“מה קדם למה?
האם חוסר יכולת לטוות סיפור בלשי מרתק ומדהים הוביל את הסופר לבחור ברקע האקזוטי כתוספת שתייחד את הבלש שלו?
או שמא להפך, הרצון לתאר את החברה, הארץ, התרבות ההודית בספר קליל ושווה לכל נפש הוביל את הסופר לבחור בז'אנר הבלשי כמסגרת לספרו?
הבלש האקזוטי הוא שילוב.
הוא ספר בלש, אבל התעלומה שלו לא חייבת להיות מאוד מותחת, מקורית או מסקרנת.
ויש פורי החוקר הפרטי ביותר בהודו יכול להיות חבר של קלמן קימרלינג, חוקר פרטי בעזרת השם.
שניהם מתבססים לא מעט על גימיק: הרקע האקזוטי, הייחודי של הבלש, מה שמאפשר להם לחפף קצת בנושא התעלומה הבלשית, ובאופן כללי לכתוב ספר קליל שלא לוקח את עצמו מדי ברצינות.
במקרה של טרקווין הול, נראה שהוא באמת רוצה לתת לקורא טעימה מהודו. מנושאים כבדים כמו הפער בין המעמדות השונים בחברה, העוני, השחיתות, האמונה בגורואים מאחזי עיניים, מקומן של הנשים בחברה, עד לפרטים קלילים יותר כמו טקסים ומסיבות וסוגי מאכלים - כולם מוצאים דרך להשתלב בסיפור.
חלק מרכזי של הספר עוסק בדרכים השונות של אחיזת עינים בהם משתמשים שרלטנים כדי לצבור לעצמם כוח ומעמד של אנשי דת. מודה: היה לי קשה לעקוב אחרי חלק מהטריקים. ההסברים לא היו מספיק מובנים, או טכניים מדי בשבילי, ולפעמים טכניים מדי בשביל הסופר, ככל הנראה, מה שהוביל לתיאור חלקי מאוד או כזה שרק מספרים שהוא קיים, מבלי לפרט מעבר.
התעלומה לא מאוד מותחת, הפתרון לא מאוד מדהים (ואולי כן רק שלא הבנתי עד הסוף?), האווירה הצבעונית והאקזוטית היא זו שמשכה אותי לקרוא עד הסוף.
ראיתי בביקורות קודמות תלונות על כך שמילון המונחים מופיע בסוף הספר ורק כשהגיעו לשם - הבינו שהוא קיים.
אני מצאתי אותו מראש אמנם, אבל הדפדוף באפליקציית עברית לא נוח מספיק כדי לאפשר לי לקפוץ הלוך חזור עם כל הופעה של מונח לא מובן, והעדפתי להשתמש בכישורי הבנת הנקרא שלי כדי להסיק את משמעותם של הביטויים השונים.
הדבר היחיד שבדקתי בסוף הקריאה הוא פשר שמות המאכלים השונים המפוזרים (בנדיבות!) בין דפי הספר.
יצורף נספח מתכונים לאלתר!
או יותר טוב - יצורף טייק אוויי הודי!
אם כבר אקזוטי - אז עד הסוף.”
