“פנחס שדה, כתב מספר ספרי מסע בחייו. נראה כי הרבה מן הספרים שלו, גם אם אינם מוגדרים כספרי מסע, קשורים למסע כלשהו. אצל שדה, ההתרחשות הפנימית חשובה יותר מן ההתרחשות החיצונית. קשה לדעת מה יותר משפיע על מה. את הספר 'נסיעה' מצאתי כפנינה, מונחת בפינה על אחד המדפים בחנות ספרים יד שנייה בחיפה. עת הייתי חייל, המבקש מפלט מן הבדידות ומן החוסר חופש הצבאי. באותה עת, הייתי תר רבות אחר ספריו של שדה, שנראה כי קיים קושי להשיגם. ברגע שמצאתי את אחד מהם, הרגשתי כי משהו יכול להקל על מצוקותיי.
ברגע שהתחלתי לקרא ב 'נסיעה', משהו בי נפתח ונמתח. כאילו הילכתי יחדיו עם הספור/ משורר/ מספר ברחובותיה של ברצלונה, פיראוס, פאריז, לונדון, נאפולי. יש משהו מרגש בהליכה הזו יחדיו, כאילו אינני לבד בבדידותי, בבעיותיי. ישנו מישהו המלווה אותי, כותב בשבילו אך גם בשבילי, נע לצידי למרות שאיננו מכיר אותי. בן אדם שאינך מכיר שופך את הרהורי ליבו והרהורי ליבו קרובים להרהורי ליבי. וההתרחשות הזו, התחושה הזו, גורמים לי להרגיש קרוב. קרוב למשהו אחר. שונה. ההתרחשות הפנימית נדלקת, ניצתת, כיוון שאת ההתרחשות החיצונית אינני חווה במלואה כפי שהמספר חווה. אני נמצא במקום אחר – מדבר שומם, והוא נע בין רחובות, אנשים, אכסניות, באירופה המיוחדת.
הייחודי הינו בתחושה הקיימת, הניצבת ממעל, כי ישנה התרגשות והתרחשות, מהדברים הפשוטים. אין צריך לחוות גל גדול, טיול גדול, מאבק, בשביל חוות את אותה התרחשות והתרגשות פנימית. וכך שדה, מתפעם מישיבה בבית קפה בסן ז'רמן כמו מהליכה בבית קברות. ממפגש של שוטר לאדם נמוך קומה כמו מתנועת אנשים בכיכר פיקדילי. ובכל זאת, ישנם רגעים בהם ישנה התרגשות הצפה מעל הכל והרהורים אקזיסטנציאליסטיים תופסים מקומם בחוזקה. וברגעים אלה, ההזדהות רבה וישנה את התחושה הזו כי אינך לבד. יש מי המלווה אותך בדרכך.
כיום קשה למצוא ספר מסע, בו המספר מתאר את קורותיו תוך כדי נסיעה ממקום למקום. מעין תבנית סיפורית שכמעט ואינה קיימת. לכן זהו ספר שקורא בעל קונוונציות רגילות, יתקשה להתחבר. עם זאת, זהו מסע היכול לגלות ולגלף שכבות של כל נפש ונפש.”
