ירח לבן
ציתותים יפים:

"מי שמשחק לפי החוקים של עצמו לא צריך לרמות"

"השיעור הטוב ביותר בחיים הוא לדעת שגם טיפשים צודקים לפעמים"

"ההבדל בין גאונות לטיפשות הוא שלגאונות יש גבולות..."

"האם יש בעולם כולו מושג חמקמק יותר, מתעתע יותר? נדמה שאנשים רבים מכל הגזעים פשוט אינם מבינים את האהבה, מכבידים על פשטותה היפה ברעיונות שעוצבו מראש ובציפיות לא מציאותיות.
כמה אירוני שאני, שעזבתי את החשכה של מנזובראנזאן חסרת האהבה, מסוגל לתפוס את המושג טוב יותר מרבים מאלה החיים איתו, או לפחות עם האפשרות המציאותית מאוד שלו, כל ימי חייהם.
האם יש בכל העולם מושג חמקמק יותר, מתעתע יותר?"

"זה כמו משחק. משהו שחוזר על עצמו. אפילו מעיק קצת אחרי יותר מעשרים שנה.
אבל יש משחקים גרועים בהרבה."

"איני מסכים עם אף מילה מדבריך אך אלחם על טיפת דמי האחרונה עד זכותך להשמיעם"

"רק האוהב ללא תקווה יודע מהותה של האהבה"

"ככל שפצעי האהבה הם פתאומיים יותר, יותר איטית היא תרופתם"


והיי, אני ירח לבן. אתם יותר ממוזמנים לשלוח לי הודעה.
אני לא תמיד מחוברת אז ייקח לי קצת זמן לענות.
אהה, ותנסו לא למות.



» דירגה 0 ספרים
» כתבה 0 ביקורות
» יש ברשותה 0 ספרים
» מוכרת 0 ספרים
» נרשמה לסימניה לפני 4 שנים ו-5 חודשים
» ביקרה לאחרונה בסימניה לפני 3 שנים ו-6 חודשים

» כל ההתכתבות שהיתה ביניכם

» סופרים מועדפים

» רשימת הסופרים של ירח לבן


ירח לבן עוקבת אחרי
עוקבים אחריה
מתוך הפורומים:

מוצגות ההודעות האחרונות בלבד. הצג את כל ההודעות

לפני 3 שנים ו-8 חודשים
» טירוף. (סיפור שכתבתי)
לפני 3 שנים ו-8 חודשים
» נודניק._. (סיפור שכתבתי)
לפני 3 שנים ו-9 חודשים
» כלא (סיפור שכתבתי)
לפני 3 שנים ו-9 חודשים
» זה יפה.פשוט כך. (סיפור שכתבתי)
לפני 3 שנים ו-10 חודשים
» תודה:) (סיפור שכתבתי)
לפני 3 שנים ו-10 חודשים
» דם. (סיפור שכתבתי)
פינת היצירה:

מוצגים הסיפורים והשירים האחרונים בלבד. הצג את כל הסיפורים והשירים

~~בהשראת "אורות" של זאבה וחפירותיה. תודה לך.~~

הבטתי בענן שחלף מעליי, שמעתי את המכוניות שנוסעות בכביש המהיר ואת יללת הרוח שמשתלטת על הכל. הקשבתי לאבן קטנה מתהפכת בשולי הבועה. רק אני כאן, כלואה בזמן.
קמתי והתהלכתי באחו הקטן, פלג מים קטנטן קפא בדיוק בשנייה שבא חשף את האבן האדומה והגדולה, ציפור עצרה במעופה כשהיא קוראת לאהובה בקינם.
קינאתי בהם, הם לא היו בתוך בועה בזמן. הם לא היו היחידים שיכלו לזוז בתוך הבועה הזו.
למה זה קרה לי, ואיך. לא זכור לי שמישהו ביצע כישוף לידי. לא זכור לי..
אבל לא זכור לי גם שמי.. זה היה משהו שהתחיל באלף.. היה בו גם יוד ווו לפי דעתי אך אני לא בטוחה.. ואיך אני יכולה להיות בטוחה כשמה שאני זוכרת זה משהו כחול עם משהו צמרירי ולבן עליו?
בגלל זה בחרתי לעצמי את השם אריונה. רוכבת הדרקונים מאלסור!
אך.. האם יש קסם בעולם שאליו אני שייכת? איך אצא מהבועה הזו?
לפתע החל רעש. רעש בלתי נסבל.
"מה זה? למה הרעש הזה לפתע הופיע? לך מכאן!" צעקתי על האוויר. על הרעש ליתר דיוק.
"הדרך היחידה להפסיק את הרעש הזה היא להרוס אותו," אמר לי קול. הקול היה.. מרושע, ילדותי במידה מפחידה כמעט.
"הדרך היחידה היא להרוס אותו?" שאלתי ולפתע הרגשתי את הטירוף בולע אותי. מה.. מה קורה כאן?
הרגשתי שאיבדתי את השפיות, משהו מושך את שיכול הדעת שלי מטה מטה ובולע אותי בתוך האפלה.
עצמתי את עיניי, מה שהתגלה כטעות נוראית. ונבלעתי בתוך החשכה, הטירוף. וההיגיון נטש אותי כליל.
מה.. מה קורה פה?
נכתב לפני 3 שנים ו-8 חודשים
כלא, כלא לבן ומלטף.
אנני יודעת איך, אבל הצלחת. כל הכבוד.
אני לא מעוניינת באיך, למה ואיפה. אני מעוניינת במי. במי השתמשת כדי לכלוא אותי?
רק זה אינו ברור, נתתי לך כל כך הרבה הזדמנויות ובכל זאת השתמשת במישהו. אני שומעת את זה הקולך.
ברעד העדין כשאתה מדבר על אותו חלק נסתר, בעמידתך חסרת השלווה ובמבטים שאתה מגניב אל הצללים.
פגעת במישהו, במי?


רוח, רוח אשר רואה הכל. במי הוא פגע כדי להגיע עד הלום?
היא אינה נותת תשובה, רק מייללת את כאבה.

אדמה, אדמה אשר מרגישה הכל. במי הוא פגע כדי לכלוא אותי כאן?
היא איננה נותנת תשובה, רק דובקת בשתיקתה.

טבע, במי הוא פגע כדי לעשות זאת?
הוא אומר הרבה, על הכל. אך לא על מה שרציתי.

אש, במי הוא פגע?
אך הוא רק לחשש דבר מה בשפתו המוזרה.

מים! עזור לי! במי הוא פגע?
אך הוא אמר, גלי בעצמך. הביטי וראי. בעצמך.

פגעתי בעצמי, סלחי לי. אמר לה כששאלה אותו.
סלחי לי..
אותם מילים עדיין מהדהדות בחדרה החשוך, היא ביקרה אותו בכלא שלו. כלא עם בטון וברזל.
הוא לא נהנה, זה די ברור אך הסתדר.
אך עכשיו לילה, ואני צריכה לישון.. שלום.
נכתב לפני 3 שנים ו-9 חודשים
היא הייתה שם. והיא הביטה בי.
היא הביטה בי במבטה המתחנן ודמעות כסופות עלו בעיניה. הרגשתי את לבי מתכווץ אך בנחישות איומה הסתובבתי והלכתי.
אין דרך חזרה מזה. פשוט אין דרך חזרה.
~~~4 ימים קודם לכן~~~
"לא!" צעקה מאק והביטה באותו אדם במבט נחוש, כאילו היא תוכל להרוג אותו אם היא תרצה בזה. ואכן נראה שהיא רצתה.
"כן. את תעבדי בשבילי או ש.. טוב את יודעת. אני אהרוג את החבר שלך. האם הוא יודע שאת סופרוויזר? האם הוא יודע שכל שנייה שהוא נודע בך הוא מתקרב עוד ועוד למותו? האם הוא יודע את זה הריה?(heriya) האם בן האנוש החמוד שלך יודע זאת? אולי אנשק אותו? כמדומני ככה את גונבת ממנו עוד יותר חיים אז תארי לך אותי!
כמה חיים אוכל לגנות בנשיקה אחת, ההא?" הוא התגרה בה.
נראה שהיא ניסתה לזוז אך.. לא הצליחה. ראיתי את שרירי זרועותיה מתכווצים בניסיון נואש לזוז אך בלי בצלחה.
"די!" אמר מישהו בקול נמוך ושלוו. "את תעשי את זה. המחיר יהיה יותר יקר משנדמה לך." עיניו השחורות נצצו כאשר הם באו אל האור ולבי התכווץ בפחד כשעיניו נחו עליי.
מאק עקבה אחרי מבטו מאחורי קופסת העץ אל בין הצללים ועיניה התמלאו פחד. היא זיהתה אותי.
"רוץ!" היא צעקה. "ברח!"
בטיפשותי באמת קמתי והתחלתי לרוץ אך לפתע נשמעו שתי יריות.
הרגשתי כאב משתק בכתפי ואז השחור החל להשתלט על קצוות ראייתי.
מעדתי אך זה הספיק להם. הם תפסו אותי וגררו אותי לצידה.
הרגשתי את הפחד. כמו ריח ממש חזק של משהו מטוגן. הרגשתי את הפחד שלה.
"מה..?" התחלתי לשאול אך משהו השתיק אותי.
ראיתי ניצוץ כסוף ונעצתי את מבטי במקום שבו נעלם. מה זה היה?
שמעתי את קולותיהם כמו כאב רחוק, שטושטש עם הזמן והזיכרון.
"ג'ון!" מישהו צעק וניער את כתפי בפראות. ראיתי כתמים מטושטשים שנעו וזה גרם לי סחרחורת.
ניסיתי לבקש מהם להפסיק לזוז אך הם רק מלמלו משהו וזזו מהר יותר.
"בבקשה דוקטור.. אני לא יודעת מה יש לו. אף פעם לא ראיתי.." היא החלה לומר במטושטש אך החשכה סגרה עליי.
יכולתי רק לנחש מה היא אמרה וחיוך עצוב עלה על שפתיי.
אני זוכר תקופות של חלקי ערות אך לרוב סיוטים תקפו אותי. טוב.. זה לא בדיוק היה סיוטים. אלא יותר זיכרונות.
"מה קורה לו?" אני זוכר שמישהו שאל
"אני חושב שהוא נחשף לקסם קצת יותר מידי זמן גברת.." אמר קול אחר. קול שקול ושלוו.
זיהיתי את הקול הזה. ניסיתי להזהיר את אמי אך היא השתיקה אותי מיד
מה זה היה הנצנוץ הכסוף ההוא? מה זה היה?
אני לא זוכר הרבה, רק שבאתי למקום שאני ומאק קבענו וידעתי שאני צריך ללכת ממנה.
כשפגתי אותה אמרתי לה שאנחנו לא יכולים להיות יחד והלכתי.
בלב לא שלם אך הלכתי.
אחרי כך אני זוכר ימים של מנוחה ודילוג בין הערות והשינה רדופת הזיכרונות ותהיות.
דפים שמילים חסרות משמעות מודפסות עליהם עמדו בחדרי כאילו הם מענישים אותי על טיפשותי.
האם לא נענשתי מספיק?
ברגע הבא של ערות מישהו דיבר אליי. לא הבנתי את המילים ולא זיהיתי את השפה אך יכולתי לומר שזו שפה מאוד עתיקה.
אחר כך אמא שאלה מה הוא רוצה ויכלותי לענות לה. עניתי לה "דם.."
נכתב לפני 3 שנים ו-10 חודשים
היו היה פעם ספר אשר כל דפיו היו מוכתמים.
מעולם לא ידעו מה, מי ולמה?
למה רק דפיו של אותו הספר מוכתמים? מה כבר כתוב בו?
אני אגיד לכם.
כתוב בו על אהבה אפלה אשר ירדה לתמיון,
על הסוס הלבן של הנסיך בחלומות,
על הדרקון הכסוף
והמכשפה הלבנה.

כתוב בו על היצורים המוזרים שנמצאים רק בסיפורים,
על העננים הכי שחורים, והכי לבנים.
על הבגד של רפונזל, ואיך הוא נשכח כשהיא עזבה את המגדל,
על המדליה שאפילו הספר שכח של מי היא הייתה.
מסופר גם על סיפורים מופלאים וכאלו ששברו את הלב.

הייתי חושבת על אותו הספר,
פעם, כשעוד לא ידעתי איפה ומתי אוכל לקרוא בו.
עכשיו, אפי מריח את דפיו הישנים,
עיניי רואות וקוראות את המילים,
ידי עוברות על קצה הנייר, ומקווה לחתך מהנייר.
אוזניי שומעות את השקט מבסיס לספר,
כשהפנס הוא מקור האור היחידי.

זהו הספר הלבן.
נכתב לפני 3 שנים ו-11 חודשים
"איך להתחיל את הסיפור?" שאל ועיניו שהיו כל הצבעים זרחו בהנאה."בואי ננסה להמחיש לך את הסיפור.
לילה אפל וגשם כבד ירד ותפף על החלון בקצב קבוע. כמה ברקים הבריקו וכמה רעמים הרעימו, אף אחד לא פצע את פיו. הזאבים לא יללו, הכלבים לא נבחו ואף אדם לא דיבר. רק הרוח השמיעה את צרחתה הקולנית והצטרפה לקולות הגשם והרעמים. וקול חריקות נשמע בעד כל השאון הזה. קול חריקת חלון שנטרק עם כל משב רוח בקול רעם עמום.
באוויר עדיין עמד ניחוח של דם ומוות. מה שקרה שם היה איום עד כדי כך עד שאפילו האלים עצמו את העניים..."
"מה קרה?" שאלתי בלהיטות
"תני לספר" אמר זקן והנהנתי בלהיטות. הוא התחיל ואשרת פניו התחלפה כאילו היה באותו לילה נורא. " באותו לילה האפלה שררה ואין דבר שהיה יכול להציל את החיים מאותו לילה. הלילה שחזרו המתים." באותו רגע רעם השמיעה את קולו מחוץ לחלון וקפצתי בבהלה.
"עכשיו את קופצת? עוד לא הגענו לחלק המזוויע באמת" אמר הזקן בחיוך חסר שיניים
"תמשיך" הדחקתי בו בעניים זורחות
"בסדר, אך אל לך לדחוק באדם זקן" אמר "הבזק של משהו אדום וחם כיסה את העולם וכל העולם נהפך שחור שקט. לאחר שהתעורר שם לב כי הגשם פסק אך כשיצא ראה כי בן הבתים היו פזורים מאות גופות חיוורות וריח המוות התעורר מחדש. לפתע ריח המוות התעורר מחדש כאילו יש לו חיים משלו. זה היה ערובת של ריח גופרית וגופות שנחו בשמש שבוע ואף חיה לא נגעה בהם.
פתאום הגיעה קול צעדים לאוזניו. הוא עקב אחרי הקול וראה נערה שלגופה רק סימלה בצבע וורוד דהוי שרובו קרועה.
'סליחה?' שאל 'סליחה?'
הנערה הסתובבה אך במקום שבהן היו עניים היו עכשיו רק משהו שנראה כמו עוגת ג'לי במקום שבו היו עיניה וניצוץ רחוק של חום הבזיק בעיניה. ראשה היה קירח ועמוס כוויות וגלדים ורגליה מדממות מכתחים עמוקים.
'מה קרה לך?' שאל
'אהה, מה?' ענתה
'מה קרה לך?' שאל שנית
'האל הכה בי' השיבה
'איזה אל יהיה כל כך אכזר?'
'דבוס' ענתה במשהו שהיה במשהו שהיה אמור להיות חיוך..."
"מה קרה סבא?" שאלתי
"נחזור לזה בלילה אחר" השיב בקול מותש וידעתי שהוא לא יספר עוד. ולחשוב שהוא רצה לספר לי, אולי הוא לא חשב שזה ישפיע עליו ככה.
נכתב לפני 4 שנים ו-2 חודשים
הולכת אל העננים הקלים, מושיטה את ידי אך הם רחוקים יותר ממנה שהם נראים. נראה כאילו אם רק אטפס על הסלע הגבוה או על גג בית העץ שלי אני יגיע אליהם אך זה לא נכון, בכל זאת עליתי על הסלע ומתכתי את ידי עד כמה שאפשר אך לא הצלחתי. הלכתי אל בית העץ, עליתי על גגו ומתכתי את היד ואת קצות האצבעות אך עדיין לא הגעתי.
התבוננתי למעלה וראיתי מטוס עובר, נוגע בעננים בלי מאמץ ולא שם לכך שיבות ואני שואלת מדוע.
ירדתי מגג בית העץ שלי ולופה באה אליי, הכלבה המעורבת שלי עם שלוש רגליים ופרווה חומה,לבנה ומעט זהובה. ליטפתי את ראשה בחיבה. פתאום התחלתי לרוץ ולופה אחריי, איך היא מהירה כל כך עם שלוש רגליים?
אחרי כמה שניות היא השיגה אותי והתחילה לנסות לתפוס לי במכנס ולעזוב ברגע שהצליחה. חייכתי.
רגלי נתקלה בשורש בולט ונפלתי על האדמה עם הפנים כלפיי מטה. ישבתי וניקיתי את האדמה מהבגדים שלי. לופה הגיעה וליקקה אותי בחיבה.
"בואי לופה, צריך לחזור" אמרתי והתחלתי לרוץ הביתה בחיוך.
נכתב לפני 4 שנים ו-4 חודשים
עננים בצבעי שלכת
שמש חצות גבוה.
שלג אדום ארגמני,
הופך לדם.

אבן חלקה מרוח,
נחל זורם בשקט.
אגם שקט כהה,
דגים שוחים בנחת.

הקול הזה,
קולה של הדממה.
שירת הציפורים,
קריאת הזאבים.

יתנו את האות,
לקרב הממש ובא.
בכי ילדים,
זעקת אנשים.

הוא בא!
הוא יקח את נשמותכם,
ויענה את גופכם.

שחור מלילה אפל,
ערפל כהה משתרעה.
ירח לבן נהיה שחור,
נשמה טהורה כבר מצולקת ובוכה.

זה מה שיקרה אם תיכשלו במשימה.

לטינית:
Cloud autumni colores,
Sōl excelsus.
Plerumque rubei,
Psallite.

Lenis lapidem inlita,
Amnis fluens leniter.
Quieti lacum tenebris
Pisces otiose natare.

Vox,
Non vox et silentium.
Birdsong,
Lectio eos.

Levate signum,
Et factum est prælium.
Clamantes filii,
Clamor in populo.

Ipse est,
Tulit Nshmutcm,
Et respondendum est, corporis.

Garrula et vaga,
Atra nebula tegit.
Suspendisse et luna atrati,
Animus est, et vexatus, et clamans.

Missionem si non ita accidit.
נכתב לפני 4 שנים ו-4 חודשים
סיפור אהבה קצר ועצוב, אשמח לתגובות

היא תלתליה קופצים עם כל צעד, עורה חום כהה כמו האדמה עשירה, עיניה חומות גדולות וטובות.
הוא,שערו בצבע חול הים עוד שוקט, עיניו הכחולות כמימי הכינרת, עורו בהיר ולבן כמו השלג.
היא הבחינה בו והוא הבחין בה אך הם ידעו שזה לא כול להתגשם, הוריו היו גזעניים מן המדרגה הראשונה והוריה כבר חשבו על חתן אפשרי.
היא חייכה אליו והוא החזיר לה חיוך. הם הרגישו את הפרפרים, את מה שמרגישים כשאוהבים.
הוא צעד צעד ברחוב השומם, היא בסערת רגשותיה.
הוא שקול ורציני, היא קלילה וצוחקת.
תוך כמה שנות הם צעדו ביחד וצחקו אחת מבדיחויו של האחר, הם חלקו שולחן ואכלו.
הוא פלפל וצ'יפס והיא שווארמה וסלט.
הוא הביט בעיניה והיא בשלו, ידה נשלחה לידו, הוא סגר על ידה.
היא הרכינה את ראשה במבוכה אך הוא לא הרים אותו, ידו עזבה את שלה.
נשמעה חריקת כיסה וצעדים נמרצים. הוא עזב וכך גם היא.
הם הלכו לכיוונים מנוגדים, הם לא יפגשו עוד. אין להם כלום במשותף חוץ מהמחסומים.
היא הלכה ברחובות השקטים, הוא ברחובות העמוסים.
היא לבית קטן גדוש ילדים, הוא לבית מרווח עם אחות קטנה.
כל אחד למציאות שלו, שומרים בזיכרונם את אותם שניות קסומות.
היא שכבה במיתתה ועצמה את עיניו, לנגד עינה היא ראתה אותו.
הוא נשכב במיתתו המרווחת, עצום את עיניו ורואה אותה.
הם כל כך דומים ועם זאת כל כך שונים. הם דומים בשוני שלהם.
הם המשיכו בחייהם, היא התחתנה עם אותו בחור והוא עם בחורה לבנה.
היא טיילה עם 4 ילדיה וראתה אותו, עם ילדו היחיד. הוא הביט בה והיא בו. אך עכשיו הרגישה רק דקירות של כאב.
היא פנתה מהשביל והתבוננה בילדיה משחקים, הילד שלו בה ואחר כך הם שיחקו ביחד..
בערב הם חזרו בשקט, חוזרת למציאות הצורבת.
הוא חזר לביתו, בשקט. יקירתו שאלה מה קרה, הוא לא ענה. כשראה אותה הרגיש רק דקירות כאב ותו לא.
הוא חזר לביתו המרווח והיא לביתה הצפוף והקטן.
כל אחד במציאות שלו, מנותקים ועם זאת מחוברים.
שניהם עוצמים את העניים ללילה חדש ופוקחים לבוקר חדש. מכווים שיתחיל ברגל ימין.
נכתב לפני 4 שנים ו-5 חודשים
הלכתי בשביל האפל, מוגנת בכוחי הטהור. אתם לא תצליחו חשבתי בשעשוע בראותי את הידיים האפלות נסוגות לזוהרי הטהור. הצללים התעבו והתקרבו יותר ויותר. הגעתי לשער ברזל דק וחלוד. ניסיתי לפתוח אותו, נעול, זוהר לבן וטהור השתחל לתוך חור המנעול ופתח את השער, הוא חזר לבן כמעט טהור, נסוגתי צעד אחורה ושמעתי צחוק צורמני מהדהד בין קירות החדר, מה?
הייתי בחדר חשוך, הזוהר הלבן והרח האיר מעט את הקירות השחורים, משהו לבן שנראה כמו אנשים בתנוחות מבעיטות, שרפו אותם הבנתי, ראיתי צללית לבנה של אישה ודמות יותר קטנה לידה, כנראה היא הילדה שלה, היא התחבאה מאחורי אמא והיצור הנתעב הרג אותם אז למה הוא מחקה?
"למה אתה מחקה?" צעקתי אל תוך החשיכה
שקט
"למה? אהה,למה? לכשאגיע לקצה לכוחותיי? לכשאשתגע ואמות? למה?" צרחתי והרגשתי טיפות חמות על לחיי "מה?" לחשתי וכאילו מתוך האפלה נוצרה דמות, זה היה גבר גבוהה, גופו שרירי מעט, שערו שחור ועניו כחולות כהות, עורו לבן אך לא חיוור והוא לבוש ג'קט שחור, חולצה שחורה ומכנס ג'ינס שחור ומגפיים שחורות.
"מי אתה?" שאלתי
"מי שנשלחת להרוג" אמר בקור
"אני לא נשלחתי להרוג אותך אסימור!" אמרתי
"כן?"
"כן!"
"אז למה?"
"כדי להשיב אותך אל האור או לפחות אל הניטרלי" אמרתי
הוא צחק, צחק עלי.
"ואיך את מתכוונת לעשות את זה?" שאל
משכתי בכתפי נאנחתי "למעשה באתי לכאן כדי ללמוד" אמרתי בשקט וציפיתי וכל תגובה, ציפיתי לזעם,כעס, זלזול אפילו כאב אבל לא לזה.
הוא הביט בי במבט נטול הבעה והשקט העביר בי רעד בלתי נשלט בכל הגוף.
הוא הסתכל עלי בלי למצמץ טבחן אותי במבטו, לבסוף רק עמד והתהלך בחדר, זה עלול לקחת שעות חשבתי בתשישות וצנחתי על כורסה, מה?
הוא חייך חיוך שקט למראה התדהמה בפניי
"ילדה אני חזק, אך את שווה לי עם תתאמני" אמר
"מ-מה?"
"כן, אל תגידי שבהתחלה היה לך די קשה ואז קלטת את הרעיון והגעת למקום הזה?
למה את חובשת שנתתי לך להיכנס?
למה את חושבת שהעפלה לא עטפה אותך ושעבדה אותך?"
"את האפלה עברתי לבדי!" אמרתי
"בטח" אמר בלגלוג
"אז... מתי מתחילים?" שאלתי אחרי דקה או שתיים
"מחר בינתיים לכי לישון"
"איפה?" שאלתי והופיעה מיתה זוגית עם מזרן מנוצות, שמיכה קטיפתית ולבנה כמו הסדינים, שידת עץ לבנה הופיע ליד המיתה ואט אט התחיל להיווצר חדר מרוהט.
בסופו של דבר הייתי בחדר לבן טהור עם ספרייה חומה בהירה, שטיח צמרירי ותמונת נוף של אגם שקוף שאלפי חלוקי נחל צבעוניים נראים מבעד למים השקופים והזכים, דשה ירוק בהיר על שפת האגם ולהקת דגים שחתה בנחת בציור.
"הציור זז" אמרתי בתדהמה
"כמובן" אמר בשקט "את אפילו יכולה להיכנס לתוכו"
"באמת?"
"כן אני יראה לך" אמר ועטף אותי עם ידו והצמיד אותי אליו, הרגשתי את נשימותיו ושמעתי את פעימות ליבו המהירות, גופו היה שרירי ומוצק.
"שלימור" אמר והיינו בתוך התמונה!
הבטתי במקום הבטתי לאחור והחדר שלי נראה כחור לבן-שחור.
הורדתי את בגדי והלכתי אל האגם, נכנסתי אליו וראיתי את אסימור מתבונן בי, הסמקתי והסתובבתי.
שמעתי קול צעדים רכים וקולות של משהו שנכנס למים.
הסתובבתי וראיתי אותו, הוא צלל ושחה במים הצלולים והקרירים,צללתי אל לב האגם ולא הייתי צריחה לנשום!
הסתובבתי במים ושערי הכסוף נצץ מאור השמש שחדר דרך המים, עיני התחולות ראו את האלמוגים בצבעים המסחררים, את הדגים הצבעוניים מסתובבים בלהקות קטנות וגדלות. זה היה פשוט מדהים.
חזרתי לחוף והתנחמתי בשמש האביבית המקסימה, עצמתי את עני ונרדמתי.
נכתב לפני 4 שנים ו-5 חודשים
קבוצות קריאה:
סקרים

(קבוצה ציבורית)
צ'אט

(קבוצה ציבורית)
חפרנים XD

(קבוצה ציבורית)
צללים - *המשחק קפוא*

(קבוצה ציבורית)
הנבואה

(קבוצה ציבורית)
העולם הבא

(קבוצה ציבורית)
סיפור בהמשכים

(קבוצה ציבורית)
קטעי סיפורים

(קבוצה ציבורית)
מוטנטים - הפשרה(?)

(קבוצה ציבורית)
צופי הלילה| סיפור

(קבוצה ציבורית)
תרגילי כתיבה

(קבוצה ציבורית)
האי - live game.

(קבוצה ציבורית)
היום יומולדת ל.. ?

(קבוצה ציבורית)
רשימות קריאה:
# שם הרשימה פרטיות כמות ספרים מספר צפיות עודכנה לאחרונה
1. מתח אישית 1 203 לפני 3 שנים ו-8 חודשים

» סך הכל 1 ספרים ב-1 רשימות.

הקוראים:
  • לפני שנתיים ו-8 חודשים snow fox בת 17 מקיבוץ בהרים הקפואים
  • לפני 3 שנים ו-1 חודשים ~פנדה~ בת 16 מהאי היגיון
  • לפני 3 שנים ו-1 חודשים <FONT COLOR= RED>Killer בן 21 מkonoha
  • לפני 3 שנים ו-3 חודשים אולמו בן
  • לפני 3 שנים ו-3 חודשים POLLO בן 17 מארץ החתולים
  • לפני 3 שנים ו-4 חודשים Angelica בת 18 מעיר האגדות
  • לפני 3 שנים ו-4 חודשים ילדת~כוכבים בת 18 מרחוב גארדם
  • לפני 3 שנים ו-5 חודשים רייצ'ל בת 17 ממחנה החצויים
  • לפני 3 שנים ו-5 חודשים ~Gaigula~ בת 15 מהבית שלי
  • לפני 3 שנים ו-5 חודשים זאבה~ בת 19 מחלום אבוד
  • לפני 3 שנים ו-6 חודשים אור בן 17 מ.
  • לפני 3 שנים ו-6 חודשים קשת בענן בת 18 ממרחבי היקום
  • לפני 3 שנים ו-6 חודשים מישי בת 19 משומקום
  • לפני 3 שנים ו-7 חודשים Mrs. Herondale בת 16 מאידריס
  • לפני 3 שנים ו-7 חודשים ~RAIN~ בת 16 משבע הממלכות
  • לפני 3 שנים ו-7 חודשים סאפפו בת 18
  • לפני 3 שנים ו-7 חודשים מישהי עם כנפיים-מע''ך בת 16 מקופסת עפרונות *קרןתאומה*
  • לפני 3 שנים ו-7 חודשים אוהבת ספרים בת 18 מפתח תקווה
  • לפני 3 שנים ו-8 חודשים no fear בת 18 מהמקום שממנו באים הרגשות
  • לפני 3 שנים ו-8 חודשים זה שאין לנקוב בשמו בן 100 מהעולם הבא (וטוב שכך)
  • לפני 3 שנים ו-8 חודשים argo - Woodie <FONT COLOR=RED> בן 16 מimpel down
  • לפני 3 שנים ו-8 חודשים fairy tale בת 18 מעיר האגדות
  • לפני 3 שנים ו-8 חודשים תמר בת 40 מירושלים
  • לפני 3 שנים ו-8 חודשים תולעת ספרים בת מגבעתיים
  • לפני 3 שנים ו-8 חודשים Nameless בת 15 מגות'האם סיטי
  • לפני 3 שנים ו-8 חודשים גרייס בת 18 מארץ לעולם לא
  • לפני 3 שנים ו-8 חודשים אסולו בת 18 מאשדוד
  • לפני 3 שנים ו-8 חודשים Reaper בן 22 מעולם של צללים
  • לפני 3 שנים ו-9 חודשים טל בת 20 מממלכת בני הלילית
  • לפני 3 שנים ו-9 חודשים ג'קס בת 16 מהדרך
  • לפני 3 שנים ו-9 חודשים נטוטו בת 18 מארץ הצעצועים המנודים
  • לפני 3 שנים ו-9 חודשים אנוביס בן 17 מהדואת
  • לפני 3 שנים ו-9 חודשים FreeLife בת 15 מMy dam life
  • לפני 3 שנים ו-9 חודשים הזאב השחור בן 18 ממקום כול שהוא
  • לפני 3 שנים ו-10 חודשים החתול השחור האחרון בת 14 מישראל
  • לפני 3 שנים ו-10 חודשים A- בת
  • לפני 3 שנים ו-11 חודשים אָ̽͒̇̇̇ק̶͘͜҉̩̗̼̰̰̱̰̻̲̰͟וּ̘ בן 18 מה̛ͮ̏̇͊ͫ͊̍ͥ͛̈́̆͐ͩ̿ͬͦ͝҉̠̺̹̖͎͔͉̜͙͕͓̱͇מ̴̨̯͈̮̣͔͇͍̹͍̫͂̏͂̅ͦ̃ͬ͆ͬ͒ͥ̀̚̚͢ח̧̡̱̗̭̙̳̦͖̘̪͖͇̙̮͍̭͇̠͗͗̿̐̈́͌̿͒́͝͞ͅב͋̆ͥ̾ͥ͂ͫ̍ͮ̇ͥͥ̄̐ͥ҉͓͎͎͚̳͍̜̰̰̲̱͙͈͙̟̘͙̗͓͟ר̴̨̝̫̺̱̦͉̱̣̬̮͔̗̹̮̗͒̈͑̊̀͗̌ͦ͑͐͡ת̮͕̣̜̝̤͔͍̗̥̟͙͙̮͚̹̟̖̗ͫ̐ͣͬ̏͛̀̀̕͞
  • לפני 3 שנים ו-11 חודשים Dragonborn בן 18 מRiverwood
  • לפני 3 שנים ו-11 חודשים מגדת העתידות בת 18 מאיפשהו בין תחנות
  • לפני 3 שנים ו-11 חודשים קומרו בן 19
  • לפני 3 שנים ו-11 חודשים <font color=110066>מישהי בת 20 מעולם אפל..
  • לפני 4 שנים ו-1 חודשים לואיזיאנה מנטש השקנאית בת 19 משדה קישואים בסוף העולם ימינה
  • לפני 4 שנים ו-1 חודשים bunny בת 19 מחור בקצה העולם
  • לפני 4 שנים ו-1 חודשים goren בן 18 מתל אביב
  • לפני 4 שנים ו-2 חודשים Ortash בן 18 מחלום של פסיכופת
  • לפני 4 שנים ו-2 חודשים סביון224 בת 20 מעולם החלומות
  • לפני 4 שנים ו-2 חודשים Braveheart בן 33 מזכרון יעקב
  • לפני 4 שנים ו-2 חודשים ♥toolip בת 18 מארץ הפלאות
  • לפני 4 שנים ו-2 חודשים Life Angel בן 21 מ Paradise
  • לפני 4 שנים ו-2 חודשים דיאנה :> בת 16 מאשדוד



©2006-2018 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ