אלה הספרים שהוא לוקח? הספרנית עיקמה את האף מולי ומול הבן שלי, כשהגענו עם ערימת ספרי פנטזיה לדלפק.
היא דעתנית, הספרנית אצלנו, ורואה את תפקידה בספריה גם כתפקיד חינוכי, בין היתר.
תראי, השבתי לה, מניחה שהיא חושבת שהספרים אינם לגילו, הוא התחיל לקרוא מוקדם, בגיל ארבע וחצי, אז הספיק כבר הרבה...
זה לא קשור, היא מחתה, אני בטוחה שיש הרבה ספרים במדפים שם - הצביעה על מדפי הילדים - שהוא טרם קרא, אבל ככה זה,

זה לא נאה ולא מובן מאליו ואפילו מביך שאדם בשנות חייו החמישים בוכה מספר ילדים .אבל זאת האמת .בכיתי בסוף הספר ,לא רציתי להיפרד ,וגם לא נפרדתי ממנו במהלך הלילה ,הוא ישן עמי,כלומר הספר והארנב אֵדוּאַרְד.

היו היה פעם ארנב ושמו אֵדוּאַרְד טוּלֵיְן,שם רב- רושם לארנב סנוב,שהתפעל מאוד מעצמו,ובצדק: הוא היה ארנב נאה ומהודר העשוי מחרסינה לבנה .אוזניו עשויות פרוות ארנבת אמיתית שאפשר לסדרן בתנוחות ששיקפו את

קראתי את הספר בפעם הראשונה בליל שימורים מייאש ומתיש. הסוכר של רומי טיפס לשיאים חדשים ואחרי שהערתי אותה פעמיים בלילה לזריקה כבר לא יכולתי יותר. כל מה שרציתי היה ללכת לישון ואי אפשר היה. לא היתה לי סבלנות לספר רציני אז לקחתי את הספר הזה, שהוא לכאורה ספר ילדים. ספר על מסע שעובר בעל כורחו ארנב חרסינה, אדוארד טוליין, אחרי שהוא מאבד את הילדה שלה היה שייך. חשבתי שזה עוד ספר מסע כמו המונים שקראתי. לולא הב

"אכלתי לאט את סוכריית הליטמוס שלי. היא היתה טעימה. היה לה טעם של גזוז ותותים ומשהו נוסף שלא ידעתי להגדיר מהו, משהו שגרם לי להרגיש עצובה קצת. הבטתי באמאנדה. היא מצצה את הסוכריה שלה ונראתה שקועה במחשבות.
"היא מוצאת חן בעיניך?" שאלה אותי גברת פראני.
"כן גברתי," אמרתי לה.
"מה איתך, אמנדה? סוכריית הליטמוס מוצאת חן בעינייך?"
"כן, גברתי," אמרה. "אבל היא גורמת לי לחשוב על דברים שמעציבים אותי."
[...]

אתמול לקחתי אחד הספרים מהערימה שרכשתי ב10 ש"ח...

ספר ילדים + בערך לגילאי 10-12 אבל ניסיתי הייתי חייבת לקרוא... נכון אנחנו בתקופה שונה וקשה, ונכון שבילדותי לא קראתי אז עכשיו אני משלימה פערים..

אז נהניתי שי פה סיפור עצוב ושמח.. הסיפור קצת הזוי מצד אחד עם פנטזיה, פטר יתום, הוא בעצם "מתלמד" להיות חייל, אצל לוץ שלחם עם אביו שנהרג בקרב, מתחת למילים מבינים שלוץ הוא סוג של הלום קרב, שבקושי מתקיים אז

אדוארד טולין הוא ארנב עשוי חרסינה, שאת יכולת התזוזה שלו מספקים לו פרקיו העשויים תיל. הוא נוצר על ידי אמן וניתן במתנה לילדה אחת ששמה אבילין, שאהבה אותו בכל ליבה. אדוארד לא אהב את אבילין בחזרה. הוא בעיקר אהב את עצמו, והתייחס לאהבת הילדה כאל מנחה המגיעה לו בזכות. אדוארד שהיה עסוק מאד בעצמו ובמראהו ייצא במהלך הסיפור למסע ארוך, מסע בו יכולתו להשפיע על מה שיקרה לו קטנה עד אפסית, שהרי הוא רק ארנב עם פרקי

כשהילדים שלי היו קטנים היתה לנו קלטת שמע. כן, זו היתה התקופה העתיקה הזאת שבה עוד היה לנו טייפ קלטות, ושבה שמעו סיפורים מתוך קלטת. בכל אופן קלטת השמע המדוברת נקראה "המסע אל האי אולי" והיתה תסכית של הסיפור בשם הזה שכתבה מרים ילן-שטקליס. היה לנו גם את הסיפור כתוב, באדיבות סבתא שטרחה וקנתה את הספר "שיר הגדי" המחודש. אבל את הקלטת אהבו יותר. הסיפור של האי אולי עוסק בדני, וברותי ובבובה של רותי, שאם אני ז

לפני שאתחיל לכתוב את חוות דעתי על הספר הבאמת יוצא דופן הזה אחלוק עמכם את הסיפור המעניין, איך הספר נפל ליידי.
האמת המביכה היא שכשביקרתי בחנות הספרים לא שמתי עין על הספר הזה. קראתי את התקציר ובטיפשותי הרבה חשבתי לעצמי שזה ספר לילדים. אחרי הכול מי רוצה לשמוע סיפור על ארנב חרסינה? נשמע עלוב נכון? .... נכון?
לולא אימי הכחמה שהתעקשה שארכש את הספר הזה הוא לא היה נופל ליידי.
באנוכיותי הרבה גם אחרי שקי

הפעם,לא יכולתי שלא להמליץ על ספר מדהים שקראתי היום.
הרפתקאות ארנב חרסינה שנופל במקרה מספינה ונלקח מידי ילדה אהובה,הוא נע ונד ברחבי העולם ועובר חוויות שונות ומטלטלות. הוא לומד כיצד אפילו הלב הקר והשביר ביותר יכול ללמוד לאהוב,להתנפץ לרסיסים ושוב לפעום.
הלוואי ויכולתי להמליץ עליו למבוגרים.
הוא ספר מתנה נפלא! שדווקא בגלל העומק והתמימות השזורים בו ביחד יתקבלו לצערי,בפשטות ובהבנה -יותר בקרב הילדים (א