ביקורות ספרים על הספר משחקי הסוף: המפגש

הספר הזכיר לי כמה ספרים שונים- משחקי הרעב שחקן מספר אחד אוקי. אז זה לא הכי מקורי… לפני שהתחלתי בקריאה ראיתי שכתוב שעלינו לפתור חידות, לא ממש הבנתי ש-'עלינו' זה באמת אנחנו, הקוראים עד שפתחת את הספר! חידות. אני גרועה בזה. אבל המשכתי מתוך תקווה שזה לא כזה פרט חשוב להבנה של הסיפור, זה לא. אני חושבת… (היה חלק שהיו סמלים של אלים המיתולוגיה היוונית. כל כך גאה בעצמי על ההבנה!) אז. על מה בעצם מדובר? 12 שושלות שלכל אחד יש שחקן אחד שמייצג אותם (משחקי הרעב מישהו?) הם קיבלו מסר במטאור ועכשיו הם צריכים לפתור חידות (שחקן מספר אחת?) ולהשיג את שאר המתחרים כדי להיות הראש... המשך לקרוא

לוּנה

משחקי הסוף הוא ספר מעולה! הוא ספר טוב, עם עלילה טובה, עם שם טוב, עם כתיבה נכונה וכריכה מספקת. זהו, זה כבר אמור להיות מספיק כדי לשכנע אנשים לקרוא את הספר הזה! אבל אני אפרט עוד קצת. משחקי הסוף מדבר בגדול על סוף העולם, אבל לא בצורה שאנחנו רגילים אליה [אסונות, פיצוצים, רעידות אדמה, הוריקנים ועוד ועוד...] לא, הוא מתייחס לסוף העולם פחות או יותר כאל משחק, גם אם המשחק הזה חולני הוא עדיין משחק! שניים עשר נערים ונערות שגילם נע בין שלוש עשרה לעשרים התאמנו כל חייהם לרגע שבו המשחק הרצח החולני הזה יתחיל, ועל מה הם נלחמים? על עתיד העולם [כמה דרמטי]. נשמע מרגש ומוזר כאחד,ל... המשך לקרוא

מישהי

אני ממש שנאתי את הספר, אני באמת לא אומר את זה על כל ספר כי את רוב הספרים אני מכריח את עצמי לאהוב, אבל לא משנה כמה ניסיתי לאהוב את הספר לא הצלחתי, נראה לי שהסיבה היחידה שלקחו אותו היא כי יש בו פרס של כמות כסף שרק הורס לפי דתי את הספר כי כולם מתעסקים בחידות יותא מאשר בעלילה שדי לא טוב לדעתי, אני לא רוצה להעליב אבל הספר לא היה משהו ,אבל למרות הכל באלי לומר איזו מילה טובה אז... מי שאוהב חידות דווקא יוכל לאהוב את הספר.. אבל אני חושב אישית ששמו בספר יותר מדי חידות שזה הגיע לרמה שכבר נמאס! הספר הוא פשוט לא מתאים לי, ואין מה לעשות! אני בטוח שיש אנשים שיוכלו לאהוב אות... המשך לקרוא

נעם לב

המלצה מחבר סימניה, ועוד אחד שאני מעריך את דעתו, ומוצא שדעתו כדעתי בהרבה ספרים ששנינו קראנו וכתבנו עליהם ביקרות. אז ברור שאקרא. לא רק שקראתי, קניתי במתנה למישהו, שידעתי שאוהב את הסוגה, לפני שקראת... רק על סמך ההמלצה ההיא... ואחרי שהחבר קרא (ואהב, אגב), פשוט השאלתי ממנו את הספר שקניתי לו...סטרטאפ. אז כמובן שהספר לא איכזב, קיצבי, מהיר מעניין מסקרן, המון אקשן רעיון מקורי שכתוב היטב. קראתי, בתוך ימים בודדים, קראתי בכל רגע פנוי, בדפים האחרונים פשוט לא הנחתי מהיד- הערתי את כל הבית ב 15 דקות איחור, מתוך הבנה, שהבוקר יהיה פחות נינוח רק בכדי לסיים לקרוא, בקיצור ספר קריא ... המשך לקרוא

קורא כמעט הכול

איך אני, אחרי כמויות של ספרים שקראתי ואחרי כמות נכבדת של סקירות שכתבתי נופלת לספר רק בגלל עטיפה נוצצת ותקציר משכנע? 12 שחקנים מ12 שושלות שונות מקבלים את האות לכך שמשחקי הסוף החלו, המשחקים שבסופו של דבר יובילו למפלת האנושות ולבחירת שושלת אחת שתוכל להעמיד את האנושות מחדש, השושלת שתיבחר מיוצגת על ידי השחקן שינצח במשחקים. ובמשחקים? אין חוקים. רצח, הונאה, שנאה, אהבה, קנאה, טכנולוגיה, נשקים קרים וכו׳ הם חלק קטן ממה שהשחקנים עוברים על מנת להגיע לרגע הנחשף בו הם יוכרזו כמנצחים ויהרגו את שאר 11 השחקנים. במה הספר הזה שונה מכל ספר אפוקליפטי אחר? בזה שהוא חידה ... המשך לקרוא

ראיה

פומפוזי... נפוח... לא מאוד אמין (בכלל לא אמין...) ומלא דמויות עד שצריך לעשות רשימה בצד אחרת שוכחים... נקודת אור - הספר מכיל קיצורים לכל מיני מקומות באינטרנט (בקיצור קצר- צריך להעתיק בדיוק את השורה הכתובה), ורובם עובדים וכולם קשורים לעלילה, נקודת החושך - נראה שהכותבים רצו שניכנס לקישורים אז אם לא טורחים לתאר ולהסביר יותר מידי מה קורה מסביב לדמויות (הרבות, כבר אמרתי?). כמובן שזהו ספר ראשון בסידרה (עוד דיסטופיה, כבר אמרתי?) והוא פותח חידות אך לא סוגר אותם. התרגום, כהרגלנו, לא מאוד חזק. אני מתאר לעצמי שבאנגלית יש יותר קישוריות בין משפטים, שמות של דמויות ומקומות.... המשך לקרוא

אמיר

אם לא תקחו את הספר הזה יותר מידי ברצינות. אז הוא מהנה. קראתי את הביקורות האחרות, נראה לי שאחרים היו קצת יותר מידי רציניים :-). ספר נחמד, קליל וקל לקריאה, העלילה לא הכי מקורית נכון, אבל זה לא פוגם בביצוע הלא רע בכלל (לדעתי). אם אני צריך להשוות את הספר הזה למשחקי רעב (כמתבקש) אז הוא לא נופל ממנו, מה גם שמרגיש שהוא נכתב עבור קצת יותר מבני נוער.... המשך לקרוא

moshe.hadad

אני תמיד אומר שלא משנה כמה ספרי פנטזיה נקרא או בכמה סרטי מדע בדע בדיוני נצפה, אנחנו אף פעם לא נשאר אדישים אם חללית של חייזרים תנחת פתאום על יד מרפסת ביתנו, או שנפגוש מפלצת ענקית עם שלושה עיניים באמצע הרחוב. זה קורה ככה, מפני שהמוח שלנו מפריד בעצם בין מה שקורה בתוך מכשיר הטלוויזיה, בדמיון ובתוך הראש שלנו (שזה כמעט כל דבר, בעצם) לבין החיים עצמם, המציאות. המוח שלנו מוסר לנו כל מני מסרים (כמו למשל: "אין דבר כזה חייזרים!" או: "אין דבר כזה מפלצות!") ואז אנחנו מבינים שככה זה, שזו האמת. ולכן אנחנו גם נהיה מופתעים מאוד לגלות אם פתאום למשל נחזור אחורה או קדימה בזמן, גם... המשך לקרוא

זה שאין לנקוב בשמו

קשה לי לגבש דעה לגבי הספר הזה, בייחוד אחרי הביקורות המעורבות שקראתי כאן - חלןק נלהבות ומשבחות את הספר, וחלקן בזות לו. העניין הוא שמצד אחד, יש את הפן השלילי שבא לידי ביטוי בעובדה שהעלילה נראית לא מבוססת ולא מובנת - כן, סבבה, יש משחקי הסוף וכולם פועלים כדי להשיג את המפתח הראשון. אבל, אממ... אם יורשה לי לשאול, למה בעצם? מה המטרה של כל משחקי הסוף האלה, ולמה לא מובא רקע שיענה על השאלות האלה וייתן מושג כלשהו לגבי מה שמתנהל? הדמויות מונחות ע"י מטרה מקודשת אחת - לנצח. לא חושבים יותר מדי על למה ובשביל מה, אלא פועלים באופן טכני. כשאני קורא ספר, אם אני לא מקבל רקע כללי... המשך לקרוא

Book Shelf

חיכיתי הרבה זמן לקרוא ביקורות על הספר הזה. תהיתי מה אנשים יגידו על הדפים האלו, הכרוכים יחד למרות שלא ממש ברור מה מטרתם. כי "משחקי הסוף" הוא לא ספר נורמלי – בבסיסו, הוא לא נועד להנאה הרגעית שבקריאתו. הספר אמור להיות חידה – מעין חפש את המטמון עם פרס לא רע בכלל. אבל משהו בזה מרתיע אותי – לא הצלחתי להבין את הקונספט. אם רצית לכתוב חידה, תכתוב חידה – מספרים, אותיות, סדרות, יסודות כימיים – מה שתרצה. תכתוב את זה בכמה עמודים, שורה אחרי שורה, ותגיש את זה למבקש. אבל אם אתה רוצה לכתוב ספר, למה להגיש אותו ככה? למה לכתוב את מספרי השושלות במספר פיבונצ'י? למה לשלוח את הק... המשך לקרוא

White Swan

כשאתה מרחם על ספר, זה גרוע פי מיליון מלשנוא אותו. למעשה, אלו מיליון שלבים מעל לשנאה. זה הצורה הכי גרועה שבה אתה יכול לא לאהוב ספר; לחשוב שהיה לו פוטנציאל, אבל הסופר הרס אותו כל כך שזה פשוט פתטי. לאהוב את הספר הזה אפילו לא הייתה אופציה. למה? טעות על גבי טעות על גבי טעות פשוט הפכה את הספר הזה לאסון מהלך. ואני ממש זועמת על הסופר כרגע שהפך את הספר הזה ל - ומצטערת לאנשים שאהבו אותו, שהאהבה שלכם אליו נשגבת מאוד מבינתי - זבל בכריכה. הספר האומלל הזה לא היה צריך להתקיים לעולם. חיקוי של משחקי הרעב (אכן), ניסיון עלוב למדיי לחבר אותנו לכל הדמויות ולהפוך את כל הדמויות ... המשך לקרוא

אנג'ל

**** שמעתי על הספר הזה בחצי אוזן לפני כמה חודשים וסימנתי אותו אז כסוג של גימיק מנדנד, כי הוא מאלץ את הקוראים שלו לרוץ לחפש כתבי חידה ולינקים באינטרנט וזה נראה כמו משהו שמתאים יותר לאנשים עם זמן פנוי ועצבים לכתבי חידה ולא לאנשים כמוני, שרק רוצים לקרוא ושיעזבו אותם בשקט. למרות זאת, כשראיתי אותו במקרה בספריה, על עטיפתו הזהובה, לקחתי אותו מתוך סוג של אימפולס, וגם אז הוא שכב אצלי כמה שבועות בלי שהתחשק לי לפתוח אותו ולקרוא. אם היו נותנים לי להמר לפני הקריאה, הייתי אומר שיש סיכוי של שמונים-תשעים אחוז שאעזוב אותו לפני עמוד 20. אבל הי, כמה נעים להיות מופתע.... המשך לקרוא

אלון דה אלפרט

"מהומה רבה על לא דבר" אמר פעם שייקספיר באחת מן הקומדיות שכתב.ניסוח יותר מדויק לספר הזה אין. פשוט מיותר,בחיי כמה שהוא מיותר. חסר פואנטה,היגיון שווה לאפס,דמויות מעצבנות,ועלילה חסרת היגיון. ואני יכולה להמשיך עוד... אך אין רע בלי טוב... יאמר לזכותו של הסופר שהסיפור בבסיסו הוא דווקא טוב ובעל פוטנציאל לא רע. ולא הוא לא מזכיר בכלל את משחקי הרעב. 12 נערים שמייצגים 12 שושלות קדומות,במשחק אחד שיקבע את גורלה של האנושות. גם הכתיבה פחות או יותר בסדר,קריאה וסוחפת. אפילו הרעיון להוסיף חידות או צפנים בספר,יש להודות מקורי למדי. אבל פה נגמר הדברים הטובים שיש לי להגיד ע... המשך לקרוא

מלי

(כבוד על להיות ראשונה שכותבת ביקורת) לפני שתקפצו ותגידו שזה משחקי הרעב 2.0 (זה אמור להיות O אבל בסדר) הנה עובדה: זה לא. *תקציר הספר* הספר בעצם מדבר על עולם שבו נחתו 12 אנשים ומהם התפתחו 12 שושלות חזקות, רק שושלת אחת יכולה לשרוד וכך המציאו את משחקי הסוף. מה עושים שם? מכול שושלת יש נציג (בן או בת זה לא משנה) בין גילאים 13 עד 19 שצריכים לגלות 3 מפתחות (כדי למצוא אוצר) ולשרוד. *דעה* העלילה מתקדמת מעולה, ונכנסים אליה מהר (כלומר ביום אחד כבר קראתי יותר מ-100 עמודים) הדמויות די אכזריות אבל אי אפשר שלא לרחם עליהם ולהזדהות איתם. החידות די קשות, חלק לא הצלחתי לפתור בעצמי. ... המשך לקרוא

TechnoBookish