ביקורות ספרים על הספר אודסה סטאר

מכירים את ההרגשה הזו שאתם נתקלים במאמר של פרופסור חצרוני, או אולי איזה סרטון שרץ ברשת של איזה פסיכופט שמתעלל בבעלי חיים. מצד אחד- אתם מתים לדעת מה יש לקקה הזה (חצרוני) להגיד הפעם, ומצד שני אתם יודעים שאם תלחצו על ה-פליי בסרטון, התוכן לא יהיה מרנין(הפסיכופט). ככה זה עם הספרים של הרמן קוך. הוא גם איזה גרסה של חצרוני ספרותי. הוא מתריס, הוא מקומם, אבל אדיש הוא לא משאיר אותך. אם קראת בעבר ספר שלו- אתה יודע שקל זה לא יהיה, ומצד שני קשה לעמוד בפיתוי. זה מרגיש לי כאילו שקוך יושב בנקודה הזו שבין המוסרי ללא מוסרי.אותה נקודה בגבול שהיא מאוד שברירית, כמעט בלתי נראית.... המשך לקרוא

dina

ספר חכם, כתוב מצוין, מתורגם מצוין, אולי גס מידי, אבל זהו אחד הסממנים של קוך שעובר מקיצוניות לקיצוניות. מה שבטוח לא תישארו אדישים. לדעתי הוא לא פחות טוב מארוחת ערב ובית קיץ עם בריכה. מסכים שהוא קשה לעיכול לעיתים אבל הוא ייחודי, מהנה וסוחף. ... המשך לקרוא

משה

קראתי את 2 הספרים הקודמים וזה הפחות טוב מביניהם. מעבר לגועל שהוא מעורר הכתיבה מאוד לא סדורה וקשה - לי לפחות - לעקוב אחר האירועים - ובינינו - ממש לא חשוב - בקושי הכרחתי את עצמי לסיים. נראה לי שאני כבר לא מחכה לספר הבא שלו - אלא אם יפתיע. ... המשך לקרוא

רוני

אם אתה סובל מבטן רגישה ואתה נע בחוסר שקט שאתה נתקל בתיאורים על דם ורצח , אולי כדאי שלא תקרא את ספריו של הרמן קוך. הספר הפעם מדבר על אדם שחי חיים בינונים ןמשעממים ורק מחפש דרך לצאת מהם . את ההזדמנות הוא לא מפספס שהוא נתקל בחבר טוב מתקופת ביה"ס שהפך ברבות השנים לעבריין ידוע. בגדול , לא מדובר ברמה כמו " ארוחת ערב" שקראתי לפני , והקפיצות מאירועים לאירועים, דבר שכנראה מאפיין את ספריו של קוך, היו חדים מאוד ולעיתים לקח זמן להבין את מעברי האירועים.עדיין מדובר ספר לא רע. ... המשך לקרוא

אשר

לספר הזה הייתי נותנת ארבעה כוכבים ושלושה ואחד.. הכל נכון. יש כאן כישרון יוצא דופן של המחבר לגרום לנו לגועל ו״לתפוס״ אותנו בעת ובעונה אחת. הגיבור דוחה ומאוס. אין כל הזדהות אתו רק חשש ממנו ומהחמדנות שלו. הבלגן בספר, הקפיצות מנושא לנושא כאילו אינן ״משויפות״ אבל הן חלק מהמזג התזזיתי שלו. אין הספר מפתיע את מי שמכיר את כתיבתו של הרמן קוך.. ואולי כן דווקא משום שהספר קופצני כל כך והכל מסופר בו זמנית. קראתי את הספר בבת אחת, תוך יומיים, ואני מחכה לספר הבא... ... המשך לקרוא

מירי

עוד ספר ממוחו המעוות של הרמן קוך... מעוות בקטע טוב, בקטע הזוי ... כמו גירוד עקיצה עד כדי זוב דם. משהו שאתה מרגיש שצריך לא לעשות אבל אתה לא יכול להימנע. הרמן נכנס למוח המעוות של אדם נורמטיבי לכאורה מהשורה שכולנו מכירים ופוגשים וחושף אותנו לתוככי מחשבותיו הקשות ביותר - החולניות. כמו בספריו הקודמים (ופה אפילו יותר לדעתי) גם פה הוא לא חוסך מאיתנו את הדימויים הדוחים והגרוטסקים על גוף האדם בצורותיו השונות. הוא מתאר כמעט בגועל לפרטי פרטיים צורות חיצוניות של אנשים ופוסל בעצם את זכות קיומם בגלל כיעורם או פיגורם השכלי... הדמות שלו הפעם כל כך קיצונית לטעמי שאול... המשך לקרוא

אוהבת לקרוא

אפשר לומר שפיתחתי אובססיה קלה להרמן קוך מאז קראתי את ספרו 'ארוחת הערב'. קראתי אודותיו, גיגלתי, חקרתי, רחרחתי ובניגוד למנהגי לא להיכנע לצו השעה הספרותי, דווקא כן קניתי את ספרו החדש מיד כשיצא לאור. אבל שיא האובססיה הקלה שנתקפתי בה היה מחשבה קצת מופרעת שעלתה בראשי: אני רוצה להיפגש עם קוך באמסטרדם. אפילו עשיתי כמה גישושים לגבי ההיתכנות של זה. מה? למה לא? זה לא כזה מופרך. הוא בטח ישמח. אולי הוא אפילו יתרגש וירגיש מוחמא להיפגש עם קוראת נלהבת שתטען כי עשתה את כל הדרך מישראל רק כדי לקבל ממנו חתימה על הספרים שלו. זה שקר, אבל הוא לבן, קטן ולא מזיק. ואז, הוא כנרא... המשך לקרוא

שונרא החתול

**** תראו, אני לא הולך להתנצל כאן. קראתי את הביקורות הפושרות שהספר הזה קיבל גם מאנשים שאני לגמרי מעריך את דעתם, ולמרות שבמובנים רבים אני מסכים עם מה שנכתב בהן, מצאתי עניין רב בספר ואני חש שעלה בידי בחלקים לא מעטים ממנו לצלוח את המחסום המיזנטרופי, השטוח, הדוחה אפילו, של המספר ולהתחבר לאמת העירומה והבוטה שלא ממש מנסה להסתתר מאחוריו. זה לא שב"ארוחת הערב" או "בית קיץ עם בריכה" הרמן קוך מתיימר להיות מעודן, אלא שכאן הוא אפילו לא מנסה להחליק לנו את הדמות הראשית בדלת האחורית כך שנתרגל אליה או נזדהה איתה ורק אז שנבין שהוא קצת פסיכי, כמו שקורה ב"ארוחת" וב"בית... המשך לקרוא

אלון דה אלפרט

כאב ראש כאב ראש כאב ראש כאב ראש כאב ראש כאב ראש כאב ראש כאב ראש כאב ראש כאב ראש כאב ראש כאב ראש כאב ראש כאב ראש כאב ראש כאב ראש כאב ראש כאב ראש כאב ראש כאב ראש כאב ראש כאב ראש כאב ראש כאב ראש כאב ראש כאב ראש כאב ראש כאב ראש כאב ראש כאב ראש כאב ראש כאב ראש כאב ראש כאב ראש כאב ראש כאב ראש כאב ראש כאב ראש כאב ראש כאב ראש כאב ראש כאב ראש כאב ראש כאב ראש כאב ראש כאב ראש כאב ראש כאב ראש כאב ראש כאב ראש כאב ראש כאב ראש כאב ראש כאב ראש כאב ראש כאב ראש כאב ראש כאב ראש כאב ראש כאב ראש כאב ראש כאב ראש כאב ראש כאב ראש כאב ראש כאב ראש כאב ראש כאב ראש כאב ראש כאב ראש כאב ... המשך לקרוא

הרמן קוך הצליח מאד ב"ארוחת הערב" ו"בית קיץ עם בריכה" להגיד דברים שאנחנו חושבים עליהם מפעם לפעם, אך מגרשים אותם בבושת פנים כי אלה מחשבות אסורות. הוא עסק שם בהורוּת ובאלימות, באנשים "שאינם כמונו" ולכן לא מגיע להם שיהיו להם זכויות כמונו, ב"חוק וסדר" לא שווים - אחד לנו אחד "להם". התפעלתי מאד מהספרים האלה, והיה לי ברור שאקרא מתישהו את הספר הזה. הביקורת של בלו בלו סיקרנה אותי מאד. "איך זה יכול להיות", חשבתי "שסופר לא שיגרתי מתהפך לו פתאום?" הסיפור הזה עוסק בחמדנות. מה פרד מורמן - שהיה חנון בתיכון ונשאר חנון כשהוא בן 47, היה רוצה שיהיה לו אבל אין לו אומץ אפילו לבטא את... המשך לקרוא

yaelhar

כשסופר כותב באופן מופלא על דמות שאתם מתעבים, האם זה אומר שהוא יכול להיות אדם מקסים והוא פשוט סופר מבריק, או שהוא מוכרח להתאים לדמות - אחרת הכתיבה לא היתה יכולה להיות אמינה? השאלה הזו הטרידה אותי לראשונה כשקראתי את "לוליטה" וניסיתי להבין איך אני יכולה להזדהות עם דמות של פדופיל. אני לא יודעת אם נבוקוב אכן היה פדופיל או שזה רק הומברט הומברט, אבל בכל מקרה הוא הצליח לגרום לי להזדהות עם גיבור שסותר באופן מוחלט את דעותי על טוב ורע. גם כשקראתי את קוך עלתה השאלה הזו. גם ב"ארוחת הערב" וגם ב"בית קיץ עם בריכה". לא הצלחתי להזדהות לגמרי עם מארק שלוסר ולא עם פאול לו... המשך לקרוא

בלו-בלו

סלוואדור דאלי היה הכוכב העולה שלי. במשך שנים הערצתי את ציוריו, ציטוטיו, סגנון חייו והעובדה שאישה אחת היוותה השראה לרבות מיצירותיו. הוא אהב לזעזע, לפרוץ גבולות ולהתנסות בדברים חדשים אך עם זאת שמר על סגנונו הייחודי ולא נתן לאף אדם או מבקר להכתיב לו מה עליו לצייר וכיצד עליו לנהוג. באחת מהחוברות של טאשן נכתב כי בצעירותו עמד בקצה גרם מדרגות והחליט להפיל עצמו עליהן כדי לראות מה יקרה לו. הוא שבר רגל, כמה צלעות ושן קדמית אחת, דמו טפטף על רצפת העץ והתנקז בחריצים ו״הנסיך״ היה מאושר... ההתנסות בכאב, המפגש עם הגועל, חלומותיו המסויטים אותם זכר במדויק הביאו לו ת... המשך לקרוא

shila1973

זה הספר הראשון של הרמן קוך שקראתי ואיזו אכזבה כבד ומשעמם ולא מוביל לשום מקום. קראתי כי הייתי צריך ודי סבלתי אל תעשו את זה לעצמכם.... המשך לקרוא

לוכד החלומות

הספר מציג אלימות בספקטרום המלא שלה: כאמצעי פורקן, מנגנון ל"יישור בעיות קיימות או כאלו שעלולות לצמוח", אלימות מדומיינת שמופיעה כפנטזיה או בחלום. שני חברים מבית הספר התיכון מקס הופך לכנגסטר והמספר ממשיך בדרך אחרת. הפגישה לאחר זמן יוצרת דינמיקה מיוחדת. הגנגסטר פותר בעיות בשיטות ברורות ומעשיות. ואילו חברו נגרר אחריו ואף מנצל את שירותיו לרוב לא במודע וחלקן בבמפורש. האלימות שמצטיירת כפתרון קל ויעיל, פועלת כמנגנון שאינו ניתן לעצירה.מין בערה שמכלה את משתתפיה. בספר יש קטעים של תיאורים פיזיים של האלימות. אין זה בהכרח מוות של מישהו, שיש שם בשפע, אלא גם תי... המשך לקרוא

אורי רעננה

ספר מוזר, מעצבן, מבלבל ובלתי מובן ברובו (עד הסוף שבו הכל מתבהר), מטריד ומעכיר את שלוות הקורא. עד אמצע הספר קראתי אותו באיטיות מרוב שהוא היה משעמם ולא ברור, "קופץ" בין ארועים בהווה לבין זכרונות מהעבר הקרוב והרחוק. אהבתי מאד את שני ספריו הקודמים של קוך ("ארוחת הערב", "בית קיץ עם בריכה") שאליהם התחברתי מיד, ולכן החלטתי להמשיך בקריאה של ספר זה, ואני שמחה שלא נשברתי. ככל שמתקרבים לסופו יש מתח ודריכות, והעניין גובר. קשה לי אפילו לתאר את העלילה של הספר הזה כי היא מורכבת, וגם כדי לא להרוס את הקריאה לקוראים אחרים. ניתן רק לתמצת אותה בכך שהמספר הינו דמות בעלת דחפים... המשך לקרוא

יסמין