אני חושב כך: לידתו האמיתית של האדם אינה חלה ברגע שגופו נולד, אלא בשעה אשר בה, מתוך חבלים וסבל, מתרחש לו מאורע פנימי, רוחני, שעל-ידיו בא האדם לראשונה לידי הכרת הוויתו. הנשמה הראשונה היתה הנשמה הטבעית, והחיים שהיא חוללה היו רק בבחינת אפשרות; הנשמה השנייה היא הנשמה הרוחנית, שעל ידיה הופכים החיים להתגשמות.
לידתי הראשונה התרחשה בלמברג. יש לי שני הורים; יותר מכפי שדרוש לי לשם אושרי, אבל מספיק לשם כפרת כל חטאותי.
אולי העובדה המכריעה של ימי ילדותי היתה עובדת היותי חי בתוך משפחה הרוסה. אין לי עניין לתאר כאן את חיי המשפחה הללו; זאת משום שהם נראים לי כעובדה סתמית, שלא צמחה מתוך רוחי. אומר אך שימות ילדותי בבית ההורים עברו עלי לרעש צלחות מתפוצצות, לקול צעקותיו וחרפותיו של אב עצבני ומר-נפש, ובכי אם אומללה, שחייה עברו בלי אושר. אם ינסה מישהו לחדש לי דבר-מה על אודות הגיהנום - אצחק לו בפניו.
מקור: פנחס שדה, החיים כמשל, הוצאת ששת 1958