לא התכוונתי לקרוא את הספר הזה. משום מה חשבתי שהוא אחד מספרי ההדרכה המאוסים. לא התכוונתי, אבל אז קיבלתי אותו במתנה. כמובן קראתי, וגם הוכחתי חלק מטענתו של אריאלי, שלמתנה יש ערך כלכלי מובהק, לעתים יותר מאשר לשווה-ערכה בכסף. וכמובן טעיתי: זה לא ספר הדרכה.

<mark>דן אריאלי</mark> הוא פרופסור לכלכלה התנהגותית באוניברסיטת דיוק, ופרופסור אורח במעבדת התקשורת של MIT. הוא ישראלי למחצה: אחד מהוריו ישראלי, חלק מגדילתו בי

אתם מטומטמים. לא פחות.

זה בערך הרושם הראשוני שמקבלים כשמתחילים לקרוא את "לא רציונלי ולא במקרה" של <mark>דן אריאלי</mark>. אם נעלבתם אז אתם או פולנים או לחלוטין לא מודעים להטיית המציאות שמוחנו מבצע והקלות הבלתי נסבלת שבה ניתן להשפיע על קבלת ההחלטות שלנו – מקטנה ועד גדולה. טוב, אולי מטומטמים זו הגדרה קצת מרחיקת לכת וגם לא הוגנת אבל חברים יקרים, אני יכול להגיד לכם בלב שלם, שאתם באופן עקבי לחלוטין לא רציונליים

לא. לא שווה לך. <mark>דן אריאלי</mark> הוא חוקר ידוע ומעניין ולכן ציפיתי לחגיגה מכל ספר חדש שלו. לצערי, הספר הזה הוא פשוט אותו תוכן ישן, טוב ומוכר באריזת צלופן חדשה ומרשרשת. אם לא קראת אף ספר שלו עד כה אז אולי זה כדאי, אחרת כדאי ללכת ולבלות את הזמן עם סופר אחר או סופרת אחרת.

שורה תחתונה - MORE OF THE SAME.

בסדרה "רמזור" זכור לי פרק שבו איצקו (ליאור חלפון) מקבל עצה מחפר גורי (נירו לוי) איך להיראות אטרקטיבי בעיני נשים: צא למסיבה, אבל תבוא עם חבר שנראה די כמוך, רק קצת פחות טוב.
איצקו מבקש מאמיר (אדיר מילר) לבוא איתו למסיבה, ואמיר מתחיל לחשוד ומברר מה חפר אמר לו...
אמיר כמובן נורא נעלב כשהוא מגלה שלשם איצקו לקח את העצה, ושהוא באמת משוכנע שאמיר הוא הפחות אטרקטיבי ביניהם.
כמו רוב העצות של חפר - זה לא מ

לשם שינוי אתחיל מהסוף – ספר זה הוא ספר חובה לכל מנהל, איש שיווק, יועץ ארגוני, תראפיסט רגשי
וכל אדם החפץ בשיפור אישי והבנה טובה יותר של אחרים ועצמו.
<mark>דן אריאלי</mark> הוא אדם מיוחד במינו, מוכשר במיוחד ובעיקר – יודע לחשוב אחרת.
אל התחום שבו הוא עוסק כיום (ניתוח, לימוד וייעוץ בתחום "כלכלה התנהגותית") הגיע דרך טרגדיה אישית מקרית שגרמה לו נכות גופנית ותקופת שיקום ארוכה וקשה (כוויות בחלק נרחב מגופו)
בספר זה

רציתי לכתוב ביקורת על הספר הזה כבר מזמן, אבל גיליתי שאני לא זוכרת ממנו כלום. אני עדיין לא זוכרת ממנו כמעט שום דבר, אבל החלטתי לנסות בכל זאת, כשהוא לידי לעזרה במקרה הצורך.

אני מנסה לפעול על פי ההיגיון ודרך הישר, אני מחשיבה את עצמי לבן אדם יחסית שקול, ובכל זאת לפעמים ההיגיון והשפיות שלי עוזבים אותי והולכים לטייל בדיוק כשאני זקוקה להם יותר מכל (יש כמה אנשים שקוראים את הביקורת הזו והרוויחו ביושר את

מודה שזה לא ספר שהייתי בוחר לקנות לעצמי בביקור "מקרי" בחנות הספרים. נשמע וכתוב כמו ספר הדרכה שישנה את איך שאני חושב על החיים, ואפסיק להיות אבא עני, ואמכור את הסיטרואן שלי ואגלה את הסוד...
חברה מהעבודה ביקשה שאקרא, אמרתי שאגיע לזה בהזדמנות, יום אחד הופיעה עם הספר ביד... כבר לא יכולתי להתחמק מ 3 טעמים:
1. קורא כמעט הכול... השם מחייב.
2. כבר המלצתי לאותה חברה פעמים רבות על ספרים, זה הוגן לקרוא לעת

---


האם ידעתם שלאחר שנה אין הרבה הבדל ברמת האושר של אנשים שזכו בלוטו או של אנשים שקטעו להם יד או רגל?
האם ידעתם שבונוסים "שמנים" לא רק שאינם מדרבנים את מקבליהם לעבודה פרודוקטיבית יותר, אלא באופן מוכח גורמים לירידה בתפוקה?
האם ידעתם שבביצוע מטלה מעיקה ולא נעימה, כל הפסקה שעושים (שירותים, קפה...) רק מדגישה ומחדדת את התחושות הלא נעימות הכרוכות בביצוע אותה מטלה?
<mark>דן אריאלי</mark>, כלכלן התנהגותי, משת

בין שלל סיפרי ה "brain cocking" בולטים מעט מאד ספרים שמחברם הוא איש אקדמיה אמיתי שהמחקרים עליהם הוא מדווח הם בעלי משמעות אמיתית. הבעיה המרכזית במדעני החברה היא שכאשר אתה מסיים מחקר ומפרסם אותו, אז תגובת הקוראים בדרך כלל היא "מה חדש? הרי זה ידוע". אז חשבנו שאנחנו יודעים למה "בעל הבית משתגע" ומציע לנו עסקאות בחינם או למה ברור לנו איזו הצעה לקחת מתוך השלש האפשריות. גדולתו של <mark>אריאלי</mark> היא בעובדה שהוא אי