ביקורות ספרים על הספר ילד מקולקל

טוב אני לצערי אצטרך לקטוע את רצף הפירגונים לספר הזה, וזה באמת מצער אותי כי חיכיתי לו, ואפילו ביקשתי מהספריה שלי שיקנו אותו במיוחד והתרגשתי להתחיל לקרוא, אבל הספר לא עמד בציפיות, ובסוף התברר להיות דיי בינוני, וממש הכרחתי את עצמי לסיים אותו, כי ציפיתי לאיזה סוף מיוחד או מקורי או מלא מחשבה, שלא הגיע. ציפיתי ליותר קשר/דינמיקה/שיחות בין הפסיכולוג לנער, בנושא מוסיקה או בכלל, אבל בפועל מעט מאוד מהשיחות שלהם מתקיימות במציאות בדיאלוג, ורובן מתקיימות בין כל אחד לבין עצמו או במונולוג (במכתב, למשל) וזה היה לי חבל, כי זה מה שציפיתי מהסיפור, לאור ההקדמה: "דיאלוג מ... המשך לקרוא

כרמל

צלילים מרחפים מעל הראש וחודרים אל תוך האוזן. העולם מורכב מבליל של צלילים, מהמוני מנגינות קטנות שמרטיטות את הלב והנשמה. מזככות אל גופך נוזל חיים. מוסיקה יכולה להוציא את האדם ממשברים גדולים. להקים אדם מן המתים אל החיים. להניח את הראש על חזה אהוב ולהתרפק על הדי המוסיקה. ללחוש את המילים הקסומות שמנביטות בך את צמח החיים. להסתובב בקרוסלה דמיונית ולחוש כיצד הצלילים נעים אף הם במעגל, בעוד עיניך עצומות ורק הכל פיך, נשימתו של האחר ונשימתן של הצלילים מהדהדים. אתה מרגיש כיצד המוסיקה מרפאת את ליבך ואת נשמתך הפצועים. ישנם חודשים שהמוסיקה לא מהווה חלק מחיי ויש... המשך לקרוא

סקאוט

עם קריאתו של "ילד מקולקל" סיימתי קריאת רצף של הטרילוגיה שכתב דרור שגב. אני יודעת שזו איננה טרילוגיה בהגדרה – אך מצאתי אותה כזו, שכן קווי קשר מחברים בין השלושה. הסיפור מלווה את ערן (להלן, המקולקל), נער בן 17 נבון במיוחד, רגיל ונהדר. רק מה? רגיש ופגיע שמתמודד עם גיל ההתבגרות לצד אסון שפקד אותו ואת משפחתו ושמהווה טריגר לקלקול הגדול. את אברם – הפסיכולוג שמלווה את ערן (מקולקל כנ"ל). ועוד מבחר דמויות מן המעגל הראשון והשני של ערן, של אברם, ועוד כמה שנאספו בדרך - חלקם מקולקלים באמת, חלקם מקולקלים כנ"ל, חלקם תקינים. הסיפור סובב ונוגע בערן, באברם, בשניהם - בכל אחד ב... המשך לקרוא

אנוק

קראתי כמעט ללא הפסקה את הספר, ואני מצטרף לכל דברי ההלל והשבח. דבר אחד מרכזי לא היה אמין בעיני, ופגם בהנאתי: נער מתבגר, רק בן 17, והוא בעל יכולת ביטוי בלתי רגילה בכתב ובע"פ של רגשות ומחשבות, וכושר ניתוח מוסיקאלי מדהים. ולעתים, תוך כדי הקריאה, שאלתי את עצמי, האם המחבר שכח להפריד בין יכולותיו שלו כסופר לבין יכולת ההבעה של ערן. מכתבו של ערן לאברם הפסיכולוג היה שיא בחוסר ההתאמה בין יכולות הביטוי המובעות במכתב לבין גילו של הכותב.... המשך לקרוא

יוסי נינוה

כתיבה עדינה- כתיבה עדינה מתאפיינת במשחק בין הגילוי לנסתר, מין אריגה שכזו שנשלחת ישר אל תוך הקורא, היודע אך גם הלא יודע, ובונה לה שם קן חם, כזו המציירת דמויות יוצאות דופן ברגישותן, באופיין ובמחשבותן. אתן כמה דוגמאות לסופרים המתאפיינים בכתיבה שכזו, כתיבה מן הסוג האהוב עליי: רוי יקובסן, סופר נורווגי שעד כה תורגמו שני ספרים פרי עטו, ג'יין אוסטן, שכתיבתה עדינה וחכמה עד מאוד, שרה אשר פינקהוף, סופרת מקסימה ממוצא יהודי הולנדי אשר עברה את השואה עם פצעים נפשיים רבים, ועוד סופרים רבים וטובים... לרשימה הזו הצטרף לא מזמן הסופר דרור שגב. הכל התחיל בהודעה הזו: "אשמח א... המשך לקרוא

נונו

הפתיחה לא היתה טובה. ההוצאה הקטנה מרום תרבות ישראלית החליטה החלטה תמוהה לזנוח את גופן פרנק ריהל, המקובל בספרים. לא נוח. הבחירה היתה בגופן דויד, כאילו באים לומר שמה שיצא ממחשבו של הכותב עבר ישירות להדפסה ולחנויות. זה מקובל לגמרי בהופעה גברית מסוקסת – חוסר גילוח ושיער מבולגן, כאילו בא לומר הנה יצאתי מהמיטה וטרחתי לבוא ולראות אתכם. טרחה. חוסר העריכה גלש לשגיאות עריכה רבות, למבנה שורות לא הולם. דרור שגב, אתה עדיין לא סאראמאגו. מנגד, הבחירה בכריכה מוצלחת וזו יפהפייה. לא פחות. הוצאתי אוויר ועכשיו יוצאים לדרך. יש פסיכולוג בשם אברם פרחי (בדמות שאני מדמיין כש... המשך לקרוא

מורי

כולנו מקולקלים. כולנו פגומים. הרבה תקלות מתחוללות בפס הייצור האנושי שאנו מהווים את תוצריו. חולשות ומגרעות וחסרונות הם חלק אינטגרלי מהאופי שלנו. כולנו "מקולקלים", עם מרכאות כפולות ומכופלות, כיוון שבעקב אכילס זה טמונה גם הרבה אנושיות והרבה פְּגִיעוּת. ואולי גם שותפות גורל קטנה ועגמומית משהו, כמי שמנסים לנתב את דרכנו במשעול החיים ולעתים כורעים תחת כובד שק צרותינו. כי בין אם אתה "ילד מקולקל", נער רגיש, מיוסר ופגיע, שמתקשה להתגבר על מות אמו וחווה יחס קר ומנוכר מאביו ומאחיו, ובין אם אתה "מבוגר מקולקל", פסיכולוג שלא מצליח להביא ילדים לעולם, איבד את אחיו בתאו... המשך לקרוא

מסמר עקרב

כרגיל אצלי הגיע אלי ספר זה לגמרי במקרה והתחלתי לקרוא בו ככה סתם באקראי... מדובר פה בסיפור "פסיכולוגי". לפני הכל, לגבי השם; המילה "ילד" יש בה משהו מטעה, כי גיבור הסיפור איננו באמת ילד אלא נער בן 17 המטופל אצל פסיכולוג. קודם כל אפשר לומר את הדברים הטובים; הספר כתוב בעברית רהוטה, נקייה משגיאות והוא גם די קריא. מבחינה טכנית הוא מסופר לנו ע"י מספר "יודע-כל" על מה שקורה לאותו נער. אז זהו שהרבה לא קורה... עלילת הספר יכולה לדעתי להספיק אולי לסיפור קצר אבל הסופר מרחיב כאן את היריעה ו"מתפזר" יותר מדי. אנחנו עוברים בפלאשבקים אחורה וקדימה בזמן לדמותו של הפסיכולוג וגם לדמ... המשך לקרוא

סדן

מארג עדין מסתבך ונפרם – מצוין. ערן, הוא נער מתבגר בן 17, מתנתק מהסביבה. מסתגר בעצמו. בבדידותו. חודר עמוק אל צלילי המוזיקה ואל המילים הכתובות – הם החברים המלווים אותו. הוא נובר ואוסף, מקשיב ומגלה צלילים חדשים. וקורא ובעיקר כותב המון מילים - עולמות שחודרים אליו. מנחמים את נשמתו – מגדיר עצמו חוקר צלילים או חייזר מוזיקאלי. ילד מקולקל - להבנתו. ואתו – חברה אחת נערה בת גילו עולמם משותף אף היא חוקרת צלילים, חייזרית מוזיקלית. מתנתקת וסגורה. ילדה מקולקלת - להבנתה. ערן, התייתם מאמו, אביו ה'מתוקן' קושר את התנהגות בנו הצעיר באבדן ומביא אותו אל אברם הלא הוא פסיכולו... המשך לקרוא

כשהייתה שיחה בסיירת הורים ושאלו כל אחד למה הוא מתנדב? אני עניתי כדי להציל את העולם, את הילדים שלנו, מתוך תחושת אחריות באמת לתקן את העולם. אם אנחנו לא נתקן אותו מי יתקן? חיפשתי את הספר בעל השם המוזר בחנויות ולא מצאתי, חייבת לקרוא את הספר אמרתי לעצמי. ככה אני מתנהגת כשאני רוצה משהו כאן ועכשיו, אני לא נחה. לבסוף מצאתי עותק יחיד בחנות הספרים, עשיתי כרטיס חבר והבטיחו לי שחודש הבא ליום הולדת אני אפילו אוכל לקנות את הרמן הסה בחצי מחיר. נשמתי בגמיעות גדולות לקחתי את ילד מקולקל ושמתי על השידה בהתרגשות מחכה לנחת רוח שתקפוץ עלי ואוכל להתחיל לקרוא. מדוע התרגשת... המשך לקרוא

חני

מעגל נסגר ומעגל נפתח. בכל אחד כמעט יש מעט או הרבה 'ילד מקולקל' שהחיים שרטו אותו, שאנשים נגעו בו, שהחיים פיתחו אצלו רגישויות והפכו אותו לכזה. כבר בילדותו או נעוריו או רק בבגרותו או רק בערוב ימיו. לא, אין ילדים מקולקלים - יש ילדים, נערים, מבוגרים - כה רגישים לאירועים, לתגובות או נגיעות אנשים, למצבים - שהם מגיבים ב"קלקול". לא, אין ילדים מקולקלים, מה זה 'ילד מקולקל' - כך הגבתי לביקורת הראשונה שקראתי לספר הזה ועוד הוספתי שקשה לי עם שם הספר. מה פתאום 'ילד מקולקל', אין דבר כזה. ודרור שגב, כותב הספר השיב לי - אשמח שתקראי, אח"כ נדבר על ילדים מקולקלים, גם על השם. אקרא ... המשך לקרוא

מארג יחסים עדין ומורכב בין נער מתבגר למטפל שלו,פסיכולוג המתמחה בטיפול בילדים,ילדים מקולקלים. זה סיפור המסגרת.או שאפשר גם להסתכל על זה כמסלול. מסלול של מסע. לא מסע כזה שעובר בדיוטי פרי,ובסופו אתה מוצא עצמך מצולם בתמונה על רקע הותיקן.אלא מסע אל תוך נבכי הנפש. גם בספרו הראשון (חוצה) זה היה סיפור מסע. פיזי ופנימי. הוא טוב בזה שגב.לאט ובעדינות הוא הכניס אותי אל הנימים העדינים של החומרים שמהם עשויים החיים. אהבה,שכול,יחסי הורים ילדים,פער דורות,ועוד. אני אוהבת את הספרים האלו שמעירים בי דברים. דרור,יותר מפעם אחת גרמת לי לדמוע. כשסופר מוזג בנדיבות טונות של ... המשך לקרוא

dina

הספר הזה הזכיר לי מקרה מסוים, שאומנם התרחש לפני לא מעט שנים, אך משום מה הקריאה בספר עוררה אותו מחדש. בתקופה בה הייתי חיילת, באחד מין הימים הייתי אמורה להתארח אצל חיילת ששרתה איתי, לפני שיצאנו אליה לבית, היא ביקשה שנעבור לאסוף את אחיה מבית הספר. כשהגענו לבית הספר, חברתי החיילת נכנסה לה לתוך כתלי בית הספר ואני נשארתי להמתין בחוץ... לידי היו כמה אימהות, שפטפטו להן בניחותא וללא הפרעה... משפט אחד שאמרה אחת מהן פשוט גרם לי לעמוד ולבהות בה, ואת המשפט הזה אני לא יכולה לשכוח לעולם.... היא אמרה: "אני לא מבינה אתכן, אתן לא פוחדות שהוא יקלקל לנו את הילדים? צריך ל... המשך לקרוא

רחלי (live)

אסכם במילה אחת: תענוג! כתיבה יפהפיה, שפה עשירה ומלאה ברגש. אי אפשר להניח את הספר מהיד, דרור אתה פשוט מוכשר! הספר לא קל מבחינת הנושא, נאלצתי מדי פעם לקחת הפסקות מהקריאה ולעכל את הכתוב. דרור נובר בנבכי הנפש של הגיבורים ומנתח אותם בצורה יוצאת מן הכלל. ממליצה בחום! שני גיבורים עיקריים בסיפור: הפסיכולוג אברם והנער בן השבע עשרה, ערן, שבא אליו לטיפול. ערן הוא ילד רגיש. אמו נפטרה ממחלה והוא אבל את מותה. הוא ילד מאד מופנם ומוציא את כאבו דרך הציור, הכתיבה והאזנה למוזיקה. הוא מכונה "חייזר" בפי ילדי כיתתו. ערן מרגיש בודד, לא מוצא את עצמו ומתגעגע מאד לאמו שהיתה החבר... המשך לקרוא

תושיק