“התשוקה לקרוא. לחוש.
התשוקה לתשוקה עצמה. לעונג שבעונג הקריאה. העונג המכונה בפי חזלינו ''תורה לשמה'', או במינוח המודרני ''ספרות לשם ספרות''. תשוקה לשם תשוקה.
לגולשיו הכפייתיים של האתר הנפלא הזה, שרק לפני ימים אחדים התוודעתי אליו, אין צורך להסביר את אותה תשוקה תשוקתית. כל רגע של פנאי, והרבה רגעים שממש-לא-פנאי נגנבים לטובת הגלישה. להציץ בעוד תמונת כריכת ספר, הצצה שתמלא אותנו באותה תשוקה בלתי-מוסברת. ''לרכל'' על ספרים וסופרים, מין תאווה משונה, שרובנו - ובעיקר סביבתנו - ממש סובלים ממנה.
על-רגל-אחת, אנו זוללים עוד ביקורת 'חמה מן התנור', גומעים בשקיקה ומיד מבקרים ב'אהבתי' או בשתקתי. מאמצים את האהובות אל הבלוג האישי, וממהרים להציץ בארונו של המבקר. מה הוא אוהב, ומה הוא כותב. כשנבחין בטעמו האנין, אנו עשויים להתמכר ופשוט להתחיל לעקוב. כמה נפלא.
וכמו שידוע לכולנו, עדיין לא נגעתי במהות, בעיקר – בתשוקה לקרוא. בעונג.
למרבה הפרדוקס, דדוקא תחום ספרותי זה של הקריאה עצמה, כמעט שלא מוצא ביטוי בספרות. הסופרים, מטבע הדברים, מעדיפים להתעסק בכתיבה ובהשראה, התכליתיים מבקשים, לא פחות מקורסים לקריאה מהירה (אתם מבינים קורסים להיפטרות מקריאה?...) ואילו הקוראים הטובים, המתעקשים על קריאה מרגישה ומענגת, לא ממש מוצאים זמן לעסוק בה. הם פשוט קוראים. וכך, תשוקת-הקריאה חסרה ביטוי ספרותי.
לכאן, לריק הזה, מגיע המבקר והעורך. הוא לא כותב. הוא פשוט משוחח על הקריאה. לדידו, אין צורך בשם לספר, די בכך שהוא 'ספר' וכבר חייבים להתעסק בו. מצד עצמו.
במסותיו המאוגדות בספר 'ספר', נותן מיכאל הנדלזלץ ביטוי מרהיב לתשוקה של כולנו. לערימת הספרים הפתוחים שממתינה לפתחנו; לספרים השאולים שכבר שכחנו מהיכן הגיעו; לתיק המלא בנסיעה לחו"ל ולעוד שני ספרים שנלקחים ליתר ביטחון ושבים הביתה לפני שיכולנו להציץ בהם. ביטוי נדיר לתשוקה לקרוא.
אם אינכם מעוניינים לקרוא את 'עוד ספר' של המחבר, עדיף שלא תתחילו עם ה'ספר'. ראו הוזהרתם.
ויסלח מר הנדלזלץ, שתפסתי עליו טרמפ להביע אהבה והערצה לאתר המקסים. מלבה התשוקה.”
