"אני רושם מלים אלה בלילה", - כך פותח "ספר האגסים הצהובים", ספר אשר מפאת יחודו אינו קל להגדרה אך אפשר לראותו כאוטוביוגרפיה רוחנית. זהו סיפורה של התנסות-חיים מסויימת שנמשכה שנים אחדות, והיא מתבטאת במהלך הספר לא בצורת כרוניקה רצופה אלא באמצעות מארג רבגוני של צורות האופייני לסגנונו של שדה: הגיונות ופרקי-עלילה, חלומות וסיפורים דמויי-חלום, שירה והערות תיאולוגיות. מתוך הנושא האישי צומח ועולה הנושא הקיומי. התיאולוגי: לאחר יותר משתי עשרות שנים מאז כתיבת "החיים כמשל" חוזר שדה ומעמיד לבחינה אכזרית את כל עולם האמונות והדיעות שלו. בכך קרוב הספר הנוכחי, יותר מספריו האחרים של שדה, אל "החיים כמשל", הספר אשר כביטויו של אחד המבקרים "קנה לעצמו מקום כפרק בביוגראפיה של כל מי שקרא בו".

פנחס שדה

אני חושב כך: לידתו האמיתית של האדם אינה חלה ברגע שגופו נולד, אלא בשעה אשר בה, מתוך חבלים וסבל, מתרחש לו מאורע פנימי, רוחני, שעל-ידיו בא האדם לראשונה לידי הכרת הוויתו. הנשמה הראשונה היתה הנשמה הטבעית, והחיים שהיא חוללה היו רק בבחינת אפשרות; הנשמה השנייה היא הנשמה הרוחנית, שעל ידיה... המשך לקרוא

שם הספר
החיים כמשל - מהדורות שונות
ספר הדמיונות של היהודים
ספר השירים 1970-1947
איך זינג ווי א פייגאלע
הגנב