ביקורות ספרים על הספר מותו של איוואן איליץ' (מהדורת 2005)
|
רבותיי, מת איוון איליץ'! ממה? אין זה משנה, הכל הבל הבלים, הכל שקר וכזב.
מה הטעם בחיים? כיצד יש לחיותם? מדוע הם מסתיימים בייסורים ומדוע החלו מלכתחילה?
אלו מקצת השאלות ששואל עצמו לב טולסטוי באמצעות בן דמותו איוון איליץ', אשר פורש לפנינו את הלך רוחו של אדם גוסס.
האמת ניצבה לפני איליץ' אך הוא התנכר לה. בערוב ימיו נחשף לשקרים שהסכים לקבל –
שקר הבריות – אין אמפתיה בעולם, הכל אינטרסים, אשתו רוצה בהחלמתו, רק בשל משכורתו, בתו טוענת שמחלתו היא בגדר התעמרות ועמיתיו כבר צמאים לדעת כיצד לכתו תשפיעה על עתידם. היחיד שנבדל בהתנהגותו ומכיר בגוויעתו, הוא המשרת גרא... המשך לקרוא
39 קוראים אהבו את הביקורתאהבת? 
|
|
|
טולסטוי הגדול בשלושה סיפורים מרתקים, בעלי מאפיינים דומים, ומאוד שונים זה מזה. בשלושתם הגיבור הוא גבר המצטיין בתכונות מעולות רבות, אך משבר כלשהו בחייו מחולל בהם שינוי גדול, והמחבר הגאוני פורש בפני הקוראים את ההתמודדויות הנפשיות וההתנהגותיות של גיבור זה עם המציאות החדשה.
הסיפור הראשון, עליו נקרא הספר כולו, הוא מותו של איוואן איליץ׳. מדובר בנובלה פסיכולוגית מאלפת, הפותחת בידיעה על מותו של אדם בשם איוואן איליץ׳, אליה מתוודעים הקולגות שלו בבית המשפט.
מכאן ואילך, במסע אחורה בזמן, נתוודע אל קורותיו של אותו איוואן איליץ׳, שהיה אדם מכובד בן המעמד הבינו... המשך לקרוא
18 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
אני יודע איך זה. שאבא שלי היה חולה והרופאים נתנו לו שנה חשבתי על זה הרבה. הייתי שואל אותו איך הוא מרגיש מתי שהוא יודע שבא הזמן שלו ומסביב אנשים גם אם עצובים בשבילו יודעים שיש להם חיים יעני יכולים לשמוח בגלל דברים שקשורים לעתיד והוא יודע שאין לו מקום שם. פעם הלכתי אצלו עם חבר והיו אצלם בבית ילדים של אחותי. ילדים קטנים וכל הזמן רצו לשחק והוא שולח אותם לאמא שלי. תמיד אהב לשחק עם ילדים. החבר שאל אותו למה הוא לא משחק איתם ואבא שלי הסתכל ואמר שהוא לא רוצה שירגישו מתי שילך. הם קטנים ועוד לא מכירים אותו אז בשביל מה לעשות להם בעיה. מתי שאמר את זה אני היו לי דמעות ב... המשך לקרוא
14 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
חבר חשוב במועצת השופטים, שזקנו מאפיר, סובל מחולי וכאב, ומוצא את עצמו מבקש את הבלתי אפשרי: שמישהו ירחם עליו כעל ילד חולה. שילטפו אותו, ינשקו אותו, ירגיעו אותו, יבכו איתו. עינוי העיקרי הוא השקר המוסכם על כל הסובבים אותו, שמצבו לא נורא, שיעבור, הוא רק צריך למלא אחרי הוראות הרופאים. אבל איש מבין בני משפחתו וחבריו הקרובים לא קורא את משאלת ליבו הכמוסה: אל תשקרו לי, גלו אמפתיה כלפיי, תבכו עליי. במקום זאת, המחלה שלו מפילה מבוכה רבה על הסובבים אותו; הם מחכים בכיליון עיניים לרגע שבו ישחרר אותם מעול נוכחותו, והחיים יוכלו להמשיך מבלי רגשות אשם וחובה.
זה הסיפור היחיד... המשך לקרוא
19 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
|
|
|
ראשית, אני חייבת לתאר את הנסיבות שהביאו אותי לקרא את הספר, שכן בדרך כלל קלאסיקות רוסיות אינן בדיוק ברשימת הקריאה שלי. ואם היו, אז לפות הייתי קוראת את "מלחמה ושלום" קודם.
בכל אופן, במסגרת לימודי הרפואה יש קורס שנקרא בשורה מרה, מסגרת בה לומדים הסטודנטים לבשר בשורה מרה בצורה אמפטית. לשאלתכם, כן, מדובר במיומנות שאפשר ללמוד.
למרפי היו תכניות אחרות עבורי ביום שבו הקורס נערך, והייתי פחות או יותר מרותקת למיטה. כעקרון מי שמפסיד נדרש להשלים את הקורס בשנה שאחר כך, אבל בפרץ מדהים של הבנה ראש החוג החליטה לצ'פר אותי בעבודת השלמה במקום. וכך התגלגל לעיני הספר הזה.
מו... המשך לקרוא
10 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
אח... מי שהיה חולה והבריא יודע איך העולם נראה "באמת". מי החברים שלך, מי אוהב אותך, מי דואג לך, מי מזויף ומי אמיתי. כשאתה חולה, אתה בעצמך הופך למכונת רנטגן שרואה שקוף והספר הזה מראה לך איך עובד הרנטגן.
אחד הספרים הגדולים ביותר שנכתבו בעולם, לאוהבי האמת בלבד. ... המשך לקרוא
12 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
מותו של איוואן איליץ' הוא ספר, שבהכרח, כתוב לעילא, מפני שנכתב על ידי הסופר הווירטואוז- לב טולסטוי ותורגם ע"י פטר קריקסונוב שגם הוא ניחן במנת כישרון גדושה בהחלט.
הסיור המטלטל בנפשו של איוואן שניצב לפני מותו ובכך בוחן את חייו בדיעבר ואת האנשים המקיפים אותו החיים תחת השמש באופן שגרתי בלא הזדהות ממשית, לדעתו, במצבו שלו, תסעיר את נפשו של הקורא הרגיש בעל חיבת היתר להתעמקות במסע רגשי כאוב הפוקד גוף ונפש של אדם אחר ויטיב פחות עם קורא החותר לתפניות בעלילה או לסיום מפתיע.
... המשך לקרוא
5 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
נובלה מדהימה ועם מלא תובנות חיים.סיפור מומלץ לכולם!
למדתי הנובלה לבגרות בספרות 5 יח"ל :) ... המשך לקרוא
אהבת?
|
|
|
מותו של איוואן איליץ' הוא הסיפור הראשון מהשלושה בספר הזה.
ב-70 עמודים, המחולקים על-פני 12 פרקים ובכתיבה תמציתית ובהירה, טולסטוי מתמודד עם חיים ומוות ועם (חוסר) משמעותם.
|ספוילר| ובשפע.
איוואן איליץ' מת בגיל 45 ממחלה הנעה מכליה נודדת ועד לבעיה במעי העיוור. זה מה שידעו לאבחן אז בדיוק לפני 120 שנה, עת כתיבת הספר הושלמה. כנראה שעל מוסר כליות טרם שמעו וגם לא על שברון לב. בכל מקרה, אי שם בשנות השלושים לחייו אל איוואן איליץ' ועם שיפור משמעותי שחל בחייו עקב קבלת משרה חדשה בשכר הולם, איוואן איליץ' קונה בית חדש, מרהט אותו בטוב טעם ותוך כדי העבודה על הבית הוא נופל מס... המשך לקרוא
3 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
זה לא מכבר סיימתי לקרוא את "סונטת קרויצר" המסעירה ונשאר בי טעם לעוד. הייה זה אך טבעי שחפשתי עוד מסיפוריו של טולסטוי, וכך "נפלתי" במובן החיובי של המילה על הספר הנ"ל. הספר מכיל שלושה סיפורי מופת, כאשר הסיפור "מותו של איוואן איליץ" שעל שמו הספר בולט במיוחד בעוצמתו וברגשות שהוא מעורר עד כי נדמה, כי הוא אותנטי ולקוח ממציאות חיינו. שני הסיפורים הנוספים בספר, "האב סרגי" ו"השטן" מעניינים ומרתקים לא פחות. להמליץ על טולסטוי נראה לי מיותר מן הסתם, אבל במקרה זה, חובה בגלל "מותו של איוואן איליץ".... המשך לקרוא
3 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
"פרשת חייו של איוואן אליץ` הייתה הפשוטה והשכיחה ביותר, אך גם הנוראה ביותר"
כך נפתח הפרק השני בספר הכי טוב שקראתי בחיי.
"מותו של איוואן איליץ`" מאת לב ניקולייביץ` טולסטוי.
הכותרת עצמה, כמו רוב הכותרות של ספרי המופת היא מעבר לכל מרתיעה. האסוציאציה הראשונה היא של דמויות שמנהלות שיחות ברומו של עולם בעברית ארכאית (מתורגמת) במסדרונות מעופשים.
אז לפעמים זה נכון, והספרים מנופחים ביומרנות. כמו "האחים קרמזוב" של דוסטוייבסקי - שאמנם יש בו כמה רגעים מאוד יפים. אבל מעבר לכל הוא בעיקר מתיימר. הרבה על טבע האדם לא למדתי ממנו.
הספר עליו אני כותב לעומת זאת, ממש לא... המשך לקרוא
4 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
הרבה זמן לא נהניתי כך מספר.
שלושה סיפורים:מות איוואן אליץ',האב סרגיי והשטן-השלישי במספר.
איוואן אליץ'כבר התקבע כקלאסיקה על זמנית..ואולי אפילו קצת שיפר אצלי את הרושם על טולסטוי שהתערער קמעה לאחר קריאת אנה קארנינה.סיפור על אדם שיודע כי ימות בקרוב...התגבשותה האבסורדית של המוות והניכור.מודה שאני חובבת את החשיבה הקיומית הזאת ובכל זאת, תמיד מדהים אותי לראות איך סופרים/פילוסופים מצליחים להיכנס לעמדה המצמררטת של הקירבה הנוראה למוות.
הסיפור השני, 'האב סרגיי', גם הוא לא פחות ממעולה. בשלב הקונקרטי האב סרגיי הוא ביקורת קשה כלפי 'הנזירות' והקיצוניות שבה,כלומר ... המשך לקרוא
10 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
ספר אדיר! כתוב בצורה קולחת שגורמת לך לא לעזוב את הספר אף לו לרגע. כמובן שהסוף ידוע ואין זהו ספר מתח אך הוא מביא (כמדומני) את הדוגמא הכי טובה לניתוחים הפסיכולגיים של נפש האדם שטולסטוי כל כך הצטיין בה.... המשך לקרוא
קורא אחד אהב את הביקורתאהבת?
|
|
