“ידעתי מהרגע הראשון שמשהו לא בסדר נגרר אחרי הבחורה הזאת, משהו קטן ואפל. אבל העניין הוא שכשאתה שושואיסט לשעבר, חצי-עיוור, מעשן כמו כפר של כורים מקסיקנים ועם בעיה מוזרה של קפאין, שגר בחדר וחצי מתפוררים כמו החיים שלך מעל הפאב שהוא חצי שלך וחצי של החבר היחיד שלך בעולם – אז אתה חושב לעצמך: נו טוב, מה זה כבר עוד כמה צרות?” ברהמס (ברי) לוין עזב את השירותים החשאיים וקיווה שהם עזבו אותו, אבל מפגש מקרי עם בחורה שמסתירה סוד גורר אותו למערבולת של רצח, סודות ותככים, שבה קשה לדעת מי הטובים ומי הרעים. כשהוא חמוש בתשבץ היגיון חצי-פתור, לא מעט צלקות והרבה קפה שחור, ברי לוין יוצא לחפש רוצח מסתורי שנראה שאף אחד לא באמת רוצה למצוא – וסוחף איתו את הקורא בסיפור מרתק, מהול כמו גיבורו בהרבה ציניות והומור שחור – עד לסוף המפתיע....

"היא משכה משהו מהתיק שלה והושיטה לי אותו. זו הייתה מעטפה מקופלת. פתחתי אותה. בפנים הייתה תמונה שצולמה בחטף. ילד, בן עשר או אולי שתיים-עשרה, הביט לכיוון המצלמה ועל פניו אותה הבעה שיש לתמרור דרך-ללא-מוצא. על שתי האוזניים שלו היו מכשירי שמיעה ענקיים. מצידו האחד חיבק את כתפו גבר גבוה לבוש מדים של סגן אלוף בחיל האוויר. מצידו השני עמדה בחורה צעירה שפחות התאימה לתמונה, בלבוש רשמי מאוד – חצאית שחורה וחולצה לבנה ועל העיניים משקפיים במסגרת שחורה עבה – ונראתה כמו עורכת דין או רואת חשבון בתפקיד. מסביב לראשו של הילד היה עיגול אדום". האבק עוד לא שקע על ההסתבכות האחרונה שלו, וברהמס (ברי) לוין, שמנסה להעביר קצת זמן בשקט בין סיוד הפאב שלו לפתירת תשבצים, מוצא את עצמו שוב בתוך עולם הצללים כשאישה מעברו מופיעה ומבקשת את עזרתו. בלב הערפל נמצא סכסוך משפטי מתוקשר סביב ילד שהוא נס רפואי, אבל בשוליים מסתתרים עניינים אחרים, עם סודות ותוכניות משלהם, ודבר אחד ברור: הם חמושים ומסוכנים. גיבורי הספר עטלף באביב חוזרים. ברי לוין, הבלש המצולק והאנטי-חברתי המכור לקפה שחור ולתשבצי היגיון, יצטרך להתמודד עם עוד טפח מעברו האפל בשירותים החשאיים ולהוכיח פעם נוספת שאומנם יש הרבה דברים שאפשר לעשות לאדם טוב – אבל אי אפשר להיפטר ממנו לגמרי....