ביקורת ספרותית על אהבות מוברחות מאת ברנהארד שלינק
ספר בסדר

---

אני אוהבת סיפורים קצרים. אני מעריצה סופרים היודעים לתמצת רעיונות וסיפור במעט מלים. ומעריצה את הסופרים שזה הז'אנר אותו בחרו – לא לכתוב סיפורים "בדרך לרומן", לכתוב אותם בלי להתנצל, כמו או. הנרי וקלי לינק. אלה סופרים שבסיפוריהם אין מילה מיותרת, והם יהיו מושלמים יהיה אורכם אשר יהיה - עמוד או 50 עמודים. הספר הזה הוא אוסף סיפורים קצרים (שלינק כתב גם רומנים) אבל לא נראה לי שהוא מצליח למצוא את החידוד הנכון לסיפור קצר. אם הסיפור בסדר הרעיונות בנליים, אם הרעיונות טובים הסיפור לוקה.

7 סיפורים קצרים מקובצים בספר הזה. לא מצאתי חוט מקשר בין הסיפורים השונים. לפעמים הם נראו לי ארוכים מדי למתכונת הסיפור. שלינק מתחיל בשיא המהירות ומגלה, באמצע הסיפור, שהוא סיפר כבר את כולו. בנוסף יש בסיפוריו ריבוי נושאים עיקריים – כאילו הוא התקשה לבחור בין הנושאים עליהם הוא רוצה לכתוב, לכן כל סיפור מוליך שניים ולעתים יותר נושאים מרכזיים. אלה סימנים עבורי לסופר שהסיפור הקצר אינו טבעי לו, והוא אינו מוצא את הקצב הנכון וצריך יריעה רחבה יותר בשביל להתבטא.
מבין הסיפורים עניין אות "האחר" – הוא עוסק בין השאר בקנאה בדיעבד – קנאה ללא מוצא כאשר הארוע בגללו התחילה הקנאה חלף מזמן מהעולם, כמו גם חלק מהמשתתפים.

שלינק כותב על נושאים המעניינים את הגרמנים ועל ההיסטוריה שלהם. כתיבתו אינה ממש אוניברסלית, ולמרות ההכרות היחסית והעניין היחסי שלנו את ההסטוריה עליה מבוססים הסיפורים, הזרות והניכור בכתיבה, איפשרה לי להשאר בחוץ באדישות ובלי להתחבר לדמויות – גם אלה שיכולות היו להיות נוגעות ביותר ללב – בידיו של סופר אחר.

» ביקורות נוספות של yaelhar
» ביקורות נוספות על אהבות מוברחות