ביקורות ספרים על הספר מפגש עם חוליית הבריונים - ספריה לעם #665

זה מתחיל בשירותים של מסעדה. סאשה רוחצת ידיה ומבחינה בתיק שהשאירה בחוץ האישה שמשתינה בתא הסמוך. האמון העיוור של אישה כזאת במקום כמו ניו יורק מרגיז אותה והיא גונבת את ארנקה. אם כי זה לא מדוייק , סאשה היא קלפטומנית. אין באמת דמות ראשית בספר הזה , הוא מורכב מסיפורים שבכל אחד מהם ניצבת דמות אחת עיקרית , לעיתים זו דמות שהיתה משנית בסיפורים קודמים או דמות חדשה שמאירה זויות חדשות של דמויות שקדמו לה , אבל סאשה היא הדמות הכי קרובה לכך וגם הדמות האהובה עלי בספר. קראתי כבר כמה ספרי קולאז ( נערה , אישה , אחר לדוגמה ), אני אוהב את הסגנון הזה שגוזר סיפורים מזוויות שונ... המשך לקרוא

cujo

בעיני לא הרבה תחושות יכולות ההשתוות לתחושת הסיפוק וההזדהות מקריאת ספר מעולה. לבסוף קריאה מנצחת כמעט הכול. ככה אני חושב. ובספרים טובים יש גאולה והם בהחלט יכולים לתקן את העולם. אלה ימים קשוחים בעבודה ובחיים. והרבה מחוות חיים מאזנות טובות התפוגגו, ברים עם ברזי בירה נעלמו, מסעדות טובות הפכו להיות זיכרון עבר. והכי נעלמה התרבות. אין על תנועה של הופעה טובה כשאתה נמס בתוכה ומתמסר לצלילים, אני משוגע על תיאטרון שלצערי התפוגג ונשכח. ועדיין סרט קולנוע כשאתה יושב קרוע עיניים למול מסך ענק זה משהו שלא ידעתי עד כמה געגוע יהיה לי אליו. אז לצערי נותרה העבודה הקשוחה... המשך לקרוא

דרור

מעטים הספרים שגורמים לי דרכם להסתכל על החיים שלי בצורה אחרת. שמצליחים לעורר בי מחשבה מאוד עמוקה, וליישם אותה במציאות. הספר הזה משתייך לאותה רשימה מצומצמת של ספרים. הספר עוסק במספר דמויות, שהזמן מחבר ביניהן. כל אחת מן הדמויות מתוודעת לצדדים הפחות נעימים שהזמן משפיע עליהן. הזמן מתואר בו כחוליית בריונים, ובעיניי אין תיאור מדוייק יותר מזה. אז איך הספר הזה גרם לי להסתכל על החיים שלי קצת אחרת? פשוט מאוד. במהלך הקריאה, הבנתי שחוליית הבריונים "תראה לי מה זה" אם אני אמשיך לקרוא. במילים אחרות - הבנתי שהזמן הוא דבר נורא יקר, שאין סיבה לבזבז את הזמן היקר שלי ב... המשך לקרוא

זה שאין לנקוב בשמו

"מפגש עם חוליית הבריונים" הוא מהספרים שכבר כמה שנים אני מרימה מהמדף בספרייה ומחזירה כמעט מיד, לרוב אחרי ששוב נתקלתי בתקציר על גב הכריכה בגבר השמן והמיוזע שהוא, כך נראה, דמות מרכזית בסיפור. לאחרונה בכל זאת צלחתי את התקציר המוזר, השבחים הדרמטיים והעטיפה הכעורה ושאלתי את הספר וגם קראתי אותו (די מהר, כי אחרי הכל זה ספר קצר של עם עובד בפונט מוגדל) ומה אני אגיד לכם. הספר מלווה כמה דמויות שבין שנות השבעים של המאה הקודמת לשנות העשרים של המאה הזו היו קשורות כך או אחרת לתעשיית המוזיקה ואחת לשנייה, וכל פרק הוא מין סיפור קצר על אחת הדמויות כשדמות אחרת עומדת ברקע... המשך לקרוא

מירב

סוף שנות השישים, האחות הגדולה עוזבת את הבית השמרני לטובת עבודה כדיילת, ברקע מתנגן Amrica של סיימון וגרפונקל. היא רוכנת לעבר אחיה הקטן ומגלה לו שהיא השאירה לו את אוסף התקליטים שלה (לד זפלין, ג'וני מיטשל, בוב דילן וכו') מתחת המיטה. 'It will set you free' היא לוחשת לו (הסרט ׳כמעט מפורסמים׳; Almost Famous, 2000). (https://www.youtube.com/watch?v=vmVaCbxkd34) הזמן הוא בריון. בריון חסר רחמים. בריון שאף אחד לא יכול לנצח. את זה מנסה איגן לפרוס לעינינו בעלילה רב-דורית שתחילתה בשנות השישים התמימות, במרכאות או שלא במרכאות, ועד ימינו אלה ממש, דור הפוסט-פוסט, דור העילגות המחשבתית, התזזיתיות, הוויראליות, וה... המשך לקרוא

יוֹסֵף

בני כמה אתם? הגעתם כבר לשלב הזה בחיים, שבו אתם מתחילים להשחיר משבצות בגיליון החלומות והתוכניות וכל הדברים שיום אחד תעשו ותהיו? לא כי כבר עשיתם אותם. כי הם כבר לא יקרו, וכבר אין לכם ברירה אלא להודות בזה. הגעתם כבר לשלב הזה, שבו הילדים שלכם נראים לכם פתאום ענקים, כמו אליס בארץ הפלאות אחרי שנגסה בפטריה, כאילו בבת אחת הם צמחו, הזרועות, הרגליים, הכל התארך פתאום, ואיפה הפעוטות השמנמנים עם החיוך הקונדסי שהמיס אתכם, היום הם ממיסים אתכם במיליון דרכים אחרות, אבל לאן נעלמה הגירסה המקורית שלהם, ואיך כל כך מהר? וכשמביטים במראה מגלים פתאום שגם אתם - גם אתם נראים פת... המשך לקרוא

רויטל ק.

אולי זה עניין שקשור בגילנות, כלומר, ייתכן ועברתי את הגיל שבו נופלים בשביו של התרגיל האקרובטי שעושות המלים בינן לבין עצמן. לי, היתה תחושה שממש עוד מעט יקרה משהו ואז הסיפור יתפוס אותי ויקח אותי למקום מופלא. זה לא קרה. נשארתי עם רשימות ארוכות של מותגים, פעולות, איזכור של אירועים ואפילו לא תחושה אחת אמיתית שיכולתי להתחבר אליה. הגיבורים שחוזרים באופנים שונים בזמנים שונים נשמעים אותו הדבר, מרוחקים, מנוכרים לזולת ולעצמם - ואת זה כבר אמרה נהדר דצ'ה מראיני, בספרה "דור חסר נחת" עם עובד , תשכ"ה. ... המשך לקרוא

גדפ

הנחת היסוד של הסופרת שפירוש המילים חוליית הבריונים הוא זמן. "הזמן הוא בריון " , למה? – ככה ! הדמויות המתוארות הן מסצינת המוסיקה, הרוק האמריקאי: זמר רוק, גיטריסט, יחצנית, עיתונאי, מפיק והעוזרת האישית שלו ,עיתונאי, יחצנית של גנרל ,דיקטטור (לא הבנתי מה הוא קשור).הספר עוקב אחר חייהם הן מנקודה מסוימת בחייהם הצעירים ועד להתבגרותם, ואכן הזמן לא תמיד עשה להם טוב. פרק הזמן בעלילה הם משנות השמונים של המאה שעברה עד שנות העשרים שלנו. המקומות גם כן משתנים , קליפורניה ניו יורק, אפריקה ,איטליה. אנחנו תמיד מקבלים מעין הצצה בנקודת זמן מסוימת של הדמות וגם זוכים לקבל תיאור... המשך לקרוא

תמיד קוראת

כותבת טוב. חלק ענין יותר חלק פחות.... המשך לקרוא

רוני pery

ספר שהוא מסע ברכבת שדים שעוברת בנופים שונים זה מזה בקיצוניות,מתפתלת בפראות ומטלטלת את נוסעיה מצד לצד,וגם כשנדמה להם שהגיעו לאיזה מישור רגוע,זה לזמן קצר מאד,ומיד מגיע המדרון הבא והסיבוב המסוכן שאין לדעת מה מסתתר מאחוריו. כל זה לא אומר כלום על מה הספר,אבל זו ההרגשה שיש כשקוראים אותו,וכמו שהספר מדבר הרבה על הרס עצמי ועל פיגעי הזמן,גם אנחנו נסחפים בטלטלות ולא חסים על עצמנו. כל זה מלווה במוזיקת רוק שמזכירה לנו את הריגושים של שנות נעורינו,כשהמוזיקה היוותה חלק חשוב מהווייתנו.הספר כתוב בשפה עכשוית,פיוטית,פרטנית ועוד גווני גוונים,בהתאם לדמות המתוארת ולסי... המשך לקרוא

ערה

עד גיל מסויים אנחנו חיים לנצח. עד אותו גיל אין לנו ספק שהחיים שלנו - והמראה שלנו - לעולם לא ישתנו. אנחנו רואים רק את עצמנו ואת הדומים לנו. אנחנו לא רואים זקנים. חולי וזיקנה לא שייכים לעולמנו. נערים יכולים לאתר את בן גילם בתוך המון הומה אדם. ראייתם מסננת את כל "המבוגרים" ומעלימה את המיותר. והנעורים מבזבזים בלי הכרה את נכסי הנעורים - את הכושר, הבריאות והיופי. רק כשאתה עובר גיל מסויים אתה מתחיל להבין שהחיים הם בני חלוף. פתאום אתה רואה חולים, תשושים, זקנים. לפעמים אפילו צריך להיות בקרבתם ומבין שככה גם החיים שלך יסתיימו. הספר הזה כל כך אמריקאי. לאו דווקא בג... המשך לקרוא

yaelhar

ספר מעולה, מרהיב בווירטואוזיות שלו, במשמעות ובמחשבה שהוא עורר בי על מושג הזמן ועל עד כמה שהוא נזיל. אהבתי את תיאורי ניו-יורק שבו, את תיאורי סצנת הפאנק, את הכאב - בעיקר של הדמויות של הנשים בספר - איתן מאוד הזדהיתי. ספר גדול מאוד, שלא לומר ענק. אהבתי, אהבתי, אהבתי, וקראתי אותו בשקיקה. מומלץ באהבה!... המשך לקרוא

פסיכולוגית

איזה כיף, במיוחד למי שעסוק, לשקוע, להיות במצב שבו צריך למצוא זמן לדברים האחרים ולא לקריאה :-) ספר קולח, בשפה עכשווית, אבל לא עממי. מגוון דמויות משתלבות, כל אחת דרך הסיפור האישי שלה, שמתייחס לנקודה מסויימת בזמן ובתוך הסיפור שלה מופיעה דמות נוספת, שמייד נקרא עליה (או שהרגע קראנו עליה) בנקודה אחרת בזמן. וכך, הספר לוקח אותנו על פני נקודות מבט וזמן, מפתיע, משעשע, מעורר מחשבות, ואפילו, לקראת סופו יש הפתעה "צורנית". אין הרבה מה להוסיף למעט המלצה חמה לקרוא את הספר, ואולי לסיום, ציטוט של אחת הדמויות: "הרי כל מה שעשית מאז, עשיתי כבר עד אז"... המשך לקרוא

meiriko

נשארתי עם הדוקטור מרטנס של סאשה. כבר כמה שנים אני שואלת, איך, איך העפתי את הצהובות שלי. ועכשיו גם הבנות שלי שואלות אותי את זה. ואין לי ספק שאני לא היחידה פה – לך היו ירוקות, ולך סגולות, נכון? וגם אתן העפתן אותן. וזה כל הסיפור, לא? זאת חוליית הבריונים. אחלה ספר. קראתי אותו באחת, בלי להניח, נפרדתי ממנו בצער כשהוא נגמר. כתוב כל כך טוב! אמין מאוד, מרתק מאוד, טכניקת האפיזודות שמשתלבות זו בזו עובדת מעולה. מצאתי בו את עצמי ומצאתי בו את הדור שלי, מילדות עד עכשיו, למרות שהוא כל כך אמריקאי (וכל כך ניו יורקי). ויש בו הבזקי- תיאורים, במיוחד של הורות, שהם קורעי לב. אז מה בכ... המשך לקרוא

חמוטל

לא מבין איך הספר הזה זכה בפרס פוליצר...בזבוז של זמן לדעתי, ולא ארחיב... המשך לקרוא

בובו1984

לאחרונה אני פוגש בהם בכול שעל של חיי. לא בדיוק חולית בריונים, נכון יותר לקרוא להם חוליית שודדים. הם גונבים לך את העלומים, שודדים מעליך את החן, הנמרצות, הגמישות. שודדים המגחכים לנוכח ניסיונך להתחמק מהמפגש איתם. לאחרונה אני מרגיש כמו עלי בבא מהטעם היחיד שאני מתמודד אוטוטו עם 40 שודדים. הם סביבי בכל מקום, בבריכת השחייה, צובטים בשרירי רגליי כשאני מנסה להגביר את הקצב, נושכים לי את הכתף כשאני מרים את ביתי הקטנה, מסירים את השיער בצדעיי, צובעים בלבן שיבה בשיערי ואפילו בזיפי זקני. הם מחריקים לי את הברכיים בירידות, מאיצים את נשימתי בעליות. ובעיקר בתוך ראשי, מאפ... המשך לקרוא

קורא כמעט הכול

**** אולי בגלל שאני בן שתי דקות לארבעים, התקופה המהורהרת הזאת שתוקפת גברים, על פי השמועה, וגורמת להם לעזוב את הבית בשביל ברמנית בת עשרים, לקחת שיעורי טיסה או לקנות אופנוע כבד, ובכלל לחשוב מה לעזאזל, ולמה. כן, אולי בגלל זה הספר הזה הצליח לגעת בי בשמונה מאות דרכים שונות. אני בפאניקה על זמן. תמיד הייתי. מודע לזמן שעובר, שאני עושה את מה שאני עושה, שילדים גדלים בו נורא מהר ואנשים מבוגרים מזדקנים ממש פתאום, ואני בעצמי מגלה להפתעתי שהזמן, הזמן הבנזונה הזה מגיע גם אליי, או כמו שרומז שמו של הספר, הזמן הוא כנופייה של בריונים, שאסור לוותר להם, אסור לתת להם לנצח, אבל... המשך לקרוא

אלון דה אלפרט

ספר מודרני, על תקופת הרוק ועד ימינו בארה"ב. האנשים, אמרגן, נגן,זמר, גרופיס. הספר כתוב במיקטעים שמראים סצינות. המשותף לכלם הוא חיפוש הקשר. כל אחד נושא מיטען של רקע מהבית, פחדים להצלחת הקריירה מודעות כי הזמן אינו תורם חיובי לענין. הפרקים יוצרים אווירה של תלישות. אמרגן שמחליט כי בעיית האון שלו תיפתר באבקת זהב יחד עם קפה. ולא מצליח ליצור קשר מהותי עם אישה. סקס מנוכר אד הוק. ועוד ועוד. באמצע הספר שאלתי את עצמי מה החידוש בו? התשובה מפתיעה , הרצף של הקריאה הוא שיוצר את החוויה. ובעצם זוהי מהותו.... המשך לקרוא

אורי רעננה