נדמה לי שזו הולכת להיות הפעם הראשונה שבה אני קורא ספר, בשביל שאוכל לכתוב עליו ביקורת אחר כך. ז'תומרת, קראתי את הספר גם כדי להינות ממנו, כמובן, אבל כן - הסיבה העיקרית הייתה הביקורת.

ולמה? כי בביקורת הזו, אני מתכוון לעשות מעשה מאוד אמיץ: אני הולך לצאת מהארון. כן, כן, במובן הלהטב"י של המילה. או יותר מדוייק: לצאת חצי מהארון.

אני, ביסקסואל.

בחופש הגדול האחרון זו הייתה הפעם הראשונה (והאחרונה בע

טוב, אני באמת שלא יודעת איך להתחיל את הביקורת הזו, ובטח שלא להמשיך אותה, אז אני פשוט אתן לכם 8 סיבות למה כן לקרוא את הספר ומה הספר הזה הוא מדהים כל כך, כי הוא ממש ממש מדהים:

-הספר מתאר "עולם אמיתי": העולם בספר מתאר עולם, עם מצבים ובעיות ואנשים, שאני בטוחה שקיים בארצות הברית. לדוגמא שה"שחורים" צריכים לנסוע שעה לבית הספר הלוך וחזור מבית הספר או מצב שממנו מתחיל כל הספר-אידיוט אחד מאיים על סיימון

יש סדרה אמריקאית שאני עוקבת אחריה, אמנם לא באדיקות אבל בעניין - "החיים עצמם" (This Is Us). אני אוהבת את הקונספט שמאחוריה - לחזור אל העבר בכל פרק ולחשוף את הדרמות הקטנות שמאחורי הסיפור המושלם שראינו בפלשבק הקודם. גם השחקנים לא רעים בכלל. בין היתר משחקת שם כריסי מץ, שחקנית וזמרת אמריקאית. אני אוהבת את המשחק שלה, ואני אוהבת גם את הדמות שהיא מגלמת בסדרה, קייט. כמקובל בסדרות דרמה-קומיות, עוברים על קייט

בואו נהיה כנים, אם לא היה סיימון מישהו אחר היה מוצא סיימון משלו, וזה היה עניין של זמן וזה בסדר. כי מה הביג דיל? הוא ה ו מ ו. כמה מלאכת מחשבה נדרשה לרעיון הזה? כמעט אפסית, אני בטוחה. ספר כזה צריך דמויות מפוצצות, ואין לו כאלה.

(אני שונאת ביקורות סיפורים חסרי פואנטה, אז כשאני מספרת סיפור ביקורת אני משתדלת לעשות את זה כמה שיותר אפקטיבי ומלא בקונטקסט וסיבה כלשהי ולא סתם לזרוק את זה שם בחוץ כי בא לי

אז בגלל שאני כאן בעיקר בגלל הצורך שלי לכתוב ביקורות, ופחות כדי לדבר, עליי לעשות אפילו ביקורת אחת, והגעתי למסקנה שמגיע לספר זה ביקורת.
אודה ואתוודה, היה לי חשש לקרוא זאת.
חששתי מאוד מהקטע של ה'הומו די בארון', לא קשור לקהילה הגאה כי אני מאוד בעדם, אלא פשוט יש המון ספרים בנוגע עליהם שבהם יש התעללויות, ובאמת דברים מאוד קשים, ואין לי את הנפש הבנויה לכך כדי לקרוא זאת.
אך האימטו שלי המליצה לי, והיא ב

"כהערת שוליים, אתה לא חושב שצריך לחייב את כולם לצאת מהארון? למה סטרייט זה בררת המחדל? צריך שכל אחד יכריז לכאן או לכאן, וזה צריך להיות עניין קשה ומביך לכולם, לסטרייטים, הומואים, דו-מיניים או מה שלא יהיה" מתוך 'סיימון מוצא את דרכו'
הביקורת שלי תעסוק בעיקר על הציטוט הזה, אם גישה כללית של – אם יש לך בית מזכוכית , טול קורה מבין עיניך ( טופי וירטואלי, לא חלבי, למי שיזהה את הציטוט ).
אז למה באמת לא צר

"תקווה היא דבר מסוכן" - זה מה שעבר לי בראש כשסיימתי את הספר הזה.
בזמן כתיבת שורות אלה אני עדיין לא בטוחה לגבי הדירוג, אני פשוט עייפה והסוף עשה אותי עצובה משום מה.

לא ידעתי שזה ספר נוער כששאלתי אותו מהספרייה שלי, אז הייתי מופתעת מהשפה.
מכיוון שאני לא רגילה לקרוא ספר נוער שלא נכתב כשאני בעצמי הייתי נערה, הרגשתי בהתחלה שהטון שלו מעצבן אותי, כי הוא נותן וייב של בני נוער שנולדו בשנות ה-2000, ואני