“שלוש פנים לחוה, שלוש פנים למסכות הנשים בתיאטרון הנו היפני, ושלוש פנים למיאקו, גיבורת סיפורה של פומיקו אנצ'י הסופרת היפנית המפורסמת בארצה ומעוטרת פרסי ספרות. אנצ'י התמחתה בספרות ובתיאטרון יפני. תיאטרון הנו (חולם מלא) הוא תיאטרון יפני עתיק יומין מימי הביניים ששחקניו היו גברים בלבד ושיחקו תפקידי את נשים עם מסכות. היו 3 מסיכות נשים טיפוסיות: האישה הצעירה היפה והמפתה. דמותה של שדה רוח רפאים נקמנית”

“"אין לי ענין בבעלות על נשים. לא משנה כמה יתאמץ, גבר לעולם לא יוכל להבין את המזימות הנשיות הנרקמות לאט ובשקט מאחורי גבו. כך זה גם עם ילדים. הגברים הפכו את הניאוף לפשע והמציאו את חגורת הצניעות על מנת להבטיח שהילדים שילדו נשותיהם יהיו אמנם שלהם. במשך אלפי שנים סובלים הגברים ייסורים שאין לתאר בגלל הספקות האלו ובסיכומו של ענין, הם לא הצליחו לפענח ולו סוד נשי אחד." עמ' 207. כפי שמעיד שמו של הספר,”

“לקרוא את 1984 בלי לדעת כלום, ממש כלום, על אירופה במאה ה-20, או, יותר טוב, לקרוא את מובי דיק כשאין לך מושג שיש ספרים כאלה שנקראים הברית החדשה או התנ"ך ושהיו סיפורים מיתולוגיים במקום שקראו לו יוון, ככה הרגשתי כשקראתי את הספר הזה, ולא שיש מה להשוות, כלומר, לא מדובר פה לא ב 1984 ולא במובי דיק, אבל החוסר בידע תרבותי או היסטורי, כזה שיתן לסיפור משמעות שחורגת מן הפשט, נראה לי דומה. אני שמחה שעוד מתרגמ”

“תודה מקרב לב לאנקה שבזכותה הגעתי לעוד ספר מעולה ולא מוכר. (כמה זמן לקח לי למצוא אותו, אללה יוסתור!) בצירוף מקרים מופלא גם הוא יצא בהוצאת "אסיה" שהוציאה את "אמא של אלף שמונים וארבע", עליו כתבתי לא מזמן. אני אוהבת מאוד לקרוא סופרים בני תרבויות שונות ומגוונות: רוסים ואפריקאים, סקנדינבים והודים וכל המרבה הרי זה משובח. אך אין ספק שעבורי הספרות היפנית היא החידה הקשה לפיצוח מכולן. בכל ספר יפני שאני ק”

“שלוש פנים לחוה, שלוש פנים למסכות הנשים בתיאטרון הנו היפני, ושלוש פנים למיאקו, גיבורת סיפורה של פומיקו אנצ'י הסופרת היפנית המפורסמת בארצה ומעוטרת פרסי ספרות. אנצ'י התמחתה בספרות ובתיאטרון יפני. תיאטרון הנו (חולם מלא) הוא תיאטרון יפני עתיק יומין מימי הביניים ששחקניו היו גברים בלבד ושיחקו תפקידי את נשים עם מסכות. היו 3 מסיכות נשים טיפוסיות: האישה הצעירה היפה והמפתה. דמותה של שדה רוח רפאים נקמנית”

“"אין לי ענין בבעלות על נשים. לא משנה כמה יתאמץ, גבר לעולם לא יוכל להבין את המזימות הנשיות הנרקמות לאט ובשקט מאחורי גבו. כך זה גם עם ילדים. הגברים הפכו את הניאוף לפשע והמציאו את חגורת הצניעות על מנת להבטיח שהילדים שילדו נשותיהם יהיו אמנם שלהם. במשך אלפי שנים סובלים הגברים ייסורים שאין לתאר בגלל הספקות האלו ובסיכומו של ענין, הם לא הצליחו לפענח ולו סוד נשי אחד." עמ' 207. כפי שמעיד שמו של הספר,”

“לקרוא את 1984 בלי לדעת כלום, ממש כלום, על אירופה במאה ה-20, או, יותר טוב, לקרוא את מובי דיק כשאין לך מושג שיש ספרים כאלה שנקראים הברית החדשה או התנ"ך ושהיו סיפורים מיתולוגיים במקום שקראו לו יוון, ככה הרגשתי כשקראתי את הספר הזה, ולא שיש מה להשוות, כלומר, לא מדובר פה לא ב 1984 ולא במובי דיק, אבל החוסר בידע תרבותי או היסטורי, כזה שיתן לסיפור משמעות שחורגת מן הפשט, נראה לי דומה. אני שמחה שעוד מתרגמ”

“תודה מקרב לב לאנקה שבזכותה הגעתי לעוד ספר מעולה ולא מוכר. (כמה זמן לקח לי למצוא אותו, אללה יוסתור!) בצירוף מקרים מופלא גם הוא יצא בהוצאת "אסיה" שהוציאה את "אמא של אלף שמונים וארבע", עליו כתבתי לא מזמן. אני אוהבת מאוד לקרוא סופרים בני תרבויות שונות ומגוונות: רוסים ואפריקאים, סקנדינבים והודים וכל המרבה הרי זה משובח. אך אין ספק שעבורי הספרות היפנית היא החידה הקשה לפיצוח מכולן. בכל ספר יפני שאני ק”