ביקורות ספרים על הספר סרוטונין - הספרייה של בבל #

אני אוהב כריכות יפות. יופי אל תסתכל בקנקן ובלה בלה משפט שתמיד מגיע עם הכרזה על כריכות לעזאזל כריכות יפות זה כיף ומרשים ונחמד מאוד. אז כן, הרבה פעמים גם הכריכה מושכת אותי והיא כמו התקציר בגב הספר או רושם ששמעתי מחבר, מקבלת מקום ברמת העניין שלי בספר. אור שהם (ותודה על זה) כתב פה לא מזמן סקירה על הספר הזה, וגם מישהי שאני מכיר אמרה שקראה אותו לא מזמן (בשפת המקור) מה שגרם לי להקפיץ אותו רגע לרשימת הקריאה ולראות במה מדובר. לא התרשמתי! אמרתי את זה! יש מצב גדול שיהיה לגיטימי מאוד להאשים את התרגום (כי זאת שקראה בשפת המקור אמרה שהכתיבה די יפה ושונה, סה"כ אני סומך ... המשך לקרוא

oziko

אחרי השנה האחרונה, נדמה שלכולנו לא יזיק קצת של סרוטונין, אבל זריקת עידוד היא הדבר האחרון שניתן בספר הזה שבתמציתו דן בבדידות, דיכאון וחידלון. פלורן-קלוד, אגרונום בשנות הארבעים לחייו יוצא למסע פרידה מאהבותיו הגדולות, לאחר שהוא נמלט מציפורניה של מערכת היחסים ההרסנית האחרונה שהוא כלא את עצמו בתוכה. מתודלק היטב באלכוהול ובקפטוריקס, נוגד דיכאון חסר ישע, הוא מקיים רטרוספקטיבה לחייו. וולבק מיטיב לתאר את בן דמותו המלנכולי והציני. כהרגלו הוא נוטה לבוטות מינית שלא לצורך. תובנותיו מעניינות, למשל הדיכוטומיה עליה הוא מתעקש בין גברים ונשים, וכרונולוגית האה... המשך לקרוא

אור שהם

כבר שלושה חודשים שאני מצוי במעין "מחסום קריאה". אינני מצליח לקרוא יותר משלושים עמודים בקריאה אחת (מעט מאוד עבורי), ולא הצלחתי להתקדם משמעותית בספר כל תקופה זו. במקרה, לפני כמה ימים נתקלתי ביריד ספרי עודפים ופגמים קלים של אחת הרשתות הגדולות בקניון בעיר שלי, ומצאתי את הספר הזה, שהיה נראה לי מעניין במבט ראשון, עבור 21.90, אז לקחתי אותו. הכריכה משכה אותי, וגם התיאור האחורי סיקרן אותי. אין לי ביקורת מתוחכמת לכתוב, כבר נכתוב ביקורות טובות על ספר זה, לכן אין ברצוני לכתוב משהו נוסף בסגנון, כן ארצה לציין מספר נקודות אשר עוד לא נאמרו על הספר ושהרגשתי שהן יחודיות, ... המשך לקרוא

סטודנט חיפאי

הספר הראשון שלו שקראתי, והלפני אחרון שכתב אם אני לא טועה. אחריו קראתי עוד ארבעה שנגמרו במרתון של שניים רצוף. נוהגים לומר עליו שהוא לא מומלץ לנוטים ממילא למלנכוליות ודיסתימיה, וזה נכון, אבל קרה לי גם ההיפך: כשסיימתי היה לי קשה לחזור לחיים שאין בהם וולבק שמלווה אותי ברקע, ואני יודע שרשימת הספרים שלו שלא קראתי הולכת ומידלדלת. אני כבר לא בגיל נוח להתרשמות, שבו יצירות אומנות מטלטלות אותי ומשפיעות עליי עד כדי הערצה - אבל במקרה של וולבק, ממש רציתי לכתוב לו מייל - ולו כדי שיוכל לנחור בבוז צרפתי, בהנחה הלא סבירה שיגיע לקרוא אותו. לגבי הספר עצמו, אין לי באמת מה... המשך לקרוא

מנדלי

# פלורן-קלוד, גיבורו של וולבק המספר את הסיפור בגוף ראשון, הוא אימפוטנט עם דיכאון קליני בן 46. זה מצבו הגופני והנפשי של היצור האומלל. לבעיה הראשונה הוא נעזר בזכרונות, לשנייה בכדורים נוגדי-דיכאון ומדכאי ליבידו, שמגבירים את בעייתו הראשונה. את האימפוטנצייה – הגופנית והנפשית – הוא פיתח לגמרי לבד. החל מהרגשה של "להימצא מחוץ למעגל העניינים" ביחס להוריו, המשך בהרגשה של "אני ואפסי עוד" שפיתח בזמן לימודיו כאגרונום. הוא מועסק במשרד החקלאות הצרפתי. ליבו לחקלאים השחוקים הנכחדים, אבל מוחו יודע מי משלם את המשכורת. והנשים... או הנשים. הוא בזבז את יכולותיו הרגשיות כ... המשך לקרוא

yaelhar

לא חסר תועלת – לעולם לא חסר תועלת! – אבל בהחלט מביך לחוות דעה חובבנית על יצירה אחת, בודדה, של יוצר גדול. תחשבו על אדם שבא אליכם ומספר לכם על ציור מדהים שראה באיזה מוזיאון בפריז, "מונה ליזה" שם הדיוקן, או משהו כזה. "לאן שלא תלך המבט שלה עוקב אחרייך", הוא מספר לכם בנאיביות מקסימה, "והחיוך שלה! בחיים לא ראיתי חיוך כזה! אם תהיה בפריז כדאי לך, אני ממליץ". אז כדאי לכם לקרוא את וולבק, וכדאי לכם לקרוא את "סרטונין" שלו. ואולי למרות הכל זאת לא המלצה בלתי-נחוצה. אני בעצמי ניגשתי לספר פעמיים. בכלל לא ברור לי ולא זכור לי למה קניתי אותו, שהרי את "כניעה" שאומנם אהבתי מיד אחר... המשך לקרוא

zooey glass

מה זה אומר עלי, שאני קוראת ספר שמתאר גבר המתמודד עם משבר גיל הארבעים, ומרגישה הזדהות כל כך עזה עד שמרגיש לי שהוא הגרסא הגברית של עצמי? לא קראתי עד כה שום ספר של מישל וולבק. אבל שמעתי עליו לא מעט - "גדול סופרי צרפת", "גדול סופרי אירופה", ועוד ועוד. זה ספרו האחרון, ומביני העניין טוענים שזהו אינו מטובי ספריו. אבל רצה הגורל וההיכרות שלי עם הווירטואוז הצרפתי החלה כאן. אי אפשר שלא להתאהב בגיבור הסיפור הזה כבר על ההתחלה. אירופה המאוחדת, יבשת צבועה ומודעת לעצמה באופן פתטי, אקולוגית ופוליטיקלי קורקטית עד לכדי גיחוך, היא הזירה שבתוכה נע ונד הגיבור הצרפתי הזה שסול... המשך לקרוא

מתילדה

אזהרה: סקירה זו עשויה להכיל מילים וביטויים לא יפים, לכן מומלצת לקריאה לבגירים בלבד. פלורן קלוד הוא פריזאי רווק בן 46. מהנדס בתחום החקלאות שמשכורתו נאה והוא נהנה לבזבז אותה על תענוגותיו כמו מגורים במגדלי יוקרה, רכבי מנהלים, ארוחות דשנות ככל שהמטבח הצרפתי מסוגל לספק, טיולים ונשים. אולם הוא רחוק מאושר כמזרח ממערב וחש ריקנות ודכדוך הולך וגובר. הוא מיזוגן ומיזנתרופ אגוצנטרי, חש שחייו לא נחיו באמת, נרגן ומפיק הנאה מהעובדה שגרם נזק לעולם. הוא אפילו שונא את שמו שלו, הנרגנות שלו מונומנטלית וממש נוטפת מתוך דפי הספר. לפלורן יש חברה יפנית לא ממש חכמה, גולד די... המשך לקרוא

Pulp_Fiction

איך פחדתי כשקיבלתי אותו. איך פחדתי. העולם השתנה כל כך מאז החלקיקים. מאז פלטפורמה. ופחדתי. העטיפה היפה, החזרה מצרפת חודש קודם, הביקור בבורגנדי, היאוש של החקלאים בבוזו'לה כשהבמוו השחורה נכנסה להם לחנייה של האייר בי אנ בי. אין לנו כסף לדלק. אין לנו כסף לשלם מיסים. ואז העטיפה של התרגום העברי. כגודל הציפיה כך גודל ההנאה. כמו לפגוש חבר אחרי המון זמן קצת להתרגל קצת לחכות לשטיקים המוכרים אבל הוא עדיין טוב ועדיין חבר ועדיין בוטה ועדיין יודע לכתוב עמוד וחצי על קידוש האהבה הסובייקטיבית לזין שלו ולא של מישהו אחר. אפשר להזדהות אסור לגעת אפשר להרגיש, אבל רק... המשך לקרוא

Ron1999

איילות אוהבות קרואסון שוקולד. נו, יש להן טעם טוב, בעיקר אם הקרואסון חמים והשוקולד נימוח. זה לא שקרואסון חמאה תמים לא טעים, אבל לך תתווכח עם איילות. זאבים, לעומת זאת, מעדיפים גבינה. פלורן-קלוד לא אוהב את שמו המגוחך. בזה מתחיל העניין עם שמו ונגמר, אך לא עם הדברים אותם הוא אינו אוהב, והם רבים. את מעט הדברים שהוא אוהב, הוא לא תמיד משיג. בעיקר אם קוראים לה קאמי. אבל קאמי היתה רק אחת מכמה, אחת שלא נשכחה. פלורן-קלוד לברוסט היה עד לא מזמן עצמאי שעבד עם משרד החקלאות הצרפתי כיועץ עצמאי והשתכר טוב מאוד. הוא מתנייד במרצדס G350 נאמנה, שחצתה כל דרך אפשרית שנהגה רצה. נאמנות... המשך לקרוא

מורי

**** כשאתה קורא ספר של וולבק אתה רוצה למות. מה הטעם, אתה אומר לעצמך שני עמודים לתוך הספר, כולנו גם ככה אבודים, בשביל מה להתאמץ? אין סיכוי, לא לנו ולא לתרבות המערבית הדקדנטית בכללה. הצרה היא שוולבק יודע על מה הוא מדבר, ולפחות כותב ככה. לדידו, החיים הם חתיכת חרא (ובהקשר הזה, אם אכלת מזון צרפתי כל ימיך, אחוז החומציות בקיבתך עומד על 78-82, שישה אחוז יותר מהממוצע הבלגי, למשל, מה שחורץ את גורלך להיפטר מן העולם ארבעה חודשים מוקדם יותר מהפנסיונר הבלגי, ותוך כדי סרטן הקיבה, המעי הגס, או סרטן הוושט), שרק מוות משמים יהווה סיום ראוי להם. הוא בז לעולם. הוא נגעל ממנו, ... המשך לקרוא

אלון דה אלפרט

מישל וולבק הוא גאון נהניתי מאוד מהספר החדש שלו סרוטונין. העלילה מתארת גבר בן 46 שחיוו נמצאים במשבר שלא עובר. הגבר כל בוקר לוקח כדור נגד דיכאון ושותה הרבה אלכוהול ומעשן בלי הפסקה. הגבר הזה חושף את נפשו ואת הריקבון של החברה המערבית העשירה והשבעה. הרבה אנשים אמרו לי שוולבק כבד מידי ושהם מוותרים עליו. אני לא מוותר על וולבק וחוץ מכניעה הספר הקודם שלו שהיה גרוע קראתי את כל ספריו. ספר מומלץ מאוד אני נותן לו 5 כוכבים ומציע לא להיבהל מהדיכאון שהספר הזה יכול לגרום.... המשך לקרוא

rea