"השקר הוא חלק בלתי נפרד מהדרך שבה כל בני האדם לומדים להכיר זה את זה, יוצרים קשרים חברתיים, עסקיים, ורומנטיים, מחנכים את הדור הצעיר, בוחרים את המנהיגים הפוליטיים, ומנהלים תקשורת בסיסית " כך על פי המחקרים. רובנו משקרים אפילו בלי לדעת... אז נכון שחלקנו משקרים יותר, חלקנו פחות, אבל אנחנו משקרים גם לאנשים הכי קרובים לנו. אז איך זה מתנהג כשאנחנו משקרים בזוגיות ולא רק "שקרים לבנים"?
ההסבר האבולוציוני מדגיש שהשקר מסייע לנו להימנע מכעס ומעונש, מביקורת ומנזיפה, מונע כמובן פגיעה ביחסים חשובים, ושומר על ערכנו העצמי בעיקר למי שהדימוי העצמי שלו לא הכי גבוה... כשאנחנו משקרים זה גם כדי לאפשר שמירה על אוטונומיה אישית במידה והיא מופרת, והגנה על תחושות וצרכים פרטיים של הנפש בפרט בזוגיות אבל לא רק.
מרבית האנשים חיים בשלום עם העובדה שהם מדי פעם משקרים, אבל בקשרים זוגיים זו התנהגות שעשויה להיות בעייתית ונתפסת כשבירת האמון. היא יכולה גם להורות על קשיים בתקשורת ועל זה בדיוק ברנהארד שלינק (סופר גרמני מוערך ) כותב באסופת הסיפורים הנפלאה שלו. הוא כותב על זוגות שמשקרים לעצמם ולבני זוגם, כי לעתים קשה מאוד להתמודד עם החיים ללא שקרים, על מנגנוני ההגנה של כל אחד מהם, על השפעתם של אותם השקרים, בחלקם הרסניים, ועל התוצאות האכזריות שנגרמות בגינן, בעיקר על הימנעות מתחושות של כאב, מבוכה, ועל הקושי הגדול ליצור קרבה ואינטימיות. בקיצור מאחורי מרבית השקרים מסתתר פחד משתק לעמוד עירום ועריה מול הזולת, מול החיים, ומול עצמך.
הסיפורים נוגעים ללב ונשארים הרבה מעבר לאורכם ומעוררים אותנו לחשוב על הטעויות האנושיות על ההחמצות ועל מורכבות החיים.
הסופר סקוט ווסטרפלד כתב פעם ש" לפעמים עלינו לשקר כדי למצוא את האמת " ואומנם חלק מהשקרים בסיפורים של שלינק הם לא רק כדי להגן אלא כדי להגיע בסוף לאמיתות אחרות ....


















