ביקורות ספרים על הספר בלשי הפרא - ספריה לעם #634

מהמם, מסחרר, מפתיע, מקורי, מעורר השראה. הרפתקאותיהם המופרעות וההזויות של קבוצת משוררים אוונגרדיים, או מעין רומן אוטוביוגרפי של בולוניו, שמופיע בספר כארטורו בלאנו. על ספרות, על שירה, על ממסד ספרותי, על חופש מוחלט והמחיר הגבוה שהוא גובה... המשך לקרוא

אמורפי

ספרות דרום-אמריקאית, כהכללה, היא לא פשוטה, ואי אפשר להפריד אותה מההיסטוריה הבעייתית של המדינה שבה נכתבה. הספר הוא פזל, מבוך, תשבץ, ולמרות ש"קל לקריאה" הוא תואר מרוחק מאוד ממנו, לא יכולתי להניח אותו מהיד. הספר מספר את סיפורה של תנועת האינפרה-ריאליסטים, שבספר מכונים ריאל-ויסרלים, במקסיקו של שנות השבעים עד שנות התשעים. אולי מי שבקי בהיסטוריה והספרות של מקסיקו יוכל לזהות את המציאות שמאחורי הבדיון ואת לא פחות מ-40 הגיבורים שמפיהם מובא הסיפור. אולי מי שבקי גם יוכל להסביר מה זה אינפרה-ריאליזם, כי אני לא. מעבר לכך שמדובר בתנועה של משוררים בוהמיים, פרועים, מרדנ... המשך לקרוא

אביב

הביקורת המקורית נפתחה באיזה ציטוט מ 2666 והמשיכה בכמה פסקאות גרועות על מלאכת הקורא, על משמעות הספרות ועל המסקנה שמדובר בספר חיים. והנה אני אחרי קריאה רביעית בספר הזה וקורא שוב את הביקורת הישנה ומרגיש נבוך מהשטויות שכתבתי. בלשי הפרא הוא מסוג הספרים... בעצם אין סוג ספרים שניתן לשייך את בלשי הפרא אליו. הוא נמצא במרכזה של נקודה סינגולרית שמעקמת לאינסוף כל תיאור או ניסיון להסבר. רק אכתוב כאן (וכנראה שאתחרט בעוד כמה שנים) שהספר הזה הוא אחד הדברים המופלאים, המוזרים, הנהדרים והמוטרפים שיש לספרות להציע. ומי שלא יקרא אותו לא באמת קרא משהו. ... המשך לקרוא

אודי

ספריו של רוברטו בולניו לא לכל אחד קראתי את ספריו ונהנתי מאוד... המשך לקרוא

עופרי

מה לעזאזל קראתי, שמישהו יעיף לי סטירה ויחזיר אותי מיד למציאות. ספר מטורף. ברור שאני לא יודע מאיפה להתחיל לכתוב את הסקירה הזו, שכן זה לא ספר סטנדרטי, האם אפשר שהסקירה עליו תהיה סטנדרטית? ספרות דרום אמריקאית... נו היא לא לינארית, ואלה שאני קראתי לפחות נטו לריבוי דמויות, חלקם עם אותם שמות, ופתלתלות בעלילה מקסימה ולפרקים מעייפת. שימו לב מה בולניו עצמו, כותב על הספרות הדרום אמריקאית והספרדית: "לפנים היו סופרי ספרד (וסופרי אמריקה ההיספנית) נכנסים לזירה הציבורית כדי לעבור על כלליה, כדי להביא לה תיקון, כדי להעלות אותה באש כדי לחולל בה מהפכה..." אני לא מתיימר לה... המשך לקרוא

קורא כמעט הכול

בעוד שפה מפטפטים על חוק הסופרים -בעד ונגד- ועל דירוגים ועל קיטלוגים -סתם ספר טיסה, לכל היותר שלושה כוכבים- וחיים את הספרות כמו עניין של מה בכך, כמו עניין של אחרי הצהריים ושל שבתות, ועניין של שיחות סלון וכוסות קפה, כמו תחביב: בעוד אנו, הבורגנים, אוהבים את הספרות שלנו על השידה שליד המיטה, יש קהילה רחוקה -גם בזמן, גם במרחב- ברברית ואלימה ומחתרתית, קהילה שבשבילה הספרות היא החיים והיא המוות, היא סקס היא דם היא פשע היא כופר. קהילה כזו שגונבת ספרים, שמדברת על משוררים ומשתכרת ומתעלפת ומתעוררת וממשיכה לדבר על משוררים -גם חיים, גם מתים, אף פעם לא חסר על מי- וגוססת בא... המשך לקרוא

zooey glass

לא אהבתי את דרך הכתיבה... המשך לקרוא

רות

אני קוראת את הביקורות המהללות פה ומרגישה כאילו לא קראנו את אותו הספר. לאורך כל הקריאה התחושה המרכזית שפעפעה בי הייתה "למה שמישהו יכתוב את הספר הזה? ולמה לעזאזל שמישהו יקרא אותו?". ניסיתי לומר לעצמי שזה עוד מקרה של "על טעם ועל ריח", אבל זה כמו לנסות לשכנע את עצמך בנכונות הפתגם לאחר שהוגש לך נייר קונפטי כארוחה. הסיבה לכך שאני אומרת "נייר קונפטי" ולא, נגיד, אוכל מקולקל, היא שיותר משהספר גרוע - הוא פשוט הרגיש לי סתמי ומיותר להפליא. רוב ההתרחשויות בו הן לחלוטין חסרות משמעות, וכתובות בצורה חסרת כל צבע. הדמויות לא מעוררות אמפאטיה, לא מעניינות, לא מובנות בשום דר... המשך לקרוא

ורה

זה ספר שטלטל אותי, לא בכיוון מסוים אלא טלטלה אקראית, כזו שזורקת אותך בו זמנית למספר כיוונים ואתה מבין שאין טעם לנסות לפתח אוריינטציה, כי תכף ממילא לא תהיה שם. ומאד נעים היה להתמסר לטלטלה הזו. נעים היא אולי לא המילה המתאימה ביותר. זה היה בעיקר מהנה. מאד מאד מהנה. הספר עוקב אחרי חבורה של צעירים, משוררים ניהיליסטים מזרם שולי בשירה המקסיקנית. אני מניחה שמי שמתעניין בשירה דרום אמריקאית ימצא בכך עניין רב. אני, שמעולם לא התעניינתי במשוררים מן היבשת ההיא, הקפדתי להתעלם ממאות מראי המקום המפרטים את פועלם של אותם המשוררים. בעיני, זה ממש לא משנה. כי הספר הזה מת... המשך לקרוא

סוריקטה

ספר מרהיב! אחת מחוויות הקריאה המעניינות ביותר שהיו לי, ובוודאי, אחד מן הספרים המוצלחים שקראתי. "איש אחד מתחיל ללכת ביער...והאיש הזה הולך ופוגש חמש מאות אלף גליסאנים (צ'ילנים) שהולכים ובוכים. ואז הוא נעצר ושואל אותם מדוע הם בוכים. ואחד הגליסיאנים נעצר ואומר: 'כי אנחנו לבד ואיבדנו את הדרך' " סיפורו של זרם אבוד ושולי בפיתוליה האינסופיים של היצירה המקסיקנית המודרנית. עדויות משוררים לעולם שהוא חלום, או עולם שהיה או עולם שגווע או שמא עולם שמעולם לא התקיים. השירה, האמנות ועולם התרבות כולו רק נותנים במה לכתיבתו הקולחת של בוליניו לתאר את מציאות הנפש העגומה ... המשך לקרוא

תום

הספר השאיר בי כמה תהיות וכמה שאלות בלתי פתורות וכדלקמן: מי תרגם ספר זה? למה תרגמו ספר זה? מה חשבו כשהחליטו לתרגם את הספר? מי נתן לסופר עט לכתוב ספר? ביזבוז של נייר, ספר מיותר, ללא כל תכלית, או כיוון או רעיון, סתם- פשוט סתם, מיותר. לא מומלץ... המשך לקרוא

ש. בן-אריה

עשיתי את זה - הצלחתי לסיים את הספר בן ה - 641 עמודים עם למעלה מ - 200 מראי מקום. וואוו.. זה היה מאמץ לא קטן אבל חוויתי ביותר. ספרות במיטבה אם כי מתאימה ל"מטיבי לכת". העובדה שכ-400 עמודים מתוך הספר הם מונולוגים של דמויות שונות המספרות את חווית המשוררים המקסיקניים - חייהם, התנהגותם, מחשבותיהם ובעיקר הרמזים שהם מפזרים לכל אורך הדרך על 2 הגיבורים הראשיים של הסיפור אוליסס לימה וארתורו בלאנו (שכמעט ולא נוכחים כדמויות בספר) - הם צורה אחרת ומאתגרת של לקרוא סיפור. זוהי ספרות במיטבה - לאו דווקא מבחינת העלילה - כיוון שאין בספר הזה כמעט עלילה (למעט ב-50 העמודים האחרונים), אבל... המשך לקרוא

רוני

הרומאן הגדול הזה של בולאניו מחולק לשלושה חלקים. החלק הראשון מסופר מנקודת מבט של משורר בן 17 שמגיע למקסיקו סיטי. הסגנון הריאליסטי והגס של החלק הזה הזכיר לי מייד את הרומאנים של צ'רלס בוקובסקי. ובכל מקרה, החלק הזה זורם מצויין, קריא מאוד, מצחיק מאוד ומחרמן מאוד לפרקים. החלק השני של הספר, שהוא משהו כמו 2/3 ממנו, הוא תיאור חיים של קבוצת משוררים בשם "הויסרל- ריאליסטים", שמסופר דרך כמה נקודות מבט. שני הגיבורים של הספר ושל הקבוצה הם אוליסס לימה וארתורו בלאנו. הראשון מקביל למשורר אמיתי בשם מריו סנטיאגו פפסקווירו, השני כמובן מקביל לדמות של בולאניו עצמו. הסיפור של ה... המשך לקרוא

Salvatore_P

ספר מוזר הספר כתוב בצורה פלצנית. יעני אינטלקטואלית. אבל בפועל, סמים סקס ולפעמים אלימות הם לחם חוקו. בדרך עוד מתפלספים על מבנה של שיר. קופצים ממקום למקום וחוזרים לאותם תאורים. יש מקומות שמשפט נמשך 3-4 עמודים. ולאחר שגומרים לקוראו שואלים : נו טוב זה כל מה שרצית לאמר? אני מחפש נקודות אור ואני מסכים לקטע אחד בכריכה האחורית( בשינוי קל), רצוי כי הספר הזה לבדו יקנה חיי נצח לכותב, אחרת הוא יקצר את חיינו. די מספיק עם פלצנות אידאולוגית, בוהמית, מין "כאילו" מעמיקה. אלו שלא מאמינים לי מוזמנים לקרוא את ארבעת הפרקים הראשונים, להניח את הספר, ולחשוב מה הם רכשו ממנו. אנ... המשך לקרוא

אורי רעננה