ביקורות ספרים על הספר המעניק - המעניק #1
|
כשאני הולכת לספריה העירונית אני בדר"כ הולכת - מרחפת למדף הפנטזיה. מבחינתי , זה איזור הממתקים ולא אכפת לי שכבר התבגרתי ורוב מי שנמצאים באיזור הזה הם ילדים שגילם חצי משלי (מביך? לא בהכרח, שני הצדדים מתעלמים זה מזה באלגנטיות) או אימהות שמחפשות במדף המקביל ספרי נוער בשפה האנגלית לילדיהם על מנת שיוכלו להשתפר בקריאה וכתיבה (איתן דווקא יכול להתפתח שיח אבל בסופו אני תמיד חשה שלמרות העובדה שהן , בין אם הן מודות בכך ובין שלא, מקנאות בנעורים שלי אני איני אלגנטית כמוהן , איני שקולה ונבונה כמוהן וחשוב מכך - עדיין לא התפתחתי לצורתן המלאה, הסופית, האימהית. נותרתי במע... המשך לקרוא
9 קוראים אהבו את הביקורתאהבת? 
|
|
|
אז ככה, אני בדרך כלל לא נוטה לחשוף ככה דברים מהחיים האישיים שלי אבל כל מי שמכיר אותי בחיים האמיתיים שלי יודע שאני בן אדם חרדתי שלא פעם ולא פעמיים יצא ממנו משפט הזה: "אוף, למה החלטות צריכות להיות כאלה קשות? הלוואי שלא הייתי צריכה להחליט בעצמי, הלוואי שהיו מחליטים בשבילי..."
בשלושת הימים האחרונים אני מרגישה שנפל בזכותי לקרוא את הספר הזה, ותנו לי לספר לכם איזה ספר מדהים זה ואיך הוא פשוט השפיע על צורת ההשקפה שלי על החיים.
היום בזכות הספר הזה אני מבינה דברים בצורה אחרת זה כאילו שההבנה שבי הגיע להשלמה שלה.
אני הבנתי כמה חופש הבחירה שיש לנו כבני אדם הוא דבר ח... המשך לקרוא
14 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
תאמת לקחתי את הספר כי חברה קרובה המליצה, לא ידעתי כל כך למה לצפות התקציר היה מבלבל מאוד אבל סקרן אותי.
לאחר בילוי ארוך בספרייה בחיפוש אחר הספר ו2 ספרנים עייפים שבאו לעזרתי המשימה הושלמה והאוצר היה בידי:)
זה שונה מכל מה שקראתי עד עכשיו, בדרך כלל אני קוראת ספרים שנכתבים מנקודת מבטה של הדמות הראשית(מספר גיבור) אבל הפעם העניין תוווך דרך מספר חיצוני ולי אישית זה קצת הפריע בהתחלה והקשה להיקשר לדמות. בכל מקרה הסיפור קצת ילדותי הרי מדובר בסופו של דבר על נער בן 12, אבל משהו בסיפור משך אותי: החיים הכל כך מרחיקי לכת ועם זאת כל כך מציאותיים, חיים בעולם כל כך מסודר ... המשך לקרוא
7 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
קראתי את הספר לפני שלוש שנים.
ראיתי את הסרט לפני שבועיים.
קראתי שוב את הספר בשבוע שעבר.
קראתי את כל שאר הסדרה מיום ראשון ועד שלישי השבוע.
ואני עדיין הכי אוהבת את הראשון.
לויס לורי הזאת... כל כך גאונית. מצד אחד הקהילה כל כך פשוטה, הגיונית ובנוייה היטב. מצד שני הכול כל כך מורכב, כל כך אוטומטי וחסר חיים.
אודה ואתוודה, הסיבה שכל כך אהבתי את הספר על פני האחרים שבאו אחריו הייתה-
טוב, לא הייתה אחת.
קודם כל, אהבתי את ג'ונס. הוא כל כך *מתוק*. (ואני מצטערת, אנשים שלא חושבים כמוני, אבל הוא גם חתיך.) כל הספר הזה מדבר על רגש, ו... הוא בא לי בול בזמן.
אני אוהבת את איך שהסופר... המשך לקרוא
2 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
כאשר טיילתי בסטימצקי כהרגלי לפני מס' ימים נתקלתי בספר המעניק.
על הכריכה הופיעו גיבורי הסרט ומעט התאכזבתי. נזכרתי כי אימי השאילה עבורי את המעניק מהספרייה העירונית לפני מס' שנים כי היא התלהבה מכך ששמי מופיע על הכריכה.
קראתי את הספר לפני המון זמן, ובכל זאת אני זוכרת כמעט כל פרט מהעלילה.
לויס לורי יוצרת עולם חדשני ומפחיד וסוחפת אותך לתוכו. מעט מזכיר לי את המשחק של אנדר במובן הזה.
זהו ספר שלא עזב אותי ימים רבים אחרי שסיימתי לקרוא אותו, ואשמח לקרוא אותו שוב בקרוב.... המשך לקרוא
3 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
קראתי את הספר בגרסתו הישנה ומאוד נהנהתי , ספר קל לקריאה ,זורם ומעורר מחשבות . אחר כך ראיתי את הסרט . לדעתי הסרט אפילו יותר מעניין ומרתק לקראת הסוף.
ממליצה! ... המשך לקרוא
אהבת?
|
|
|
כשהחלטתי ללכת לראות את הסרט שמבוסס על הספר, רציתי קודם לקרוא את הספר.
אבל רציתי לקרוא אותו בגרסתו הישנה, הקודמת. לא זו המחודשת עם הכריכה הקולנועית והפרצופים היפים. את זו המקומטת, שחבויה במדפים האחוריים של הספרייה, עם כתמי השוקולית והקרמבו.
את זו רציתי לקרוא.
אז קראתי. ורק כשסיימתי התברר לי שכבר קראתי אותו פעם אחת.
מזמן, כשהייתי בן 12.
וכנראה בגלל שכל כך נהניתי מהעולם המיוחד שיצרה הסופרת כמעט ושכחתי מהתכניות שלי לראות את הסרט.
הסיבה בגללה קראתי את הספר.
אני לא זוכר איך הרגשתי שקראתי אז את הספר, עוד כשהייתי בן 12.
אבל כשקראתי אותו עכשיו, למשך כמעט שלוש... המשך לקרוא
5 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
נהנתי מאוד. יש בו משהו מאוד פשוט, ואף על פי כן, ואיני יכולה להסביר למה, הוא מאוד נוגע ומרתק. ישר ולעניין.... המשך לקרוא
קורא אחד אהב את הביקורתאהבת?
|
|
|
לכל אחד יש את התקופות האלו, שבהם לא רוצים להרגיש כלום.
טוב, אולי לא לכל אחד. לי, בכולופן, יש תקופות כאלו.
את המעניק קראתי בעיצומה של תקופה כזאת.
מין פרק זמן כזה שבו רציתי רק לשכוח, ולהדחיק, ולהתעלם מכל מיני חלקים בחיי.
וקראתי את הספר הזה, והיה לי קשה.
הייתי חייבת להתעמת עם האמת, להודות שאנחנו פחות אמיתיים, פחות שלמים בלי החלקים האלו שרציתי להעלים.
שבני אדם הם בני אדם דווקא בגלל הזכרונות, והרגשות, והתחושות- נעימים יותר, ונעימים פחות.
והיה לי קשה. כי לא רציתי את האמת הזאת בתקופה המסוימת הזאת בחיי.
אבל חוץ מקשה, זה היה מעורר, וכואב, ומרגש, ופשוט... טוב.
את ה... המשך לקרוא
6 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
-בכל בוקר, כשאני מתעורר, אני ניגש לאמא שלי, נותן לה נשיקה ואומר: "בוקר טוב, אמא. אני אוהב אותך".
-אחר כך, אני מתארגן ליציאה לבית הספר, ולא שוכח לקחת כמובן את נגן ה-mp3 שלי, שיש בו את כל המוסיקה שאני אוהב.
-כשאני בא לבית הספר ומתחיל השיעור, המורה שואלת מי לא הכין את שיעורי הבית. אני, רוב הזמן, אומר שהכנתי, למרות שלא באמת הכנתי- זה היה שקר.
-בהפסקה, פורצת איזו קטטה בין כמה תלמידים מהכיתה (לרוב זה שניים). זו לא חייבת להיות קטטה פיזית עם בוקסים, אגרופים, בעיטות וכל זה, אלא יכולה להיות גם קטטה מילולית עם קללות וכינויי גנאי כמו: "יה הומו!" או:"בן של זונה" ו... אני חושב שאין ... המשך לקרוא
39 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
קודם כל,
זה ספר יפה, עולם חדש,
כשאני מסתכלת על זה עכשיו אני אומרת,
וואיי אנחנו רואים את כל הצבעים, אני יכולה לראות דברים שהוא לא ראה ולא ידע יש לנו רגשות...(אני יודעת, אני נשמעת כמו לא יודעת מה, אבל ככה אני עם ספרים...)
זה פותח עוד כיווני חשיבה, ופשוט מושלם.
הסרט לדעתי הכניסו יותר עניין, כי הספר פשוט היה (אני נורא אהבתי אותו והוא נורא יפה)
מהיר וקליל כזה, ללא עניין ורגש חזק ועמוק...
אז ככה אל תחשבו שלא אהבתי זה אחד הספרים (סרטים)!!... המשך לקרוא
2 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
אח שלי, בן 12.5, שונא לקרוא ספרים. ואני קולטת אותו יושב וקורא את הספר הזה כל ערב, ואז אני אומרת לו מה איך הספר?
והוא אומר לי שהוא.פאקינג. מעניין.
הבנאדם שונא ספרים !!!!
הוא משתעמם מהספרים הכי טובים ומעניינים בעולם ופתאום הספר הזה מעניין?? חייב להיות בו משהו.
אז אמרתי לו - תביא שנייה להסתכל על מה שכתוב מאחורה ...
ואיכשהו מצאתי את עצמי בעמוד האחרון של הספר.
מצאתי די בקלות את הסיבה שבגללה אח שלי אהב את הספר - הוא כתוב בצורה פשוטה נורא.חלק מהמשפטים שהאנשים בספר הזה אומרים נשמעים כמו קטעים שילדים כותבים ביסודי: ראיתי חתול. הוא היה שחור. החתול הלך. הייתי עצוב בג... המשך לקרוא
5 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
המעניק.
לויס לורי / לורי לויס.
ארבעה כוכבים. (כי ריחמתי)
*אני רק חייבת לציין שאני קראתי את הספר עם העטיפה החדשה. ולמרות שלא נראה לי ששינו משהו. אני רק מציינת.*
*עוד משהו: בעטיפה של הספר החדש כתוב שאת הספר כתבה: לויס לורי. ובישן כתוב: לורי לויס. אז אני לא יודעת מה הקטע.*
טוב, ועכשיו ל...
ב - י - ק - ו - ר - ת - !
[הביקורת עלולה להכיל ספויילרים. אני אשתדל להודיע עליהם, אבל עדיין היזהרו לכם...]
{הביקורת מכילה דעות אישיות שלי}
יום כיפור.
כפי שכבר הזכרתי בביקורת האחרונה שלי (הביקורת על "פרנויה"): יום כיפור משמש בעיקר כזמן לקריאה ולהשלמת שעו... המשך לקרוא
3 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
את הספר החלטתי לקרוא עקב יציאת הסרט שמבוסס עליו לבתי הקולנוע בארץ - תכננתי לצפות בסרט, ומשנודע לי שהסרט מבוסס על ספר, חשבתי שיהיה מאוד נחמד לקרוא תחילה את הספר.
אני מודה - אם לא הייתה לי כוונה ברורה לקרוא את הספר, אם הייתי רואה אותו בספרייה/בחנות ספרים - לא הייתי מעיף בו מבט שני. העטיפה, אותי בכל אופן, לא מושכת לעין, ולא ממש אטרקרטיבית. מעתה למדתי לעולם לא לשפוט ספר על פי עטיפתו.
מיותר יהיה לתמצת את הספר, משום שהוא מתומצת היטב בתקציר ובביקורות, ולכן אכתוב לגביו כמה מילים.
הספר הזכיר לי את 'מפוצלים' - הקונספט הכללי דומה מאוד, אך בעצם יש לומר שלמרות שקראתי ... המשך לקרוא
2 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
|
|
|
לפני מספר ימים, ביום שלישי, חזרתי ללימודים. ארזתי שוב את תיק הגב הגדול שלי, בדקתי שיש לי מספיק מחברות סנופי (אין, עברתי למחברות צבעוניות בלי סנופי), שיש לי מפתח לבית ומשקפיים חלופיים, ושהטלפון לא עומד למות. התעוררתי בסביבות שבע, התלבשתי והלכתי לבית הספר, לראשונה זה יותר מחודשיים.
בשלושת הימים שעברו מאז החופש התחיל להפוך לזיכרון רחוק. היום שבו התעוררתי בשתיים עשרה והייתי בטוחה שכל השעונים בעולם התקלקלו נראה כמו הזייה מתוך "אליס בארץ הפלאות", ואפילו ידידי המחונן כבר לא עונה לי להודעות ה-WhatsApp תוך דקה בלבד. העולם הצטמצמם לבית שלי, לבית הספר ולדרך שמחברת ... המשך לקרוא
14 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
שעור מאלף על חיינו מומלץ לבני כל הגילים.
הבידיון אינו בדיוק בידיון ובכך גדולתו.
ס פ ר ח ו ב ה ... המשך לקרוא
אהבת?
|
|
"המעניק" הוא נבואת זעם קודרת במיוחד. ומתוארת בו חברה סוציאליסטית עד להחריד, קיבוצית עד אובדן האישיות, וקומוניסטית עד כדי אי הבנה שמשהו בה לא בסדר.
גיבור הספר שייך לאיזו מין קהילה, קומונה משגשגת, שבה, איך לא? כולם שווים, האחד חי למען הכלל, הכלל אמור לחיות למען האחד. ועוד מבחר קלישאות כאלה מימיו של סטאלין. אוטופיה של ממש.
אבל אז קורה משהו שגורם לו להבין שיש עולם אחר, ששוויון היא רק מילה של נאומים, ושממולץ מאוד, עם כל הכאב, לצאת משם- ובדחיפות.
וכל זה עוד כתוב בצורה שכל נער יכול להבין. יופי של ספר.
... המשך לקרוא
3 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
ג'ונס חי בעולם מושלם: החיים מסודרים ומאורגנים, אין רעב, מחלות או אי ודאות אחרת. כל יחידה משפחתית מטפלת בשני ילדים - אחד מכל מין - שצריך להגיש בקשה כדי לקבל. יום הילדות האחרון הוא חגיגת ה - 12 ומאז אין חשיבות לגילו של הבוגר. ואין אלימות! בכלל! והשיוויון מושלם.
נראה לכם שזה עולם שכדאי לשאוף אליו? מן הסתם אנחנו לא יכולים לראות את יופיו. כי משהו בסיסי וחשוב נמנע מתושביו: בחירה. החיים הנוחים מגיעים עם הסדרה קפדנית של כל תחומי החיים: מבן זוג, עיסוק, ילדים, מקום מגורים ועד הדרך בה תחיה בזיקנתך. כל אלה מתוכננים לפרטי פרטים, וכדי להשיג את ההשגים שמניתי אי אפשר להתי... המשך לקרוא
14 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
ספר צלול ופשוט ויפה , ספר נעורים
באיזשהו מקום אנטיטזה ל"משחקי רעב" ... המשך לקרוא
2 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
מאוד אהבתי את הספר. קראתי את הביקורת מתחתיי של DoloresTraum ולמרות שאני מסכימה עם כל מילה שלה - אני עדיין אוהבת וממליצה עליו. הספר ריגש אותי ומצאתי את עצמי חוזרת וקוראת בו ברגעים שביקשתי לברוח מחוסר האונים האישי שלי. אולי זאת דווקא הפשטות וחוסר התחכום לכאורה שבזכותם הספר היה מותח, אמין ומרגש. מומלץ לכל מחפשי הנחמה שביננו.... המשך לקרוא
9 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
דיסטופיה אפרורית (חה חה) ולא מקורית, "דילמה" חלשה, הרבה נוסטלגיה ושום אמירה בכלל.
לא שאין מסר - המסר ברור מאוד, ואם במקרה הוא לא ברור לקורא, הסופרת תתן לך אותו בכפית. רק כדי לוודא שכו-לם הבינו.... המשך לקרוא
אהבת?
|
|
