ביקורת ספרותית על אהבות מוברחות מאת ברנהארד שלינק
ספר בסדר

---

פעם, באולם תיאטרון באחת מהצגות הערב, מאחורי הקלעים בחדר ההלבשה של השחקנים, מצאתי כמה ספרים נטושים. אז גנבתי לי אחד אבל אל תגלו לאף אחד. מעניין שיותר מעלילתו של הספר, מצאתי עניין כיצד אותם הספרים הגיעו אל אותה "ספריה" נטושה ונסתרת אי שם בהיכל תרבות במרכז הארץ. האמת, שזו הייתה יכולה להיות התחלה נפלאה לאחד מהסיפורים הקצרים בספר הזה.

אהבות מוברחות זהו ספר שתוכנו הוא מקבץ סיפורים על אהבות אסורות ונסתרות שלרוב מתגלות לאחר זמן שעבר, מנקודת מבט מרוחקת יותר. אהבה שבזמן ההווה לא יכלה להתממש, או שסיכוייה היו קלושים. אהבה כזו שאולי הייתה יכולה להתקיים ביקום מקביל, בזמן אחר.

הכתיבה נגישה מאוד ואת הספר אופפת תחושת החמצה על מה שהיה יכול להיות אבל לא קרה. על מה שרצינו וקיווינו אך לא התממש. יש בספר גילויים רבים. דמויות מגלות משהו שלא ידעו על אנשים שהיו קרובים אליהם. למשל, איש מבוגר מגלה בעקבות מכתב שנשלח אל אשתו המנוחה על רומן שהיה לה. נער צעיר מגלה תמונה שמורה שעברה במשפחה, תמונה שהוא מצליח לגלות את הערך שלה רק כשכבר מאוחר מידי, או גבר המגלה לאחר שנים רבות של נישואים שהפסיד את כל חייו הלא ממומשים. ובכלל, כל הסיפורים מרגישים שעבור הדמויות זה קצת מאוחר מידי. הגילוי המאוחר לוקח אותם למסע אל מה שפספסו אך בעצם כל הזמן היה מתחת לאף שלהם.

אני פחות מחבבת ספרים שהם סיפורים קצרים, כי אני מרגישה שבספר עם עלילה אחת יש מהלך שלם, יש דרך שאנחנו הולכים עם הדמויות ואני יכולה להיקשר ולאהוב אותן. בסיפור קצר הכל חולף מהר מידי וצריך מיומנות גבוהה ביותר כדי להשאיר אצל הקורא שובל של רגש. בחלק מהסיפורים פה זה עבד, בחלקם לא. אבל מה שעבד, עבד נהדר.

"הוא המשיך לבכות. הוא בכה על חלומו, על הסיכוי שהחיים הציעו לו והוא סירב והתחמק, על מה שחלף ועל מה שאבד ללא שוב. דבר אינו חוזר, דבר לא ניתן להשלמה. הוא בכה על כך שכשרצה דבר מה, לא רצה אותו יותר בעוז, ושלעיתים קרובות לא ידע בעצם מה הוא רוצה".

» ביקורות נוספות של בר
» ביקורות נוספות על אהבות מוברחות