אין ספק זהו ספר שדורש השקעה,ריכוז וסבלנות.
הרעיון אכן אינו מקורי והוצג באינספור ספרים וסרטים: היסטוריה חלופית או מסע בזמן לשינוי העבר, האפשרות לחזור בזמן לנקודות מפתח בחיינו, בהיסטוריה - מה היה קורה לו... ? (אפקט הפרפר,דלתות מסתובבות,תצפית עבר של אורסון סקוט קארד ולפני שאפול הזוועתי של לורן אוליבר)
גם קו העלילה הקצר של רצח היטלר או ניצחון גרמניה הוצע כבר (ברק של דין קונץ,ארץ אבות המשמים של רוברט

חיים ועוד חיים הוא שני ספרים במחיר של אחד. מצד אחד רומן היסטורי מעולה, בריטי עד העצם, מעין אחוזת דאונטון בדפוס.(מירב, לתשומת ליבך) <mark>קייט אטקינסון</mark> מעוררת לחיים באופן מרשים ביותר את החיים בבריטניה במחצית הראשונה של המאה העשרים. הסצנות המתארות את אימי הבליץ בלונדון היו מן הטובות שקראתי מסוגן. מעדן אמיתי לחובבי הדרמות המשפחתיות ההיסטוריות, הרצופות ציטוטים ספרותיים, הומור דק ואנדרסטייטמנט אנגלי משובח.

בדרך לבית הכנסת לתפילת ראש השנה עברתי ליד ספריית רחוב, ולא התאפקתי. הסתכלתי פנימה, בדקתי את הספרים, ולקחתי את הספר הזה שהיה מזמן ברשימת "צריך לקרוא מתישהו", בעיקר אחרי שקראתי כבר את "חיים אחרים" שהוא למעשה ספר ההמשך. במהלך החג, בין תפילות לבין בישולים למשפחה המורחבת, שטיפה אינסופית של כלים וטיפול בנכדות מצאתי גם את הזמן לקרוא את הספר הזה ולהסיר אותי מהרשימה.

11 בפברואר 1910, ליו וסילבי טוד שגרי

אני לא יודע מי עיצב את הכריכה המדהימה והמושכת הזו אבל מה שאני כן יודע הוא שהוא בטח רב אמן בעיצוב כריכות.
אני גם לא יודע מי כתב את התקציר המסקרן והמושך הזה אבל אני יודע שיש לו סיכויים גבוהים בתור אחד ש... הממ, מעצב תקצירים בצורה מרתקת ומושכת עד אובדן שפיות?
אבל מה שכן, אני יודע בוודאות מי כתב את הספר הגרוע הזה (אל דאגה, עכשיו אני רק בשלב חימום) והמישהו הזה הוא בעצם מישהי ששמה הוא <mark>קייט אטקינסון</mark>.

"יש!"
זו הייתה התגובה ההו-כה-אינטלקטואלית שלי כשהבחנתי בחדש של אטקינסון מפתח חנות הספרים. מעט אחר-כך, כששילמתי, סיפרה לי המנהלת שגם היא שמה עין על הספר הזה, "יש בו מלא שבחים מאחורה", ושאלה למה כל כך התרגשתי. ככל הנראה היא חיפשה חומר רקע בכדי להגניב לי עוד המלצות לשקית (התקופה הייתה טרום החוק ואוריינטציה מכירתית היא הדת החדשה) אבל בכל זאת סיפרתי שאני קורא את כל מה ש<mark>קייט אטקינסון</mark> כותבת. זה היה כמע

לאחרונה עיר הולדתי פתח תקווה הצטרפה לטווח הירי. לפני זה, דף הפייסבוק שלי היה שטוף בסטטוסים כדוגמת:"אפילו חמאס יודעים שאין מה להתעסק עם הערסים של פתח תקווה"
או:"אפילו חמאס מבין שאין מה לחפש בפתח תקווה..."
והחביב עליי: "אני לא מאמין! אפילו ברקטות אנחנו מקופחים!"

עם התקדמות המבצע הצבאי והצטרפותנו למעגל הרקטות, התחיל דף הפייסבוק שלי להיות שטוף בסטטוסים שונים. הערסים השונים (שאני לא מבין למה בכלל

הי, טוב, וואו. נכנסתי לראות מה אחרים חשבו על הספר הזה, ואז גיליתי שאין. אין כאן סקירות על הספר הזה, ואני הסקירה הראשונה, אז לכבוד הוא לי. וזה קצת מוזר, אבל לא באמת, כי אמנם הספר יצא בעברית ב-2019, שזה אומר לפני שלוש שנים, אבל לא כל ספר שיוצא מגיעים לקרוא, גם אם זו סופרת מוכרת יחסית כדוגמת <mark>קייט אטקינסון</mark>, וגם אם קוראים - לא כל ספר שקוראים מגיעים לכתוב עליו. בוודאי שזה סביר בשנים האחרונות עם התעבורה

ספריות רחוב יש בכל מקום, צומחו כפטריות אחרי הגשם. לא שאני יודעת איך פטריות צומחות, ולא שיש כאן הרבה גשם, אבל זה ביטוי כזה. לכן אפשר למצוא אותן בכל מקום, ולא רק ברחוב. למשל בגינות ציבוריות, אבל זה קצת כמו רחוב. או במקומות עבודה. וככה מצאתי את הספר הזה, בספריה החדשה שנמצאת במשרד ליד המטבחון. אני כמעט לא מגיעה למשרד, אבל כשכן אני מעיפה מבט. והנה בינות לג'ודי פיקו וג'וג'ו מויס ושאר שטוחיות מצאתי גם את

כל כותב, עם הבלש שלו. לארתור קונן דויל יש את שרלוק הולמס, לליי צ'יילד יש את ג'ק ריצ'ר, ליו נסבו יש את הארי הולה, לפטרישיה קורנוול יש את קיי סקרפטה, לשולמית לפיד את ליזי בדיחי, ל<mark>קייט אטקינסון</mark> יש את ג'קסון ברודי, ולאלכס בלייק יש את נינה ריילי.

כאן עומד הקורא התוהה וישאל: מי זה אלכס בלייק בכלל? ולמה לא שמעתי עליו עד היום? אלכס בלייק, שמו הבדוי של מרטין קאנינג, שהוא דמות בדויה של סופר מותחנים בלשי