ביקורות ספרים על הספר אוקיינוס בקצה המשעול - פרוזה #

וואוו. כל ספר וגם הטוב ביותר צריך ליפול עליך בזמן הנכון. כי לפעמים אין טוב וטוב יותר אלא מתאים ומתאים יותר. בימים של תחושה של אדמה רועדת והבנה שאין דבר סטטי - טוב לקרוא על זה שאף פעם אין ולא היה דבר קבוע וגם בני האדם אינם באמת כמו שהם נראים. "בין שעברה שניה אחת או 100 שנה. הכל תמיד רועש וגועש. ואנשים משתנים כמו אוקיינוסים" (גישה הירקליטית מה). המסרים השונים עטופים בניר אגדה מיתית, שלא בהכרח יתאים לכל אחד. כיף להיתפס בנקודת המבט הילדית, שלטענת הסופר, היא היחידה שמשחקת גם בנו המבוגרים לכאורה. נהינתי מאוד מהאפילה ומהקסם ששזורים בספר. מומלץ למי שמתאים בזמן המ... המשך לקרוא

7ספרים

אחד הספרים העמוקים והמקסימים שקראתי. את הספר גמעתי תוך שובעיים, חסרת נשימה- במקביל לעבודה וללימודיי כסטודנטית לעיצוב גרפי. ניל גיימן, כרגיל, כותב בכישרון יוצא דופן ומגיש לקוראיו חווית ילדות מפעימה מתובלת בשלל פנטזייה, הומור ורגש עז...שפשוט קשה להישאר אדיש/ה- וכל הטוב הזה, בשפה המתאימה לילד- כאילו עלילת הספר היא למעשה סיפור שמספר לך ילד בן 7, ולא אדם מבוגר. עם זאת *חשוב לי לציין* כי לדעתי הספר אינו ספר ילדים- ומתאים לנוע בוגר ומעלה. הסיבות לכך הן מספר חוויות קשות שהדמות הראשית חווה במהלך הספר, שעשויים להיות מפחידים/ מעוררי טריגר, בנוסף למסרים העמוקים וה... המשך לקרוא

נוי אודם אלון

אוקיינוס בקצה המשעול/ ניל גיימן אדם אבוד בגיל 40 חוזר לעיירת הולדתו אחרי מוות של קרוב משפחה. אבוד בחייו באופן כללי וביום הזה בפרט, הוא תועה בדרכו לבית בו גדל, ולאחר שרואה שלא נשאר ממנו דבר, הוא ממשיך במורד המשעול לחווה ישנה נושנה, בה הייתה לו הרפתקאת ילדות. הוא זוכר במעומעם שכאשר היה בן שבע הייתה ילדה שגרה באותה חווה במורד המשעול, והייתה בת אחת עשרה והכי חכמה שהוא הכיר. כשהוא הולך לבקר בחווה, משהו מושך אותו אל הבריכה מאחורי הבית הגדול. איך רוצה ילדה, לאט, קראה לבריכה? לא ים.. זה היה משהו גדול יותר.. אוקיינוס! וכמו אבן שמושלכת לאוקיינוס, הוא טובע בזיכרונו... המשך לקרוא

יהונה

הוכחה נוספת לאי-אהדתי את הסוגה. לא העטיפה ושם הספר, לא הכתיבה הבינונית ומטה, ולא העלילה ההזויה (אפילו דוחה לעיתים), משכו אותי. אני עדיין תוהה אם הספר מיועד לנוער או מבוגרים. מוזרותה של העלילה, הוכיחה לי שוב שיש שריטה לא קטנה לאנשי הממלכה המאוחדת (עם כל אהבתי אליהם ולמבטא, חוסר קרני השמש לא מיטיב עימם). אם כבר מדברים על בריטים, ברגע שראיתי את המלצתה של ג'ואן הריס על העטיפה, הבנתי שהספר הזה הולך להיות מוזר על גבול הבלתי קריא. באמת לא התעתדתי לקרוא אותו, רציתי לשאול את ספריו האחרים של גיימן, שעליהם קיבלתי המלצה (מאוד מקווה שהם לא כאלה), אך הם לא היו בנמצא ... המשך לקרוא

הקוראת

בס"ד אז לאחרונה אני קוראת הרבה ספרים של ניל גיימן. בתור התחלה: הסופר הזה מטורף, גאון מטורף או סתם מטורף--- נתון לבחירתכם. משהו בכתיבה שלו מסקרן ומלא דמיון באופן חסר מעצורים. איכשהו הוא מכניס כל כך הרבה קסם לסיפורים שלו. קסם מהסוג שחווים בילדות, כשהגבול בין שטח המציאות לבין השטח הבדיוני לא ממש מוגדר... בספרים שלו, ניל גיימן לוקח את הגבול הזה, מטשטש אותו, ומרחיב אותו לשטח בפני עצמו. לא מרגיש מחויב לעצור ולהסביר באיזו מידה נתמך X בדמיון ו-Y בריאליזם. (לא שקראתי את כל הספרים שלו, אבל בהחלט הספיקו לי "בשורות טובות", "לעולם-לא-עולם", "ספר בית הקברות" ועוד כמה, כד... המשך לקרוא

Books

קראתי את הספר הזה לפני כמה שנים. מה זכרתי? זכרתי שהוא היה פנטזיה קלה, מהסוג שאפשר לבלוע בשיעור גיאוגרפיה כפול. זכרתי שהכתיבה היתה לא רעה בכלל. זכרתי שבתחילת הספר הגיבור המבוגר חוזר אל אזור ילדותו, נזכר במה שקרה בקיץ כלשהו אי אז, נפגש בכמה מגיבורות אותם המקרים של הקיץ ההוא, וזכרתי - זכרתי אכזבה. סמיכה, תהומית, כואבת. זכרתי את הגיבור עומד מול הנשים ההן ומתבייש במה שהפך להיות. מרגיש שהן מאוכזבות ממנו, שהוא אינו ראוי למה שעשו למענו בקיץ ההוא, מרגיש בושה עמוקה וחדה ומאיינת, שאיינה אז, ביום קיץ חם, שלוש וחצי בצהריים, בשיעור גיאוגרפיה באולפנה ירושלמית ק... המשך לקרוא

פֶּפֶּר

האוקיינוס בקצה המשעול מזכיר ולא במעט את ספריו האחרונים של גיימן שעלילתם מתוארת מנקודת מבטו של ילד דחוי חברתית בעל דמיון מפותח במקרה הזה הילד גם חובב ספרים.(אולי הגיבור האנונימי הוא גיימן עצמו?) ביקורות הספר היו מבטיחות מגזינים ועיתונים נחשבים הרעיפו והשביחו. ספר השנה לשנת 2013 באנגליה?? - לי זה נראה קצת מוגזם. 'אלים אמריקאים' הוא ללא ספק היצירה הטובה ביותר של גיימן וישנה מין תחושה שזהו גם 'הפיק', השיא ממש כמו האלבום ה'שחור' של מטאליקה שכל מה שבא אחריו היה פחות טוב וזה בלשון המעטה... ה-'דור החדש' אחרי 'אלים אמריקאים' הוא דור של ספרים דקיקים,(בעלי מאפיינים ז... המשך לקרוא

תולעת סגולה עם נקודות צהובות

הספר ריתק אותי לא יכלתי לעזוב אותו עד שסיימתי אותו, בהתחלה ואולי אפילו עד לאמצע הספר הוא היה גאוני פשוט לא ידעתי אם הילד חווה חוויות רגילות ובגלל שהוא בן 7 אז הוא לוקח את התשובות והמקרים שהוא עובר, לעולם דמיוני, או שבאמת קורה שם משהו על טבעי. לקראת אמצע הספר אני כבר חושב שקיבלנו תשובה די ברורה , ומאז נשארתי על המתח החד מימדי של מה הולך לקרות בסוף העלילה , אם הוא היה מושך את ההתחבטות בשאלה האם זהו עולם דמיוני שלו או אמיתי עד סופו של הספר. היינו מקבלים יצירה גאונית. אבל עדיין הספר תופס אותך מבפנים !... המשך לקרוא

א :)

אחד הזכרונות המוקדמים שלי הוא תחפושת. כלנית עם חצאית קרפ אדומה, גרביונים ירוקים וכתר עלי-כותרת, עולה על כיסא בגן, וילד אחר, מחופש לקאובוי, מושך אותה שתרד וקורע את החצאית. מאוחר יותר אמא שלי הגיעה למסיבת התחפושות, וכעסה על שקרעתי את התחפושת שהיא עבדה עליה בדי עמל, ואני הייתי ברוגז, ולא השתתפתי במסיבה. זו התמונה שנשארה באלבום: ילדה בוכה עם חצאית קרועה ואצבע בפה, יושבת על הברכים של אמא, וצופה בשאר הנסיכות והקאובויים רוקדים במסיבה. זה זיכרון אישי שלי, כי אמא שלי זוכרת סיפור אחר לחלוטין על ילדה שהגיעה לגן וגילתה שחוץ ממנה רוב הילדות לובשות טולים לבנים ותחר... המשך לקרוא

נצחיה

ספר מעולה. מדהים איך שעם כל הפנטזיה שבוא הספר הזה נמצא הגיוני כל כך ואנושי כל כך, מציאותי. וכאילו לא היה יכול להיכתב אחרת. מן הספרים שנדמה לך כי נגזר עליהם להיכתב. כאילו היה חלל כלשהו עד שבא הספר הזה והשלים אותו. מומלץ!... המשך לקרוא

אלקו

גיימן מספר סיפור מעולה על ילד קטן שמסתבך בעולם מכושף של מבוגרים. הסיפור לוקח את הדמות הראשית אחורה אל העבר שלו. הוא חוזר לבית ילדותו ונזכר בקורות אותו כשהיה ילד קטן. הספר מלא בתיאורים של קסם, תכונות אנושיות, ובעיקר רגשות ומחשבות של ילד, וזה כל כך יפה שהקורא מרגיש כאילו חזר להיות ילד קטן בעצמו. הסיפור מותח ומעורר מחשבה על ההסתכלות של ילד על עולם המבוגרים, ומעלה תהיות לגבי האמיתות של העולם בכלל. הוא נוגע בכולנו ובדברים שיכולים להתרחש בעולם הרחב ומביא את הקורא למקום שבו הוא יודע מה הוא צריך לעשות ומה אסור לו לעשות לילדים לעולם. גיימן בכישרון הכתיבה החר... המשך לקרוא

Braveheart

אפתח בציטוט מתוך הספר "ציפורים מתות בסתר": "...כאשר נשתתקה, הכריח אותי פראנק לספר לו במה העניין; הוא הרים את הבובה ונעץ מבטו בתמהון לתוך ראשה הריק, בנסותו להזכר אם גם על עולם ילדותו שלו צרו אימות מוזרות. אבל רוחות הרפאים שלו היו אנשים ולחישות ומבטים צוננים. קלסתרה של אמו מכווץ ומצטמק, ידה הרועדת כשהחזיקה בידו, תנוחת כתפיה..." אני חושבת שאנחנו עושים הרבה אידיאלזיציה לעולם הילדות, כמעט כולם יסכימו שבתקופת הילדות קיים תום אשר נעדר עם בוא הבגרות והבינה. הציטוט הנ"ל מראה את האגפים האפלים יותר של עולם הילדות; כשהדמיון זולג בקלות יותר למציאות יכולות לצוץ מי... המשך לקרוא

Billie Moon

שלום לך ניל גיימן. את הספר הזה קניתי וקראתי בעקבות שכנועים של חברה שלי, שמעריצה כל רשימת מכולת שאתה כותב. ואני מבינה אותה- אם גם אני הייתי גדלה על הספרים שלך, כמוה, גם אני הייתי כזאת. אתה יודע על מה הספר מדבר ומי הדמויות בו, כמובן, אבל אני רוצה להגיד לך על זה משהו. על זה שכתבת סיפור כל כך קטן לכאורה- בקושי עשר דמויות, פחות מחמישה קילומטרים ואפילו לא שבוע, ובכל זאת הוא נותן הרגשה שזה עולם ומלואו, גם אם יש עולמות שלמים מסופרים מחוץ לנקודת הזמן הקטנה הזאת. וזה דבר כל כך מדהים. וזה גם ההבדל בין הספר הזה לספרים אחרים שלך שהספקתי לקרוא. שם, נתת את התחושה של סוף ה... המשך לקרוא

לואיזיאנה מנטש השקנאית

"כל מה שאני באמת צריך לדעת לגביי איך לחיות ומה לעשות וכיצד להתנהג, למדתי בגן הילדים. החכמה אינה נמצאת על פסגתה של גבעת האוניברסיטה, אלא דווקא בארגז החול בגן"...(רוברט פולגום). הילדות, התקופה המשמעותית ביותר עבור רובם של בני האדם. בתקופה זו הם מתעצבים, נבנים, גדלים, לומדים ומתכוננים למעבר לעולם הגדול. אני די בטוח שאין אף אדם שמוכן לוותר על הזיכרונות של ילדותו – בין אם הם גרועים ובין אם הם מדהימים – מפני שהזיכרונות הללו הם חומרי הגלם של האדם הבוגר, הם אלו שעיצבו אותו להיות מי שהוא. ניל גיימן בחר לחזור לתקופה זו(את האמת, זה די מובן) ולכתוב עליה מנקודת מ... המשך לקרוא

ההולנדי המעופף

מטע זיתים, אני בתוך האמר שמחופש לטנק ובכלל אמור לדמות תומ”ת וחם, כמה שחם. זה כבר היום השלישי לתרגיל האגד, מפעילת ההאמרים הלכה לישון ואני מחכה לרגע שיפעילו אותי כדי לתת עוד מכת אש בתרגיל. אני מסתכל בתיק ורואה את הספר, שחכתי מקיומו הוא לא נראה לי משהו, ולמרות זאת לאור המצב החלטתי שאין לי לעשות משהו יותר טוב. פעם, לפני שנים רבות היה ילד קטן שראה את שכנו מתאבד ומשם התחילו לקרות כל מני דברים הכוללים מפלצות ומכשפות… אחרי 60 עמודים סגרתי את הספר והסתכלתי עוד הפעם על הכריכה האחורית לראות אם התבלבלתי. הכריכה האחורית מבטיחה אגדה למבוגרים, אגדה מרגשת שמדברת ... המשך לקרוא

On The Road

למרות השמרנות והמרובעות שלי, בכל זאת פניתי הפעם לז'אנר שונה. אני לא מחסידי הז'אנר של מדע בדיוני ופטנזיה, למרות שבעבר המאוד רחוק מאוד אהבתי. זכור לי שאני השתגעתי על אסימוב, אך מאז עברו הרבה מים בנהר ... אז מה יש לנו בסיפור הפנטזיה הנוכחי? לגיבור שלנו "אין שם" ולרגל הלוויתו של אביו, הוא שב לבית הישן שחי בו במשך שבע שנים. הוא חיי באותו בית מגיל חמש עד שתים עשרה עם הוריו ואחותו. האיש שלנו מנצל את מומנטום הביקור במחוז ילדותו, ונוקש על הדלת של הבית, שלמיטב זכרונו שם התגוררה משפחת המפסטוק. כל מטרתו לפגוש את לטי המפסטוק. אותה נקישה על הדלת פוגשת את הזכרונות ... המשך לקרוא

לי יניני

התקציר בגב הספר גרם לי לחשוב שאני מחזיקה בנפילה חדשה, אבל קריאה של לילה שלם הוכיחה לי שהסופר עומד,שוב, בכל הציפיות. חסר גבולות ופרופורציות כמו שרק ניל גיימן יכול לכתוב. רציף, קליל, סיימתי אותו בחמש שעות רצופות.... המשך לקרוא

סיון22

"זהו משל המזכיר לנו עד כמה חיינו מעוצבים על ידי חוויות ילדות - מה אנחנו מרוויחים מהן ומה המחיר שאנו משלמים עליהן" קירקוס רוויוז (מתוך הכריכה) אגדה המסופרת כזיכרונות של איש בוגר מהרפתקה שחווה בגיל 7. אהבתי מאוד את סגנון הקריאה, אך בעיקר את המחשבות שהספר השאיר אותי עמן. ממליץ ... המשך לקרוא

albert

אינני חסיד גדול של ספרי פנטזיה, אבל ספר זה שבה את לבי. הספר נבנה על תיאוריה פיזיקלית הקרויה חורי תולעת. התיאוריה אומרת כי כל רגע אנחנו משדרים מצב שמתקדם במהירות האור. היות ואיינשטיין קבע אקסיומה כי שום גוף פיזיקלי לא יכול לעבור את מהירות האור,הרי שאנחנו (יצורים ועצמים דוממים),נידונים להשאר בעולם שהמושגים שלו הם ידיעת העבר ואי ידיעת העתיד. עד שהתגלו חורים שחורים. ברגע הראשון היה ידוע שהם שואבים כל מסה ואין אפשרות לדעת מה קורה שם. אולי מתפתח יקום אחר עם מושגי זמן הפוכים, ( עתיד ידוע ועבר נעלם?, ראו "עליזה בארץ המראה"). אחר כך התגלה כי חומר ומידע מגיע ... המשך לקרוא

אורי רעננה

ספר פנטזיה מעולה, שיש בו הכל , מסוג הספרים שלא מניחים לרגע (אם נכנסים לפנטזיה) ומי שרוצה מוצא גם תובנות . מאוד אהבתי. ... המשך לקרוא

רונרון