה מופתעת, כאילו ציפתה שאני אבהל מזה שהיא מתנקשת, שהשליחות שלה יכולה גם להיות בי.
"רוב הזמן זה ככה," הודתה.
נאנחתי בשקט. "אני כל כך רוצה לברוח..." מיששתי את הנדן של הקטאר שלי.
היא בת אדם. יש לה הרבה יותר חופש, הרבה יותר אפשרויות, הרבה יותר חיים.
ובכל זאת היא רוצחת שכירה.
עולם מוזר.
|
|
|
אֵרִיַה
לפני 13 שנים ו-4 חודשים
"אל תתלונני" מלמלתי "זה דווקא יכול להיות מהנה."
היא העיפה בי מבט מפקפק, גלגלתי עיניים "מה יש? אף פעם לא יצא לך היות מאושרת על המוות של היריב שלך? על תחושת העליונות? ועל הידיעה שאת בוחרת עכשיו אם הוא יחיה או ימות? אני דווקא אוהבת את זה"
|
|
הצבעוני האדום
לפני 13 שנים ו-4 חודשים
ההודעה הגיעה אחר הצהריים. לא דאגתי, הם לא יודעים על הכשרון שלי. אני רק צריכה להמשיך בהצגה.
"זה יהיה בסדר" אמרתי ללין, העכברת שדה שלי.
יצאנו לדרך, ללינד.
|
|
|
הלוחמת
לפני 13 שנים ו-4 חודשים
הרהרתי בזה לרגע.
"אני מניחה שכן. אבל זה לא כיף שמשתמשים בך. ושאי אפשר להתחמק." ידעתי שאני נשמעת בכיינית, אז שתקתי.
"הכישרון שלך הוא כישרון לחימה בלבד?" שאלה אותי במבט נוקב.
היה טיפשי מאוד לומר לה את האמת, אבל בטחתי בה, איכשהו.
סיפרתי לה את האמת והיא נראתה נפעמת.
|
|
|
אֵרִיַה
לפני 13 שנים ו-4 חודשים
"מעניין, אז ככה חיסלת את השומר ההוא? אף פעם לא סבלתי אותו, הוא שווויצר וחושב שיכול לנצח כל אחד, בל המלך לא מרשה לי להילחם בו" רטנתי "חושש שהאגו של הטרול הזה ירד"
היא חייכה "למה החלטת להיות דווקא מתנקשת?"
|
|
|
הלוחמת
לפני 13 שנים ו-4 חודשים
(חחח אריה, את שאלת את עצמך שאלה. עם כבר אז תעני באותה תגובה! אין לי מה לעשות! )
|
|
|
מגדת העתידות
לפני 13 שנים ו-4 חודשים
עמדתי מול אחד הסוסים. לא העזתי לעלות עליו. אני ממילא לא יודעת לרכוב.
ניסיתי להבין איך אפשר בכלל לעלות עליו. מאיפה עולים? הוא גבוה מדי בשבילי. אני לא יכולה לרכוב. נתתי לרוח להצליף בפניי ולהעיף את שערי אחורנית. רק עמדתי שם ובהיתי בסוס בחוסר הבנה מובהק.
חלק מהסוסים כבר דהרו משם במהירות. ראיתי את המלך מתקרב אליי.
"ולמה את לא עולה לסוס? האם תוכלי לענות לי?" הוא אמר. הרמתי את מבטי לעברו ונבלעתי במבטו. לא הצלחתי לדבר. הוא חייך למראה התגובה שלי כלפיו. "עלי כבר על הסוס. אני לא אתן לילדה קטנה לעכב אותי!" הוא הביט בי במבט זועף מעט, וגם לועג. לא היה לו אכפת להתייחס כך לאנשים, ממילא אנחנו ברשותו. אם אעשה משהו הוא פשוט ישלח את אחד המחוננים הקטלניים לעשות לי משהו.
נאנחתי והבטתי סביבי, ואז על הסוס הגובה, ואז על רגליי. פתאום רגליי הורמו למעלה ולרגע אחד הייתי מבולבלת, אז שראיתי את פניו של הנער שהעלה אותי על הסוס.
"אין בעד מה." אמר לפני שהספקתי לומר דבר. "לרכב על סוס זה לא מסובך, את תביני עם הזמן." והוא הלך.
ראיתי שהוא נעמד ליד קבוצת נערים ונערות. ידעתי שהוא מחונן בלחימה. הודיתי שאינני כמוהו.
|
|
|
הלוחמת
לפני 13 שנים ו-4 חודשים
"מפחד שהאגו של הטרול הזה ירד," אמרה בזעף.
חייכתי. אני מחבבת את המתנקשת הזאת.
"ולמה רצית דווקה להיות מתנקשת?" שאלתי.
היא לא ענתה מיד.
"אף אחד לא ממש בוחר בזה..." מלמלה.
ואז אמרה
|
|
סהר
לפני 13 שנים ו-4 חודשים
אני רצה.
אני יכולה לרוץ שעות מבלי להתעייף. וזה מה שאני עושה עכשיו.
אני לא עומדת להדגים את כישוריי בתור מחוננת לראווה.
לא. אני עומדת לברוח.
אני עוצרת לרגעים ספורים כדי לשתות וממשיכה.
לא אכלתי כל היום, אני נזכרת פתאום.
הקשת הארוכה שלי מופיעה ביד שלי, על כתפי אשפת חיצים.
אני רואה ארנב ויורה בו בדייקנות. פגיעה קטלנית.
הארנב מת בתוך שניות. אני לוקחת אותו וממשיכה לרוץ.
אני תוהה מה המחוננים האחרים יעשו, האם יתפסו אותם? האם יחשבו שיש בכלל טעם לברוח
או שיכנעו ויובלו לכנס? המחשבות מהדהדות בראשי, הלב שלי פועם בקצב ריצתי.
אני בורחת. אבל לאן?
|
|
גאיה
לפני 13 שנים ו-4 חודשים
אני מתעוררת בבוקר לקול צעדים. רק לרגע אנישוכחת איפה אני נמצאת. כן, בתיגר סיטי. אני קמה ומתקדמת בזהירות ובשקט לכיוון הצעדים. לא שזו בעיה כי הם רמים כל כך שלא היו שומעים אפילו פיל. אלה שליחים ובידיהם מודעה. אני קוראת אותה ונתראת אחורה. מה?! לחזור שוב ללינד? אני לא יכולה. לא אחרי מה שעשיתי. וחשבתי שריי טוב למחוננים. אבל בעצם אני לא יכולה לדעת.. מעולם לא חשבו שאני מחוננת. אפילו השומרים שליוו את השליחים לא חשדו בי. כמובן שיכלתי לראות על פניהם הבעת תדהמה למראה עיניי הסגלגלות. נראה שהם מתעשתים על עצמם ורואים שעיני לא זהות.ומשונות,מאוד. אני מתעלמת וממשיכה לקרוא. ייסורים הא?איך הם מתכוונים לעשות את זה למחוננים? הרי הם, מחוננים.
השומרים מתחילים ללכת לכיווני. עכשיו אני בצרה. אני ממש לא מהירה, חוץ מברגעים שאני.. משתגעת.
אני שוב מרגישה עיקצוצים בקצות אצבעותייאני מדחיקה את זה.. הפעם אני לא חייבת את זה אני יכולה גם בלי. איזה כיףף! על הבוקר להרוג מישהוא. אני מסתכלת סביב לראות אם יש משהו שימושי, ברור השער שלי! אני תולשת קבוצת שערות ובזריזות קושרת אותן זו לזו וחזקת אותן. אני קושרת בשני הקצוות אבנים. מושלם. אני מזנקת לכיוונם. בזמן שאני שולפת פגיון מחגורתו של שומר אחד אני מסובבת את החבל שלי ופוגעת ברקתו של השומר השני שצונח מטה. אם הוא לא מת, הוא יקום עם כאב ראש. בכל מקרה אני מטילה את הפגיון לבטנו. השומר השני לא מבין מאיפה זה בא וכבר הפלתי אותו על הרצפה וליפפתי את החבל סביב צווארו והידקתי את האחיזה. נשימה אחת אחרונה וכל האוויר לצא מריאותיו. הוא מת. שניהם. איזו הרגשה מדהימה!
|
|
|
מגדת העתידות
לפני 13 שנים ו-4 חודשים
לאחר כשעה של רכיבה המלך הורה לכולנו לעצור. אני לא הצלחתי לעצור את הסוס. ניסיתי לעשות משהו, לגרם לו לעצור, אבל לא הצלחתי. פשוט קפצתי ממנו וכמעט נפלתי על האדמה.
התלכלכתי. אוי, מה זה משנה? מצידי שהמלך באמת יהרוג אותי. אני לא מאמינה שאנחנו כמו חיות בשבילו. ספירה, עמידה לראווה... באמת! נזכרתי בנער שעזר לי לעלות על הסוס. הוא יעמוד לראווה. הוא יהיה כמו חיה בגן חיות.
המלך הורה לנו לעלות על סירה, כי המפגש מתרחש בלינד. אני רק הבטתי בידיי החומות והמלוכלכות.
מלוכלכות... חומות... הסוואה. אני יכולה לברוח, ולהסוות את עצמי. או פשוט לרוץ ללא כל כיוון- אני מהירה יותר מכל אדם ומכל חיה. אני יכולה לברוח.
על המים לא אוכל לעשות דבר. אני לא מחוננת בשחייה. אני חייבת לעשות את זה עכשיו.
שומרי המלך עמדו ליד הספינה וספרו את כולם. אבל אני כבר נעלמתי בצללים, והבטתי בהם סופרים אותם. אני לא אהיה שם.
"חמישה מחוננים חסרים." הודיע אחד השומרים למקאר, בעוד אותו הנער עולה לספינה.
לא ידעתי למה, אבל... פשוט רצתי לשם, במהירות כה מדהימה שאפילו לא ראו אותי.
|
|
|
גאיה
לפני 13 שנים ו-4 חודשים
שני השליחים כנראה ברחו במהלך הקרב. נו טוב גם ככה הייתי יכולה להרוג אותם בשניות ספורות בלבד.
ככל שאני חושבת על כך יותר, אני מבינה כמה שזה מגעיל ולא צודק לאגד את כולנו ולספור אותנו.
אני חייבת ללכת, לפחות לנסות לעזור למחוננים האחרים. או סתם להשתעשע ולצחוק עליהם. זו בטוח לא תהיה בעיה להסתנן לספינה. אחרי הכל בנוסף לכך שהעיניים שלי נראו דומות מידי גם השער הסתיר אותן.
השאלה היא איך אני אגיע לשם.
אוי, הנה זה שוב מתחיל. אני יכולה להדחיק את זה אבל לא לאורך זמן. ידי מעקצצות רגליי מוכנות לזנק.
אני מרגישה שנאה כלפי מישהו. או משהו. זה לא מוסבר. אני מרגישה כלואה משום מה. העצים המבנים הכל סוגר עליי. אני צרחיכה לברוח. אני מרגישה מחנק. חושך מתחיל לרדת אבל זה רק הבוקר. מבלי לשים לב התחלתי לשרוט את אצבעותיי. העולם מסתחרר סביבי. אני עושה מעשה ואוספת עלים . חופנים של עלים ונכנסת לפונדק. פונדק? אבל למיטב זיכרוני הפונדק לא היה קרוב כל כך. אני פונה לאורווה מזנקת על האורוון(ככה כותבים את זה ? אם לא אז איך אומרים את זה ?) מפילה אותו על הרצפה ודוחפת לא כמה עלים לפה. אחרי שווידאתי שבלע אותם הנחתי לו לעמוד על רגליו. גם ככה הוא ימות תוך חצי דקה בערך אחרי שידמם למוות מפצעים שכבר התחילו להופיע ולגדול על עורו. הוא הסתכל עליי בתדהמה.
"לא יהיה לך אכפת אם אקח את הסוס הזה, נכון?" הצבעתי על סוס לבן שנראה הכי חזק שם. "אני-" הוא פתחאת פיו ולא הספיק להמשיך וכבר צנח אל תוך שלושית דם. יצאתי לדרך ותוך זמן קצר כבר הייתיבמזח. ההתקף כבר שכך תוך כדי הרכיבה. והסוס לא היה במיטבו. הגעתי בדיוק בזמן שאחד השומרים דיבר עם נערה בעלת שער חום פרוע. לא ראיתי את פניה אך שיערתי שהיא מוחוננת. די. אין זמן.
בריצה עליתי לספינה.
|
|
|
הלוחמת
לפני 13 שנים ו-4 חודשים
לפני שהיא הספיקה להגיד משהו נוסף, הבחנתי בבחורה יפיפיה עם עיניים סגולות ומדהימות, יפיפיה בדרכה המפחידה.
מיד ידעתי שהיא מחוננת, למרות שעיניה לא היו ממש שונות. אבל המתנקשת המשיכה להסתכל על הגלים בהרהור.
היא נראתה לחוצה מעט, חסרת מנוחה. היה בעיניה משהו שרמז שהרגע היא עשתה משהו לא חוקי במיוחד.
היא נדפה עוצמה, והכישרון שלי זיהה מיד כישרון נוסף.
עם אני אצליח לדבר איתה...
התקרבתי אליה ונעצתי בה את עיני. כן, עכשיו מקרוב רואים היטב שעין אחת כחולה והשניה לילכית.
"את מחוננת," קבעתי.
היא סרקה אותי במבט חודר והנהנה הנהון אחד.
"לא היתה לך בעיה לעלות על הספינה? העיניים שלך לא נראות כמו עיניים של מחוננת מרחוק..."
_
(השלימי נא את המשך דברי דריי יקירה,)
|
|
|
גאיה
לפני 13 שנים ו-4 חודשים
(איך אפשר שלא דרלינג?)
ברגע שעלתי ניגשה אליי אותה נערה שעזרה לי ללא ידיעה לעקוף את השומרים.
"את מחוננת," אמרה ללא חשש.
ברור אלא מה? מה היא חושבת? הנהנתי אליה הקצרות
"לא היתה לך בעיה לעלות על הספינה? העיניים שלך לא נראות כמו עיניים של מחוננת מרחוק..."
"את האמת, את עזרתי לי לעקוף את השומרים. ברגע אחד של הסיח הדעת שלהם בעקבות שיחה עמך רצתי הישר לסיפון."
היא פתחה את פיה כאילו רצתה להגיב ואמרה (המשיכי מיי דיר פרינד. אולי תרצי גם כוס תה ? אל תשכחי את הזרת אל על!)
|
|
|
הלוחמת
לפני 13 שנים ו-4 חודשים
"בזמן שניצחתי את השומר?" כיווצתי את הגבות. לא ראיתי אותה בכלל...אבל כן הרגשתי משהו, מין אווישה באוויר.
"את מחוננת במהירות?" ניחשתי.
היא גיחכה. "אני לא צריכה להיות מחוננת במהירו תכדי לעבור את השומרים הטיפשיים האלה,"
היא תגלה לי, עם תרצה ועם לא.
"אני חייבת לדעת במה את מחוננת." אמרתי בהבזק השראה פתאומי.
|
|
|
אֵרִיַה
לפני 13 שנים ו-4 חודשים
בהיתי בים
מעניין אם המלך יהרוג אותי על מה שאני אעשה, אבל הוא היה צריך לחשוב על דרך מילוט בשבילי! ומחוננים יכולים להיות טובים מאוד בעזרה להימלט.
אני רק מקווה שהשמירה היא כמו שסיפרו לי.
שומר אחד מנוטרל עם סכין בגב, השני יצלצל באזעקה, אני לא אספיק לעצור אותו, אבל הוא ימות רגע אחרי זה.
אחר כך, כשהשומרים יתחילו להתקבץ בכניסה, אני אחמוק פנימה, ואחנוק את האציל.
כל כך פשוט להיכנס, הבעיה היא ביציאה.
יש לי תחושה שלא תהיה למלך בעיה שאני אמות, גם ככה אני יודעת עליו הרבה יותר מדי.
יגלו את המוות שלו כמה דקות אחר כך, והשומרים יזרמו פנימה.
אולי להימלט יהיה דווקא בסדר, אבל אז השומרים של כל העיר יחפשו מישהו עם סכין, והוא בביטחון לא מחונן.
לצערי הרב, מזה כעמט אין לי סיכוי לצאת.
אז הדבר הקל ביותר לעשות, יהיה לשחרר כמה מחוננים, אחרי שהורגים את המשגיחים שלהם, בתנאי שהם יעזרו לי להימלט, אחרי זה הם יכולים ללכת לכל הרוחות, אבל אולי המלך ימצא בהם שימוש שונה.
עיקלתי את שפתי לחיוך. ואני יודעת מי הולכת להיות המחוננת הראשונה שלי.
|
|
|
הלוחמת
לפני 13 שנים ו-4 חודשים
(דריי אומרת לי בטלפון מה לכתוב, זאת בעצם תגובה שלה, כי היא לא יכולה להיכנס, האינטרנט שלה קרס.)
נחרתי בבוז. "אני אפילו לא יודעת מה שמך, מה מוצאך או מה כישרונך. למה שאני אגלה לך את הכישרון שלי?"
היא נשענה על המעקה ברוגע. "כי אני אגלה בכל מקרה."
גיחכתי. כ לכך רציתי לכרות לה את הראש, עם השחצנות שלה.
"ואם את תתקפי אותי, אני אגלה יותר מהר." אמרה. היא בטח קוראת מחשבות טיפשית.
"הכישרון שלי לא מתבטא בכלל בקרב, ועם תילחמי בי, את תמותי לפני שתספיקי לגלות. אבל זה יהיה חבל, אני לא אוהבת להרוג מחוננים בדיוק כמוני." אמרתי.
היא הפסיקה להישען על המעקה, ונעצה בי מבט לוהט. "את לא תצליחי לנצח אותי בקרב. מה שבטוח הוא שהכישרון שלך הוא לא כישרון לחימה." אמרה בביטחון.
"את צודקת, כי עם הוא היה כישרון לחימה לא הייתי רוצה כל כך להסתיר אותו. הוא פשוט עוזר לי בקרבות. ותפסיקי לצעוק, כולם שומעים."
היא חייכה חיוך קטן ומעצבן.
"אבל," הוספתי "עם תגלי לי מהו שמך, מוצאת וכישרונך, אני אגלה לך את שלי." הכישרון שלה באמת סיקרן אותי.
|
|
|
הלוחמת
לפני 13 שנים ו-4 חודשים
(ועכשיו זה כרגיל, אני, ליאן. :) )
לא היתה לי שום סיבה הגיונית לבטוח בה, אבל ידעתי שהיא בדיוק מה שאני מחפשת, והכישרון שלה, מה שזה לא יהיה, יעזור לי מאוד."
סיפרתי לה על כישרוני, והיא נדהמה.
"המעטתי בערכך. הכישרון שלך הוא אחד הנדירים ששמעתי עליו בזמן האחרון," אמרה.
לאחר שתיקה ממושכת, היא התחילה לדבר כשאש פרועה מרצדת בעיניה.
"אני יכולה להרוג כל אחד רב בזה שאני הופכת את הדם שלו לאש, מחדירה לגופו סם ממית עשוי אבן או הופכת מקל לסכין ונועצת אותו בצלעותיו. אני יכולה להשתמש ביד שלך עצמך כנשק נגדך, כשאני אשנה את צורתה ללהב חרב.
אני הופכת כל דבר לנשק, משהו שיעזור לי נגד האוייב."
צמרצורת איומה עברה בגופי. ואו.
לאחר שנרגעתי, מה שלא לקח הרבה זמן, אמרתי "צדקתי. הייתי יכולה לגלות את הכישרון הזה. אבל זה מדהים, לא פגשתי מעולם מישהי שונה כל כך."
חשבתי על כל צורות המוות האיומות שהיא תיארה, והגעתי למסקנה שאני לא רוצה למות ככה.
"מחוננות כמונו לא צריכות לעמוד לראווה. מובן שיש לנו הסוואה, אבל אני מניחה שתעדיפי לעשות קצת רוח לפני שהמלכים יספיקו להשפיל אותנו." הבטתי במתנקשת.
"איך קוראים לכן? אני חושבת שכולנו נרוויח מברית בינינו."
הן שתקו רק לרגע, ואז ענתה המחוננת ראשונה.
(בנות, ברור לכן שאתן מסכימות. אבל השתלטתי מספיק, אני לא מגיבה עד ששתיכן מגיבות.)
|
|
אקו
לפני 13 שנים ו-4 חודשים
זה לא כל כך נורא להיות המחוננת של המלך, האמת.
הוא לקח אותי לרשותו רק לפני שבוע, ואני כבר השתלבתי בין משרתיו.
הוא הציג אותי בלפניהם כאחייניתו, כדי שאם אי פעם אצטרך לקרוא להם את המחשבות בשביל המלך, שלא יידעו שאני יודעת לעשות זאת.
כך הוא מציג אותי גם בפני אחרים, וכך והא מתנהג אליי. ואפילו אני, התחלתי לקרוא לו דוד.
היום ריי כינס את את כולנו- כל המחוננים שברשותו- כדי להודיע לנו דבר מה שהוא תיאר כחשוב.
"היום, לכל אחד ואחד מכם תהיה הזדמנות להראות לתושבים את כוחותיכם, ולהשוויץ בהם, היום. מפני שהיום, כל המחוננים מתכנסים בחצר של הארמון, לתצוגת המחוננים הטובים שבמחוננים ביכולות צבאיות." הוא אמר, כביכול שמח. או שהוא באמת היה שמח? לא רציתי לבדוק זאת בקריאת מחשבותיו. "בכל מקרה, כולכם תסתדרו בשורות מסודרות, וכולנו נצא להתארגן."
בדרך כלל הוא היה קורא לי לבוא אליו וללכת איתו, הפעם הוא סימן לי להסתדר בשורה יחד עם האחרים.
|
|
|
אֵרִיַה
לפני 13 שנים ו-4 חודשים
המחוננת שדיברה איתי מקודם שוחחה עם מחוננת אחרת, כנראה מחוננת, העיניים שלה היו כמעט זהות. כמעט.
מעניין מה הכישרון שלה, אוןלי גם היא תועיל.
הוצאתי את הסכין ובחנתי את הלהב.
לא טוב, ידעתי שהמלך בסך הכל רוצה להיפטר ממני!
הבטתי שוב בזוג המחוננות. שתיהן היו נמוכות ממני, כמעט בראש.
"אלרוו" אמרתי ברגע ששמעתי את שאלתה
"ודרך אגב" חייכתי וטפחתי על כתפה של הקודמת "יש לכן תוכניות לברוח מהתצוגה שלכן?"
|
|
|
הצבעוני האדום
לפני 13 שנים ו-4 חודשים
הגעתי לנמל ועליתי על הספינה. לאחרים זה נראה מוזר שהגעתי כל כך מהר, אבל זה בעצם הגיוני בהחשב בעובדה שאינ פשוט מבקשת מהסוס למהר. ולא תוקעת בו דורבנות ומכאיבה לו.
(הסיפור שלי תקועעע!)
|
|
|
הלוחמת
לפני 13 שנים ו-4 חודשים
תצטרפי אלינו! נכרות לך את הראש, מחוננת לא מזיקה שכמותך. לפני שתספיקי להגיד לסוס שלך למעוך אותנו!)
|
|
|
הצבעוני האדום
לפני 13 שנים ו-4 חודשים
(אני לא מזיקה?! אני שולטת בחיות! ואני נוזפת בכן על היחס שלכן לסוסים!)
|
|
|
אֵרִיַה
לפני 13 שנים ו-4 חודשים
(בואי! אני אשכנע אתכם להופיע ואז נברח כולנו ביחד!)
|
|
|
הצבעוני האדום
לפני 13 שנים ו-4 חודשים
(אסור להגיב פעמיים ברצף! שמישהי מכ תגיב שהיא רואה אותי עולה על הספינה או משהו)
|
|
|
אֵרִיַה
לפני 13 שנים ו-4 חודשים
(אסור לי =\)
|
|
|
הצבעוני האדום
לפני 13 שנים ו-4 חודשים
(גם לי אסור)
|
|
|
הלוחמת
לפני 13 שנים ו-4 חודשים
ממתי אסור להגיב פעמים ברצף?! הגבתי בשביל דריי!!!
|
|
|
גאיה
לפני 13 שנים ו-4 חודשים
לא ידעתי שאי כל כך מפחידה. הכישרון שלי עלוב לעומת שלה. לראות נמר טורף ציפור ולדעת בדיוק איך הוא עושה את זה וללמוד ממנו? אני מקווה שזה לא כולל גם ללמוד כישרונות. לא חבשתי שהכישרון שלי מלחיץ עד שתיארתי לה אותו. לא יודעת מה עבר לי בראש אבל הרגשתי שאני חייבת להלל את הכישרון שלי עד כמה שיותר, אז תיארתי אותו בצורה הכי מפחידה שיכלתי להעלות על הדעת "אני יכולה להרוג כל אחד רב בזה שאני הופכת את הדם שלו לאש, מחדירה לגופו סם ממית עשוי אבן או הופכת מקל לסכין ונועצת אותו בצלעותיו. אני יכולה להשתמש ביד שלך עצמך כנשק נגדך, כשאני אשנה את צורתה ללהב חרב.
אני הופכת כל דבר לנשק, משהו שיעזור לי נגד האוייב." כמובן שיש לזה מגבלות, אני יכולה להפוך את הדם לאש למשל רק אם יש לי מגע ישיר עם הדם. ואותו הדבר לכל מה שארצה להפוך. אך לפעמים אני לא חייבת להשתמש בכישרון, אני מסתכלת סביב ומתחילה לעלות כלי נשק אפשריים. כמו חבל שערות על אבן.
בכל מקרה מיד אחרי כמה רגעים שסיפרתי לה על כישרוני המחוננת בעלת זוג עינים אחת קרמלית ואחת צהבהבה, היא שאלה לשמי ואפילו לא שמתי לב שהייתה שם עוד מישהי שהתפרצה. בחורה שנראתה גדולה ממני רק בקצת שהסתבר ששמה הוא אלרוו. אבל היא לא הייתה מחוננת. לא. היא מתנקשת ועוד של המלך. כבוד גדול. כנראה היא די טובה אם המלך מעדיף את ה- בת אדם על פני מחונן. עדיין הייתי בשוק מהבהלה שהציפה אותי שהמחוננת שאלה לשמי שוב.
"דריה." עניתי לה למרות שרציתי לא להתחבר למחוננים אחרים. כל מיש היה קרוב אליי אי פעם מת. בגללי. אבל לא אכפת לי כרגע, אני נזכרת שהמחוננת 'למידה מהסביבה' עדיין לא אמרה לי את שמה ומוצאה.
"אז מחוננת מקסימה שלי, לכמה שזיכרוני אינו מטעני, את עדיין לא גילית לי את שמך או את מוצאך. וגם אני לא, ולא אתכוון לומר לך."
(המשיכי לך שקרנית {לייר=Liar} קטנה שלי)
|
|
עמיתוש!!! XD
לפני 13 שנים ו-4 חודשים
בהתחלה לא הבנתי למה המלך שלח שומרים חמושים היטב לחפש אותי, ואז נזכרתי לרוע מזלי אחרי שהם תפשו אותי, שהיום זה יום 'ספירת המחוננים' לא רציתי ללכת, אני לא חייה, אבל הם הצליחו לתפוש אותי, ולשים שלי אזיקים ושמירה כבדה, התרגזתי נורא כי אני לא חיה והתחלתי לצעוק עליו, ולנסות להשתחרר ללא הצלחה, המלך בסוף התעצבן עלי והחטיף לי סטירה, ואם לא הייתי כבולה הייתי הורגת אותו על המקום.
ואז נזכרתי שיש לי סיכה בכיס שלי, ווידיתי שאף אחד לא רואה אותי והתחלתי לנסות להוציא את הסיכה מהכיס.
|
|
|
הצבעוני האדום
לפני 13 שנים ו-4 חודשים
(יש סוסים על הספינה?)
|
|
|
סהר
לפני 13 שנים ו-4 חודשים
(מישהו רוצה להיות איתי?)
|
|
|
הלוחמת
לפני 13 שנים ו-4 חודשים
נו באמת.
"קוראים לי לייר. אני מנאדר במקור, ואין סיבה להסתיר את זה. עכשיו אלרוו, אין לי שום תוכנית, והספינה תעגון בלינד בערך בעוד שעה.
למישהי יש רעיון איך בורחים בלי למות?"
ניצוץ זהה ופרוע הבזיק בעיני שתיהן.
|
|
|
גאיה
לפני 13 שנים ו-4 חודשים
בהחלט ידעתי מצה אני הולכת לעשות. אף אחד לא יודע על קיומי בספינה. אף אחד לא יודע על קיומי גם ככה. עייני נראות זהות והפוני מסתיר לי את עיניי. אני יכולה להסתנן בקלות.
" אני תמיד שופעת רעיונות. מה דעתך אלרוו שנסייר לנו יחדיו בין כלובי המחוננים, נצחק עליהם ונשחרר את מי שנחפוץ בו? זו לא תהיה בעיה.. אני יכולה לגעת בשומרים ולעשות להם מה שאחפוץ. אני בטוחה שנסתדר ביחד."
מבט מופתא ומזלזל עלה בפניה של לייר." לצחוק. עלינו. אין מצב, אני.. אברח לפני"
"נראה אותך" מילמלתי לעצמי בשקט.
"אמרת משהו יקירתי?" שאלה לייר בבוז.
"לא, לא כלום."
"כך חשבתי".
הו יופי, היא בטח למדה מאיזה חמוס איך יוצאים משלשלאות אזיקים וכלובים. כמה נחמד!
|
|
|
הצבעוני האדום
לפני 13 שנים ו-4 חודשים
(הסיפור שלי תקועעעעעע!!!!! עזרה מישהו?)
|
|
|
הלוחמת
לפני 13 שנים ו-4 חודשים
(טמבלית קטנה וחביבה שלי.
וצבעוני, את עלית על אותה ספינה שלי, את אחת מהמחוננות שאנחנו בורחות איתם. תעשי שאת רואה אותי, אני שמה לב אליך ומתקרבת ואנחנו מדברות.)
|
|
|
אֵרִיַה
לפני 13 שנים ו-4 חודשים
"לא ילך" נאחתי "יש לי התנקשות,אני חייבת לטפל בזה, יש לי רעיון אחר"
הן נרכנו לעברי.
"אחרי המשימה שלי, אין בדיוק דרך בשבילי לברוח משם אז אני אשחרר אתכן בדרך. תקימו קצת מהומה, ועם קצת מזל כולנו נימלט בשלום"
|
|
|
הלוחמת
לפני 13 שנים ו-4 חודשים
"מאוד מחוכם," גיחכתי.
המחוננת צחקה.
"בסדר, נחשוב על משהו. עם המחוננת המקסימה לא תצחק עלי.
הכישרון שלך נשמע לי שימושי, גברת עיינים זהות.
מה דעתך ש..."
(טאם טאם טאם! נשאיר אתכם במתח עד שדריי תגיב!!!!!!!!)
|
|
|
הצבעוני האדום
לפני 13 שנים ו-4 חודשים
נשענתי על סיפון הספינה, ממש כמו רוב החיות- אני פשוט לא יכולה להישאר מאוזנת בים.
יכלתי להרגיש דגים שוחים מתחת לספינה, אפילו את הדגיגונים הקטנטנים ואת הקונכיות שנדבקו מתחת לספינה יכלתי להרגיש.
כמו כדורי אנרגיה קטנים, ככה תמיד הרגשתי את בעלי החיים.
דג צץ אל פני המים. "שלום לך" לחשתי בשקט, בעצם יכלתי גם לשלוח לו אתצ המסר במחשבה אבל ככה לפעמים המסר היה מתבלבל. פעם ביקשתי מעכברה להפסיק לאכול לי את הגבינה, ושאני אתן לו בתמורה קצת לחם. והוא חשב שאני רוצה לתת לו לאכול פרה ושאם הוא יאכל אותנה אני אתן לו אבן לשם.
"|שלום גם לך" מילותיו של בדג צצו ברורות במוחי, ממש כאילו עמד לידי ולחש אותן לאוזני. קולו היה חלקלק ומוזר, כאילו יש לו נוזליםם בפה... טוב, באמנת היו לו.
|
|
|
הלוחמת
לפני 13 שנים ו-4 חודשים
סיכמנו שנשוטט בספינה, כדאי למצוא מחוננים ששווה להציל אותם מהר ככל האפשר.
ראיתי נערה מעט מלאה, עיניה בורקות בשני צבעים מיוחדים ושפתיה המלאות לוחשות משהו...לדג דניס?!
התקרבתי בשקט. היא מילמלה משה ושדמה ל"פשפשפשפש" ותפחה על מצחה. "לא אבן לשם, אמרתי שאני יכולה לתת לך ל ח ם, עם אתה רעב דניס קטן,"
אהה...
עמדתי לידה, והיא הרימה את עיניה אלי בבהלה מסויימת. היו לה עין טורכיז בהירה ועין צהבהבה כמו קוורץ.
"שלום," אמרה.
"את דיברת עכשיו עם דג?"
"מה?" היא ניסתה להסתיר את העובדה המוזרה הזאת.
"את דיברת עם דג. זה הכישרון שלך?" שאלתי. היא נראתה מיואשת.
"הכישרון שלי הוא כישרון חליבה..." אמרה בקול מתחנן.
"חליבה? באמת?" התפלצתי.
היא נראתה זועמת. "כן! מה הבעיה?"
"הבעיה היא שלא ראיתי אותך חולבת, ראיתי אותך מדבר עם דג!" כמעט צחקתי.
|
|
|
הצבעוני האדום
לפני 13 שנים ו-4 חודשים
"אני לא מדברת עם דגים!" אמרתי בכעס ילדותי למחוננת עם עין הקרמל. הספינה זזה ואינ התנודדתי בפראות. למה זה חייב להיות בלינד? זה כל כך רחוק ואני שונאת ספינות!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
"את מתנהגת כמו כלב במרכבה, אפס שיווי משקל..." שלחתי אליה מבט מעוצבן. למה היא לא יורדת ממני?!
הספינה זזה ואני נפלתי אחורה. ישר על התחת. שתקה לרגע והסתכלה עלי בחשדנות.
|
|
|
הלוחמת
לפני 13 שנים ו-4 חודשים
היא לא נראתה בעלת כישרון מיוחד, או חזק- סתם נערה מגושמת ושמנמנה.
אבל הכישרון שלי שלח גלים רוטטים לכל עבר בהתרגשות. וגם אני הרגשתי היא לא סתם אחת.
"ברור לי שהכישרון שלך סודי ושאת מתאמצת להסתיר אותו. אבל עם הוא כל כך חשוב לך, איך תוכלי לא לחשוף אותו במסדר?"
היא המשיכה לזעוף. "יש לי כישרון כיסוי."
"החליבה הזאת שלך? אף אחד לא יקנה את זה."
היא גיחכה "זה עבד נהדר במשך 17 שנה!"
חשבתי לרגע עם כדאי לסמוך על הכישרון שלי.
"אני אספר לך את האמת, אני ועוד כמה נערות מנסות לברוח מהמסדר המעצבן. אני רק רציתי לדעת עם את שווה שיצילו אותך." לא הייתי צריכה לדבר ככה, הרי כל המחוננים ראויים להצלה. אבל בתוכנית של היו כמה חורים, למשל מה יקרה עם הסוסים של השומרים לא יציתו לנו לאחר שנהרוג את השומרים שאליהם? אולי הם אולפו בצורה כזאת כדי למנוע בריחה. וגם איך נתקשר בינינו בלי קול...? (רמז רמז,אנג'ל צבעוני)
היא בחנה אותי בעיניה הגדולות.
|
|
|
סהר
לפני 13 שנים ו-4 חודשים
(אני יכולה גם לעלות על הסירה הזאת? או שזה בלתי אפשרי? תודה.)
|
|
|
עמיתוש!!! XD
לפני 13 שנים ו-4 חודשים
בדיוק כשפתחו את הדלת של המרכבה הצלחתי לפתוח את המנעול העקשן והתנפלתי על השומרים, היה לי יתרון של לחימה והפתעה מולם, אז הצלחתי להרוג אותם.
הורדתי מעלי את האזיקים המעצבנים ושברתי אותם לאלפי חתיכות, ואז שמעתי שמישהו בה ורצתי מהר אל היער האהוב שלי, והחלטתי שאם אני אצליח אולי אני אתגנב למקום הזה, ואצליח להרוג את המלך המרושע והנבזי הזה, אך עד אז אתחבא, אברח, ואהרוג את כול מי שינסה להביא אותי, וכמתנה אשלח את הגופות למלך, הוא עוד ילמד לא להתעסק עם מחוננת בלחימה.
|
|
|
מגדת העתידות
לפני 13 שנים ו-4 חודשים
האוויר עמד כשהגענו ללינד, שם כנראה מתרחש המפגש.
את המחוננים הלוחמים, כיוונו למרכבות, ואותנו כיוונו לסוסים. עוד סוסים?
בקושי הספקתי לחשוב על זה כשאחד המחוננים הלוחמים עילף שומר. הוא התחיל לברוח, אך נראה שלא היה מהיר מספיק. תפסו אותו ודחפו אותו לכרכרה. חשבתי לעצמי שאני הייתי מצליחה לברוח, וגם ידעתי שאני יכולה.
ארבעה מחוננים הצליחו לברוח. ארבעה מחוננים היו חכמים מספיק לברוח, שלא כמוני ש/רצתי חזרה לתוך הספינה.
המלך מקאר עמד דומם על הספינה וצפה בנו במבט זועף ורציני. ברור, הוא חושב שארבעה מחוננים ברחו לו. לא, חמישה. הוא חושב שחמישה. אני ביניהם. אבל אני כאן. אני כאן והוא חייב לדעת.
או שאענש. העונשים של המלך הם איומים ונוראיים. אני זוכרת שמתישהו יצא לי לצפות באנשי המלך מתעללים במחונן, עד שכמעט מת. אבל הוא לא מת. הם נתנו לו לחיות.
הצטמררתי.
אולי כדאי שבאמת אברח. אני צריכה למצוא את טיקלר. את הנסיך לשעבר של מונסי. אולי הוא יעזור.
אבל בינתיים אני בדרך עם כל שאר המחוננים לספירה הכללית.
|
|
|
אֵרִיַה
לפני 13 שנים ו-4 חודשים
הן בכלל חשבו על דרך בשבילי לשחרר אותן?
ברור שאני יכולה להרוג כמה שומרים, אבל להתעסק במנעול זה קצת זמן.
כן, אני אחת הפורצות המהירות בשבע הממלכות, ובכלל כמעט בראש רשימת המתנקשים מבחינת בני אדם.
אבל זה חתיכת סיפור.
עד כמה שאני זוכרת, על כל מחונן יש ארבעה שומרים, בעיקר על אלה החזקים יותר.
והם מכל ממלכה, השומרים הטובים ביותר מכל ממלכה.
דריה אולי לא נספרה, אבל יש שומרים גם על הספינה, ידוע שיש מחוננים עם כישרון בשחיה.
היא לא תברח, היא תיספר ביחד עם כולם, ותעבור לתצוגה במהירות האפשרית.
זה חסר טעם, הן השתיים שאני אשחרר, ויהיה נס אם בכלל אני אספיק לפני שיתפסו אותי.
אני חייבת להשיג סוס.
ברור! דריה יכולה ליצור בשבילי כלי נשק, אני מקווה.
לייר, אני מקווה בשבילה שהיא לא מצאה עוד מחונן.
"אל תגידי לי" נאנחתי כשראיתי אותה משוחחת עם מישהי.
|
|
|
גאיה
לפני 13 שנים ו-4 חודשים
(מה את רוצה שאני יגיב ליאן היקרה?? הדרך ללינד לא אמורה להימשך רק שעה בערך? עם כל השיחות, מרגיש כאילו עבר עליהן המווון זמן...)
|
|
|
הלוחמת
לפני 13 שנים ו-4 חודשים
(דריי ידידתי, הדרך מנאדר ללינד אמרוה להימשך שבוע-שבועיים ולא שעה, אבל אנחנו נקצר תא זה ליום. נכון כיף? יום ולילה כלומר. היום נגמר עכשיו, אנחנו ישנית או מתכננות בלילה ואז בבוקר מגיעים ללינד!
מצטערת צבעוני שלי, כולם מאוד חסרי סבלנות, ואת אומרת לי את הכישרון שלך. וזה עונש על זה שהתנתקת לי בפרצוף!!!!!)
"אני יכולה לדבר עם חיות," לחשה בקול שבקושי שמעתי.
הנדתי בראשי. "חליבה. חליבה. ככה את מסכמת את הכישרון הזה."
היא נעצה מבט ברצפה, בטח מבקשת מהחלזונות שיטביעו את הספינה. אוי, אני אצחק עליה כל החיים, שכנראה לא יהיו ארוכים כל כך.
"תקשיבי, את בדיוק מה שאנחנו צריכות. עם התוכנית תצליח את תשוחררי מהעמדת הפנים לנצח. ועם לא...טוב, סביר להניח שתמותי." אמרתי בעליזות.
"נשמע טוב." אמרה בקול חלוש.
גררתי אותה לבטן הספינה, דריה ואלורוו אמורות להיות שם. שאלתי את אחד השומרים איפה החדרים שלנו ללילה, סתם כדי לראות כמה הוא יבהל. הרי אין סיכוי שמישהו ידאג לחדרים למחוננים.
"חדרים? ה תאים של המחוננים במסדרון מספר שלוש." הוא מיהר להסתלק.
גיחכתי וחיפשתי את מסדרון 3.
מסתבר שה'תאים', היו חדרים די קטנים, עם ארבע מיטות בכל חדר, עששית ישנה על שידה קטנה וקנקן מים. כל המקום הריח כמו דגים מעושנים. האמת ש...יאמי.
אלרוו ודריה חיכו לנו על המזרונים. "השומרים אמרו לכולם לרדת כשהתחיל להחשיך," הסבירה דריה ובחנה את המחוננת החדשה. היא בקושי דיברה, אבל כשעזבתי אותה היא התנערה ואמרה
(צבעוני שפוט של אריה, אני מבקשת בכל לשון של בקשה, בכל שפת חיות שאת מכירה ובכל שפה לא נעיהמ אחרת, ש תגיבי בחיית!!!!!!!!)
|
|
|
גאיה
לפני 13 שנים ו-4 חודשים
(אינטרנט מעצבן! כתבתי תגובה מהממת והוא החליט להתנתק לו! הנה התגובה בערך.. פחות נחמדה.)
אז החלטנו שכל אחת תלך לדרכה לחפש עוד מחוננים שכדאי להציל. אבל בניגוד ללייר ששמחה ורצתה להכיר עוד אנשים. היא ניגשה לבחורה שמנמונת. אני ואלרוו נשארנו בלעדיה ולא כל כך התחשקת לי לדבר כרגע. הפעם האחרונה הכרתי מישהו ודיברתי איתי ממש הייתה עם ההורים שלי. אני נזכרת בתמונתה של אימי ומתמקדת באוזניה, בידיה. יש עליהן טבעות, המון.ולרגע אני מאושרת שנפטרתי מכל הטבעות. השארתי אחת על היד ואחת לכל אוזן. זה לא משך הרבה תשומת לב. כן, וגם את בטבעות של אמא. ושל אבא. הן מוחבאות במקום סודי,מוסתר.
אני מביטה אל הים. הכחול העמוק האינסופי והמסתורי. מה הוא מחביא? האם גם לו יש סודות, המוסתרים במקום סודי? לפתע אני מרגיה את הטבעות. הן כמו אש לעורי, צורבות ורותחות ומאיימות להתפרץ. אני מוציאה אותן בזהירות מכיס מוסתר בחגורתי. אני מחזיקה אותן בכפות ידי ומשדלת את כוחי לתוכן. הן הופכות לנוזן מתכתי מוזהב. איני יודעת מה הוא אך משהו אומר לי שזה קטלני במיוחד. אני שופכת את כל תכולת ידי לים ומתבוננת בנוזל מתערבב במהירות עם הגלים העולם ויורדים וממכשיכה להתבונן .
מחשבותיי נודדות הרחק מכאן ואני לא שומעת בפעם העשירית שקןראים בשמי.
"דריה!"
|
|
|
הלוחמת
לפני 13 שנים ו-4 חודשים
מי קורא בשמך?!
לא אני, כי נעלבתי שאת לא אומרת לי כשאת כאן! תכתבי תגובה נוספת שאת יורדת לבטן הספינה כי השומרים אומרים לכן. כדי שזה יתאים לתגובה שלי.
|
|
|
גאיה
לפני 13 שנים ו-4 חודשים
"דריה!"הספקתי לשמוע את אלרוו צועקת מיד שירדה למטה , לבטן הספינה.רצתי והשגתי אותה.
"איפה לייר?" שאלתי כששמתי לב שהיא לא נוחכת.
"בטח עדיין מדברת עם המדברת עם חיות."
"מה?!"
ירדנו למטה היה שם שי מסריח. כן מאוד מסריח. ועדיין."במסדרון שלוש כנסו לחדרים." ציווה עלינו אחד השומרים. לאחר שהגענו לחדרנו התיישבנו על המזרונים וחיכינו ללייר שהגיעה לאחר כמה דקות.
(יופי לך עכשיו ליאן חביבתי?)
|
|
|
אֵרִיַה
לפני 13 שנים ו-4 חודשים
שילבתי ידיים בכעס "ואיך בדיוק אני אמורה לשחרר את כולכן? אני לא אספיק להרוג חצי מהשומרים לפני שיתקעו בי חץ או משהו!" נהמתי
"אני יכולה להכין לך סכינים" דריה הציעה
"אה, כן?ומי יזרוק את כל השתיים עשר האלה? את חושבת שלא לימדו את אנשי המשמר להתחמק מזה? אפילו מחונן יתקשה לפגוע בהם! חוץ מזה, היא בכלל שווה את הטרחה?" העפתי מבט זועם במחוננת שהצטרפה אלינו.
|
|
|
סהר
לפני 13 שנים ו-4 חודשים
(אהמ אהמ... אני יכולה להיות גם על הספינה או שזה בלתי-אפשרי? תודה. אשמח אם תענו! XD)
|
|
|
הצבעוני האדום
לפני 13 שנים ו-4 חודשים
משכתי בכתפי. " אל תצילו אותי" אמרתי. " אני לא ממש צריכה הצלה. מצאו אותי "בלתי מזיקה"" הוספתי בחיוך.
|
|
|
הלוחמת
לפני 13 שנים ו-4 חודשים
בסדר צבעני, לא צריך!
וסופי, זה לא הגיוני שאת רק 'עולה' על הספינה, אבל את יכולה פשוט להיות שם.)
"אלרוו, אולי הם אילפו את הסוסים לא לעזור לנו! זה יועיל מאוד עם היא תיהיה כאן..." מלמלתי.
|
|
|
אֵרִיַה
לפני 13 שנים ו-4 חודשים
"ומה היא בדיוק תעשה?" שאלתי בלעג "תדבר עם הסוסים ותשכנע אותם לעזור לנו? זה יהיה נפלא! רק שאני המתנקשת של המלך, הם חייבים לעזור לי."
"היא ברצינות יכולה לדבר איתם" לייר מלמלה.
"מה?!" אני נשבעת שכמעט צרחתי ואז נרגעתי "אה. ברור. מחוננת"
|
|
|
אנג'ל
לפני 13 שנים ו-4 חודשים
(סופי, את יכולה להיות רק על הספינה של הממלכה שלך)
רצחתי חמישים שומרים אבל המלך המטומטם הזה הצליח להשתלט עלי.
לעזאזל...
הייתי תקועה בתוך תא בספינה המטומטמת הזאת, מקיאה כל חמש דקות, אני שונאת ספינות, כן, אני עכבר יבשה, ולא, לא אכפת לי!
אני רק רוצה לחזור ליבשה שנשאר במקומה ולהירגע שם.
(לוחמת, זאת לא הספינה שלך! את לא יכולה להיות על הספינה הזאת כי לא כל המחוננים נמצאים על אותה ספינה!)
|
|
|
הלוחמת
לפני 13 שנים ו-4 חודשים
תראי אנג'ל, אני המצאתי את הספינה הזאת. כתבתי עליה ראשונה.
אני מחליטה שזאת ספינה שיוצאת מסאנדר ללינד.
כל השאר, אין לי מושג איפה הם היו בהתחלה. )
|
|
|
אֵרִיַה
לפני 13 שנים ו-4 חודשים
(טוב. הדמות שלי מסתובבת בכל מקום. אז היא יכלה בקלות להגיע לספינה הזו)
|
|
|
אקו
לפני 13 שנים ו-4 חודשים
כולנו עמדנו בחצר הארמון, ושמעתי מכל עבר מחשבות בלי שיכולתי לשלוט בזה.
'מטומטם! העולם הזה מטומטם!'
'אני רוצה את אימא...'
'מה אנחנו חיות!? המלך הזה הוא חתיכת-'
'אחרי זה אני הולך להרוג אותו. אותו, ואת שאר המלכים!'
'למה האחיינית של המלך עומדת איתנו?'
נבהלתי לפתע. הבנתי פתאום מה הרעיון של מה שאנחנו עושים עכשיו.
|
|
|
הלוחמת
לפני 13 שנים ו-4 חודשים
'עמיתוש', כדאי לך לא להשתמש בביטויים כמו "אמן שימותו" או "חרות".
בתקופה שבה מתרחש הסיפור אין את הביטויים האלה, וזו שפה לא יפה.
|
|
|
עמיתוש!!! XD
לפני 13 שנים ו-4 חודשים
(בסדר)
המשכתי לרוץ ולרוץ, ולא הפסקתי עד שהגעתי ליער, אני עוצרת בתוכו ומטפסת על עץ, מתיישבת על ענף ונרגעת, פה הוא לא יוכל למצוא אותי, אני מכירה פה כול דבר, נראה אותו מצליח להכריח אותי.
אך חשבתי את זה מאוחר מידי, הפעם הוא שלח, לא ארבעה שומרים, אלא שמונה שומרים ומתוכם ארבעה מחוננים, אני אהרוג את המלך הזה! אני בשקט ובזהירות מתרחקת מהם, אך מאוחר מידי הם כבר ראו אותי, והתחילו לרדוף אחרי. טוב נו אם את לא יכולה לברוח תלחמי, אני אוהבת את המשפט הזה ומתנפלת אל עבר השומרים החרות האלו.
|
|
|
סהר
לפני 13 שנים ו-4 חודשים
(של איזה ממלכה הספינה הזאת?)
|
|
|
הלוחמת
לפני 13 שנים ו-4 חודשים
(הספינה יוצאת מסאנדר)
|
|
|
הלוחמת
לפני 13 שנים ו-4 חודשים
פתחתי את העינים עם בחילה חזקה. קפצתי מהמיטה, פתחתי את בריח הדלת ורצתי החוצה. הקאתי לתוך הים לעיניהם של השומרים הנגעלים.
חזרתי לחדש ושתיתי כוס מים. כעבור כמה שניות שמתי לב שדריה מסתכלת עלי. "הקאות בוקר?" גיחכה.
"תסתמי" מלמלתי לגברת אני-יכולה-להפוך-כל-דבר-לנשק-ואני-מאוד-מרוצה-מעצמי.
עלינו ביחד לסיפון, והסתכלנו על הים הכסוף בבוקר האפרפר.
אוויר ים נקי שטף אותי והרגשתי טיפה יותר טוב.
"לינד," אמרה דריה בשקט והצביעה על נקודה כלשהי באופק. נקודה שהתקרבה במהירות.
"תמיד אמרו לי שלינד יפיפיה. אני אף פעם לא הייתי שם..." אמרתי. "נולדתי בלינד." אמרה דריה.
"דריה, אני חייבת לשאול. לפעמים בתכנונים שלנו, אני מרגישה שמה שאת באמת היית רוצה זה לעמוד ולצחוק על המחוננים...קצת קשה לי לבטוח בך."
היא שתקה לרגע כשעיניה נעוצות בים, לבסוף
|
|
טל טל!!! XD
לפני 13 שנים ו-4 חודשים
(רגע פספסתי את הסירה של סאנדר?)
|
|
|
הצבעוני האדום
לפני 13 שנים ו-4 חודשים
(לא, פשוט תכתבי שאת עליה)
|
|
|
עמיתוש!!! XD
לפני 13 שנים ו-4 חודשים
חיסלתי שש, איפה השניים המחוננים האחרים? טוב כמעט כול הסיכויים שהם מאחורי, אז ביי ביי חברה אני לא מוחנה להיות שם, למרות שאני יכולה לגייס אותם לצדי "אתם יודעים שזאת לא חכמה להביא אותי לשם" אמרתי "אל תשכחו שגם אתם צריכים להופיע שם ולסבול צחקוקים ומבטים של אנשים" אני יכולתי להרגיש אותם מהססים, אך הם לבסוף קפצו עלי, ולא הייתה לי ברירה אלא להרוג אותם, או לפחות לפצוע קשה כדי שלא יסגירו אותי.
פצעתי את שניהם ברגל, ונשאתי אותם עד לשער הארמון ושמתי אותם ליד השומרים.
|
|
|
הלוחמת
לפני 13 שנים ו-4 חודשים
(דריי לא יכולה להגיב בינתיםם, אני ממשיכה את הסיפור.)
היא התחילה להגיד משהו, ואז אלרוו עלתה לסיפון יחד עם המחוננת חיות.
"ברחתן לנו." אמרה ברוגז.
"מצטערת, לא רציתי להקיא עליך. אבל בטח את היית מעדיפה את זה."
דריה ציחקקה. עמדנו כולנו נשענות על המעקה ובוהות בנקודה לינד.
כמה שומרים סיירו בספינה. אחד עצר לידנו ושאל למה אנחנו לא בתאים.
"למה אנחנו צריכות להיות בתאים?" שאלה המחוננת-חיות. "בגלל שאתן יכולות לברוח..." מלמל בכעס.
"פחדן," הפטירה דריה וניצוץ מסוכן עלה בעיניה.
שמתי לב שאלרוו כבר לא שם.
"אני הקאתי כל זמן למטה, ואני ממש לא מחוננת בניקיון. אבל אתם כן, אחרי שתנקו את הכל. כדאי לכם שנישאר למעלה."
השומר הסתלק במבוכה. "אלרוו?" חיפשתי אותה בעיני. דריה הצביעה בסנטרה על אלרוו, שהשתופפה מאחורי ארגז תפוחים. "עדיף לי שיגלו שאני מסתננת לספינה רק כשנגיע ללינד. עם אזרוק את השומרים לים עכשיו, זה יהיה ממש גרוע."
ואז לכולנו עבר אותו רעיון מטורף בראש.
למה שנגיע ללינד בכלל?
|
|
|
אֵרִיַה
לפני 13 שנים ו-4 חודשים
ידעתי!
ידעתי שהמלך לא סומך עלי!
אין לו סיבה אחרת לשלוח את המתנקש שלו, שעד כמה שידוע לי, גם הוא בן אדם.
נהמתי בכעס והשתופפתי, פחדתי ממנו.
הוא היה מבוגר ממני בכמה שנים, ושררה בינינו יריבות גדולה מאוד, בעיקר על התואר המתנקש הטוב ביותר.
העניין הוא, שהו היה המתנקש האישי של המלך, ואני הסכמתי להבצע עבודה בשביל כל אחד ששילם כמה שצריך.
היצור הזה, אני יודעת לא פחות ממנו על המלך, והרבה יותר ממנו על כל מלך אחר.
אני צטרך לטפל גם בו, ואז לרצוח את האחד שנתנו לי מההתחלה, אני אף פעם לא משאירה עבודות גמורות רק בחלקן.
חייכתי, הוא כל כך מת.
|
|
|
אנג'ל
לפני 13 שנים ו-4 חודשים
אדמה!
לינד!
הרגשתי הרבה יותר טוב אחרי שהלכתי על האדמה השטוחה, למרות שהובילו אותי בשלשלאות בצורה הכי גסה שיש אל הכרכרה, ומשם אל ארמון המלך.
אולי אם יהיה לי מזל אני אצליח להתחמק שם.
|
|
|
גאיה
לפני 13 שנים ו-4 חודשים
כן, זוהי לינד. אפשר לזהות אותה בגלל ההרים הגבוהים הצמחייה הססגונית ובכלל, היא באמצע הים. קשה להאמין שעברו רק כמה שנים מאז הפעם האחרונה שהייתי פה.
אבל עם הבשורה הטובה וההבטחה שתבוא אדמה, מגיעה עוד אחת, רעה. אני לא יכולה להיכנס לכלובים עם כולם. אני יודעת שכל מחונן הנשלח לשם לא רוצה ויסכים להיכנס, אבל אני באמת לא יכולה. אני יכולה לאבד את שפיותי, להיתקף אותו זעם מוזר ולהשמיד הכל. פשוט הכל. ואני בטח יתחרט אחר כך על כל אלה.
למרות שמצד שני.. אני יכולה ליכנס לכלוב מרצוני, השומרים ימעיטו בערכי ולא יציבו לידי הרבה שומרים.. בכל מקרה, קרוב לוודאי שיהיו פתחי אוורור, אחרי הכל הם לא רוצים אותנו מתים, כך שאני יכולה לסנן איזשהו גז מרדים או משהו בסגנון.כן. זה מה שאעשה.
עדכנתי את לייר בתוכנית. היא הופתעה מעט ואז אמרה
(אוף! את לא פיירית איך אני עכשיו אצחק על מחוננים?)
|
|
|
הלוחמת
לפני 13 שנים ו-4 חודשים
(נדפקת, יקירתי.
אבל אל תדאגי, לכל אחד יההי קטע מגניב.)
דריה עדכנה אותי בתוכנית מסוכנת ומופרחת לגמרי. "הכישרון שלך בהחלט יעזור לנו. אבל תצטרכי משהו להפוך אותו לגז מרדים."
"עדיף משהו כמו אבקה, אחרת יקח לי קצת זמן לפרק אותו." אמרה
הבטתי מסביב.
שומר עישן מקטרת. מושלם. חיפשתי בעיני את הטבק שלו...מונח ליד רגלו.
חטפתי את הצנצנת במהירות וכמעט הושטתי אותה לדריה.
"רגע, עם תשחררי כמות כזאת של גז מרדים...מה יהיה איתנו?"
|
|
|
טל טל!!! XD
לפני 13 שנים ו-4 חודשים
כול הזמן בסירה הסתובבתי ולא יכולתי להירדם, ראיתי כול מיני מחוננות מדברות, מכירות אחת את השנייה, והן לא שמו לה אלי, אולי זה ישמע מוזר אבל אני מעדיפה להשתלב עם הרקע, אז לא היה לי ממש אכפת.
אני מסתובבת, מסתכלת על הים, מקפיצה את השומרים בשביל הכיף, וחושבת מה אעשה כשנגיע ללינד, אולי אני אברח? אם גם אם אצליח, איך אני אחזור? אבל אני לא יכולה להישאר, אני לא מוכנה שיצחקו עלי, אני אהרוג את מי שרק יחייך לכיווני.
|
|
|
טל טל!!! XD
לפני 13 שנים ו-4 חודשים
החלטתי שאני אנסה לברוח מהספינה, ומשם כבר אאלתר, גם גם רוב האלתורים שלי מסתיימים בדך כלל בדבר האחרון שמצפים לו.
אני רואה משהו מרחוק, משהו שלא היה שם קודם, אולי זו לינד? הלוואי שכן, נמאס לי מהסירה הפיצית הזאת, אני חייבת לברוח ממנה, אם לא אני אקפוץ למים ואשחה, העיקר רק לרדת מכאן! אני שונאת להיות במקום אחד יותר מידי זמן.
אני מצמצמת את העיניים ורואה שזאת אכן לינד, עכשיו נשאר לי רק לתכנן איך בורחים, כי לא כדאי שיתפסו אותי, המלך עלול להיות אכזרי כשהוא רוצה.
|
|
|
אֵרִיַה
לפני 13 שנים ו-4 חודשים
"כשהיא תשחרר את הגז הרעיל" אמרתי בקול "אתן כבר לא תהיו שם, לפחות אני מקווה"
הן לא השתכנעו, נאנחתי "תראו, אין לי בררה, ואני מודיעה לכן מראש שלא לסמוך עלי, ומצד שני אל תנטשו אותי, יש עוד מתנקש, והוא... יותר מבוגר ממני, ועם הגיל בא הנסיון" השפלתי את מבטי "השאלה היא אם תצליחו בכלל לברוח, אם נצליח כולנו לברוח משם"
|
|
|
הלוחמת
לפני 13 שנים ו-4 חודשים
חייכתי חיוך קטן.
"אל תדאגי אלרוו, אף אחד לא חשב לסמוך אליך." היא גלגלה את עיניה.
"אבל באמת, אנחנו נצליח, אתן תראו שנצליח..."
ושניה אחר כך נשמעה קריאת קונכיה, והספינה העתה.
גלים של חול כסוף, מגדלי קריסטל צהבהבים.
הגענו ללינד.
|
|
|
אֵרִיַה
לפני 13 שנים ו-4 חודשים
"טוב" מלמלתי כשהספינה עגנה "היה נחמד להכיר, אני מסתלקת, אני אבוא להוציא אתכן, להתראות"
שלפתי את המפה ורצתי מחוץ לספינה, אחרי כעשר דקות של ריצה מהירה הגעתי
"אוי לי" סיננתי למראה שערי הברזל הסגורים, והשומרים שהיו בשער, ועוד כמה על החומה, כנראה צלפים "לכל הרוחות"
|
|
|
הלוחמת
לפני 13 שנים ו-4 חודשים
אלרוו הסתלקה, הצליחה לברוח מהספינה במהירות.
לא סמכתי עליה שהיא תעזור, אבל לא נורא, נוכל להסתדר לבד. אני מקווה שהיא תצליח במשימה שלה. ממש לא אהבתי את המתנקששל המלך, הייתי לגמרי בצד של אלרוו.
שומרים בכניסה עצרו אותנו ועשו ספירה.
שוב הדגמתי להם את כישורי ה'לחימה' שלי על שומר אומלל, 'בטעות' דחפתי אותו מהספינה.
זה היה המתנקש של אלרוו.
הוא יצא מהמים וירק אצות, ונעץ בי מבט זועם והסתלק.
לא.
הסתכלתי על דריה- היא הבינה.
היא דחפה לידי...אבן?
ברגע שירדתי מהספינה שלפתי ממוחי תמונה של קשת מיומן, ופגעתי.
המתנקש התנדנד, ונפל כשמשקולת קוצנית על ראשו. חייכתי לדריה, אבל היא לא החזירה לי חיוך. השומר הראשי עצר אותה וביקש ממנה להדגים את הכישרון שלה. ראיתי שאין לה כישרון כיסוי, היא בחיים לא ניסתה להסוות את הכישרון שלה. התוותי בידי צורת פטיש מכה על סדן. היא כיווצה את גבותיה, וביקשה חתיכת מתכת ופטיש. כשהם הובאו לה, היא הסתובבה, הכתה בפטיש על המתכת, והפטיש היטשטש לרגע.
כשהוא חזר להיות רגיל, ראיתי שהוא כבר לא פטיש רגיל- פטיש קרב כסוף וחד.
|
|
|
גאיה
לפני 13 שנים ו-4 חודשים
אוף, הייתי צריכה לדעת שיציבו שומרים בכניסה.
אפילו שבתחילה הסתכלו עליי במבט חביב וכשהתקרבתי לכיוון השער, קצת יותר קרוב לאחד השומרים,
הוא עצר אותי.
"שמך!" הוא פוקד עליי.
"דריה"
"כשרונך!"
נתקעתי. לא יכלתי להגיד את כשרוני. מעולם לא נאלצתי להסוותו,כמו מחוננים אחרים.
הסתכלתי הצידה, מתחתי, מולי, מעבר לשער.. מחפשת דבר מה שיעזור לי. ואז אני רואה את לייר.
פשיט? אההה כמובן.
"נפחות"
השומר גיחך. ומאיזו רשות בדיוק? אפילו שזהו לא כשרוני האמיתי, אני חושבת על שאר המחוננים שכשרונם לא משהו והשומר העלוב מגחך בפניו.
"הדגימי אותו!"
נחרתי בבוז.
"אני צריכה פטיש ו.. חתיכת מתכת."הדברים הובאו לידי תוך זמן קצר.
הסתובבתי במהירות, כדי שלא יראו. התחלתי בעבודתי. הפטיש הפשוט נהפך לפטיש קרב די חלש.עם קצה מחודד וקוצני. ופיסת המתכת?הפכה ממזמן לפגיון קצר ומוחבא בכיס מכנסיי.
השלכתי את הפטיש לעבר השומר. הוא נתרע כמה צעדים לאחור, הנשק נחת ליד רגליו ואני עברתי בשער תוך פרצוף מתנשא לכיוון השומרים ההמומים.
|
|
|
הלוחמת
לפני 13 שנים ו-4 חודשים
(יופידידו!)
דריה הצטרפה אלי בחיוך. "תודה." זרקה לי.
התחלנו ללכת ו-אוף, מתי השומרים האלה נגמרים?!
"מחוננות, לעלות לכרכרות." אמר בקול מכני. ראיתי שכל האיזור תחום בפסי גדר.
גלגלתי עיניים וטיפסתי לכרכרה ריקה. הכרכרות היו קטנות, יותר קופסאות עץ על גלגלים. ברגע שאני ודריה התיישבנו, הדלת ננעלה.
שתינו פרצנו בצחוק היסטרי, למה שמנעול עץ יעצור מחוננים? זה יעצור אולי מחונן בשחיה או בטבחות.
דריי קיפלה מסמר ותוך שניה היה בידה מפתח. הצחוק שלנו התגבר עד שמישהו בעט בדלת וצעק לנו לשתוק.
(המשיכי דריי יקירה.)
|
|
|
גאיה
לפני 13 שנים ו-4 חודשים
"טוב די, אנחנו חייבות לעבור על התוכנית שוב" אמרתי ברגע של רצינות.
"אוקיי. תני לי להבין אותך, את רוצה לשחרר לאוויר את החומר המרדים באוויר כן?"
"כן, ואז השומרים יצנחו וכל הסביבה שלידי, כלומר שאת תצטרכי להיות במרחק של עשרה מטרים ממני בערך"
"מוסכם. ואז תשחררי אותי, ואותך ו- רגע, איך זה שאת לא מושפעת מהרעלים?"
צחקתי בהתנשאות מסויימת שראיתי שגרמה ללייר אי נוחות
"כי אני פשוט חסינה לכל מה שאני מייצרת."
(המשיכי מטורללת עם חרבות ספוג 3>)
|
|
|
הלוחמת
לפני 13 שנים ו-4 חודשים
(אה! החרב שלי יצאה מהמם ואנ יאחבוט לך אותה בראש!)
"אה." אמרתי והסטתי את מבטי. העינים שלה היו מהממות, תהיתי אם היא משתמשת ביכולת המהפנטת שלהן לקרב.
הכרכרות עצרו- לעוד חסימה אחרונה, כך קיוויתי.
ירדנו לתוך שטח גדול מגודר בחומת אבן. במתחם היו במות שונות בצבע בורדו, מחוננים עמדו עליהם, חלקם- הצטמררתי- היו קשורים בחבלים לבמה. על במה גדולה עמד המנחה של מסדר המחוננים. "אין אפילו כלובים, דריה! זה פשוט נהדר!" היא הנידה בראשה, והצביעה על החומה הגבוהה. קשתים כיוונו קשתות מחרכי ירי בחומה, שומרים מגודלים המדו ליד החומות.
"נראה לי שנצטרך תוכנית חדשה." אמרתי בחרדה.
(הצילו!)
|
|
|
אֵרִיַה
לפני 13 שנים ו-4 חודשים
הצלחתי להגיע לחומה והלתחיל לטפס עליה בלי שאף אחד יראה אותי, עד כה מצויין.
תהיתי איפה המתנקש האחר, הוא לא אמור להיות כאן?
האזנתי בדממה לכמה שניות, הקשת עמד כשהוא פונה לעבר האזור שבו התקבצו המחוננים, בצד שמאל שלי.
שלחתי יד מעבר לחומה, ומשכתי את עצמי למעלה
"מה?..." הוא הספיק לגמגם לפני שתקעתי אגרוף בבטנו, ובשניה שהוא התקפל תקעתי את הסכין בצווארו.
החזקתי את הסכין עד שהרגשתי שהוא מת, והרמתי את הגופה בעקבותי.
הרמתי את מבטי.
באמת? שני קשתים כיוונו אלי חיצים, ברור, כל כמה מטרים.
המתנתי בדריכות.
שתי הקשתות ירו, התכופפתי לחומה, כמעט שוכבת.
כשהתרוממתי, הסכינים הבזיקו לשניה לפני שפגעו בחזה של כל אחד מהקשתים.
שתי הגופות נפלו למטה, קיללתי, עכשיו יעלו עלי.
טוב, חבל.
זרקתי את הגופה של החייל שהרגתי קודם בעקבותיהם, לא לפני שלקחתי את הקשת שלו.
נשפתי בהקלה כשהצצתי למטה, חמישה שומרים עמדו בגבם אלי. איזו טעות.
מתחתי שני חיצים על המיתר, ויריתי.
עוד שניים.
עוד אחד.
חייכתי כשהגופות צנחו כשחיצים בוקעים מגבם.
ירדתי למטה בזהירות, עד כה הכל בסדר, רק שריטה מהטיפוס על החומה.
לא קיבלתי שום כלי נשק מהמלך, בחרתי חרב ארוכה ולקחתי את הנדן שלה. תוך כדי שאני חוגרת אותה על מותני הבטתי מסביב והתקדמתי בהליכה מהירה אל החלון.
טוב, פעולת הסחה.
הרמתי אבן, וזרקתי לעבר החלון.
שמעתי צעקת הפתעה, הרמתי במהירות את הברדס על פני והצטרפתי לזרם השומרים שנהרו לכיוון החדר.
פניתי הצידה בעקבות ההוראות מהמלך.
האציל ישב בעיניים קרועות לרווחה.
הוא הבחין בי.
השלכתי לעברו את הסכין, הוא לא חמק, אבל הסכין שלו ננעץ לי עמוק ביד שניה לפני שהסכין שלי פגע בו.
פלטתי צרחה ושלפתי את הסכין בעיניים דומעות מכאב.
יופי, עכשיו נסתלק מכאן.
יצאתי מהשערים מהר. עכשיו אף אחד לא שמר עליהם.
"תעצרי!" קפאתי על מקומי והסתובבתי.
הרבה יותר שומרים כיוונו אלי קשתות.
טוב. עכשיו זה זמן טוב לרוץ.
|
|
|
אֵרִיַה
לפני 13 שנים ו-4 חודשים
(כמה קצר עשיתי... נכון? ^^)
|
|
|
הלוחמת
לפני 13 שנים ו-4 חודשים
(גאה בך, אריה!!!! הדמות שלך כל יכולה יחסית לבת אדם. צריכה הצלה?
ולמה התגובות של דריי ושל אנג'ל בוורוד?)
הבחנתי בערימת כלובים בצד, ושמעתי המון קריאות שמות
ואז הבנתי, הם רק ממינים אותנו. המזיקים נשלחים לכלובים והלא מזייקם- לבמות.
והנה היא, יושבת על כס מלכות של ממש, המענה הראשית מיס קלראיס. המענה של המלך.
המחוננת היחידה שהתמסרה לשרו תהמלך ושילמה בשטיפת מוח לגמרי. היא החזיקה בידו של מחונן על עיניים כחולות בורקות בגוונים שונים, וחייכה חיוך מטורף בעוד רעל סגלגל יוצא מציפורניה. המחונן קרס.
שאפתי במהירות. דריה נראתה מעט פחות מזועזעת, אבל די נגעלת.
"לייר, מחוננת בלחימה." נשמע קול חזק. התקרבתי לבמה יחד עם דריה. "ובכן, האם את לייר?" שאל אותי בחור רזה בעל עיניים חומות-אדמדמות. "כן," אמרתי בעייפות בפעם העשירים באותו יום. "האם את מחוננת בלחימה?" "כן," "עם כך, הדגימי." אמר בחיוך מרושע. לא אחד ולא שניים, שישה גברים בשיריון קל וגרזנים אדירים עמדו בהבעה אטומה.
אוך, אני פשוט אידיוטית.
עם אסווה את הכישרון שלי ואנסה להתמקד רק בלחימה, הם יהרגו אותי בלי היסוס. יש להם יותר מידי מחוננים רגילים בלחימה. אבל עם אלחם טוב מידי, הם עלולים לחשוד בטבעו של כישרוני.
נשמתי עמוק. דריה דחפה לידי פיגיון וציירה עם רגלה שישה עיגולים בטור, ועיגול אחד במרחק מה מולם.
הרכב קרב.
אמרתי להם להיסתדר בטור, והתנפלתי על אחד בפיגיון של דריה- מחכה את תנועותיו במדוייק,מטילה את הפיגיון על גרזנו, בועטת בביעיטתו.
ניסיתי להתאפק, לא לגלות את כשרוני- אך בסוף הם מתו, אחד אחד.
"מספיק!" צעק הבחור הרזה המלחיץ. "תפסו אותה!" משהו קריר וחד פגע בי בגב, וקרסתי על הרצפה מעורפלת.
נתתי לכישרון שלי לשלוט בי, נלחמתי טוב מידי.
"היא המחוננת בלחימה הכי מסוכנת שראיתי היום, כלאו אותה בכלוב מספר 6 עם המשוגעת השניה!"
לפני שגררו אותי, דריה שלחה אלי מבט מבוהל. "כבר מצטרפת, לייר." לחשה. ולפני שעיני נעצמו ראיתי שהיא עצמה ממש לא ניסתה להסתיר את כישרונה. סכינים מעלים נחתו בליבותיהם של שאר השומרים במהירות גדולה. "הן שתיהן מחוננות בלחימה!" צעק בהיסטריה הרזה.
פתחתי את עיני כשבכלוב לידי דריה בעיניים עצומות, ומשמאלי מחוננת חיוורת עם עין אחת כתומה ואחת אדומה, כמו אש. (אנג'ל, מוזמנת להצטרף.)
|
|
|
אֵרִיַה
לפני 13 שנים ו-4 חודשים
(כל יכולה? למה ין מחוננת שהכישרון שלה ריפוי?!)
מעדתי שהתחלתי לרוץ, לא חשבתי שאני אסתבך עד כדי כך, זה ממש רע.
חיצים שרקו סביבי, האנשים פינו דרך לחיילים ששעטו בעקבותי בעיר.
סרקתי במבטי את הבמה בבהלה, איפה המחוננות האלה? הן אמורות להיות פה!
זינקתי על הבמה, מקפיצה מחוננים ושומרים כאחד.
חץ פספס אותי במילימטר.
"איפה המחוננת עם ההכישרון להפוך משהו לכלי נשק?" יריתי באוזנו של חייל שתפסתי והדפתי מהבמה
"בכלוב מספר שש" הוא השתנק.
"תודה" דחפתי אותו על כמה שומרים, גם ככה אין להם זכות לכפות חוק על המחוננים.
"לייר!" צעקתי תוך כדי שאני מנווטת במהירות בין אנשים "איפה אתן?!"
|
|
|
אנג'ל
לפני 13 שנים ו-4 חודשים
"לייר, לא ככה?" שאלתי אותה. "את לא מחוננת בלחימה, את מחוננת בהרבה יותר מזה."
מוללתי קצוות שיער משיערי הבלונדיני ומחיתי קורי שינה מעל עיני.
אוף, העייפות הזאת מעיקה.
פיהקתי בלי להתבייש והתקרבתי לעברה. "כישרון מעניין יש לך."
(מחוננת בטלפתיה יכולה גם לקרוא מחשבות, הקטע הוא שאני יכולה להרוג אנשים לפי מערכת העצבים, מרחוק)
|
|
|
אקו
לפני 13 שנים ו-4 חודשים
(מישהו איכשהו יכול לשלב אותי במה שקורה?)
|
|
|
אנג'ל
לפני 13 שנים ו-4 חודשים
(כיפה כחולה, אין לי בעיה שתצטרפי אל הכלוב שלנו, אבל תשאלי את לוחמת קודם:)
|
|
|
אֵרִיַה
לפני 13 שנים ו-4 חודשים
(טוב, אני באה לאסוף אתכן, אז אני כותבת שאת שם בפנים)
אחזתי בידי כדי לעצור את זרימת הדם, מעניין אם יש מחונן עם כישרון ריפוי, אני חייבת לפני שאני אתעלף מאובדן דם.
"דריה! לייר!" צעקתי כשהבחנתי בהן, יושבות בתוך כלוב.
פחות מחצי מטר רצתי עוד לפני שנעמדתי במקום בהלם. עוד מחוננות?
|
|
|
אנג'ל
לפני 13 שנים ו-4 חודשים
(דריי לא נמצאת איתנו!)
בת אנוש.
החודים שלי התחדדו.
נעמדתי ולא חיכיתי לתשובה של לייר, שאיחרה לבוא, כמובן שבגלל הלם ראשוני
התחלתי לחטט בתוך המוח של בת האנוש.
היא לא יודעת עם מי היא מתעסקת.
ואני אהרוג אותה אם צריך.
|
|
|
אקו
לפני 13 שנים ו-4 חודשים
(אבל... המלך לא יסכים להכניס אותי לכלוב. אני 'האחיינית' שלו.)
|
|
|
הלוחמת
לפני 13 שנים ו-4 חודשים
(היא סווגה כמחוננת קטלנית בדיוק כמוני.
דריי, בבקשה תגידי לי מה לכתוב אחרי התגובה הזאת.)
אלרוו רצה לכיווננו, המחוננת בעלת עיני האש נעצה בה מבט רושף. גלים של כוח בקעו ממנה לכיוון אלרוו.
אלרוו היתה פצועה. פצועה מאוד.
"חייבים לפעול עכשיו!" זעקתי. דריה קפצה מכלובה והתחילה להתעסק עם הפיגיון שלה. אלרוו עצרה ליד הכלובים שלנו והרגה את השומרים. היא דיממה כולה.
"אני לא יודעת מי את, אבל אני יודעת שאת רוצה לצאת מפה, וגם אנחנו. תשתפי פעולה עם את רוצה לעזור, זה באמת יהיה נחמד מצדך." דריה גמרה להתעסק עם הפיגיון שלה- הוא הפך למין כדור ירקרק אבקתי. היא תפסה בסורגי הכלוב שלה, והם התחילו להתעקם.
היתה המולה גדולה מסביב, אף אחד לא ישים לב אלינו עד שנברח.
"יש לנו עשר דקות עד שהמופע מתחיל." אמרה אלרוו והתיישבה בכאב.
"אין סיכוי שנספיק לברוח. נצטרך לחקות למופע ולברוח כשמוציאים אותנו מהכלובים. דריה, יש לך משהו בשביל אלרוו?" שאלתי בייאוש.
|
|
|
גאיה
לפני 13 שנים ו-3 חודשים
"אני לא יודעת..."נעשתי לחוצה. מעלם לא ניסיתי לעשות תרופות.. רק רעלים.
"תחשבי מהר!" לחשה לייר בעצבנות.
בוא נראה... תחבושות זו לא בעיה להשיג.. הטבק עדיין בכיסי.. אני יכולה ליצור ממנו אבקה... כן ברור! לכל רעל יש רעל שהורס אותו והוא לא פחות קטלני אבל ביחד הם מרפאים.
התבוננתי בעיינה היפות של לייר. ראיתי דאגה אמיתית בעינה. עברתי לאלרוו..
"מהר! אני צריכה חתיכת בד , מתכת, וקצת מים." תפסתי פיקוד. במהרה לייר קרעה את שולי חולצתה.
המחוננת שהייתה איתנו בכלוב שלפה מימית מים ורק מתכת נותרה. וויתרתי על הפגיון בכיסי והתחלתי בעבודה.
תחבושות, יש. המתכת נהפכה לקערית המים נשפכו לתוכה. החלטתי לוותר על הטבק. אספתי גרגירי חול מהאדמה התרכזתי ותוך שניות היה לי ביד ארוקסטיאן, רעל שגורם לעור להיחלש ולהעלם(המצאתי רעל, תתמודדוD;) כך שהרעליהם המעורבבים יגרמו לפעולה ההפוכה. מהר שפכתי את האבקה לתוך הקערית ולייר התחילה למרוח את המשחה על גופה של אלרוו בעזרת התחבושות.
|
|
|
אנג'ל
לפני 13 שנים ו-3 חודשים
(אני רק קראתי לה את המחשבות, לא פצעתי אותה, למה אני תמיד יוצאת רעה?!)
דריה-שבינתיים לא יודעת שאני יודעת שקוראים לה דריה-התחילה לנסות להכין מרפא לאלרוו, והיא תצליח.
להקריב כמה קורבנות חיילים לא יהיה באמת יותר מידי קשה בשבילי.
הרפתי ממוחה של אלרוו, ופניתי אל ארבעה חיילים שניסו להשתלט עלי, שניים מהם איבדו את הראשים שלהם כמעט מייד.
|
|
|
הלוחמת
לפני 13 שנים ו-3 חודשים
(אווווקייי...)
שמתי לב שהכישרון של דריה התרחב כשהיא היתה במצב לחץ. הקערה לא היתה עמידה במיוחד, והמשכה קצת תגבשושית, אבל תפסתי בידה של אלרוו ומרחתי את המשחה. האי גאוותנית וחזקה מידי מכדי לתת למישהו לטפל בה, היא מרחה לבד את המשחה ועורה בער וצרב. "דריה, קרציה,זה לא-" ואז העור נרפא כמעט במיידית.
המחוננת בעלת עיני האש לא נראתה נלהבת לעזור לאלרוו, והאי עדין נעצה בה מבט חשדני.
"שחמש דקות." מלמלתי לעצמי. "אלרוו, תתחבאי. כשהשומרים ישחררו אותנו מהכלוב תעזרי לנו לברוח. בינתיים...לתכנן. לתכנן איך עפים מפה."
(אני מצעיה שנברח כשכולנו מחוברות באותו זמן, תגובה קצרה אחת אחרי השניה. מה אתן אומרות? רוצות מחר ב3 בערך?
|
|
|
אֵרִיַה
לפני 13 שנים ו-3 חודשים
(בדיחה טובה! בשלוש?! הלוואי! אז מתחיל השיעור השלישי לפני האחרון!
אבל גם ככה יש לי ת8וכניות להבריז מהשיעורים האחרונים ולחזור הבייתה, אז נראה )
|
|
|
עמיתוש!!! XD
לפני 13 שנים ו-3 חודשים
רצתי חזרה ליער, והסתתרתי שם, לא ידעתי מה השלב הבא, איך אני אצליח להסתתר, כי אני יודעת שהמלך לא יוכל לוותר עלי בהצגה, כי אני קטלנית, הוא רוצה להציג את המחוננים הכי חזקים שלו כדי שיצא לו שם טוב, שם שיש לו את אחת מהממלכות הכי חזקות עם מחוננים קשוחים וחזקים.
אני רואה מולי שומר, הוא לא זז הצידה, זאת בעיה שלו, אני אכנס בו, ואם צריך אהרוד אותו במו ידי, המלך לא הולך לתפוס אותי לפני ההצגה ההיא כול עוד יש לי נשמה, כי אני לא הולכת לוותר לו בקלות.
אך ככול שאני מתקרבת לדמות אני מגלה שזה המלך, וכול גופי ממהר, אבל חושי אומרים לי לעצור, ואני הקשבתי להם ועצרתי שתי מטר לפניו, ואז הבנתי שיש סביבו עשרה מחוננים מיוחדים.
אני שולפת חרב ומתכוננת לקרב.
|
|
|
הלוחמת
לפני 13 שנים ו-3 חודשים
(ואו, מתי את מתחילה ללמוד?!)
|
|
|
אֵרִיַה
לפני 13 שנים ו-3 חודשים
(רבע לשמונה ^^)
|
|
|
עמיתוש!!! XD
לפני 13 שנים ו-3 חודשים
המחוננים התנפלו עלי, חוץ משישה ששמרו על המלך, לקחתי את שתי החרבות ש'השאלתי' ממחסן הנשקים של המלך, והרגתי את הארבעה הראשונים שהתנפלו עלי, ובשניים האחרים יריתי חצים, ואז כיוונתי לאלו שהיו ליד המלך, והם נבהלו, הרגתי את שניהם וצעדתי אל המלך עם פגיון רעיל, הפגיון שהרעלתי אותו בעצמי כדי להרוג את המלך.
אך לפתע אני רואה דמות בין העצים, דמות שלא ראיתי אותה מקודם, היא כוונה לעברי חץ, ואני זזתי במהירות מספיקה כדי שהחץ לא יפגע בי, ורצתי ליער כשאני שומעת צעדים מאחורי.
|
|
|
הלוחמת
לפני 13 שנים ו-3 חודשים
(גם אני!)
|
|
|
אֵרִיַה
לפני 13 שנים ו-3 חודשים
(תיקון: עשרים לשמונה, מה שאומר שאני קמה בחמש וחצי בבוקר ;)
חיים עמוסים.
והיום החלטתי להבריז ^^)
|
|
|
הלוחמת
לפני 13 שנים ו-3 חודשים
(אווווווף, אתן לא מגיבות! אנג'ל, אריה, דריי אני יודעת שאת לא יכולה, אבל...
אני מצטערת, אבל חיכיתי שבוע. עכשיו אני אעשה את זה לבד.)
|
|
|
הצבעוני האדום
לפני 13 שנים ו-3 חודשים
אני רוצה להחליף דמות!
|
|
|
הלוחמת
לפני 13 שנים ו-3 חודשים
(תחליפי!!)
|
|
|
הלוחמת
לפני 13 שנים ו-3 חודשים
(סליחה כולם, אבל זה משגע אותי שכלום לא קורה פה. אני מגיבה תגובה בשם כל מי שלידי)
שומרים ניגשו לכלובים שלנו וחצוצרות נשמעו.
קולו של מלך וסטר נשמע "הכנס מתחיל, כולם מוזמנים להתרשם מהמחוננים שלנו ולקנו אותם! כל המחוננים חייבים ללכת לכרכרות השמורות מיד לאחר הטקס, ומשם הם ימוינו לקראת משטר חדש ששומר את כל המחוננים במקומות חדשים: ערי מחוננים! ערים שמורות וסגורות ששם יקובצו כל המחוננים ישר אחרי הטקס לתמיד! תהנו!"
כן, מלך נחמד וחביב.
"יש לנו סיבה מצויינת לברוח עכשיו. מה שלא תעשו, בהצלחה." אמרתי.
אנשים רבים התקבצו מסביב לכלובים שונים.
שלט קטן נתלה על הכלוב שלי:
_____________________________
מחוננת: לייר
כישרון: לחימה
סוג כישרון: קטלני, דרגה 5 מתוך 5
_____________________________
על הכלוב של דריה נתלה שלט המסביר שהיא מחוננת בנפחות, בעלת נטיה לזרוק כלים כבדים על אנשים. דרגת הכישרון שלה היתה 5 מתוך 5 .
על הכלוב של עיני-אש היה כתוב 'פושעת נמלטת, כישרון טלפתיה. לא מוצגת למכירה.'
בסדר...
השומרים הוציאו אותנו מהכלובים אחת אחת. היה טור של גברים ביריונים בעלי פרצופים נבזיים מול הכלוב שלי, וכמות בערך זהה ליד הכלוב של דריה.
ליד הכלוב של עיני-אש היו המון גברים גבוהים עם גרזנים- וכמה משפחות מבוהלות.
השומרים הוציאו אותי מהכלוב וקשרו אלי אזיקי ברזל כבדים כמו משקולות.
"הדגימי את כישרוניך, מחוננת!" נבח עלי השומר. ירקתי בפניו בכעס. דריה צחקה, עיני-אש הביטה בי בשעשוע, או בלעג, או בהתרשמות. הוא ניגב את הרוק מעליו, והצליף בי עם השוט שלו.
האדמתי מכעס, אבל דריה שלחה אלי מבט הזהרה 'זאת ההזדמנות שלנו'.
"הדגימי את כישרונך על הבובה הזאת." אמר השומר בקול מאופק. הוא הצביע על בובת קש משוריינת שהוא העמיד על הבמה.
נחרתי בבוז, ויצרתי קשר עין עם עיני-אש. היא טלפתית, לפי השלט. היא יכולה לקורא מחשבות.
'תמשכי את הזמן,' חשבתי, 'תמשכי את ההדגמה שלך כמה שיותר, כשלושתינו ניהיה בחוץ, נהרוג את כולם ונברח.'
היא הנהנה הנהון בלתי מורגש, מבטה חשדני.
העמדתי מפנים שאני מתלבטת איך לתקוף את הבובה כשהוציאו את דריה.
היא הדגימה באיטיות איך היא הופכת חתיכות מתכת לנשקים שונים, הפכה את המתכת בידיה והתעסקה בה הרבה יותר זמן מהרגיל, מחליטה איזה כלי נשק ליצור.
הצמדתי את הסכין שלי לגרונה של הבובה כמו טיפשה. נראיתי אידיוטית לגמרי, הרי הלחימה שלי לא ממש טובה בלי הכישרון שלי.
השומרים פתחו גם את כלובה של עיני אש. ראיתי שאלרוו מסתתרת מאחורי ארגז אזיקים גדול בקוצר סבלנות.
עיני אש בעטה בשומר, וצעקה קריאות קרב לא ברורות לקהל שלה. הוא נסוג מיד.
כמה שומרים ניסו לעלות עליה, אבל היא ירקה אליהם וניסתה להשתחרר בזעם. משיכת הזמן שלה היתה קצת קולנית, אבל שימושית.
"עם לא תשחררו אותי, לא אוכל להדגים לכם כלום!" שאגה.
אני ודריה שוחררנו גם כן, ובשניה אחת שבה השומרים היו עסוקים בלצעוק על עיני אש, אני דריה ואלרוו ניתרנו על השומרים, ובאותו רגע דמתה הזירה לשדה קרב.
(בבקשה תתארו קצת לפני הקטע שנגמרת התגובה...ותגיבו!!!!!)
|
|
|
גאיה
לפני 13 שנים ו-3 חודשים
ערי מחוננים?!
מה לעזעזל?!
אבל לא היה לי אכפת, הם לא יצליחו לגבור עלינו.
ההממממ... הייתי רוצה לראות את את זה.
רק חבל שאני לא אהיה שם. אני אברח, כן זה מה שאני אעשה. עוד לפני שהם יספיקו לומר 'הציגי את כישרונך'.
מה?
הפניתי את ראשי הצידה וראיתי שומר. הסתכלתי עליו במבט שואל, שדי הרתיע אותו. הבטתי לכיוון לייר, היא כבר לא היתה בכלוב שלה. היא היתה בחוץ ועשתה תנועות משונות מול בובה.
המשכתי להתבונן בה במשך כמה שניות, ואז הבנתי- היא מושכת את הזמן.
הפניתי את מבטי אל הנערה בעלת העיניים הכתומות. הבנתי שגם היא מנסה למשוך זמן, רק שזה היה די משונה; אחרי שהיא גמרה לצרוח ולבעוט בשומרים, היא נרגעה, עצמה את עיניה בחוזקה, הצמידה את ידיה לרקותיה ועשתה את עצמה כאילו היא חושבת. היא גיחכה תוך כדי. זה היה די מצחיק.
וכמובן שהגיע תורי. גם נאי צריכה למשוך זמן. הוגשה אלי לבנת פלדה ופטיש קטן. איך הם יודעים שאני מחוננת בלהפוך דברים לנשקים? הבטתי סביבי,על הכלוב ואז ראיתי את סיפור הכיסוי של יחרוט על גב לוח אלומיניום קטן- אני מחוננת בנפחות. בטח.
לאחר לאחר כמה זמן, שהעשיתי פרצופים לכיווון הלבנה, השומר זעף בי שוב. "נו, עשי זאת!" נבח בקול שלא היה מבייש כלב ציד.
אז התחלתי.
הקשתי בעדינות עם הפטיש על הלבנה, כל פעם בפינה אחרת, מעגלת אותה הרבה יותר לאט מבדרך כלל לכדור. חתכתי את קצה הלבנה עם החלק המחודד של הפטיש, וממנה הכנתי שלשלאות ברזל. חתכתי את הכדור לשניים, המשכתי לגלגל אותו, וחיברתי כדור בכל צד לקול תשואות הקהל.
ואז הבנחנתי בה- באלרוו.
היא ישבה חסרת סבלנות מאחורי ארגזי אזיקים וחיכתה לרגע המתאים תוך שליחת מבטים עצבניים לכיוונינו.
זכרתי את מה שאמרתי ללייר בכרכרה 'רק תזכרי, ברגע שאמחא כף, תצטרכי לעצור את הנשימה לזמן הכי ממושך שתוכלי.'
אלרוו היתה מספיק רחוקה כדי לא לנשום את האוויר המורעל, ברגע שהיא תראה שהם נופלים היא תצטרף אלינו.
הבטתי מימיני ומשמאלי וראיתי שוב את הנערה בעלת העיניים הכתומות. גם אותה צריך להציל. הסתכלתי על הכלוב שלה, תוך כדי הפיכת הכדורים לקוצניים. 'טלפתית' היה כתבו שם. מושלם. הבטתי לכיוונה, ברגע שלכדתי את מבטה, חשבתי חזק 'ברגע שאמחא כף, תעצרי את נשימתך לזמן רב ככל יכולתך. יש לנו תוכנית מלאה.' היא הנהנה קצרות בעצבנות, כנראה שכבר הבינה מה אני מנסה לעשות. הבטתי שוב על לייר ושוב עליה ואל אלרוו. הבטתי סביבי לעבר כל הקהל, גברים נשים וטף כאחד, וברגע אחד שבו השומרים הסבו מבטם, ידעתי שזה הזמן. הוצאתי במהירות את הטבק מכיסי, מחאתי כף ופיזרתי אותו לאוויר תוך כדי הפיכתו לגז מרדים חזק מאוד.
|
|
|
אנג'ל
לפני 13 שנים ו-3 חודשים
פקדתי על הגוף שלי להפסיק לנשום, ידעתי שאולי אצליח לסנן את האוויר או משהו כזה.
אוף, יכלתי להרוג אותם, זה היה הרבה יותר משעשע!
פתחתי את הכלוב בעזרת הכוח שלי, וכך גם את הכלובים של האחרות.
(Tני יודעת שזה קצר... אני פשוט קצרה בזמן... מצטערת^^)
|
|
|
הלוחמת
לפני 13 שנים ו-3 חודשים
עמדנו גב אל גב, דריה ואני בנשימה עצורה- לפחות אני.
אלרוו רצה אלינו, נראה שחוסר החמצן לא מפריע לה כלל. דריה שברה עם הפטיש שלה את האזיקים שלנו. "בואו! יכול להיות שהם לא ישימו לב עד לשער עם נלך מספיק מהר!"
התחלנו לרוץ בכל הכוח לעבר היציאה. "אתן בטוחות שכדאי ללכת משם?" צעקה דריה. הנדתי בראשי בלי לפתוח את הפה. משכתי אוהת בשרוול לעבר סבך שיחים שכיסה חור מוסתר בחומה. רצנו אליו, אבל בשלב הזה שומרים התחילו לזרום אלינו בנהרות. הראש הסתחרר לי מהגז, אבל שמתי לב בשינוי באוויר. לקחתי סיכון ונשמתי נשימה עמוקה. הגז עדיין לא פעפע לכאן, הוא לא נכנס לטווח שלנו.
עשרים-חמישה עשר שומרים בערך הקיפו אותנו. "לא לזוז מחו-" הכדורים הקוצניים של דריה פגעו לו בראש, היא נעצה אבן- סכין בבטנו ובעטה בשומר שהתנפל עליה.
היינו מבנה מרובע, גב אל גב אל גב אל גב.
אלרוו הפכה לסופה של מוות קטלני. היא הסתחחררה בין השומרים ונעצה את הסכין שלה בכל מקום אפשרי, בועטת ומתגלגלת. שומר זריז וחמקמק השליך אלי סכין. הזמן האט, ראיתי את תנועת פרק כף היד, ראיתי את הסכין חולף לאט ישירות אלי. הוא התקופף מתחת לרגלי הבועטת, תנועה מהירה של הברכיים, והוא לא למד את זה ביום אחד. התכופפתי בדיוק כמוהו, תפסתי את הסכין וחיקיתי את אלרוו.
ואו.
כיף להיות אלרוו.
שורה שלמה נקצהצ לחתיכות, אבל הזמן אזל בצמהירות.
עיני אש בעטה בכל דבר שזז, קצצה אותו לחתיכות בעזרת מוט מחודד שהסתחרר באוויר לפי פקודתה.
חמישה שומרים נותרו. הייתי מוכתמת בדם, ומזיעה מאוד. תערובת מגעילה במיוחד. כשנשאר שומר אחד, האזעקה הופעלה- נשיפה בקרן שור.
"בואו!" צרחה עיני אש והשיח נמעך תחת רגלינו הממהרות. שמי לילה סינוורו אותנו בעודינו בורחות, רצות במהירות ללא הפסקה לתוך היער תוך צווחות צחוק מטורפות.
|
|
|
אֵרִיַה
לפני 13 שנים ו-3 חודשים
"המלך יהרוג אותי" זה היה הדבר הראשון שעלהנ לי בראש.
"ובאמת אכפת לך?" המחוננת בעלת העיניים האדומות שאלה אותי.
ניסיתי להיזכר במה שהיה כתוב לפני הכלוב שלה.
אסירה נמלטת... ועוד משהו.
"טלפתיה" היא המשיכה לרוץ,, בלי להביט בי לשניה.
לכל הרוחות
|
|
|
עמיתוש!!! XD
לפני 13 שנים ו-3 חודשים
הצעדים מאחורי הפסיקו, אך ליתר ביטחון אני המשכתי עוד כמה דקות, וטיפסתי על עץ.
עכשיו הייתי מאוד קרובה לזירה, כנראה שעשיתי עיקוף, שמעתי משם צעקות, צרחות, ולא הבנתי מה קורה שם, אבל החלטתי לאזור אומץ, והצצתי, וראיתי כמה מחוננות בורחות מהכלובים.
|
|
|
הלוחמת
לפני 13 שנים ו-3 חודשים
(עם את חייבת, 'עמיתוש'.)
עצרנו לרגע כדי לנשום.
"אתן..חושבות ש...עדיין עוקבים אחרינו?" שאלתי בהתנשפות.
"כן," אמרה הטלפתית, ונראה חיונית הרבה יותר מאשר בכלובים
"אז נמשיך לרוץ." אמרתי בעצב.
כולנו ניסינו לחשוב על דרך אחרת. לפתי קפצה דמות מהעץ הקרוב. הושטתי יד לנשק שלי, אבל הוא לא היה שם.
דריה צריכה להכין לנו נשקים חדשים מתישהו, לפני שנמות.
הדמות היתה רזה עם שיער חום ומתותל, עיניה שונות ומרושעות-שחורה ואדומה.
דריה סיחררה אבן בידה, היא שינתה צורה מגרזן הטלה קטן לפיגיון עקום.
"מה את רוצה?" שאלתי. כל אחד יודע שלא כדאי לתקוף קבוצת מחוננים גדולה.
"היא גם בורחת. היא רק הסתקרנה." אמרה עיני אש בקול אטום.
"טוב...אנחנו חייבות להמשיך, בנות." אמרה אלרוו בעצבנות.
צעקות נשמעו מקרבת מקום.
התחלנו לרוץ, היא עקבה אחרינו.
כעבור עשר דקות נוספות, ראינו נהר לא עמוק אבל גועש.
החלפתי מבטים עם אלרוו שהייתה לידי. היא משכה בכתפיה. "כבר חציתי נהרות כאלה. רק צריך ללכת נגד הזרם באלכסון, וכדאי שישיה לנו מקל או חבל..." דריה הכינה משערה חבל לא ארוך, וקשרה אותו לענף.
עברנו בזהירות, משתמשים בענף ובחבל בתור עוגגן. "זה יטשטש את הריח שלנו." אמרתי.
המשכנו לרוץ לא עוד הרבה זמן, ולבסוף הגענו לקצה היער. "הם לא ימצאו אותנו." אמרתי בסיפוק.
"נצטרך לחנות כאן ללילה, ואז נראה מה נעשה."
|
|
|
אֵרִיַה
לפני 13 שנים ו-3 חודשים
"אני חייבת לחזור" מלמלתי בעצבנות "לברר מה קורה עם המתנקש השני, ולדבר עם המלך על המשימה, אני עדיין צריכה את הכסף, והמלך לא יודע שעזרתי לכן"
|
|
|
הלוחמת
לפני 13 שנים ו-3 חודשים
בעטתי באבן. הייתי עייפה, רטובה, ועכשיו אלרוו אומרת שהיא צריכה ללכת.
בשביל הכסף.
מתנקשים, אי אפשר איתם.
"ברור." שמעתי את עצמי אומרת. "אבל...אולי הם הקימו מערב כאן ביער. אלרוו, את חייבת להישאר ללילה."
היא הנידה בראשה בהתנצלות. "זה חשוב..." מלמלה. היא סבה על עקבותיה. "חכי!" דריה קראה אליה, וזרקה לידה סכין. "הוא מורעל." אמרה. היא הנהנה בתודה ורצה.
"בסדר, בנות. קודם כל, אני חושבת שאפשר לבטוח בכולכן, אבל קודם כל סבב שמות שכולן יכירו את כולן."
"טיארה" (באמת, אנג'ל? שוב?)
"עמית פרפל" (עמית פילפל?!)
"דריה" (מאוד יצירתי, אני בכלל לא מכירה אף אחות שלך שקוראים לה ככה.)
"לייר." (שאף אחד לא יצחק עלי, זאת דמות הספרים האהובה שלי!)
כולן הציגו את שמותיהן, ואז התחלנו לרעוד מקור, סיכמנו שכדאי להדליק אש.
תוך שעה יתה לנו מדורה, ומחנה מורכב מערימות עשבים רכים וסכך עץ.
"אני הולכת לצוד." אמרתי. אני צריכה עזרה...
"אני אבוא איתך," אמרה עיני אש-טיארה- בחיוך. יקח לי זמן להתרגל לזה...
דריה היתה מותשת, היא אמרה שהיא לא יכולה ליצור אפילו נעל.
"אז נצטרך להסתפק בידיים," אמרתי בעצב.
מצאנו ארבע יונים יושבות על ענף עץ עבה, טיארה גרמה לגבעולי שרך להיקשר סביב העץ (אני מתייחסת אליך כאילו יש לך כוחות על-חושיים. זה נכון?) ואני ניסיתי לשלוף מזכרוני את תמונתם של הקשתים זורקים אבני רעל. כיוונתי את החנית בעיניים עצומות וריכוז-
"ואו, לייר." אמרה טיארה בקול עדין. שתי יונים נפלו מעצמת המכה ששיפדה את היונה השלישית. היונה הרביעים הצליחה לברוח עד שהשרך נתפס סביב רגלה.
"כל הכבוד," אמרתי בהערכה. התחלנו לחזור, היא נראה כאילו היא רוצה לדבר.
"אז...מאיפה הגעת לכנס?" שאלתי אותה.
היא גיחכה. "מהכלא."
"מה?!"
|
|
|
הלוחמת
לפני 13 שנים ו-3 חודשים
(עמית, תמחקי את ההודעה, את לא איתנו! אני וטיארה הלכנו לצוד לבד!)
|
|
|
אֵרִיַה
לפני 13 שנים ו-3 חודשים
ניסיתי להיזכר בדרך.
בעוד שעה, יש מקום שבו אני אמורה להחליף סוסים, אני פשוט אקח אחד, אני עדיין בשרות המלך.
התחלתי לרוץ במהירות, בקצב הזה אני אוכל להמשיך עוד בערך שעה, ואז הסוס ימשיך.
אני צריכה לברר מה קרה עם המתנקש, למרות שלא הייתי אמורה לדעת שהוא שם.
חייכתי לעצמי.
מזל.
|
|
|
אנג'ל
לפני 13 שנים ו-3 חודשים
צחקתי. "המלך היקר ששולט בנאדר, פנד, כלא אותי."
היא עדיין הביטה בי במבט מבולבל. איך לעזאזל היא לא הצליחה לברוח? שאלה את עצמה.
"המלך מחונן שמצטיין בשדה מגן, הוא כלא אותי בתוך שדה המגן שלו, זה בעייתי."
|
|
|
גאיה
לפני 13 שנים ו-3 חודשים
נשארנו אני ועמית.
השתררה בינו שתיקה צורמת במשך כמה דקות של שליחת מבטים אחת לכיוון השנייה בתקווה שמישהי תתחיל לדבר.
למה היא התלוותה אלינו? אה נכון, היא עקבה אחרינו. אני מופתעת שלא הייתה לייר שום בעיה עם זה . דווקא שהתחלתי לחשוב שאנחנו חושבות אותו דבר, היא מצרפת כל אחד אלינו. ועוד ילדה! היא נראתה בת 11 לערך. רזה וגבוהה עם שער שחור. מעניין מאפה היא, איך היא הצליחה לברוח?
"אז.. מה הסיפור שלך?"
"ניסיתי לרצוח את המלך אחרי שרצח את כל המשפחה שלי, הגעתי לכנס, ראיתי את המלך בכניסה עם עשרה מחוננים. הרגתי את כולם וברחתי ליער, ופגשתי אתכם." אז אולי היא לא כל כך משעממת כמו שחשבתי.
"הממ" עניתי בנימה משועממת, לעולם לא לגרום למישהו לחשוב את עצמו יותר ממה שהוא.
"ואת?"
"מה? אני? אה כן.. זה קצת יותר מסובך..."לא רציתי לפתוח בפניה את הסיפור שלי. אף אחד לא ידע או שמע אותו מעולם,דאגתי שזה יישאר ככה.
"..אההה אניי.."
"מה דעתכן על זה ?" לייר הצילה אותי ברגע האחרון בהתפרצות שלה לשיחה. היא החזיקה בידה ארבע יונים. אחת לכל אחת.
היא התחילה לצלות אותן במדורה הקטנה שאילתרנו.
נזכרתי שוב בלילה ההוא, היו לי סיוטים על תוראל,(ליאן סתמי!)אחי. הרגשתי שאני לא יכולה יותר. בכיתי מתחת לכרית, רציתי להיות עם עצמי, לבד. זה לא הצליח. אמא באה, ותוך זמן קצר גם אבא.
בהתחלה ביקשתי שילכו, והם רק אמרו שזה יעבור ואז צעקתי עליהם.
התנערתי מהמחשבות.
"דריה, אני חושבת שזה מוכן, רוצה ?" שאלה אותי טיארה.
"אני, אני לא רעבה" עניתי" אני חושבת שאלך לישון."
לייר הסתכלה עליי במבט שואל. סימנתי לה עם היד 'אחר כך'.
נשכבתי על העלים ונרדמתי תוך דקות ספורות.
|
|
|
הלוחמת
לפני 13 שנים ו-3 חודשים
(דריי יקירתי, אני מקווה שעם דריה ותוראל לא תתחילי להידמות לדמויות שלך!)
"כן, זה בהחלט יותר מסובך." מלמלתי בתשובה לטיארה, שענתה על מה שחשבתי.
המשכנו בשתיקה, וחזרנו למחנה.
"מה דעתכן על זה?" אמרתי בקול מרוצה. ראיתי שדריה ועמית שקועות ב...שיחה? לא ממש, יותר שקועות בשתיקה.
טיארה הסתכלה מסביב בריכוז, אחר כך עשתה תנועה קטנה בראשה של אישור והתיישבה ליד המדורה.
צלינו את היונים המרוטות, אני ישבתי הסתכלתי על האש מרצדת בעיניה של טיארה.
"דריה, אני חושבת שזה מוכן, רוצה?" שאלה אותה טיארה. דריה מלמלה שהיא לא רעבה ושכבה על העלים. הסתכלתי עלהי במבט שואל. 'אחר כך,' התחננה בידה. הנהנתי ואכלתי יונה שלמה במהירות, ונשכבתי גם לישון. "נעשה משמרות?" מלמלתי. "אין צורך. אני אדע עם מישהו מתקרב." אמרה טיארה.
נרדמתי, ונדמה שתוך שניות עלה הבוקר.
|
|
|
עמיתוש!!! XD
לפני 13 שנים ו-3 חודשים
היה נחמד להיות אתן, אבל עדיין לא סמכתי עליהן, אי אפשר לדעת, ואין לי אפילו מושג למה סיפרתי את הסיפור שלי לנערה ההיא עם התלתלים היפים, ועיניים החומות סגולות. היא הייתה יפה כזאת. כשכולם הלכו לישון ואולי נרדמו, אני עדיין שכבתי עם עיניים פקוחות, אולי מחשש, או אולי לא רציתי לחלום שוב את אותו סיוט, הסיוט שבעצם היה מה שקרה כשהייתה בת שבע, שהכול נשרף והמלך הרג את כול המשפחה שלה, ורצה גם אותה.
|
|
|
גאיה
לפני 13 שנים ו-3 חודשים
בוקר סגרירי, מעורפל. אני מתיישבת בעדינות על מצע העלים שעליו ישנתי, מנסה לא לעורר רחש.
כולן ישנות. אני נזכרת באירועי אמש.ניצול כה קטן של כוחי מעולם לא גבה ממני כל כך הרבה אנרגיה. לילה אחד של שינה בהחלט יכולה להחזיר אותי לשגרה.
הסתכלתי על המדורה המסכנה שלנו. לא נשאר ממנה דבר מלבד גחלים כתמתמים, אפר ופחם. נטלתי בידי כמה פחמים; גדולים, קטנים. צרים ועבים. קשים יותר או פחות.
הסתכלתי סביבי. הבנות ישנו. פניתי לכיוון עץ רחב וחיוור שהיה ממוקם כמה מטרים ממקום הלינה שלנו.
מוזר, אתמול לא ראיתי אותו. התחלתי את הצעד הראשון תוך מבט קטן אחרוה לוודא שאני לבד והמשכתי כשלפתע שמעתי קול ישנוני מאחוריי.
"דריה חכי! לאן את הולכת?" אמרה דמות בעלת שער פרוע, בגדים מקומטים ועין אחת כרמלית והשנייה ענברית. לייר. התחמקתי במזל בליל אתמול משיחה מעמיקה. לא יכלתי לדחות זאת עוד.
היא רצה אליי תוך פיהוק רחב.
"עוד לא ענית לי לאן את הולכת"
"לטייל קצת. אני מרגישה בטוחה יותר כאשר אני מכירה את המקום" שקר, אני אף פעם לא בטוחה.
"אז אצטרף אליך אם לא אכפת לך".
המשכתי מעבר לעץ, בהבטחה לעצמי שאחזור אחר כך.
לאחר כמה דקות מצאנו נהר. רחצתי בו את פניי ואת כפות רגליי. עוד מקום עם הבטחה לחזרה. לייר עשתה כמוני ושתתה מן המים ואכלה משיח אוכמניות שצמח בסמוך לנהר. למרות שלא אכלתי אמש, לא הייתי רעבה. אם אני לא אוכלת בזמן שאני רעבה, התאבון לא יחזור לי לפחות למשך עשרים וארבע שעות (ככה אני באמת.. זו הסיבה שאני עדיין שוקלת 33 והגובה 1.59 :( עצוב לי מאוד ).
הלכתי לעץ והתחלתי במלאכה. הפחמים נחו בכיסי בעוד אני לוקחת אחד ומציירת בעדינות על קליפת העץ החלקה.
לייר התיישבה בסמוך לרגליי.
"מה קרה? אני אולי מכירה אותך רק חודש אבל אני בהחלט יודעת לזהות אם משהו עובר עלייך." לא יכלתי לדחות את זה עוד. במוקדם או במאוחר הייתי חייבת לספר לה. ועדיף מוקדם.
"סתם, נזכרתי בלילה ש.." לא ידעתי איך להגיד זאת. 'שרצחתי את ההורים שלי'? מפחיד מידי. 'שברחתי מהבית'? קרה לכל אחד. 'חלמתי על אחי' נדוש. רגע, אני אוהבת להיות מפחידה!
".. בלילה שרצחתי את ההורים שלי" השלמתי את המשפט בנימה גאוותנית.ועצובה.
"את מה?!" אמרה לייר בפה פעור.
"אולי נדבר על זה ביום אחר?" החלטתי לסיים את השיחה. התחלתי להרגיש את הכעס גואה בי ואת העקצוצים ברגליי.
"אני לא רוצה אחר כך, תגידי עכשיו." אמרה בנימה סמכותית , ומפוחדת קצת.
לא, זה עומד לבוא. לא מתאים. לא עכשיו. הרבה זמן זה לא קרה. אי אפשר להפסיק את זה, רק לכמה שעות?
אני חייבת לברוח, אני חייבת להסתתר. בלייר לא רציתי לפגוע.' אילו שטויות את מקשקשת?' גערתי בעצמי. אני לא דואגת לאף אחד, ואפגע בכל מי שיעצור בדרכי. שמטתי את הפחמים לרגליי והתחלתי לרוץ.
מדלגת מעל הנהר בקפיצה, מטפסת על אבנים ודורכת על פרחים.
לייר נשארה ליד העץ, מרותקת בפחד לציור שהתגלה על קליפתו. ילדה קטנה, מפוחדת. שמלה, טבעות באוזניים, על הידיים.מחייכת חיוך מרושע. מאחוריה גופות מוטלות על הרצפה. האחת דוממה והשנייה טבולה בשלולית דם וחרמש בחזהה. ההורים של דריה.
הגעתי למבוי סתום. לעזאזל! אספתי אבנים במרץ, הפכתי אותם בהדרגה לסכינים חדים, מורעלים, קוצניים, זהובים, כסופים. הטלתי אותם על העץ. שוב ושוב ושוב.
צנחתי אל הרצפה לאחר שעה ארוכה של מאמץ. חריצי הסכינים יצרו חמש אותיות.
'ת-ת-ר-ח-ק-ו'
כן, תתרחקו ממני.
|
|
|
אֵרִיַה
לפני 13 שנים ו-3 חודשים
הסוס היה חזק, ודהר במהירות.
נעצתי את עקבי בצלעותיו, מהר יותר, מהר יותר!
אני חייבת שהמלך לא יחשוד אפילו ששיחררתי אותם, ועם קצת מזל, אף אחד מהשומרים של המחוננים לא זיהה אותי.
משהו זימזם מול פני, במקום שבו עוד עשירית השניה הייתי אמורה להיות בו.
אחזתי ברעמה של הסוס בכוח ועצרתי אותו.
שנאתי לרכוב על אוכף ועם רסן, לא הבנתי איך אנשים יכולים להתרגל לזה.
שלפתי את הסכין המורעלת, ליתר ביטחון.
שלושה חיילים פרצו מהיער מולי.
גיחכתי בבוז, למי הם חושבים את עצמם?
הלעג שלי נעלם בשניה שהבחנתי בעיניים שלהם.
יקוללו כל המחוננים, למה?
למה יש דווקא מחוננים בלחימה?
"מה אתם רוצים?" שאלתי, מקפידה להיות רגועה
"השאלה היא, אלרוו, למה את עשית את זה?" שמעתי קול מאחורי.
סובבתי את הסוס, המלך הרים אלי את מבטו, ירדתי מהסוס מייד וכרעתי ברך.
"אדוני, על מה אתה מדבר?"
"אני מדבר על חבורת המחוננות שנמלטו בכנס, ועל השומרים שלהם שמתו"
"אין לי שום קשר לזה" מחיתי
המלך הביט במישהו מאחורי, הבטתי מעבר לידי, אחד המחוננים.
"היא משקרת" הוא ענה בלי להסס "היא עזרה להן לברוח, אבל אין לה שום מושג לגבי המתנקש ששלחת, היא כן עשתה את העבודה שלה, והאציל כן מת"
"יופי" המלך חייך חיוך רחב מדי "עכשיו נחזיר את הרוצחת אל המענה של אחד המלכים, מה דעתך?"
"מה?!" צעקתי, קמה על רגלי ולא טורחת להפגין כבוד "אתה שלחת אותי לעשות את העבודה הזו!"
"מה פתאום? למה שאני אעשה דבר כזה?" הוא הנמיך את קולו "את, יודעת עלי יותר מדי, וזה אומר שאני צריך להיפטר ממך"
קיללתי אותו בכל שפה שהכרתי, והיו כמה עשרות.
"כדאי לך להפגין כבוד" הוא אמר בשעמום "בכלא כבר לא יהיה לך למי"
(חבר'ה, אני אשמח להצלה על הדרך ;))
|
|
|
הלוחמת
לפני 13 שנים ו-3 חודשים
"בלילה שרצחתי את ההורים שלי." אמרה דריה בנימה מתריסה, כאילו היא מצפה שאתנגד לה.
ואו, זה חדש.
"את מה?" שאלתי בקול שנראה לי מנומס. קול המום, אבל נראה שהיא קלטה שאני לא מבוהלת.
היא כעסה. "אולי נדבר על זה בפעם אחרת?" אמרה בקול שקול.
באמת, זה לא סתם עינין טיפשי. היא נראתה הרוסה, הייתי חייבת לדבר איתה.
"אני לא רוצה אחר כך, תגידי עכשיו."
היא פערה את עיניה, ניצוץ מטורף נדלק בהן. היא השליכה את הפחמים וזינקה מעבר לנחל הקטן והתחילה לחצות אותו.
תוך שתי דקות היא לא היתה שם.
אז ככה נראה אחד ההתקפים שלה.
אבל רגע, היא לא רצה לכיוון של הטירה?
"אידיוטית," התחלתי לרוץ אחריה, אבל היא כבר נעלמה. היתה פניה בין העצים, לאיזה כיוון לרוץ?
שמעתי צהלות סוסים מצד שמאל, ורצתי לשם.
ראיתי את דריה יושבת בפינת חומה חרבה, מתכת זהובה יוצרת את המילה תתרחקו מעל ראשה.
אבל לא הסתכלתי עליה, הסתכלתי מאחוריה, על נקודה שהלכה והתקרבה. חמישה סוסים שחורים שעליהם רכובים מחוננים. הדמות שברחה מהם בצעדים איטיים מאוד היתה אלרוו.
"שתיכן טיפשות!" אמרתי ושלפתי את הסכין המאולתר שלי.
הוא עשוי מאבן, טיפשה שכמוך, אמרתי לעצמי.
ואז עשיתי מהלך טיפשי ומטורף.
רצתי ישר אל דריה.
היא קיללה ושלפה שני סכיני זהב מהעץ. חטפתי אותם מידה וסובבתי את מפרק ידי כמו שעשתה טיארה כדי לפרוק מישהו מנשקו.
הצמדתי אותה לאדמה. "תירגעי מטורפת שכמוך," מלמלתי. היא נאנחה. "עופי מכאן, לייר. מהר." ואז שוב התחילה להשתולל.
"לא, אני לא אעוף מכאן. אני עוזרת לאלרוו לחיות, ואת תעזרי לי.
תפסתי את ידיה והסתכלתי ביעניה היפות.
"את לא מטורפת, דריה." היא המשיכה להשתולל ובעטה בי. לא בעיטה חזקה, אז הצלחתי לקום. האיפוק שלה מרשים, כל אחד בהתקף כזה היה הופך למכונת הרג.
"נו, בואי תתפסי אותי," אמרתי בקול עדין ורצתי לכיוון אלרוו כששני הסכינים בידי. דקתי שני מחונני םבגב, הם היו עם הגב אלי.
אבל נגד האחרים, אין לי שום סיכוי.
אלה עם כן אלרוו תיצא מההלם ועם דריה תהרוג אותם לפני שהיא תהרוג אותי.
|
|
|
אקו
לפני 13 שנים ו-3 חודשים
(אני פורשת, אנג'ל. תמחקי אותי)
|
|
|
גאיה
לפני 13 שנים ו-3 חודשים
התעוררתי כשראני מחזיקה בזרועותיי שני מחוננים.
גוף האחד מלא פצעים מגדרדים עד מוות וחבולה רצינית המרכז מצחו. שמזיזים את ברכו קול נקישה נשמע.
האחר נראה בסדר עד שהופכים אותו ועל בטנו מתגלים חתכים עמוקים ומבניהם נוזל דם שחור, דם מורעל. אפו שבור וצוורו מונח בצורה עקומה למדיי. אני זורקת את שינהם בכוח לעבר ערמת הסוסים השחורים שגופותיהם מלאות חתכים בצחוק מטורף. אני שומעת נשימות עמוקות ועייפות מאחורי. אני מסתובבת במהרה ורואה את לייר ואלרוו המבוהלות והמפוחדות עומדות לצד חומת אבן שעליה סכינים יוצרים את המילה ' תתרחקו'.
אני רק צוחקת עוד יותר חזק, מתגלגלת מצחוק על האדמה הרטובה מדם.
"אתן רואות?" אני מגיבה לנוכח פרצופיהן ההמומים "לא מתקרבים אליי."
תוך כדי צחוק אני מדלגת אל עבר הנחל ופושטת את בגדיי. אני מכבסת אותם ובזמן שהם מתייבשים אני נכנסת לנהר ורוחצת את עצמי. אני משתכשכת במים הקרירים שוטפת מעליי את כל הלכלוך ושוחה בשקט.
לאחר זמן ממושך שנראה כמו שעתיים אני יוצאת החוצה, לובשת את בגדיי, מייבשת את שערי, מברישה אותו באצבעותיי. אני הופכת את הנשקים בכיסיי חזרה לאבנים, עלים וענפים ומשאירה אותם מאחוריי.
אני מניחה לפוני לצנוח על מצחי, מסתיר את עיניי ואני צועדת לתוך העיר, לתערוכת המחוננים.
אני מגיעה, שומרים מסתכלים עליי, אני מביטה לכיוונם מעיפה לעברם חיוך ומנופפת בחיבה.
הצעיר מבינהם מחזיר לי חיוך ומנופף חזרה לאות שלום.
אני מגחכת בסתר. כן, תמיד הייתה לבנים אובססיה לגבי, אף על פי היותי מחוננת. נדמה היה כי היו נשבים בקסמן של צבע עיני.
בכל מקרה אני ממשיכה בדרכי לעבר הכלובים.
|
|
|
אֵרִיַה
לפני 13 שנים ו-3 חודשים
"תודה על ההצלה" מלמלתי, מתנשפת עדיין.
על הזרועות והברכיים שלי היו חתכים ארוכים, וחלקם עמוקים, אבל עדיין יכולתי לרוץ.
על הפנים שלי היה חתך אחד, ולפי ההרגשה, הוא כן היה עמוק וארוך, ממתחת לעין ועד ללסת.
דריה נעלמה, לכיוון הכנס.
"לאן היא הולכת?" נשפתי בהלם "המלך של לינד מטורף! הוא יהרוג אותה ברגע שיגלה שהיא נמלטה!"
|
|
|
הלוחמת
לפני 13 שנים ו-3 חודשים
מהרגע שבו ניסיתי לבעוט באחת השומרים והוא נעלם באופן מפתיע, לא ראיתי את דריה. היא הרגה שניים תוך שתי שניות, אני מרוב הלם הנפתי את הזרועות שלי לכל מקום, ושומר נוסף צננח מת על האדמה. אלרוו לקחה את תפקיד הכבוד; היא ירתה חץ בגבו של האציל הבורח, והוא נפל מסוסו בזמן הבריחה.
דריה הבזיקה לעברי מבט מטורף, וחצה שוב את הנהר לכיוון הכנס.
רק רגע, אני הייתי אמורה לעצור אותך, חתיכת קרציה.
אלרוו ואני בהינו בה.
"היא תמות, נכון?"
"כן, היא יצאה מההתקף."
"זה יהיה חבל."
"אני מסכימה..."
ובהחלטה של רגע רצנו שתינו אחריה.
|
|
|
אנג'ל
לפני 13 שנים ו-3 חודשים
הפרק סגור
|
|
