בכל דור ודור ישנו פער בין דורי. למרות נסיונות הורינו להתחקות אחר החידושים, אחר הסלנג המקומי ולרצות להיות עדכניים בכול, תמיד תהדהד האימרה הידועה: אתה לא מבין אותי.
הספר שכתב <mark>טורגנייב</mark> מתאר בדיוק את זאת. את הפער הבין דורי בין הדמויות הצעירות שבסיפור למקביליהן ההוריים.

הסיפור מתאר בחור צעיר בשם באזרוב השב עם חברו ארקדי לעיירת מולדתם בכדי לשהות מעט עם הוריו ובני משפחתו האחרים. בעת לימודיהם השניים

סופרים רוסיים קלאסיים זה דבר מפחיד, מעורר אימה וייראה. מי בכלל רוצה להתעסק עם זה? אולי מיטבי לכת וכאלה ששרדו את "אנה קרנינה" מהתיכון... (ספר מעולה, By the way) אבל בכל אופן ללימודים באוניברסיטה יש מספר יתרונות קטנים ובסמינר של היסטוריה רוסית שנשא את השם המרשים "מתנגדי הצאר - מי סלל את הדרך למהפיכה?" הוזכר מספר פעמים הרומן הזה של <mark>טורגנייב</mark> כיצירה שהשפיעה על דור שלם של אנרכיסטים רוסיים ששאבו השראה מד

לזכרה של מדי סינטוב ז''ל.

מדי התגוררה בישוב הקהילתי לפיד. לא הכרתי אותה מקרוב. לעיתים היינו נפגשים באקראי עת טיילה היא עם כלביה ואני עם כלביי. שוחחנו על גידול כלבים ועל גינת עצי הפרי שלה, עליה הייתה גאוותה. אישה ערירית היתה, כך אמרו. משחלתה רצו תושבי הישוב הקהילתי לסייע לה, אך היא דחתה בתוקף כל סיוע. רק חברתה הקרובה המשיכה לטייל עם אחד מכלביה שנותר בחיים. מודעת אבל סתמית בישרה על מותה, וביתה

מיהו ניהיליסט? אדם המטיל ספק בכול, השולל את מציאות חייו המתאווה? מהו טיבו של הספק, האם על קדושתו אמור האדם להקריב את משאת נפשו – אמונה, משמעות ואהבה?

בזארוב, אנטי גיבור מריר וחד, קורא תיגר על דור אבותיו שביסס את רוסיה כחברה פיאודליסטית שבחסות האריסטוקרטיה מתעמרת באדם. בזארוב הניהיליסט, מעמת לאורך הסיפור את הדמויות עם השקפתן, עד שפגישה עם גבירה דומה לו, אודינצובה, מעמידה גם את השקפתו במבחן.

קריאת ספר של סופר רוסי נוטה לעתים לאתגר את הקורא, כאשר לדמויות בסיפור יש שם מלא, שם חלקי, שם נעורים, כינוי א', כינוי ב' וכו'. הקורא הממוצע עלול ללכת לאיבוד במבוך השמות, אלא אם כן ירשום לפניו את גלגולי שמה של כל דמות. "קן אצילים" לא שונה מהבחינה הזאת וכולל פתיחה, המשתרעת על פני כמה פרקים, ובה מתרחשת מתקפת השמות הרוסית, המעמידה בנסיון את כושר הקליטה של הקורא.

ספרו זה של <mark>טורגנייב</mark> הומלץ לי כחוויה מ

לא הגון להשוות בין סופרים, אבל כשהחך הספרותי מתעדן, קשה שלא להתאכזב קצת גם מספר טוב.

בזמן הקריאה, נזכרתי בסיפור על היהודי שעזב את העיירה שלו בפולין והצטרף לקרקס. אחרי שנים של עבודה קשה ופרסום עולמי כלוליין-אמן, הוא חוזר אליה ומעניק לבני העיירה מופע בחינם: הוא מותח חבל באורך של עשרה מטר ובגובה של עשרים מטר, מזנק עליו עם חד אופן, רוכב עד לאמצעו ואז שולף ממעילו כינור ומנסר להם את הפתיחה של "קיץ" של

<mark>טורגנייב</mark> הוא רומנטיקן ללא תקנה. סיפור זה הוא סיפורו של סאנין שאהבתו כלפי ג'מה האיטלקיה היפה והטהורה מביאה אותו למכירת כל הונו ורכושו רק כדי לגלות שברגע האמת הוא יכול למרות אהבתו העזה לג'מה ללכת אחרי מריה פולוזובה האריסטוקרטית המהפנטת והמהממת. מריה, אשת חברו מימי הלימודים, מפתה אותו ומנפצת לרסיסים את אהבתו הרומנטית היוקדת לג'מה. מריה כובלת את סאנין אליה בשרשראות מהפנטות ויוקדות שאין בכוחו לנתק והופ

שלשה גברים נפגשים בשעת לילה מאוחרת, סרגיי ניקולייביץ,ולדימיר פטרוביץ והמארח. כדי להפיג את השעמום הם מחליטים שכל אחד מהם יספר את סיפור אהבתו הראשונה.
למארח וסרגיי אין סיפור מיוחד, אך לולדימיר סיפור אהבה נפלא ועליו מבוססת נובלה זו.
סיפור אהבתו הראשונה של ולדימיר מתרחש בהיותו בן 16, הוא ומשפחתו מתארחים לחופשה בבית קיץ מול גן נסקוצ'ני, בשכנות להם מתארחת משפחת אצולה שירדה מנכסיה.
בראש משפחת האצולה ע

הספר הקודם מאת <mark>טורגנייב</mark> שקראתי היה "אהבה ראשונה", בתרגום יעל טומשוב. אבות ובנים שונה ממנו לחלוטין, אך מבחינת יפי הכתיבה ועומקה, הם דומים.

שתי הדמויות הראשיות כאן הם ארקאדי קירסאנוב ויבגני בזארוב.
ארקאדי, צעיר מאוד ונח להתרשם, מעריץ את בזארוב המבוגר יותר, רופא במקצועו וניהיליסט בהשקפותיו. הם מגיעים להתארח באחוזת אביו של ארקאדי, בה משתכן גם דודו פאוול פטרוביץ'. בזארוב מעורר את חמתו של הדוד, המיי