ביקורות ספרים על הספר דון קיחוטה - שני כרכים - תרגום השירים ועריכה: טל ניצן-קרן - הספריה החדשה #

אני מסתכלת על הביקורת האחרונה שכתבתי בסימניה ורואה שעברו בסך הכול שלושה שבועות, שלושה שבועות שבו הספקתי לא מעט (בלשון המעטה כמובן). לפני שאספר מה הספקתי (הפתעה בדרך) רק אציין שהביקורת האחרונה נראית לי ממרחק הזמן הזה (שלושה שבועות בסך הכול) בכיינית וקוטרית אבל הנסיבות אז הצדיקו את זה. אבל היום אחרי ירח דבש בסנטוריני לאחר חתונה קטנה ומושלמת שלי ושל א' (סורי שלא הזמנו, למרות שזה עלה לנו בראש. החתונה הייתה גם ככה צפופה במסעדה שהכילה משפחה גרעינית וחברים קרובים) הדברים נראים אחרת, נקודת המבט השתנתה לטובה. קלישאה אבל נכונה: אהבה מנצחת הכול. אבל עזבו אתכם חת... המשך לקרוא

ערגה

דון קיחוטה – אביר מחפש משמעות ספרו של מיגל דה סרוואנטס (הכרך הראשון שלו יצא לאור לראשונה ב-1605, והשני – ב-1615, חודשים ספורים לפני מותו של הסופר) נחשב לרומן המודרני הראשון, ספר מרכזי בקנון הספרות הספרדית והעולמית, יצירה שאינספור יצירות אומנות בפרוזה, בשירה, באומנות פלסטית, בתיאטרון, בצילום ובקולנוע, הושפעו ממנה והתייחסו אליה ואל הרעיונות שעולים ממנה. משונה וכמעט מיותר להמליץ על קריאה של "דון קיחוטה" – ספר שכבר מזמן אינו זקוק להמלצות – אבל כדאי לחזור ולהזכיר שמדובר בקלסיקה במובן העמוק של הביטוי, אבן דרך ספרותית שאם לא קוראים אותה, קשה כאמור, לאמוד את ע... המשך לקרוא

קרן

המכנה המשותף לכל אלו שלא קראו את הספר דון קיחוטה הוא המחשבה שדון קיחוטה הוא סיפור על אדם משוגע. ובכן –ממש לא! קודם שאפרט את פשר דמותו של דון-קיחוטה אוסיף ואומר שסיפור על אדם משוגע לא יכול היה להפוך להיות קלאסיקה ולמשוך קוראים במשך כמה מאות שנים. השיגעון הפתלוגי הוא תופעה שאנשים חולים מתמודדים איתה, אך אין היא מקור פורה ללימוד לרוב בני האדם. ראו גם את הספר 'האידיוט' של דוסטוייבסקי, גם שם הסיפור אינו עוסק ב'אידיוט', גיבור הסיפור המכונה 'אידיוט' מתברר בין דפי הספר כאישיות חכמה ביותר מבין הדמויות בסיפור (ראה ביקורת שכתבתי על הספר כאן). דון-קיחוטה נתפס כ... המשך לקרוא

אלכסיי אלכסנדרוביץ

השירים (דני סנדרסון), הציורים (פיקאסו וחיקוייו שנמכרים בכל פינה בברצלונה) ואינספור אזכורים באינספור מדיות הפכו את דון קיחוטה – או קישוט כפי שעוברת שמו, לבכיר רשימות הקריאה שלי. העובדה שהספר שומר על סטאטוס כה מכובד כל כך הרבה שנים רק הגבירו בי את הרצון לקרוא אותו ולראות הכצעקתה. הספר מחולק לשני כרכים שנכתבו בהפרש של עשר שנים. השנה מלאו 400 שנה לפרסומו של הכרך השני. בכרך הראשון מסופר על הרפתקאותיו של דון קיחוטה מהרגע שבו , למורת רוחן של אחייניתו ועוזרת הבית שלו, הוא מחליט ללכת בעקבות הגיבורים שעליהם קרא רבות בספרי האבירים שהיו נפוצים בעת ההיא. הוא יוצ... המשך לקרוא

פפיון

יוצא לי לעיתים לשמור על בני הדודים שלי.זה מין קטע משפחתי,שבני הדודים הגדולים שומרים על הקטנים.כך נהגו בעבר כלפיי וכלפי אחי,ועכשיו הגיע תורי לתת את חלקי.באחד הימים שמרתי על בני הדודים שלי,ילד בן 8 וילדה בת 4,בזמן שהוריהם הלכו לחגוג יום נישואים.עם הגעתי,ישר הציב בפניי בן דודי דרישות:"נשחק עכשיו בכדור ואחרי זה נשחק בפלייסטיישן בפיפא".לבת דודתי,לעומת זאת,היו תוכניות אחרות:"תקרא לי סיפור!!!".וכך,בין הפטיש לסדן,ביצעתי להטוטים וג'אגלינג שלא היו מביישים אף חבר בסירק דה סוליי.הסיפור נקרא,ובת דודתי אף דרשה בתוקף "אני רוצה לראות דיגדיגדוג! אבל דיגדיגדוג 3,לא 2!".משח... המשך לקרוא

omers

דון קישוט, אתה יכול לנוח. יש כל כך הרבה טחנות רוח. אתה לא תספיק, אתה לא תספיק. אתה לא תספיק, דון קישוט. רק אחרי שבאמת הלכת לנוח, או אולי לשבת על המים באיזו סן פרנסיסקו עלומה, רק אז הבנתי. רק אז הבנתי את הטבע האמיתי של המלחמה שלך בטחנות הרוח, שכמו תמיד ניצחו, אבל זה הרי מעולם לא הפריע לך להילחם בהן. הבנתי בעצם שכאשר נמוגת אל בין כתליך, זו בעצם היתה המלחמה. מלחמה בנו, שהלכנו והשקענו עצמנו בראש צלול בביוב חברתי, אנושי ומוסרי. מלחמה בטחנות רוח של מעונני מרן ומאונני סמארטפונים, שסוגדים לאב, לבן ולרוח החלום של היהלום שהם רוצים לקנות לבנות ה-15. מלחמה בכל הצעקני, ... המשך לקרוא

ליאור

יש ספרים שפשוט חייבים לקרוא, ולו כדי לדעת על מה כל העולם מדבר. למשל: הארי פוטר :), אבל גם דון קיחוטה. הרבה ספרים שנחשבים לקלאסיקה נכשלו אצלי כי התרגום היה ארכאי. יופי שיצא תרגום בעברית טובה (מאד) ובת ימינו. הספר הוא פארודיה על סוגה ספרותית שהיתה נהוגה לפני כ-400 שנה, והיום היא (הפארודיה) הלכה לאיבוד. הוא כנראה היה גם פורץ דרך, אבל גם זה הלך לאיבוד. אבל גם אם לא נתייחס לספר כביקורת ספרותית וחברתית אלא כבידור בלבד - עדיין שווה. כדי שיאמינו לי שבאמת קראתי את הספר הנה ציטטה: נהוג בין הפייטנים הטירונים, בני גילנו, שכל אחד יכתוב כרצונו ויגנוב ממי שירצה, בין אם הד... המשך לקרוא

חנן

אל הסופר מיגֶל דה סֶרוואנטס סַאבֶדְרָה: Hola señor escritor סליחה ומחילה שנפגשנו רק עכשיו ואני בשנות ה-חמישים שלי,בושה לעצמי ולמערכת החינוך של מדינתי .כמו כן אני מתנצלת מראש בפניך כי אין ביכולותיי האינטלקטואליות לכתוב פה ביקורת מלומדה ואקדמאית כראוי למעמד יצירתך. תסתפק בכך: שסמסטרים שלמים באוניברסיטאות- מלמדים את "דון-קיחוטה" ושאר יצירותיך -רק אתה וספריך בלבד. אז מי שירצה לדעת יותר אודותיך או על יצירותיך - שילך ללמוד או שיחפש באינטרנט-{הסבר אח"כ},מידע וספרים אחרים שנכתבו ע"י מלומדים - חכמים ואנשי ספרות אודות יצירתך הזאת בשפת הקודש. אז התנצלותי הכנה מרא... המשך לקרוא

חמדת

שווה כל דקה. התלבטי אם לנסות, אבל באמת שנהנתי. דון קישוט הוא הגיבור המקסים, הכל-כך-לא-בנאלי והגיבור המושלם שלי... אין ספק - דון קישוט הוא מהראשונים מסוגו ומפתיע מאוד. מומלץ בחוםםםםםםםםםםם!... המשך לקרוא

פחד

אני מלמדת באוניברסיטת אלקלה דה אנארס בפרברי קהילת מדריד כבר שנה וקצת, בחלק ההיסטורי של אלקלה ממש כמה 20 מטר ממרכז העיר מול גזיבו יפהפה וערוגות פרחים שוכן הבית של סרוואנטס שנחשב לאתר התיירותי המוביל בעיר, מכל קצוות תבל באים תיירים ואפילו המלך בא כל שנה להעניק בבית פרסים בתחום הספרות והשירה. אז על מה בעצם ההתלהבות? הספר "דון קיחוטה" מאת מיגל דה סרוונטס, הנחשב לאחד הרומנים החשובים והמשפיעים ביותר בספרות העולמית, מציע חווית קריאה מרתקת ומשעשעת. זהו סיפורו של אציל כפרי בשם אלונסו קיחאנו, הקורא ספרי אבירים רבים עד כדי כך שהוא מאבד את שפיותו ומחליט להיו... המשך לקרוא

DR.Nofar Sarori

קראתי. אין ספק שהמפגש עם דון קישוט הוא חווייה בפני עצמה. דמות ספרותית שקשה למצוא לה מקבילה מציאותית, שהרי הטירוף של דון קישוט הוא כל כך יוצא דופן, כל כך סלקטיבי שלא ניתן ממש להזדהות איתו. ואולי בשל כך הוא מוביל אותנו, כמהופנטים, בשבילי ההרפתקאות המיוחדות והמשעשעות. הספר מצחיק ומשעשע במיוחד. הדיאלוגים בפרק על שריפת הספרים הם ממש מופת של כתיבה הומוריסטית. והשפה, פיוטית ונשגבת ונמלצת וכתובה בכשרון ענק עד שאפשר להתפקע. ויש עוד משהו. הספר נכתב לפני 400 שנה. הוא מאפשר הצצה, איזו הצצה! מבט ענק אל תרבות ומציאות חיים שהיא שונה לחלוטין מזו המוכרת לנו. מנהגים מי... המשך לקרוא

פרפר1

"בכל רומן מקופל 'קיחוטה', כמין פיליגרן אינטימי, כשם שכל פואמה אפית נושאת בחובה, כמו הפרי את הגלעין, את 'האיליאדה'." [אוֹרְטֶגָה אִי דאסֶט] פגישתי הרשמית עם "דון קיחוטה" התקיימה לפני כמעט שנה, במסגרת שיעורי מגמת ספרות בכיתה יא'. הלימוד הפורמאלי אִפשר אשנב חשיפה ראשוני אל יצירה מופלאה זו – קראנו יחדיו את הפרק הראשון ואת ההרפתקה המפורסמת במאבקו של דון קיחוטה נגד טחנות הרוח בפרק ח' ["אלי שבשמיים! – אמר סנצ'ו – לא אמרתי לכבודו שייזהר במעשיו, כי אלה טחנות רוח ואי אפשר להתכחש לזה, אלא אם כן תקועות לך טחנות כאלה במוח?" – כרך א' עמ' 65]. בתום לימוד לא מספק בעליל זה, ... המשך לקרוא

יעל 93'

ה-ספר!! חובה חובה חובה!... המשך לקרוא

מילנה

אין ספק שכאשר אדע ספרדית טוב יותר- זה יהיה הרומן הראשון שאליו ארוץ ואולם, גם הקריאה בעברית היתה תענוג צרוף- הרומן הוא אות ומופת של ציניות, אך עם זאת אהבת אדם; חולמנות שאינה נשברת אפילו לאור המציאות הקשה ביותר, וכך הופכת לגרוטסקית ומופרכת יותר עם כל עמוד; הספר גדוש ברגעים שבהם הקוראת מעווה את פניה מרוב מבוכה על המצבים שאליהם דון קיחוטה מכניס את עצמו בטיפשותו ובתמימותו, ובחוסר החן שבו מצטיינת יציאתו מהם. במיוחד מכמירה את הלב ידידותו של סנצ'ו פנצ'ו שאינו ידיד נאמן במיוחד. ועם זאת, אין כמו דון קיחוטה להצביע על המקומות האנושיים ביותר בכולנו, ולשמש לכל אחד... המשך לקרוא

רעותית הגלבלומית

לא פעם מצאתי את עצמי במהלך הקריאה בשעות הלילה המאוחרות צוחק בקולי קולות ונהנה מעוד סטואציה הזויה ובלתי אפשרית שדון קיחוטה הצליח להכנס אליו. חלומות, אשליות, בדיונות, תעתועים, תמימות, ובעצם כל תכונות הילדות שאנחנו מאבדים במהלך הדרך, מופיעות אצל דון קיחוטה ,האביר בן דמות היגון, ביתר שאת. כמובן שאת פרס האוסקר בקטגוריית שחקן המשנה לא ניתן שלא להעניק לסנשו פאנסה העוזר הנאמן. אחד הדמויות המשעשעות, והשנונות שניכתבו אי פעם, לעניות דעתי. הכרך השני נכתב כ10 שנים אחרי ובו הגיבור דון קיחוטה וסנשו פאנשו מודעים להיותם סלב ששמם נישא למרחוק וכך למרות שהדמויות מצי... המשך לקרוא

Fritz