פעם מישהי אמרה לי, בהקשר של ספר אחר, שלפעמים זו לא חוכמה ליצור עניין. קח איזה נושא טעון, אם אפשר אפילו שניים, תערבב אותם קצת, תקשט, ויהיה לך ספר. גם אם אתה לא מאד מוכשר, הרי שאם תבחר נושאים מספיק טובים צריך להיות ממש ממש גרוע כדי לחרב את זה.

אז <mark>בואלם סנסל</mark> לא ממש ממש גרוע אבל גם לא ממש ממש טוב.

שני נושאים טעונים מאד יש לו. בנים לאב ששירת באס אס בתפקיד משמעותי וג'יהאד איסלאמי, ואת שניהם הוא

לא רק פורנוגרפיה היא עניין של גאוגרפיה. גם דיסטופיה. אפשר לקרוא לספר הזה דיסטופייה איסלמית, ממש כמו ש"טירת מאלוויל" היא דיסטופיה דרום-צרפתית, ו"הדרך" היא דיסטופייה אמריקאית. מי שמעמיד את הספרים האלה אחד ליד השני יבחין בהבדלי המנטליות, אלה הקובעים את העלילה ואת ההתייחסות אליה.

"הדת אולי מעוררת אהבה לאלוהים, אך אין כמוה לעורר תיעוב לאדם ושנאה לאנושות". זה המוטו של הספר הזה. אנא זיכרו שמדובר בסופר

"הכפר של הגרמני" הוא ספר מוזר. מעצבן. קשה לתאר. מטריד. <mark>בואלם סנסל</mark> כתב ספר בהחלט חשוב וספר שבהחלט מומלץ לקהל ישראלי לקרוא (ואפילו מהר), אבל עוד לא הצלחתי להבין אם אני עצמי רואה בו כספר טוב או סתם ספר בעל חשיבות, אך גם כולל בתוכו הרבה מאוד בעיות, כאשר חלקם מונעים מ"הכפר של הגרמני" להפוך לספר באמת טוב.

הספר מורכב מסיפור שונה ומרתק. סנסל מעלה רעיונות וקישורים בין סוגי גזענות ואנטי-שמיות שלעולם לא ר

הספר אמנם מזכיר בעלילתו את 1984 של ג'ורג' אורוול, אך העלילה שונה בתחליט שלה. זהו ספר המנסה לתאר דרך הדמויות הרבות שבו, מציאות דיסוטופית אשר לפרט אין שום חשיבות והחברה מתנהלת תחת שלטון עריץ שהאזרח אין דרך להגיע או לתקשר עימו. בספר "<mark>בואלם סנסל</mark>", מתאר בדיוק רב מציאות עגומה של חוסר חירות ובחירה, אך גם מנבא רצון עמוק לשחרור וחקר האמת ותוך כך להיווצרות של תקווה לחיים טובים יותר.

רומן שונה ומעורר מחשבה. <mark>בואלם סנסל</mark> האלג'יראי לוקח אותנו למחוזות רחוקים וקיצונים שלא רחוקים מאוד בכמה מקומות בעולם שלנו. ממליץ.

סיפורם של אחים אלג׳יריאים-גרמניים שאבא שלהם הוא פושע מלחמה נאצי שברח כמו רבים וזבלים כמוהו מיד בסוף המלחמה ולאחר מותו הם מגלים על עברו הלא אנושי.
אני הרגשתי ששתי שאלות עיקריות עולות מן הספר:
1.האם ״אבות אכלו בוסר ושיני בנים תקהינה״ אמור להיות רלוונטי לילדי פושעי מלחמה?ֿ
2.האם האיסלאם הקיצוני שווה בערכו לנאציזם?
לאורך כל הספר ישנה השוואה בלתי פוסקת בין המסגדים, אימאמים, מיליציות ועוד לגסטפו, אס

אחד הספרים החזקים שקראתי לאחרונה.
נוקב, לא מתיפייף, חכם, מפחיד.
הספר בנוי מקטעי יומנים של שני אחים ממוצא אלג'ירי שנשלחו בילדותם לגדול אצל קרוביהם בפריז.
הוריהם נרצחים בטבח מזעזע שמבוצע בכפרם באלג'יר.
הבן הבכור נוסע לכפר המבודד ומוצא בביתם מזוודה שמכילה סוד משפחתי שמזעזע אותו עד היסודות. בסופו של מסע גילוי בעקבות הסוד- הוא מתאבד. לאחר מותו מוצא אחיו את היומן ומתוודע לסוד הגדול.
הבן הצעיר גד

2084 הוא ספר על דיסטופיה טוטליטארית דתית / תיאוקרטית המתרחשת בעתיד (הרחוק?). הספר נשען בכבדות ובגלוי על 1984 של אורוול. אמנם לא מוזכרת דת ספציפית, אך הקשר לאסלאם הפונדמנטליסטי ברור. כמו ספרים רבים בז'אנר הזה, המחבר מנסה להזהיר אותנו מפני עתיד אפשרי, ובמקרה זה הוא מדבר מניסיונו האישי כאינטלקטואל אלג'יראי. לדעתי המכשלה העיקרית של ספרים כאלה היא כאשר המסר מסתיר את הספר ולצערי הספר הזה לא שונה.
חלק ג

מצטרף לאלו שהספר הרשים אותם. (המלה הנאה אינה כה מתאימה לתחושות שהספר מעלה)

מלבד מה שנכתב ע"י הכותבים האחרים, מה שריתק אותי, שהמדובר בסופר אלג'יראי שכותב על השואה באופן המדוייק ביותר.
אין ספק אצלי שהסופר למד והתעמק הן בנאציזם והן באסון היהודי ואף ביקר באושוויץ-בירקנאו, ומתאר את הסיור בספר.

סופר מוסלמי המתאר גיבורים מוסלמים - אלג'ראים שמתייחסים לאירועי שואת היהודים בעוצמות רגשיות שאף מביא