“אני אוהב אותך לאה-למרות שאת ממש לא נסבלת
לאה, גיבורת הספר של מאיה ערד, שנים טובות, היא ממש מעצבנת ובלתי נסבלת, אך ממש אהבתי אותה, לא בגלל מה שהיא, אלא באופן בו מאיה ערד, עיצבה את דמותה, באמצעות רומן מכתבים של כותבת אחת -לאה הגיבורה שלנו, עיצוב שעל פניו עשוי להיות נפילה, אך מאיה ערד, הפכה את הספר שלה לסוחף ומרתק.
לאה, היא בסך הכל בחורה מאוד נחמדה, ממוצא רומני. כילדה הגיע לארץ, וכבר אז היתה צריכה להלחם על זהותה בין הבנות שהיו פאר הצבריות. אך היא מעולם תישאר מהגרת העולה החדשה, מה שגורם לה לבטא נשיות מהז'ורנלים, שהעניקה לה תדמית של קלת דעת. אילו היתה זאת בעייתה היחדה של לאה ניחא, אבל ללאה יש הרגל בעייתי, החוזר על עצמו, להיות גלגל שלישי, במערכות יחסים בין גבר לאישה, מה שגורם לה לחטוף אותה חזק, ולהיות מגורשת מארצה, לגלות אמריקה, מבלי להבין שהיא בעצם הפכה לקורבן לרומן עם גבר נשוי. בכך נחשפת נקודת טורפה נוספת של לאה, למרות שלאה מאוד נבונה, לא פעם יש לה בעיה קשה בהבנת סאבטקסט, משמעויות חברתיות אמתיות, לסיטואציות מורכבות.
לערד, יש יכולת לתאר דמויות, באופן ברור ועל גבול הקלישאתי, הכמעט לא מתקבל על הדעת, אך באמצעות ההגזמה, היא אומרת אמירה משמעותית, אדם הוא לא פעם סכום הטעויות של חייו, והשאר הוא ניסיון נואש להצדיק את חייו, לספר אותם לעצמו ולחבריו בצורה נסבלת, תכונה שהפסיכולוגים מכנים אותה, דיסוננס קוגניטיבי. זאת אמירתה הגדולה ואפילו המעצבנת, אך גם מכמירת הלב של ערד, באמצעות לאה.
ערד, משתמשת בראש השנה וטקסיו, כמו הנוהג לאחל שנה טובה, כמסגרת מחזורית לסיפור שלה. לאה, יצרה לה טקס משלה, לאחל שנה טובה לחברותיה לסמינר. מסורת שלאה התחילה ברכישת שנות טובות, בחנות בבאר שבע, זמן מה אחרי מלחמת ששת הימים. ברכות על גלויות קטנות (למי שלא זוכר) בהן הופיעו, קבר רחל, מגדל דוד, גבורי המלחמה, דיין ורבין, צנחן וחיילת. הנוהג הזה חלף מהעולם, אותו החליפו ברכות שנה טובה דרך קבוצות הוואטסאפ שלנו, אך לאה, שלנו תמיד התעקשה לשלוח את ברכות השנה טובה שלה, בדואר אוויר.
כל שנה, במחזוריות מלאה חגיגיות, ויש שיאמרו באובססיביות, לאה, שולחת לחברותיה לשעבר מהסמינר, שנה טובה, מכתבים עמוסים בפרטים מיגעים. דרך כתיבתה משתקפות מערכות יחסיה אל חברותיה בעבר, אל משפחתה, או החברה שבקרבה היא חייה. דרך הכתיבה הזאת מנסחת לנו ערד, בצורה מבריקה את בעיית הזהות שלנו כישראלים, את הרצון של חלקנו בזהות גלובלית, לבין הצורך שלנו לשמור על זהות ישראלית ויהודית, ומהי בכלל זהות ישראלית, שואלת ערד, ומנסחת בכך את ערד, עצמה, ישראלית, אינטלקטואלית, גלובלית החייה בארצות הברית. (האם היא ישראלית? שאלו שופטי פרס ספיר, את התשובה לכך מספקים ספריה)
הספר מתחיל בפרולוג, טייפ קאסט, ערד, על כתב יד של אם שנפטרה לא מכבר והיניחה צרור מכתבים אחריה, שלכאורה אין בהם ערך תרבותי. ערד, מנסה להסביר את הערך התרבותי, באמצעות חוקרת תרבות מדומה, ובכך היסטוריה מדומיינת של אדם אחד מאירה לנו סוגיות תרבותיות עכשוויות, וסוגיות אנושיות מכמירות לב.
ערד, באמצעות לאה המודרנית, מתכתבת עם ערכי תרבות ישראלים מסורתיים, המרומזים באמצעות השם לאה, אשת יעקב, הלא אהובה, שהיתה הגלגל השלישי בין יעקב לרחל האהובה, אך היא ניחנה בתבונה מעשית וביכולת התנהלות, בשעה שקנתה מרחל, לילה עם יעקב, עבורו היא שילמה לה בדודאים. על לאה, שר צביקה פיק, מהגר אחר ורומנטיקן ללא תקנה, אני אוהב אותך לאה. הסיפור של לאה, הוא גם סיפור קלאסי של נואשות לאהבה, הגירה מחרן לכנען, בניסיון להגדיר לאומיות והתחלות חדשות של חיים אישיים ומשפחתיים.
לאה, התנכ"ית ולאה, המהגרת המודרנית, מייצגות התנגשות של שתי תרביות, יהדות מסורתית, לעומת יהדות וישראליות מודרנית, שעדין מחפשת מקום תחת השמש. אבל לעתים כמו בסיפור של ערד, החיים מתגלגלים להם מכוחה של אינרציה, או מכוחם של החלטות שהן מעבר לשליטתנו, באופן שערד, מותירה אותנו, שואלים את עצמנו, מה הם החיים ומהם חיינו, ומהן הבחירות האמתיות שעשינו בחיינו, והאם נוכל להתפייס?
ראש השנה, היא תקופה של חשבון נפש, למה שהיה ולמה שאנו מצפים מעצמנו, בעיקר שיהיה טוב, כך הספר של ערד, מצוין באווירת הרהורי הנפש שהוא מעמיד בפנינו דווקא בימים אלה.”
