ביקורת ספרותית על ביבר הזכוכית [אור-עם] - מחזה # מאת טנסי ויליאמס
ספר בסדר

---

#
בדרך כלל אני מעדיפה לא לקרוא מחזות. אלה נוצרו כדי שיציגו אותם, לא כדי שיקראו אותם. הם מבוססים כמעט באופן בלעדי על דיאלוגים, ובמקום התיאורים שיש בספרות הרגילה יש בהם הוראות לבימוי, לתפאורה, תאורה ועיתוי. אם הייתי צריכה לדרג – אני מעדיפה תיאטרון על קריאת מחזה, סרט על תיאטרון וספר על כל אלה. מצאתי אותו על ספסל עם עוד כמה והחלטתי לקרוא למרות ההסתייגות.

המחזה הזה ידוע מאד ומתאר משפחה קשת-יום בשנות הארבעים של המאה הקודמת. אם שתלטנית ורודנית, בן המפרנס את אמו ואחותו מעבודה משעממת ולא מתגמלת בבית מסחר ובת שברירית ונכה. כל אחת מהדמויות האלה – כמו גם הדמות הרביעית, צעיר המוזמן לארוחת ערב בתקווה שיהפוך מחזר ובעל לאחות (שהיא בוגרת מאחיה אך מתייחסים אליה כאל ילדה) – מתייחסת לנקודה בעבר הנחשבת בעיניו/יה נקודת השיא של החיים. האם מנסה להקים לתחיה את הכללים של ימי נעוריה – צעירה דרומית עליזה ותוססת, מחוזרת (בעזרת הדימיון בעיקר...) על ידי רבים וטובים. קל לה למחוק בעזרת הזיכרון את החיים העלובים בהם היא חיה, על גבול העוני כשהמחזר שזכה להיות בעלה נטש מזמן. הבן נאחז בדמיונותיו ושואף להרפתקאות, בלי שהוא יודע להצביע מהן ההרפתקאות שהוא שואף אליהן. האורח חושב על ימיו בתיכון, בו היה "מלך המחזור", שרבים ניבאו לו הצלחה ופרסום. כשש שנים אחרי סיום התיכון הוא נמצא בעבודה משעממת וצריך להזכיר לעצמו את ימי הזהב ההם. ולורה? היא מרכזת את חייה סביב אוסף חיות הזכוכית שלה. הן שבריריות כמוה ואינן מאלצות אותה להתמודדות כלשהי עם העולם החיצוני. הדמיון תמיד עדיף על המציאות.

טנסי ויליאמס כתב שוב ושוב את חייו. הוא תיאר במחזותיו את אמו השתלטנית, העלים את אביו האלים או כתב את דמותו בדרך בלתי מחמיאה, תיאר דמויות נשיות שבריריות ולא מחוברות למציאות כמו אחותו שאושפזה רוב חייה במוסד לחולי נפש.
הוא זכה לתהילה. בתקופה בה כתב היו מעטים שהעזו לכתוב על אלימות במשפחה, מיניות אסורה, בעיות נפשיות. האם הצליח לספר פה סיפור שאפשר להזדהות איתו? האם צלח את הזמן? אני לא בטוחה. אבל את המחזה הזה ואחרים שלו מעלים שוב ושוב על בימות התאטרון. זה בוודאי אומר משהו על וויליאמס. או על התיאטרון.

» ביקורות נוספות של yaelhar
» ביקורות נוספות על ביבר הזכוכית [אור-עם] - מחזה #