ביקורות ספרים על הספר לזכור ולשכוח

מה קורה כשנותנים לפרוורט לכתוב ספר על רקע השואה ? מתקבל ספר שטוף זימה לא מחובר למציאות אבל ממלא את החלל האפל בנפשו המיוגעת של המאצ'ו המטורלל... בן אמוץ בהחלט יודע לכתוב אך הספר מתאים ליחידי סגולה...... המשך לקרוא

bugstar

כל כך מתאים לדן בן-אמוץ הנשכני לסיים את הספר כפי שסיים. מצחיק, חצוף, אמיץ ורב גווני. אך יא דן, דן, דן. הרסת אותי לגמרי. אהבתי את הספר שלך כל כך והיו רגעים מכל הסוגים. רגעי צחוק מתפרץ, עצב תהומי, בלבול ובעיקר הרבה רגעי מחשבה והגות. איך אתה זורק לכולם את האמת שלך ישר לפרצוף. איך אתה חושף את הצביעות. ללקק את האצבעות. ממש. סיפורו של אורי לם, הצעיר הישראלי, הלוחם, האדריכל, היפה והחצוף , שובר המוסכמות, הולם כל כך את הדמות החדשה שעטית על עצמך. אתה, שהנך, פולני, ניצול יחיד מכל משפחתך שממש בדקה התשעים עלית ארצה והפכת את עורך ועטית על עצמך דמות שובבה, שזופה, עם דיאל... המשך לקרוא

גוטי

לטעמי הספר קצת מייגע, אולי אפילו טרחני. הספר מביא את סיפורו של צעיר ישראלי, ניצול שואה, היוצא ב- 1959 (כשהוא בן 29) לדרוש מממשלת גרמניה את הפיצויים על הסבל והאובדן שגרמה לו זו, אי אילו שנים קודם לכן (סבל = מנוסה, מחבוא, לימודים חסרים; אובדן = משפחה שהתנדפה תרתי משמע, נכסים שהוחרמו). לא בקלות יוצא אורי לם (לשעבר הירש למפל) לתבוע את המגיע לו, מכיוון שהוא חש בזוי על כך שקבלת תשלום כספי אמורה לספק לו פיצוי על מה שנגרם לו (ולמשפחתו) וכמובן שאינו יודע איך יתמודד שוב עם אדמת אירופה. הסיפור מבטא את מסע המאבק שלו עם עברו, עם ההווה שלו, עם העולם והחברה הסובבים אותו, כנ... המשך לקרוא

ערן ב.

עוד מפרי עטו של דן בן אמוץ (על האיש וספריו כתבתי בביקורת שלי על ספרו "לא שם זין") ספר זה עוסק בנקודה רגישה וכאובה מאד של יחסי ישראל גרמניה אחרי השואה. דן בן אמוץ בדרכו המיוחדת. מתאר קשר זוגיות בילתי אפשרי בין גרמניה לישראלי, לא אחשוף פרטים מהעלילה רק מעט רקע היסטורי. כשהספר נכתב עוררה בעיית השילומים וחידוש הקשרים עם גרמניה פולמוס חברתי מר. על רקע אותו "קרע" בעת ההיא הספר טעון מאד. דרוש היה באמת אומץ רב לכתוב אותו. דן בן אמוץ כתב ספר מופלא - סגנון הכתיבה ייחודי בפתיחות שהוא מגלה בכתיבתו. ביכולת שלו לגרד "בפצעים הפתוחים" מבלי לחצות את הגבול. זהו הטוב בספר... המשך לקרוא

. קורא .

ספר מרשים ואמיץ, שדי נשכח בארץ בשנים שחלפו מאז נכתב, המתאר את מסעו של צעיר ישראלי יליד גרמניה, שכל משפחתו נספתה בשואה, בחזרה אל עיר מולדתו על מנת לטפל בתביעת פיצויים, כעשרים שנה אחרי שעזב אותה כילד. הוא נשאב למערבולת יחסים, שבניגוד לתכניתו המקורית מותירה אותו שם לתקופה הולכת מתמשכת, ומובילה אותו למצבים נפשיים גבוליים. בן אמוץ פותח את כל הקלפים המאיימים (מדובר בישראל של שנות השישים)- יחסי ישראלים וגרמנים, "ירידה" מהארץ, נישואים מעורבים, הדימיון בין זכות השיבה שהוא מנסה לממש לזכות השיבה הפלסטינית, אפילו הומוסקסואליות- ודש בהם בחדווה פרובוקטיבית. אבל ב... המשך לקרוא

עמית לנדאו

כמיטב בן אמוץ וכתיבתו - כספת ובתוכה מיליון רצועות סבוכות של אישיות .... המשך לקרוא

אפס חמש שתיים שבע אפס ארבע אפס אחד שלוש שתיים - נס ציונה

בסרט של לוי זיני (שיצא לפני כמה שבועות) יש הרבה אנשים שמדברים על התרומה של דן בן אמוץ לעברית. מאיר שלו למשל (נדמה לי שזה הוא) אומר שדן בן אמוץ הוריד לעברית את המחוך בשביל שכל השאר יוכלו למזמז אותה. אני לא יודע אם זה נכון. אני לא מתיימר להכיר את היצירות שלו, שמעתי מעט מאוד מ"שלושה בסירה אחת" ומילקוט הכזבים. אבל הספר הזה יותר רציני, הוא מין ניסיון לכתוב רומאן דרמטי, וזה פשוט לא עובד, כי זה לא נשמע אמין. זה לא נשמע אמין כשבן אמוץ כותב על אהבה. זה לא נשמע אמין כשהוא כותב על השנאה שלו לגרמנים ועל הטראומה שהשואה השאירה בו. אני לא יודע בדיוק למה זה לא עובד. אני מבין ... המשך לקרוא

Salvatore_P

בשורה התחתונה (והראשונה לביקורת זאת..) : מדובר בספר מצוין. כותב מיכאל אוהד ביקורת המופיעה על גב הספר כי " לזכור ולשכוח אינו ספר מצחיק ואינו ספר נוח. זה מסע ארוך לתוך הלילה, אך מי שיפתח את הספר בפרק א' לא יניחו עד שיגיע לפרק ל"ה האחרון". אני חולק על דעתו במובן אחד בלבד- לרגעים הספר מצחיק מאין כמותו. דן אמוץ בכתיבה מפוכחת, חדה וצינית דן בנושא השילומים והפיצויים לבני המשפחות הניצולים בצורה שלא חשבתי שאפשרית. כגילוי נאות אומר גם שלא חשבתי שנכון לעשות סרטי קומדיה הדנים בנושאים הכבדים של השואה, וכדוגמא לכך- סירבתי רבות בעבר לראות את את סרטו של רוברטו בנינו "הח... המשך לקרוא

יניש

אין ספר שדן בן אמוץ בכתיבתו "לא שם זין". הפעם הוא נוגע בנושא זכרון השואה. אורי, ארכיטקט צעיר שמעדיף לשכוח כל מה שקשור בעברו ואף משנה את שמו ושורף את כל תמונות ילדותו מגיע בסופו של דבר לגרמניה ע"מ לקבל פיצויים. צעד שהוא לא עושה בלב שלם ולבטים קשים פוקדים אותו, איך אפשר לכמת את סבל משפחתו למס' מסויים? האם הוא יכול לבסס את עתידו בכסף מהעבר שהוא מנסה לשכוח? הספר לא עוסק רק בנספים ובמחנות אלא גם בחייו של אורי בן ה- 28 ומה לעשות הוא מתעניין בנשים ובדברים אחרים מלבד נאציזם, לי אישית זה לא הפריע ואף תרם לדעתי לאותנטיות של הספר. מומלץ.... המשך לקרוא

לינה

אקדים ואומר - אכזבה גדולה. תכננתי לקראת יום השואה לקרוא ספר שעוסק, כמה מפתיע, בשואה. זאת הדרך שלי להתחבר אל היום הזה. לא חסרים ספרים העוסקים בנושא הזה, אבל, תהא הסיבה אשר תהא, בחרתי דווקא ב"לזכור ולשוח" של דן בן-אמוץ : אותה דמות בוהמית ידועה, עם השם הרע שיצא לו (במיוחד לאחר מותו). הספר פותח במסעו של אורי לם (הירש למפל, לפני שעלה ארצה), ניצול שואה, ארכיטקט צעיר בן 27 (מאוד היה קל לי להזדהות עם דמות בת-גילי) אל עבר גרמניה, לצורך הסדרת תביעתו לכספי פיצויים (במסגרת הסכם השילומים). כל הנושא הזה אינו פשוט, גם לאורי עצמו, וגם לסובבים אותו - האם בתשלום זה יהא עליו לקב... המשך לקרוא

קורנליוס

אני עכשיו קוראת את הספר הזה ולא יכולה לפסיק ליבקות כי הספר מספר על מה שאנשים האלה עברו שם גם אני יודעת מה היה שם כי סבתא שלי ז''ל עברה את הזה ואני אומרת שאנשים צריכים לזכור שהיה שואה כי הדר הזה שעבר את השואה הולך ונעלם ואנחנו צריכים להמיך לספר מה שהיה וביגלל זה אני אוהבת ליקרוא את הספרים של השואה כי לא יחלתי לישאול את סבתא מה שהיא עברה כדי לא להכעיב לה על הלב... המשך לקרוא

אוהבת ספרים

את הספר הזה קיבלתי מחברה שדיללה את ארון הספרים שלה. לא היתה לי כוונה מיוחדת לקרוא אותו. דן בן אמוץ השתייך בעיני רוחי לדמות גסה מכדי שאתעניין בה. מה שגרם לי לקרוא את הספר היה המלצה של שני חובבי ספרים בחנות ספרים קטנה בצפון תל אביב. ההמלצה הזו נותרה רדומה עד יום השואה בשנה שעברה. התחלתי לקרוא והצטרפתי למסע הכואב שעשה אורי לם ל"שם". מסע מייסר של הנפש, מסע צורב וקשה, בלתי אפשרי כמעט. כאבה לי הקריאה. הספר היה כמו מלכודת ששאבה אותי אל תהומות שלא היו רק חלק מהסיפור, אלא הוויה כואבת הפעורה בהיסטוריה המשפחתית שלי. זה לא שההיסטוריה החקוקה בי דומה במשהו לסיפור ה... המשך לקרוא

יפעת

חבל שכמעט בלתי אפשרי להשיג את הספר הזה. למרות כל השנים שעברו, הספר עדיין רלוונטי. למרות כל התהפוכות הפוליטיות, גם בארץ וגם בגרמניה ואירופה, עדיין הספר מטלטל. אוי דן, דן... הלוואי שהיית כאן איתנו היום, ולו רק כדי לראות שמה שכתבת אז נקרא היום אחרת... אם יש דרך מועדפת ללמוד על ההיסטוריה של הישראלים אחרי השואה והתמודדותם עם זכר השואה מול המציאות בישראל - זו אחת הדרכים הטובות ביותר, ללא כל ספק. ... המשך לקרוא

עומר ציוני

הטוב ביותר של דן בן אמוץ (קראתי את כולם) ואולי גם האמיתי ביותר, מפני שבניגוד לספריו האחרים מגיע ממקום פנימי וכאוב, ומתרחק מהרברבנות המינית של האחרים. ... המשך לקרוא

נרקיס

לדעתי זה הספר הטוב ביותר של דן בן - אמוץ, אחד הטובים ביותר בספרות העברית (אם כי על זה אין לי יותר מדי מושג, בדרך כלל אני לא קוראת ספרות עברית) ואחד הספרים המעולים על נושא השואה, ללא שום תאורי מחנות או משרפות, העוסק בטרגדיה האנושית שקרתה כתוצאה מהשמדת עם וחיים. הגיבור - אורי לם - שלא נולד בשם הזה, אבל מתרגל את עצמו להיות בעל השם - נוסע לתבוע פיצויים מהגרמנים, על מה שהוא לא רוצה לזכור, ופיצויים - הוא יודע אך מתעלם - ייאלצו אותו לזכור. הדילמה של לקבל פיצויים על משהו שאי אפשר לפצות עליו, היתה דילמה שאנשים התלבטו בה רבות: הרי אם קיבלת פיצויים על משהו, כאילו אמרת ... המשך לקרוא

yaelhar

ספר נהדר , נפל לידיי במקרה בספריה במלבורן אוסטרליה , קראתי אותו בשקיקה , התבאסתי נורא שהוא נגמר ומה שמדהים הוא , שאני זוכר כמעט כל פרט מהספר למרות שחלפו כבר 15 שנה מאז קראתי בו ...... המשך לקרוא

Mr. Vertigo

אורי לם הצבר הוא ארכיטקט צעיר ומבטיח הנוסע לפרנקפורט, גרמניה בסוף שנות ה-50, במסווה מחקר למען מאמר הנוגע לפיצויים מעוררי המחלוקת אותם משלמת גרמניה לניצולי השואה. למען האמת, שמו המקורי הוא הירש למפל - יליד פרנקפורט שנשלח בגיל צעיר בעת המלחמה על ידי הוריו למשפחה מאמצת בכפר קטן באיטליה, שם הוסתר בשנות המלחמה. עכשיו הוא חוזר אחרי התחבטויות רבות על מנת לסגור את עניין קבלת הפיצויים על מות כל משפחתו בשואה, כל זאת כאשר בישראל אף אחד אינו יודע את מוצאו האמיתי, בדיוק כמו סיפורו של דן בן-אמוץ בצעירותו. השם דן בן-אמוץ צופן בחובו מסכת חיים לא פשוטה שהעזה ובוטות ני... המשך לקרוא

עתליה