ביקורות ספרים על הספר שנים טובות

"חוסר המזל של האחד הוא ההזדמנות של האחר" עמ' 620. מה קורה כשטעות שלא בוררה מובילה לשיחה בין בוגרת סמינר צעירה למורים עם המנהלת שמציעה לה משרה שכרוכה במעבר לארה"ב? לרוב כלום, אך לא במקרה של לאה צוקרמן. היא מחליטה להישאר בארה"ב אם כבר הגיעה, כי כנראה שארה"ב מחכה רק לה. היא מחליטה לנסות את מזלה במסגרת הקהילה היהודית הקטנטנה שהיא מוצאת שם, בידיעה ברורה שכולם ייפלו לרגליה. הספר מתחיל סביב האופוריה של ששת הימים, מה שמתכתב עם אופייה האופטימי בקיצוניות של הגיבורה. היא עוברת את המסלול של מכירת טאפרוור, ארגון מפגשים חברתיים, השתפשפות בשוק הנדל"ן וכל שאר העבודו... המשך לקרוא

המורה יעלה

מאיה ערד רקמה ספר ממה שכרגיל היא רואה ומכירה, החיים של הישראלים בארה"ב. וזה ספר שאהבתי מאוד, אבל לא מיד. גיבורת הספר היא לאה צוקרמן, שהולדתה ברומניה, כשבגיל שמונה היא מוצאת עצמה בישראל ומאוחר יותר לומדת בסמינר לחינוך. בעקבות כל מיני התפתחויות שעוברות עליה, על זה היא לומדת מאוחר בחיים, היא מקבלת הצעה ממנהלת הסמינר לעבור לארה"ב לשליחות של שנתיים, ההופכות לישיבת קבע שם. לאה היא אישה בלונדית ויפה וזה בהחלט מסייע לה לקבל ביקורת קטלנית. היא לא פופולרית במיוחד בין חברותיה, אבל היא מלאת חיים ולא מוותרת. עד כמה לא מוותרת תלמדו בהמשך. בעקבות המגורים בארה"ב לאה... המשך לקרוא

מורי

"יהיה מי שיגיד שאמא שלי לא היתה אופטימיסטית אלא תמימה, שלא לומר טיפשה. הפסימיות שלי- אני מעדיף לקרוא לזה ריאליזם- התנגשה לא פעם עם החשיבה החיובית שלה" המשפט הזה מתמצת פחות או יותר את תחושותי כלפי לאה , גיבורת הסיפור, שכל הספר (פרט לפרק האחרון) מסופר דרך עיניה באופן הכי סובייקטיבי שניתן להעלות על דעת. ספר מעניין ומסקרן שהוא בעצם אוסף מכתבים שלאה כותבת לחברותיה אחת לשנה, כאשר בכל מכתב ישנו חלק אחד שמוקדש לחברה אחת "טובה" שאיתה לכאורה! לאה מרשה לעצמה להיפתח . אנחנו כקוראים מרגישים ויודעים שהרבה מהאמת מוסתרת מעיננו וצריכים בעצמנו לנחש ולדמיין מה באמת ה... המשך לקרוא

אורית זיתן

הרעיון של ספר שכולו מכתבים הוא מעניין. לוקח קצת זמן להיכנס לפורמט הזה אבל אחרי זה הספר נקרא ממש כמו ספר מתח. אני לא אחזור על הסיפור שאחרים כבר כתבו פה. כמי שמתגוררת בארה"ב מעל 20 שנה ומודעת לכך שהדלתות חזרה נסגרו (כן, כן, בדיוק כמו שלאה מסבירה) זה היה בשבילי מסע מוכר עם כל ההתלבטויות והגעגועים והשמחה והעצב. ... המשך לקרוא

אריאלה

"העולם הוא כמו ספר עב כרס, ומי שמבלה את כל חייו בארץ אחת בלבד כאילו לא קרא יותר מעמוד." חזרתי אליכם אחרי הפוגה קצרה. טסתי ללונדון, לא לחופשה אלא לנסיעת עבודה. הופעתי שם במשך שבוע עם הצגה בקהילות היהודיות (סליחה מראש שלא אנדב את האינפורמציה על איזו הצגה מדובר, אני פשוט אוהבת את האנונימיות שיש לי באתר והחופש שלי להרגיש בנוח לכתוב). בכל אופן, הספר המבריק הזה התחבר לי לתקופת הנסיעה בצורה מושלמת. לאה, הגיברה הראשית, עלתה מרומניה אל ישראל. בשלב מסוים היא מחליטה לעזוב את הארץ ולעבור לאמריקה, שם היא משתקעת לשארית חייה. לאה ממשיכה לשמור על קשר עם חברותיה מהסמ... המשך לקרוא

בר

אני אוהב אותך לאה-למרות שאת ממש לא נסבלת לאה, גיבורת הספר של מאיה ערד, שנים טובות, היא ממש מעצבנת ובלתי נסבלת, אך ממש אהבתי אותה, לא בגלל מה שהיא, אלא באופן בו מאיה ערד, עיצבה את דמותה, באמצעות רומן מכתבים של כותבת אחת -לאה הגיבורה שלנו, עיצוב שעל פניו עשוי להיות נפילה, אך מאיה ערד, הפכה את הספר שלה לסוחף ומרתק. לאה, היא בסך הכל בחורה מאוד נחמדה, ממוצא רומני. כילדה הגיע לארץ, וכבר אז היתה צריכה להלחם על זהותה בין הבנות שהיו פאר הצבריות. אך היא מעולם תישאר מהגרת העולה החדשה, מה שגורם לה לבטא נשיות מהז'ורנלים, שהעניקה לה תדמית של קלת דעת. אילו היתה זאת בעיי... המשך לקרוא

רץ

סיפורה של לאה צוקרמן אבל לא רק. ילידת רומניה שעלתה לישראל כילדה לחור נידח בנגב ובגיל עשרים בערך, אחרי לימודיה בסמינר עם משמעת לא קלה עברה לארצות הברית לתקופה שהיתה אמורה להיות שנים ספורות והתארכה ליובל. זהו גם סיפורם של הדורות שיבואו, העולם שהשתנה והטבע האנושי. סיפור חייה עובר דרך ה'שנות טובות' הזכורות לחלקנו- עם זהבים ונצנצים ששמנו בחרדת קודש במעטפה מבויילת עם 'שתהיה שנה טובה ומתוקה'. את הברכות היא משכפלת (התגלית ששמה 'מכונת צילום' מכה אותה בתדהמה) ושולחת לחברות עימן למדה- מירה, פנינה, דבורה, רבקה'לה, זהבה, ציפי, רינה, שושי, עליזה, חני, נחמה ודינה. לעת... המשך לקרוא

ראובן

ספר חדש של מאיה ערד! לא פתיחה מקורית, נכון, ככה בדיוק, רק עם שם של סופרת אחרת, פתחתי גם את הביקורת הקודמת שלי וכנראה שכך אפתח גם את הבאה. מה לעשות ששלוש סופרות שאני אוהבת במיוחד הוציאו ספרים חדשים באותה תקופה ולא רק זה, שלושתם הגיעו לספריה באותו הזמן! צירוף המקרים הזה, בכל אופן, לא מפתיע במיוחד לאור העובדה שביקשתי מהספרנית לקנות את שלושתם והיא נענתה… הספר שנים טובות נקרא על שמן של גלויות ה"שנה טובה" שנהגו לשלוח בעבר. גיבורת הספר, לאה, שולחת לחברותיה מהסמינר למורות מכתב כל שנה, לקראת ראש השנה. התוצאה היא מעין יומן ובו סיכום של השנה האחרונה שעברה עליה, ש... המשך לקרוא

רויטל ק.

מאיה ערד עשתה זאת שוב. כל שנתיים שלוש, בעקביות מדהימה, היא מוציאה ספר חדש, בז'אנר שונה וכולם ללא יוצאי מן הכלל מעולים. אחרי שאתמול מצאתי את עצמי קוראת עד אחת וחצי בלילה ולא מסוגלת להפסיק את העמוד האחרון, ובסופו נשארת עם עיניים לחות (שני האירועים נדירים למדי אצלי) החלטתי לא לוותר גם על כתיבת ביקורת, כי מאיה ערד ראויה לה, והספר "שנים טובות" ראוי לה. והפעם טוויסט מתוחכם ושנון על רומן מכתבים. אישה לא נעימה, כמו כל גיבורותיה של ערד, כותכת מדי שנה מכתב שנה טובה לחברותיה מהסמינר למורות. כל מכתב הוא סיכום השנה שעברה על לאה, גיברת הספר, ומשקף את התיחסותה האישית ו... המשך לקרוא

שין שין

אישה ישראלית (שנולדה ברומניה) כותבת גלויות לכבוד ראש השנה לחברות שאיתן למדה בסמינר למורות. כל שנה גלויה ואיתה נפרש סיפור חייה. מעבר לארה"ב והחיים שם, נישואים, ילדים, גירושים, רומנים, מעברי דירה ושינוי משרות, הצלחות וכישלונות, מיתות ולידות. בגלויות הראשונות הספר היה מעט טיפשי בעיני: גיבורה די פשוטה, לא חכמה ולא שנונה, משעממת בקיצור. אבל ככל שהסיפור מתפתח הגלויות הפכו מעניינות יותר, הגיבורה קיבלה עומק (בהתאם לחייה שהפכו קשים ומורכבים יותר) ונהיה קשה יותר להניח את הספר מהיד. המחברת עושה כמה מהלכים מדהימים בספר. העיקרי שבהם הוא שבסוף כל גלויה הגיבורה (לא... המשך לקרוא

Cantona

סיפור המסגרת ידוע מראש: גיבורת הספר, לאה, מגיעה אל ארצות הברית ב 1966, ומשם כותבת פעם בשנה (לאורך 50 שנה! )ברכת שנה טובה מפורטת אל חברותיה, שלמדו איתה בסמינר למורות ונשארו בארץ. האם הן חברות שלה? אפעס, לא ממש. כבר במכתב הראשון לאה מספרת שאף פעם לא כל כך אהבו אותה בסמינר. בעיני לאה הדבר נובע מכך שהייתה עולה חדשה, גלותית, וגם מאוד יפה. אבל גם הקוראים לא ממש אוהבים את לאה בשלב הזה. המכתבים שלה מרוחים בשכבה עבה של דבש. לקורא ברור שהיא מייפה את המציאות, ולא רק זאת – אם כבר משהו משתבש – תמיד הדברים הם לא באשמתה. בקיצור – לאה המציאה את תופעת הייצוגים החלקיים והפוטוגנ... המשך לקרוא

יעל

זה לא סוד שאני אוהבת את הכתיבה של מאיה ערד. מאוד מאוד אוהבת. אבל, ובעיקר, אני מאוד מעריצה את ערד על היכולת להמציא עצמה מחדש בכל ספר וספר. זהו ספרה העשירי (כן ירבו) של ערד, ובכל ספר תמצאו מבנה סיפור שונה. אין ספר אחד דומה לרעהו, כל ספר הוא יצירה מפוארת בפני עצמה- ואני מדברת כרגע על מבנה הסיפור, ופחות על התוכן שזה כבר באמת עניין של טעם אישי. שנים טובות הוא ספר הבנוי מתכתובת של ברכות שנה טובה, המתפרש על פני חמישים שנים. המיוחד בסיפור הזה הוא שההתכתבות היא חד סטרית. לאה צוקרמן, בוגרת סמינר למורות עוזבת את הארץ ופניה לעבר ארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות, הלא ה... המשך לקרוא

dina

ספר מענין ומאד אמיתי (מכירה את סוג הישראלים המתוארים שם) בהתחלת הקריאה הספר נאיבי, טיפשי, בשפה שטוחה. הגיבורה אינה יחודית חיה חיים מאד סטנדרטיים. עם התמשכות העלילה הדברים ניראים קצת אחרת. בהתחלה שאיפתה היא לחיים יציבים רגועים . בעל ,ילדים, עבודה לא מעיפת ולא מאתגרת. עם הזמן ובנסיבות החיים מתעורר הרצון האמריקאי להתעשר, לחיות חיי עושר ואושר שבעצם אינם קימים במציאות. כל חייה החליטה החלטות שגויות ולא היתה מסוגלת להפנים את שגיעותיה. כל שנה שלחה לחברותיה שנה טובה עם סיכום השנה שעברה ממכתבים אלה ניתן לילמוד כמה החלום האמריקאי לא מתממש כי אינו קיים , לא אצל... המשך לקרוא

אסתר

הספרים של מאיה ערד הם כמו כוסברה- או שמאוד אוהבים אותם או שלא יכולים לסבול אותם. אני שייכת למחנה האוהבים (של ספרי מאיה ערד ושל כוסברה). בעיני היא סופרת מאוד אינטליגנטית ומרשימה ביכולת שלה לכתוב במגוון של ז'אנרים. אני מסווגת אותה כחברת כבוד בקבוצת הסופרים שאני מכנה ה"רשעים". ערד נוטה להתעלל בדמויות שלה מפשיטה אותם עד העצם ומציגה שיקוף רנטגן של נשמתם . תוך כדי כך, היא מאתגרת אמיתות של הקוראים לגבי עצמם ולגבי העולם שסובב אותם. אני מניחה ש"רשעות" זו של ערד היא שגורמת לרבים להירתע ממנה . [סופרות אחרות שחברות במועדון ה"רשעים" הן נעה ידלין ואסתר פלד. לא עולה ב... המשך לקרוא

נטע אורן

ספר עצוב על אישה (להלן: לאה) שחייה רצף של בחירות אומללות. פה ושם היא מסיקה מסקנות נכונות, אבל לרוב היא חוזרת על אותו סוג של טעויות — בין אם בגלל אופיה האופטימי מדי, בין בגלל צדקנות, חמדנות, ולעתים סתם טיפשות. מאחר שזה נכון לגבי כולנו במידה זאת או אחרת, הספר מעורר מחשבה ולא רק רחמים. אותן בחירות אומללות ניתן לעשות בכל מקום. אבל היותן ממוקמות בארה"ב מוסיף עניין. געגועים לארץ. רגש אשמה כלפי ההורים שנשארו מאחור. עצב על כל מה שמפספסים ילדיה — השפה העברית, תנועות נוער, ו(כדבריה) "מה זה לגדול בארץ שכולה שלך". על הקטע של "מה זה לגדול בארץ שכולה שלך", חשבתי א... המשך לקרוא

strnbrg59

זה ספר שמתאים לפתיחת שנה הוא נקרא שנים טובות, ועל עטיפתו מופיעות שנות טובות של פעם, מוזהבות, ועטיפה של מעטפה בה היינו שולחים מכתבים לחול. זהו רומן מכתבים, כמו "אבא ארך רגליים" למשל שבו כל המכתבים הם מאישה אחת, לאה, שסיימה סמינר למורות ואחר נסעה להיות מורה לעברית בארה"ב. מדי שנה היא שולחת לחברותיה מהסמינר מכתב ומספרת על חייה ובסוף מכתב אישי לחברתה הטובה. כוחו של הספר הוא במה שאנו הקוראים יודעים ומבינים ושלאה עדיין לא יודעת. למשל לגבי בנה, נראה שהקוראים והמכותבות מסיקים את נמצב לפניה, וגם אם לאה מבינה לוקח לה זמן לחשוף זאת בפני עצמה ובפני חברתה הטובה. ... המשך לקרוא

עורכת ספרים - שלומית ליקה