קיטוב. שני צדדים מנוגדים, שחיים במחיצה אחת, כשהאחד מדגיש את שונותו של האחר זה מה שאומר השם ובזה עוסק הספר. גסקל - סופרת אנגליה בת המאה ה 19 - הפתיעה אותי בחדות אבחנותיה ובנכונותה לבדוק הנחות יסוד בחברה בה היא חיה.
משפחת הייל עוברת מכפר קטן, הנמצא בדרום אנגליה הכפרית, בו היה מר הייל כומר הכפר, אל עיר צפונית תעשייתית, מילטון (בדוייה - מבוססת כנראה על מנצ'סטר) עקב החלטה של הכומר שאמונתו התרופפה, להתפטר ולעבור עם משפחתו לעיר המפוייחת. המשפחה מונה אשה ובת, מרגרט, שהיא גיבורת הסיפור: נערה יפה בעלת שאר רוח, עם שיפוט מוסרי תקיף, ועם ביטחון של בת 18 שיש רק אמת אחת ורק "נכון" אחד וכל השאר הוא כמובן שקר ושיקול דעת פסול. קורות המשפחה הזו ובעיקר קורותיה של מרגרט מציירים, מעבר לסיפור המרתק, את קורותיה של אנגליה אחרי המהפכה התעשייתית, על המתח הקיים בין "העולם הישן" החקלאי, מסורתי, דתי לעתים אפילו פגאני, לבין העולם החדש התעשייתי, על ההמצאות והטכנולוגיה, כמו על החיים המשתנים והקשר בין אדונים לעובדיהם. גסקל מספרת פה סיפור אנושי שעיקרו הוא שינוי החל בשני הגיבורים על כורחם. לא רק בגלל סיפור האהבה אלא בגלל ההתחככות של כל אחד מהם בחייו והשקפותיו של רעהו, ואומר את מה שכולנו יודעים: ההכרות הופכת אויב לאוהב. או לכל הפחות למכר נסבל.
גסקל היתה בת 7 כשג'יין אוסטן נפטרה. מעניין להשוות בין שתי הסופרות. אוסטן עסקה רק בבני האצולה הזעירה, בעלי הקרקעות באנגליה. בספריה אין שום ביטוי למעמד הפועלים או המשרתים. עולמה מכיל רק "אדונים" ולמשרתים אין קול. גסקל מתעניינת במעמדות נמוכים, המשרתים מקבלים אצלה גוף וקול, הפועלים הם בעלי אישיות מובחנת. אוסטן עסקה רק בנושא הנישואים של בנות אצולה עניות המגיעות לפירקן עם מועמד ראוי מבחינה כספית ורצוי שיהיה גם חביב עליהן. נושאיה של גסקל מגוונים יותר ועוסקים במעמדות שונים ובדילמות מוסריות ואחרות. שתי הסופרות היו בנות לאב כומר, שתיהן מתו בגיל צעיר יחסית ממחלה, ואצל שתיהן מופיע אלמנט ההגנה של הבת על ההורה שצריך לגונן עליו מהמציאות שהוא לא יכול לקבל, כדוגמת "אמה" של אוסטן. אצל שתיהן אפשר למצוא תיאורים מלאי הומור המתארים בני אדם מצחיקים אם כי ההומור של גסקל יותר מוחצן והצחיק אותי יותר.
אהבתי את הספר. הוא כתוב היטב, עוסק בנושאים רלוונטיים אף היום, התרגום עשה חסד עם קוראים שמתקשים עם סגנון כבד ומיושן. סיפור האהבה יחבב את הספר על קוראים רומנטיים, תאורי החיים באנגליה של אמצע המאה ה 19 ימשכו קוראים שאוהבים ספרים היסטוריים.
נקודה שיכולה להפריע היא דיונים ארכניים של הגיבורים לגבי מוסר או דת. הם כנראה היו הכרחיים בזמן שיצא הספר לאור (בהמשכים בעיתון של דיקנס, שהיה פטרונה המוצהר) אבל יכולים להעיק היום. אני דילגתי בלי נקיפות מצפון.
מי שספרות אנגלית - במיוחד תקופתית - עושה לו את זה - ייהנה מהספר, כמוני.
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
