ספר מעולה
הביקורת נכתבה ביום ראשון, 9 ביוני, 2019
ע"י
ע"י
ספר שאבני הבניין שלו הן בסך הכל נער, רועה, מדבר ובצורת. מידי פעם חמור, עז, שוטר או פצע דם שותת. הנער מתחיל את סיפורנו מכורבל ומכווץ בתוך בור, בתחילתו של מסע בריחה מביתו (שלא ברור בתחילה מה הוביל לו), ובמשך ימים רבים אנחנו עדים לקורותיו ובעיקר למערכת היחסים המופלאה והמרגשת שנרקמת בינו לבין רועה זקן שפגש בתחילת מסעו.
המון ספרים לכאורה נכתבו על כל אלה, אבל רק לכאורה. בעמודים הראשונים עדיין שאלתי את עצמי, קצת כמו אייל שני אחרי ביס בהומאז' למנה מוכרת, "במה זה בעצם עוסק?". שאלתי את זה כי כל הספרים שלכאורה נכתבו בעזרת אבני הבניין האלה, שהתיימרו לכתוב על נער במדבר בארץ רחוקה, שבאמת שקראתי מספיק מהם – נכשלו בלענות על השאלה הזו. הם קראו לנער בשם אתני מגוחך, או הלבישו אותו בכתונת עם רקמה, או הושיבו תוכי על כתפו, או גרמו לו לשפשף כלי נחושת במשך שלושה חורפים טיפולוגיים, או הפגישו אותו עם ספינקס או עם נחש תלת ראשי או עם מגדת עתידות שסיפרה לו שעוף החול יצטרף אליו כששני כוכבים יזהרו בשמיים, ושהנערה שלו תמשיך להמתין לו עם צעיף המשי שנתן לה ממש על מפתן הדלת.
חסוס קראסקו שאל את עצמו "במה זה עוסק?", ולא נפל בכל אלה. הוא כתב ספר קטן (תרתי משמע – 177 עמודים שכמעט נבלעו בכף ידי), צנוע להפליא, עם דמויות חסרות שם ועם סיפור טראגי ואלים שאנחנו רואים ממנו רק פיסות דקות, מרומזות וכואבות. הוא מתאר (בעזרת התרגום הנפלא מספרדית) באופן יוצא מן הכלל את הטבע, את צחנת השתן, את הלמות הלב מפחד, את ריח החלב המהביל, את השמן שנקווה בשיער אחרי ימים של מסע ואת הכאב של נשיכת השפתיים רק כדי לא לבכות. ברגעים הליריים והיפים ביותר שבו, הרגשתי שהוא לאדמה מה שהמינגווי לים.
חסוס קראסקו זה, בספרו הראשון ובהיותו דברים אחרים לפני שהוא סופר, הבין שספרים כאלה עוסקים בהתבגרות. לא בחוכמת חיים בשקל, לא במיתולוגיה משודרגת, לא באהבה – אלא בהתבגרות. הוא עוסק ומקיים כאן את המתח היפהפה והדק שבין תלות לבין עצמאות, ושבין אמון לאי-אמון. הילד הזה הוא לרגע חיה פצועה, ולרגע הוא אריה מסתער. הוא בורח מהמבוגרים בחייו, פוחד מהם, איבד אמון בהם, אבל בנגיעה-לא-נגיעה מתקרב ואפילו שם את יהבו באותו רועה זקן. הוא לא חכם ומחונן, ויד האלוהים לא נגעה בו; הוא לא "נבחר" וגם לא הבן של ראש הכפר. הוא ילד ששואל את עצמו האם מותר להיות ילד בעולם שכזה, או שאין ברירה וצריך לשאוף להיות גבר, ואם כך, אז מה זה בעצם להיות גבר ואיפה נמצא האיזון הזה שבין לבכות לבין להיות "גיבור" ששורד.
זהו ספר נפלא, מרגש ומומלץ, חד משמעית לא לכל אחד. צריך להיות מאוד סבלני לתיאורים הליריים ולעלילה שנמצאת שם רק במרומז, ברקע. כשמתמסרים להבנה שזה בשירות הספר ולא בעוכריו, התוצאה היא עונג צרוף.
30 קוראים אהבו את הביקורת
טוקבקים
+ הוסף תגובה
|
(לפני 6 שנים ו-4 חודשים)
תודה, כולם.
|
|
|
פרפר צהוב
(לפני 6 שנים ו-4 חודשים)
Paper Jam, יופי של ביקורת !
יכול להיות שהספר הזה יחבר אותי לכותבים הספרדים. מקווה רק שהוא יותר מעניין מהמינגווי, שלא כל כך מדבר אלי. |
|
|
קורא כמעט הכול
(לפני 6 שנים ו-4 חודשים)
איזה יופי כתבת.
|
|
|
ישי
(לפני 6 שנים ו-4 חודשים)
שילוב משולש ובלתי אפשרי של האלכימאי, הזקן והים ושביל קליפות התפוזים?
|
|
|
אדמה
(לפני 6 שנים ו-4 חודשים)
תודה Paper Jam, נשמע מעניין מאוד
|
|
|
Rasta
(לפני 6 שנים ו-4 חודשים)
תודה על יופי של סקירה, כתבת נהדר ועשית חשק לקרוא.
|
|
|
חני
(לפני 6 שנים ו-4 חודשים)
לי זה נשמע כמו משהו שארצה לבדוק.
תודה.
|
|
|
אושר
(לפני 6 שנים ו-4 חודשים)
תודה paper jam.
ספרות אלגורית לא בשבילי)-: |
|
|
(לפני 6 שנים ו-4 חודשים)
ציניות בניחוח אתאיסטי מחוכם, נשמע כמו גוסטב
(אכן ספר עם נוכחות נוצרית, אבל לא משהו שמפריע לחווית הקריאה). |
|
|
(לפני 6 שנים ו-4 חודשים)
נער, רועה, מדבר, חמור ועז, נשמע כמו התחלה של דת מונותאיסטית.
|
30 הקוראים שאהבו את הביקורת
