ביקורת ספרותית על דון קיחוטה - שני כרכים - תרגום השירים ועריכה: טל ניצן-קרן - הספריה החדשה # מאת מיגל דה סרוואנטס
ספר מעולה

---

אל הסופר מיגֶל דה סֶרוואנטס סַאבֶדְרָה:

Hola señor escritor

סליחה ומחילה שנפגשנו רק עכשיו ואני בשנות ה-חמישים שלי,בושה לעצמי ולמערכת החינוך של מדינתי .כמו כן אני מתנצלת מראש בפניך כי אין ביכולותיי האינטלקטואליות לכתוב פה ביקורת מלומדה ואקדמאית כראוי למעמד יצירתך. תסתפק בכך: שסמסטרים שלמים באוניברסיטאות- מלמדים את "דון-קיחוטה" ושאר יצירותיך -רק אתה וספריך בלבד. אז מי שירצה לדעת יותר אודותיך או על יצירותיך - שילך ללמוד או שיחפש באינטרנט-{הסבר אח"כ},מידע וספרים אחרים שנכתבו ע"י מלומדים - חכמים ואנשי ספרות אודות יצירתך הזאת בשפת הקודש. אז התנצלותי הכנה מראש ושלא תפגע שאחת מבנות -העם הפשוטות כמו סנצ'ו פנאסה מעיזה לכתוב אי -אלו דברים על ההידאלגו {אציל ממעמד עני} שלך -"דון קיחוטה- דה- לה -מאנשה".

לפני כ-6 חודשים שאלתי את הספר מהספרייה {יצירה בת 830 עמודים,שני כרכים בתרגום מלא} ובמשך כל החודשים הללו "שועלים קטנים וממזרים" שאך זה "נולדו" - עקפו אותו מרשימת הקריאה שלי בפועל ונקראו לפניו,{ניטשה כבר אמר: "המודרנים מתיישנים הכי מהר,כי זו תרבות בעלת חסר כה אדיר וריקנות עצומה, עד שהיא בולעת הכל וכלום לא נשאר"}.אבל -לספרך היה סבלנות והוא הסתכל עליהם בהתנשאות שרק אח"כ הבנתי מדוע .לקראת נסיעתי לחו"ל הבטחתי לו שהוא יהא ה"בן יקיר לי אפרים" ורק אותו אקח לנסיעה.

וכאן אספר לך señor escritor -שבגינך נגרם לי ל"חלות" ב-"מחלת ספרותית נדירה" שתופעותיה הן -פרצי צחוק בלתי נשלטים במטוס ,בבית -המלון ובבתי -הקפה ,וכיצד ספרך הקלאסי הזה דרש ממני חודש ימים של תשומת לב בלעדית אליו,ונדנד לי כל הזמן להחזיקו בידיים ,גם שהמציאות דרשה ממני לעשות אי- אלו דברים הכרחיים בחיי כמו: לבשל,לסדר את הבית ,ללכת לקניות, למספרה, לקוסמטיקאית או לבלות עם בנותי ונכדתי.

אבל היה -שווה !!

האנדורפינים לא הפסיקו להתפרע במוחי וממנו באופן בלתי -נשלט על גופי ומחשבותיי גם שכשלא קראתי בספר פיזית באותו רגע . הוא- "דון קיחוטה"-"האביר בן דמות היגון " ואח"כ -"אביר -המראות" לכד אותי בסנווריו כמו ארנבת בפנסי מכונית .

אבל שמעתי מצידך שיש לך תרעומת כסופר. כי מה שכיום יודעים/זוכרים הקוראים בדר"כ על הרפתקאותיהם של גיבורייך -זוהי ההתקפה האמיצה והנועזת של "דון קיחוטה" בטחנות הרוח. זה נכון שהם הפילו אותו מסוסו הכחוש "רוסיננטה" ופצעו אותו קשות,אבל גאוותו לא נפגעה ותחושת מחויבותו ליישום שבועת האבירים -לא נפגמה. כי תפקידם של האבירים הנודדים האמתיים והלא המזויפים הוא לתקן עוולות ,להלחם בענקים, להציל עלמות ממצוקה,לשחרר נסיכים שמכשפות רעות הפכו אותם לקרפדות ולנחשים וכו' וכו'. כך כתוב בספרי האבירים הרבים שנמצאו בספרייתו של דון קיחוטה שלא הפסיק לעיין בהם -ובגינם הגיע למסקנה כי יעודו להיות אביר ,ולא סתם אביר ,אלא אביר שניתן לו התואר המכובד והנישא -"האביר בן דמות היגון".אבל אתה שואל -" מה עם כל שאר ההרפתקאות "??

ולכן הצלחת לשכנע אותי שיש מקום להמשיך ולקרוא על הרפתקאותיהם הנועזות של "דון קיחוטה" וסוסו "רוסיננטה" וסנצ'ו פנאסה וחמורו "האפור". כי בהמשך מתוארים הרפתקאותיהם בין פשוטי העם: בפונדק -דרכים שאותו רואה דון -קיחוטה בעיני רוחו כטירה מפוארת -שם מנסה המשרתת המכוערת לטפס למיטתו של החמר המסריח, ומגיעה בטעות לזרועותיו של דון קיחוטה. ועבדי ספינת-המלך של ספרד שדון קיחוטה משחררם והם גומלים לו ביידוי אבנים ובביזת חפציו. ובשדה כשסנצ'ו מתאמץ לעשות את צרכיו בשקט, אך הריח מגיע לחוטמו המעודן של האביר....או שדון קיחוטה נפגש עם קרקס -נודד ובו אריה בכלוב ורצונו להלחם בו, כי הוא האביר גבר על ענקים ודרקונים -אז מה זה בשבילו -אריה בכלוב ?!,ולאחר שכנוע הבעלים - הסורג נפתח -דון -קיחוטה ניצב מול האריה ,סנצ'ו מסתתר מרחוק, מתפלל ומסתיר את עיניו- או... אז... האריה מפהק פיהוק גדול מפנה את אחוריו לדון-קיחוטה וחוזר לרבוץ בכלוב ,ובכך נודעה תהילת עולם לאומץ ליבו של האביר מלה-מאנשה בכל רחבי ספרד. עוד הרפתקאות נוספות מסמרות שיער -קורים להם בקרב דוכסים ודוכסיות אמתיים ,אבל לא ארחיב פה, כי אחרת מה יישאר לקרוא לאחרים?!

אתה ,הסופר ,ספרת לי בספר שהסיבה שבגינה דון קיחוטה יצא למסע האבירים שלו היא גבירתו -"דולסינאה מטובוסו"..... כי הרי מהו ערכו של אביר שאין לו גבירה ? למען מי הוא יבצע את המעשים האבירים ? ....הגבירה היפה בנשים, הנאצלת באופייה ובהתנהגותה שבבוא היום תניח את ידה הענוגה על מצחו של דון קיחוטה ותאמר לו ברכות-" אוי אביר שלי, אני גאה בך, אני שלך...".אבל אבוי לאבירינו -הוא לא הכיר אף גבירה ראויה לשמה ,לבסוף נזכר באשה צעירה שהתגוררה בעירה הסמוכה ועסקה בחליבת פרות ובעבודה בשדות, שלא ראה ודיבר עמה מעולם-ובכל זאת -החליט שהיא היא תהא גבירתו ושמה יהא -"דולסינאה מטובוסו"!!!
אבל הנך ממשיך להתעלל בדון- קיחוטה -שוד ושבר -במקום גבירה אצילה ,יפה ומריחה טוב - הוא פוגש באיכרה הצעירה שרוכבת ע"ג חמור בפישוק רגליים כמו גבר,פניה מכוערות ומפיה נודף ריח השום ,והגרוע מכל -היא לא מזהה את אבירה -הכורע ברכיים לרגליה ומבקש את ברכתה וחסדיה .היא צוחקת וצועקת עליו לבל לא יפריע לה בדרכה אל הכפר .
אבל מי כדון- קיחוטה -שלא נרתע .כי מבחינתו התשובה לכל האי -הסדר והבלבול הזה הנו בכשפים שהטילו מכשפים עליו ועל גבירתו ולכן עליו להמשיך במסעותיו להגשמת הצדק העולמי.

מצבו המנטלי והגופני של דון -קיחוטה הולך ומדרדר במהלך העלילה. גם סנצ'ו -פנאסה האוהב אוכל, בגדים יפים וכסף ,אך יותר מכל רוצה להגשים חלום ולהיות מושל על אי -כפי שהבטיח לו אדונו תמורת שירותיו,אף הוא ,בכל פעם שאבירו סופג פגיעה באחוריו או בצלעותיו,גורלו של סנצ'ו לקבל כפליים,כי זה החוק בעולם הצדק של האבירים: נושאי- הכלים תמיד זוכים לקבל יותר אבל רק מהדברים הכואבים. את סופם של דון -קיחוטה וסנצ'ו -פנאסה בספרך - בקשת ממני לא לסייפלר פה{הסבר אח"כ },אז אני מכבדת .

מעבר לצחוק ולהנאה קראתי שאת בן דמותו של"דון קיחוטה" שאבת מדודו התימהוני של אשתך- אלונסו- קיחאדה שנהג לדקלם בעל פה דפים שלמים מתוך ספרי האבירים כאילו היו כתבי-קודש .את סנצ'ו -פנאסה יצרת כדמות דמיונית,ואת המעשיות לספר שאבת מסיפורי האיכרים, הרועים והפונדקאים של הכפרים בלה -מאנשה, יש המשערים שאת ראשית יצירתך הזאת כתבת כשישבת בכלא ב־1597 בסביליה בשל חוב,או בגין גנבת מס -הכנסה מהמלך הספרדי.
אתה מציין בהקדמה לחלק הראשון בספרך כי יצירתך היא למעשה פרודיה על ספרי האבירים שפורסמו בקרים וערבים בתקופתך והנך מלגלג עליהם כאל ספרים וסופרים מנופחים המצטטים "מקורות מכובדים" רק לשם הציטוט .ב-ינואר -1605 פורסם החלק הראשון של יצירתך שעד מהרה הפכה ל"בסט סלר" ברבי המכר של חצרות המלכים ופשוטי עם שידעו לקרוא .פרסומך והצלחת הפריעו לעמיתיך הסופרים ומנוול אחד, בשם אלונסו פרננדז דה אווינדה, פרסם בשנת 1614 מין ספר-המשך "דון קיחוטה האמיתי -חלק ב",וכי לא די בכך שגנב את הרעיון ממך , הוא גם הרבה להתעמר בך בפומבי. אבל אתה התעשת ופרסמת את החלק השני ב־1615 ,והוא יותר משובח ומורכב מקודמו,אבל כאמור לא אסחף לניתוחים ספרותיים אקדמאים כפי שציינתי בתחילת דברי.

סֶרוואנטס יקירי-יש בתקופתי קוראים הטוענים כי ספרך אינו כל -כך מצחיק ורלוונטי. יש שחושבים כי הספר כתוב ברמת תסריט של צ'רלי צפלין,{אתה לא מכיר ,הסבר אח"כ} שמהר מאד מבינים את הקטע ומתחילים להשתעמם, או שהוא כתוב כמו פרקים של סטיקום אמריקאי{הסבר אח"כ} המבוסס על - אי הבנה שבעטיה התפתחות עלילתית כל כך צפויה ומשעממת.
ויש האומרים כי אולי אי אפשר לקרוא את כל הספר מבלי להשתעמם אם אתה חי במאה ה-21. אבל מי אמר שמוכרחים לקרוא הכל? גם בתנ"ך יש פרקים רבים משעממים למדי.....
אבל הכי גרוע -יש אנשים בתקופתי שכבר אינם מאמינים בקיומם של האבירים הישנים של פעם ובטח לא מהסוג הראוי והאמין, כי החדשים והמזויפים קיימים ברשת האינטרנט {הסבר אח"כ},וזאת הסיבה מדוע הספר לדעתם משעמם ,לא רלוונטי ולא מציאותי.


אבל -אני גבירתך החרופה - לא חושבת כך .איני זוכרת הרבה הרבה זמן שאיזשהו ספר העניק לי נחת -רוח שכזה ועוד בשני כרכים. האם התאהבתי בדון קיחוטה -האביר ? האם הייתי רוצה להיות גבירתו ? ובכן אוהבת בתיאוריה ולא בפרקטיקה .כי בתור גבירה נעלה אין הוא תורם למעני תועלת מעשית כלל ועיקר,אלא רק הסתבכויות ובטח ובטח שאינו מסוגל להגן עלי מכל מיני מכשפים ואבירים מזויפים או אמתיים כאחד .אולי ספרי האבירים שלו היו מסקרנים אותי.
אבל אם הייתי חפצה בביטחון פיזי -הרי שהייתי ממליכה את סנצ'ו -פנאסה להיות האביר שלי ..נכון הוא גוץ, שמן,גס בהליכותיו,אבל ממזר לא קטן,חכם ובעל תושייה להיחלץ מכל מיני מצבים שאבירו היה גורם לי נזקי גוף ונפש. שלא לדבר על כך שיש לסנצ'ו -חוש- הומור מטורף ושלל אמירות ופתגמים אודות החיים והאנשים שנכתבו /נאמרו מלפני 400 שנה אבל נכונים ואמתיים גם לתקופתי,שכן - אבירים מהסוג של דון קיחוטה נעלמו ,אבל דבריו של סנצ'ו נשארו תקפים .

סֶרוואנטס -דע לך כי קיימים - 21 תרגומים בשפה העברית ליצירתך הזאת ,אבל אני קראתי את התרגום המלא של ביאטריס סקריוסקי- לנדאו ולואיס לנדאו משנת 1994,והוא קולח,מבריק,אינטליגנטי,מוסיף ידע והערות מעירות ומעניינות{ דבר די נדיר בספרים בכלל ובתרגומים בפרט),כולל אחרית דבר נפלא מאת המתרגם. דע לך שהם לא ביישו אותך ואת דון -קיחוטה שלך .{קראתי פעם ראיון עם בורחס, בו הוא אמר שלעיתים הוא מצטער על כך שהוא קורא ספרדית, ולכן נבצר ממנו לקרוא אותך בתרגומים שונים וליהנות ממנו בדרכים שונות}.

האיור בעטיפת הספר הנו רישום של סלוודור דאלי כחלק מסדרת האיורים ליצירה המוצגים במוזיאון דאלי במונמרטר שבפריס.


אני יודעת שאמרת כי "דון קיחוטה" נוצר בשבילך ואתה בשבילו ושאתה רוצה להיזכר בדורות הבאים בזכותו -ואכן משאלתך התגשמה. -"דון קיחוטה" מתורגם במקום השני אחרי התנ"ך בכל ארצות העולם כולל אמריקה החדשה .למרות שחייך התנהלו באומללות נבעכית ובחוסר -מזל ,ו-מתת בעוני מרוד,כי מכרת את זכויות ההדפסה של "דון קיחוטה" מההתחלה -בשנת 1604, וויתרת מראש על כל הכנסה מן המהדורות הבאות, שלא איחרו לבוא.כמו גם מהתרגומים הרבים שהופיעו כמעט מייד - בהתחשב במגבלות תקופתך - באנגליה, צרפת ואיטליה. הרי דע לך -כי במשך 400 שנה הפכת להיות אדם עשיר כמו וורן באפט המולטי -מילארד -וזאת אך ורק מקבלת תגמולים מתרגומי הספר במדינות הנאורות .
במדינתי הלבנטינית התגמולים לא משהו כי "סטימצקי" ו"צומת" מוכרים אותך -4-במאה .

עוד דבר קטן -אחרי שקראתי את דון -קיחוטה -איני אותה קוראת משהייתי לפני...עברתי פאזה אחרת .
לחשוב שיכולתי להמשיך את חיי ללא קריאתו זה כמו לדעת שהמאהב האולטימטיבי היה עובר לידי ומבקש את ידי והייתי מסרבת כי-"נו,הוא כבר מבוגר ולא מתלבש אופנתי"....

בצער רב וביגון אני נפרדת מכם יקיריי: דון -קיחוטה -"האביר בן דמות -היגון "ו"אביר -המראות" ,סנצ'ו-פאנסה נושא הכלים המסור והמושל החכם ששלט על האי בריטרה במשך שבוע ימים ,הגבירה האצילה והמעודנת המריחה בבושם השום-"דולסינאה מטובוסו",הסוס הכחוש-"רוסיננטה" והחמור -הכנוע "האפור" - לא יהיו עוד כמותכם .....

שלכם הגבירה חמדת -דלה-דימונתה.....

נ.ב.- הייתי מעניקה מיליון כוכבים בדרוג הספר אבל לביא מגביל באתר רק לחמישה .

» ביקורות נוספות של חמדת
» ביקורות נוספות על דון קיחוטה - שני כרכים - תרגום השירים ועריכה: טל ניצן-קרן - הספריה החדשה #