ביקורת ספרותית על קרנפורד - חוצפנית # מאת אליזבת גאסקל
ספר טוב

---

#
באיזה עולם חיה אליזבת גסקל (1810 – 1865)? שלא כמו סופרות בנות דורה, החברה היא הנושא עליו היא כותבת פה. כישרון הכתיבה שלה, אבחנתה החדה וחוש ההומור המפותח שלה, הם האמצעים והתוצאה היא עולם מוחשי ביותר המפליא את הקורא(ת) חסרת השורשים האנגליים בזרותו.

קרנפורד היא עיירה דמיונית, נחבאת מעין, באנגליה הפרובינציאלית של אותם ימים. האוכלוסייה מורכבת בעיקר מנשים. הגברים המגיעים לעיירה עסוקים בעבודה או עסקים מחוץ לעיירה, או שהם מתים צעירים... האלמנות (בפועל או בכוח) והרווקות (מבחירה או לא) בעלות ייחוס וחסרות ממון, מנהלות את חייהן על פי קודים מדוייקים של התייחסות לאריסטוקרטייה מדומיינת, בדקויות מילימטריות, שיחד עם בורותן הנישאת כאות כבוד, וחוסר נסיון החיים שלהן יוצרות מעמדים מצחיקים שהסופרת חושפת בתמימות, כאילו.

המעמד החברתי וקירבתו "לאריסטוקרטיה" הוא הנושא העיקרי. העיסוק בפיענוח ויישום כללי המעמד גוזל הרבה מזמנן של נשות קרנפורד. הן מסתדרות בצייתנות בשורה שהראשונות הן בעלות הייחוס הגבוה ביותר וככל שהייחוס נמוך יותר, מקומה של הגברת בתור רחוק יותר. מה שממחיש הכי טוב הוא גברת חסרת-ייחוס-מבית, כובענית. שסירבה למכור כובעים לנשים חסרות ייחוס...

הנשים חיות בצמצום-כלכלי והנושא שעל הפרק הוא העלמת דלותן היחסית. הן שייכות, כאמור, למעמד מיוחס ואין בידן אמצעים לקיים את אורח החיים המתבקש ממעמדן. הן מספרות, אם כן, סיפורים לאחיותיהן לצרה, סיפורים המסבירים את צייקנותן בסיבות לגיטימיות. הן יודעות ששכנותיהן יודעות (על דלותן), ויודעות ששכנותיהן יודעות שהן יודעות... אבל כולן משחקות את המשחק באדיקות: איך מקמצים בנרות לתאורה, בלי שכולם יראו? (מדליקים נר אחד לסירוגין ומקפידים ששני הנרות יהיו באותו אורך. אם ייכנס מישהו מדליקים גם את הנר השני, כאילו שניהם בערו ביחד.) איך מארחים עם כיבוד מינימלי? מצהירים שכיבוד ברמה גבוהה יותר הוא "המוני" ובטעם רע... וכך נשות קראנפורד מבקרות אחת את רעותה אחרי השעה 12:00 בצהריים, נשארות בביקור 15 דקות (יותר זה המוני...) ונשארות רעבות...

גסקל היא סופרת ויקטוריאנית שתיארה את החברה הבריטית שעברה שינוי חד עם המהפכה התעשייתית וכיסים של שמרנות ופרובינציאליות נשארו בה, ככוחות ריאקציוניים המנסים להחזיר את העולם למקום בו היה לפני כל הקידמה (ההמונית) הזו. בניגוד לאוסטן ולאחיות ברונטה – בנות אותה תקופה פחות או יותר, שהסיפוריהן התמקדו ביחיד - גסקל כותבת גם תיאורים חברתיים וגם על דמויות ממעמד הפועלים. היא גם בעלת חוש ההומור המפותח מכולן, לדעתי.
הספר כתוב היטב, משעשע ביותר ולקורא ישראלי – מפליא ומדהים. ההתייחסות לחינוך כדרך להגדיר את המעמד החברתי של הזולת הוא הדבר הרחוק ביותר מהמנטליות הישראלית, נראה לי. הכללים הנוקשים לאירוח, הקמצנות מכורח, הנימוסים המכתיבים התנהגות יחד עם הבורות המוצגת בגאווה, והניסיון להעמיד פני מישהו אחר משעשעים גם בגלל זרותם. גיחכתי פעמים רבות תוך כדי קריאה ואני די בטוחה שכל מי שיקרא את הספר – על תרגומו העכשווי – יעלה לפחות חיוך על שפתיו.

» ביקורות נוספות של yaelhar
» ביקורות נוספות על קרנפורד - חוצפנית #