זהו סיפורה של אנג'ליק, ילדה יהודיה, בת אמצעית במשפחה בת שמונה ילדים. בגיל שש וחצי היא נפרדת מאחותה ומאחיה המבוגרים ממנה, העולים לישראל עם "עליית הנוער". מגיל צעיר היא טועמת את טעם הפרידה המכאיבה. כל עולמה נע סביב בית הספר היהודי בו היא לומדת. היא התלמידה החרוצה ביותר בכיתה. היא מוזמנת לכיתה המקבילה כדי לקרוא בפניה מתוך הספר האהוב עליה. בבית, היא נחשבת לתמימה... היא שואלת שאלות ומעירה הערות... אחרי חמש שנות פרידה, הגיע הזמן לעלות לישראל. בישראל חם. האנשים חסרי רגישות. הם חושבימ שמרוקו זה קללה. יחסם מכאיב לאנג'ליק. היא מתגעגעת לאחיה הגדול שנשאר בקזבלנקה, לדודותיה, לילדיהם ולפאטימה העוזרת. שוב כאב של פרידה... והפעם היא מתנחמת במפגש עם אחיה ואחותה ושאר הקרובים שמצאה בישראל. אריאלה לינרסטרום נולדה ב1948 - במרוקו ועלתה לישראל עם משפחתה בשנת 1960. אחרי שסיימה בית ספר יסודי, למרה מספר שנים בסמינר של חב"ד ולאחר מכן החליטה להתמסר ללימורים אקדמאיים. עשתה תואר ראשון בספרות עברית וחינוך באוניברסיטת "בר אילן" ברמת גן ותואר שני בצרפתית באוניברסיטת גוטנבורג בשבדיה, שם היא גרה וממשיכה ללמוד לתואר שלישי בלימודי דת. אריאלה לינרסטרום פעילה בקהילה היהודית של גוטנבורג וחברה באירגונים הנלחמים באנטישמיות ובגזענות. מעל לכל, כיו"ר העמותה לילרים חולי סרטן, שהקימה בגוטנבורג, היא רואגת לרווחתם של הילדים בבית החולים "העמק" בעפולה. אריאלה נשואה ואם לבת ובן בוגרים.