ביקורת ספרותית על ילד הקיץ מאת א. סלע
ספר בסדר

---

#
יש זמנים המחייבים אמצעים מיוחדים. אפילו קיצוניים. הזדמנתי היום ליום כזה, שחייב המון המתנה, שנקטעה מפעם לפעם בפעילות קצרה. במקום לשבת ולהתעצבן על ההמתנות הארוכות, קראתי את הספר הזה, מה שהעביר לי את היום בלי עצבים.

זה ספר מתח שנראה כמו ספרי המתח של פעם: הבלש (ברהמס. בחיי, זה שמו. ברי בשבילכם) הוא טיפוס מופנם, בוגר החלק היוקרתי של מערכת הביטחון, מחבב תשבצי היגיון, מנהל (טוב, נגיד...) פאב עם שותף. יש להם מלצרית צעירה, גאונה ויפה שהיתה שמחה לחיזורים מצידו (אבל הוא בחור ישר ולא הוא ינסה משהו לא הוגן עם שכירה. חוצמזה קצת מתח מיני לא ממומש הוא תבלין מצויין לסיפור). החלק של העלילה דורש הבנה יותר גדולה משיש לי. הוא מסופר בדיאלוגים שנונים שבין ברי לבין אחרים. היתרון עבורי הוא שאין צורך להבין יותר מדי את העלילה המערבת חיילים וקצינים בעבר ובהווה, ביטחון שדה, חסרי מצפון שלא איכפת להם מהמדינה, עורכי דין מושחתים וכאלה שעוד לא, ענייני משפחה מפותלים, ועל כל אלה מנצח ברהמס. מה שבאמת מוצלח בספר הזה הוא האקשן, שאינו פוסק לרגע ובזכותו הוא ספר נפלא לזמן שצריך להעביר.

בחלק של ההגיון יש די הרבה ליקויים. זוכרים את דו קרב בצהרי היום? שם השולף המהיר הוא המנצח, והאחר הוא פגר? תכפילו פי חמש. סצינה אדירה הפותחת את הסיפור.
קטע אחד פשוט גרם לי לפעור את הפה: תאונת-דרכים יזומה על יד הרעים. אחרי התאונה אף אחד לא בא. שום רכב לא עובר שם, שום סקרנים לא מתקהלים. ואפשר להמשיך את הפעילות בנחת, בלי הפרעה. ואני שואלת – איפה יש כזה כביש במדינה? ספרו לי, לא אגלה לאף אחד. אני מתה לגלות כביש כזה בו אפשר לנהוג בלי פקקים. אני מוכנה להשקיע כמה שעות בפקקים, כדי להגיע לכזו אלדוראדו ולתת גז.

היה כייף. חסך לי עצבים. אחפש עוד כאלה, לפעם הבאה שתגיע בלי ספק.

» ביקורות נוספות של yaelhar
» ביקורות נוספות על ילד הקיץ