האי - live game. קבוצה ציבורית
אפשר להרשם בכל שלב של המשחק!

אז... היי, קוראים לי לינה, אני אחת הוותיקות בסימניה.
פרשתי, חזרתי, פרשתי, חזרתי, פרשתי ועכשיו ביקשו ממני לפתוח משחק תפקידים חדש ו... בבקשה.
הבאתי את משחקי הרצח לסימניה ועכשיו אני רוצה להביא רעיון חדש, משחקים חיים.
כלומר, משחקים שמתרחשים בזמן אמת.
למי שלא הבין, כרגע יום שבת 21:42 אז זה הזמן במשחק, והזמן שבו תכתבו תגובה, זה יהיה הזמן במשחק, בשאר הזמן, הדמות שלכם תהיה בתרדמת.

תקציר המשחק הוא כזה- בתחילת המשחק, יום שלישי 18:00 כולכם טסתם לא משנה לאן, המטוס התנגש בקיר בלתי נראה ונפל על אי, כן זה היה צפוי.
אתם צריכים לשרוד על האי.
וכמו שהרבה מכירים אותי, האי יהיה ממולכד טיפה, טיפה פלוס פלוס, טוב נו... נשארו לי רעיונות ממשחקי רעב קודמים.
זה לא יהיה משחק הרג, אבל הרג יהיה חוקי.
האי מלא בפרחים שמרדימים את הדמות שלכם, בכל זמן שאתם לא מגיבים, הדמות שלכם שקועה בתרדמת.
המטרה העיקרית שלכם היא לשרוד, אבל בכל פרק תהיה לכם מטרה משנית אחרת.


טופס:
כינוי בסימניה-
שם-
גיל-
מין-
מראה-
רקע/איך הגעתם לאי-

אם אתם רוצים להוסיף משהו לטופס, בכייף.
אפשר להוסיף תמונה במקום לכתוב תאור.


אם משהו משתבש... תאשימו את ארגו. D:


A-

חוקים-

1- אסור לפתוח דיונים חדשים.
לכל בעיה, תלונה, הערה, תפנו אלי בפרטי.
2- תהיו הגיוניים!
אם מישהו מכם יטפס בקלות על עץ כדי לקטוף פרי, במפגש סימניה הבא אני אכריח אתכם לטפס על עץ כדי שתראו שזה לא כל כך קל!
3- קללות בכוכביות או בסימנים לא מובנים.
אלא אם כן הקללה היא בשפה גבוהה, אז זה בסדר לרשום אותה.
4- אם אתם הורגים מישהו, חייבת להיות לזה סיבה מוצדקת.
אנחנו חיים בשנת 2014, כיום ברוב המקומות יש ערך לחיי אדם, אז אם אתם מתכוונים להרוג מישהו, הרצח חייב להיות מוצדק ולא סתם כי בא לכם, אלא אם כן זאת תאונה מצערת XD
5- חייבים להרוג בלא פחות מ3 תגובות, אבל הנהרג לא חייב להיות מחובר, העיקר שתהיה סיבה מוצדקת להרג.
6- אסור לעשות דברים לא מוסרים עם שחקנים, גופות או בעלי חיים.
אני לא מאמינה שאני רושמת את זה, אבל יש לי תחושה שאם אני לא ארשום זה יתנקם בי בהמשך.
למי שעדיין חושב, אפילו אם אתם מתים מרעב, אסור לאכול שחקנים אחרים!!! חיים הם או לא.
7- אם לא אכלתם או שתיתם 4 ימים, אתם מתים אוטומטית.
אני יודעת שאנשים חיים יותר מזה בלי אוכל או מים, אבל פה זה 4 ימים.
8- אתם לא כל יכולים.
אי אפשר להרוג כריש עם ידיים חשופות.
9- אתם לא מטומטים.
אם כרגע אתם לא תסתכנו ותאכלו פרי לא מוכר מעץ מוזר, אז גם במשחק אסור לעשות זאת.
10- תקראו את כל התגובות במשחק, גם של אחרים.
11- השעה שאתם מגיבים בה, היא השעה במשחק.
12- בכל זמן שאתם לא מגיבים הדמות שלכם ישנה, אבל לא מוגנת מפני האי ושחקנים אחרים.

דמויות:

כינוי בסימניה- Life Angel
שם- Jek
גיל- 17.5
מין-זכר
מראה- גבוה בעל שיער חלק בצבע לבן בוהק עניים בצבע כחול כמו הים גוף שזוף וחזק.
רקע/איך הגעתם לאי- במטוס סילון.

כינוי בסימניה- קידה
שם- סין (Sin- כן, חטא באנגלית...)
גיל- 18
מין- נקבה
מראה- שיער שחור קצוץ ופרוע, עיניים ירוקות-כחולות מאופרות בכבדות, עור שזוף. די נמוכה, אך חזקה למראה. יש לה אהבה לבגדי עור שחורים, נייטים, גולגולות, יותר מדי טבעות/תכשיטים ומוזיקת מטאל (אם ה-MP היה שורד.) על זרועה השמאלית מקועקע דרקון.
רקע/איך הגעתם לאי- עבדה בשליית פנינים על ספינה שטבעה בסערה.

כינוי בסימניה- פולו
שם- קונור
גיל- 17
מין- זכר
מראה- גוף שזוף ושרירי, גבוה ודי רזה. עיניים אפורות וצלולות, ושפתיים דקות ובהירות.
שיער חום כהה, קצר וחלק. הולך עם בגדים ממוצעים.
רקע/איך הגעתם לאי- נשלח לפנימייה כשהיה בן עשר, כי הוא היה ילד די בעייתי, לא הצליח להסתדר במסגרת בית ספר. כשהוא לא בפנימייה הוא עובד בחנות לציוד ספורט, ומבקר מדי פעם בבית.
ההורים שלו ביקשו ממנו כבר יותר מפעם אחת לחזור הביתה, אחרי שראו עד כמה היד שלהם השתנה לטובה, אבל קונור לא הסכים, הוא עדיין פגוע מהם.
כשטס לאירופה, כמו בכול חופשה שנתית, המטוס שלו התרסק על האי והוא ניצל.

כינוי בסימניה- זה שאין לנקוב בשמו
שם- פאקינג (שילוב של פאק וקינג)
גיל- 30
מין- זכר
מראה- שיער ג'ינג'י ארוך אסוף בצמות עבות, פנים בהירות, לא מגולחות, כתר עלים על ראשו, גלימה לבנה מתנפנפת ברוח וחליל בידו.
רקע/איך הגעתם לאי- הוא היה נגן חלילית מאוד מפורסם ולכן החליט לנסוע לח"ול ושם קרתה התאונה.

כינוי בסימניה-NAMELESS
שם- קייט
גיל- 21
מין- נקבה, מין הסתם....
מראה- http://media-cache-ak0.pinimg.com/236x/26/c3/80/26c380d07c157d1e0f30e74b670a1bcc.jpg
עור בהיר, שיער כהה- חום, מתולתל ואסוף למעלה רוב הזמן, שפתיים דקות, עיניים ירוקות, רזה ודי גבוהה, בדרך כלל אוזניות ביטס גדולות תלויות על הצוואר שלה, המון תכשיטים בוהמיים.
רקע/איך הגעתם לאי- חסכה כסף בעצמה כדי לטוס לאיים טרופיים, אלא שהיתה תקלה במטוס בזמן הטיסה, והמטוס התרסק בדיוק לאותו אי הנ"ל.
תכונות אופי- אינסטנקטיבית, מהירת מחשבה, מתחברת בקלות עם אנשים למראה עין אבל מסתירה מרובם את סיפור חייה. (שאני מעדיפה שיתגלה בהמשך) מתבדחת על הכל, לא לוקחת דברים ברצינות, מסתדרת עם חיות, חרוצה.

כינוי בסימניה- הלוחמת
שם- רוזי
גיל- 32
מין- נקבה
מראה- גבוהה ודקיקה, שיער בלונדיני אסוף בזנב סוס גבוה. עיניים כחולות קפואות. לבושה חליפת טייס אפורה עם עניבה, איכשהו היא נראית כמו הדיילות המושכות עם חצאיות המיני בסרטי פעולה טיפשיים.
אבל בלי חצאיות. ובלי סרטי הפעולה הטיפשיים.
רק עם החיוך המושלם והמזוייף.
רקע/איך הגעתם לאי- היתה הטייסת במטוס. עבדה בכמות מדהימה של עבודות, מה שנראה קצת מוזר למי שהיא מספרת את זה. תמיד נראה שהיא מסתירה משהו כשהיא מדברת על עיסוקה.

כינוי בסימניה- stingray
שם- ברנדה מקיי
גיל- 37
מין- נקבה
מראה- תלתלים שחורים עד הכתפיים ועיניים כהות עזות. עור בהיר וורדרד מישיבה ממושכת במשרד, לאחר שפרשה מהתחום האתלטי לפני כמה שנים. בעלת לחיים שדופות וגבות מקושתות ומסודרות היטב. שפתיים דקות שתמיד צבועות בורוד חיוור. גבוהה יחסית, ומשהו מהמראה האתלטי הישן שלה נותר.
רקע/איך הגעתם לאי- היא טסה לנסיעת עסקים.

כינוי בסימניה- מייטי\ מגדת העתידות
שם- לור טיין
מין- נקבה
גיל- 15
מראה- שיער קצר ומתולתל, במקור כהה, אך צבוע בכחול. עיניים גדולות ושחורות, פנים עגולות וזרועות נמשים. גובה ומבנה פיזי ממוצע לחלוטין.
רקע/איך הגעתם לאי- אין ממש רקע. היא עוד בבית הספר. ההורים שלה גרושים, ואבא שלה עובד באירופה בתור מנהל תערוכות. פעם בכמה חודשים היא טסה כדי לבקר אותו.

כינוי בסימניה- ג'ן
שם- אנה
גיל- 16
מין- נקבה
מראה- פנים עגולות, גובה ממוצע, עיניים אפורות, שיער כהה מתולתל עד המרפקים, בערך. שזופה קלות. לבוש מרושל.
רקע/איך הגעתם לאי- חופשה משפחתית. אחרי שהמטוס התרסק היא הצליחה להגיע אל האי. לא יודעת מה קרה למשפחה שלה.

כינוי בסימניה- הבלגית המעופפת (זה נראה רשמי מדי. אתם יכולים לקרוא לי ג'ורג'יו, אם אתם רוצים.)
שם- ליאה
גיל- 27
מין- זכר (שקט. לאנשים בשם ג'ורג'יו מותר הכל.)
מראה- שיער חום, שלפעמים, כשיש לליאה מזל, נראה כמו יצור היישר מתוך ספר של דוקטור סוס, עיניים סגולות, עד כמה שאפשר, מנומש לחלוטין, עם אף קטן, אובססיה כלפי CCD, דבורים בכלל ופרפרים צהובים, וקיבעון מוחלט בנוגע לסנדלים שלו, בצבע חום.
איך הגעתם לאי- למרבה ההפתעה, ליאה לא הגיע לאי בצוללת צהובה, וגם לא ברגל. הוא יצא לשייט מסביב לעולם, רק הוא ואסטריד -הכבשה שלו-, והרפתקאות הברון מינכהאוזן כדי לבדר אותו כשהיא ישנה. הוא כבר היה באנטארטיקה, אבל הוא לא מצא דבורים או פרפרים צהובים, אז הוא המשיך, וכשהם הגיעו לדרום אמריקה הוא הפך לצמחוני, החלטה שהחזיקה מעמד עד אמצע הדרך מאלסקה לסין, כי אז אסטריד נפטרה ממחלת ים. אין לו מושג איך הוא הגיע לאי. אולי לאכול את הבשר של החברה הכי טובה שלך אחרי שהיא אכלה במשך חצי שנה רק אצות זה רעיון גרוע. יכול להיות שהוא התעלף ונסחף. יכול להיות שהוא קפץ מהסירה בהתקף שיגעון. יכול להיות שהדבורים גררו אותו לשם. יכול להיות שזה בסך הכל עוד הרפתקאה של הברון מינכהאוזן שמעולם לא נמצאה.
מידע בלתי נחוץ בעליל- הוא אלרגי לאצות ולג'ינג'ר, והוא לא מודע לאף אחת משתי האלרגיות שלו. הספר האהוב עליו הוא "סוכנות הבילוש של דירק ג'נטלי", וטעם הגלידה השנוא עליו הוא שוקולד, כי אין לו טעם של שוקלוד, והרבה יותר זול וטעים להקפיא מאה גרם של שוקולד מריר. הוא לא יודע לפתור קוביה הונגרית והוא מעמיד פנים שיש לו הפרעת קשב וריכוז בשם CCD, רק כדי לבדוק את הצד השני בשיחה. ליאה היה טבעוני למשך כמה תקופות זמן, אבל נשבר כל פעם מחדש, בפעם האחרונה שמונים יום לפני שיצא עם אסטריד לשייט.
יכול להיות שהוא שאל את הסירה שלו, ויכול להיות שיש כמה אנשים כועסים בעולם המתורבת. אבל בשביל מה הוא שאל אותה? כדי להגיע לגן עדן מבודד עם אסטריד, לראות כל ערב את הכוכבים, ולא לדאוג בכלל. להיות מאושר.
אולי העובדה שהוא לא מתכוון לחזור מעידה על כך שזו הייתה יותר גניבה.
לא, לליאה אין מושג מאיפה לעזאזל צצה כבשה על הסיפון שלו, שלא היה הסיפון שלו אז. זה היה בארבע ועשירם לפנות בוקר, ליאה יצא לריצת בוקר, עבר בנמל, והנה, סירונת עם כבשה על הסיפון. משם זה התגלגל, ואולי כולל את אסטריד שעילפה אותו עם מכה מכוונת היטב מהתורן. בפעם הבאה שהוא התעורר, הם היו באמצע הים, אסטריד מחייכת בזחיחות, "קדימה, ילד. קח אותי לראות את העולם.".

כינוי בסימניה- לואיזיאנה
שם- פייבן
גיל- 18
מין- נקבה
מראה- שיער בלונדיני-מלוכלך ומתולתל (לונה לאבגוד XD) שהיא אף פעם לא סיפרה. עיניים חומות-ירוקות גדולות שאף פעם לא ממוקדות לגמרי במשהו, ועור שזוף. די גבוהה ומקלונית, ולכן גם די מגושמת, אבל עדיין חזקה. שרשרת עור מסביב לצוואר עם תליון מוזר, הרבה עגילים באוזניים וגם אחד באף,ובגדים די מרושלים.
רקע/איך הגעתם לאי- טסה לחו"ל, פעם ראשונה לבד, כדי לבקר את סבתא שלה באלסקה.

כינוי בסימניה- חצויה
שם-ג׳זלין ( אבל כולם קוראים לה ג׳ז)
גיל-17 וחצי
מין-בת
מראה- שיער שחור ארוך ועיינים אפורות , גבוהה, שזופה .
רקע/איך הגעתם לאי- הייתה בטיסת ניסיון במטוס הפרטי שלה והתרסקה באי.
סיפור חיים: בת למשפחה עשירה אבל עברה אימונים להגנה עצמית והישרדות בשטח

כינוי בסימניה- ירח לבן
שם- נייה סומרו(niya somaro)
גיל- 18
מין- נקבה
מראה- שער שחור מתולתל כמעט בפראות, עור שזוף משהייה ממושכת בשמש ועייני ענבר שנוטות לצהוב-זהב יותר מאשר חום.
היא גבוהה מאוד (מטר 82) ידיה דקות, ארוכות וחזקות להפליא. היא נעה במהירות ובשקט.
רקע/איך הגעתם לאי- היא הגיע כשטסה לאליפות העולם בלחימה בחרבות.

כינוי בסימניה-argo - עין הנץ מיהוק
שם- רוב (קיצור של רוברט) ניירו
גיל- 25
מין- זכר
מראה- שיער שטני קצר וחלק, עיניים ירוקות סקרניות, גובה ממוצע, מבנה גוף שלא בנוי לתחום מסויים - מסוגל למעט אתלטיקה ואין בעיה עם לשבת במשרד במשך כל היום.
רקע/איך הגעתם לאי- חי את כל חייו במשפחה נורמלית, שום דבר מיוחד - חי חיים שקטים, היו לו מספיק חברים, אהב לשחק כדורסל בעבר. הוא הגיעה לטיסה שהתרסקה בשל חופשה מתוכננת לחו"ל.

כינוי בסימניה- אקו\כיפה כחולה
שם- תום (אם כי מגיב גם לתומס או טומי) גאלובוי
גיל- 19 וחצי.
מין- זכר
מראה- גובה ממוצע, כתפיים רחבות, עיניים כחולות עם קמטים קטנים בקצותיהם שמסמלים שהוא מחייך הרבה, אף ישר וקצת ארוך, שיער שטני-חום מתולתל.
רקע/איך הגעתם לאי- הוא קיבל מלגה באוניברסיטה טובה במיוחד באירופה והמטוס בו היה התרסק בדרך לשם.

כינוי בסימניה- אנג'ל.
שם- איידן.
גיל- 27.
מין- זכר.
מראה- יש לו מראה אלגנטי; פנים יפות. אולי אפילו יפהפיות. עצמות לחיים זוויתיות, יש לו מראה גברי. פלומת שיער חומה בהירה, שבשמש נראית קצת זהובה, קצוצה על הראש, עיניים חומות ענבריות שנראות כמו שוקולד נמס, עור מעט שזוף. כתוצאה מהטיסה יש לו צלקות ארוכות על הלחי, היד, הגב ועל הצוואר.
רקע/איך הגעתם לאי- איידן הוא סופר מפורסם שאובססיבי בנוגע למקצוע שלו. הוא כתב טרילוגיה שהגיעה לרשימת מאה רבי המכר של העולם, בגיל צעיר. הוא סיים את העבודה על הטרילוגיה שהביאה אותו לפסגה כמה ימים לפני הטיסה, ולאחר שהגיש את הטיוטה האחרונה, אחרי אלפי עריכות חוזרות ונשנות, הרגיש חזר משמעות. הוא בקושי ישן ואכל, והסתובב ברחובות כמו מת.
ופתאום צץ לו רעיון. אבל הרעיון לא היה בארץ ממנה הוא בא. אז הוא חשב לעצמו - למה לא - והחליט להסתובב קצת בעולם, ולראות אם ימצא ארץ שתהווה רקע לסיפור שלו. המטוס הנוכחי היה המטוס הרביעי במספר שלקח לו.

כינוי בסימניה- פיוקה
שם- לילאן
גיל- 18
מין- נקבה
מראה- שיער שחור, טיפה מקורזל ונפוח שמגיע עד לאמצע הגב, פנים קטנות ועדינות, עיניים בצבע חום ממש כהה (כמעט שחור), עור קצת חיוור ויחסית גבוהה. יש לה מראה עדין, שנוגד את האופי שלה.
רקע- גרה באוסטרליה, היא טסה בפעם הראשונה לאמריקה (טיסה סתמית)

כינוי בסימניה- shaowalker
שם- ראיין
גיל- 24
מין- זכר
מראה- שיער בלונדיני (כהה מאוד לבלונדיני, כמעט בגוון חום) ארוך וגלי. עיניים כחולות כהות, כמו מי ים עמוקים. שזוף מאוד מהסתובבות מרובה בשמש. די חסון ובריא. מבנה גוף גבוהה, כתפיים רחבות, ומוצק.
רקע/איך הגעתם לאי- הוא מגיע מניו זילנד, שם גדל למשפחה רגילה באיזה כפר דייגים. התחבר לים מאז ומעולם ותמיד אהב ספורט ימי לכל סוגיו. תמיד חיפש הרפתקאות וריגושים. מכל השיט והחתירה הוא הכי אהב דיג ספורטיבי (כלומר לא דייג מסחרי כמו רשתות, אלא דיג יותר אקסטרימי עם חכה וחוט שצריך לגלגל את הדג עם הידיים) ובמהלך חייו צבר ניסיון עצום בדיג בכל מיני שיטות וסוגים והתנסה בדיג של דגי ענק.
במהלך חייו יצא לכמה וכמה טיולים מאתגרים מאוד של דיג ביעדים קשים ומרוחקים, ויעדו האחרון היה לכיוון הודו.
הוא יצא להפלגה בכיוון, ואחרי שבועות ארוכים בים משהו קרה, הוא לא זוכר שום דבר חריג, שום דליפה, שום תקלה. אבל הוא מצא את עצמו על חופיו של האי, בלי זכר לסירה או לאיזה שמץ למיקומו. מכל השפע שהיה על סירתו הוא מצא בכיסיו בסך הכל כמה חוטי דיג וקרסים.

כינוי בסימניה-זאבה
שם-איה
גיל-16
מין-נקבה
מראה-עניים תכולות בהירות, צלולות וקרות. עורה בצבע נייר עם נקודות צבע בלחיים ושער שחור כמעט חלק שמסתיים בכמה תלתלים קטנים שכמעט תמיד אסוף הוא קשור בצמה מעט רפויה.
גובהה ממוצע, גופה חסון ושרירי ותווי פניה משקפות לעיטים נדירות את מחשבותיה.
רקע/איך הגעתם לאי-היא נסעה למחנה אימונים של כדורסל.

כינוי בסימניה: חירטוטית חקיינית
שם: אליזבת'
גיל: 16
מין: נקבה
מראה: גבוהה ובעלת קארה שחור וחלק, עיינים חומות, נמשים, יש לי משקפיים ואני די שמנמנה. החננה הממוצעת.
רקע: רציתי כבר להגיע ללונדון, כדי שאוכל להתחיל חיים חדשים, לברוח מאותו מקום נורא שבו חייתי בעבר, אך לדאבוני המטוס התרסק על אי נטוש.

כינוי בסימניה-גולגולת הרעם
שם-בנג'מין
גיל-31
מין-זכר
מראה-שער אפור-בלונדיני,קצת דליל,ומזדקר לכל הכיוונים,נראה כמעט חסר צבע.מבנה גוף קטן ועכברי,דק,וחלש,עם גפיים קצרות,אבל מותאם לריצה למרחק קצר.גב קצת שפוף.פנים סמוריות וחדות,שמקווצות הרבה בחרדה,עם אף ארוך ודק,אבל ישר,ועיניים כחולות כהות,ענקיות,עם שברים של אפור,ואישונים מצומצמים כמעט תמיד.שיניים לבנות לחלוטין,וישרות מאוד.כפות ידיים אלגנטיות,מותאמות לעבודה עדינה,וזריזות.מרכיב משקפיים.חזה קטן,אבל כתפיים רחבות.לובש חליפות ישנות וצמריריות בדרך כלל.
רקע/איך הגעתם לאי-גר בפיניקס,אריזונה,לבד,בלי משפחה,כספרן בפרברים.כלפי חוץ הוא יכול להראות מנומס,נחמד,וקצת ביישן,אך מי שמכיר אותו טוב[ואין הרבה כאלה] יכול לראות בו מניפולטיביות נסתרת,שאפתנות,כריזמה,ורצון לא רק לשרוד,אלא גם לחיות טוב,מעל רוב האנשים.הוא שקרן מעולה,ויודע לקרוא אנשים,ואת הרצונות שלהם.יש לו ידע כללי נרחב,והוא אוהב ספרות קלאסית.הוא שונא את המצב שהוא נמצא בו בחיים,ומחפש מקום שבו הוא יוכל באמת לנצל את הכשרונות שלו בשביל לעלות לכוח.לפני שנתיים הוא החליט לפנות לפשע,התחבר עם סוחרי סמים זוטרים,והתחיל לעלות בסולם הדרגות בעזרת תכסיסים,דקירות בגב,וקשירת קשרים,עד שהגיע למעמד של מפיץ.הוא היה אמור לסגור עסקה קטנה,והמריא במטוס קטן לעבר אלסקה,שבמטען המטוס עשרה קילו של קריסטל מת'.בחצי הדרך,הוא נכנס לשירותים,ומיד אחר כך התחיל המטוס להטלטל,עד שראשו פגע בקיר,והוא איבד את ההכרה למספר דקות.כשהוא התעורר,הוא מצא את עצמו שוכב על סלע שמזדקר מהים,בערך 30 מטר מהחוף של מה שנראה כמו אי.
הידעת: בשביל להזמין חברים לקבוצה - שלח להם קישור: .
חברי קבוצת האי - live game.
הצג הכל מציג 10 מתוך 24 חברים
בן 100
העולם הבא (וטוב שכך)
בת 18
ארץ לעולם לא
בת 15
הרקיע השביעי
בת 17
מעמקי האוקיינוס
בן 17
ארץ החתולים
בת 16
קופסת עפרונות *קרןתאומה*
בת 24
אֶלִיאָלגַר, בירת בַּקוּרָה
בן 18
ה̛ͮ̏̇͊ͫ͊̍ͥ͛̈́̆͐ͩ̿ͬͦ͝҉̠̺̹̖͎͔͉̜͙͕͓̱͇מ̴̨̯͈̮̣͔͇͍̹͍̫͂̏͂̅ͦ̃ͬ͆ͬ͒ͥ̀̚̚͢ח̧̡̱̗̭̙̳̦͖̘̪͖͇̙̮͍̭͇̠͗͗̿̐̈́͌̿͒́͝͞ͅב͋̆ͥ̾ͥ͂ͫ̍ͮ̇ͥͥ̄̐ͥ҉͓͎͎͚̳͍̜̰̰̲̱͙͈͙̟̘͙̗͓͟ר̴̨̝̫̺̱̦͉̱̣̬̮͔̗̹̮̗͒̈͑̊̀͗̌ͦ͑͐͡ת̮͕̣̜̝̤͔͍̗̥̟͙͙̮͚̹̟̖̗ͫ̐ͣͬ̏͛̀̀̕͞
בת 19
חלום אבוד
בן 18
השממה הצפונית
קיר הדיונים
 |  הוסף דיון הצג הכל מציג 5 מתוך 9 דיונים שעל הקיר
A- לפני 3 שנים ו-11 חודשים
שלחתי הודעות לכולם, לחלק מהאנשים יותר מהודעה אחת.
והשבוע יש לנו 5 תגובות.
אז... המשחק מת.
ביי.
shadowalker לפני 3 שנים ו-11 חודשים
לא קיבלתי שום הודעה...
איזה שיט... כל המשחקים מתים בתקופה זאת...
זאבה~ לפני 3 שנים ו-11 חודשים
*הנהון*
argo - Woodie לפני 3 שנים ו-11 חודשים
לעזאזל, סליחה, רציתי להגיב ושכחתי ><
Nameless לפני 3 שנים ו-11 חודשים
אני מרגישה ממש רע עם עצמי. התכוונתי להגיב והיה לי אפילו רעיון בראש אבל אז רצחו אותי ודחיתי את זה. (סיפור ארוך)
POLLO לפני 3 שנים ו-11 חודשים
אני אפילו לא קראתי חלקיק מהפרק שיצא! ;( זה באשמת הריבוי בקבוצות =.=
גולגולת הרעם לפני 3 שנים ו-11 חודשים
סליחה.משהו חסם לי את הכניסה לסימניה
ג'קס לפני 3 שנים ו-11 חודשים
רגע, ניימי, אני הרוצחת? או בן הארבע עשרה שדיברנו עליו?
Stingray לפני 3 שנים ו-11 חודשים
??
A- לפני 4 שנים
פרק חדש. ^_^
בנתיים, ויתרתי על הרעיון של משחק בזמן אמת, זה מסובך מדי בשביל שחקנים מסויימים.
זמנית, זה הפך למשחק תפקידים רגיל.
אני אתעלם מכל מה שקרה בפרק הקודם.
כלומר, הארועים כן התרחשו, אבל אני הולכת להתעלם באופן חד פעמי מחוסר ההגיון בתגובות.
הפרק הזה יכתב בדיוק כמו שרציתי לכתוב אותו מזמן, אבל הרעיון של המשחק יהיה שונה, ואני משנה את העלילה שרציתי שתתרחש, זה לא משהו שאמור לעניין אתכם.

אחרי שהרגתם את היצורים ההם, נרדמתם.
התעוררתם בתוך מבנה סלעי לא ידוע,וכל הציוד נלקח ממכם.
אני מתכוונת להכל, השאירו רק את הבגדים.
זרקו את כל שאר הדברים ולא הצלחתם להחביא כלום, אפילו לא בגרב.
למי שעדיין לא הבין, אין לכם ציוד בכלל, שום ציוד, אתם לא מוצאים ציוד בטעות, לא גונבים ציוד שהמצאתם, אתם חסרי כל, אין לכם כלום, רק בגדים, בגדים רגילים לחלוטין.
ואין אפשרות להשיג ציוד/נשק.

התעוררתם בתוך המבנה הסלעי והקר, והבנתם שאתם בתוך מערה.
היא הייתה ממש אבל ממש גדולה ובעלת תקרה גבוהה, והכי חשוב סגורה כולה.
על קירות המערה היו לפידים בוערים ובמערה הסתובבו יצורים בעלי גוף אדם וראש בעל חיים.
הם היו לא חמושים.

ברגע שהורגים את היצור, הוא משנה את צורתו לבעל חיים מת.
כלומר אם דקרתם אותו, הוא מת ולא יחזור לחיים.

במערה יש הרבה מעברים חשוכים ומקומות שאפשר להגיע אליהם.

המשימה שלכם, לצאת מהמערה.

הפרק הוא פרק פתוח, כלומר תעשו כל מה שבא לכם בגבולות ההיגיון.
תצרו מערה לפי דימיונכם ותעשו כל מה שבא לכם, כל עוד זה הגיוני.
פשוט, תצאו מהמערה.
להזכירכם, אתם לא יודעים איפה היציאה.

אם הפרק יהיה דומה לפרק הקודם מבחינת התגובות, המשחק יסגר.
לא איום, פשוט עובדה עצובה.
argo - Woodie לפני 4 שנים
)אם נפגשתי כבר עם מישהו, אני מתעורר איתו במערה ? נגיד, מייטי איתי במערה ?)
A- לפני 4 שנים
כולכם במערה אחת. ^_^
argo - Woodie לפני 4 שנים
(הוו.. בהצלחה לנו :P)
shadowalker לפני 4 שנים
(ומה עם הפרס מהפעם הקודמת...? אולי לזוכה יהיה איזה בונוס שיעזור לו בפרק...? או אולי ציוד זמני כי אין לאף אחד עכשיו ציוד...?
Stingray לפני 4 שנים
(איזה פרס?)
זאבה~ לפני 4 שנים
פתחתי את עיניי, לא זכרתי כלום מאחריי נפילת המטוס.
המקום שהייתי בו היה די אפלולי אך קרני אור מעטות חדרו וזקיפים גסים ניצבו ברחבי המקום.
ראשי כאב וראייתי התשתשה כמעט מידי.
עצמתי את עיני באנחה ונשענתי על אחד הזקיפים. שמעתי מלמול של מישהו אך לא היה לי כוח לברר של מי.
רגע, מלמול? יש כאן עוד אנשים!.. שאולי ינסו להרוג אותי.
חיפשתי במהירות משהו עליי חוץ מהבגדים, לא היה לי כלום. אפילו לא האולר הקטן שהחבאתי בנעל.
קמתי במאמץ והבטתי סביב, הכל החל להתייצב ופתאום שמתי לב שיש כאן עוד אנשים.
שמעתי קול פסיעות והבטתי הצידה. כלום.
פתאום שמעתי נהירה של סוס ורקיעת רגל.
יש פה עדר של סוסים, כלומר שה..מערה מתחת לקרקע ולא בצוק תלול או במדבר נקוב, רגע יש סיכוי שאני מבדבר. הרי יש סוסים במדבר, סוסי פוני.
הבטתי סביב בזהירות, אף אחד עדיין לא התעורר אז נשכבתי שוב ועצמי עניים. נראה מה האחרים יודעים.
הבלגית המעופפת לפני 4 שנים
(*מוציאה את ליאה מהמקרר שדחפתי אותו לתוכו כשהמבחן במתמטיקה הגיע, מאבקת אותו קלות, בודקת לו סימני חיים, מגלה שהוא עדיין נושם באורח פלא -לא הייתי צריכה לצפות באינדיאנה ג'ונס עם אבא בשבת שעברה-, ודוחפת אותו חזרה למשחק עם הנהון קל ומלמול של "ילדגים. את יודעת איך הם, משחקים מחבואים מתוך מקררים. את יודעת, פעם הכרתי ילד שמת כי הוא נתקע בתוך מקרר."*)


זכרון. דבר כל כך חמקמק. את ממצמצת כשהמחשבה הזו מתפוגגת ומחשבה אחרת תופסת את מקומה.
היי, תראו מי חזרה.
יופי, עכשיו הרסתי את הכל, היא הזו שבאה אחריה.


אני נמצא במערה. אין לי מושג איך הגעתי לפה. משהו עם מקרר?
אני יכול לנסות לשחזר את הצעדים האחרונים שלי, אבל אני נאבדתי. זה לא כאילו שאני יכול לזכור איפה שמתי את עצמי. חוץ מזה, אני ממש גרוע בלמצוא דברים.

מערה. מקסים. קריסטלים, איפהשהו?
יש לפידים על הקירות. יופי.
אני מוציא אחד מהתושבת שלו, מתעלם ממה שסביבי כי רק התעוררתי ולמי יש שיקול דעת נורמלי כשהוא רק מתעורר, ובוחר אקראית מעבר כלשהו שמוביל מהמערה הראשית למשהו אחר.


אני לא עוצר לחשוב ולו לרגע אחד על מי שנשאר מאחור. אני אחזור עוד רגע.
רק להתפנות.



גולגולת הרעם לפני 4 שנים
מחר אני יכתוב
Stingray לפני 4 שנים
(אה..כשהם מתים הם הופכים ל*גופות* של בעלי חיים. אז הרגתי פעמיים לחינם.)

אור. יש פה אור.
אני מנסה להגיע אליו, אבל קשה לי להבין בדיוק איפה הוא נמצא. אני מתהפכת על הבטן, כמו תמיד כשלא בא לי לקום. כשהלחי שלי נלחצת על רצפת המערה הקרירה אני מתעוררת בהבנה.
אני עדיין באי.
העיניים שלי מסרבות להיפתח, ואיכשהוא אני מצליחה להתרומם על ידי הימנית. יד שמאל שלי עדיין כואבת, אבל פחות. עבר זמן. איך יש כאן אור?
אני מצליחה להבחין בלפידים שתלויים על תקרת המערה, ולאורם גם ביצורים שמפטרלים בשלווה בתוכה. הזאדמים. רק שפה יש מגוון רב יותר של חיות. פתאום קלטתי שזה די מטומטם שיהיו פה לפידים. כלומר, האם יכולה לראות בחושך, לא?
אבל עם הלפידים האלה אני יכולה לברוח. להסתתר. אפשר לחטוף אחד ולברוח. או להבהיל אותם.
אני מצמצמת עיניים בניסיון לבחון אותם. לא, הם לא נרתעים מהאש. לא מספיק לבריחה בעזרת האש ההו-כה-מבעיתה ומאיימת. הו-האש!
בשלב מסויים, אני כבר ערה מספיק כדי להבחין בפרטים רבים יותר. יש הרבה מערות קטנות וחשוכות ומנהרות אפלות ומפותלות בשוליים. בנוסף, יש מנהרה ראשית אחת, ועוד כמה קטנות בהן היצורים עוברים הלוך ושוב. הן בצד הנגדי, זה שמולי. אף אחד מהיצורים לא מרחרח אפילו את המנהרות והמערות הקנטנות הסמוכות אליי.
כלומר, אלינו.
את האנשים ראיתי קודם לכן רק בזוית העין. אני לא חושבת שהם מהווים איום, לפחות לעת עתה. מראה אנשים מסויימים מממששים את הנעל שלהם או מגששים אחרי דבר מה גורם לי לנתר במקומי. הלדרמן! חיפשתי אותו בכל הכיסי שלי (רק שלושה, בסך הכל) וברדיוס של שלושה מטרים ממני. אבל הוא נעלם. ואיתו כל ציוד אחר.
ובכן, יש מילה אחת שמתארת את המצב הזה בשלמות.
לעזאזל.
Nameless לפני 4 שנים
(סליחה, אני דרך הפלפון ופשוט אין לי כוח לעשות את כל ההדגשות. )
גולגולת הרעם לפני 4 שנים
אני מתעורר לאור מעומעם ומרצד בהפתעה.
יש דמויות מסביבי,אבל אני לא מצליח לראות להם את הפרצוף.הם במרווחים קלים ממני,אבל נראה כאילו הם זזים.איפה אני?איפה ראיין?איפה..הכל?
נראה כאילו אני נמצא במקום סגור.סוג של מערה?
על דפנות המקום נמצאים לפידים.אני מצמצם את עיניי,ומנסה להבין מה זה הכתם האפור והמטושטש ליד כל לפיד.המשקפיים שלי...איפה הם?
אני מחטט בכיסי,עד שאני מוצא אותם,ומרכיב אותם.
אני מסתכל שוב,וקופץ אחורה בבהלה:
אנשי החיות כאן.הם לקחו אותי לכאן?
רגע,מה היה הדבר האחרון שקרה?
התמונות היבהבו לי בראש-
אני מרים לפיד,מולי ניצבת חיה גדולה ואפורה.ראיין שוכב על רצפת האבן...
גיצים...
החלק האחרון גורם לי לכאב ראש.
משהו מעקצץ קורה בגוף שלי.כאילו נרדמה לי היד או משהו כזה...
משהו מטפס עליי?
התחושה מתחזקת,ואני ממשש את יד שמאל,עד שכף היד מוארת באור הלפיד הכי קרוב.בהתחלה שום דבר לא נראה מוזר.
אני קופץ את היד לאגרוף.
ואז אני רואה את זה.
חלק ממני כבר לא נמצא עליי.
חלק שאמור להשלים את האגרוף.
אני בוהה בגדם חלק של מה שהיה פעם האצבע שלי
FreeLife לפני 4 שנים
כשהתעוררתי מצאתי את עצמי בתוך מערה גדולה עם הרבה פיצולים .
הסתכלתי מסביב , וראיתי יחסית הרבה אנשים , שלא יודעת מאיפה הם הגיעו לאי .
התחלתי לחפש את קייט , כי לא נראה לי מומלץ להסתובב במערה מסתורית וענקית לבד ...
חיפשתי את הבקבוק מים שלי , ולא מצאתי אותו , גם שאר הציוד נעלם .
הישראלי בלי כלום .
A- לפני 4 שנים
אז... היי.
בסופ"ש אני אחשוב מה לעשות עם המשחק, כי הוא לא עובד כמו שרציתי.
אחרי ל"ג בעומר, ביום שני בצהריים, אני אפרסם פרק חדש.
shadowalker לפני 4 שנים
אני אומר שנמשיך מהנקודה הזאת, ויש למי שרוצה לתקן את מה שכתב, ולהעלות את הסיכויים שלו לא למות, את הזכות לכתוב מחדש... לא כל כך מסובך... מי שיחליט לא לתקן, זה בעיה שלו אם הוא מת...
shadowalker לפני 4 שנים
ראיין-
"בום!!!" קול פיצוח הגולגולת של היצור הדהד ברחבי המערה, בעוד אני מפיל את האבן נוטפת הדם מידיי.
החזה שלי עלה וירד מהנשימות החזקות, הרגשתי את קנה הנשימה שלי בוער כבר, מרוב ההתנשמות היבשה והמהירה. בהיתי לתוך הבור בבעתה, עיניי נשארו פקוחות לרווחה ולסת שלי שמוטה במקצת, כשהיצור השתנה... לא הצלחתי להוציא את יללות הכאב מהראש שלי, החיה קפצה והתגלגלה ונאנקה מייסורים, בעודי עומד מהצד, והבוהה...
היצור המחודש הפך לזאב אימתני. נפל אחורה והתחלתי לזחול משם באיטיות, אך נשארתי לראות את הדבר הבא שקרה. הוא קם על רגליו, נעץ את מבטו היישר לתוך עיניו של בנג'מין. הרגע הבא היה נראה כמו נצח, הזאב קיפל את רגליו האחוריות, עיניו היו חדורות מטרה, דיוק מושלם נראה בקפיצה שלו. הוא היה באוויר, בדרכו לבנג'מין, הוא פער את לסתו, מוכן לעקור לבנג'מין את הראש, ובמאית השנייה בנג'מין תקע לפיד לתוך הלוע שלו.
החיה יבבה וזעקה שם כשנשרפת בחיים, בעודי עומד מהצד, ובוהה...
בנג'מין מיד כיסה את הבור בפיסת המתכת מהמטוס, והתיישב עליה, כולא את היצור השני שם.
הסתכלנו זה על זה במבטים המומים. אף אחד לא אמר מילה, בהיתי בכתף המדממת של בנג'מין, ולא ידעתי מה לומר, רציתי לבכות, רציתי לצרוח לאן שהוא, אבל קול לא יצא לי מהגרון...
בנג'מין כיסה את פניו עם הידיים אולי כדי להסתיר דמעה, אולי כדי להתבודד לרגע.
הסתכלתי על ידו, עיני נפערו לחלוטין והלסת שלי התחילה לרעוד, מנסה להוציא מילים.
"ב... בנ...ג'מ...ין... מה ק...רה... ליד שלך...?" הוא הסתכל עליי, לא מבין למה אני נראה כאילו ראיתי שד, הוא שם את ידו אל מול פניו, עיניו נפתחו ואישוניו התרחבו, הוא ניסה לומר משהו וצנח על הרצפה, חסר הכרה.
Stingray לפני 4 שנים
הממ..
הדמות שלי די מטושטשת וממש חסרת אונים. אם אני אחליט להפעיל אותה עכשיו, לינה תרצח אותה במילא בגלל חוסר ההיגיון :P
shadowalker לפני 4 שנים
מה זאת אומרת? הדמות יכולה להיות לא הגיונית אבל את זאת שמחליטה אם התגובות יהיו הגיוניות (כלומר לא להרוג בדרכים שלא בעולם האמיתי היו הורגות וכו'...)
Stingray לפני 4 שנים
אחת החיות נשכה\נעצה את טפריה בכתף של הדמות שלי. היא לכל היותר מסוגלת לצאת מהמערה, ולהתעלף שם.
shadowalker לפני 4 שנים
אם זה מה שקרה לה אז זה הגיוני, ולינה לא תהרוג את הדמות שלך כי היא נפצעה בצורה הגיונית...
גרייס לפני 4 שנים
נראה לכם שהיא תהרוג את שלי?
Stingray לפני 4 שנים
התכוונתי לכך שאם פתאום הדמות הפצועה שלי תלך לחסל את כל היצורים באי, תקיף את האי בשחייה ותרקוד הורה שעתיים - זה לא הגיוני.
והגזמתי, חירטוטית. היא לא תהרוג אותך, אבל אולי היא תטיל בדמות שלך מום. פשוט תהיי קצת יותר הגיונית מעתה והלאה.
shadowalker לפני 4 שנים
אז אל תעשי שהדמות שלך עושה את הדברים האלה... -.- זה מאוד פשוט, את מחליטה מה הדמות עושה, אם היא לא יכולה להרוג אותם (אבל כבר הרגת שניים לא? את לא צריכה להרוג יותר) היא יכולה להתחבא במקום יצירתי *והגיוני* וזה יהיה בסדר.
עכשיו די, כי זה לא הדיון בשביל זה. לכתוב אנשים.
Stingray לפני 4 שנים
עזוב. זו פשוט אי הבנה.
רק רציתי לומר, שאני לא יכולה ממש לקדם את העלילה כי זה לא יהיה הגיוני שהדמות הדי מעולפת שלי תעשה משהו. זה הכל. סתם חפרנו בדו-שיח של חירשים.
חוץ מזה, היא לא אמרה לנו להמשיך..היא רק הודיעה את זה.
shadowalker לפני 4 שנים
אז חשבת בסופ"ש מה עושים לינה?
FreeLife לפני 4 שנים
לינה המחשב שלי מת ושאני מתחברת זה ממחשב של חברה אבל אף פעם אין לי זמן לכתוב תגובה כי הם לוקחות לי את המחשב...אני יכולה להתחבר לפעמים מהאייפון של אמא שלי אבל הוא מה זה איטי...
A- לפני 4 שנים
לעזאזל איתכם! פשוט... התייאשתי!
כולם חוץ מרוני קראו את ההודעה על הפרק, ובגלל שלא הייתי פה כמה ימים לא עקבתי אחרי ההתקדמות.
זשל"ב, ביקשת לחזור למשחק בתור איום, למה אתה לא מגיב?!
ואיפה לעזאזל לוחמת, קידה וג'ן??
פולו, אפילו אתה לא הגבת?
לחלק כמו לבלגית ואקו יש תקופת מבחנים, הם הודיעו לי, אבל איפה האחרים...?

ו... ו... תגידו לי, אתם לגמרי מנותקים מהמציאות?
אמרו לי שיש כמה תגובות בעיתיות, אבל נו באמת, יש לכם שכל! תשתמשו בו!

נעבור תגובה, תגובה, לפי מספרים, כשהתגובה של זשל"ב היא מספר 1.

1, זשל"ב- סבבה, אפשר לחיות עם זה.

2, חירטוטית- ספר?! הרגת אדם מבוגר עם גוף שרירי בעזרת ספר?! את יודעת בכמה אנשים חבטתי בעזרת ספרים והם חיים עד היום רק עם זעזוע מוח קל? הרגת אדם חמוש בעזרת ספר?! המקסימום זה לגרום לו לאבד את ההכרה, ובשביל זה הספר צריך להיות ממש עבה ואת צריכה להיות סופר חזקה, אבל להרוג בעזרת מכה יחידה בעזרת ספר?!
יש לי חתול, הוא לא טיגריס, הוא חתול בית, ואפילו אני יודעת שאם להתקרב יותר מדי לפה שלו הוא ינשך, ההבדל בין חתול לטיגריס... אם חתול נושך, זה חמוד, אם טיגריס, את נשארת בלי יד! דחפת לו יד לפה והיא נשארה שלמה?! איך לעזאזל?
והצלחת להתקרב לגרון של טיגריס בלי למות... יפה לך! אם את תתקרבי לגרון שלי יותר מדי רוב הסיכויים שאני אעקם לך את היד, לא יותר מדי כי אני לא כזאת חזקה, אבל אני ארחיק את היד שלך מהצוואר שלי, ואותו הצלחת לדקור! יפה לך!
תגידי... בזמן שחנקת את הטיגריס עם השרשרת, הוא לא חשב להתנגד? לנשוך? לשרוט? לברוח? להרוג אתכן? או שהוא פשוט ישב בשקט והשלים עם העובדה שחונקים אותו?!
ואיפה הפחד? זה טיגרס שהיה לא מזמן בגוף של בן אדם חמוש...

3, צל (קיצרתי את השם, מקווה שזה לא מפריע לך.)- D:

4, מייטי- D:

5, סטינגרי (סליחה אם טעיתי בשם, אני לא יכולה להקליד כרגע באנגלית)- אני אוהבת אותך, תגובת הרג מעולה.

6, ניימלס- הפתעת אותו, אז פגיעה טובה בעין.:).
סבבה, הוא שיחק עם הטרף, זה מה שטורפים עושים, אבל אז כשהתקפת הוא לא הגיב בכלל. -.-
מ-טורף שמתעלל בטרף, הוא הפך לדחליל.
*אנחה* הרקה נמצאת בצידי הראש, אי אפשר לזרוק אבן ולפגוע ברקה, לא ע"י זריקת האבן.
חוץ מהרצח עצמו, אהבתי את התגובה.

7, סטינגרי-:)
רק למען האמת לא ממש הבנתי איך הרגת את היצור השני, אולי אחרי כמה שעות שינה אני אבין.
אבל של הראשון היה טוב.

8, חצויה- *סוגרת את פני עם הכרית* לא. לא. לא. לא. לא...
הכו אותך פעם עם בקבוק? קודם, זה כבד, שנית, הוא ישב שם בשקט עד שתהרגי אותו? אולי הוא גם הרכין את הראש כדי שיהיה לך נוח יותר להרוג אותו?
כדי להעיף זאב על עץ, זה צריך להיות חתיכת ענף, הדמות שלך מפתחת שרירים או מה שהיא הצליחה להרים מקל כזה ולהעיף זאב לעזאזל ועוד בעוצמה כזאת שהוא איבד את ההכרה?

9, זאבה- המממ... לא הרגת אף אחד.
תכננתי לקחת את כל הציוד בפרק הבא, את הכל עד הדבר האחרון, אז לא ממש אכפת לי שאנשים מצאו לקים או בקבוקים ונשק דומה, אבל חצי הרדמה?! מי הביא לאן חצי הרדמה??
ואיך 7 יצורים לא קרעו אתכם לחתיכות קטנות, הם מטומטים? למה הפכת אותם למפגרים שכלית שעדיין לא תקפו והרגו אתכם?

10, סטינגרי- לול!

11, גולגולת - D: התגעגעתי לתגובות שלך! אתה אחד הפסיכופטים הרוצחים האהובים עלי בסימניה.
מחכה לקרוא את תגובת ההרג שלך. D:

12, צל- מחכה לתגובת המשך. D:

13, ארגו- ממך ציפיתי ליותר -.-

14, ירח לבן-הידעת, זה לא קל כל כך לכרות ראש לאריה חי!
ומה שאר בעלי החיים עשו בזמן הזה? ואיך הצלחת לברוח מחבורת יצורים שמקיפה אותך...?
הם טורפים, הם לא עומדים במקום... הם לא דחלילים מקש.


אז... לסגור את מחברת הרעיונות, לקפוא ולזרוק את המשחק לאוסף משחקי התפקידים המתים? או מה?
מה אני אמורה לעשות??
אני שואלת ברצינות ומחכה לתשובות.
זה שאין לנקוב בשמו לפני 4 שנים
מצטער, גם בתור מת אני לא יכול לשחק.
זה שאין לנקוב בשמו לפני 4 שנים
טוב נו הנה: התעוררתי. עדיין היה לילה ובקושי התחילו הציפורים לשרוק. קמתי מהמחצלת, התמתחתי, הסתובבתי סביב וראיתי מישהו. הוא התקרב אליי בצעדי ענק. קמתי והתכוננתי למה שיקרה.
היו לו שיער שטני קצר וחלק, עיניים ירוקות סקרניות, גובה ממוצע, מבנה גוף שלא בנוי לתחום מסויים.
הוא שאל אותי, צעק אפילו: "אתה פאקינג? נכון? מצטער, אבל... אני צריך להרוג אותך"
גיחכתי: "למה?"
"כי אתה צריך להיות מת"
"תדע לך שאתה לא יכול להרוג אותי לפני שאהרוג אותך"
"אז יאללה, תהרוג אותי"
"ואם לא בא לי?"
"אז אני אהרוג אותך קודם"
"טיפש אחד!" צעקתי לעברו ואז הוספתי בצעקות: "אמרתי לך שאתה לא יכול להרוג אותי לפני שאתקוף אותך! ואין לי שום כוונה לתקוף אותך. לפחות לא כרגע כי אני צריך זמן לחשוב על הצעד הבא שלי!"
הנער הנהן ואז הסתובב והלך.
איך שהוא הסתובב אליי עם הגב, ידעתי מיד שהוא הבן אדם שאני רוצה להרוג. לכן כשהוא הסתובב עם הגב, נטלתי את חרבי והרמתי אותה עליו...
Nameless לפני 4 שנים
חבר'ה, ללינה יש נקודה טובה, היינו צריכים להיות יותר הגיוניים.
אולי נתחיל את הפרק הזה מחדש? מצידי אין שום בעיה, אני אנסה לפגוע במקום קצת יותר הגיוני. (ואז עשיתי את זה ברקה כי ידעתי שזה בעצם מקום רגיש וגם שזה בצד הראש, אבל חשבתי שאיכשהו- לא משנה, צדקת)
גרייס לפני 4 שנים
רעיון טוב, לי זה לא יזיק. הסיפור שלי במבט לאחור היה די אבסורד
argo - Woodie לפני 4 שנים
זה לא פייר, למה ציפית אם את לא מסכימה סדיסטיות ? הייתי אמור לעבוד עליו ? בכלל, איך איזושהי מהתגובות כאן אמורה להיות טובה והגיונית אם אנחנו נלחמים נגד חיות טרף כמו טיגריס, נמר, זאב או צבוע ? במציאות חיה כזו יכולה להרוג כל דמות כאן, אז על מי אנחנו עובדים ? בכל מקרה, אני בעד להתחיל את הפרק מחדש, והפעם אשתדל להיפצע הרבה יותר ובקושי להרוג את היצור, אם זה עוזר.
Life Angel לפני 4 שנים
תשתמשו בראש שלכם מה עושים ציידים שאין להם נשק חם ויש רק נשק קר תחשבו תבדקו באינטרנט(אם לינה מסכימה כמובן) אפשר להרוג טיגריס עם כל נשק קר נראה לי זו העצה שלי תשתמשו בראש.
argo - Woodie לפני 4 שנים
בדרך כלל לציידים היום יש נשק חם או לפחות נשק לטווח רחוק. ונשק קר מאולתר לא ממש שימושי כשאין לך יד כי אכלו לך אותה, מה שסביר להניח יקרה אם תתקוף טיגריס. הוא מהיר ממך, קטלני ממך, חזק ממך, זריז ממך - אין לך סיכוי נגד טיגריס. תבדוק באינטרנט אם יש יותר ממקרים אחדים שמישהו הצליח לנצח טיגריס עם נשק קר.
Life Angel לפני 4 שנים
אני חושב שפעם היו הורגים אותם עם נשק קר לפי שהומצא הנשק החם עם נשק חם זה יותר קל כי אתה פשוט יורה בו והוא מת נראה לי.
Nameless לפני 4 שנים
חבר'ה, הייתי בטוחה שידעתי די טוב מה זה נשק חם, אבל עכשיו בלבלתם אותי. כלומר, נשק חם זה דברים כמו רובים ואקדחים, אז נשק קר זה.....חצים? סכינים? חרבות? כל כלי נשק שלא פועל על ידי מנגנון כלשהו? אני לא יודעת.
shadowalker לפני 4 שנים
(ארגו, הרעיון זה פשוט לא להרוג אותם בקרב פנים אל פנים, הייתרון שלך על טיגריס הוא המוח ולא הכוח, אז פשוט תהיה יצירתי ותהרוג אותו לא בעזרת כוח (ו\או לק). גם לינה לא התכוונה שנהרוג אותם בקרב פנים מול פנים, אני מצטט: "הם יותר חזקים מכם, יותר מהירים מכם, ויותר מיומנים מכם... המטרה שלכם היא להרוג שניים מהם בדרך מקורית והגיונית!" הבנתם?
ההגיון הבריא אומר שאי אפשר להתמודד מול טיגריס ופשוט לחנוק אותו\לתקוע לו סוכרייה בתוך הפה\לתקוע לו ספר בראש\לתקוע לו בקבוק בראש, אז פשוט אל תעשו את זה!
עוד משהו זה שחלקכם פשוט מתמודדים מולם בשיא השגרתיות, אתם לא מפחדים, אתם בסך הכל אנשים רגילים! לא לוחמים! לקחת חיים זה לא בשגרה שלכם! (אתם גם מתייחסים ככה לפעמים גם לשהותכם באי, כאילו זה מובן מאליו).
אז ארגו, היא אמרה שהיא ציפתה ליותר כי אתה סדיסט גאוני ויצירתי, ופשוט הרגת אותם עם קרב פנים אל פנים, בדיוק כמו שהיא ביקשה שלא.
מעבר לזה, זה גם פרק, אתם לא חייבים לסיים את זה בתגובה אחת, אני וגולגול לא סיימנו את זה בתגובה אחת.
אני חושב שהבנו את הרעיון, אפשר להמשיך (וגם תפסיקו למצוא חפצים ספונטנית! אתם באי בודד!).
גולגולת הרעם לפני 4 שנים
[תודה לינה.ואני חושב שהקטע זה לא להרוג אותם בפנים מול פנים]
לנקז את הדם היה החלק הכי קשה.
אחרי שיצאנו מהמחבוא,רצנו חזרה לחוף,למקום עם שברי המטוס.
לא ראינו טעם להתגנב,גם כי לא נראה לי שמישהו מאיתנו יודע לעשות את זה,וגם כלום לא היה עוזר אם הם היו עולים על הריח שלנו.החלטנו להקים מחנה קצת ליד שפך הנחל,מקום שגם יהיה מקור מים,וגם ראיין אמר שבאזור השפך הדגים היותר קטנים שוחים וקופצים.התחלנו להרים את החתיכות היותר שטוחות וקטנות מהמטוס.גררנו אותם על החול,כשהאור האדום והמצמרר האיר אותנו.הגענו שטופי זיעה,והנחנו את מה שיכולנו לסחוב.שתינו קצת ממי הנחל,וזה נתן לנו כוחות מחודשים.חזרנו לחוף,והפעם כשהרמנו עוד חלק,גופת הטייס נחשפה.הבשר הרקוב שנח תחת האור האדום של הירח.העיניים המזוגגות בהו בהבעה ריקה בשמיים,והירח האדום בער בהם.זבובים עפו מסביב לגופה.הגפיים הזדקרו בצורות משונות לצדדים.ואז ראיתי מה הרג אותו-העצמות בשכמות שלו נשברו,ושיפדו לו את הצוואר בזווית.אני מניח שהוא מת תוך שניות ספורות.הדם היה עדיין לח.אחזה אותי בחילה,והסטתי את המבט.הלכתי שני צעדים אחורה,הראייה שלי הטשטשה,ואז נפלתי על החול.ראיין רכן מולי,וצעק משהו,אבל לא שמעתי כלום.הצלצול באוזניים שלי היה חזק מדי.ואז,לאט לאט,השמיעה שלי התחדדה,ושמעתי אותו צועק אליי בקול עמום:
"בן!אתה בסד?בן!"
הסטתי אותו הצידה בעדינות וקמתי.ניקיתי מעליי את החול.
הוא הסתכל עלי בחשש,כאילו הוא חשב שאני הולך להתמוטט שוב.
"אני בסדר..."
עניתי לו בקול יציב,אבל ידעתי שהוא רואה שאני מזיע.
"זה רק...בעיה קטנה..."
"בעיה?איזו-"
"דם.דם,פצעים,כל דבר שנכנס לקטגוריה.אני נהיה קצת...חלש"
דם.
דם חמים,נוזלי,דביק.
דם כהה...
דם...
דם...
דם!
העיניים שלי נפקחו בבת אחת.
"דם!ראיין,אני צריך שתגרור אותו חזרה למחנה"
"מה?!אני,אני לא מבין,למה לקחת אותו איתנו?למה-"
"במחנה.אני יסביר לך כבר שם"
----------------------------------------------------------
חיכינו בצללים שמחוץ למערה,בשקט.הידיים המדממות של ראיין גרמו לי לבחילה.
"זה אמור לקרות כל רגע..."
השקט היה יותר מדי.סכנת המוות לא אמורה להיות כזאת שקטה.למה אין שום קול?!
זה ג'ונגל!
ואז...היללות.
הם היו יללות עם רגש,יכולנו לשמוע מה הכוונה שבהם.הם היו יללות התרגשות.יללות שמחה.
"הם עלו על הריח.הם באים"
--------------------------------------------------------------------
כשהגופה נחה באזור שבו רצינו להקים את המחנה,שיתפתי את ראיין בתוכנית.
הוא נראה מזועזע מזה שהוא סחב את הטייס.כולו היה אפוף ריח ריקבון,וידיו היו מגואלות בדם.
"אז ככה:לפי מה שהסקנו עד עכשיו,לילידים יש מעין טקס,או סוג של ספורט.הם צדים אותנו.הם בעלי אינסטינקטים חייתים,ולפי הנראה,גם בעלי כוח פיזי מוגבר.הם מחפשים אותנו,מנסים לקלוט את הריח שלנו.אנחנו נשתמש בדם של הטייס.אתה מכיר שיטות ניקוז?[הוא הנהן]
נפזר אותו בשביל בג'ונגל,מעורב עם דם דגים,כדי להיות בטוחים שהם יעלו על הריח.כמו שאתה בטח יודע,דגים מפיצים ריח חזק.אנחנו נחפור בור.בור גדול.לפחות בגובה שני מטרים וחצי,ובקוטר שלושה לפחות.הבור יהיה בקצה שביל הדם.באזור הזה,נפזר את רוב הדם,ביחד עם הוודקה.הריח החריף ישגע אותם,כל עוד החושים שלהם מתבססים על אלו של חיות טרף.מכיוון שהמקום יהיה חשוך לגמרי,הם יתקפו כל מה שבטווחם.התוצאה הכי טובה,היא שהם יהרגו אחד את השני.אם לא...מצטרך לעשות את זה בעצמינו.אבל סביר להניח שהם יהיו פצועים,ולכודים בבור,אז זאת לא תהיה בעיה"
"סביר להניח?"
"רוב הסיכויים"
--------------------------------------------------------------------------
היללות התגברו,ועכשיו גם שמענו את קולות הצעדים.לבסוף,הם פרצו מהיער עם לפידים.
רק שניים!
הם נראו עוורים מריח הציד.העיניים שלהם נפתחו בטירוף.הם ריחרחו את האוויר,והיססו לרגע.
הציידים עמדו מול פתח המערה האפל,תוהים מה לעשות.לרגע אחד פחדתי שהם יגלו אותנו.
המתח עיקצץ באוויר.
חיכינו בפחד שהם יעשו את הצעד שלהם.
אחד מהם התקרב קצת יותר לפתח,ואז זרק את הלפיד שלו,ורץ לתוכה,השני בעקבותיו.היללות נשמעו נלהבות,עד שנשמעה יללת כאב,וחבטה.רצנו לפתח המערה,הרמנו את הלפידים,והאור כילה את החושך באור זהוב.מיד ניגשנו לחתיכה שטוח וגדולה שהסתרנו היטב עם טחב,ווסגרנו את הבור במהירות.נשמעו יללות זעם מלמטה,ושריטות.
חשבתי מה קורה מתחתינו בבור: הציידים מלאי האנדרנלין,משוגעים מריח הציד,ועכשיו לא מבינים כלום בגלל ריח הוודקה,שורטים,נושכים,ומשספים אחד את השני.לפתע נשמעה דפיקה,והשבר מטוס התרומם מעט.מיד קפצנו עליו,והרגשנו את הלחץ מלמטה.נטשתי את העמדה שלי לרגע,וגררתי סלע גדול במאמץ.כשהנחתי אותו על השבר,המשכתי לשכב עליו לצד ראיין.האנדרנלין הגיע גם לגופינו. זהו זה.
זה הקרב.
זה יקבע אם נחיה או נמות.ככה זה פה.
לאחר בערך עשר דקות,הדפיקות נחלשו,עד שנפסקו לגמרי.הנהנתי אל ראיין.והנה מתחיל החלק המסוכן.
ירדנו בזהירות מהשבר,וראיין אחז בסלע,והרים אותו מעל ראשו.בזהירות,דחפתי את השבר,וקירבתי את הלפיד במתח.
הספקתי לראות משהו זז,ויד שוטטת דם ומצולקת תפסה את הרגל שלי.
צעקתי בבהלה,ונשענתי אחורה.אחד מהציידים תפס אותי,וניסה לגרור אותי לבור.
בעטתי בכל כוחי,אבל האחיזה הייתה אחיזת ברזל.נפלתי אחורה,וראשי הוטח באדמה.הרגשתי כאב עמום.ומשהו התעורר בי.משהו קדום,עתיק.משהו שאנחנו בני האדם כבר איבדנו.
הצורך לשרוד.
חצי גופו של הצייד כבר היה מחוץ לבור,והוא משך אותי פנימה.בעטתי בכל כוחי בפרצוף שלו,ותקעתי את ציפורניי באדמה.ראיין ניסה לעזור,אבל פתאום גם השני אחז בו.הוא נפל על הקרקע,והתחיל להגרר לבור.
הצייד כבר כמעט רכן מעליי.הרגשתי את ההבל פה החם שלו עליי.הדם שלו טיפטף על הגוף שלי.ראיתי את העיניים שלו מקרוב.הם היו שחורות.
בלי לבן.רק שחור.הוא פער את הפה שלו,וחשף שיניים חדות.ואז הוא שיקע את הניבים שלו בכתף שלי.
צרחתי מכאב,ודם החל לנזול בפראות מהאזור הפצוע.התפתלתי בזעם,והצלחתי להשתחרר מהאחיזה שלו,ואז הרמתי את היד,ותקעתי את האצבעות שלי בעיניו.הוא צרח,והרפה ממני.בשלב הזה,ראיין הצליח להשתחרר מצייד האחר,הרים את האבן,והטיח אותה ברקה של הצייד שתקף אותי.הוא נפל בחבטה על הצייד השני בתוך הבור.הוא היה מת.ראיתי את זה מייד.הרקה שלו הייתה מעוכה.ראיין הפיל את האבן מלאה הדם,והביט בבור במבט מזועזע.לא עברה יותר מדקה,וראיתי תנועה בבור.לפני שהספקנו להתרגל לרעיון שהרגנו ביחד בן אדם,הגופה שלו זזה.את התהליך אני אפילו לא יכול לתאר.
הדבר היחיד שאפשר להגיד ,הוא שקודם הוא היה בן אדם,ועכשיו הוא לא.
עכשיו הוא משהו אחר.אני לא בטוח למה הוא הפך,אבל זה היה עם פרווה אפורה,וניבים.
והוא היה גדול.כל כך גדול.
ראיין צנח על הרצפה,במבט המום.אבל לי לא היה זמן לזה.אני לא יגיד שלא הייתי מופתע.
כמובן שהיתי.
אבל הצורך לשרוד היה גדול יותר.
הוא התכונן לקפיצה,וידעתי שהוא יצליח לצאת.אז הרמתי את הלפיד הבוער מהרצפה.
הרגע הבא נראה כאילו הוא עובר באיטיות לא טבעית.ראיתי את השרירים שלו נעים,הרגליים נמתחות
,השיניים מחכות לטעום בבשר,והפה נפער.הלפיד בער באש חזקה,והעלה ניצוצות,כאילו הוא יודע מה הולך לקרות.הלפיד נתקע בלועה של החיה.
הוא השתנק,ויבב,כשדם שרוף נוזל לו מהפה.החיה נפלה חזרה לבור,
והתפתלה שם,בעוד האש נתפסת על גופה.בגלל הדם משולב עם הוודקה,הוא נשרף מהר יותר.ואני עמדתי מעל הבור.
צפיתי בחתיכות בוערות שנמוגות מולי.
בהבעה המבועתת של הצייד השני שרואה את חברו נשרף בחיים.
ואת הדם.
וחייכתי.
kida☯ לפני 4 שנים
אני מצטערת לין.... המחשב שלי מת והפלאפון לא מוכן להיכנס לאתר. אני ממחשב של החבר ואין לי כל כך הרבה זמן לנסח תגובה..... אני פשוט אניח שסין נהרגה :(
argo - Woodie לפני 4 שנים
(בדיוק, ווקר ידידי. היא לא מסכימה סדיסטיות. איפה הכיף באי בודד אם אי אפשר לאכול זה את זה ? T_T
בכל מקרה, אני אכתוב תגובה חדשה, תודה על ההערות ^^)
A- לפני 4 שנים
זשל"ב, אז פרשת או לא?
אני מסכימה לסדיסטיות, כשכתבתי את חוק 6 התכוונתי לדברים גרועים יותר.
ארגו, נפצעת סבבה, ואני שמחה שהדמות שלך נפצעה, אתה יודע למה התכוונתי, אבל... ציפית ממך לתגובה טיפה אחרת. -.-
לייף אנג'ל, שוש אתה, לא הגבת הפרק בכלל.
קידה, סבבה, אם המחשב יחזור לחיים, סין ישנה באיזה מקום חמים ונעים.
אז להתחיל את הפרק מחדש?
זה שאין לנקוב בשמו לפני 4 שנים
לא יודע. באמת שלא.
Stingray לפני 4 שנים
את השני גם דקרתי..אני חושבת..^^'
אני לא זוכרת בדיוק, וכנראה שכחתי לכתוב את זה בטעות, אבל לזה התכוונתי.
ואל תתחילי מחדש, כי באמת שיאן לי כוח לכתוב הכל מחדש.
ולייף אנג'ל, חשבתי שקפאת. טוב שחזרת! :)
Stingray לפני 4 שנים
"אני מצליחה לדקור איכשהוא לכיוונה" (היצור מכונה חיה, אז זה בנקבה.)
argo - Woodie לפני 4 שנים
(זה יצור, לא חיה. והיא אמרה שאלו גברים עם ראש חיה, אז זה יצור-חיית-טרף. או בקיצור, יח"ט. XDD
אגב, אפשר פשוט להעתיק ולהדביק תגובות, פשוט די הרבהב כתבו משהו שלינה עלולה להוריד להם בגללו מיד(מינימום) עד פלג גוף ראשון(שלב אחד אחרי המינימום)
Stingray לפני 4 שנים
(אבל אחרי שהורגים אותם הזאדמים-ככה אני קוראת להם-הופכים לחיות וצריך להרוג אותם בשנית.)
shadowalker לפני 4 שנים
(אני שמח שהבנת ארגו ^^ אגב אתה לא חייב להרוג בקרב פנים מול פנים בשביל להרוג בדרך לא סדיסטית... כל דרך יצירתית ולא *יותר מידי* סדיסטית היא בסדר...
ואני לא חושב שצריך להתחיל את הפרק מחדש, מי שמעוניין לתקן שיכתוב את סיפורו מחדש, אני פשוט מאוד שמח מהתוצר שלי ושל גולגול :) )
POLLO לפני 4 שנים
מצטער לינה, לוקח זמן להתרגל לזה ולעקוב ><
A- לפני 4 שנים
11 במאי 03:03

צווחה נוראית נשמעת ברחבי האי.
הירח משנה את צבעו לאדום והשמיים משחירים.
ולמרבה הפלא השמש לא זורחת בבוקר.
קבוצות אנשים רצה באי, הם לבושים עורות של בעלי חיים כך שראש בעל החיים מכסה את כל ראשם ופניהם מוסתרים.
על גופם יש סמלים מוזרים בצבע אדום בוהק.
האנשים מיליים לירח ומשמיעים קולות של בעלי חיים.
יש להם כלי נשק עשויים מאבן ועץ, והם צדים כל אורח זר על האי.
ברגע שהם מתים, הם הופכים לבעלי חיים.
הם יותר חזקים מכם, יותר מהירים מכם, ויותר מיומנים מכם.

הם יעלמו בפרק הבא.
המטרה שלכם היא להרוג שניים מהם בדרך מקורית והגיונית!
האדם שיהרוג שניים בדרך הכי טובה והגיונית, יזכה לפרס שביקש בפרטי. (אפשר עדיין לבקש דברים בפרטי).
האדם שיהרוג את זשל"ב, יזכה בפרס לבקשתו. אפשר להרוג את זשל"ב רק אם הוא תוקף אותך.
האדם שיהרוג אותם בדרך הכי לא הגיונית ויתיחס אליהם כמו לדחלילים מקש, ימות.
מהאנשים שיברחו, זה שיתחבא במקום ממש גרוע, ימות.

למי שחושב שזה ממש לא הגיוני, תקראו סיפורים ממש ישנים שעברו מפה לאוזן.
אנשים בעבר הלא כל כך רחוק האמינו שאנשים מסויימים יכולים בלילות לשנות צורה לבעלי חיים.

ובבקשה,בלי אנשים עם פרוות דוב קוטב, כי אין דובי קוטב באיים טרופים!
זה שאין לנקוב בשמו לפני 4 שנים
ריחרחתי את האוויר. למות זה לא כיף אבל כשאתה חוזר לחיים... כשאתה חוזר לחיים לא אכפת לך אם תמות בעוד כמה דקות. לא, העיקר שאני אספיק להרוג פה מישהו. את המישהו שבגללו מתתי.
אבל את מי אהרוג? את העלוקות? לא בא בחשבון. את המטוס שהתקלקל? גם לא. אי אפשר להרוג מטוס.
אז את מי כן? לא יודע. בינתיים, אני הולך לנוח. הרי לא יכולים להרוג אותי לפני שאני תוקף, נכון? כשאני אמצא מישהו שראוי למות למענו (לא לפני שהוא ימות גם) אז אתחיל לתקוף.

איזו הפתעה מצפה לחבר'ה האלה. שיפשפתי את ידיי בהנאה, בהתרגשות ובציפיה גדולה ואז גמרתי אומר והלכתי לישון.
איזה יום יפה.
Stingray לפני 4 שנים
בגלל שאני לא רוצה למות, אני יכולה לשאול אם הדרך שלי הגיונית קודם?
ובנוסף, אם אני הורגת את שניהם באותה הדרך אני עדיין יכולה לבקש בפרטי?
A- לפני 4 שנים
Stingray- אוקיי, תשאלי בפרטי.
כן, אבל תוודאי שתגובות ההרג יהיו ממש טובות, את צריכה שהתגובות יהיו טובות יותר משל האחרים.
ואם יש לך עוד שאלות, תשאלי בפרטי, כך אני עונה מהר יותר.
גרייס לפני 4 שנים
המשכנו לפשפש במזוודות. מצאתי אוסף של ספרים קלאסיים בתוך שקית של סטימצקי, ספרים שהאדם שקנה אותם לא הספיק לקרוא. איה מצאה קופסת סוכריות שנשפך עליה לק אדום, נייה מצאה סט של אוזניות ונגן אמ.פי.שלוש סגול.
פתאום שמעתי רעש, רעש מוזר. אז ראיתי אותו, יצור מטונף ומכוער עם ראש של חיה וגוף אדם, הוא החזיק קלשון ונראה שהוא די מיומן. רגע לפני שהוא פגע באיה, לקחתי את הדבר הראשון שעלה לי בראש - הספרים וחבטתי בראשו בחוזקה.
"הוא מת" אמרתי לעצמי, "הוא מת". אבל לא.
הוא שינה צורה לטיגריס רצחני, (אני יודעת שזה נשמע מטופש אבל...) אחרי השניות האחדות של ההלם, ידענו כולנו מה לעשות. לא היינו צריכות להתייעץ או לדבר אחת עם השניה כי זה כל כך ברור!
איה וניה רצות מהר, הן הסיחו את דעתו של הטיגריס בזמן שאני (מלאה באימה ושנאה בו זמנית,) טיפסתי על גבו ודחפתי לפיו את הסוכריות המלאות בלק (בלק יש מיליון חומרים רעילים!!!). הוא צווח, ומת.
"ניצלנו!" חשבתי לעצמי, אבל אותה צווחה מיוסרת הייתה קריאה לעזרה. פתאום הגיח עוד יצור מכוער כמו הקודם, לקחתי את העט שחטפתי מהטייס המת ודקרתי את היצור בגרון, ממש בקנה הנשימה. הוא מת מיד. כרגיל, הוא שינה צורה לטיגריס, נייה חנקה אותו בעזרת שרשרת (שמה שרשרת מסביב לגרונו ומשכה), אני ואיה תחבנו לפיו את הסוכריות.
"הוא לא מת. הוא רק התעלף. ככה יותר טוב... או שלא?"
"בואו נדאג שהם לעולם לא יתעוררו," אמרה נייה. החלטנו לזרוק אותם לים, שיטבעו.
"זה היה חתיכת קרב, אה?" אמרתי.
"כן, וואו, לא יאמן." אמרה נייה.
"נקווה שזה לא יקרה שוב..." אמרה איה.
"כן, נקווה." אמרתי.
shadowalker לפני 4 שנים
ראיין- (אני כותב קצת מלפני שהפרק הזה התחיל ומגיע לזמן הזה)
קולות ציוצי הציפורים הטרופיות העיר אותי בשלווה. קמתי בטשטוש, הרגשתי כאילו ישנתי ימים... ממש מוזר, הייתי בטוח שאני בכלל לא ארדם... רק כשממש קמתי על רגליי הבחנתי שהשמש נמצאת בערך באותו מקום שהייתה כשהלכתי לישון.
"מה לעזעזל...? מה קורה פה...?" אמרתי בקול מפוחד, איך ישנתי זמן כל כך ארוך? אני ממש מתחיל לדאוג, המקום הזה... לא נומאלי... אני חושב שלא שתיתי הרבה זמן, אני ניגש לנחל, שוטף את פני עם המים הצלולים ולוגם בהנאה מהמים הקרירים שהקלו על החום המתיש.
אני נזכר במלכודת הדגים שבניתי, נראה אם זה באמת עבד... אני מעט סקפטי.
אני מציץ דרך הבמבוק ולמרבה הפלא, יש שם מערום קטן של דגיגים קטנטנים, באורך חצי מהאצבע שלי. כנראה הזרם גבר עליהם והם פשוט נשאבו פנימה. (שוב, ממש כדאי לראות את הסרטון של המלכודת בכדי להבין אותה).
למרות גודלם של הדגים, הייתי ממש מרוצה. אבל אני חייב לנסות לצאת מכאן.
החלטתי ללכת לכיוון החוף, בטוח תעבור כאן סירה מתישהו. השארתי את הדגיגים בתוך המלכודת והשתמשתי במלכודת כמקל הליכה, אני אצטרך למצוא דרך להדליק אש ולהכין את הדגים בהקדם האפשרי, כי אין לי איפה לאחסן אותם...
הלכתי עם כיוון הנחל, הוא נשפך לים איפה שהוא, זה בטוח.
הלכתי והלכתי בחום הקופח ליד הנחל, שוטף את פני ושותה מפעם לפעם, עד שלבסוף ביצבצה רצועת חול מבעד לעצים ושפך הנחל נגלה אל מול עיניי. שום דבר באופק. הסתכלתי לצדדים, ופתאום ראיתי במרחק איזו צללית מעומעמת על החול, מכיוון שהחום גרם לכל האופק לזוז בצורה גלית, לא הבנתי מיש שם. כיווצתי את עיני והתאמצתי להבין מה זה.
זה... זה נראה כמו... דמות... איזה מישהו... זה... זה לא יכול להיות... זה בן אדם! רצתי מיד לכיוון, צועק לו: "היי! היי!" הוא שמע את הצעקות והפנה את מבטו, היה לו שיער בלונדיני-אפרפר ודליל, עיניים כחולות וענקיות ומימדיו היו בינוניים.
זה היה הלם מוחלט, למצוא פה עוד מישהו. בחנתי אותו עם עיניי, ממש לא מאמין שהוא נמצא פה.
התנפלתי עליו בשאלות: "היי, אני ראיין, אמ... איך הגעת לכאן? אתה יודע מה קורה כאן? אתה יודע איפה המקום הזה נמצא? אתה מקומי? כאילו, יש כאן ציוויליזציה? כלומר שבטים או כפרים? אתה יודע איך אני יכול לצאת מכאן? אני נתקעתי על האי כאן, בלי אוכל ומים, בבקשה תעזור לי... אתה יודע משהו על המקום הזה...?"
הוא הסתכל עליי עם עיניו הגדולות, מנסה לעכל את משאמרתי, הוא גם מופתע בעצמו מנוחכותי.
"אני... בנג'מין... אני חושב ש... שהתרסקתי כאן... עם מטוס... אני לא יודע כלום על המקום הזה..." באמת הבחנתי שהוא ליד רסיסי מטוס, גופת הטייס נגררה על קו המים הלוך ושוב, בעזרת המים שנשברו על החוף. לידו היה בקבוקון וודקה קטן, הדבר היחיד שהוא כנראה הוציא מההתרסקות... דווקא זה...
נפלתי על ברכיי וכיסיתי את פניי עם הידיים, הרגשתי אבוד, אבל לפחות לא לבד...
אחרי דקת שתיקה ארוכה אמרתי לו: "אנחנו חייבים לשרוד... בוא נישאר ביחד, אולי נצליח לאלתר משהו עד שיבואו לחלץ אותנו" הוא הנהן בהסכמה וקמנו על רגלינו, כשהוא אוחז בבקבוק הוודקה. החזקתי במלכודת, מוכן ללכת. הוא התכוון לומר משהו, בטח להציג את עצמו ולהסביר על עצמו יותר, אבל אז לפתע השמש החלה לרוץ למטה במהירות והאור התעמעם בהדרגתיות, אך במהירות מפחידה. ירח אדום כמו דם עלה לשמיים באותה המהירות ונהיה חושך מצרים בתהליך של שניות ספורות.
"מה קורה כאן?!" הוא צעק.
"אין לי מושג! אבל אנחנו חייבים לעוף מפה!" עניתי.
לפתע יללת זאב ארוכה ומצמררת פילחה את דממת הלילה...
מגדת העתידות לפני 4 שנים
אפילו לא ידעתי את שמו של האיש, אבל נעשו בני ברית בלית ברירה מהרגע שנפטרנו מהפרחים בלילה הקודם. או שזה היה הלילה שלפניו? היה לי קשה לעקוב. לא יצאתי הרבה מהמערה.
גם לא דיברנו הרבה, אני והאיש, למרות שזה נראה די הכרחי. כל מה שעשינו זה... הממ... להישאר ביחד. לפעמים זה העיק עליי. היה לי קשה להרגיש עצובה מול אנשים אחרים. אני לא אוהבת להעמיד פנים.

התעוררתי ביום שלאחר מכן, והדבר הראשון שעשיתי היה לבדוק מה השעה בשעון הדיגיטלי שמישהו שמר במזוודה שלו. השעה לא הייתה מאוחרת מדי, ועדיין היה אמור להיות מואר בחוץ... אבל נראה שהשמיים השחירו. השמש לא זרחה.
הדבר הראשון שעשיתי היה להעיר את בן הברית החדש שלי.
Stingray לפני 4 שנים
התעוררתי בבהלה.
מה? מה קרה? ג'וקים קטלניים? גל חום? מה?
הבטתי למעלה. עדיין היה חושך, אבל אני לא בטוחה שלילה. יש לי הרגשה שישנתי זמן רב. האי הזה מתיש, סוחט ממך דם וזיעה. כל הזוועות שנתקלתי בהן וההתחמקות מהן פשוט מעייפת. כל המאמץ, הפיסי והמחשבתי.
למה לא יכולנו להתרסק על אי נורמלי?
אבל מצד שני, זה גרם לי להעריך את עצמי. אם היו שואלים אותי איך הייתי מתמודדת הייתי אומרת שפשוט לא.
מה-שמו עדיין ישן. אני חייבת להפסיק לקרוא לו 'מה-שמו'. זה ארוך לי במוח.
כן, ברנדה. ולקרוא לרשת עקומה 'מאסטר יודה' אין לך בעיה, נכון?
קודם כל, אני חייבת להפסיק לחשוב לעצמי. דבר שני, אשמתי שאח שלי החליט, כזמן איכות, לראות איתי את כל הסרטים של סטאר וורס? מובן שבסוף התחמקתי ממנו, תירצתי לו שיש לי עבודה. אבל כן זכרתי את העלילה הכללית וכמה דמויות.
הלב שלי קצת נחמץ. כל כך בא לי עכשיו לראות ארבע עשרה שעות סטאר וורס עם אח שלי.
השאריות שלא הספקנו לאכול נפלו מעבר לאש על האדמה המהבילה. ראיתי בימים האלה כל כך הרבה חול, שאני לא אלך לים יותר בחיים. נואשתי מהניסיון לזכור את התאריך.
כנראה אף אחד לא שמר על הכרה מספיק זמן כדי לעקוב אחריו.
כשאני הולכת לדוג, אני מרגישה בתנועה בין הצמחים הנמוכים. יש באי הרבה צמחים בעלי עלים ענקיים, כדי לקלוט את השמש. אני ממשיכה להחזיק את הרשת בלי לזוז.
שום. תנועה. פתאומית.
אוי, זה כל כך מזכיר סרטים, שברגע שאומרים 'בלי תנועה פתאומית' מישהו נושם והדבר תוקף אותם.
אז אני מוגנת. הנשימה שלי עצרה לפני כמה שניות.
רגע, זה לא טוב.
אני נושמת נשימה עמוקה ומרגישה תזוזה ברשת, אבל מה שנמצא בצמחייה לא נע ולא זע. פתאום אני מבינה משהו.
תמיד, אבל תמיד, כשרואים סרטון בשיעור מדעים על חיות זה תמיד אותו הסרטון. של לביאה מנסה לצוד אנטילופה.
הלביאה מחכה. מחכה עד לרגע המתאים.
אני סוגרת בזהירות את מאסטר יודה, ושולפת מכיס המקטורון המרוטש שלי את הלדרמן, בתנועה לא מאיימת ככל שאני יכולה.
ואז אני רצה.
הכל חולף מולי, לידי. כלום לא פוגע בי. אני לא עוצרת אפילו לרגע. ענפים חובטים בפניי, אבנים צצות בדרכי כדי להכשיל אותי. אבל אני ממשיכה לברוח מהמפלצת שרודפת אחריי.
המים הם היחידים שמצילים אותי. בלעדיהם שני היצורים, בני אדם דמויי זאב, כבר היו מגיעים אליי ממזמן. אני מספיקה להגיע לשאריות המדורה, כשאני נתקלת במה-שמו.
אני לא יכולה אפילו לסנן קללה מרוב פחד. זאבים אינם אוכלי נבלות, אני בטוחה בכך, אבל אלו נראים לא בררנים במיוחד. אני גוררת את מה-שמו אל תוך המערה במהירות המירבית. הזאדמים (זאב+אדם+סיומת רבים) חושפים שיניים ומנסים למצוא דרך להגיע אליי.
אני גוררת אותו לפינה החשוכה ביותר של המערה ומסדרת לידו את הענפים שהרכיבו את המחסה על החוף. אני חושבת על תכנית פעולה.
אדום מבזיק במערה, מאחורי האבן שסוגרת על מנהרת החירום.
הפרחים האדומים! מעולם לא שמחתי לראות אותם כמו עכשיו. אני קוטפת אותם במהירות. אני חייבת למהר. אני מספיקה לחתוך את הדגים ולדחוף אל קרביהם פרחים, כמה שיותר. על הדרך, אני גם מורחת את הדגים בדם. אני יוצאת מהכניסה הראשית בקול גדול וצורחת. אני רצה עד למקום בו הנחל ניתן לחצייה, והם מזנקים מעליו. אני זורקת עליהם את הדגים, ורצה. נעלמת.
מראש עץ שאני מטספת עליו, אני רואה אותם מרחרחים את הדגים.
ריח טוב, מה?
כשהם נוגסים בהם, זו הטעות של חייהם.
לא נורא, כי זו עומדת להיות הטעות האחרונה.
הנחתי שהם מזהים את הפרחים האדומים ואת ריחם, אבל בתוך קרבי הדג ריח האוכל גבר על ריח הסכנה. הם קורסים ביבבות מטושטשות. אני לרגע מצטערת.
אני מתקרבת אליהם בזהירות. נוגעת לא נוגעת. הם חסרי הכרה, ולא יתעוררו בזמן הקרוב.
הלדרמן נפתח בחריקה, אבל אפילו הרעש המסוכן הזה לא מעיר אותם.
כשהסכין מורמת, אני נזכרת במשהו על כך שרק כסף הורג אנשי זאב. אני מתפללת שבטעות ציפו את הלדרמן בכסף ונועצת את הסכין שניהם מספר פעמים.
הם מפסיקים לנשום. הם מתים.
אני גוררת את הגופות הרחק הרחק, וממהרת אל הנחל. אני שוטפת את הדם ואת המוות ממני. אני לא רוצה להאמין שהרגתי משהו שהזכיר אדם, ולא שעוד כאלו עלולים לאתר אותי בגלל ריח גופות אחיהם.
אני חוזרת למערה.
Nameless לפני 4 שנים
אני מתעוררת באחת שטופת זיעה ורועדת אל....מה זה בעצם?
אני נושמת נשימה עמוקה. יכול להיות שאני הוזה?

הירח אדום, השמיים שחורים, וזה נשמע פואטי להפליא.

יללת קינון נשמעת וחודרת אל ליבי.

מה זה היה?
לא להילחץ, לא להילחץ.
אכן, פאניקה היא מיותרת.
פשוט תשתוק! אתה והדיבור המזורגג שלך!

עוד יללה נשמעת, ודמי קופא. קול צעדים מרוחקים נשמע, של ריצה תואמת ושל אנשים רבים.
אבל כמה בעצם? ורגע, אם היצורים שרצים הם באמת בני אדם, אז מאיפה באות היללות החייתיות?

אני חושבת שצדקת, קייט. אולי האי הזה באמת מיושב והאנשים האלה צדים חיות.

למרות שזו רוקסן שאמרה זאת, אני מוצאת בזה היגיון ושביב של תקווה ניצת בי. הצעדים מתקרבים ואני מתרוממת על רגלי. האנשים עוברים בין העצים, מהצד השני של קרחת היער.
"היי, אני קייט. המטוס שלי התרסק ו-" אני מנסה לדבר בתנועות ידיים רחבות כדי להסביר, למקרה שהם לא דוברים אנגלית, אבל אני קופאת ברגע שאני מבחינה בהם.

מה אלה......הדברים האלה? קולו מכווץ.

הדברים האלה, היו בעצם אנשים עם ראשי חיות שונים. היו בערך 4-5 והם החזיקו כלי נשק שבבירור הם היו מיומנים בשימוש בהם. קעקועים משונים בהקו על גופם באדום. אני צועדת לאחור בפחד. אין ספק שהם לא ידידותיים. אני פותחת את פי, אבל שום מילה לא יוצאת. אחד מהיצורים מחווה עם ראשו אל השאר. אולי זה המנהיג. ראיתי פעם תוכנית תיעודית על חיות טורפות בסביבתן הטבעית. לא הייתי בטוחה, אבל לפי תנועות הגוף שלהם נראה שהם רעבים.

קניבלים.

אני מצטמררת ומועדת צעד נוסף לאחור. מאז גיל 16 אני צמחונית, ורק המחשבה על על בשר דוחה אותי. הם נוהמים ומתקרבים אלי בצעדים כבדים. לא נראה שהם ממהרים, וזה אולי בגלל שאני נראית כמו טרף קל. אני קולטת מאוחר מדי שהא כבר הספיק להתקרב יותר מדי ומזנקת לכיוון האחר. הוא כל כך קרוב מאחורי עד שאני יכולה להרגיש את הבל פיו המסריח על ערפי. אני מגבירה את הקצב ומנסה לא למעוד בין הצמחייה הגבוהה. שרירי דואבים אבל אני לא מעזה להסתכל אחורה כדי לבדוק אם הוא עדיין דולק אחרי. לאחר ריצה מטורפת ששאבה ממני כל טיפת מים, אני פונה הצידה ומתחבאת תחת עץ דקל רחב.
מאוחר מדי אני נזכרת לפתע בג'זלין. הנערה המסכנה, השארתי אותה מאחור. צביטת אשמה חונקת אותי, אבל אני ממשיכה להתחבא ושותקת. ברור לי שהיצור הזה- מה שהוא לא יהיה, שילוב של אדם ונמר- הוא בעל חושים מפותחים, לא אוכל להמשיך מאחורי עץ עלוב זמן רב. אני נושמת נשימה חדה שמכאיבה לגרוני, ומחפשת כלי נשק אפשרי. ענף יוכל במקרה הטוב לעלף אותו, אבל אני אפילו לא אנסה. אני נושמת לרווחה כשאני מוצאת אבן גדולה ומחודדת בקצה. אני אוחזת בה בחוזקה, כאילו שחיי עצמם תלויים בה, מה שאולי היה נכון. אני מסתובבת חזרה וצורחת כשאני מגלה שהוא חיכה מאחורי העץ כל הזמן הזה.

חיה שמחכה לטרף.

אני מתוך ייאוש מניפה את האבן אל פניו, ונרתעת כשמתוך עינו השמאלית מתחיל לנזול דם בכמויות. אני מועדת אחורה ביבבות פחד כשהוא מתקדם, חצי עיוור. האבן המגואלת בדם עדיין אחוזה בידי. ביד רועדת, אני חובטת בו שוב ומתכווצת כשאני רואה כתם דם נוסף נוצר על כתפו. הוא ממשיך להתקדם, אדיש לפציעות. הוא מניף את חרבו, או לפחות אני חושבת שזו חרב, ומעביר חתך ארוך וצורב על על פנים זרועי. אני מתאמצת לא להגיב בצעקה, כי אני נזכרת שהיצור פועל על צורך חייתי, וברגע שיזהה פחד הוא יהרוג, לא רק ייפצע, בינתיים נראה שהוא נהנה מהפגיעה בי.

סדיסט.

אני מסתערת, עיוורת לכל מה שמסביב, עיוורת לעובדה שאני חמושה רק באבן חדה ורצון להרוג. אני נועצת את הקצה החד בצווארו, בעורק הראשי. הוא עדיין עומד, מפרפר ורועד. ואז זה נגמר.

הוא מת.

מול עיני. אני מניחה יד על פי, מזועזעת מהמעשה שאני עצמי עשיתי.

רוצחת!
הרגת אותו!

הקולות בהחלט לא בעדי היום.
אני בורחת. בורחת מהמחזה שלפניי, מהטרגדיה המחרידה הזו. אני מועדת, דמעות מטשטשות את עיני.

זאת אשמתך!
הוא לעולם לא יחזור, וזה בגללך!

הדמעות זולגות ממני כמו הייתי ברז מקולקל.

מה היו אומרים האנשים במועצה לשמירה על החי?
אתה יודע מה? שילכו להז%^*& מצידי.

בשלב מסוים הגעתי לנחל. שטפתי את פני במים המרעננים וטעמתי את טעמן המלוח של דמעותי. כשאני מבחינה בדגיגים הזעירים ששוחים להם בנעימים במים אני נזכרת עד כמה אני רעבה.

צמחונית למופת.
לעזאזל עם זה, אני לא באמת יכולה לשרוד כאן בלי לאכול שום בשר. אני די בטוחה שאין כאן שום חנות לטופו.

אבל איך אני אתפוס אותם? הם מהירים מדי בשביל שאצליח לתפוס ביד, אל אני לא יודעת לדוג או לבנות מלכודת. אני שומעת נהמה מגיעה משמאלי. אני באמת לא רוצה לעשות את זה שוב. אני נזכרת בזרועי הפצועה, ומחליטה שאולי יהיה פשוט יותר לתת לו להרוג אותי.
הצעדים מתקרבים, ולמזלי זה רק אחד. למה הם באים יחידים? אולי יש עוד והם פשוט מתחמקים?
ברור לגמרי שזו מלכודת.
אני בודקת את האפשריות. מסביבי יש עצים, פרחים אדומים, עצים, נחל, עצים, צמחים לא מוכרים, עצים.
א-אה. מצוין.

תטפסי על עץ, חוטאת.
אני אפילו לא קתולית, איך זה קשור?

אני בכל זאת פונה אל עץ בננה גבוה במיוחד ומתחילה לטפס. זה לא קל כמו שזה נראה בסרטים. אני מחליקה ונופלת כמה פעמים. הדופק שלי עולה כשהקול הצעדים מתקרב. אני מאיצה בעצמי להמשיך לנסות ולהתעלם מהשריטות השטחיות שעל גפיי. לאחר נסיונות רבים מדי שאני מבזבזת בהם זמן יקר, אני מצליחה לעלות את עצמי מספר מטרים מעל האדמה. אחרי אנקות ומשיכות נוספות אני כבר מחוץ לטווח יד של אדם בוגר.

תמשיכי, רוצחת חסרת לב.
אחלה של עידוד עצמי קייט.

את האבן המגואלת בדם תקעתי בכיס המכנסיים שלי, ועכשיו היא דוקרת את רגלי וקורעת את מכנסי מבפנים. חצי אדם חצי זאב מופיע מתחתי בנהמות חייתיות.
עכשיו אני לעולם לא אוכל ליהנות שוב מנשיונל ג'אוגרפיק.
אני מנסה להשאיר יד אחת כרוכה סביב העץ, ובשנייה לשלוף את האבן מתוך הכיס הקרוע. בידיים רועדות אני מוציאה את האבן ומחזיקה אותה בתנוחת תקיפה. הוא חושף שיניים מחודדות וצהובות במין חיוך פסיכוטי ומתחיל לטפס. מיד ברור לי שהוא מורגל בכך, בגלל שהוא עושה את זה בקלות וכמעט ללא מאמץ. במעשה נואש וחסר היגיון אחרון, אני משליכה בחוזקה את האבן אל פניו, וזו פוגעת ברקתו, והוא נופל.
אני נשארת צמודה אל העץ, כאילו כל חיי תלויים בו. כעבור דקות אחדות שבהן אני לא מוכנה לסבול את הדממה המעיקה שהשתלטה פתאום, אני יורדת בזהירות ובאיטיות מהעץ. אני מתגנבת בשקט לצד היצור. צד ראשו מדמם. אני מניחה 2 אצבעות על צוארו, ובודקת דופק. חלש מאוד ולא יציב. הוא גוסס.

כבר יהיה רחום מצידך להרוג אותו. הקול רך באופן מפתיע.

אני שוקלת את זה. בכל מקרה יש סיכוי שהוא יהרוג אותי אם אשאיר אותו פה. אני מניפה את האבן בפעם האחרונה, וחובטת בחזהו.
-------------------------------------
שעות אחר כך, אני עדיין שונאת את עצמי.
למה? למה? הוא גם ככה היה מת.
אני מיבבת ובוכה. אני מתנהגת כמו ילדה קטנה אבל כבר לא אכפת לי.
כמה זמן אני באי הזה?? ימים ספורים ואני כבר מאבדת את השפיות.
אני יודעת שאסור לי להיכנס לפאניקה, אבל אני לא יכולה להתמודד עם זה.
בתור אחת שלא הסכימה לגעת בבשר מעובד בגיל צעיר, זה מחריד לראות מחזות כאלה.
הבטן שלי מקרקרת. אני עדיין רעבה.
אני פשוט לא יכולה. אני אדם חלש, רוב הסיכויים שאני אמות בקרוב בכל מקרה.

יופי של חשיבה חיובית, קייט.

ככבר נמאס לי לספור כמה פעמים הוא אמר את זה. אני מתכרבלת על חלקת אדמה יבשה ומריחה את ריחו המתקתק של הפרח האדום.
Stingray לפני 4 שנים
(רגע רגע רגע. כדי 'ליהנות יותר' מנשיונל ג'יאוגרפיק, צריך ליהנות ממנו קודם. יש מישהו שנהנה מנשיונל ג'אוגרפיק?)

בדרך למערה, פתאום אני שומעת. כל רחשי האי משתתקים. נשאר רק אחד.
רשרוש עלים. כמו תקתוק התנין שעומד לבלוע אותי. אני חשה הזדהות עמוקה עם קפטן הוק.
ואז, אני רואה אותם.
את הזאדמים.
טוב, אני לא יכולה לחשוב עליהם ככה. אני פשוט חייבת לקרוא להם בשם אחר.
אני רצה. אני עפה. אני נופלת. אין לי מושג מה מכל אלה קורה. אני פשוט ממשיכה, בלי לעצור ובלי להתחרט.
על מה? על זה שהרגתי אותם.
להרוג את הדגים לא היה דוחה, משום מה. אולי ה'מצב אוטומט' כשיש רשימה של פעולות מתוכננות עובד עליי טוב משאר האנשים. כמו הרוצחים שקראתי עליהם, ב'מצב האוטומט' שלהם היה חזק כל כך שכשהם ראו את ילדיהם ומשפחתם קורסים הם חייכו. וי אחד לרשימה.
ובמה אני שונה, בעצם? אני פשוט רוצחת בתחפושת. אחת שלא מודה בכך.
הם עומדים להסיג אותי, אבל נדמה שהצמחים כולם מתגייסים לעזרתי. בזכותם שמעתי את הרודפים. בזכותם הספקתי לצבור יתרון, גם אם הוא ייעלם כשהם יהרגו אותי.
בשלב הזה אני כבר לא חושבת על כלום. אני רק רצה.
כשאני מגיעה לאגם, הריצה שלי נחלשת, דועכת. אני לא יכולה יותר.
אני כושלת הצידה, לא יודעת לאיזה צד.
כנראה לצד של אבן, כי אני מועדת עלייה אל תוך האגם.
באיזה צד מצויות אבנים?
הכל מחשיך סביבי. הכל מים. אין שום דרך בריחה. אני חובטת כמו מטורפת בעולם המתהפך, אבל הוא לא עוצר. הוא לא מפסיק להסתובב.
הדבר שמכוון אותי, הוא מפלצת שמסתערת עליי מהכיוון הכללי 'למעלה'.
אי אפשר להגדיר מה זה. אני יכולה לראות רק את השיניים ואת הטפרים. שני האיברים האלו מכוונים אליי, להרוג אותי.
יאיי. אני מבוקשת.
אני מצליחה לפעול רק כשמשהו משניהם ננעץ בבשר יד שמאל שלי. יד ימין שלי דוקרת לכל עבר. כבר אי אפשר להבחין האם היא דוקרת את המפלצת או את המים.
לבסוף, מה שזה לא היה מרפה. היד שלי פועמת בכאב, אבל גופת היצור חוסמת את הגופה השנייה. רק ככה אני מצליחה לדקור איכשהוא לכיוונה. מתגוננת בעזרת ההריגה הקודמת שלי. המפלצת הזו לא פרייארית, כמעט כמו סמנכ"לים לחוצים בזמן ונשים זקנות כל כך שכבר לא אכפת להן לתקוע לך את החיים בשביל אגורה.
אני מתמודדת, בקושי, עם שני הסוגים האחרונים. ואני מצליחה להתמודד גם עם הסוג הראשון.
לרגעף אני נמחצת תחתיהן. תחת שתי הגופות. אני מחלצת את עצמי מהמים, וגוררת את עצמי ביד אחת על היבשה. אני מצליחה להזדקף, בקושי, ולמעוד.
הכל מטושטש, ואני מגיעה למערה. הרגליים שלי מאבדות תחושה, ופתאום אני למטה.
הדבר האחרון שאני רואה, הוא פרח אדום שלא הספקתי לעקור.
FreeLife לפני 4 שנים
* לינה , אם תגידי לי בהודעה שזה לא טוב אני אמחק

קמתי וראיתי את קייט שוכבת. על הפנים שלה היו שבילים של לכלוך, כאילו היא בכתה
לפני שהספקתי לתהות למה היא בכתה , ראיתי צל על אחד העצים , זה היה צל של בן אדם.

הסתובבתי וראיתי איש עם סימנים מוזרים על הידיים הוא הסתכל עליי ברעב כאילו הוא רוצה לאכול אותי , הבנתי שמשהו לא בסדר
אבל לא הבנתי מה . הסתכלתי על קייט ששכבה חצי מוסתרת ליד אחד השיחים וראיתי ביד שלה אבן חדה.

קניבלים

האיש הסתער עליי בפה פתוח , כנראה הוא צעק ( לא יודעת , לא שמעתי )
נשכבתי על הקרקע ולקחתי את הדבר הראשון שבא לי ליד
בקבוק מים
טוב זה מה שיש , חשבתי לעצמי והתכוננתי להתקפה הבאה שלו .

כשהוא הסתער קפצתי הצידה והתחלתי לחבוט לו בצוואר בבקבוק הכמעט מלא שלדעתי שבר לו את המפרקת, בסופו של דבר הוא קרס .
התחלתי לייסר את עצמי על זה שהרגתי אותו אלא שפתאום הוא נהפך לזאב בגודל מלא.

לא היה לי זמן לחשוב. קפצתי הצידה ולקחתי מהקרקע ענף די ארוך ודי עבה
כשהוא קפץ חבטתי לו עם הענף בפנים והוא עף על עץ התקרבתי אליו באיטיות כדי לבדוק עם הוא מת לגמרי וראיתי שהוא נושם
הנפתי את המקל והורדתי אותו למטה הכי חזק שרני יכולה חזרתי על זה עוד כמה פעמים ובסוף הוא מת

התיישבתי מלאה בייסורי מצפון , זה אני הרגתי אותו וגם אם זה היה להגנה עצמית בסופו של דבר רני הרגתי אותו אך ורק אני
הבנתי למה קייט בכתה. והתחלתי גם אני לבכות
הסתכלתי על אחד הפרחים האדומים ורציתי להירדם ולשכוח מכול הצרות של וזה מה שקרה .
Stingray לפני 4 שנים
(אם וכאשר תתעוררו, בבקשה תמצאו אותי. פשוט לייף אנג'ל לא ממש מתחבר )
Stingray לפני 4 שנים
(תיקון טעות: הוא קפא. )
Nameless לפני 4 שנים
(חצויה, אני בכלל לא חזרתי למחנה, לא יכול להיות שהייתי שם וגם- איך אפשר להרוג מישהו עם בקבוק? הבקבוק מזכוכית או משהו?)
זאבה~ לפני 4 שנים
*רגע, חקיינית. זה לא הגיוני, עם הלק באמת רעיל אז לוקח להם זמן למות אותו דבר כמו קנה הנשימה. צריך לפחות דקה כדי שהוא ימות ונייה באה לשם בשביל תחרות חרבות, למה שהיא לא תמצה את אחת החרובות שלה ותהרוג את היצורים?
גרייס לפני 4 שנים
תיקון בהתאם להערות של זאבה: במקום לחנוק את היצור שבא בפעם השנייה, היא שיספה את גרונו עם חרב. לאחר מכן, פשטנו את עורם של היצורים (ולא הטבענו אותם) כדי שיחשבו שאנחנו אותם יצורים ולא בני אדם שבטעות נקלעו אל האי.
לגבי הסוכריות הרעילות: כנראה שהתרחשה תגובה כימית כי היה חומר בסוכריות שכאשר הוא מתערבב עם החומרים שהיו בלק, הוא נעשה קטלני.
Stingray לפני 4 שנים
(אם לייף אנג'ל לא יחזור, אולי אפשר לתת לזשל"ב להרוג אותו?
וכן, חניקה בלק באמת נשמעת קצת לא אמינה, אבל זו דרך מקורית בהחלט. אני פשוט שאלתי את לינה אם אני יכולה להרדים אותם בדגים מלאים פרחים אדומים ואז להרוג אותם. אגב, אתם שוכחים שלאחר מותם הם הופכים לחיות! אני הרגתי אותם פעם שנייה באגם, אז אם לא הרגתם את היצורים פעם שנייה יש סיכוי שהם יבואו להרוג אתכם. רק כועסים יותר.)
גרייס לפני 4 שנים
הסיפור הוקרץ היישר מתוך מוחי המעוות! :)
Stingray לפני 4 שנים
(טוב, אני לבד ואני פצועה. מישהו רוצה למצוא אותי? משעמם לי.)
זאבה~ לפני 4 שנים
(למה לא? )

בלי הרבה מילים פשוט לקחתי את תיק הצד השלי וקפצתי משם, מה שדרך הגב, לא היה רעיון כ כך טוב.
צעקת כאב נפלטה מבין שפתיי ודמעות נקוו בעיני. נדמה לי ששמתי צעקה בהולה ואז הן ירדו והרימו אותי.
"זה מכוער?" שאלתי בחשש
"יותר ממך?" שאלה נייה. "לא."
"חייבים לעוף מפה," אמרתי והכרחתי את עצמי והוריד מבט אל הרגל. זה לא היה יפה. נראה שהעצם יצאה מהמקום ואני עומדת להתעלף מרוב כאב.
פתאום נייה דחפה לי משהו לפה ובקבוק מים. איך שהוא בלעתי את זה ואליזבת- הביטה בה במבט מאשים. רק עכשיו הרגנו מישהו עם סוכיות מצפות לק.
"משככי כאבים," היא אמרה בחוסר ברירה."היא תהיה מערפלת אבל לא תתעלף."
אליזבת' הנהנה ותמכה בי כהתחלנו לרוץ משם. ואז, הגתי למסקנה- אני שונאת חבלים, מטוסים ואוהבת לראות את הדברים האלו גוססים!
"מאחורכם," אמרתי בלחישה. איה הסתובבה במהירות ושמעתי את חרבה חותכת את האוויר.
"כמה?" שאלה אליזבת' שעדיין הייתה עם גבה לאיה.
"שבעה" השיבה איה.
"עזבי אותי ולכי להלחם," אמרתי לה
"מה?" שאלה. דחפתי אותה לכיוון של איה וקשלתי לעבר העץ. אליזבת' העיפה בי מבט ופנתה להילחם בהם בעזרת מה שהיה בהיסג יד.
חיטטתי בתרמיל וראיתי למרבה ההפתעה רובה! רובה חיצי הרדמה אבל עדיין. איך לא שמתי לב לזה קודם? שאלתי את עצמי.
אחד היצורים האלו החל להתקרב עליי. כיווני עליו את הרובה ויריתי. כמצופה, החץ עף כמה סנטימתרים מעל אליזבת' ופגע באחד היצורים שהיו מאחוריה בעין. העין החלה להתמוסס והוא צרח בכאב. נדמה שהם חשבו שזו אליזבת' והחלו להתרכז סביבה. הבחנתי במעומעם שהם יוצרים סביבה מעגל.
שמעתי משהו קורס והנחתי שזה היצור שהחץ פגע בו אבל משום מה זה הזכיר לי מלכודת. חיוך איטי פשט על פניי למרות שידעתי שיכאב לי מאוד.
זחלתי משם דרך השיחים כשמשהו תפס בגרלי.
תפסתי את הדבר הראשון שהיה בהיסג ידי וזרקתי עליו. מסתבר שזה נחש.
המשכתי לזחול משם בערך מטר או יותר, הכאב לא הרשה לי למדוד את המרחק.
קמתי במאמץ רב ובדקתי את התרמיל. זה היה תיק של ציידים. היה שם בקבוק מים, עוד תשעה חצי הרדמה, חבל חזק, לחם שחור, קרסים גדולים ופתיונות.
חייכתי לעצמי והוצאתי את החבל, הקרס וחצי ההרדמה...

-אני פשוט אניח לכם לחשוב יל מה שעוללתי להם*חיוך זדוני*
נ.ב- היא תתעלף מתי שהוא מכאב סביר להניח אבל אני מאוד מקווה שמישהו יוע להחזיר את העצם למום אחרת...
גרייס לפני 4 שנים
מי תתעלף? החיה?
Nameless לפני 4 שנים
קשלתי- כשלתי
היסג- הישג
סנטימתרים- סנטימטרים, הרי אם את יודעת שכותבים 'מטר', או 'מטרים', למה לכתוב 'סנטימתרים'? זה עם המילה 'מטרים' בפנים.
זב באמת מעצבן אותי.
Stingray לפני 4 שנים
(דרך הגב-אגב
ומישהו בא, או לא?)
Stingray לפני 4 שנים
במשך כמה דקות אין לי מושג האם אני ערה או חסרת הכרה. אולי קצת משניהם.
כשאני מנסה להתרומם, היד שלי כמעט צורחת. עזבו את היד שלי, אני כמעט צורחת. הדם על רצפת המערה סחרר אותי. או שאולי זה בגלל שהדם הזה חסר בגופי, אני לא יודעת. אולי שניהם.
יד ימין שלי מגיעה לשאריות הבגדים מהם חבשתי את פצעיו של מה-שמו. איכשהוא, יד שמאל שלי נחבשת כמעט בלי שאני רואה את הדם הקרוש. אולי כדאי שאקרא לעזרה, אבל זה יהיה טיפשי. בקושי הצלחתי להרוג שניים (כן, היצורים שתקפו אותי בנהר דמו מאוד לזאדמים שהרגתי) וגם מזה יצאתי חצי מעולפת. מה יקרה אם עוד יריחו את ריח הדם?
אני טרף קל. אפשר כמעט לשמוע את קולותיהם, כשזה יקרה.
'בוא'נה אחי, אני גווע.' נוהם אחד ברטינה.
האחר מהמהם בחוסר סבלנות 'מה אתה רוצה שאני אעשה? זה לא שיש פה אנשים פצועים שפשוט קוראים לנו לאכול אותם, נכון?'
*צרחה שלי*
הזאדם הראשון זוקר את חוטמו. 'הא! צדקתי!' הוא מחייך, עד כמה שפני הזאב שלו מאפשרות לו.
השני מגרגר, או נושף בכעס ונותן לו שטר של חמישה דולר. 'ניצחת'.
מתברר שההשפעה של מחסור בדם על המוח היא לא טובה כל כך.
זאבה~ לפני 4 שנים
סליחה, אני כותבת בטבלט וזה לא הכי נוח.
וסטינג'רי, עוד מעט נבוא. כשירח וחקיינית יגיבו.
גולגולת הרעם לפני 4 שנים
לפני שהספקתי להתרגל לרעיון של אי בודד,הגיע אליי השותף החדש.הוא נראה קצת מבוהל מהעובדה שיש כאן עוד אנשים.עד הזמן שהוא הגיע,הספקתי לאסוף את מה שנשאר בהריסות המעטות של המטוס:
-שלושה בקבוקי מים,אחד מהם חצי מלא
-קיסמי שיניים
-חבילת אגוזים מעורבים קטנה
-בקבוקון וודקה
-אקדח חסר כדורים
-סכין נשלפת קטנה.
עלוב.
שום אמצעי להדליק אש,שום אמצעי מחסה,כמעט אין אוכל...
כמה דקות לפני שהאיש הגיע,התקרבתי לשאריות של תא הטייס:הספקתי לראות רק יד שוטטת דם,שבה תקוע רסיס,לפני שהבנתי מה אני רואה.זינקתי אחורה,והתחלתי להתנשם בכבדות.הראש שלי הסתחרר,והתחלתי להזיע,התיישבתי,כי אם לא הייתי מתיישב,הייתי נופל אחורה,וניסיתי להרגע.כנראה שהטייס לא שרד.לאיש השני במטוס,לא היה זכר.עצם המחשבה הזאת הרתיעה אותי.לפי הבנתי,המטוס נחצא לשניים באוויר,ורובו התפזר מעל המים.כשהבחור יצא מהג'ונגל,כל כך הופתעתי שלא יצאה לי מילה מהפה.אבל כנראה גם בגלל שהוא המשיך לדבר בבהילות.ואז,שמענו את היללה.
היא הייתי צורמת,נשמעה בבסיסה חייתית,אבל היה בה צליל אנושי,מעוות.
ראיין ואני החלפנו מבטים מבולבלים.
"אה...כדאי לבדוק מה זה?"
הבטתי במבט מסוקרן לעבר היללה.
נראה כאילו הוא רוצה להגיד משהו,אבל לא נתתי לו את ההזדמנות.התחלתי ללכת על רצועת החוף,והוא עקב אחריי,בלי להגיד מילה.לאחר בערך עשר דקות,ראינו אור בוקע מהג'ונגל.התחלנו ללכת בצעדים זהירים ושקטים,ונכנסנו לקו העצים.ביחד עם שביל האור בין הסבך,הצטרף שביל של צמחים רמוסים,ופה ושם כתמי דם.האווירה הייתה מאיימת,והצללים הוסיפו לה.המשכנו להתקדם בשקט ככל שיכולנו,עד שהגענו לקצה של תלולית קטנה.האדמה מתחתיה הייתה מקור האור.
נשכבנו על התלולית,ולאט לאט התחלנו להסתכל מעברה:
מתחתינו,היה שדה קטן של עשביה גבוהה,פי שניים מבן אדם.
באמצע השדה,היה מקום חשוף,שם הייתה מדורה.
מסביב למדורה,היו צלליות של דמויות בלתי מזוהות,שחגו מסביב למדורה.אבל משהו מוזר היה בגוף שלהם.
הם נראו בעלי צלליות אנושיות,אבל הראש שלהן...הוא נראה מעוות קצת.הרכבתי את משכפיי,ואז גיליתי מה היה פשר המראה-הראשים שלהם היו ראשי חיות.או שלפחות נראו כך.ברגע שראיין הבחין בזה,הוא פלט קריאת בהלה חלושה,ומיד הצמיד את ידו לפיו.אבל אני רק נדרכתי קצת.אין סיכוי שהם שמעו את זה.נכון?
הבטתי קצת יותר מקרוב,ואז הבחנתי במשהו שגרם לי שגרם לי לפאניקה יותר מהרגע שהבנתי איך הם נראים.אחד מהם רכן,וריחרח את האוויר.פתאום כולם הזדקפו.לא יכול להיות שהוא מריח אותנו!אנחנו במרחק מאה מטר לפחות!הם לקחו את כלי הנשק שלהם,והתחילו לילל.התחלתי לרוץ,בלי הבחנה בכלל שהשארתי את ראיין מאחור.העיקר להתרחק מהם...
אבל הוא הדביק אותי במהירות.הלב שלי פעם בחוזקה,בעוד אנחנו קופצים מעל סלעים,ומתכופפים מתחת לענפים.רצתי בלי להסתכל לאחור,בל ידעתי שהם בעקבותינו.שמעתי את היללות שלהם.לאחר ריצה מתישה שחל בערך עשר דקות,הבנתי שראיין מוביל אותנו למקום מסויים.הגענו לנחל קטן,ושנינו בלי לחשוב אפילו,קפצנו לתוכו.המים לא היו עמוקים מדי,הם הגיעו לנו במקום הכי עמוק רק עד המותן.פתאום עלה לי רעיון.תפסתי את חולצתו של ראיין,ודחפתי אותו ישר לתוך הנחל.הוא עלה חזרה,יורק מים,וצועק עליי,אבל אני לא הקשבתי.קפצתי גם אני לנחל,עם כל הגוף,ועליתי ליד הגדה השניה.הוא שחה אליי מהר,בעוד אני תלשתי במבוק חצוי מהגדה הבוצית,והתחלתי לחפור בשיא המרץ.צעקתי לו שיעשה כמוני,ובתוך דקה יצרנו שקע בוצי בין השורשים של המנגרובים שנכנסו למים.נדחקנו לשקע,והתלנו לכסות את עצמינו ואת השקע בבוץ,עד שרק העיניים שלנו נשארו חשופות,וגם ככה היינו מכוסים תחת זרם המים,שורשי המנגרובים שהסתירו אותנו,והגדה הבוצית.
[תמונה להמחשה יותר טובה]
http://inweh.unu.edu/wp-content/uploads/2013/08/Photo31.jpg

הסתתרנו בשקט,וחיכינו שמשהו יקרה. קיוויתי שהמים והבוץ יטשטשו את הריח שלנו.לבסוף הופיעו מעבר לגדה השניה שניים מהם.
הם היו ענקיים,ואחזו בידיהם חניתות עץ עם ראשי אבן.לאחד מהם היה בחגורתו מקבת אבן.הם חייכו חיוכים עם שיניים משוננות,וריחרחו את האוויר.פתאום חשבתי שאחד מהם נועץ בי מבט,מצליח לראות דרך כל ההסוואה.חיכיתי שהוא יצעק משהו,או יתקדם לעברינו ויהרוג את שנינו.
הלב שלי פעם בחוזקה,וניסיתי לא להתנשם.אבל הוא הפנה את מבטו,והם פנו חזרה לג'ונגל,ורצו משם.
זה עבד.
לא העזנו לצאת,והחלטנו לנוח שם ביינתים.
"מה אלו היו?"
ראיין חיכה שאני יענה לו.
"נראה לך שהם יחזרו?"
הוא לא מבין שאני מנסה לחשוב?
"מה עכשיו?"
חיכיתי דקה בערך,ואז עניתי.
"אני לא יודע מה הם.כנראה ילידים,הרי הם לא באמת חצי חיות חצי אנשים.אני ינחש על פי הזמן שלקח להם להגיע לפה,שזה כמו משחק בשבילם.ציד.הם היו יכולים להשיג אותנו בקלות,לפי הנתונים הפיזיים שלהם.הם נהנים מזה.סביר להניח שהם יחזרו,כן.יחזרו כדי לצוד אותנו.ובסופו של דבר,הם יצליחו.מה עכשיו?..."
הייתה עוד שתיקה.
"עכשיו הורגים אותם"


גרייס לפני 4 שנים
היי סטינגריי, אשמח להצטרף. נחכה שירח תגיב.
shadowalker לפני 4 שנים
ראיין-
בהיתי ביצורים החייתיים והפראיים האלה, הם הריחו אותנו ממאה מטר... מה לא בסדר איתם?!
לא הרשתי לעצמי למצמץ אפילו לשנייה, התנשמתי בכבדות ובקצב לא סדיר, ממש חששתי לחיי... לידי שכב בבוץ בנג'מין... הוא בחן אותם בעצמו...
לפתע אחד מהם סובב את ראשו לכיוונו בתנועה חדה ונשימתינו נעתקה כאחת, הוא הסניף את האוויר בכוח, התעכב כמה שניות מאחורי כולם, ולאחר מכן המשיך ללכת. פלטנו אנחת רווחה, הבוץ אכן מסווה ריח... אך לא הפסקנו להוריד מהם את העיניים שלנו.
הם כבר בערך 20 דקות לא כאן, רחוקים מאוד, אבל אנחנו עדיין שוכבים מתחת לשורשים, בתוך המים והבוץ, בלי לנוע...
"מה אלה היו?" שברתי את דממת האלחוט ששרה עם קולי הרועד.
בנג'מין עדיין בהה ישר, לא סובב את מבטו אליי אפילו, שקוע במשהו...
"נראה לך שהם יחזרו?" ניסיתי לסחוט ממנו איזו שהיא תשובה, לא משנה מה, רק שאני יבין מה הלך כאן.
שום תשובה, אותו מבט מפוקס קדימה.
ראיתי שהוא לא עונה "אז מה עכשיו?" שאלתי לבסוף.
הוא חיכה כמה שניות וסובב את מבטו אליי לאט, והתחיל לדבר בטון מחושב "אני לא יודע מה הם. כנראה ילידים, הרי הם לא באמת חצי חיות חצי אנשים, נכון? אני מנחש על פי הזמן שלקח להם להגיע לפה, שזה כמו משחק בשבילם. הציד. הם היו יכולים להשיג אותנו בקלות, לפי הנתונים הפיזיים שלהם כמובן. אבל הם נהנים מזה. סביר להניח שהם יחזרו, כן. יחזרו כדי לצוד אותנו. ובסופו של דבר, הם יצליחו."
הוא הפסיק לרגע וחזר לחשוב לכמה שניות.
אחרי זמן קצר הוא אמר בקול חלוש שבחלושים "מה עכשיו אתה שואל...?" הוא לקח כמה שניות "עכשיו הורגים אותם".
בלעתי רוק, אני לא הבנתי למה הוא מתכוון. המחשבה זיעזע אותי. אף אחד מאיתנו לא ידע באמת איך לעשות את זה, אני מתכוון איך להרוג אותם. הם היו פראיים, חסרי מעצורים, היה להם רעל בעיניים ושום דבר, ואני מתכוון שום דבר, לא עמד למנוע מהם מלקרוע את האיברים שלו ממקומם. זה רק אנחנו לזכות עצמנו כאן.
שתיקה ארוכה... כל אחד עיכל לבדו את המצב, וחשב על איך לבצע את המעשה... אני לפחות מקווה שהוא חשב, כי אני לא הצלחתי לחשוב על כלום חוץ מהמשפט של בנג'מין שהתנגן לי בראש הלוך ושוב.

לא אמרנו אחד לשני מילה, אבל התחלנו בתיאום פשוט להקים מחסה. השענו כמה ענפי דקל גדולים על מדף סלע בולט בקרבת הנחל, וכך אטמנו אותו, רק בשביל לחסום את הרוח הקרה. התיישבנו בפנים ונשענו אחורה על הסלע, כל אחד פשוט מביט לתקרה. אחרי זמן ממושך של בהיה למעלה, בנג'מין גלגל את ראשו אליי והניח עליי את מבטו, התסכלתי עליו גם, הוא התחיל להנהן באיטיות תוך כדי שהוא מביט בי ולאחר מכן אמר את המילים הראשונות מזה כמה שעות.
"יש לי רעיון".

-----------------------------------------------------------------------------

נכנסנו לתוך המערה במהירות עם הגופה המנוקזת בידינו, זיעה קרה כיסתה את פניי מרוב לחץ וגועל, זרקנו את הגופה על הרצפה ומיד ריח של ריקבון אפף את המערה בנוסף לדם, התחלנו לחפור את הבור העמוק ברצפה, התעלמתי מכל הסיטואציה שבה אני נמצא וחפרתי כאילו שחיי תלויים בזה, בעיקר לאור העובדה שחיי תלויים בזה. לא עיניין אותי כלום מלבד לסיים עם זה. חפרנו את הבור ללא הפסקות עד שבנג'מין היה מרוצה מהעומק. ולאחר מכן כיסינו את פתח הבור בענפי דקל, למרות שבתוך המערה היה חושך מצרים, בעיקר בגלל הלילה האין סופי הזה שאנחנו נמצאים בו...
נעמדנו אחד מול השני, בנג'מין פתח את בקבוק הוודקה ואמר בנחישות:
"בוא נעשה את זה".
ירח לבן לפני 4 שנים
נייה-

נענעתי את ראשי בשלילה. אין לה מוסג איך להניף חרב.
לקחתי ממנה את סרביה והלכתי בראש.
"מאחוריכם" אמה איה בלחישה
"כמה יש?" שאלה אליזבת'
"שבעה" השבתי וחיקיתי שהם יתרחקו קצת.
צעדתי קדימה והנפתי את סרביה בקשת רחבה, הם זינקו אחורה אך אחד שלא היה מהיר דיו נחתך בחזה. החתך היה די גדול והוא שאג בכעס, כמו אריה או טיגריס.
התקדמתי צעד והנפתי את חרבי שוב לכיוון אותו איש-פרא שנחתך מחרבי אך הוא חסם עם פטיש אבן.
עור איש-פרא זינק עליי מאחור אך זזתי והנחתתי עליו את חרבי, הוא מת.
שמעתי רעש מאחוריי ואז חבטה ולידי נחת אחד מאנשי-הפרא האלו.
איר-הפרא שהרגע הרגתי פתאום התחיל להפוך לאריה.
קרתתי לו את הראש במהירות ופתחתי בריצה לכיוון היער.
כמה מהם החלו לרדוף אחריי אך לא היה לי אכפת עכשיו, פשוט רצתי במהירות הכי גבוהה שהצלחתי להגיע עליה.
עשיתי עיקוף גדול וראיתי נחל ארוך ורדוד. אני יכולה לנסות לשחות אבל לא אסתכן בזה שאאבד את החרב. המשכתי לרוץ מעט לאורך הנהר עד שמצאתי פרצה בחומות העצים ונכנסתי לשם בלי היסוס.
אחרי רגע מצאתי את עצמי מחליקה במורדו של מדרון. קפצתי בניסיון עלוב להתחמק מגזע עץ שנפל, הצלחתי אך זה גרר אחריך גלגול במורד המדרון.
אחרי זמן של התגלגלות נתקלתי בעץ שנפל וזה קטע את ההתגלגלות שלי.
פלטתי אנחת כאב ופשוט שכבתי דוממת. פקחתי בזהירות עין אחת ולא ראיתי אותם, הם כנראה חזרו לשאר החבורה.
קמתי בזהירות וחיפשתי אחר סרביה.
קישורים רלוונטים
 |  הוסף קישור הצג הכל מציג 0 קישורים רלוונטים
סרטוני הקבוצה
 |  הוסף סרטון הצג הכל מציג 0 סרטונים

אירועים
 |  הוסף אירוע הצג הכל מציג 0 אירועים של חברי הקבוצה
ביקורות ספרים של חברי הקבוצה
הצג הכל מציג 3 מתוך 678 ביקורות ספרים
מעטים הספרים שגורמים לי דרכם להסתכל על החיים שלי בצורה אחרת. שמצליחים לעורר בי מחשבה מאוד עמוקה, וליישם אותה במציאות. הספר הזה משתייך לאו... המשך לקרוא
11 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת
זה שאין לנקוב בשמו לפני שבועיים


כשאמרו לכיפה אדומה לא לדבר עם זרים, והיא בכל זאת דיברה, יצא מזה סיפור נורא מעניין ומותח. כאן, בספר המדבר על דמות שמדברת עם הזרים אותם היא פו... המשך לקרוא
8 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת
זה שאין לנקוב בשמו לפני שלושה שבועות


האמת היא שבהתחלה בכלל לא ידעתי איך אני אמור לשפוט את הספר הזה. בסקירה ראשונה ומהירה של הספר, הוא פשוט צעק: "הי, אני חיקוי של הארי פוטר!" שלא ל... המשך לקרוא
10 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת
זה שאין לנקוב בשמו לפני שלושה שבועות



ספרים שיש לחברי הקבוצה בבית
הצג הכל מציג 8 מתוך 433 ספרים שיש לחברי הקבוצה בבית
עודכן לפני 4 חודשים


רשימות ספרים של חברי הקבוצה
הצג הכל מציג 6 מתוך 7 רשימות ספרים
לואיזיאנה מנטש השקנאית בת 19 משדה קישואים בסוף העולם ימינה
לואיזיאנה מנטש השקנאית בת 19 משדה קישואים בסוף העולם ימינה
לואיזיאנה מנטש השקנאית בת 19 משדה קישואים בסוף העולם ימינה
לואיזיאנה מנטש השקנאית בת 19 משדה קישואים בסוף העולם ימינה
לואיזיאנה מנטש השקנאית בת 19 משדה קישואים בסוף העולם ימינה
לואיזיאנה מנטש השקנאית בת 19 משדה קישואים בסוף העולם ימינה

ספרים משומשים של חברי הקבוצה
הצג הכל מציג 2 ספרים משומשים
עודכן לפני 4 שנים ו-8 חודשים




©2006-2018 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ