ביקורות ספרים על הספר רכבת היתומים - פרוזה #
|
שתי יתומות, שני סיפורים, סיפורה של ניב/ויויאן האירית מתגלגל בשנות ה-20-40 למאה ה-20, וסיפורה של מולי, חצי אינדיאנית בתחילת שנות ה-2000. הסיפורים יפים, מרגשים ומיוחדים, במיוחד כמובן הסיפור של ויויאן שהוא הסיפור הראשי. אהבתי גם את שילוב הגורלות ואת הסוף, אך התבוננתי על הדמויות בריחוק מסויים. אולי כי ברוך השם הילדות והנעורים שלי היו מאוד שונים ואולי כי הסופרת לא ממש הצליחה לגעת בי עד הסוף, אם כי לפעמים עצרתי והרהרתי בעבר שלי, בחפצים שהיו יקרים לליבי ועדיין איתי או כבר אינם, באנשים שכבר אינם אבל עדיין איתי כל יום, וכמו ספרים דומים אחרים הוא גרם לי לחשוב על מה שי... המשך לקרוא
6 קוראים אהבו את הביקורתאהבת? 
|
|
|
הספר מרתק, ולא ניתן להניח אותו!
הוא מתאר מציאות מטלטלת של ילדים שהגורל לא שפר עליהם(בלשון המעטה),
שהילדות נלקחה מהם עוד בלידתם,
ושנאלצו לחוות קשיים וייסורים רק כי נשארו לבד בעולם.
שתי הגיבורות בסיפור,תרתי משמע,
משתפות את הקורא בסיפור חיים עמוק וחודר ללב.
והמסקנה העיקרית המתקבלת בתום הקריאה, היא לומר תודה!
תודה על מה שיש , ועל מה שהיה ♥
ציטוט שאהבתי:
"נערות שלמדו איתי בתיכון מגיעות לחנות
ומנפנפות בטבעות יהלום כמו במדליות של לגיון הכבוד,
כאילו הגיעו להישג משמעותי.
הן באמת חושבות שזה הישג, אני משערת, אך בעיניי,
הדבר היחיד שהשיגו הוא הזכות לכבס את... המשך לקרוא
3 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
|
|
|
כל ספר שאני קורא אותו זה משנה איזה ספר קראתי לפניו. אם קראתי ספר לא מי יודע מה ואחריו עוד אחד לא מי יודע מה רק קצת יותר טוב פתאם אני יכול לחשוב שזה ספר טוב. אותו דבר גם הפוך יעני אם קראתי ספר מצויין הלך על זה שיבוא אחריו. זה מה שקרה לרכבת היתומים כי אני קראתי אותו אחרי הספר של ג'וזף קונרד שהיה ספר מצויין אז כבר מהתחלה זה היה כמו שתשמע ברדיו שיר של שלומי שבת מתי שאתה חוזר מפסטיבל העוד. יפה אבל אתה מרגיש כמו שחזרת כמה כיתות אחורה.
הסיפור זה על מה שקרה באמריקה לפני כמעט מאה שנה. היו שולחים ילדים יתומים לאנשים שצריכים אותם. אף אחד לא היה בודק את אלה שלקחו את ... המשך לקרוא
13 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
על הספר המליצה הספרנית, אמרתי "נו טוב, הכי הרבה...." האמת מזל שלקחתי את הספר, סיפור יוצא דופן על יתומים בארה"ב ב- 1930, "הועד לשלום הילד" התמודד עם הילדים ככח עבודה זול ובכך למצוא להם בית. לא תמיד עלו יפה הזיווגים בין הילדים למאמצים, לעיתים סבלו מהתעללות או הזנחה, אך היו שגם מצאו בית חם ואוהב.
הספר כתוב כסיפור בתוך סיפור, אישה מבוגרת בת 91, מחפשת מישהי שתעזור לה לארגן מחדש את עליית הגג, מולי ילדה במשפחת אומנה הסתבכה בפשע שעליו צריכה לשלם באמצעות שעות שירות, אותן היא מחליטה לבצע אצל ויואן בסידור עליית הגג.
לאט לאט, נחשף סיפורה של ויויאן, על רקע המציאות של מולי.
... המשך לקרוא
6 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
רכשתי את הספר לאחר שקראתי המון ביקורות טובות עליו. הספר אכן מקסים, מעניין וזורם. מסוג הספרים שאפשר לגמוע ביום יומיים מרוב עניין וגם כי הוא כתוב בצורה מאוד קלילה ופשוטה. ספר פשוט ויפה.
בספר מסופר על ויויאן שהתייתמה מהוריה ומספרת את סיפורה למולי, נערה שעוברת בין בתי אומנה. הסיפור של ויויאן מרתק ומספר על תופעה מזעזעת שהתרחשה בארה"ב של שנות ה-30 , רכבות היתומים.
הספר פורס את סיפורה של ויויאן ואנו מתוודעים גם לסיפורה של מולי שדומה במעט(בהיותה במשפחות אומנה), אמנם לטעמי- הסיפור על מולי די מיותר ונדמה לי שהיא בספר רק שיהיה "למי לספר"...
הספר מאוד מרגש, וכאמ... המשך לקרוא
4 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
סיפור החושף פרק עגום בהסטוריה האמריקאית שבו יתומים, בגילאים שונים מניו יורק, הועברו לחוף המערבי החקלאי במטרה מוצהרת אימוץ אבל בפועל שימשו לעזר למשפחות מקומיות.היתומים חווים חיים קשים וניצול, למרות רצון הרשויות לעזור להם להתבגר ולהיות אזרחים טובים מועילים ועצמאים. הסיפור מתנהל בשני מישורי זמן. האחד סיפורה של יתומה אירית מרכבת היתומים והשני בהוה כאשר היתומה האירית מזדקנת בביתה ופוגשת נערה חצי אינדינית החיה אצל משפחה אומנת. שתי הנשים מוצאות הרבה נקודות השקה בחייהן.ספר כתוב בצורה נעימה ושוטפת.
... המשך לקרוא
5 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
רכבות הילדים היתה תופעה שהחלה בסוף המאה ה-19 ועד לסיום שנות השלושים של המאה ה-20. בצפון מערב ארה"ב, בעיקר בערים הגדולות ובעיקר בניו-יורק, נאספו יתומים מהרחובות ומבתי היתומים ונשלחו מערבה לשמש כוח עבודה זול וצעיר. הכל נעטף כמובן בעטיפה אידיאולוגית, אבל היה אכזרי באותה מידה כמו השחורים שנחטפו באפריקה ונשלחו לעבדות בדיוק באותה מדינה.
המלווים ברכבות היתומים הרגיעו את הילדים ואמרו להם שהם נשלחים לבתים בהם יזכו למיטה, לארוחה חמה ולחינוך. האמת היתה רחוקה כמובן כרחוק מזרח ממערב.
לפחות לפי סיפורה של ניב/דורותי/ויויאן – השם משתנה לפי המיקום ורצון ה"מאמצים" - ... המשך לקרוא
30 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
*למי שקרא את הספר (ספויילרים לגמרי)
הרגע סיימתי לקרוא את הספר "רכבת היתומים" שממש נישאבתי אליו ולא הצלחתי להפסיק לקרוא.
יש לי נטייה להתעצבן על סופרים שגורמים סבל לדמויות שלהם, אבל כשקראתי את הסיפור של ניב/דורותי/ויויאן שגם בסוף חייה, אני מאמינה שהיא לא הרגישה שמימשה את חייה, הזכרתי לעצמי שזוהי המציאות ויש יתומים שהתגלגלו לחיים גרועים הרבה יותר.
לכן התעצבתי בקריאה, מאוד, במיוחד ביגלל שאת קוראת את התיאורים של ניב עצמה כילדה ואח"כ כנערה.
לחשוב שילדים יתומים עברו דברים דומים ואפילו קשים יותר זה מייאש במיוחד שזה ממשיך לקרות גם היום ליתומים שנלקחים ע"... המשך לקרוא
2 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
הספר מבוסס על פרק אמיתי בהסטוריה העולמית. מדובר על רכבת שיצאה מניו יורק ונסעה ברחבי ארהב. הרכבת כללה יתומים רבים. היו מספר תחנות בהן הרכבת עצרה, הילדים היו יורדים עם המדריכים שלהם עומדים בשורה מהנמוך לגבוה והורים מאמצים פוטנציאלים היו מגיעים לבחור מביניהם, בהתאם לצורכי המשפחה. מה שמזעזע הוא שלא כולם הגיעו לבחון את הילדים מתוך רצון להעניק אהבה. רבים מהמאמצים חיפשו כח עבודה ולא בן משפחה נוסף. עוד מזעזע שבמקרה של אכזבה של ההורים, יש אפשרות החזרה של הילד לבית היתומים לאחר ניסיון של שלושה חודשים. בקיצור, ממש מזכיר אימוץ של כלב מעמותה, כפי שזה מתנהל היום... המשך לקרוא
10 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
הספר מספר את סיפורה של ילדה אירית שהתיתמה בארה"ב, ומספרת את סיפורה לבחורה צעירה שהינה גם יתומה במשפחה שאימצה אותה.
הסיפור מתארת כיצד הסיפור של האחת עוזר לאחרת להשלים עם חיה וגם לזכות בעצמה לסגירת מעגל.
ספר מומלץ... המשך לקרוא
קורא אחד אהב את הביקורתאהבת?
|
|
|
ספר מצויין שנותן הצצה להתנהלות אנושית בתחילת המאה ה-20. הספר נכתב לאחר מחקר על ילדים יתומים בתקופה זו ומקבץ בתוך הדמות הראשית סיפורים שקרו באמת. הספר מאפשר הצצה לסיפורים קשים של ילדים שמתגלגלים מבית לבית, למקומות שאף אחד לא באמת רוצה לאהוב אותם, אלא רואים בהם רק כוח עבודה. זהו סיפור על הישרדות נפשית של ילדה שחווה את אובדן משפחתה וניצול ע"י משפחות אחרות. ספר טוב שמפגיש אותנו עם מציאות בלתי נתפסת בה חיו ילדים שאיבדו הכל. כתוב בצורה קולחת ומעניין מאוד. מחכה לספר הבא של הסופרת.... המשך לקרוא
6 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
נקודת המפנה בהתייחסות החברתית לילדים היתה ילדה קטנה, מארי אלן וילסון שמה, שחיה - אם אפשר לקרוא לזה חיים – בניו יורק ב 1871 אצל אם מאמצת מתעללת. הילדה שהיתה בת 9 נראתה כמו בת 5, סבלה מתת תזונה, עבדה בפרך, הוכתה מדי יום ונאסר עליה לעזוב את הדירה בה חיה. מצבה הנואש הובא לתשומת ליבה של אטה אגנלר, פעילת למען ילדים שניסתה לעשות משהו. המשטרה הביעה סימפטיה אך לא היה בסמכותה לעזור. גם העיריה היתה חסרת סמכות. בית המשפט לא יכול לדון במי שאינו מופיע לפניו. בצר לה פנתה אגנלר לפעיל למען זכויות בעלי החיים שנרתם לעניין, השתמש באופן יצירתי בחוק והגיש את התביעה בשם אגודת ... המשך לקרוא
25 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
התחלה קצת כבדה המשך מצויין...תיאור עצוב עד מחריד של יתומים בתחילת המאה הקודמת בארה"ב הנשלחים ברכבת למצוא משפחות מאמצות. התיאור של הילדים העומדים על במה כמו בהמות למכירה והורים מאמצים פוטנציאליים מסתובבים ביניהם ובודקים מי יכול להועיל לחווה/בית עסק וילקח עימם תוך הבטחות שווא להקנות חינוך או סתם שלוש ארוחות ביום עוד ישאר עימי זמן מה... מומלץ מאוד :)... המשך לקרוא
9 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
רכבת היתומים הוא סוג הספרים האלו שלא מניחים לך.
הרבה אחרי שסיימת ולאו דווקא בגלל הכתיבה או הרעיון הגרנדיוזי, אלא דווקא בגלל המציאות.
אותה מציאות שיודעים שהיא שם אבל כל כך רחוקים ממנה, לפעמים שנות אור ועם חשכה גמורה.
זה מה שקרה לי עם רכבת היתומים. תמיד שמעתי, ידעתי, הבנתי את ילדי האומנה אבל הפעם גם הרגשתי אותם בתוכי.
סיפור עדין ומרגש על החיים שבהם חוסר המזל והגורל תופסים תפקיד חזק כל כך.
אני פחות נותנת דגש למזל בחיי ומרגישה שולטת על התנהלות חיי.
אף פעם לא חשבתי שיש למזל בחיי גם תפקיד גדול כל כך.
מפגש מרתק בין אישה בת 90 ונערה צעירה שפוסעות אחת בעבר ... המשך לקרוא
14 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
קיבלתי המלצות חמות על הספר הזה, אך די התאכזבתי ממנו. הוא כתוב בצורה פשוטה ואפילו ילדותית מידי, שמזכירה ספרים לבני נוער.
זהו סיפור בתוך סיפור, וסיפור המסגרת לדעתי מיותר. אפשר היה לקצר את הספר, ולתאר רק את קורותיה (המעניינים) של ויויאן.
יש בספר תיאורים עצובים על ילדות קשה, כאב, מוות והזנחה, אך משהו בו לא נוגע ללב עד הסוף.... המשך לקרוא
6 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
שבעים וארבע שנים מפרידות בין מולי לויוויאן.ויוויאן בת התשעים ואחת,שרוב עברה מאחוריה,אל מול מולי שכל עתידה לפניה.פער דורות קוראים לזה. בסיפור הזה הפער מצטמצם במהירות ככל שהעלילה מתקדמת.
מהי רכבת היתומים?
רכבת היתומים אשר עושה דרכה למדינת מינסוטה נושאת בקרבה ילדים וילדות יתומים אשר נאספו מבתי מחסה בניו יורק. הרכבת עוצרת בכמה תחנות,כשבכל תחנה הילדים יורדים מן הרכבת,בזמן שעל הרציף ממתינים האנשים אשר מעוניינים לאמץ את הילדים. חלקם מחפשים עוד זוג ידיים עובדות לעזרה בעבודות הבית,או לעבודה בחווה.חלקם רוצים להרחיב את המשפחה ולהעניק בית חם לילד אשר גו... המשך לקרוא
14 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
ספר אומנותי. הסופרת מספרת שני סיפורים בו זמנית. שני הסיפורים דומים במהות אולם רחוקים 60 - 70 שנה זה מזה. צעירה שהתקשרה עם זקנה בנסיבות מיוחדות אשר הגורל הפגישם לא בלי סיבה. ניתן לומר כי גורל הצעירה כגורל הזקנה. האחת מפרה את השנייה. למעשה הסיפור של ויוויאן הזקנה מתחיל 90 שנה קודם ושל מולי הצעירה אחרי 70 שנה, אולם שני הסיפורים משתלבים לבסוף ומסתיימים ביחד. תוך כדי העברת הספור חווים אנו הקוראים את ניחוח ההיסטוריה של ארה"ב בערים הרחוקות והנידחות בתחילת המאה הקודמת. הסופרת מעבירה מסרים כבדי משקל של יתמות ומשפחות אומנות האמורות לטפל בפגועי גורל אך מנצלים את ... המשך לקרוא
8 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
יש את הספרים האלה שהסיפור שלהם נכנס לך ללב ומטריד אותך כאילו זאת מציאות שראית בחדשות. עד כמה שידוע לי הסיפור הספציפי הזה אינו אמיתי, אך אני בטוחה שמקרים דומים קרו במציאות.
כ-200,000 ילדים יתומים הועברו ברכבות ממזרח ארה"ב למערב במטרה למצוא להם בתים.
בימים שבהם המושג "רווחת הילד" לא היה קיים ונוסף על כך המשבר הכלכלי של שנת 1929, המטרה היחידה הייתה למצוא מישהו שיקח אחריות על הילד וממש לא משנה מה הוא מתכוון לעשות איתו. זה הזכיר לי מכירה של חיות, רק שכאן "ההורים" הפוטנציאלים לא התבקשו אפילו לשלם.
היו מודיעים מתי הרכבת מגיעה וכל מי שהיה מעוניין היה מגיע ובוחר א... המשך לקרוא
14 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
כשנולדו ילדיי המשפט הראשון שאמרתי היה "שיהיה לכם מזל בחיים" . עם קריאת הספר משפט זה מקבל עבורי משמעות כפולה ומכופלת.
לרוב את ספריי אני קוראת מהר, בספר זה התעכבתי על כל מילה ,התרגשתי עם כל משפט ולא רציתי שעונג צרוף זה יסתיים.
הספר מספר את מסע היתומים בחיפוש אחר הדבר המינימלי: בית לחיות בו ולהיות כחלק ממשפחה אוהבת וחמה.
האם חיינו מובלים ע"י המזל או ע"י הגורל? ואולי יד אלוהים מכוונת אותנו.
הסיפור נותן מימד נוסף לחיים, ומאיר באור חדש את הקבלה שלנו למובן מאליו.
עם כוח רצון גדול, ,אי שבירה ממצבים קשים ותקווה הגיבורות שלנו סוללות את דרכן אל מציאת האושר.
סיפו... המשך לקרוא
8 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
ספר מרגש, יש בו קטעים עצובים שקשה לעצור את הדמעות אך לפנינו גיבורים אמיצים, מלאי אופטימיות ותקווה שנלחמים למען השגת חיים נורמליים מלאי חום ואהבה. נהניתי מכל רגע, ממליצה בחום!
הספר מכיל שני סיפורים במקביל שמשולבים זה בזה שויש בהם הרבה קווי דמיון.
הספר מתחיל בשנת 2011 כאשר מולי, ילדה ממשפחה אומנה, יתומה מאב שאמה מכורה לסמים, גונבת ספר מהספרייה ומקבלת עונש. היא מחליטה לבחור בעבודה בקהילה אצל ויויאן, קשישה בת 91 ממיין, על פני ריצוי העונש בכלא. ויויאן רוצה לסדר את הארגזים בדירתה שלא פרקה מיום כניסתה לשם. היא לוקחת את מולי שתעזור לה לסדר אותם וכך נפרש לאט ל... המשך לקרוא
11 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
היות והספר הגיע אלי כ"ספר לבן", וללא תמצית המוצגת בדרך-כלל על הכריכה האחורית, הייתי משוכנעת שאני הולכת לקרוא ספר על "השואה". אבל זה לא...
הספר עוסק ביתומים שנשלחו ברכבות מניו-יורק למקומות אחרים, במטרה להימסר למשפחות אומנה. רכבות היתומים נעצרו בתחנות מעבר, ובאותן תחנות היתומים הועברו למשפחות, שראו בהם "כוח עזר זול" לתחזוקת משקי הבית, ובמקרים מסוימים אף התעללו בהם. (תקופת המשבר הכלכלי עולמי 1929).
הנובלה הנוכחית נעה על שני צירי זמן, וכתובה בדילוגים בין דור העבר והווה. את ההווה מייצגת מולי שהתייתמה מהוריה, ואת העבר - ויוויאן בת התשעים ואחת, שהתייתמה מה... המשך לקרוא
23 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
