לינה זה ספר מלפני המון שנים כשכתב כל צורת הכתיבה שלו היתה חידוש.
בכלל היה בן אדם מאד מיוחד לטוב ולרע.
לפני שנפטר ממחלת הסרטן עשה מסיבה לכל החברים שלו
מ
"מסיבת פרידה" יש עליו המון ספורים שמשתלבים בגם בספרים שלו.
כשכתב ספר בשם "לא שם זין" זו היתה פרובוקציה.
בחניות לא רצו לקחת ולשים בחלון הראווה.
הספר שאת כתבת עליו ביקורת הוא הספר הכי טוב שלו לדעתי.
ממליץ לך ולקוראים אחרים להתיחס אליו ולכתיבה שלו - ישלו ספור חיים מעניין ומה שנכתב עליו גם מעניין.
אפשר להגיד שהיה חדשן.
היום מסתובבים בתל אביב הרבה שמחקים אותו בידיעה או שלא בידיעה.
הוא התפרסם גם בזכות החיים "הנהנתניים" שלו בזמן שרוב הציבור עוד היה "מגויים" לציונות הוא חי לו ביפו בין המועדונים והתפרסם "כנהנתן" הדוניסת.
היתה עליו המון ביקורת.
באותה תקופה היה עתון רכילותי במידה רבה שנקרא בשם "העולם הזה" הוא ושכמותו כיכבו בעיתונים האלו.
בדרך כלל בהקשר ליפו-לנשים-למועדונים.